ר' בא רב יהודה בשם שמואל כל ששנים מחייבין אותו ממון עד א' זוקקו לשבועה והרי שנים מחייבין אותו קרקע שני' היא שאין נשבעין בקרקעות והרי שנים מחייבין אותו קנס שני' היא שאין נשבעין בקנס והא שנים מחייבין אותו פרוטה וכן היא דתנינן שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה מתניתין כשנשבע מפיו מה דמר רבי שמואל כשנשבע מפי אחרים (ופי' הפ"מ כלומר שמואל דאיירי בנשבע על ידי פי אחרים הוא שהעד מעיד עליו הוא שזוקקו לשבועה ובהא לא בעינן שיהא הטענה שתי כסף אלא אפי' בפרוטה זוקקו עד א' לשבועה):

ונראה לי דהטעם הוא כמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' מ') בד"ה אבל בטענת מלוה והעדאת עד א' כו' וי"ל דשמואל דהכא לטעמי' דמחייב לעיל בכפירת פרוטה דכיון דמשתבע אפרוטה מוקמי' קרא דאבל קם לשבועה בפרוטה כו' ולפי זה צריך לומר דלית הילכתא כותי' דשמואל בהך דהכא כיון דתלי' בההוא דלעיל דבההיא דלעיל לית הילכתא כוותי' מדתני ר' חייא לסיוע לרב ועוד דר"פ דה"ל בתראה ס"ל כרב נחמן בשמעתין

וע"כ איפשר לומר דע"ז אמר מה דמר שמואל כשנשבע מפי אחרים וע"כ בעינן שתי כסף בכל הטענה אף שהכפירה אינו רק בפרוטה מהשתי כסף. א"כ הא דבעינן הטענה שתי כסף היינו מחמת ההודאה במקצת שמחייבתו בשבועה וא"כ כשנשבע מחמת עד א' ע"כ סגי בכפירת פרוטה לחוד ולקמן בסמוך יתבאר עוד בזה:

עוד שם ר"י אמר הטוען לחבירו טענת גנב אינו חייב עד שיודה מקצת וכל חברוי פליגין עילוי מה מקיימין כל חברוי כי הוא זה בטוענו ממון אם טוענו ממון בדא ישלם שנים לרעהו ועירובי פרשיות יש כאן אמר ר' זירא אינו חייב עד שיהא בכפירה שתי כסף חוץ מההודאה אתי' כחברוי דר"י (ופי' הפ"מ אמתני' קאי דקתני ואם אין הודאה ממין הטענה פטור דילפינן מדכתיב כי הוא זה שצריך שתהא ההודאה ממין זה שהוא טוענו וזהו כחברי' דר' יוחנן דלעיל דפליגי עלי' וס"ל דעירוב פרשיות כתיב כאן וכי הוא זה אמלוה קאי):

והנה הפ"מ שגה בזה שהפי' הוא דאתי כחברי' דר' יוחנן (פי' דכיון דאמר ר' זירא דאינו חייב עד שיהא בכפירה שתי כסף חוץ מהודאה א"כ פליג על ר' יוחנן דאמר דהטוען טענת גנב אינו חייב עד שיודה מקצת והוא דהא דאמר ר' זירא דבעינן כפירת שתי כסף חוץ מההודאה הוא משום דסובר דכיון דכתיב כסף או כלים וזה קאי אכפיר' וע"כ בעינן שתי כסף חוץ מההודא' דההודא' הוא משום דכתיב כי הוא זה והא דכתיב כסף או כלים דהיינו כפירת שתי כסף בשומרין הוא משום דבשומרין לא בעינן הודאה וע"כ סגי בכפירת שתי כסף בשומרין וא"כ ממילא מוכח מזה דבעינן כפירת שתי כסף חוץ מההודאה דהא התם ליכא הודאה וע"כ סובר ר' זירא דאינו חייב עד שיהא בכפירה שתי כסף חוץ מההודי' וע"ז אומר אתי' כחברי' דר' יוחנן דבטוען טענת גנב לא בעינן הודאה וא"כ מוכח מזה דכפירת שתי כסף חוץ מההודאה. אבל כר' יוחנן דסובר דבשומרין נמי בעינן הודאה ח"כ לא מוכח דבעינן כפירת שתי כסף חוץ מההודאה דילמא עם ההודאה דהא בשומרין נמי בעינן הודאה וע"ז אומר אתי' כחברי' דר' יוחנן (פי' דפליגי עלי' וסברי דבטוען טענת גנב חייב אפי' לא הודה במקצת):

ולפי זה נתבאר במה שכת' הפילפולא חריפתא על הרא"ש שכתב הרא"ש (ספ"ז דשבועות) והוא שיש כפירת טענה שתי כסף שחושדו שעיכב משלו שתי כסף (והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' מ"ח) אמר רב יוסף בר מניומי אמר ר"נ והוא שיש טענה בינייהו שתי כסף כמאן כשמואל והתני ר' חייא לסייע לרב אימא כפירת טענה כרב) וכתב ע"ז (בפ"ח) מי שעיכב משלו שתי כסף ע"כ לאו דווקא אלא גם פרוטה קאמר דהא אמרו כפירת טענה שתי כסף ש"מ דכפירה היא שתי כסף מלבד ההודאה נמצאת אומר שהטענה הוא יותר וכדאיתא ר"פ הדיינים וא"כ לפי מה שכתב הש"ך בחו"מ (ס' צ"ג) שדעת הרא"ש דאין צריך הודאה א"כ סגי בכפירת שתי כסף לבד ועיין בש"ך בחו"מ (ס' צ"ג):

עוד שם מנה לי בידך אין לך בידי פטור אפילו כמה לי בידך אין לך בידי פטור אלא כיני מנה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב ועיין בפ"מ שנדחק בזה ולי נראה (שהוא ט"ס וצ"ל) כיני מנה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור והוא דפריך על הא דתנן מנה לי בידך אין לך בידי פטור אפי' כמה לי בידך אין לך בידי פטור (פי' דלמאי קתני מנה לי בידך ה"ל לומר חייב אתה לי והוא אומר איני חייב לך פטור ולמאי קאמר מנה לי בידך ועל זה אומר אלא כיני מנה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור והוא דמנה לי בידך הוא בדווקא מאה דינרים וא"כ כשאמר אין לך בידי אלא פרוטה לא הוי ההודאה ממין הטענה וע"כ תנן מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר חייב משום דהוי הודאה במקצת ממין הטענה ועיין בשבועות (ד' ל"ט) אמר לך שמואל מי סברת שוה קתני דווקא קתני מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו (ואין לפרש כמו דאי' בירו' דמנה יש לי בידך ואין לך בידי אלא פרוטה חייב והוא משום דשוה קאמר דא"כ מאי קמל"ן בסיפא דמנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר חייב ע"כ נרא' לי להגיה אלא כיני מנה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור וכמו שביארתי:

עוד שם רב ור' יוחנן תרויהון אמרין והוא שהלוהו בעדים אבל אם הלוהו שלא בעדים יכול מימר ליה הלויתני ונתתי לך מחצה אמר ר' יודן אין אומר בממון מאחר מאחר דיכיל מימר לו לא הלויתני יכיל מימר ליה הלויתני ונתתי לך חציים (פי' דרב ור' יוחנן דאמרי תרווייהו דדוקא אם הלוהו בעדים ע"כ לא אמרי' מיגו דאי בעי הוי כפר הכל דאין אדם מעיז אך ה"מ דוקא אם הלוהו בעדים לא אמרי' מיגו כיון דאיכא דררא דממונא שהי' חייב לו בודאי אבל אם יש מיגו דלא לוה כלל דהיינו אם הלוהו שלא בעדים: דאם יאמר שלא לוה כלל לא הוי דררא דממונא וכמו דאיתא לענין שבועת היסת דאיתא שם (ד' מ') אמר ר"נ ומשביעין אותו שבוע' כו' רב חביבא מתני אסיפא מנה לי בידך אמר לו הן למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך פטור ואמר ר"נ משביעין אותו שבועת היסת מאן דמהני ארישא כש"כ אסיפא ומאן דמתני לה אסיפא הכא הוא דאיכא דררא דממונא אבל התם דליכא דררא דממונא לא ור' יודן פליג דאמר אין אומר בממון מאחר דיכול לומר לו לא הלויתני כו' ואיפשר לומר דסובר כרבה דאמר דאין אדם מעיז לכפור הכל ובמ"א ביארתי באופן אחר.

[ועוד ביארתי (בב"ק) דהטעם הוא משום דסברי דהא דהלכה כר"ג ור"א בכתובות (דף י"ב) הוא משום דברי ושמא ברי עדיף אבל לא מטעם מיגו ומיגו לא אמרינן רק כמו דאיתא בכתובות (דף ט"ז) מכדי האי מיגו והאי מיגו מ"ש האי מיגו מהאי מיגו הכא אין שור שחוט לפניך התם הרי שור שחוט לפניך (ופירש"י דהתם אין שור שחוט לפניך דאין הלה תובעו (וע' תוס' שם) וע"כ אומר אין אומר בממון מאחר מאחר דיכול למימר לי' לא הלויתני יכול מימר לי' הלויתני ונתתי לך חצים (פי' דאין אומר בממון מאחר מאחר דו יכול מימר ליה לא הלויתני פי' באם הלה תובעו והי' יכול לומר לא הלויתני בכה"ג לא אמרינן מיגו אבל אם אין הלה תובעו ויכול לשתוק בכה"ג ר' יודן נמי מודה דאמרינן מיגו]:

עוד שם מתניתא פליגא בר' יוחנן מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תנהו לו נתתי' לך פטור אין לך בידי חייב מנה לי בידך אין לך בידי עיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירושלמי (פי"א דכתובות ה"ב) דלא כהפ"מ:

[ועוד נראה לי לפרש דקאמר מתניתא פליגא בדר' יוחנן מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תניהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב מנה לי בידך אין לך בידי והוא ט"ס וצ"ל וליתני מנה לי בידך אין לך בידי כיון דלר' יוחנן כולה מתניתין מיירי בדאיכא עדים שהלוהו א"כ למה לי' למיתני שאמר לו הן בפני עדים וע"כ אם אמר אין לך בידי חייב כיון דמתניתין מיירישהלוהו בעדים אם כן אם אמ' לו מנה אין לך בידי א"כ מכחיש העדים ואף שיכול לומר פרעתי אעפ"כ הוי מיגו במקום עדים):

עוד שם אסי אמר המלוה לחבירו לא יפרענו אלא בפני עדים אמר ר' אבין מילתי' דאסי המלוה לחבירו בעדים לא יחזיר לו אלא בעדים ופי' הפ"מ כלומר דלא תימא עצה טובה קמל"ן שלא יפרענו אלא בעדים כו' והלכך מפרש דלא יחזיר לו אלא בעדים קאמר דמשום שהלוהו בעדים אינו יכול זה לומר פרעתיך ביני לבין עצמך:

ולי נראה (שהוא ט"ס וצ"ל אמר ר' אבין מילתי' דאסי המפקיד לחבירו בעדים לא יחזיר לו אלא בעדים) וע"כ קאמר תחילה המלוה לחבירו בעדים (כצ"ל) לא יפרענו אלא בעדים ואח"כ קאמר לא יחזיר לו אלא בעדים וא"כ מוכח שהוא ט"ס וצריך להיות המפקיד לחבירו בעדים לא יחזיר לו אלא בעדים (והוא שאומר דע"כ אמר רב אסי המלוה לחבירו בעדים צריך לפורעו בעדים הוא משום דאית לי' מיגו וא"כ קשה דשבועות שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה כמו דאיתא בשבועות (דף מה) אמר רב מנשי' בר זביד אמר רב לא שנו אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך אמר רמי בר חמא כמה מעלי' הא שמעתא אמר ליה רבא מאי מעליותא א"כ שבועת שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם יכול לומר לו נאנסו דאפקיד ליה בעדים מתוך שיכול לומר לו החזרתיו לך כו' דאפקיד ליה בשטרא מכלל דתרוייהו ס"ל המפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים בשטר צריך להחזיר לו בעדים]:

וע"ז אומר אמר ר' אבין מילתי' דאסי המפקיד לחבירו בעדים לא יחזיר לו אלא בעדים דאל"ה שבועת שומרין דחייבי' רחמנא היכי כו' וע"כ אומר ג"כ דהמלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים וע"ז אומר מתניתא פליגא עלי' מנה לי בידך אמר לו הן למחר א"ל תנהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב (פי' וא"כ מוכח אע"ג דתבעו בעדים אעפ"כ יכול לומר פרעתיו לך ובכאן צריך לגרוס אמר ר' בון דרך בני אדם להלות לחבריהן שלא בעדים ולתובען בעדים וע"כ אע"ג דהמלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים אבל התובע לחבירו בעדים יכול לומר פרעתיך:

שם (ה"ב) ר' בא רב המנונא כו' מעשה בא לפני רבי ואמר יבואו פלוני לפלוני ויעידו כו' עיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירושלמי (פ"ק דקידושין ה"ב):

שם (ה"ד) ר' זירא ור' אבהו בשם שמואל בשטענו קנקני שמן כו' עיין מה שביארתי ע"ז בספרי נועם ירושלמי (פי"ג דכתובות ה"ד):

שם (ה"ה) אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן אבל נשבעין לקטן ולהקדש ובגמ' שבועה ד' תהי' בין שניהם להוציא היורש ר' אילא בשם ר' יוסי ביורשיו היא מתניתא ופי' הפ"מ ביורשיו היא מתניתא כלומר דהברייתא למעוטי יורשיו של המוטל עליו לישבע מן התורה איירי דאילו ביורש התובע משכחת לה טענת ברי כגון מנה לאבא בידך והלה מודה במקצת וכופר במקצת וא"כ אמאי אינו יכול לישבע כו' עיי"ש:

[והנה כבר ביארתי בספרי נועם ירושלמי דנראה לי לפרש דהירושלמי הוי קשה לו קושי' התוס' (ד' מ"ז) בד"ה אי אמרת בשלמא אביו כה"ג מיחייב תימא למ"ד בב"מ (ד' צ"ז) מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב דברי ושמא ברי עדיף היכי מוקי לה אי בנ' ידענא ובנ' לא ידענא בהא ליכא חיוב שבועה אלא חיוב ממין דברי עדיף ויש לומר דמוקי לה כרב ושמואל דבסמוך (פי' כמו דאיתא שם ורב ושמואל האי שבועת ה' מאי כו' מיבעי לי' לכדתני' שבועת ה' תהי' בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהם וע"ז אומ' ר' הילא בשם ר"י ביורשיו פי' דהירו' לשיטתי' שסובר דברי ושמא ברי עדיף וכמו דאיתא בירו' לקמן (ספ"ו) לית את ידע אהן ידע והוא משום דברי ושמא ברי עדיף וע"ז מפרש ביורשיו היא מתניתא דהיינו ביורשי התובע שהנתבע פטור מן השבועה והוא משום דבבנו מעיז ומעיז וא"כ יש לו מיגו וע"ז אומר בין שניהם אינה זזה מבין שניהם. ואיפשר דזהו תירוץ אחר דאפי' אי אמרינן דבבנו ג"כ אינו מעיז ע"ז אומר בין שניהם אינה זזה מבין שניהם והוא כמו שתירצו התוס' דמאן דאמר ברי ושמא ברי עדיף סובר כרב ושמואל דהיינו בין שניהם הוא שהשבועה חלה על שניהם]:

שם (ה"ו) מתניתין אלו דברים שאין נשבעין עליהן העבדים והשטרות והקרקעות כו' ובגמ' עבר ונשבע ר' יוחנן אמר מביא קרבן שבועה ר' אלעזר אומר אינו מביא (ופי' הפ"מ מביא קרבן על השבועה משום שבועת ביטוי) אמר ר' אבין בר חייא כן משיב ר' יוחנן לר' אלעזר לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות תאמר בשבועת הפקדון שאינה נוהגת בעבדים בשטרות ובקרקעות ושבועה העדות לאו בב"ד וב"ד מוסרין שבועה לחשוד אלא כשעבר ונשבע ותימר מביא קרבן על השבועה וכא עבר ונשבע מביא קרבן על השבועה:

וכתב הפ"מ ברייתא זו חפשתי אחרי' ולא מצאתי' בשום מקום ולפי הענין אמתניתין דפ' כל הנשבעין מתניי' ואחשוד על השבועה קאי דתנינן שם ושכנגדו חשוד על השבועה כיצד א' שבועת העדות וא' שבועת הפקדון כו' ויליף לה דכל אלו שאין מוסרין להם שבועה מפני שפסולין לשבועה הן אם נשבעו הן חייבין משום שבועת ביטוי כו' והדר יליף פיקדון מעדות מק"ו דמה עדות דלא כפר בממון הוא אלא שכפר בדבר המביא לידי ממון מיחייב משום שבועת ביטוי היכא דלא מחייב משום שבועת העדות כגון פסול וחשוד על השבועה וכיוצא בזה פקדון דכפר בממון לא כש"כ הוא דאמרינן דכל היכא דלא מחי ב משום שבועת הפקדון דמחייבינן משום שבועת ביטוי ועלה שייכא האי לא אם אמרת ופירושו דחוק למאוד:

וע"כ נראה לי שהפי' הוא עבר ונשבע ר' יוחנן אמר מביא קרבן על השבועה דהיינו קרבן אשם שבא על שבועת הפקדון. והוא שסובר דאף שאין הדיינין מחייבין שבועה על הקרקעות אעפ"כ אם עבר ונשבע מביא קרבן דהא בשבועת הפקדון מתחייב אשם אפי' שלא ע"י ב"ד וכמו דאיתא בב"ק (ד' ק"ו) א"ל ר"נ הכא במאי עסקינן כגון דנשבע חוץ לב"ד וכן כתבו התוס' בב"ק (דף ק"ג) בתוס' ד"ה הגוזל מחבירו שוה פרוט' ונשבע כו' כגון שנשבע מעצמו דאין ב"ד משביעין אלא בטענת שתי כסף וההודאה שוה פרוטה ואפי' בשבועת עצמו מחוייב חומש כדמוכח בשילהי פרקין ובמס' שבועות (ד' לו) תנן נמי שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו כו' וע"כ סובר ר' יוחנן דאם עבר ונשבע על הקרקעות מביא קרבן על השבועה כמו בכופר בכל דאין ב"ד מחייבין אותו (קידם שנתקנה שבוע' היסת) ואעפ"כ מביא קרבן על השבועה והכי נמי בקרקעות ור"א אומר דאינו מביא קרבן על השבועה דכיון דאין נשבעין על הקרקעות כלל על כן אין בזה שבועת הפקדון:

וע"ז אומר כן משיב ר' יוחנן לר' אלעזר ונראה לי (שהוא ט"ס וצ"ל) כן משיב ר"א לר' יוחנן לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות תאמר בשבועת הפיקדון שאינה נוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות ונראה לי דזה קאי על הא דאיתא לעיל (פ' שבועות הפקדון נפש נפש מה כאן מפי עצמו כו' מה להלן מפי אחרים אף כאן מפי אחרים וא"כ מושבע מפי אחרים יליף בג"ש משבועות העדות וע"כ בעי הברייתא לילף בק"ו והוא מה שבועת העדות שלא עשה בהם הנשים כאנשים קרובים כרחוקים פסולים ככשרים חייב במושבע מפי אחרים פקדון שעשה בו הנשים כאנשים קרובים כרחוקין פסולין ככשרים לא כש"כ שיהי' חייב במושבע מפי אחרים וכמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' לא) בד"ה מההיא כו' דההיא איכא למימר דטעמא דר"מ משום דיליף פיקדון ק"ו מעדות שלא עשה בו נשים כאנשים וחייב בין מפי עצמו בין מפי אחרים פקדון לא כש"כ:

וע"ז תני בברייתא לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים בשטרות ובקרקעות תאמר בשבועת הפקדון שאינה נוהגת בעבדים בשטרות ובקרקעות וכמו שביארתי לעיל (פ"ה) דשיטת הירושלמי שחייב בשבועת העדות בעבדים ובשטרות ובקרקעות וא"כ כיון דליכא למילף בק"ו ע"כ צריך לג"ש דנפש נפש (והיינו תחטא תחטא כמו שכתבתי לעיל):

וע"ז אומר ושבועות העדות לאו בב"ד וב"ד מוסרין שבועה לחשוד (פי' דקאמר דכיון דרוצה ללמוד שבועת הפקדון במושבע מפי אחרים משבועת העדות א"כ ודאי מיירי בב"ד וא"כ הא דאמר שבועת הפקדון נוהגת בנשים כאנשים בפסולין בכשרים בקרובים כרחוקים א"כ ודאי מיירי באם עבר ונשבע דאי לכתחילה אין ב"ד מוסרין שבועה לחשוד וא"כ ודאי מיירי בעבר ונשבע:

וע"ז אומר ותימר מביא קרבן על השבועה (פי' שאפי' בחשוד על השבועה אעפ"כ אם עבר ונשבע מביא קרבן על השבועה) וכן כתבו התוס' בב"ק (ד' ק"ח) בתוס' ד"ה ותרי כפילי מחמת שנעשה פסול בשבועה שני' משעה שנמצא שקרן בראשונה אין לפוטרו משום דחשוד על השבועה מדרבנן הוא דמיפסל כדמוכח בשבועות (ד' מה) דקתני ושכנגדו חשוד על השבועה ומשמע התם דמדרבנן הוא וכיון דמדאורייתא שבועתו שבועה מחייב כפל):

וע"ז אומר ותימר מביא קרבן על השבועה ובפסול דהיינו דחשוד על השבועה א"כ ודאי מיירי בעבר ונשבע ותימר מביא קרבן על השבועה וכא עבר ונשבע מביא קרבן על השבועה ונראה לי (שהוא ט"ס וצ"ל) וכא עבר ונשבע אינו מביא קרבן על השבועה (פי' כיון דהא דאמר דמביא קרבן על השבועה בפסול וזה ודאי מיירי בעבר ונשבע וא"כ הא דקאמר לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים ובשטרו' ובקרקעות תאמר בשבועת הפיקדון שאינ' נוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות נמי מיירי בכה"ג בעבר ונשבע ואפ"ה תנן שאינו מביא קרבן על השבועה אלמא דאפי' עבר ונשבע נמי אינו מביא קרבן על השבועה בקרקעות) וע"ז אמר ר' חייא בר אבין כן משיב ר' יוחנן לר' אלעזר (וכמו שהגהתי בתחילה שצ"ל כן משיב ר' אלעזר לר' יוחנן):

וע"ז אומר ואית דבעי נשמעינה מן הדא חמור או שור או שה מה אלו מיוחדין שיש בהן שבר שבוי' ומתה יצא קרקעות שאין בהם שבר שבוי' ומתה אוציא קרקע ולא אוציא עבדים מה אלו מיוחדים שיש להם קנס יצא עבדים שאין להם קנס ופירש הפ"מ מה אלו מיוחדין שיש בהם קנס כגון בהמה שהזיקה את האדם דחייבים בעלים לשלם משום קנסא לאפוקי עבד שהזיק דאין הבעלי' ש7 משלמים כלום:

והנה הפ"מ שגה בזה שיש ט"ס בירושלמי וצ"ל מה אלו מיוחדים שאין להם קנס יצאו עבדים שיש להם קנס (פי' של עבד) ומה שפי' הפ"מ הוא דחוק מאוד וע"ז אומר אוציא עבדים ולא שטרות שיש להם קנם (וגם בזה נראה לי דיש ט"ס וצ"ל ולא אוציא השטרות שאין להם קנס) מה אלו מיוחדין שיש להן אונאה יצאו שטרות שאין להם אונאה כו':

וע"ז אומר ואית דבעי נשמעינה מן הדא (פי' שבקרקעות אפילו עבר ונשבע נמי אין מביא קרבן שבועה והראי' דהא ממעט עבדים ושטרות וקרקעות ושטרות ודאי ממעט אפי' דעבר ונשבע דהא אינו פוטר עצמו בשבועתו וכמו דאמר אח"ז המקרע שטרות חבירו חוץ מדעתו ר' חנינא ור' מנא חד אמר חייב וחד אמר פטור מאן דאמר חייב משום קנס ומאן דאמר פטור כסותם פי עידי חבירו (פי' וא"כ ודאי דאינו מחייב על זה דהא אינו פוטר עצמו מכלום שאפי' אם הי' מודה הי' פטור משום דהוי כסותם פי חבירו ואפילו מאן דמחייב אינו רק משום קנס שהוא דרבנן וע"כ אפי' עבר ונשבע פטור וה"נ בקרקע אם עבר ונשבע נמי פטור). וע"ז אומר ואית דבעי נשמעינה מהדא שמזה מוכח דאפי' בעבר ונשבע נמי פטור כמו דאמר ר' אליעזר (והפ"מ נדחק בזה בכל הסוגי' והעיקר הוא כמו שביארתי) ודו"ק:

עוד שם ר"ש אומר א' קדשי קדשים וא' קדשי' קלים עי' מה שביארתי ע"ז (בפ"ק דב"ק):

שם (ה"ז) אמר ר' חנינא זה אומר מנורה גדולה עיין מה שכתבתי בב"מ (פ' השואל):

שם (ה"ח) מתניתין המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון אמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל הי' שוה והלה אומר סלע הלויתני עליו וסלע הי' שוה פטור כו' ובגמ' א"ר יוחנן נאמן המלוה לומר עד כדי המשכון הלויתיך עליו מתניתא אמרה אף הלוה נאמן דתנינן סלע הלויתיך עליו ושקל הי' שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע הי' שוה פטור:

והנה הירושלמי הזה צריך לבאר דמאי קאמר מתניתא אמרה אף הלוה נאמן דתנינן סלע הלויתיך עליו דמה שייך זה לענין נאמנות הא הלוה כטור מצד שהוא כופר בכל וא"כ מה שייך זה לענין נאמנות:

[ע"כ נראה לי דהא דאמר ר' יוחנן נאמן המלוה לומ' עד כדי המשכון הלויתיך נראה לי שאין הטעם משום מיגו כמו דאיתא בחו"מ (ס' ע"ב) אלא הטעם מפני שהמשכון הוא משועבד לגוף החוב ע"כ הוי כמו שמוחזק בגוף החוב וא"כ המוציא מחבירו עליו הראי' ויתבאר זה עפ"י הירושלמי (פ"ג דקידושין ה"ד) חד בר נש קם עם חברי' בשוקא אמ' לי' הב לי קיתונא דאית לי גבך א"ל הב לי דנרי דאית לי גבך אמר לי' הב קיתונא וסב דינרא אתא עובדא קומי ר' מנא אמר לי' את אודית לו בדינרא והוא לא הודי לך בקיתונא זיל והב לי דינרא אמר ר' יעקב בר אחא מודה ר' אמי דו אמר בשהדין לא כן אלא בדיל דלא יכפור בקיתונא חייב וכתב הפ"מ מודה ר' אמי בשהדין לא כן היינו שהדין אינו כן שהרי זה מוחזק הוא בדינר והדין הוא שבעל הדינר ישבע שיש לו ביד שכנגדו כו' והוא דוחק אלא דהירושלמי סובר דכיון שהם ב' דברים והוא אודי לי' בדינר ע"כ אינו יכול להחזיק את הדינר בעד הקיתונא וע"ז אמר ר' יעקב בר אחא מודה ר' אימי דו אמר בשהדין לא כן אלא בדיל דלא יכפור בקיתונא (פי' אם אמר בפני עדים שזה שמודה לו בדינר אינו רק שלא יכפור בקיתונא ע"כ אין צריך ליתן לו הדינר וא"כ סובר הירושלמי דאפי' בדינר שהוא מעות צריך להחזיר את הדינר ויתבע הקיתונא מחבירו והוא דלא כמו דאיתא בש"ע (חו"מ ס' ע"ב סעיף י"ז) ברמ"א שכתב ודווקא אם תפס חפץ אבל אם תפס מעות נשבע היסת ונפטר.

וע"ז אומר הכא א"ר יוחנן נאמן המלוה לומר עד כדי משכון הלויתיך (פי' כיון שבע"ח קונה משכון ע"כ הוי המלוה מוחזק ואיפשר דאפי' בלא מיגו דהא הירושלמי סובר דלא אמרינן מאחר בממון וכן א"ר יוחנן לקמן (פ"ז ה"א) אין אומר בממון מאחר אך שיש לחלק דהתם הוא כיון דבעה"ב טרוד בפועליו ועיין בקצה"ח (ס' ע"ב סעי' ז') דדעת הרשב"א דבע"ח הוי מוחזק על המשכון משוה דבע"ח קונה משכון]:

וע"ז אומר מתניתא אמרה אף הלוה נאמן דתנינן סלע הלויתיך עליו ושקל הי' שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע הי' שוה פטור וא"כ קשה לשיטת הירושלמי דכיון דהלוה מודה שלוה ממנו סלע אלא שאומר שהמשכון היה ג"כ שוה סלע וא"כ כיון שהוא הודה שהיה חייב לו סלע ע"כ יתבע את המלוה בעד המשכון וכיון שהמלוה אומר סלע הלויתיך עליו ושקל הי' שוה אם כן המלוה נשבע ונפטר והוא צריך לשלם לו עד תשלום דסלע אלא ודאי שהמשכון עם החוב הוי הכל דבר א' וא"כ כיון שאומר הלוה שהמשכון הי' שוה סלע הוי כאלו פרע לו סלע וע"כ פטור הלוה וע"ז אומר מתניתא אמרה כן אף הלוה נאמן וא"כ כיון שהחוב עם המשכון הוי דבר א' ע"כ נאמן המלוה לומר עד כדי משכון הלויתיך וע"ז אומר חד בר נש קם עם חברי' בשוקא א"ל תרין דינרין לי בידך ומשכונך שוי תרין דינרין א"ל חד דינר בעי למיתן לך ומשכוני טב תרין דינרין אתא עובדא קומי דייני דנהרדעא אמרי כיון דכל עמא מודו דמשכוני' טב תרין דינרין אחרינא ייתי עלי' סהדי (פי' דהמלוה בא להוציא מיד הלוה דגוף המשכון של הלוה וא"כ מביא המלוה ראיה שהי' חייב לו שני דינרים) ולא שמע דמר ר' יוחנן נאמן המלוה עד כדי משכונו

עוד שם חד ב"נ קאים עם חברי' בשוקא וארים סבינתי' אמר ליה הדין סדינא נפיק מן ידי עד דתתן לי מה דאית לי בידך אתא לקמי' שמואל אמר לי' הב לי' סבינתא וזיל דון עמי' מה שמואל כדייני דנהרדעא אמר המן הוחזק משכון בידו הכא לא הוחזק משכון בידו (פי' דדוקא במלוה על המשכון אבל בההיא דארים סבינתי' איפשר דאפי' תפס בלא עדים אעפ"כ לשיטת הירושלמי דאין אומרי' מיגו בממון לא מהני וצריך להחזיר לו מה שתפס:

עוד שם שמואל אמר שאין השבועה זזה מביניהן אם ישבע המלוה ה"ז נשבע ונוטל ואם ישבע הלוה מוציא הלה את הפקדון מי הוא הנשבע מי שהפיקדון אצלו רב ור"ל אמרי על רישא (פי' דהיינו סיפא דרישא דהיינו סלע הלויתיך עליו ושקל הי' שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרין הי' שוה חייב) וע"ז אומר מי נשבע (פי' אע"ג דשבועה גבי לוה היא) ע"ז אומר המלוה נשבע שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפיקדון:

ונראה לי שנתחלפו השורות ותחילה צ"ל בירושלמי רב ור"ל אמרי על רישא ואח"כ צריך לגרוס הא דשמואל שאין השבועה זזה מביניהן אם ישבע המלוה ה"ז נשבע ונוטל ואם ישבע הלוה יוציא הלה את הפיקדון מי הוא הנשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפיקדון:

שם בירושלמי סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו וסלע הי' שוה פטור סלע הלויתני עליו כו' והלה אומר איני יודע כו' (פי' אם ברי ושמא ברי עדיף או לא וע"כ מיבעי לי' דווקא אסיפא משום שברישא אם הלוה אומר איני יורע ה"ל איני יודע אם פרעתיך ובזה ודאי חייב לכולי עלמא וכמו דאיתא בחו"מ (ס' ע"ב סעי' יא) סלע הלויתיך עליו ושקל הי' שוה כו' וע"כ מיבעי לי' בסיפא שהמלוה אומר איני יודע אם המשכון שוה יותר וא"כ ה"ל איני יודע אם חייב לך). וע"ז אומר ר' בא רב הונא בשם רב אמר אנת לית ידע אהן ידע (פי' דברי ושמא ברי עדיף ודלא כשיטת הש"ס דילן דלא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף כר"ש):

עוד שם ר' יהושע דיומא בעי קומי ר' יונה תמן את אמר לית את ידע אהן ידע וכא את אמר הכין תמן יש חילול שבועה הכא לית חילול שבועה עיין מה שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ז דקידושין ה' יא) על מה שפירשו הרמב"ן והרא"ש בזה הירושלמי ועיין ברפ"ג דב"מ מה שביארתי שם: