שם (ה"ב) מצות לולב כיצד (כצ"ל) יו"ט הראשון של חג שחל בשבת כל העם מוליכין את לולביהן להר הבית והחזנין מקבלין מידן וסודרין אותן על גג האיצטבה כו' ומלמדין אותן לומר כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו מתנה למחרת משכימין כו' ר' יעקב דרומי' בעי מתניתין דלא כר' דוסא דר' דוסא אמר בשחרי' אדם צריך לומר כל מה שילקטו העניי' היום מבין העמרים הבקר כו' ר"י אומר לעתותי ערב (וצ"ל מתני' כר' דוסא דר' דוסא אומר בשחרית צריך אדם לומר כל מה שילקטו העניים מבין העמרים הבקר הרי הוא הבקר). ר' יודה אומר לעתותי ערב וחכמים אומרים אין הבקר אנסים הבקר שאין אנו אחראין לרמאין (פי' שאומר דמתניתין שאומר מע"ש כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה ולא למחר וא"כ הטעם הוא דלמחר כיון דאינו ברשותו ע"כ אינו יכול להקנות לו במתנה וע"כ צריך לומר בשחרית כל מה שילקטו העניים הפקר ויש ברירה וא"כ הרי הוא מופקר מקודם ור' יודה סובר דאין ברירה ע"כ אומר לעתותי ערב ואע"ג שאינו ברשותו אעפ"כ יכול להפקיר והירושלמי סובר דמתנה דמי למכר (זהו דלא כמו שביארתי בספרי ע"י (סי' ז') דמתנה יכול להקנות אותו שבידו אע"ג שאינו ברשותו והכי משמע להדיא מתוס' ב"ק (דף ס"ט) שכתבו דיאוש דמועיל בתר דאתא ליד אחר הוי כמו מתנה ולא הוי כהפקר דהפקר אינו מועיל בתר דאתא ליד אחר כמו דמשמע הסוגי' דכל שלקטו העניים יהא הפקר ולכך אינו מועיל יאוש לפוטרו מן המעשר. וא"כ משמע דיכול להקנות במתנה בתר דאתא ליד אחר עיי"ש שהארכתי בזה והירו' הי' סבור דמתנה הוי כהפקר וע"כ אומר מע"ש כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה והיינו כר' דוסא דר' דוסא אומר דבשחרית אדם צריך לומר כל מה שילקטו העניים מבין העמרים הבקר הרי הוא הבקר דלמחר אינו יכול לומר משום שאינו ברשותו:

וע"ז אומר המן את אמר אין הבקר אנסים הבקר והכא את אמר הבקר אנסים הבקר. (פי' כיון דמדמית מתנה להפקר א"כ לא אתי כחכמים דסבר דאין הפקר אנסים הפקר אמר ר לעזר תמן על דעתי' הוא מבקר (והוא ט"ס וצ"ל) תמן על כרחו הוא מבקר ברם הכא ע"כ הוא מבקר (והוא ט"ס וצ"ל) ברם הכא מדעתו הוא מבקר (פי' דהתם הוא בעל כרחו דהיינו שלא יוכלו העניים לאכול בלא מעשר וא"כ בע"כ הוא משא"כ הכא שנתקן לטובת כולם כדי שיצאו עם האתרוגי' אם יתחלפו וא"כ מפקר מרצוני א"ר חנניא ברי' דר' הילל ויאות תדע לך שהוא כן שכבר חילופיו בידו פי' דהא הכא חילופיו בידו דאם נתחלף מגיע לו לולב א' אך המתנה שיהיו יוצאים משום לכם ע"כ וכן נמי מודו בזה שיאמר כל א' כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה.

עוד שם רב מפקד לדבית רב אחי רב המנונא כו' כד תהוון יהבין מתנה ביומ' טבא לא תהוון יהבין לה אלא לדעת גמורה כהדא רב הונא יהיב אתרוגא מהנה לברי' א"ל אין יומא טבא יומא דין הרי הוא לך מתנה ואין למחר הרי הוא לך מתנה:

והנה המפרשים נדחקו בזה מאוד במה שאמר לו אין יומא טובא יומא דין הרי הוא לך מתנה וע"כ נראה לי דהא דקאמר רב מפקיד לדבית אחי כו' לא תהוו יהבין אלא במתנה גמורה (פי' הק"ע שלא ע"מ להחזיר) זהו תירוץ על מה שאמר תחלה ר' יעקב דרומי' בעי מתניתין כר' דוסא דאי כר' יהודה א"כ יכול לומר למחר כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה אך באמת לא דמי מתנה להפקר וכמו שהוכחתי תחלה דמתנה הוי כיאוש וע"כ יכול להקנות במתנה אף לאחר שיצא מרשותו וע"כ ניחא שפיר דקאמר מלמדין אותו לומר כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה מיירי מכאן ולהבא לא תלי בברירה וכמו שביארתי בספרי ע"י (ס' ד') דמכאן ולהבא לא תלי בברירה כמו דמשמע מסוגיא דב"ק (דף ס"ט) ואף דאם ההקנאה הוא מכאן ולהבא א"כ לאחר שחל המתנה אינו ברשותו אך במתנה יכול להקנות למי שהוא ברשותו אף לאחר שיצא מרשותו וא"כ לא שייכא להפלוגתא דר' דוסא ור' יהודה:

אך דא"כ כיון דלא דמי להפקר א"כ למאי מלמדין אותו תחלה לומר מע"ש כל מי שהגיע לולבו לידו הרי הוא לו במתנה ואמאי הא יכול לומר בשבת אך הטעם הוא משום דבשבת ויו"ט אין ליתן מתנה כמו שכתב המ"א (סי' ש"ו) דהטעם דנותנים האתרוג במתנה ביו"ט הוא משום דהוי מתנה ע"מ להחזיר אבל בלא"ה אין ליתן במתנה וע"כ מביא ראי' מהא דרב המנונא מפקיד לחברי' דיהיו יהבין במתנה גמורה וא"כ אין לומר בשבת עצמו כל מי שהגיע לולבו לידו הרי הוא לו במתנה כיון דבעינן מתנה גמורה וע"כ צריך לומר מע"ש כל מי שהגיע לולבו בידו הרי הוא לו במתנה ואפי' אי אמרינן דאין ברירה וא"כ חלות המתנה הוא למחר אך הירושלמי לטעמי' אזיל דזה מותר אעפ"י שחל המתנה בשבת או ביו"ט:

[וכמו דאיתא בירושל' (פי"ח דשבת ה"א) אמר ר' אלעזר אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר ר' יוסי בר' בון אין אדם עומד בע"שואומר הרי זה תרומה למחר מתניתא מסייע פליגא על ר' יוסי בר' בון לגין טבול יום שמלאו מן החביות מעשר טבל אם אמר הרי זה תרומת מעשר משתחשך דבריו קיימין כו' חזר בו ר' יוסי בר' בון מהדא וע"כ צריך לומר מע"ש אף שאינו חל רק בשבת אעפ"כ מותר משא"כ אם יאמר בשבת הרי הוא נותן מתנה בשבת כיון דבעינן מתנה גמורה:

וע"ז אומר כהדא רב הונא יהיב אתרוגא מתנה לבריה אמר ליה אין יומא טבא יומא דין הרי הוא לך מתנה. וא"כ למה היה צריך לומר אין למחר הרי הוא לך במתנה הא יכול להקנות למחר אלא ודאי דזה עדיף טפי דאין למחר הרי הוא יו"ט לא יהא צריך להקנות לו במתנה והא שהקנה לו ביו"ט אם יו"ט הוא איפשר שמפני המצוה הוכרח להקנות לו במתנה. אבל אם למחר יו"ט הקנה לו מיד כדי שלא יצטרך להקנות ביו"ט אם הוא למחר. וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן כיון שנותן מתנה ע"מ להחזיר יכול להקנות ביו"ט ג"כ. וע' במ"א (סי' ש"ו) כתב ב"י דהמרדכי סובר כו' אא"כ לצורך מצוה [ויש לדחותן:

שם (ה"ג) מצות ערבה כיצד כו' ר' זעירא שלח שאיל לרבי דניאל כו' שמעת מאביך טעונה ברכה וניטלת בפני עצמה ויש לה שיעור אתא ר' אייבו בשם רב חונה ואמר טעמא טעונה ברכה וניטלת בפני עצמה ויש לה שיעור:

[ולכאורה קשה דהא אמרינן בירושלמי (פ"ג ה"ד) רב הונא לא מברך אלא פעם אחת בלבד ר' חונה בשם ר"י טעמיה דרב הונא דמאי מדבריהן ושאר כל הימים מדבריהן מה דמאי אין מברכין עליו אף שאר כל הימים אין מברכין עליו וביארתי לעיל דאמרינן בסוכה (ד' מ"ד) דחביט חביט ולא בריך דכיון דאינו אלא מנהג וע"כ אומר רב הונא דאינו מברך אלא בפעם הראשון בלבד ע"ש וא"כ איך אמר רב הונא דטעונה ברכה בעלמא לא מברכין אך הירושלמי אזיל לשיטתיה שסובר דערבה היא הלמ"מ ולא משני כמו דמשני הש"ס דילן בסוכה (דף מ"ד) כאן במקדש כאן בגבולין (פי' וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ד דסוכה) ר' בא בר זבדא בשם ר' חונה ערבה וניסוך המים ועשר נטיעות מיסוד הנביאים הן כו' ללמדך שכל דבר שנותנים נפשם עליהם כו' והא דערבה בגבולין הוא ממנהג נביאים הוא לפי שיטת הש"ס דילן) וע"כ אמרינן שם בירושלמי ר' יוחנן אמר לר' חייא בר בא בבליי' תרין מילין סלקון בידיכון מפשיטותא דתעניתא וערובתא דיומא שביעייא (פי' שזה עלה מבבל דערבה בגבולין אינו אלא ממנהג נביאים) ודו"ק]:

שם (ה"ה) ר' אבא בר כהנא ר' חייא בר אשי בשם רב צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום ריב"ל אמר צריך לקדש בתוך ביתו. ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר מקדש ר' חיננא בשם רב בשם ר' הושעי' (כצ"ל) מי שסוכתו ערבה עליו מקדש בלילי יו"ט האחרון בביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו א"ר אבין ולא פליגין מה דאמר רב בשלא הי' בדעתו לאכול בבית אחר ומה דאמר שמואל בשהי' בדעתו לאכול בבית אחר א"ר מנא אתיא דשמואל כר' חייא ודר' הושעי' כריב"ל (פי' דשמואל שאומר דבעינן קידוש במקום סעודה ע"כ סובר כריב"ל שאמר דצריך לקדש בתוך ביתו דהא בעינן קידוש במקום סעודה וע"כ סובר ר' חייא דצריך לפסול סוכתו מבעוד יום). ור"י כריב"ל (פי' ר' הושעי' שסובר דמי שסוכתו ערבה עליו מקדש בלילי יו"ט האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו דלא בעינן קידוש במקום סעודה סובר כריב"ל דאמר צריך לקדש בתוך ביתו ובזה איכא היכרא שאינו מוסיף ואין צריך לפחותה) וע"ז אומר אמר ר' אימי זאת אומרת שהן נחלקין בפירוש ופי' הק"ע מהכא מוכח שרב ושמואל פליגי ולא כמו שאמר ר' בין דלא פליגין. וכתב הק"ע בפ' כיצד מברכין הגירסא שהם נחלקים בפירות והפ"מ כתב דהתם בברכות קאי דקאמר התם דחלוקות הן בענין דקתני מתניתין הסבו א' מברך לכולן אם דווקא בפת הוא או אפי' ביין ופירות נמי דינא הכי ומהא ש"מ דחלוקים בפירות וא"כ לא גריס הכא רק אגב דמייתי לה בברכות:

ולי נראה להגיה זאת אומרת שאין נחלקים בפוחת פי' דלכאורה איכא למימר דלא פליגי בזה אם מהני הא שקידש בתוך ביתו דזה תלוי אם אין קידוש אלא במקום סעודה. ואיפשר לומר דפליגי בהא דצריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום והוא כמו דאמרינן בסוכה (ד' מ"ח) אין לו מקום להוריד כליו מהו ר' חייא בר רב אמר פוחת בה ארבעה וריב"ל אמר מדליק בה את הנר ואמרינן שם ולא פליגי הא לן והא להו ופירש"י הא לן לבני בבל שהשמיני שלהם ספק שביעי כו' מדליק בה את הנר ולא יפחתנה ויפסלנה לפי שצריך לישב בה מחר. והא להו לבני א"י דקים להו בקביעא דירחא ולא יתבי בסוכה בשמיני פוחת. והרא"ש כתב ונראה לפרש דריב"ל דאמר לבני בבל מדליק בה את הנר באין לו מקום להוריד כליו בשמיני קאי וצריך לישב בה בתשיעי כו' הילכך צריך לעשו' היכר שאינו עובר בבל תוסיף ומדליק בה את הנר כי אינו יכול לפחות בה ביו"ט. ורב חייא בר אשי לבני א"י קאמר דפוחת בה ד' בשביעי:

וא"כ הא שצריך להדליק את הנר ולא יפחות בין לפירש"י בין לפי' הרא"ש הוא משום שצריך לישב ביו"ט האחרון וע"כ לפירש"י לא יוכל לפסול מעיו"ט מפני שצריך לישב ביו"ט האחרון ולפי' הרי"ף והרא"ש הוא משום שיושב בה ביו"ט האחרון וע"כ לא יוכל לפחות ביו"ט:

והנה אמרינן בסוכה (ד' מ"ז) והילכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן וכת' המ"א באו"ח (סי' תרס"ח) אוכלי' בסוכה ואין ישנים בסוכה דבשלמא גבי אכילה איכא היכרא דהא אין מברך מה שאין כן בשינה דליכא היכרא ואם כן לפי"ז יש לומר דהא דקיי"ל דהילכתא מיתב יהבינן ברוכי לא מברכין היינו משום דאיכא היכרא במה שאינו מברך. וא"כ לשמואל דאמר בסוכה (ד' מ"ה) לולב שבעה וסוכה יום א' מ"ט לולב דמפסקי לילות מימים כל יומא מצוה באפי' נפשי' סוכה דלא מפסקי לילות מימים כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמו. וא"כ לפי"ז כיון שא"צ ברכה א"כ אין צריך לישב ואף דאמרינן בסוכה ושם) מיתב כ"ע לא פליגי דיתבינן כי פליגי לברוכי למ"ד שביעי לסוכה ברוכי נמי מברכינן למ"ד שמיני לזה ולזה ברוכי לא מברכינן וא"כ אמרינן דפליגי בזה דלרב דאמר שמיני ספק שביעי דשביעי לסוכה היינו שיושב ומברך זהו ללישנא קמא. אבל ללישנא בתרא אמרינן לענין ברוכי כ"ע לא פליגי דלא מברכינן כי פליגי למיתב למ"ד שבעה לסוכה מיתב יהבינן ולמ"ד שמיני לזה ולזה מיתב נמי לא יתבינן א"כ איפשר דמאן דסובר דיתבינן הוא מפני דאיכא היכירא במה שאינו מברך וכן מה דאמרינן דהלכתא מיתב יתבינן היינו משום דברוכי לא מברכינן אבל אי אמרינן דאינו מברך אלא יום ראשון בלבד א"כ ליכא היכירא במה דאינו מברך א"כ מיתב נמי לא יתבינן וא"כ לשיטת הירושלמי דסובר דבסוכה לא מברכין אלא יום ראשון בלבד כמו דאיתא בירושלמי (פ"א דסוכה ה"ב) נכנס לישב בה אומר ברוך כו' לישב בסוכה משהוא מברך בליל יו"ט ראשון שוב אינו צריך לברך עליו עוד מעתה. וכן אמרינן בירושלמי (פ"ג דברכות) מה בין סוכה ומה בין לולב סוכה נוהגת בלילות ובימים לולב אינו נוהג אלא ביום כו' וא"כ לפי"ז מיתב נמי לא יתבינן:

וא"כ איפשר לומר דפליגי בזה דר' חייא בר אשי בשם רב שאומר דצריך לפסול סוכתו מבעוד יום משום דמיירי בשביעי סמוך לחשיכה דביו"ט האחרון אין צריך מן הדין ליש בסוכה כיון דלשיטת הירושלמי לא מברך על הסוכה רק ביום הראשון א"כ ליכא היכירא וע"כ אין צריך לישב בסוכה בשמיני וע"כ סובר דפוחת. וריב"ל שאומר דצריך לקדש בתוך ביתו סובר דצריך לברך על כל שבעה וכמו דאמרינן בסוכה (ד' ח') ואנן כרבי עבדינן דמברכינן כל שבעה וח"כ צריך לישב בסוכה כל שמיני וא"כ האיך יפחות הסוכה ויפסלנה ע"כ צריך לישב כל שמיני וע"כ סובר דצריך לקדש בתוך ביתו וכמו דאמרינן בש"ס דילן בסוכה (ד' מ"ח) אין לו מקום להוריד כליו מהו ר' חייא בר רב אמר פוחת בה ארבעה וריב"ל אמר מדליק בה את הנר ולא פליגי הא לן והא להו וכמו שפירש"י דהא לן לבני בבל שצריכים לישב בסוכה בשמיני א"כ אינו יכול לפסול את הסוכה דהא צריך לישב בה (ולפי' הרי"ף כיון דיושב ביו"ט א"כ אינו יכול לפחות הסוכה וע"כ ס"ל דמדליק את הנר) ור' חייא בר רב דאמר פוחת בה ארבעה היינו לבני א"י דאינן צריכים לישב בשמיני דבקיעי בקביעא דירחא ולשיטת הירושלמי הי' יכול לשנויי דר' חייא בר רב שאומר דצריך לפסול סוכתו היינו שהוא סובר כשיטת הירושלמי דאם בירך ביום ראשון אינו חוזר ומברך עוד. וא"כ ליכא היכירא בשמיני ספק שביעי ע"כ לא יתבין וע"כ סובר דפוחת. אבל ריב"ל סובר דמברך כל שבעה וא"כ צריך לישב בסוכה כספק שביעי וא"כ לא יוכל לפחות. וע"כ סובר דצריך לקדש בתוך ביתו וא"כ היו חולקים בפוחת פי' בתקנה דפוחת. אבל לפי מה דמשני א"ר מנא אתי' דר' חייא כשמואל דאמר דצריך קידוש במקום סעודה וא"כ לא יוכל לקדש בתוךביתו וע"כ צריך לפסול סוכתו מבעוד יום וריב"ל שאמר דצריך לקדש בתוך ביתו משום שסובר דלא בעינן קידוש במקום סעודה וא"כ פליגי רק בזה אם יכול לקדש בתוך ביתו ויהי' היכר שאינו מוסיף על המצוה אבל אם פוחת בודאי מועיל לכ"ע. וע"ז אמר ר' אימי זאת אומרת שאין נחלקים בפוחת (כצ"ל) ובזה כ"ע מודו דיכול לפסול סוכתו מבעוד יום ומשיב דלשיטת הירושלמי כיון שסובר דמשבירך בליל יו"ט הראשון א"צ עוד לדבר א"כ ליכא היכירא בשמיני ספק שביעי וע"כ אינו צריך לישב בסוכה והוא יושב בסוכה רק משום דאין לו מקום להוריד כליו וע"כ יכול לפחות לכ"ע אבל הש"ס דילן סובר דשמיני ספק מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן. וע"כ משני לא קשי' הא לן והא להו דלבני בבל אינו יכול לפחות משום שצריך לישב בשמיני ספק שביעי) וע"כ אומר ריב"ל דמדליק בה את הנר ולא קאמר דמקדש בתוך ביתו משום דבעינן קידוש במקום סעודה כמו דאיתא בפסחים (ד' ק"א) וכמו שכתבו התוס' שם דהלכה כשמואל דאין קידוש אלא במקום סעודה עיי"ש ודו"ק:

שם (ה"ו) יוסי בר חנינא בשם מנחם יותפי' דר"ע היא דר"ע אמר ניסוך המים דבר תורה תמן תנינן ר' אלעזר אומר אף המנסך מים בחג בחוץ חייב כו' ולכאורה נראה לי (שנתחלפו השורות וכצ"ל) תמן תנינן ר' אלעזר אומר אף המנסך מים בחג בחוץ חייב. יוסי ב"ר חנינא בשם מנחם יותפי' דר"ע היא דר"ע אמר ניסוך המים דבר תורה א"ר יוחנן כל שיטת ר"א כשיטת ר"ע רבו כמה דר"ע אמר ניסוך המים ד"ת כן ר"א אומר ניסוך המים דבר תורה (והוא כמו דאמרינן בזבחים (ד' ק"י) א"ר יוחנן משום ר' מנחם יודפאה ר' אלעזר בשיטת ר' עקיבא רבו אמרה דאמר ניסוך המים דאורייתא דתני' ר' עקיבא אומר ונסכיה בשני ניסוכין הכתוב מדבר א' ניסוך המים וא' ניסוך היין):

ולפי הגירסא שלפנינו דקאי אמתניתין איפשר לומר דקאי אהא דתנן ניסוך המים שבעה כיצד צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין. ע"ז אומר דאתי כר"ע דר"ע אמר ניסוך המים דבר תורה וע"כ יליף ניסוך המים מניסוך היין דבעינן שלשת לוגין ואשמועינן דאתי כר"ע ובעינן דוקא שלשת לוגין שהי' אפשר לומר דאדרבה ממתניתין מוכח דלא אתי כר"ע ולא ילפינן ניסוך המים מניסוך היין דבעינן שלשת לוגין והוא כמו דאמרינן בסוכה (דף מ"ט) ואמאי נייתי במקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים כו' (פי' דאי אמרינן יש שיעור למים א"כ נייתי במקודשת וימלאו יותר מכשיעור וא"כ אין ראוין לכלי ואין הכלי מקדשין וא"כ מוכח ממתניתין דאין שיעור למים וא"כ הא דקתני שלשת לוגין הוא רק מדרבנן וא"כ מתניתין לא אתי כר' עקיבא):

וע"ז אומר דמתניתין ר"ע היא דר"ע אמר ניסוך המים דבר תורה והא דאינו נותן במקודשת יותר משלשת לוגין הוא כמו דמשני בש"ם דילן (שם) דגזירה שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן. וכן אמרינן בירושלמי לקמן (ה"ז) דבית ר' ינאי אמרין שלא יהו אומרים ראינו מי החג נפסלין בלינה. פ ולקמן יתבאר בזה:

שם מה נפק מביניהון אית תניי תני בשם ר"א צריך שיהא מילויין לשם החג אית תניי תני בשם ר' לעזר אינו צריך שיהא מילויין לשם החג (נ"ל שנתחלפו השיטות וצ"ל) אית תניי הני בשם ר' לעזר אינו צריך שיהא מילויין לשם חג) מה נפק מביניהון (פי' מהו החילוק בין הא דתניי תני צריך שיהא מילויין לשם חג ובין הא דתני אינו צריך שיהא מילויין לשם חג מ"ד צריך שיהא מילויין לשם חג ר' אלעזר כר"ע ומ"ד אינו צריך שיהא מילויין לשם חג ר"א כרבנן) ועי' בק"ע שרוצה להפך הגירסא מ"ד צריך שיהא מילויין לשם חג ר' אלעזר כרבנן ומ"ד אינו צריך שיהא מילויין לשם חג ר"א כר"ע והנה לפי פירוש הק"ע רוצה לומר דאי כרבנן ניסוך המים הלמ"מ כמו דאיתא בירושלמי (פ"ד דסוכה) ר' בא ר' חייא בשם ר' יוחנן ערבה וניסוך המים הלמ"מ ודלא כר' עקיבא דר' עקיבא אמר ניסוך המים דבר תורה א"כ רבנן דר"א סוברים דניסוך המים הלמ"מ. והא דאמר ר' יוחנן דר"א שאומר דהמנסך מי החג בחג בחוץ חייב אתי כר"ע אם כן אפילו כרבנן אתי אי אמרינן דהלמ"מ אם כן משמע כמו שכתבו התוספות שהוא מדרבנן

[והנה ראיתי למפרשים שפירשו דאי הוי הלמ"מ לא היו מחויבים על ניסוך המים בחוץ והביאו ראיה מהא דאיתא בנזיר (ד' כ"ה) אי מהילכתא ה"א הלכתא ואי אקרבי' לא ליחייב ולא כלום קמ"ל דאי מקריב ליה קם ליה בעשה אלמא דאי מהלכתא אינו עובר בעשה אך מהא דמוע"ק (ד' ד') דאיתא שם אלא אמר ר' נחמן בר יצחק כי גמירי הלכתא למישרי ילדה קראי למיסר זקינה ופריך וכיון דהלכתא למשרי ילדה לאו ממילא זקינה אסירה. וא"כ מאי פריך דילמא אתי קרא לעבור בעשה ושם (ד' ג') אמרינן יכול ילקה על התוספת ואיתא שם ר' יוחנן אמר ימים שהוסיפו חכמים לפני ר"ה והכי קאמר יכול ילקה על תוספת כו'. אך איפשר לומר כמו שכתבו התוס' שם דאע"ג דלא הוי אלא עשה אך דכיון דילפינן מבחריש ומבקציר תשבות דצריך תוספת א"כ השביעית מתחלת מקודם וא"כ ה"נ באה הלמ"מ שהשביעית מתחלת מקודם וע"כ פריך וכיון דהילכתא למשרי ילדה ממילא זקינה אסורה דתוספת שביעית הוי כשביעית עצמה]:

וע"ז אומר מ"ד צריך שיהא מילויין לשם חג ר"א כר"ע (פי' דע"כ צריך שיהא מילויין לשם חג וכמו בניסוך היין דאמרי' בזבחים (ד' מ"ד) דתני' נסכי בהמה חייבין עליהם משום פיגול מפני שדם הזבח מתירן ליקרב דברי ר' מאיר אמרו לו והלא אדם מביא את זבחו היום ונסכים מכאן עד עשרה ימים כו' ומ"ד צריך שיהא מילויין לשם חג ר"א כר"ע. ומ"ד אין צריך שיהא מילויין לשם חג ר"א כרבנן לית יכיל דא"ר יוחנן כל שיטת ר"א כשיטת ר"ע רבו כמה דר"ע אמר ניסוך המים דבר תורה כן ר' אלעזר אמר ניסוך המים דבר תורה וא"כ ליכא למימר דפליגי אי צריך שיהא מילויין לשם חג. וע"ז אומר מה נפק מביניהון א"ר זעירא והוא שניסך שלשת לוגין בפנים ושלשת לוגין בחוץ (פי' וא"כ מה נפקא מביניהון ובמאי פליגי) ע"ז אומר א"ר זעירא והוא שניסך שלשת לוגין בפנים ושלשת לוגין בחוץ ופירש הק"ע דפליגי אם צריך לנסך ג' לוגין כדרך המנסכים בפנים דמ"ד צריך סובר דיש שיעור למים ומ"ד אין צריך סובר דאין שיעור למים:

עוד פי' דא"ר זעירא והוא משניסך שלשת לוגין בפנים ושלשת לוגין בחוץ (פי' שהיה בכלי א') ומ"ד צריך שיהא מילויין לשם חל סובר דלא קדשינהו כלי משום דיש שיעור למים ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להן. ומ"ד א"צ מילויין לשם חג ס"ל דאין שיעור למים וע"כ אפילו היה יותר משלשה לוגין קדשינהו כלי והוא כמו שפירש רש"י בזבחים (ד' ק"י) רב נחמן בר' יצחק אמר ביש שיעור במים קא מיפלגי:

והנה לפי"ז צ"ל דהירושלמי סובר דאם יש שיעור למים והוא מילא יותר משלשה לוגין לא קדשינהו כלי והנה כבר הארכתי בזה בספרי נועם ירושלמי (פ"ז דדמאי) ר' שמעון בן לקיש בעי אפי' הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה אוף הכא למפרע חולין יצא (וביארתי שם דכמה דתימר גבי שני לוגין שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע אלמא דאי לא בא לידי בירור הוי טבל גמור (ולא שנאמר שהתרומה מעורבת בחולין הכא נמי נימא כיון דלא הוברר הפרוטה לא קדוש כלל אלא כאן תלוי בהפרשה (פי' דהתם בשני לוגין שאני עתיד להפריש וע"כ אם נתבקע הנוד ולא בא לידי הפרשה ע"כ הוי טבל. אבל בהא דהאומר פרוטה בכיס זה הקדש שאינו תלוי בהפרשה ע"כ קדוש הפרוטה מיד. אלא שאינו מבורר איזו היא הפרוטה:

והנה אמרינן שם בירושלמי מחלפא שיטתיה דר"ל תמן הוא אומר מועלין בפרוטה לפי חשבון והכא הוא אמר הכין (פי' תמן במעילה אמר שאם מילא מים יותר מג' לוגין מועלין בפרוטה אלא לפי חשבון וכמו דאיתא במעילה (ד' י"ב) אמר ריש לקיש אין מועלין בפרוטה אלא לפי חשבון שלשה לוגין דס"ל דאין המים מקדשין אלא כשיעור שלשה לוגין והתוספות כתבו שם דאין מועלין אלא בשלשה לוגין האחרונים אבל הירושלמי סובר דהשלשה לוגין קדוש אלא שאינו מבורר היכן הוא השלשה לוגין וע"כ כיון דיש בילה בדבר ע"כ מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין דאם יש מהשלשה לוגין פרוטה מעל והכא הקשה דכיון דבשני לוגין שאני עתיד להפריש למפרע טבל שתה הכא נמי לא קדיש הפרוטה כלל כיון שאינו מבורר וע"ז משני מן דאיצריכת ליה חזר ופשטה פי' אחר שהקשה ריש לקיש מר' יוחנן דמ"ש פרוטה בכיס זה הקדש אף שאינו מבורר ומאי שנא גבי שני לוגין דאמרינן שאם נבקע הנוד דהוי טבל לגמרי ולא זה התרומה מעורב. ותירץ לו ר' יוחנן דכאן תלוי בהפרשה פי' דהתם תלוי בהפרשה וע"כ כיון שלא בא לידי הפרשה ע"כ הוי טבל גמור משא"כ בפרוטה בכיס זה שאינו תלוי בהפרשה על כן קדוש מיד ואינו מבורר וכן הכא נמי קדוש השלשה לוגין אלא שאינו מבורר]:

וא"כ משמע מהירושלמי דאע"פ שמילא יותר משלשה לוגין קדוש הג' לוגין אלא שאינו מבורר והכא אמרינן (לפי פי' הק"ע דאם ניסך שלשה לוגין בפנים ושלשה לוגין לא קדשינהו הכלי) וע"כ אינו חייב בחוץ והנה שם הארכתי לתרץ דהירושלמי סובר כהש"ס דילן ואם כלי שרת אין מקדשין אלא מדעתע"כ קדוש השלשה לוגין אלא שאינו מבורר אבל אם כלי שרת מקדשים שלא מדעת ע"כ לא קדוש כלל:

והנה איפשר לומר דאפילו לא אמרינן דהירושלמי סובר דאם מילא מים יותר מג' לוגין הכלי מקדש שלשה לוגין וכמו דאמר ר"ל מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין אפ"ה ניחא מה דאיתא מה נפק מביניהון א"ר זעירא והוא שניסך שלשה לוגין בפנים ושלשה לוגין בחוץ והוא דאי אמרינן אין שיעור למים א"כ קדשינהו הכלי וחייב אם ניסך בחוץ אבל אי אמרינן דיש שיעור למים אפילו אי אמרינן דהכלי מקדש ג' לוגין אפ"ה אין השלשה לוגין מבורר וע"כ אמר ר"ל דמעל לפי חשבון שלשה לוגין וא"כ אי אמרינן דיש ברירה א"כ יש בתוך הג' לוגין לוג וחצי מה שקידש הכלי וא"כ ניסך לוג וחצי מה שקידש הכלי בפנים ולוג וחצי מה שקידש הכלי בחוץ וא"כ חייב דהא תנן בזבחים (ד' ק"ט) הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים כו' ומנחת נסכים שהקריב מא' מהן כזית בחוץ חייב ר"א פוטר עד שיקריב את כולן וכולן שהקריב בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ חייב וא"כ אם ניסך שלשה לוגין בפנים ושלשה לוגין בחוץ וא"כ יש מזה לוג ומחצה בחוץ ע"כ חייב:

ולפי"ז יש לומר דהא דקאמר בירושלמי מה נפק מביניהון א"ר זעירא והוא שניסך שלשה לוגין בפנים ושלשה לוגין בחוץ דתרווייהו סברי דיש שיעור למים אלא דפליגי בהא דאם נותן להכלי יותר מכשיעור דאי אמרינן דקדשינהו כלי לפי ערך השיעור אלא שהג' לוגין מעורב וא"כ אם ניסך שלשה לוגין בפנים ושלשה לוגין בחוץ חייב דהא אם ינסך עוד הג' לוגין א"כ יהיו ג' לוגין מקודשין וע"כ אם ניסך בחוץ חייב אבל אי אמרינן דאם נותן להכלי יותר משלשה לוגין לא קדוש כלל א"כ אם ניסך ג' לוגין בפנים וג' לוגין בחוץ איכא בינייהו דאית תניי תני בשם ר"א צריך שיהא מילויין לשם חג ס"ל דאם נתן לכלי יותר מג' לוגין לא קדוש כלל וע"כ בעינן שיהא מילויין לשם חג דהיינו רק שלשה לוגין אבל למ"ד דא"צ שיהא מילויין לשם חג א"כ קדשינהו הכלי אלא שאינו מבורר היכן הוא השלשה לוגין א"כ אם ניסך ג' לוגין בפנים וג' לוגין בחוץ קדוש שלשה לוגין וע"כ אם ניסך שלשה לוגין בפנים ושלשה לוגין בחוץ חייב דהא ראוי לפנים להשלים השלשה לוגין וכמו דתנן במתניתין בזבחים (דף ק"ט ושם) וכולן שהקריב בפנים ושייר מהן כזית והקריבו בחוץ חייב:

ובזה יתבאר הירושלמי דקאמר תחלה מה נפק מביניהון אית תניי תני בשם ר"א צריך שיהי' מילויין לשם חג אית תניי תני בשם ר"א אינו צריך שיהי' מילויין לשם חג ר"א כר"ע למ"ד אינו צריך שיהי' מילויין לשם חג ר"א כרבנן איפשר לומר דמילויין לשם חג היינו שצריך השיעור כמו בניסוך היין דהיינו ג' לוגין ומ"ד אינו צריך שיהיה מילויין לשם חג ר"א כרבנן פי' דלא בעי שיעורא ג' לוגין וע"ז אומר לית יכול דאמר ר' יוחנן כל שיטת ר"א כשיטת ר"ע רבו כמה דר"ע אמר ניסוך המים דבר תור' כן ר"א אמר ניסוך המים דבר תורה (פי' דר"א סובר כר' עקיבא דאמר ניסוך המים ד"ת וא"כ ליכא למימר דפליגי בזה אם יש להם שיעור שלשה לוגין כיון דניסוך המים יליף מניסוך היין א"כ ודאי יש להם שיעור דהיינו שלשה לוגין

וע"ז אומר מה נפק מביניהון (פי' כיון דב' הברייתות סוברים אליבא דר"א דיש שיעור למים) א"כ מה נ"מ ביניהון. וע"ז אמר ר' זעירא והוא שנסך שלשה לוגין בפנים ושלשה לוגין בחוץ ופליגי בזה אם הכלי מקדש ג' לוגין וא"כ יהי' חייב אם ניסך ב' לוגין בפנים וג' לוגין בחוץ דהא ניסך שלשה לוגין בפנים ויש מהם לוג ומחצה מקודשים א"כ ראוים הם למזבח להשלים השלשה לוגין אבל אי אמרינן דהכלי אינו מקדש כלל ע"כ פטור ודו"ק:

אך לפי פי' זה א"כ הי' איפשר לומר דפליגי בזה אם מילא בהכלי ששה לוגין ונסך בחוץ דאי אמרינן דהכלי מקדש ג' לוגין אלא דאינו מבורר א"כ יש בזה ג' לוגין שנתקדשו בכלי וע"כ חייב אבל אם אינו מקדש כלל ע"כ פטור וא"כ הי' לר' זעירא לומר דפליגי בזה:

ע"כ נראה לי דהירושלמי סובר דהכלי אינו מקדש רק כשיעור שלשת לוגין וכמו דאמר ר"ל בירושלמי (פ"ז דדמאי) תמן ק ש כ ש הוא אומר מועלין בפרוטה לפי חשבון ג' לוגין אלא דהך ברייתא דתני לר' אליעזר צריך שיהי' מילויין לשם חג סוברת דאי אמרינן דאין ברירה ע"כ כל הג' לוגין קדוש רק שאינו מבורר היכן הם.

[וכמו שנחלקו התוס' ורש"י בגיטין (ד' מ"ז) וכמו שהארכתי בזה בספרי ע"י (ס' ט"ו) והבאתי ראיה מהירושלמי פ"ז דדמאי דקאמר מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין אלמא דאי אין ברירה הרי כל הב' לוגין מעורבין ובכל חלק יש מחצה מה שהוא מקודש ומחצה מה שאינו מקודש: וכן הבאתי ראיה שם מהירושלמי (פ"ו דדמאי) ישראל כו' שקנו שדה בסורי' הרי הוא כטבל ומעשר מעורבין זה בזה ורשב"ג אמר חלקו של ישראל חייב כו' ר' יוסי בשם ר' חנינא מה פליגין כשחלקו שדה בקמתה. אבל אם חלקו עמרים אף ר' שמעון בן גמליאל מודה לרבי שכל קלח וקלח של שותפות הוא]:

וע"כ פליגי בזה השני ברייתות דהך ברייתא דתני צריך שיהי' מילויין לשם חג סברה דהשלשה לוגין שנתקדש אינו מבורר היכן א"כ אם מילא בכלי יותר משלשה לוגין ע"כ אפי' נסך שלשת לוגין בפנים ושלשת לוגין בחוץ פטור משום דילמא כל השלשה לוגין נסך בפנים וע"כ פטור והברייתא השני' דתני' אין צריך שיהי' מילויין לשם חג סוברת דהשלשה לוגין מעורבין בשוה ויש בילה וא"כ מחצה ניסך בפנים דהיינו לוג וחצי והלוג וחצי השני' ניסך בחוץ וע"כ חייב:

[וזהו דווקא לר"א שסובר במתניתין דזבחים (דף ק"ט) דעל כזית בחוץ פטור עד שיקריב את כולן ואינו מתחייב רק אם הקריב בפנים ושייר כזית בחוץ וע"ז אמר ר' זעירא והוא שניסך ג' לוגין בפני' וג' לוגין בחוץ אבל לרבנן חייב דהא לרבנן מתחייב אפי' לא ניסך כולו בחוץ רק כזית ובלוג ומחצה יש יותר מכזית וא"כ אם הי' מנסך ג' לוגין בחוץ חייב אפי' לא ניסך ב' לוגין בפנים דהא לדידהו חייב על כזית לבד ג"כ ובלוג ומחצה יש יותר מכזית וכמו דאמרינן בזבחים (דף ק"ט) והא פחות משלשה לוגין דאית בהו כמה זיתים כו']:

ובזה יתבאר הא דאמרינן בזבחים (דף ק"י) ר' אלעזר אומר אף המנסך מי החג בחג בחוץ חייב א"ר יוחנן משום ר' מנחם יודפאה ר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה דאמר ניסוך המים דאורייתא דתני' ר' עקיבא אומר ונסכי' בשני ניסוכין הכתוב מדבר א' ניסוך המים וא' ניסוך היין א"ל ר"ל לר' יוחנן אי מה להלן שלשה לוגין אף כאן שלשת לוגין והא ר"א מי החג קאמר אי מה להלן בשאר ימות השנה אף כאן בשאר ימות השנה ור"א בחג קאמר כו':

ולכאורה אמאי לא מקשה בירושלמי הכי אי אמרינן דר"א משמי' דר' עקיבא רבו אמרה אך תחילה יש לדקדק אהא שפירשו אי מה להלן שלשת לוגין אף כאן שלשת לוגין והא ר"א מי החג קאמר ופירש"י ואפי' פחות משלשת לוגין דאיכא למ"ד סוכה (דף מ"ב) בלוג הי' מנסך וקשה לי דמניין מוכח שיהא ר"א סובר כר' יהודה דבלוג הי' מנסך דילמא סובר כת"ק דשלשה לוגין הי' מנסך. ע"כ נראה לי דמדייק מהא דקאמר מי החג ולא קאמר מים של חג משמע דאין להם שיעור וע"כ פריך אי מה להלן שלשת לוגין אף כאן שלשת לוגין אבל לשיטת הירושלמי ניחא שפיר והוא דקאי אמתניתין דתנן בזבחים (דף ק"ט) הקומץ והלבונה כו' שהקריב מא' מהן כזית בחוץ חייב ור"א פוטר עד שיקריב את כולן וכולן שהקריבו בפנים ושייר מהם כזית והקריבו בחוץ חייב והכא נמי אם ניסך מקצת שלשה לוגין בפנים ושייר מהם מקצת שיהא כשיעור זית וניסך בחוץ חייב וא"כ ניחא הא דנקט מי החג משמע שאין להם שיעור וגם ניחא הא דתנן בחג מחמת שאם מנסך בחוץ פחות משלשה לוגין אינו חייב רק מחמת שהוא ראוי להשלמת ניסוך המים בפנים וע"כ נקט בחג וא"כ ניחא מה דמקשה בש"ס דילן ר"ל לר' יוחנן וע"כ אמר ר' זעירא והוא שניסך שלשה לוגין בפנים שלשה לוגין בחוץ דחייב וכמו שבארתי דסובר דמקדש שלשה לוגין ועל כן חייב על לוג ומחצה שבחוץ משום שראוי להשלמת ניסוך המים שבפנים:

והא דלא ניחא להש"ס דילן לתרץ הכי הוא משום דתנן במתניתין הזורק מקצת הדם בחוץ חייב וקאמר בש"ס דילן (דף ק"י) אמר רבא ומודה ר"א בדמים דתניא ר' אלעזר ור"ש אומרים ממקום שפסק הוא מתחיל וא"כ לשיטת הש"ס מיירי במתניתין דהכא בתחילת זריקה ומודה ר"א דחייבין בדמים דממקום שפסק הוא מתחיל וא"כ הא דקאמר ר"אאף המנסך מי החג בחג בחוץ חייב משמע נמי בתחילת ניסוך וע"כ מקשה ר"ל לר' יוחנן דאי בתחילת ניסוך ליבעי שלשה לוגין כמו בניסוך המים וכן הא דתנן בחג דא"כ אף בשאר ימות השנה נמי כמו בניסוך היין ולקמן יתבאר בזה]:

והנה הפ"מ פירש על הא דא"ר ר' זעירא והוא שניסך שלשה לוגין בפנים ושלשה לוגין בחוץ דפליגי בהא והוא דלמ"ד יש שיעור והיינו שלשה לוגין ותו לא א"כ פטור הוא על אותן שבחוץ דהא שוב אינם ראוים לנסך בפנים ומ"ד אין להם שיעור חייב כו' עיי"ש ויש דחוקים בפירושו:

[אך הוא דלא כשיטת הש"ס דילן בזבחים (ד' ק"י] דפריך אי מה להלן בשאר ימות השנה אף כאן בשאר ימות השנה נמי חייב ואע"ג דאין ניסוך המים אלא בחג מכל מקום חייבין עליו בחוץ כל השנה וכמו דאמרינן בשמעתין למ"ד קרבו נסכים במדבר דמיחייב בלא כלי שרת אע"ג דאין מתקבל בפנים הואיל ובשעת היתר הבמות קריבין בלא קדושת כלי כו' והכי נמי מיחייב בחוץ כיון דאם לא היה מנסך היתה ראויה בפנים והא דאמרי' בירושלמי (פ"ד דיומא ה"א) שני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור אמר רב חסדא מ"ד חייב (ט"ס וצ"ל) פטור בשקרב השעיר הנעשה בחוץ מ"ד פטור (ט"ס וצ"ל) חייב בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ וע"כ מיחייב משום שחוטי חוץ התם שאני דהא הקריב משני שעירי יוה"כ אך דלא מיחייב משום דמחוסר הגרלה ומחוסר הגרלה במחוסר מעשה דמי כמו דאיתא ביומ' (ד' ס"ג) והחיוב הוא רק משום שראוי לשעיר הנעשה בחוץ וקסבר רב חסדא אין מחוסר זמן לבו ביום וע"כ כיון שהוא מטעם הואיל ע"כ כיון שכבר קרב השעיר הנעשה בחוץ לא אמרינן הואיל אבל בכל הדברים שמחוייבים עליהם בחוץ אפי' כבר קיים המצוה בפנים אעפ"כ מחייב עליו בחוץ ועוד לפי מה שהגהתי שם מ"ד פטור בשקרב לשם שעיר הנעשה בפנים ומ"ד חייב בשקרב לשם שעיר הנעשה בחוץ עיין שם ביומא דאל"ה קשה איך הקריב שעיר הנעשה בחוץ קודם עבודות היום והא חוקה כתיב בהו (ומה שכתב שם הק"ע שגה בזה דודאי אם הקדים עבודת חוץ לעבודת פנים אינה כלום). א"כ אין ראיה משם ודו"ק:

שם בירושלמי אית תניי תני יש להם שיעור ואית תניי תני אין להם שיעור מ"ד יש להם שיעור פטור ומ"ד אין להם שיעור חייב והנה לפי' הפ"מ קאי אהא דאמר ר' זירא והוא שניסך שלשה לוגין בפנים וג' לוגין בחוץ דלמ"ד יש להם שיעור כבר יצא וע"כ לא מיחייב עוד על חוץ. ואם אין להם שיעור חייב דהא יכול עוד לנסך וכבר כתבתי שאינו נראה לי ולפי מה שפי' הק"ע הוא דאם יש להם שיעור א"כ אם מילא בכלי יותר משלשה לוגין לא קדשינהו הכלי וע"כ פטור על חוץ. ולמ"ד אין להם שיעור ע"כ חייב דקדשינהו הכלי. והוא כמו דאיתא בזבחים (דף ק"י) ת"ר המנסך ג' לוגין מים בחג בחוץ חייב ר' אלעזר אומר אם מלאן לשם חג חייב מאי בינייהו אמר רב נחמן בר יצחק ביש שיעור במים קא מיפלגי וכמו שפי' רש"י שם]:

אך לפי מה שבארתי דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דאם יש שיעור למים לא קדשינהו הכלי כלל אלא דקדוש הג' לוגין אלא שאינו מבורר וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ז דדמאי) דר"ל אמר דמועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין א"כ קדוש ועוד דלפי שיטת הירושלמי משמע דהא דחייב עליהם בחוץ הוא בשיטת ר' עקיבא דאמר ניסוך המים דאורייתא אבל אי הלמ"מ אין חייבים עליהם בחוץ וגם לפי שיטת הירושלמי דאי אמרינן דניסוך המים ד"ת ודאי בעינן שלשה לוגין כמו בניסוך היין וכמו דאמרינן בזבחים (דף ק"י) אמר ר"ל לר' יוחנן אי מה להלן שלשת לוגין אף כאן שלשת לוגין וא"כ איך אמרינן דלמ"ד דיש שיעור למים לא קדשינהו כלי ופטור ומ"ד אין להם שיעור חייב דכיון דאין להם שיעור א"כ לא סבר כר"ע דאמר דניסוך המים דבר תורה וא"כ אמאי חייב דהא ע"כ אמרינן דר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה:

ע"כ הי' נראה לי לגרוס אית תניי תני יש להם שיעור אית תניי תני אין להם שיעור מ"ד יש להם שיעור חייב (כצ"ל) פי' דכיון דיש להם שיעור א"כ הוי דבר תורה וילפינן מניסוך ע"כ חייב כיון דהוי דבר תורה. ומ"ד אין להם שיעור פטור דכיון דאין להם שיעור א"כ לא ילפינן מניסוך היין ולא הוי דבר תורה ע"כ פטור אם מנסך בחוץ והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דאדרבה אם אין להם שיעור קדשינהו הכלי וע"כ חייב: אבל אם יש להם שיעור לא קדשינהו הכלי וע"כ פטור. וא"כ אי אמרינן דאין להם שיעור א"כ לא הוי דבר תורה דהא לא ילפינן מניסוך המים ואפ"ה חייב ודו"ק:

שם בירושלמי רשב"ל בעא קומי ר' יוחנן הקדימן לזבח מה הן ניסכן בלילה מה הן לא ניסך היום מהו שינסך למחר על שם עבר יומו עבר קרבנו ונראה לתרץ בזה מה שהקשו התוס' בזבחים (ד' ק"י) בד"ה אי מה להלן בשאר ימות השנה אף כאן בשאר ימות השנה וכתבו התוס' תימא דהא ר"ע מודה דאין ניסוך המים אלא בחג כו' ואומר ר"ת דמצא בספרים ישנים אי מה להלן בשאר ימות החג לא דלר"ע לא רמזה אלא בששי כו' ונראה שפיר ליישב גירסת הספרים דאע"ג דאין ניסוך המים אלא בחג מ"מ חייבין עליו בחוץ כל השנה כו' למ"ד קרבו נסכים במדבר דמתחייב בלא כלי שרת אע"ג דאין מתקבל בפנים הואיל ובשעת היתר הבמות קריבים בלא קדושת כלי כו':

ולי נראה לפי מה שביארתי דאי אמרינן דהוי ד"ת וע"כ בעינן שלשת לוגין כמו גבי נסכים וא"כ בנסכים אם לא הקריבן היום יכול להקריבן למחר וא"כ גבי ניסוך המים נמי הכי: וע"כ פריך א"כ בשאר ימות השנה אם לא ניסך בחג א"כ יכול לנסך למחר וא"כ חייב עליו משום חוץ. ואיפשר דאפילו אם ניסך כיון דאם לא ניסך היה יכול לנסך למחר וכמו דבעי לה בירושלמי ר"ל מר' יוחנן לא ניסך היום מהו שינסך למחר. ואף דהשיב לו ר' יוחנן לא ניסך היום לא ינסך למחר משום דעבר יום עבר קרבנו היינו משום דר' יוחנן לטעמי' דס"ל דניסוך המים הוא הלמ"מ. וע"כ אומר לא ניסך היום לא ינסך למחר על שם עבר יומו עבר קרבנו ודו"ק:

שם (ה"ז) כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מע"ש חבית של זהב שאינה מקודשת כו' למה לי שאינה מקודשת ואפי' מקודשת לא כן כו' מה המזבח אינו מקדש אלא בדעת אף הכלים לא יקדשו אלא בדעת חזקי' אמר שלא יהא אומרים ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה דבית ר' ינאי אמרין שלא יהו אומרין ראינו מי החג נפסלין בלינה. ר"י אמר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקי' אין כהדא דר' ינאי דברי הכל. והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה בהא דקאמר אין כר' ינאי דברי הכל והגיהו בירושלמי אין כדברי הכל פי' שחושש לדברי שניהם שלא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן ושלא יאמרו לדעת נתקדש כמו דאמרי' בסוכ' (ד' מ"ט):

והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ז דדמאי) כתבתי שם שהוא דחוק דכיון דחושש שלא ראינו מי החג נפסלין בלינה דהיינו שיאמרו לדעת מלאן. א"כ מה צריך לומר שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן:

וכתבתי שם דע"כ נראה לי דגרסינן איפכא חזקיה אמר שלא יאמרו מי החג נפסלים בלינה (והוא כמו דאיתא בש"ס דילן בסוכה (דף מ"ט) חזקיה אמר כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדש) דבית ר' ינאי אמרין שלא יאמרו ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה. והנה להתירוץ של חזקיה כמו שהגהתי שלא יהיו אומרים ראינו מי החג נפסלין בלינה דהיינו שיאמרו לדעת מלאן. עכ"ז מוכרחין אנו לתרץ שזהו אי אמרינן דאין שיעור למים וכמו שפירש"י דאי יש שיעור למים א"כ לא הוי מקודשים אבל לדבית ר' ינאי דמתרצים שלא יהיו אומרים ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלים בלינה. א"כ מתורץ אפי' אי אמרינן דיש שיעור למים כיון שהחשש הוא שלא יאמרו ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה. והנה אמרינן לעיל בירושלמי אית תניי תני יש להם שיעור ואית תניי תני אין להם שיעור וא"כ פליגי בזה תנאי וא"כ תירוץ של חזקיה לא אתי ככ"ע דלמ"ד יש להם שיעור לא אתי דא"כ תיקשי ליתי יותר מכשיעור שלשת לוגין ולא יתקדשו. אבל לדבית ר' ינאי דמתרצים שלא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן אתי אפי' כמ"ד יש שיעור למים:

וע"ז אומר הירושלמי ר"י אומר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקיה אין כהדא דר' ינאי דברי הכל פי' דר' יוחנן שתירץ דחשש למראית העין ולא ידעין אם זהו כחזקיה דהיינו שלא יאמרו לדעת מלאן. וא"כ אתי דוקא כמ"ד אין שיעור למים ואם כהדא דבית ר' ינאי דהיינו שלא יהיו אומרים לקידוש ידים ורגלים מלאן. וא"כ אתי ככ"ע אפי' למ"ד דיש שיעור למים וע"ז אמר ר' יוחנן אמר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקיה אין כהדא דר' ינאי דברי הכל (פי' דאם הטעם כר' ינאי אתי כד"ה אפי' למ"ד יש שיעור למים) ודו"ק:

אך עכ"ז היינו דוקא אי אמרינן דהירושלמי ס"ל דאי אמרינן יש שיעור למים ע"כ אם יש בכלי יותר אין הכלי מקדש אבל לפי מה שביארתי תחילה בשיטת הירושלמי דהכלי מקדש הג' לוגין אך שאינו מבורר היכן הם. והכי משמע מהירושלמי דפריך למה לי שאינה מקודשת ואפי' מקודשת לא כן אמר ר' אחא כו' אף הכלי לא יקדשו אלא בדעת וא"כ עיקר הקושיא הוא שלא יכוין לקדש ולא שיביאו יותר משלשה לוגין]:

ע"כ נראה לי שיהיה הגירסא כמו דאיתא בירושלמי חזקי' אמר שלא יהו אומרים ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה דבית ר' ינאי אמרין שלא יהו אומרים ראינו מי החג נפסלין בלינה (פי' שלא יאמרו שלדעת מלאן). ר' יוחנן אמר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקיה איןכהדא דר' ינאי דברי הכל. (פי' דאם סובר כחזקי' דהטע' שלא יאמרו ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלים בלינה וא"כ לא אתי כד"ה ויהי' תלוי בפלוגתא דאיתא בירושלמי (פ"ב דיומא ה"א) חילפא אמר כשם שאין הלינה פוסלת בידים כך אין הלינה פוסלת בכיור מתניתא פליגא על ר' חילפא קידש ידיו ורגליו ביום א"צ לקדש בלילה בלילה צריך לקדש ביום דברי רבי ר"א בר"ש אומרים אפילו עוסק בעבודה כל ג' ימים אינו צריך לקדש ידיו ורגליו שאין הלינה פוסלת בידים הא בכיור פוסלת תלמידי דר' יוחנן בשם חילפא הכיני קידש ידיו ורגליו כו' שאין הלינה פוסלת בידים הא בכיור פוסלת וכן אמרינן בזבחים (ד' כ') אמר ר' יוחנן בעי אילפא לדברי האומר אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים מי כיור מהו פוסלת מי אמרינן הני למאי לקידוש ידים ורגלים קידוש ידים ורגלים גופיה לא פסול בהו לינה או דילמא כיון דקדיש להו בכלי שרת מפסלי כי אתא רבין אמר ר' ירמיה אמר ר' אמי אמר ר' יוחנן הדר פשיט אילפא כמחלוקת כו' כך מחלוקת בזו כו' וא"כ לדברי ר' יוחנן לדברי אילפא תלוי בפלוגתא דרבי ור"א בר' שמעון דלרבי פסול בלינה ולר"א בר' שמעון כיון דאין לינה פוסלת בידים כך אין לינה פוסלת בכיור העומד לקידוש ידים ורגלים וע"ז אומר דחזקיה אמר שלא יהיו אומרים ראינו מים שנתקדשו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה. דבית ר' ינאי אמרין שלא יהיו אומרים ראינו מי החג נפסלין בלינה ר"י אמר מפני מראית העין ולא ידעין אין כהדא דחזקיה (פי' שלא יהיו אומרים ראינו מים שנתקדשו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה. וא"כ זהו אליבא דרבי אבל לראב"ש לדברי אילפא באמת אין לינה פוסלת אם נתמלאו לקידוש ידים ורגלים). וע"ז אומר אין כהדא דר' ינאי דברי הכל. דלבית ר' ינאי דאמרין שלא יהיו אומרים ראינו מי החג שנפסלים בלינה (פי' דלפי טעם זה אתי ככ"ע ולא תלי בפלוגתא דרבי וראב"ש):

ובזה יתבאר הא דאמרינן שם ר' פדת בשם ר' הושעיא מי סוטה נפסלין בלינה. ר' אחא בשם ר' אבינא כל שאין ממנו למזבח אין הלינה פוסלת בו (וכתב הק"ע כתב הרמב"ם (פ"ד מה' סוטה ה' י"ב) מי סוטה שלנו נפסלין בלינה וכתב הכ"מ ירושלמי (פ"ד דסוכה) א"ר פדת כו' ופסק כר' יוחנן דהוא מארי דגמ' טפי וקשה מאי דוחקיה דמרן בכ"מ הא קייל"ן מים קדושים היינו שכבר נתקדשו בכלי והיינו שמביא מים מן הכיור וכדאיתא בספרי וכמו שכתב הרמב"ם שם בפ"ג וכיון שכבר נתקדשו בכלי ודאי דמיפסלי בלינה דהא תנן במנחות פ' שתי הלחם לה"פ ושתי הלחם לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים ומפורש התם בש"ס דלכך היה מעשיהם בחול דלא ליפסלו בלינה ואילו היו נעשים בכלי שרת היו נפסלין בלינה אע"ג דשתי הלחם ולחם הפנים אין מהם למזבח אפ"ה נפסלין בלינה וכן יש להוכיח ממי הכיור עצמ' שנפסלין בלינה אם הם מלמעלן אע"ג כאין מהם למזבח וצ"ע עכ"ל).

והנה מה שהביא ראיה מן לחם הפנים ומשתי הלחם אין ראי' דלה"פ בזיכין מתירין להלחם וא"כ יש מהם למזבח וכן שתי הלחם כבשים הוא דמתירן וא"כ מצותן שיהי' מהם למזבח. אך שהיה לו להקשות מהא דאמרינן במנחות (ד' מ"ו) שתי הלחם הבאות בפני עצמן יונפו והעובר צורתן ויצאו לבית השריפה אמר רבה לעולם לאכילה אתיין כו' וא"כ מהני בהו עיבור צורה אע"ג דבאים בפני עצמם כו' אך כיון שאין ראיה זה מוכרחת כתב הכ"מ שמוכח מהירושלמי דמי סוטה נפסלין בלינה ומה שהביא ראיה מהא דמי כיור לפי מה שביארתי דהא דקאמר אין כהדא דר' ינאי דברי הכל א"כ פליגי בזה לאילפא רבי וראב"ש ולראב"ש אין לינה פוסלת בכיור כמו שאינה פוסלת בידים ולפי מה שביארתי ניחא שפיר הא דקאמר הכא בירושלמי ר' פדת בשם ר' הושעי' מי סוטה נפסלין בלינה ר' אחא בשם ר' אבינה כל שאין ממנו למזבח אין הלינה פוסלת בו והוא משום דתלוי בפלוגתא דרבי וראב"ש כיון דאין לינה פוסלת בידים כך אין לינה פוסלת בכיור. והכא נמי כיון שהוא לסוטה ואינו בא למזבח ע"כ אין נפסלין בלינה:

ועוד יש לפרש הא דאמר ולא ידעין אין כהדא דחזקי' אין הדא דר' ינאי דברי הכל והוא שהק"ע כתב על הא דאמר ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים פירש"י שנתמלאו לכה"ג כו' וקשה הא בימי החג אנו קיימין ומ"ש כה"ג משאר כהנים דכולהו מקדשי ידיהם ורגליהם מן הכיור וכ"ש לפי מה שכתבתי ביומא דלר"ש אפילו ביוה"כ לא הי' כה"ג מקדש קידוש הראשון מן הקיתון אלא מן הכיור כו' לכן נראה לי דלאו דווקא בכה"ג איירי אלא בשאר כהנים ובדיעבד אם קידש ידיו ורגליו בכלי שרת כשר וכמפורש בזבחים (ד' כ"ב) וברמב"ם (פ"ה מה' ביאת המקדש):

וע"כ נראה לי לפרש הא דקאמר ולא ידעין אין כהדא דחזקיה אין כהדא דר' ינאי דברי הכל והוא דלחזקי' שאומר שלא יהיו אומרים ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלין בלינה ולכאורה איך יאמרו דהא הכהנים מקדשין ידיהם ורגליה' מן הכיור אך זה תלוי בפלוגתא דפליגי בירושלמי ביומא (פ"ד ה"ה) א"ר יונה חוץ מקידוש הראשון (פי' הא דתנן בכל יום כה"ג מקדש ידיו ורגליו מן הכיור והיום מן הקיתון של זהב הוא חוץ מקידוש הראשון דקידוש ראשון צריך לקדש מן הכיור): אר"י ואפילו מקידוש ראשון (פי' דאפי' מקידוש הראשון יכול לקדש מן הקיתון של זהב) מתניתא פליגא על דר' יונה כל הכלים שהיו במקדש ראוים לקידוש ידם ורגלים פתר לה חוץ מקידוש הראשון (פי' אבל קידוש ראשון בעינן דוקא מן הכיור) מתניתא פליגא על דר' יוסי הכיור והקן מעכבין פתר לה מקומן מעכב

וע"ז אומ' ר"י אמר מפני מראי' העין ולא ידעין אין כהדא דחזקי' (פי' אם כחזקי' שאומר שלא יהיו אומרי' ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים נפסלים בלינה א"כ זה לא אתי רק למ"ד אפי' קידוש ראשון יכול כה"ג לקדש מן הקיתון של זהב וא"כ הוא הדין דשאר כהנים יכולים גם כן לקדש שלא מן הכיור אלא שתקנו קיתון של זהב משום כבודו דכה"ג וא"כ איפשר לומר שלא יהיו אומרים ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים מלאן. אבל לר' יונה דאמר דחוץ מקידוש הראשון. א"כ אי אפשר לומר שמלאן לקידוש ידים ורגלים דהא בקידוש הראשון בעינן דווקא שיקדשו מן הכיור א"כ לא אתי ככ"ע וע"ז אומר אין כהדא דר' ינאי דברי הכל דאם כר ינאי דאמר שלא יאמרו ראינו מי החג נפסלין בלינה שיאמרו שלדעת מלאן א"כ אתי ככ"ע והוא משום דלחזקי' לא אתי כדברי הכל כמו שביארתי ודו"ק:

שם הוון בעיי מימר עבר והביא כשר (פי' הא דתנן שהמים והיין המגולין פסולין מע"ג המזבח והוון בעיי מימר שאם עבר והביא כשר) תנא ר' יהושע דרומיא קומי ר' יונה שהמים והיין המגולים פסולים מע"ג המזבח מאי טעמא אמר קרא ושה אחד מן הצאן מן המאתים ממשקה ישראל מן המותר לישראל. עד כדון מים יין אמר ר' שובתיי המשמח אלהים ואנשים והנה הירושלמי הזה הוא תמוה דמה נ"מ בין מים ליין והפ"מ פי' דסתם משקה היינו מים והוא דוחק ובפסחים (דף מ"ח) ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל וא"כ הא דממשקה ישראל הוא לענין יין והק"ע פירש עד כדון מים הוא דאסור מקרא דמשקה ישראל אבל יין מ"ט הא איפשר למיעברי במסננת והארס של נחש צף למעלה כו' כדתנן (פ"ח) משמרת של יין אין בו משום גילוי וממתניתין משמע דווקא יין מפני שמשמחת אבל לא מים כו' ואין זה דקדוק ממתניתין דדוקא יין מהני משמרת אך איפשר לומר דהטעם כמו דאיתא בירושלמי שם הוו בעי מימר המעזיבה של מים והמידק של יין דאמר ר' יונה בשם ר' אימי נקב שאינו מוציא מים מוציא יין. וא"כ אפשר דבמים לא מהני מסננת משום דהנקבים גדולים קצת וא"כ גם הארס יכול לעבור משא"כ ביין שהנקבי' קטנים מאוד וכמו דאמר נקב שאינו מוציא מים מוציא יין אם כן מהני משמרת אך זה אינו מוכרח כמה דאמר שם ואפילו תימר חילופין:

ע"כ נראה לי דקאי אהא דאמר תחילה הוון בעיי מימר עבר והביא כשר תנא ר' יהושע דרומי' קומי ר' יונה שהמים והיין המגולים פסולים מעל גבי המזבח ואמאי בעי למימר דאם עבר והביא כשר ובפשיטות אפשר לומר דכיון דאפשר לסנן במסננת רק משום הקריבהו נא לפחתך ע"כ בדיעבד כשר ותנא לי' שפסול משום משקה ישראל ואפי' בדיעבד:

עוד נראה לי דבעי למימר דאם עבר והביא כשר והוא משום שאם עלה לא ירד ולדברי ר"ג בזבחים (דף פ"ג) אף בדם ובנסכים נמי ובכריתות (דף כ"ג) אמרינן אמרי במערבא קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול בתחל' ליקרב וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מה' פסולי המוקדשין) וכמו שהאריך שם הכ"מ והנה התוס' בזבחים (דף פ"ז) בד"ה כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין ואמרינן שם לכתחילה ליקרב קא מיבעי' לי' והאריכו התו' בזה ע"ש:

ולי נראה דהא דאמרי' כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין ליקרב הוא אם כיוצא בו מצינו במקום אחר שכשר וכמו דאיתא בזבחים (דף פ"ד) מפני מה אמרו לן בדם כשר ופירש"י שאם עלה לא ירד) שהרי לן כשר באימורין לן באימורים כשר שהרי לן כשר בבשר (ופי' רש"י כגון בשר שלמים הנאכלין לשני ימים) יוצא שהיוצא כשר בבמה:

וע"כ ניחא דהא דאמרינן בכריתות (דף כ"ג) אמרי במערב קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסין בתחלה ליקרב. והקשו התוס' וא"ת דבזבחים ודף פ"ו) בעי ר"ש בן לקיש מר' יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו לכתחלה ופשט לי' אין מקדשין ונימא דלא כר' יוסי ויש לומר דבעלמא בשאר פסולין אית לי' אין מקדשין. והכא שאני דאין זה פסול שהי' תחלתו קרבן ובא על נקיפת לב כו':

ולי נראה שהטעם משום דמצינו כיוצא בזה כשר בבשר דהא תנן בכריתות (ד' כ"ג) נזרק הדם והבשר קיים יאכל ר' יוסי אומר אפי' הדם בכוס יזרוק והבשר יאכל וא"כ בבשר אעפ"י שנודע לו שלא חטא אעפ"כ יאכל (וכמו שפירש רש"י שהרי גמר כל הכפרה וה"ל אשם תלוי כשר שהרי על ספק בא מתחילה וכיפר הספק והלך) וא"כ כיון דבבשר כשר אעפ"י שנודע לו קודם אכילה ע"כ אמר ר' יוסי אפילו הדם בכוס יזרק והבשר יאכל ואמרי במערבא קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב ודוקא בכה"ג מתוך שהבשר מותר לאחר זריקה אפי' נודע לו שלא חטא ע"כ אמרינן שכלי שרת מקדשין את הפסול בתחלה ליקרב וכמו דאיתא בזבחים (דף פ"ד) מפני מה אמרו לן בדם כשר (ופרש"י שאם עלה לא ירד שהרי לן כשר בבשר כו' ואע"ג דאמרינן שם על הא דיוצא כשר שהיוצא כשר בבמה דנין דבר שלא בהכשירו מדבר שבהכשירו תנא אזאת תורת העולה סמיך אעפ"כ הוי הטעם דדוקא בכה"ג אמרינן אם עלו לא ירדו וע"כ אמרי במערבא קסבר ר' יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב:

[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ד דיומא ה"ג) חתה והקטיר ונשפך הדם יביא פר אחר ויכנס בדמיו עד שלא הקטיר נשפך הדס חתי' פסולה היא והא צריך לחתות בתחילה כו' והנה במסכת יומא הארכתי בזה שהטעם דאם נשפך הדם אח"כ יביא פר אחר ונכנס בדמו אע"ג דקטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה ולא כלום וכמו דאיתא ביומא (דף ס) ופריך עלה מהא דתנן אם עד שלא גמר מתנות שבפנים נשפך הדם יביא דם אחר ויחזור ויזה עליו בתחילה מבפנים ואם איתא יחזור ויחפון מיבעי' לי' ומשני בקטורת לא קמיירי וביארתי שם שהטעם של הירושלמי הוא לטעמי' כמו דאמרי במערבא בכריתות (דף כ"ג) כלי שרת מקדשין את הפסול בתחלה ליקרב אך לא בכל מקום אמרינן דכלי שרת מקדשין את הפסול בתחלה ליקרב וביארתי שם באופן שחילקו התוס' בכריתות ודף כ"ג) (ובמ"א יתבאר עוד בזה):

אך לפי מה שביארתי כעת ניח' שפיר והוא דהא דכלי שרת מקדש את הפסול בתחילה ליקרב אינו רק אם מצינו כה"ג שכשר במ"א וכמו דאיתא בזבחים מפני מה אמרו לן בדם כשר שהרי כשר באימורין יוצא כשר שכשר בבמה וא"כ קטורת שחפנה קודם שחיט' של פר כלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב דהא מצינו דכה"ג כשר במקום אחר דהיינו במתנות שבהיכל וכמו הקשו בתו"י ביומא אהא דמשני בקטורת לא קא מיירי וא"ת מ"מ תיקשי מדקתני סיפא וכן בהיכל וכן במזבח כו' יש לומר כיון שעשה מתנות שבפנים נעשית השחיטה כהלכתה ונעשית החפינה בטוב לאחר שחיטה ושחיטה אחרונה אינו אלא לסיים ההזאות כו' עיי"ש. וע"כ כיון שכה"ג כשר במתנות שבהיכל ע"כ כלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב]:

ובזה יתבאר הירושלמי דהכא הוו בעיי מימר עבר והביא כשר תנא ר' יהושע דרומי' קומי ר' יונה שהיין והמים המגולים פסולים מע"ג המזבח מ"ט ושה אחד מן הצאן כו' ממשקה ישראל מן המותר לישראל ולא אמרינן שאם עבר והביא שיהא הכלי שרת מקדשין את הפסול מתחילה ליקרב וע"ז אמר לו עד כדון לא אמרינן דכלי שרת מקדשין את הפסול בתחילה ליקרב משום דלא מצינו כה"ג כשר במקום אחר ואף דקתני שפסולין מעל גבי המזבח משמע דבבמה כשר וכמו דאיתא בזבחים (ד' ק"ט) מזבח פתח אוהל מועד ואין מזבח בבמה כו' קרן וכבש וריבוע ויסוד מעכבין בבמה גדולה ואין מעכבין בבמה קטנה וא"כ בבמה כשר אך בבמה ליכא ניסוך המים כלל וכמו דאיתא בזבחים (ד' קי"א) רבינא אמר בלמדין ניסוך המים ודכ"ע קרבו נסכים כו' ומיהו בניסוך היין אשכחן בניסוך המים כו' ופרש"י לא אשכחן דהא חובת ציבור הן ולא קרבו אלא בבמת ציבור ובכלי שרת וא"כ ליכא ניסוך המים בבמה קטנה וע"ז אומר עד כדון מים (דבמים לא מצינו כה"ג כשר בבמה ע"כ אין כלי שרת מקדשין ליקרב) יין (פי' יין דמצינו בבמת יחיד דתנן היין והמים פסולי' מע"ג המזבח ולא בבמה וכיון שכשר בבמה א"כ אם עבר והביא כשר דקדשינהו הכלי שרת). ע"ז אומר א"ר שובתיי המשמח אלהים ואנשים וכמו דאיתא בערכין (ד' י"א) א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מניין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר ותאמר להם הגפן כו' המשמח אלהים כו' מכאן שאין אומרי' שירה אלא על היין ושמחה אינו שייך ביין שנתגלה. ואף דמצינו שכשר בבמה אך מ"מ אין אומרים שירה משום שאינו משמח אנשים ובבמת יחיד ליכא שירה וכמו דאיתא בערכין (דף י"א) בעי ר' אבין עולת נדבת ציבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה ומסיק דדווקא על עולת חובה אומרים שירה אבל לא על עולת נדבה וחובה לא קרב בבמת יחיד וא"כ אין אומרים שירה בבמה אבל במזבח שאומרים שירה ע"כ בעינן שיהא משמח אלהים ואנשים וע"כ פסול מגולה משום דלא מצינו כה"ג בבמת יחיד שיאמרו שירה וע"כ אפי' אם עבר והביא פסול:

והנה בירושלמי פ"ב דסנהדרין (ה"ה) בר קפרא אמר חג היה וניסוך המים והיתר במה היה מאן דמר וינסך מסייע לבר קפרא כו' במ"א יתבאר בזה: