Noam Yerushalmi on Sotah Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתני' מי שקינא לה ונסתרה אפי' שמע מן העוף הפורח יוציא ויתן כתובה דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומ' משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה ובגמ' ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירק' משהתרה בה ואמ' לה אל תסתרי עם איש פלוני משקינ' לה ונסתרה (פי' הפ"מ דכל זה הפי' מיירי בשקינא לה ועל מה דשנינו לקמן אמר עד א' ראיתי שנטמאת קאי וכן אכל הך מתני' דלקמן וכדאמר בסוף פירקין כלומר דדוקא לאחר הקינוי הוא דעד א' מהימן כדאמרינן בבבלי מפני מה האמינה תורה עד א' בסוטה שהרי רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה) רשב"ל אמר אפי' לא נסתרה ואמ' ר' זעירא קומי ר יסא לא דרשב"ל פליג אלא סבר כההן תניי' והוא מקיל בעדי סתירה (ופי' הפ"מ לא דרשב"ל פליג כלומר דאפילו לא נסתרה כלל ושמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה אלא סבר כההן תניי' והוא מיקל אלא פירושי קא מפרש למילתא דר"א דסבר כותי' דמיקל בעדי סתירה דלא בעי עדות ממש והא דקאמר אפי' לא נסתרה בעדי סתירה קאמר אלא אפילו שמע הסתירה מעוף הפורח) אנן תנינן מחלוקת אית תניי תני סתם (פי' דלא גרס במתניתין דברי ר' אליעזר אלא סתם אמר ר' זעירא קומי ר' מנא לא על מה דר' אליעזר אמר ר' יהושע פליג אלא בגין דתנינן ר' יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה והנה הפ"מ והק"ע נדחקו מאוד בפירוש הירושלמי הזה:
ע"כ נראה לי לבאר (דהתוס' כתבו בסוטה (ד' ל"א) ונראה דהכי פירושו מאחר שקינא לה אפי' קודם סתירה שמע פריצותא שהרי עכשיו קצת רגלים לדבר כו' ובענין זה מצוה לגרשה דאפי' לב"ה דאמרי אפי' הקדיחה תבשילו היינו רשות ומצוה ליכא כו' מיהו כתובתה גובה הואיל ולא נסתרה והשתא אתי שפיר דר' יהושע אבל לפי' רבינו שלמה דפירש משקינא לה אפילו שמע מעוף הפורח שנסתרה דעוף פורח היינו עבד או שפחה שנאמנים בעידי סתירה ואם אינו רוצה להשקותה יוציא ויתן כתובה וכי הי' ר' יהושע מחייב כתובתה לאחר שישאו ויתנו בה מוזרו' בלבנה והלא אין המים בודקין אותה כדאמרינן בפ"ק (דף ו') ואחר שהיא גרמה שתאסר עלי' ואינה יכולה לשתות הוי כארוס' ושומרת יבם שלא שותו' ולא נוטלות כתובה) וע"ז אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירקא משהתרה בה ואמר לה אל תסתרי עם איש פלוני משקינא לה ונסתרה (פי' דזה מיירי לאחר הקינוי וסתירה ושמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה) רשב"ל אמר אפי' לא נסתרה (אלא שהסתירה הי' ע"י עוף הפורח) אמר ר' זעירא קומי ר' יוסי לא דר"ש בן לקיש פליג על ר' יוחנן דמוקי לה לאחר שקינא לה ונסתרה אלא סבר כהדין תניי' דר"א מיקל בעידי סתירה וע"כ ניחא לי' לפרש דהסתירה הי' ע"י עוף הפורח וא"כ ר"א לטעמי' שמיקל בעדי סתירה וכמו שפירש"י ג"כ דר"א לטעמי' דסתירה לא בעי עדות ואפי' עבד ואפי' שפחה נאמני' וע"כ מוקי פלוגתיי' דפליגי באם הי' הסתיר' ע"י עוף הפורח:
וע"ז אומר אנן תנינן מחלוקת אית תניי תני סתם (פי' דזה שמפרש ר"ל לא נסתרה דהיינו שלא נסתרה בעדי' גמורי' אלא ע"י עוף הפורח זהו למאן דתני דברי ר"א) אבל אית תניי תני סתם א"כ אין לומר דר"א אזיל לטעמי' כיון ששונה סתם ולא משמי' דר"א וע"ז אומ' א"ר זעירא קומי ר' מנא לא על מה דר"א אמ' ר' יהושע פליג (והנה מפרשי הירו' הק"ע והפ"מ נדחקו בזה) וע"כ נראה לי דקאמר כיון דר"ל לא פליג על ר' יוחנן אלא שרוצה לומר דר"א אזיל לטעמי' דמקיל בעידי סתירה וע"כ מפרש דהאי מי שקינא לה ונסתרה אפי' שמע מעוף הפורח היינו שהסתירה הי' ע"י עוף הפורח ור' יהושע פליג ע"ז וא"כ כיון דר' יהושע פליג על מה דאמר ר"א א"כ הפי' של ר' יהושע ג"כ עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה דהיינו שהסתירה הי' ע"י מוזרות בלבנה וא"כ קשה דהא ר' יהושע סובר דסתירה עפ"י שנים וא"כ בעינן עדים גמורים והירושלמי לית ליה הא דאמרי' בהש"ס דילן בסוטה (ד' ו') וטהורה היא ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה וע"כ אומר פ"ג דסוטה (ה"ה) טהורה היא ולא שבאו לה עדים ולא הביאו הא דולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה ועוד אפילו אי סובר נמי דקרא וטהורה היא ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה כהש"ס דילן אפ"ה משמע ליה להירושלמי שזהו דווקא לאחר קינוי וסתירה ממש אבל לא שהסתירה הי' ע"י מוזרות בלבנה דהא ר' יהושע בעי עדים גמורים וע"ז מקשה דאיך יפרש ר"ל דלא מיירי לאחר קינוי וסתירה ממש אעפ"כ הא על מה דר"א אומר ר' יהושע פליג וא"כ מאי טעמא דר' יהושע:
וע"ז אומר אלא בגין דתנינן ר' יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה (פי' הא דרשב"ל אמר אפי' לא נסתרה פי' דמוקי לה בשלא נסתרה והא דקאמר אפי' היינו משום דר' יוחנן קאמר דמיירי בשקינ' לה ונסתרה) ע"ז אומר אפי' לא נסתרה (וכה"ג יש בירושלמי) ועוד דהא דאמר אפי' לא נסתרה היינו לענין לאוסרה על בעלה וע"ז מוקי לה אפי' לא נסתרה רק שהסתירה הי' ע"י עוף הפורח או לר"י ע"י מוזרות בלבנה אבל לא מצי לאוקמי דמיירי כשקינא ונסתרה דא"כ קשה דכיון דקינא לה ונסתרה א"כ איך יתיישב לר"י דעד שישאו ויתנו מוזרות בלבנה א"כ קשה דאמאי יוציא ויתן כתובה הא תנן (בפ"ג ה"ב) מתו בעליהן עד שלא ישתו ב"ש אומרים נוטלות כתובה ולא שותות וב"ה אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה וא"כ איך אמר ר' יהושע עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה וא"כ קאי על הא דאמר ר"א בתחילה מי שקינא לה ונסתרה אפי' שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה וא"כ קשה דאיך פליג ר' יהושע על ב"ה בשלמא על ר' אלעזר לא קשי' דהא ר"א שמותי הוא ואפשר דסובר כב"ש שסוברים דבמתו בעליהן עד שלא שתו נוטלות כתובה ולא שותות ואף דאמרינן בירושלמי (פ"ד דסוטה ה' א') מתניתא דב"ש דב"ש אומרים נוטלת כתובתה ולא שותה ואמר ר' יוסי תמן טעמייהו דב"ש אומרים הבא לי בעלי ואני שותת ברם הכא יודעת הית' שאין ארוסה שותה למה הכניסה עצמה למספק הזה המרובה בשביל לפוסלה מכתובתה וא"כ בארוסה שאינ' יכולה לשתות אף ב"ש מודו אך אפשר דהתם ידעה מתחילה שאין ארוסה שותה אבל הכא אפשר דלא ידעה מתחלה שהי' עד בדבר או שנושאי' ונותני' בה מוזרות בלבנ' (וכן ביארתי בספרי נ"י סי' י"ד):
ובזה אפשר לומר דהא דאומר בירושלמי אמר ר' זעירא קומי ר' מנא לא על מה דאמר ר' אליעזר ר' יהושע פליג אלא בגין דתנינן תמן ר' יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה הפי' הוא דחזר בו ממה דאמר בתחילה לא דרשב"ל פליג אלא סבר כהדין תנא דהוא מיקל בעידי סתירה וע"כ מפרש דאפי' לא נסתרה אלא דהטעם לא על מה דר' אליעזר ר' יהושע פליג (פי' וא"כ תקשה דר' יהושע אי אמרינן כמו דאמר ר' יוחנן דכל ההן פירקא הוא משקינא לה ונסתרה א"כ תקשה הא דר' יהושע דא"כ איך אמר ר' יהושע עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה וא"כ על מה דאמר ר' אליעזר אמר ר' יהושע פליג וא"כ הא דקאמר ר' יהושע עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה היינו שיוציא ויתן כתובה וא"כ קשה דהא כיון דמיירי לאחר שקינא לה ונסתרה א"כ כיון שאמר יוציא א"כ אסורות לבעליהן ואינו יכול להשקותה דהא נשאו ונתנו בה מוזרות בלבנה וא"כ אמאי אמרינן יתן כתובה וע"כ מפרש ר"ל דמיירי בשלא נסתרה אלא ששמע מעוף הפורח שנסתרה לפי פירש"י או לפי' התוס' דמיירי בלא נסתר' כלל וע"כ ניחא כיון דלא נסתרה ולא רצה לפרש המשנה כר' יוחנן דאמר כל ההן פירקא משנסתרה ואח"כ ישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה.
וע"ז אמר ר' אבא בר מרי בעי תמן אמר ר' חזקי' בשם ר' אליעזר כל מקום ששנה ר' מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם וכא הוא אמר הכין (והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה) וע"כ נ"ל לבאר לפי מה שביארתי דלדברי ר' יוחנן פלוגתייהו לאחר שקינא לה ונסתרה ואע"ג שאינה יכולה לשתות אעפ"כ צריך ליתן לה כתובה וע"ז בעי ר' אבא בר מרי דאמר חזקיה ר' אבהו בשם ר' אליעזר כל מקום ששנה ר' מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם וא"כ הא דפליגי תחילה ב"ש וב"ה אם מתו בעליהן עד שלא שתו דלב"ש נוטלת כתובה ולב"ה מתוך שלא שותת לא נוטלת כתובה וא"כ כיון דסתם רבי אח"כ דמי שקינא לה ונסתרה אפי' שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה וא"כ אף שאינה יכולה לשתות אעפ"כ צריך ליתן כתובה וא"כ קשיא דהא ב"ש וב"ה הלכה כב"ה ומחלוקת ואח"כ סתם וא"כ הלכה כסתם דאעפ"י שלא שותת אעפ"כ צריך ליתן כתובה ואע"ג שנאסרה ע"י סתירה ואינה יכולה לברר ע"י השקאה אעפ"כ צריך ליתן לה כתובה
אך ר' יוחנן סובר דאעפ"י דפליגי תחילה ב"ש וב"ה ולב"ה כיון שאינה יכולה לשתות ע"כ אינה נוטלת כתובה אעפ"כ הלכה כסתם דאעפ"י שאינה יכולה לשתות אעפ"כ נוטלת כתובתה וע"ז אמר כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה (פי' דכל ההן פירקא מיירי בשקינא לה ואח"כ נסתרה א"כ הך מתניתין נמי מיירי בשקינא לה ואח"כ נסתרה) והוא דתנן אח"כ אמר עד אחד כו' חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה הרי אלו נאמנות ולא לפוסל' מכתובתה אמרי אלא שלא תשתה וא"כ קשה בהנך חמש נשים אמאי תנינן דנאמנות ולא לפוסלה מכתובתה כו' כיון דנאמנות לאוסרה א"כ אינה יכולה לשתות וא"כ ממילא מפסדת כתובתה כיון דאינה יכולה לברר ע"י השקאה כמו מתו בעליהן עד שלא שתו וא"כ צריך לומר דבהך פירקא סתם לן רבי דאע"ג דאינה יכולה לשתות אעפ"כ צריך ליתן לה כתובה וכן בעד א' דתנן דנאמן אף לפוסלה מכתובתה אמרינן לקמן (ה"ב) מתניתא משהודה לו ר"ע לר' טרפון דתני ר' טרפון אומר עד אחד נאמן לטמאותה ואין עד א' נאמן להפסידה מכתובתה ר' עקיבא אומר כשם שעד א' נאמן לטמאותה כן עד אחד נאמן להפסידה מכתובתה וא"כ קשה דלמה לי' לר"ע לומר דהטעם הא דעד א' נאמן להפסידה מכתובתה הוא משום דנאמן לטמאותה ע"כ נאמן להפסידה כתובתה תיפוק לי' דכיון דאינה יכולה לברר ע"י השקאה ע"כ מפסדת כתובתה א"כ חזינן דאעפ"י שנאמנים לאוסרה אעפ"כ אינה מפסדת כתובתה ולקמן אבאר עוד בזה (ועיין לקמן סוף הפרק ה"ד) כן אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה וע"כ מפרשר' יוחנן מתניתין נמי דמיירי משקינא לה ונסתרה
ובזה יתיישב הא שכ' התוס' בסוטה (ד' ל"א) שכתבו פרק זה הי' הגון שיהא שנוי ומעורב בפ' ראשון לאחר אותה בבא דאלו אסורות לאכול בתרומה ואח"כ הי' לו לשנות כיצד עושה לה וכל כו' אך לשיטת הירו' ניחא שפיר הוא כדי שתהי' מחלוקת ואח"כ סתם דהיינו מחלוקת דב"ש וב"ה דאם מתו בעליהן עד שלא שתו דב"ה סברי מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובה והיינו דכיון שאינה יכולה לברר ע"י השקאה ע"כ ממילא היא מפסדת כתובתה ובהך פרקין דקינא לה ונסתר' סתם לן תנא דאם שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה ולדברי ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה אלמא דאע"ג שאינה יכולה לשתות אפי' הכי אינה מפסדת כתובתה וע"כ שנה האי פירקא הכא והוא כדי שתהי' מחלוקת ואח"כ סתם וכמו דאמרינן בירושלמי ר' אבא מרי בעי תמן אמר ר' חזקי' בשם ר' אבהו בשם ר' אליעזר כל מקום ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם וכא הוא אמר הכין והוא להורות דהלכתא היא דאע"ג דאסורה לבעלה ואינה יכולה לשתות אפ"ה צריך ליתן כתובתה ודו"ק:
שם (ה"ב) מתניתא משהודה ר"ע לר' טרפון והוא (ט"ס וצ"ל) עד שלא הודה לו ר"ע לר' טרפון דתני ר' טרפון אומר עד אחד נאמן לטמאותה ואין עד אחד נאמן להפסידה כתובתה ר"ע אומר כשם שעד אחד נאמן לטמאותה כך עד א' נאמן להפסידה כתובתה וכבר ביארתי דלא תקשה דהא כיון שאינה שותה אינה נוטלת כתובתה. וכן הקשיתי בספרי לקמן. אך לשיטת הירו' דכל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה א"כ סתם לן רבי דאע"פ שאינה יכולה לשתות אעפ"כ אינה מפסדת כתובתה והא שכתב הרמב"ם (ספ"א מה' סוטה) כל סוטה שאמרינן שאינה שותה מפני עידי טומאה ה"ז אסורה על בעלה לעולם ותצא שלא בכתובה שהרי נאסרה בקינוי וסתירה והשתיה שתתירה נמנעה שהרי יש בה עד כמו שביארנו משמע מזה דכל שאינה יכולה לשתות ממילא מפסדת כתובת' דזהו לשיטת הש"ס דילן ולשיטת הש"ס דילן הוא כמו דאמרי' בסוטה (רפ"ו ה"א) ר' שמעון בן לקיש אמר אפי' לא נסתרה וכמו שפירשו התוס' דמיירי בלא נסתרה אבל לשיטת הירו' דא"ר יוחנן כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה א"כ הוי מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם ודו"ק:
עוד שם ר' בון בר חייא בעי חמותה שאמרה אני ראיתי שנטמאת ובא עד אחד ואמר אני ראיתי שנטמאת מה בא להעיד אם להשקותה כבר נראית שלא לשתות אלא לא בא אלא להפסידה כתובתה שאין מפסידין ממון עפ"י עד אחד:
[והנה בספרי נחלת יהושע (סי' י"ד) הקשיתי דמאי בעי ר' בון בחמותה שאמרה נטמאת ואח"כ בא עד אחד דכיון שאין עדותו מועיל לאוסר' אינו נאמן לענין כתובה דמ"מ כיון שאינה יכולה לשתות ממילא מפסדת כתובתה ומאי שנאמנת בעלה דאינה נוטלת כתובתה ובירושלמי דסנה' (פ"ח ה"י) מ"ט דב"ש הבא לי בעלי ואני שותה מ"ט דב"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה הכתוב לספיקא וספיקא לספיקא וספיקא לחודי'. ולכאורה הו"ל למימר בקיצור כמו דאמרי' בש"ס דילן סוטה (ד' כ"ה) וב"ה סברי שטר העומד לגבות כגבוי דמי ואפשר לומר כמו שכתבו התוס' בסוטה ודף כ"ה) דלמאי דפליגי ר"ה ור"י במנה לי בידך והלה אומר איני יודע ר"ה ור"י אמרי חייב וא"כ הכא נמי דטוענת ברי א"כ הוא אינו יכול לטעון טענת ברי ותיהוי תיובת' דר"ה ותירצו דמאחר שהתורה עשה ספק עד שתשתה אינה יכולה לטעון טענת ברי וע"ז קאמר בירושלמי דאפי' למ"ד ברי ושמא ברי עדיף אפ"ה הואיל ואין כאן בעל להשקותה החזירה לספיקא (פי' דאינו מועיל טענת ברי דידה) וא"כ כיון דקיי"ל כב"ה דממילא מפסדת כתובתה כיון שאינה יכולה לברר וא"כ ליתא לבעי' דר' בון ובזה תירצתי שם קושי' הק"ע דאמאי לא הביאוה הפוסקים להך בעי' דר' בון דחמותה שאמרה נטמאת ואח"כ בא עד אחד דלשיטת הש"ס דילן דקיי"ל כב"ה א"כ כיון שאינה יכולה להשקותה ממילא מפסדת כתובתה והא דבעו לה בירושלמי הוא לשיטת ר' יוחנן דאמר בריש פרקין דכל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה והו"ל מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם וע"כ אף שאינה יכולה לשתות אעפ"כ נוטלת כתובתה ובעד אח' שנאמן להפסידה כתובתה הוא מתוך שנאמן לאוסרה ע"כ האמינוהו להפסידה כתובתה וע"כ בעי ר' בון בר חייא חמותה שאמרה אני ראיתי שנטמאת ואמר אחד ראיתיה שנטמאת מה בא להעיד להשקותה (צ"ל) אם שלא להשקותה כבר נראית שלא לשתות (פי' ע"י עדות חמותה) אלא לא בא אלא להפסידה מכתובתה שאין מפסידין ממון עפ"י עד א' ר' יוסי בעי שמע מן העוף הפורח אמר אני ראיתי שנטמאת את אמר לא היה שותה ובא עד אחד ואמר אני ראיתי שנטמאת מה בא להעיד אם שלא להשקותה (כצ"ל) כבר נראית שלא לשתות אלא לא בא אלא להפסידה כתובתה שאין מפסידין ממון עפ"י פד אחד (והפ"מ כת' דמיבעי' ליה אליבא דר"א וא"כ הוא דלא כהלכתא). אך אפשר לומר דהא דאמר בירושלמי דהוי מחלוקת ואח"כ סתם וע"כ הלכה דאף דאינה יכולה לשתות אפ"ה אינה מפסדת כתובתה וא"כ הוא כמו דאמרי' ריש פירקין אנן תנינן מחלוקת אית תנויי תני סתם וא"כ כיון דלא גרסינן ר"א אלא סתמא דאם שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כחובה וע"כ בפי ר' יוסי שמע מעוף הפורח כו' והוא אליבא דהלכתא לפי הני דתני סתמא ודו"ק]:
שם (ה"ב) ממה דר' מנא אמר פלוני כהנת וזינתה ובא עליה בעלה ובעלה כהן והתריתי בו אינו לוקה נסתרה בפני שנים אמר א' אני ראיתי שנטמאת ובא בעלה כהן התרו בו שנים לוקה עיקר עדותו לא בעד אחד הוא ועיין בפ"מ שכתב שמזה ראיה לרמב"ם שכתב שעל טומאה אינם לוקים משום דהוי לאו שבכללות וע"כ לא כתב דין זה בישראל רק בכהן ולוקה עליה משום זונה ועיין (פ"ד דסוטה) מה שהארכתי בזה דהירושלמי סובר דאנוסה שבכהונה כרצון בישראל כו' ומניין שאונסין פסולין לכהונה היינו דאיכא טומאה באונס לכהונה כו' עיין שם ודו"ק:
שם (ה"ד) עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת אשה אומרה נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת היתה שותה ובגמ' גידל בר בנימין בשם רב כל מקום שהכשירו עדות האשה כאיש האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש ניתני עד אחד אמר נטמאת ואשה אמרה לא נטמאת אשה אמרה נטמאת ועד אמר לא נטמאת תני דבית רבי כן תני בשם ר' נחמיה הולכין אחר רוב העדות היך עבידא שתי נשים ואשה אחת עשו אותה כשני עדים ועד אחד הדא דתימר באשה ונשים אבל אם היו מאה נשים ועד א' כעד בעד אינון רב אדא בר אחוה אמר עד אחד נאמן לטמאותה ואין עד א' נאמן להפסידה כתובתה אמר רב חסדא מה טעם אמרו עד א' נאמן לטמאותה מפני שרגלים לדבר שמעון בר בא בשם ר' יוחנן כאן לא היתה שותה ובעגלה ערופה היו עורפין ורב אמר היתה שותה.
[והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שהוא (ט"ס) בירושלמי ונתחלפו השורות (וכצ"ל). שמעון בר בא בשם ר' יוחנן כאן לא היתה שותה ובעגלה ערופה היו עורפין (פי' דמקשה אהא דתנן עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת לא היתה שותה ובעגלה ערופה תנן דעד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד אומר לא ראיתי היו עורפין) ובכאן צריך להיות רב אדא בר אחוה אמר עד א' נאמן לטמאותה ואין עד א' נאמן להפסידה פי' הא דאמרינן דעד א' נאמן לא שהוא כשנים דא"כ מ"ט אמרו עד אחד נאמן לטמאותה ואין עד א' נאמן להפסידה כתובתה אלא דודאי הא דהאמינתו התורה לא שיהי' נאמן כשנים אלא דהתורה האמינה לעד א) וע"ז אמר רב חסדא מה טעם אמרו עד א' נאמן לטמאותה מפני שרגלים לדבר (פי' אע"פ שדבר שבערוה צריך שנים אעפ"כ האמינוהו מפני שרגלים לדבר וא"כ ניחא דכאן בסוטה עד א' אמר ראיתי שנטמאת ועד א' אומר לא נטמאת ע"כ לא היתה שותה והוא דהא דעד אחד נאמן לטמאותה הוא מפני שרגלים לדבר ע"כ נאמן יותר עד א' האומר שנטמאת מעד אח' שאומר. שלא נטמאת אבל בעגלה ערופה שווין הם וע"כ היו עורפין וכל זה הוא אי אמרי' דעד אח' נאמן לטמאותה ואינו נאמן להפסידה וא"כ לא מהימן כשנים אבל אי אמרינן כמו דאמרי' בש"ס דילן בסוטה (דף ל"א) דאמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד א' הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים וא"כ כיון שהאמינה התורה כשנים וא"כ בעגלה ערופה נמי האמינה התורה כשנים וא"כ אין נ"מ בין סוטה ובין עגלה ערופה דבשנים אין נ"מ (וכמו שביארתי בספרי נחלת יהושע (סי' כ"ג) דלא אמרי' מיגו בתרי ותרי והוא משום דמיגו לא יכול לסייעם יותר משני עדים ואפי' היו עמהם ק' עדים אין נאמנים יותר דתרי כמאה ומאה כתרי והבאתי שם ראיה מהירושלמי דכתובות (פ"ב ה"ה):
ובזה יתבאר הא דאמרינן הא דבש"ס דילן בסוטה ד' ל"א) ושם (ד' מ"ד) לא מחלקינן בין סוטה לעגלה ערופה והוא דלשיטת הש"ס דילן הוא כמו דאמר עולא כל מקום שהאמינה התורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של א' במקום שנים וע"כ אמרינן תני לא היה שותה ור' חייא אמר היה שותה ולר' חייא קשיא דעולא וע"ז משני לא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה וכן מקשה הש"ס בסוטה (ד' מ"ז) השתא דאמרת עד אחד מהימן אידך חד היך מצי מכחיש ליה והא אמר עולא כל מקום שהאמינה התורה עד אחד הרי כאן שניים ואין דבריו של אחד במקום שניים ומשני אמר לך עולא תני לא היו עורפין וכן אמר ר' יצחק תני לא היו עורפין ור' חייא אמר תני היו עורפין ולר' חייא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה וכן ביארתי בירושלמי ביבמו' (פ"ט ה"ד) עד אחד אמר מת ונשאת ובא עד אחד ואמר לא מת ה"ז לא תצא מפני שאמר משנשאת הא אם אמר עד שלא נשאת ונשאת תצא ובש"ס דילן ביבמות (ד' קי"ז) אמרינן טעמא דנישאת הא לא נישאת לא תנשא והאמר עולא כל מקום שהאמינה התירה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שניים ומשני הכי קאמר עד אחד אומר מת והתירוה להנשא ובא אחד ואמר לא מת לא תצא מהתירה הראשון והוא משום דהש"ס דילן סובר כעולא דכל מקום שהאמינה התורה עד אחד הרי כאן שניים כו' משא"כ לשיטת הירושלמי:
עוד שם רב אמר היתה שותה (פי' שבכאן נמי צריך למתני במתני' דהיה שותה) וכמו שבעגלה ערופ' תנן דהיו עורפין מתניתא פליגא על רב עד אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היה שותה הא בעד אחד לא היה שותה פתר לה בפסולי עדות (פי' דהסיפ' מיירי בפסולי עדו') ואין בפסולי עדו' אמור סיפא שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא הי' שותה הא עד בעד היה שותה והאיך רב אמר היה שותה ר' יוחנן אמר לא היה שותה מתניתא פליגא על ר' יוחנן שנים אומרי'נטמאת ועד א' אומר לא נטמא' לא היתה שותה הא עד בעד היתה שותה פתר לה בפסולי עדות ואין בפסולי עדות אמור רישא עד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת הי' שותה הא עד בעד היה שותה ואיך ר' יוחנן אמר לא היה שותה (ועיין מה שפי' הק"ע) מתניתא אמרין בשם שמואל בסתירה אחרת היא מתניתין (פי' דמיירי שאמר נטמאת לא באותה סתירה אלא לאחר כדי סתירה ר' זעירא בעי קומי ר' מנא מהו בסתירה אחרת היא מתניתא א"ל כן אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה בפני שנים אמר עד א' אני ראיתי' שנטמאת בתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה (כצ"ל) (פי' שאמר עד א' נטמאת בתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה (פי' שודאי נטמאת וע"כ אין לה כתובה לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה ופי' דנאמן רק שלא להשקותה ולא להפסידה וכמו שאבאר לקמן):
והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שהפי' כך הוא דאם עד אחד אומר אני ראיתי שנטמאת ועד אחד אומר לא נטמאת לא הי' שותה והוא מפני שרגלים לדבר וכמו שהבאתי הירושלמי תחילה דמה טעם אמרו עד אחד נאמן לטמאותה מפני שרגלים לדבר וע"ז אומ' לא הי' שותה משום דעד שאומר נטמאת נאמן יותר והא דתנן שנים אומרים לא נטמאת וא' אומר לא נטמאת לא הי' שותה וא"כ מוכח דעד בעד הי' שותה היינו אם שאומר שנטמאת לאחר כדי סתירה וא"כ אין רגלים לדבר ע"כ אם אחד אומר נטמאת ואחד אומר לא נטמאת הי' שותה
וע"ז אומר תחילה עד אחד אומר אני ראיתי שנטמאת בתוך כדי סתירה יש כאן עידי סתירה ועידי טומאה (פי' משום שרגלים לדבר וע"כ נטמאת בודאי) לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה (פי' שיש כאן סתירה ואינו יכול להשקותה דלענין שלא להשקותה הוא מהימן אפי' לאחר סתירה אבל לא שתצא בלא כתובה כיון שאין רגלים לדבר):
וע"ז אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה דאי לאו הכי לא הוי מצי לתרוצי הנ"מ בין אם העד בתוך כדי סתירה שאז מהימן בחד לגבי חד משום שרגלים לדבר משא"כ בלאחר סתירה דא"כ קשה דמ"מ כיון שקינא לה ונסתרה ובא הא' והעיד שנטמאת אפי' לאחר כדי סתירה וא"כ כיון שמ"מ אינה יכולה לשתות א"כ ממילא מפסדת כתובתה לב"ה וע"ז א"ל כן אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה וא"כ כיון דההן פירקא משקינא לה ונסתרה א"כ סתם לן תנא דאפי' לאחר קינוי וסתירה אפ"ה אסורה לבעלה משום שאינה יכולה לשתות אפ"ה יוציא ויתן כתובה וא"כ איפשר לתרוצי שיש חילו' בין אם נטמ' בתוך כדי סתיר' להא דאח' סתי' דבתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה משא"כ לאחר סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה וע"כ אינה יכולה לשהות ואפ"ה צריך ליתן כתוב' [ובזה מתורץ מה שלא הביא הרמב"ם החילוק זה כמו שהקש' הפ"מ דלפי שי' הש"ס דילן ליכ' לתרוצי הכי כיון דהש"ס דילן אינו מפרש המשנה דמיירי בשקינא לה ונסתרה אלא כמו שפירשו התוס' דמיירי קודם סתירה אבל לאחר סתירה א"כ ממילא מפסדת כתובת' וא"כ אינו סובר כהירושלמי דלאחר כדי סתיר' יש כאן סתירה ואין כאן טומאה כיון דהוי סתירה א"כ ממילא מפסדת כתובתה וע"כ לא הביא הרמב"ם לזה הירושלמי]
עוד שם בירושלמי היו שלשה א' אומר אני ראיתי שנטמאת בתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו והגיהו בהירושלמי ועכ"ז פירושיהם דחוק מאוד:
ע"כ נראה לי דהכי גרסינן בירושלמי היו שלשה א' אומר אני ראיתי שנטמאת בתוך כדי סתירה ויש כאן טומאה (פי' אפי' אם א' מכחיש אותו אפ"ה נאמן העד שאמר שנטמאת מפני שרגלים לדבר כמו שביארתי) לאחר כדי סתירה יש כאן סתירה ואין כאן טומאה (והיא ט"ס) וצריך לגרוס לאחר כדי סתירה אין כאן סתירה ואין כאן טומאה (פי' ושותה) ובזה מתורץ מתניתין דחד לגבי חד נאמן בתוך כדי סתירה אבל לא לאחר כדי סתירה וע"כ כיון שמכחישים זה את זה ע"כ שותה והא דקאמר היו שלשה איפשר לומר שהוא (ט"ס וצ"ל) היו שנים (ומחמת דאמ' אח"כ בשלשה קאמר הכא נמי בשלשה) ואשמועינן דבתוך כדי סתירה יש כאן סתירה ויש כאן טומאה ולאחר כדי סתירה אין כאן סתירה ואין כאן טומאה ויכול להשקותה.
[ועוד איפשר לומר דנקט דווקא שלשה דאילו שנים א"כ כיון שמכחישין זה את זה א"כ חד מנייהו פסול וא"כ איך מהימן על הסתירה ואע"ג דמיבעי ליה אח"כ אי אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה היינו אי אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה או לא אבל מ"מ בעינן שנים עדים כשרים על הסתירה וע"ז קאמר שלשה וא"כ יש כאן שני עדים כשרים שמעידים על הסתירה והוא דלא קא מיבעי' ליה הכא אי אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה היינו משום דמיירי בהכחשה דחד לגבי חד והג' לא הכחישו וא"כ ליכא בזה משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דכיון דאינו מבורר מי הוא הפסול וכמו שכתבו התוס' בב"ב (ד' מ"א) דכיון דאינו מבורר מי הוא הפסול ע"כ לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ועיין בספרי אבי הנחל (כ"ו) שהארכתי בזה וכן הבאתי שם ראיה מהירושלמי (פי"א דיבמות ה"ה) דכיון שאינו מבורר מי הוא הפסול ע"כ לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דאמרינן התם מהו שיעידו עדות ותעלה להם עדות אחת או ייבא כההיא דמר ר' זעירא מאחר שאם ימצאו עידים זוממין אין נהרגין ואין ההורג נהרג אף הכא כן (פי' דמיבעי' ליה בהני יולדות שנתערבו ואין מבורר מי הוא העבד אם העידו ביחד אם תעלה להם עדות וקאמר דאיפשר מאחר שאין בו דין הזמה דהא אינם יכולים להזמין שאינו מבורר מי הוא הכשר ומי הוא הפסול וע"כ פסולים לעדות והק"ע האריך שם הרבה שלא תקשה מהא דכיון נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה עיי"ש ושגה בזה ולא הביא התוס' דסנהדרין (ד' ל"א) ודב"ב (דף מ"א) שאם אין הפסול מבורר לא הוי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וא"כ הכא נמי אם היו שלשה וא' אומר נטמאת וא' אומר לא נטמאת כיון דאינו מבורר מי הוא הכשר ומי הוא הפסול ע"כ לא הוי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואע"ג דמאמינים לעד דאומר דנטמאת משום דרגלים לדבר אפ"ה לא נפסל הב' והיינו דוקא אם היו שלשה אבל אם היו שנים א"כ אע"ג דאינו מבורר מי הוא הפסול אפ"ה כיון דבודאי אחד מהם פסול א"כ ליכא שנים שיעידו על הסתירה וע"כ קאמר שלשה]:
עוד שם היו שלשה א' אומר אני ראיתי שלא נטמאת בתוך כדי סתירה מה את עבד לה כעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה או תתקיים העדות בשאר א"ר אבימי מכיון דאת אמר בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מודה הוא הכא שתתקיים העדות בשאר מפני שרגלים לדבר [והוא כמו שביארתי דמיירי שהעד שאמר לא נטמאת הוכחש משנים וא"כ נתברר שהוא הפסול וע"כ מיבעי' ליה אי בטלה מקצתה בטלה כולה או לא אבל בשנים לא נתברר מי הוא הפסול וע"כ לא שייך בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמו שהבאתי תחילה מהתוס' דסנהדרין ודב"ב ועוד דבשנים א"כ ליכא עידי סתירה כלל כיון דא' מהם פסול א"כ ליכא שנים שיעידו על הסתירה דהא א' מהם פסול וא"כ אפי' אי לא הוי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מ"מ ליכא שנים שיעידו על הסתירה וע"כ קאמר היו שלשה וא"כ שנים שמעידים על הסתירה. אך שמבעי' ליה אי הוי עדות שבטלה מקצתה או לא וע"ז א"ר אבמרי מכיון דאת מר בעדות שבטלה מקצתה והוא (ט"ס וצ"ל) אף דאת מר בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מודה הוא שתתקיים העדות בשאר מפני שרגלים לדבר]: