ר' יצחק בר נחמן בשם ריב"ל יוה"כ שחל להיות בשבת אע"פ שאין נעילה בשבת מזכיר של שבת בנעילה ר' סימון בשם ריב"ל שבת שחל להיות בחנוכה אעפ"י שאין מוסף בחנוכה מזכיר של חנוכה במוסף אוספין עלה ר"ח שחל להיות בתענית אעפ"י שאין נעילה בר"ח מזכיר של ר"ח בנעילה ר"ח ותענית איכן הוא מזכיר של ר"ח ר' זירא אמר בהודיי' ר' בא בר ממל אמר בעבודה ר' אבינא אומרה ברכה רביעית א"ר בא מה מצאנו בכל מקים אומרה ברכה רביעית אף כאן כו' ונפק עובדא כהדא דר' בא:

[הנה זה הירושלמי כבר ביארתי בספרי נועם ירושלמי ש דברכות) וביארתי שם כל הירושלמי והא דקאמר ר"ח שחל להיות בתענית כו' ביארתי שם דקאי על תפלת נעילה היכן הוא אומר של ר"ח. וביארתי שם דהא דבכל מקום אומר בעבודה היינו משום דתפלת שחרית אינה באה משום היום דווקא דהא בכל יום מתפלל שחרית ומנחה ע"כ אומר בעבודה רק במוסף אומר של ר"ח באמצע הוא משום דמוסף באה בשביל מוספי שבת א"כ נתחדשה מחמת שבת ע"כ אומר של ר"ח באמצע ועל כן מיבעי' ליה בר"ח שחל להיות בתענית ומתפלל של נעילה שתפלה באה מחודשת מחמת שהיום הוא תענית ציבור. ע"כ מיבעי' ליה בר"ח ג"כ אם שהוא אומר בעבודה או שאומרה ברביעית כיון שהתפלה מחודשת מחמת היום וע"ז אומר מה מצינו בכל מקום ברביעית אף כאן אומרה ברכה רביעית פי' בתפלת נעילה שהיא באה מחודשת מחמת אותו היום אע"פ שאין התפלה מחמת ר"ח בעצמה אעפ"כ כיון שנתחדשה התפלה לאותו היום ע"כ צריך לאומרה באמצע. ואע"פ שכתב הטור דתפלת נעילה הוי י"ח ברכות בת"צ אעפ"כ הא הירושלמי ס"ל לפי מה שכתבו התוספות בברכות (דף כא) דתפלת מוספין של ר"ח נמי מתפלל י"ח ואעפ"כ מתפלל באמצע כיון שנתחדשה רק מחמת אותו יום ע"כ צריך לאומרה באמצע והא דבחנוכה אפי' במוספין של שבת ור"ח אינו אומר רק בהודאה. הוא דבחנוכה עצמה לא מצינו שיאמר של חנוכה ברכה רביעית משא"כ בר"ח שאומר במוספין של ר"ח ברכה רביעית.וע"ז אומר בירושלמי אמר ר' בא מה מצינו בכל מקום אומרה בברכה של רביעית (פי' במוספין של ר"ח) אף כאן אומרה ברכה רביעית כיון שנתחדשה מחמת אותו יום עיין שם שביארתי בארוכה]:

וכעת נראה לי דקאי על תפלת מוסף שמתפלל בתענית ודבר זה יתבאר עפ"י מה שכתב הר"ן (פ"ק דתענית) מדאמרי' הכא דליבעי רחמי בריבעא בתרא דיומא משמע דכ"ד ברכות דאידך פרקין אינו בתפילת שחרית דא"כ תהא עיקר התפילה בבוקר והכא משמע שעיקר התפילה בערב ולא עוד אלא שמכאן סמך ר"ת לומר שא"א כ"ד ברכות אלא בערב בתפילת נעילה ואין ראי' כו' ועוד שאפי' בתענית שמתפללין בהם כ"ד הוי מפשי טפי ברחמין ברמשי מבצפרא שהיו שם שתי תפלות מנחה ונעילה ואפשר ג"כ שהיו מאריכין עוד בבקשת רחמים כו' והר"ש הלוי אמר שלאותן כ"ד ברכות היו מייחדים תפלה בפני עצמה כעין מוסף וסמך לו על מה שאמרו בירו' פ"ק דברכות ר' יוסי ור' אחא נפקין לתעניתא אתא ציבור מקרין שמע בתר תלת שעין ובעי ר' יוסי ור' אחא ממחי בידן א"ל רב אחא ולא כבר קראו אותה בעונתה כלום קוראין אותה אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת א"ל מפני הדיוטות שלא יאמרו בעונתה הם קוראין אותה ולפיכך אמר הרב שבשחר השלימו את התפלה כולה ואח"כ התפללו בתפלה אחרת כעין מוסף ואין ראי' לפי שמתוך כ"ד ברכות לא היו מתפללין עד שהיו כל הציבור מתאספין והיו היחידים צריכים לקרוא ק"ש ולהתפלל בשחר ואח"כ כשהי' בא ש"ץ להתפלל כ"ד ברכות היו חוזרין אותה כדי שיעמוד בתפלה מתוך ד"ת אבל משמע ודאי דאינה תפלה אחרת שלא מצינו יום שנתחייב בד' תפלות כדפרכינן בתעני' תענית ומעמדות מי אית בהו מוסף ומפרקינן חסורי מיחסרא והכי קתני בג' פרקים בשנה נושאין כפיהם כל זמן שמתפללין ויש מהם ד' פעמים ביום שחרית מוסף מנחה ונעילה ואלו הן ג' פרקים תעניות ומעמדות ויום הכיפורים כו':

ולי נראה דשיטת הירושלמי הוא כמו שכתב בעל המאור ולא כהר"ן וזה יתבאר עפ"י דאמרינן בירושלמי (פ"ג דר"ה ה"ב) קומי ריב"ל תקעין בתעניתא ר' יוסי בעי ויתקעון קומי בחצוצרות ולא שמיע דתני חצוצרות המקדש אין חצוצרות בכולן ויתפללו לפניו כ"ד כהדא ר' יוחנן מתפלל בתשעה באב כ"ד ומפקד לתלמודי' לא תילפין מיני הדין עובדא דצריכא לי' אבל הוא תענית ציבור הוא ריב"ל אינו תענית ציבור ר' יונה כו' בשם ריב"ל אבל הוא אינו ת"צ וא"ר זעירא מילתא דר' יוחנן אמר יחיד בט' באב מתפלל ארבע לא אמר אלא ארבע הא כ"ד לא וא"כ מבואר שהתפלל ר' יוחנן ארבע בתשעה באב משום דילמא תענית ציבור הוא אלמא דבתענית ציבור מתפללין ארבע:

והא שהקשה הר"ן דהא אמרינן בתענית (דף כ"ו) בשלשה פרקים כו' ופריך תענית ומעמדות מי איכא מוסף ומשני חסורי מיחסרא והכי קתני בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהם כל זמן שמתפללין ויש מהם ארבעה פעמים ביום כו' זהו רק לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי בתענית נמי איכא ד' תפלות וכמו דאמרינן בירושלמי (רפ"ד דתענית) בשלשה פרקים בשנה הכהנים נושאים את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית ובמוסף במנחה ובנעילת שערים כו' ואמרינן שם את ש"מ תלת את ש"מ שמתענין במעמדות ושמתפללין ארבע ואין נשיאת כפים בלילה אלא ביום כו' וא"כ שיטת הירושלמי הוא דהא דקאמר בג' פרקים בשנה הכהנים נושאין את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילת שערים היינו דבג' פרקים הללו כהנים נושאים את כפיהם ד' פעמים ביום דלא כשיטת הש"ס דילן דמשני דהכי קאמר ויש מהם ארבעה פעמים ביום וא"כ מוכח דשיטת הירושלמי דמתפללין לין בתענית ומעמדות ארבעה פעמים ביום והיינו שחרית ומוסף ומנחה ונעילת שערים וא"כ מוכח ששיטת הירושלמי הוא כמו שכתב בעל המאור:

אך מה שכתב שהמוסף הוא שמתפללין בו כ"ד ברכות מוכח מהירושלמי (פ"ג דר"ה ה"ד ושם) דלא כהרז"ה דקאמ' מילתא דר' יוחנן אמר דיחיד בט' באב מתפלל ארבע לא אמר אלא ארבע הא כ"ד לא אלמא דאע"ג דאומר דאין מתפללין כ"ד בתשעה באב אבל מ"מ הי' מתפלל ארבע והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דהש"ס דילן סובר דליכא מוסף בתענית ומעמדות וע"כ איתא בפסחים (ד' נ"ד) ומי א"ר יוחנן ס"ב אינו כתענית ציבור מאי לאו לבין השמשו' לא למלאכה מלאכה תנינא מקום שנהגו לעשות בו מלאכה עושין ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין כו' אלא מאי אינו כתענית ציבור לתפלת נעילה והא אמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם והולך כל היום כולו התם חובה הכא רשות ואיבעית אימא מאי אינו כת"צ לעשרים וארבעה וא"כ מסיק הש"ס דילן כמו הירו' דמאי אינו כת"צ לעשרים וארבעה אבל לתפלת נעילה הרי הוא כתענית ציבור ובירושלמי (פ"ג דר"ה ה"ד) אמרי' מילתא דר' יוחנן אמר יחיד בט"ב לא אמר אלא ארבעה הא כ"ד לא ועי' בפ"מ שמפרש אלא ארבעה היינו ארבעה מששת ברכות שמוסיפין בתענית ושגה בזה דארבע היינו ארבע תפלות:.

אך שצריך לבאר דמ"ט אמרינן בש"ס דילן דט' באב אינו כתעני' ציבור לתפילת נעילה ובירושלמי אמרינן לענין ארבע תפילות אך דדמי לתענית ציבור לענין תפילת נעילה והירושלמי אזיל לשיטתי' דמתפללין בתענית מוסף וא"כ בתענית ציבור יש ד' תפילות וע"כ אמר דט' באב דמי לת"צ לד' תפלות:

והא דאמרינן בירושלמי שם קומי ריב"ל תקעין בתעניתא כו' ויתפללו לפניו כ"ד כהדא ר' יוחנן מתפלל בט' באב כ"ד ומפקד לתלמידיו לא תילפון מיני הדין עובדא דצריכה לי' אבל הוא תענית ציבור הוא ר' יוסי בשם ריב"ל אינו ת"צ כו' איפשר לומר כמו שכתב הר"ן (רפ"ד דתענית) ומדמתמהינן אמוסף ולא מחמהינן אנעילה משמע דתענית אית בהו נעילה אבל הדבר ספק אם הוא בכל התענית אם לא משמע ודאי שכשם שהוא באחרונות כך הוא באמצעות ואפי' לדברי מי שאומר שאין מוסיפין שש ברכות באמצעות כו' וא"כ סובר הר"ן שתפילת נעילה הוא באמצעות ג"כ אעפ"י שאין מתפללין כ"ד. ע"כ אמר ר' יוחנן לתלמידיו דלא ילפין מיני' הדא עובדה דט' באב הוא כתענית ציבור לענין כ"ד אלא לענין ארבע תפלות לשיטת הירושלמי כמו לשיטת הש"ס דילן לענין תפלת נעילה דדילמא ת"ב אינו חמור כתענית ציבור האחרונים ועוד דהר"ן מסתפק אפי' בראשונים שכתב שם אבל בראשונות הדבר צריך תלמוד אי מתפללין בהם נעילה או לא וכיון דדחינן לעיל בפ"ק (ד' מ"ג) הא דתניא אין בין ג' ראשונות לג' אמצעות אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה ואלו אסורין כו' בתפילה לא קא מיירי איפשר לומר נהי דבאמצעות איכא נעילה ליתא בראשונים וכי קתני אין בין כו' וכן נראה מן התוספתא דקתני מה בין תענית יחיד לתענית ציבור בתענית ציבור כ"ד ברכות משא"כ בתענית יחיד אלמא כ"ד ברכות ותפלה ונעילה כי הדדי נינהו וכיון דליכא כ"ד בראשונות נמי לית בהו כו' ולפי"ז כיון שבתענית של מעמדות מתפללין נעילה יש ללמוד מהם לג' ראשונות ומעתה בכל תענית צבור ראוי להתפלל תפלת נעילה חוץ מד' צומות דבהדי' איתא פ' מקום שנהגו (ד' נ"ד) דט' באב אינו כתענית ציבור לתפלת נעילה ואין צ"ל בשאר צומות והטעם שלא תקנו נעילה אלא בתענית שהוקבעו לתפלה אבל ארבעה צומות לא הוקבעו אלא לאבל כו':

[וע"ז אחר בירושלמי (פ"ג דר"ה ה"ג) כהדא ר' יוחנן מתפלל בט' באב כ"ד ומפקיד לתלמידיו לא תילפון מיניה הדא עובדא דצריכה ליה אבל הוא תענית ציבור הוא פי' שט' באב הוא מחמת אבילות אבל לתפילת כ"ד אינו כת"צ) והא דאמר אמר ר' זעירא מילתי' דר' יוחנן אמר יחיד בט' באב מתפלל ארבע לא אמר אלא ארבע הא כ"ד לא ואע"ג דהירושלמי סובר דמתפלל ארבע היינו שחרית ומוסף מנחה ונעילה (דלשיטת הירושלמי מתפללין בתענית מוסף ג"כ וכמו שביארתי) הוא משום דר' יוחנן לטעמי' דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ואף ע"ג דאיתא בפסחים (ד' נ"ד) התם חובה הכא רשות היינו כיון דמספקא לי' אם אבל הוא או תענית ציבור הוא וע"כ כיון שמסתפק ע"כ אמר דצריך להתפלל ארבע משום דהלואי שיתפלל אדם כל היום כולו אבל לא לענין כ"ד ועוד איפשר לומר דאע"ג דהר"ן כתב דט' באב לא הוי כת"צ והיינו כמו אחרונות או כמו אמצעות אבל לא גרע מהראשונות ועכ"ז התפלל ר' יוחנן כ"ד משום דכיון דקתני אין בין ג' ראשונות לג' אמצעות אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה כו' משמע דלכ"ד זה וזה שוין ולא מתרץ דבתפילה לא מיירי כמו דמשני בש"ס דילן ובאמצעיות נמי מתפללין כ"ד דהא קתני אין בין ג' שניות לשבע אחרונות אלא שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות הא לכל דבריהם זה וזה שוין וע"כ כיון דבכל התענית שהציבור מתפילין כ"ד ע"כ הי' מתפלל בט' באב נמי כ"ד אבל ריב"ל סובר דאין בין לאו דווקא (או כמו דמשני בש"ס דילן בפסחים (שם) דבתפילות לא קמיירי] וע"כ בס' באב אינו כת"צ אפי' לענין להתפלל כ"ד שאין לו הדין דתענית ציבור רק כראשונות:

וכן משמע קצת דריב"ל סובר דאין בין לאו דווקא ותנא ושייר וכמו דאי' בירושלמי (פ"ק דמגילה ה"ה) ר' סימון בשם ריב"ל אף שמיעת שקלים וכלאים יש ביניהם כו' א"ר יוסה ויאות כלום אמרו משמיעין על השקלים לא כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן אם אומר את באדר הראשון עד. כדון אית בשתא שיתין יומין כלום אמרו יוצאין על הכלאים לא כדי שיהיוהצמחים ניכרין אם אומר את באדר הראשון עד כדון אינן דקיקין וא"כ אמאי לא תנא להו במתניתין שיש חילוק בין אדר הראשון לאדר השני אלא ודאי דתנא ושייר אך לפי מה שכתב הרא"ש שם דסיפא ארישא קאי היינו דאם קראו תחילה ואח"כ נתעברה דצריך לקרות פעם שני אין ראי' מזה עיין שם ברא"ש ודו"ק אך משמעות הירושלמי דקאמר אף שמיעת שקלים וכלאים יש ביניהן משמע דאע"ג דקאמר אין בין אעפ"כ תנא ושייר ודו"ק

וא"כ לפי"ז דריב"ל סובר דבראשונות (ואיפשר שאפי' באמצעיות) אין מתפללין כ"ד וע"כ לא הי' מתפלל כ"ד ובזה יתיישב הא דקאמר בירושלמי (שם) ר' יוסי בעי ויתפללו לפניו כ"ד כהדא דר' יוחנן מתפלל בט' באב כ"ד כו' ר' יוסי בשם ריב"ל אינו תענית ציבור ולפי מה שביארתי דמי לתענית ראשונות. וע"כ משני אהא דמקשה ויתפללו לפניו כ"ד. והוא משום דבראשונות סובר דאין מתפללין כ"ד:

וא"כ לפי מה שביארתי דהירושל' סובר דבתענית מתפללין מוסף (דלא כשיטת הש"ס דילן) א"כ ניחא בפשיטות הירושלמי דהכא ר"ח ותענית איכן הוא מזכיר של ר"ח ר' זעירא אמר בהודייה כו' ר' אבינא אומרה ברכה רביעית וקאי על ר"ח שאומר בברכה רביעי' דמה מצינו בכל מקו' ברביעית וכמו שביארתי לענין נעילה של תענית יתבאר לענין מוסף של תענית שכולל ר"ח במוסף של תענית בברכה רביעית דלשיטת הירושלמי מתפלל בתענית תפילה תוספת מחמת התענית והיא נקראת מוסף ועל זה אומר דר"א אומרה ברכה רביעית ודו"ק:

ה"ג א"ר סימון סוכרא דקיסא טרד א"ר מנא מפני סעוד' ר"ח (ופי' הק"ע שהיו טרודים במנחה הלכך קרבן מוסף אין בו במנחה) ר"א על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו קריי' מסייע לר' יוחנן ויהי ממחרת החודש השני אין תימר תרין ירחין הוון והא כתיב מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם:

והנה הירושלמי הזה אין לו ביאור גם הפ"מ נדחק בזה: ע"כ נראה לי לבאר הא דאמר ר' מנא מפני סעודת ר"ח ר' אלעזר על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו דהנה הא דתנן קרבן מוסף אין בנעילה קרבן עצים אין במנחה צריך להבין דמאי טעמא לא קאמר ג"כ בקרבן מוסף איך הוא הדין לענין מנחה ורש"י פי' קרבן מוסף יום שיש בו קרבן מוסף בירושלים אין מעמד בנעילה בירושלי' וכ"ש במנח' הסמוכה למוסף לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב בהמות יותר מתמיד שהוא אחד שאין לך מוסף בלא שתי בהמות כו':

אבל מפני מה לא תנן במתניתין דקרבן מוסף אין במנחה ובנעילה ועל כן קאמר הירושלמי אמר ר' מנא מפני סעודת ראש חודש ר' אלעזר אמר על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו:

וזה יתבאר עפ"י מה שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דברכות בשם ר"י תפילת המנחה ותפילת המוספין תפילת המנחה קודמת הוון בעו מימר כשאין ביום כדי להתפלל שניהן כו' ר"מ בשם ר"י אפי' יש ביום כדי להתפלל שניהן תפילת המנחה קודמת והתני הקדים תפלת המנחה לתפילת המוספין יצא לשעבר הא בתחילה לא פתר לה בשלא הגיע זמן התפילה כהדא דריב"ל מפקד לתלמידיו אין הוה לכון אריסטון ומטא יומא לשית שעין עד דלא תסקון לאריסטון תהוון מצלין דמנחחא עד דלא תסקון:

והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דברכות) כתבתי שם דהרא"ש כתב בפ"ד דברכות דמשמע שכך אמר להם דבשעת מנח' קטנה שהוא עיקר זמן המנחה יש להקדים תפלת המנחה קודם לתפלת המוסף אבל מנחה גדולה דשבע שעות אין לחוש ומיהו גמרא לא סבר הכי דאפי' בשעה שביעית פסקינן שצריך להקדים תפילת המנחה. והא דקאמר בירושלמי פתר לה בשלא הגיע זמן התפילה כהדא דריב"ל מפקד לתלמידיו אין הוה לכון אריסטון (פי' שמביא ראי' שאין זמן התפלה לכתחילה בזמן המנחה גדולה) ומביא ראי' מדריב"ל שצוה לתלמידיו שיתפללו מנחה בזמן מנחה גדולה שהוא לאחר שש שעות קודם שיעלו לאכול באריסטון (פי' סעודה) וא"כ מוכח שזמן מנחה גדולה היינו דווקא אם צריך לאכול באריסטון (דהיינו בסעודה) וא"כ מוכח שאין זה עיקר זמנה וכן כתב המעיו"ט שסברת הירושלמי שעיקר זמן המנחה בזמן מנחה קטנה והביא סיוע להרמב"ם שכתב דווקא בדיעבד יצא אם התפלל מנחה בזמן גדולה עיין שם שביארתי היטיב].

ובזה יתבאר הירושלמי דהכא דא"ר מנא מפני סעודת ר"ח ר' אלעזר על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו (פי' דע"כ קאמר ביום שיש בו קרבן מוסף אין בו נעילה ולא קתני אם צריך להתפלל מנחה. ע"ז אומר דאינו צריך לומר הדין הדין במנחה משום דהטעם דאין מעמד בנעילה הוא כמו שכתבו התו' בתענית (ד' כ"ו) קרבן מוסף אין בו נעילה פי' יום שמקריבין בו מוסף אין בו נעילה לפי שטרודים הם במוסף ואין להם פנאי לומר נעילה וע"כ תנא נעילה ולא תנא מנחה ומשני דמנחה כבר התפלל והיינו משום סעודת ר"ח. ופי' ר' עקיבא סובר דזמן המוסף של ר"ח הוא כמו בשבת דמוספין בשש כמו דאיתא בפסחים (ד' נ"ח) (ולא סבר כמו שחילקו התוס' דזה מיירי בשבת וכמו שהאריך בזה המ"א באו"ח (סי' רפ"א) על מה שכתבו התוס' בברכות (ד' כ"ח) בתוספות ד"ה וס"ל מוספין כל היום הקשה הר"ש דאמרינן פ' תמיד נשחט (ד' נ"ח) מוספין בשש ובזיכין בשבע וכ"ת ה"מ למצוה אבל כל יומא נמי זמנה הוא הרי ביומא (דף ע') (וכן הגיה המ"א) משמע שהמוספין היו נשחטין עם התמיד ומקטירין עמו ותירץ דהתם מיירי בשבת עכ"ל וכתב המ"א דזה מיירי בשבת (פי' דכתיב וביום ולא ילפינן מרגלים והוא הדין ר"ח ולכן מקריבין בשש אבל הירושל' סובר דר"ע סובר דכיון דבשבת לא ילפינן בשש הוא הדין מוספין של ר"ח נמי קריבין בשש:

ובזה יתבאר הירושלמי א"ר מנא מפני סעודת ר"ח ר' אלעזר על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו (פי' שר' מנא מיישב על מה שקשה במתני' דתנן קרבן מוסף אין בו נעילה וקרבן עצים חין בו מנחה דאמאי לא תנן בקרבן מוסף איך הוא הדין במנחה ורש"י כתב וכ"ש במנחה הסמוכה למוסף לפי שהיו טרודין במוסף כו' והירושלמי לא ניחא ליה לתרץ דע"כ לא חשיב מנחה משום דהוא אתי במכש"כ וע"כ קאמר ר' מנא מפני סעודת ר"ח ור' אלעזר אומר על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו וע"כ צריך להתפלל מנחה תחילה לשיטת הירושלמי דאם צריך לכנוס לסעודה והוא לאחר שש צריך להתפלל מנחה מקודם וא"כ הכא שהמוספין קריבין בשש וצריך להתפלל תפילת המוספין אח"כ א"כ הגיע זמן של מנחה גדולה וצריכים לאכול סעודת ר"ח וא"כ צריך להתפלל מנחה מקודם. ע"כ קאמר קרבן מוסף אין בו נעילה משום דמנחה כבר התפלל קידם מוסף וקרבן עצים אין בו מנחה:

וע"כ אמר לו בן עזאי כך הי' ר' יהושע שונה קרבן מוסף אין בו מנחה קרבן עצים אין בו נעילה. והטעם הוא דהא דמוספין קריבין בשש היינו רק בשבת (וכמו שכתב המ"א) והוא משום דכתיב וביום אבל בר"ח וברגלים מוספין קריבין קודם. וא"כ קשה דאמאי לא קאמר הדין במוספין במנחה וע"כ אמר משום ריב"ח דמוספין אין בו מנחה וקרבן עצים אין בו נעילה וחזר ר' עקיבא להיות שונה כבן עזאי:

וע"כ תנן ביומא (ד' ע') ויצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה דברי ר' אליעזר ר"ע אומר עם תמיד של שחר היו קריבין אלמא דביוה"כ קריבין בשחר וכן ברגלים ובר"ח והוא לאחר שאמר לו בן עזאי קרבן מוסף אין בו מנחה והא שלא התפללו מנחה מקודם הוא משום דהקריבו מוספין קודם שש. וחזר בו ר' עקיבא והודה לדברי בן עזאי וע"כ אומר דהמוספין של יוה"כ קריבין עם תמיד של שחר דלא ילפינן ר"ח ורגלים משבת וכמו דתנן בתענית שחזר בו ר' עקיבא:

והא דקאמר בן עזאי כך הי' ר' יהושע שונה קרבן מוסף אין בו מנחה וביארתי שהוא משום שסובר דקרבן מוסף של ר"ח קרב קודם שש הוא משום דאזיל לטעמי' דאמרינן בסוכה (ד' נ"ג) תני' אמר ר' יהושע בן חנני' כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה כו' כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפילה משם לקרבן מוסף משם לתפילת המוספין כו' משם לאכילה ושתי' משם לתפילת המנחה וא"כ קשה דאיך אכלו קודם תפילת המנחה אלא ודאי דהקריבו המוספין קודם שש וע"כ לא הגיע עדיין זמן מנחה גדולה וא"כ מוכח מזה דס"ל לר' יהושע בן חנני' דמוספין של חול המועד קריבין קודם שש והוא הדין למוסף ר"ח:

[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ה דסוכה ה"ו וסוף שקלים) מוספי שבת ומוספי ר"ח מי קודם ר' ירמי' סבר מימר מוספי שבת ומוספי ר"ח מוספי ר"ח קודם חיילי' דר' ירמי' מן הדא שירו של שבת ור"ח של ר"ח קודם וא"ר יוסי שני' היא דאר"ח בשם ר"י כדי לפרסמו ולהודיע שהוא ר"ח כיצד הוא עושה שוחט מוספי שבת ואומר עליהן שירו של ר"ח ברם הכא מוספי שבת ומוספי ר"ח מוספי שבת קודמין על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו:

והנה בסוף שקלים הקשה הק"ע דהא מתניתין בר"פ כל התדיר מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח וי"ל דר' הוה סמי למתניתין מקמי ברייתא ובספרי נחלת יהושע (סי' רכ"ו) כתבתי דאיפשר לומר דסובר ר' ירמי' דהא דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם היינו דווקא אם רוצה לקיים שניהם אבלאם אין לו רק א' מהם איפשר דאינו קודם וע"ז בעי לה בירושלמי לענין לדחות עיין שם שביארתי בארוכה:

אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דבעי לה בירושלמי מוספי שבת ומוספי ר"ח מי קודם דהא דתנן דמוספי שבת קודם למוספי ר"ח איפשר דזהו דווקא אם לא הקריבו תחילה מוספי ר"ח עד שעה ששית וע"כ תנן דמוספי שבת קודם למוספי ר"ח משום דתדיר ואינו תדיר תדיר קודם אבל הכא בירוש' בעי לה אם עדיין לח הגיע שעה ששית ומוספי שבת קריבין בשש משום דכתיב וביום אבל ר"ח זמנה קודם אם יכול להקריב ר"ח תחילה. דהא עדיין לא מטא שש וע"כ אף ששבת תדיר אעפ"כ כיון דלא מטא עדיין זמן של מוספין של שבת ע"כ יכול להקריב ר"ח קודם או כיון דבדיעבד הוי זמן המוספין כל היום ע"כ צריך להקריב של שבת תחילה

אך א"כ תלוי זה במה שביארתי בספרי נועם ירושלמי (פ"ד דברכות) החילוק שבין בבלי לירושלמי דלהירושלמי אינו צריך להקדים תפילת המנחה לתפילת המוספין אלא בזמן מנחה קטנה דאז עיקר זמנה לכתחילה אבל בזמן מנחה גדולה צריך להקדים תפילת המוספין אע"ג דמנחה הוא תדיר. אך כיון דלכתחילה הוא יכול להתפלל מנחה הוי כמו שלא חלה עליו חובת המנחה. והש"ס דילן חולק ע"ז עיי"ש וא"כ לשיטת הבבלי אמאי אינו יכול להקריב מוספי ר"ח קודם מוספי שבת כיון דלא מטא עדיין זמן המוספים של שבת אע"ג דזהו רק למצוה אעפ"כ כיון דלכתחילה אינו יכול להקריב א"כ אמאי לא יקריב מוספי ר"ח תחילה:

ע"כ נראה לי דמה שכתב המ"א על המהרש"א שצריך עיון במה שכתב דמוספי שבת קריבין בשש הוא משום דאין מקריבין בו נדרים ונדבות ובאמת עיקר הטעם בשבת הוא משום דכתיב וביום נ"ל דאפשר לומר דהטעם דהתורה אמרה דווקא במוספין וביום דהיינו לאחר הטעם הוא משום דנדרים ונדבות אין קריבין בשבת וע"כ אמרה התורה וביום שיהיו המוספין קריבין שש אבל בר"ח ובחוה"מ דנדרים ונדבות קריבין בו א"כ איך יאחר זמן המוספין עד שש הא צריך להקריב נדרים ונדבות וצריך להקריב תחילה המוספין משום דמוספין קדישי טפי ולא דמי להא דאמרינן ההם מוספי שבה קודם למוספי ר"ח ומשני אטו ר"ח למוספין דידי' אהני למוספי שבת לא אהני היינו משום דמוספי שבת ג"כ אתי לחובת היום של שבת ע"כ מהני להו קדושת ר"ח. אבל לא לנדרים ונדבות דלא אתי כלל מחמת היום (ועוד דלשיטת הירושלמי לא אמרינן אטו ר"ח למוספי דידי' אהני למוספי שבת לא אהני דהא איתא בירו' (פ"ז דיומא ה"ב) אתי' דר"א כב"ש כמה דב"ש אומרי' תדיר ומקודש מקודש קודם כן ר' אליעזר אומר תדיר ומקודש מקודש קודם האיך עבידא עבודת היום מקודשת ומוספי היום תדירין עבודת היום קודמת למוספי היום אלמא דלשיטת הירושלמי לא מהני קדושת יוה"כ לענין מוספי היום ועיין בספרי נחלת יהושע ס' כ"ה). וע"כ בר"ח דצריך להקריב נדרים ונדבות צריך להקריב תחילה המוספין בכדי שיוכל להקריב אח"כ נדרים ונדבות ע"כ יכול להקריב אפי' בשחרית משא"כ בשבת שאין נדרים ונדבות קריבים ע"כ אמרה תורה וביום לאחר משא"כ בר"ח. וכן ביוה"כ מקריב בשחר המוספין מחמת שצריך להקריבו מה שהוא עבודת היום ומוספין הוי תדיר וע"כ מקריב המוספין בשחרית: והשתא ניחא מה שכתב המהרש"א שע"כ מוספי שבת קרב בשבת בשש הוא משום דאין נדרים ונדבות קריבין בו. ע"כ יכול לאחר המוספין עד שש:

ובזה יתבאר הירו' (פ"ה דסוכה) שהבאתי מוספי שבת ומוספי ר"ח מי קודם ר"י סבר מימר מוספי ר"ח קודם היינו משום דמוספי ר"ח קדמו למוספי שבת דמוספי ר"ח קרב לפני שש ומוספי שבת קרב בשש וע"כ כיון דלא מטא עדיין זמן מוסף של שבת ע"כ מוספי ר"ח קודם (והא דתנן דמוספי שבת קודם למוספי ר"ח היינו אם לא הקדים תחילה מוספי ר"ח וע"כ מוספי שבת קודם משום דהוי תדיר). משא"כ לכתחילה יכול להקריב מוספי ר"ח קודם משום דמוספי ר"ח קודם אך זהו דווקא אי אמרינן דהטעם דמוספי שבת קרב בשש הוא משום דכתיב וביום וא"כ מוספי ר"ח קודם:

אבל אי אמרינן דהטעם דמוספי שבת קריבין בשש הוא משום דאין נדרים ונדבות קריבין בו ע"כ יכולים לאחר זמן המוספין של שבת משא"כ בר"ח דנדרים ונדבות קריבין בו ע"כ צריך להקדים המוספין תחילה משום דקדישי טפי וא"כ אם שבת הואי ר"ח א"כ כיון דמ"מ אין נדרים ונדבות קריבין מחמת דהוי שבת א"כ מוספי ר"ח נמי קריבין בשש כמו במוספי שבת. וע"כ מוספי שבת קריבין תחילה משום דתדיר כיון דשניהם הוי בזמן א' משא"כ אם הטעם משום דכתיב וביום וא"כ בר"ח אפי' הוא בשבת א"כ של ר"ח קדים וע"כ סבר ר' ירמי' דמוספי ר"ח קדים ומסיק בירושלמי דשבת קודם דכיון דהחילוק הוא משום דבר"ח קריבין נדרים ונדבות משא"כ בשבת וא"כ בשבת ר"ח כיון דמ"מ אין נדרים ונדבות קריבין בו ביום וא"כ מוספי ר"ח נמי קריבין בשש וא"כ מוספי שבת קודם משום דהוי תדיר ודו"ק:

ובזה יתבאר הא דאיתא בירושלמי (פ"ד דסוכה ה"ב) אר"י ב"ח כל הימים של שמחת בית השואבה כו' בתחילה היו הולכין להקריב את המוספין ומשם היו הולכין להקריב נדרים ונדבות ומשם היו הולכין לאכול ולשתות. ובש"ס דילן איתא בסוכה (ד' י"ג) משם לקרבן מוסף משם לתפילת המוספין משם כו' משם לאכילה ושתי' משם לתפילת המנחה וא"כ איך אכלו קודם המנחה וא"כ צריך לומר דהקריבי המוספין קודם שש וא"כ קשה דמ"ש ממוספין דשבת אך הוא כמו שביארתי דבשבת אין נדרים ונדבות קריבין ע"כ כתיב וביום לאחר. אך בחוה"מ דאיכא נדרים ונדבות ע"כ הקריבו המוספין קודם. וע"כ איתא בירושלמי ומשם היו הולכין להקריב נדרים ונדבות ומשם היו הולכין לאכול ולשתות שזהו להורות שהקריבו המוספין קודם שש ודו"ק]:

שם (ה"ה) רשב"ל בעא קומי ר' יוחנן מהו לומר שיר בלא נסכים א"ל נשמעינה מן הדא דתני בזה ובזה היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם כו' ר' אבהו אמר אתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר אומרים שיר בלא נסכים רשב"ל אמר אין אומרים שיר בלא נסכים התיב ר' יוחנן לרשב"ל והתני' בזה ובזה היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם וא"ל רשב"ל מה את שמע מינה, א"ל מאחר שאלו נסכים הי' זמנו של שיר הי' ר' יוחנן אמר שירו של יום רשב"ל אמר שירו של אתמול:

והנה הירושלמי הזה אין לו ביאור והק"ע והפ"מ פירשו אותו בדחוקים ע"כ נראה לי לבאר ע"פ מאי דאמרינן בערכין (ד' י"ב) איבעי' להו נסכים הבאים בפני עצמן טעונין שירה או אין טעונין שירה כיון דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מניין שאין אומרים שירה אלא על היין וכו' אמרינן או דילמא אאכילה ושתי' אמרינן אשתי' לחודי' לא אמרינן ת"ש ר' יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי כו' האי שירה מאי עבידתי' אלימא דעולת חובה מי הוה בשבעה עשר בתמוז בטל התמיד כו' אלא לאו דנסכין אמר רבא ואיתימא רב אשי ותסברא שירה דיומי' לה' הארץ ומלואה וישב עליהם אה אונם שירה דארבעה בשבא הוא אלא אילי' בעלמא הוא דנפל בפומיי' והא עומדים על הדוכן קתני כדר"ל דאמר ר"ל אומרים שירה שלא על הקרבן אי הכי בנסכים נמי לימא נפיק מיני' חורבא (פי' דאתי' למימר כי הכי דנסכים הבאים בפני עצמן רשות נסכי הבאים עם הקרבן נמי רשות):

ובזה יתבאר הירושלמי (ויש בו ט"ס וצריך להגיהו וכצ"ל) רשב"ל בעא קומי ר' יוחנן מהו לומר שירה בנסכים (וכצ"ל) א"ל נשמעינה מהדא דתני בזה ובזה היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם וכו' ר' אבהו אמר אתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר אומרים שיר בנסכים (כצ"ל) רשב"ל אומר אין אומרים שיר בנסכים:

וע"ז התיב ר' יוחנן לרשב"ל והתני בזה ובזה היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם אמר רשב"ל מה את שמע מינה (פי' מה זה ההוכחה שאומרים שירה על הנסכים (והוא משום דר"ל סובר דצריך לומר דאילי' בעלמא הוא דנפיל בפומיי' דאל"ה איך אמרו שירה דד' בשבתא וא"כ אין ראי' דאומרים שירה על הנסכים וכמו שאומר דרשב"ל אמר שירו של אתמול הי' אבל ר' יוחנן סובר דכיון דנסכים הוא תשלומין ע"כ צריך לומר השירה של יום שהקריבו בו הקרבן וע"כ מוכח שאומרים שירה על הנסכים וע"ז אומר ר' יוחנן אמר שיר של יום הי' רשב"ל אמר שירו של אתמול הי':

וא"כ צריך לבאר דמ"ט לא אמרינן בש"ס דילן דהשירה שאמרו ביום ד' הוא לנסכים שהקריבו הקרבן ביום ד'. ועיין בתוס' ערכין (ד' ב') בד"ה ותסברא שירה דיומא ואי נמי נסכים הבאים בפני עצמן טעונים שיר של יום שמביאין אותו ולא שיר שהי' ראוי ביום הבאת הקרבן עכ"ל וכבר ביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' ה') על הא שכתבו התוס' בחגיגה (ד' ט') דאם היה פשוט בראשון וחיגר בשני מי אמרינן כיון דחיובא רמי עליה בראשון תו לא פקע מיניה אע"ג דהשתא לא חזי או דילמא כיון דתשלומין זה לזה לר' אושעיה לא מיחייב ומיהו כיון דהשתא לאו בר חיובא הוא לא מצי מייתי לי' הואיל ואיני בביאה אינו בהבאה וכתב המהרש"א דמסקנת התוס' הוא דאפי' לר' יוחנן דאית ליה תשלומין דראשון אפ"ה כיון דהשתא לאו בר חיובא לא מצי מייתי ומש"ה לא מצי למימר דאיכא בינייהו בכה"ג:

וכן הוכיח הט"א דאפילו לר' יוחנן נמי פטור מהא דאמרינן בריש חגיגה (ד' ב') הכל לאתויי מאי לאתויי חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שניהניחא למ"ד כולן תשלומין זה לזה אלא למ"ד כולן תשלומין דראשון לאתויי מאי והשתא אם איתא דחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני חייב לימא דאתי לאתויי מי שהי' פשוט ביום ראשון ונעשה חיגר ביום שני למ"ד כולן תשלומין דראשון אלא ודאי דאפי' למ"ד כולן תשלומין דראשון אפ"ה פשוט ביום ראשון ונעשה חיגר ביום שני פטור:

והנה בירושלמי (פ"א דחגיגה ה"א) אמרינן המפריש עולת ראי' ומת היורשין חייבין להביאה ואמרינן התם א"ר בא בר ממל מחלוקת שמואל ור' יוחנן דתנינן תמן האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו היורשין עולתה שמואל אמר במופרשת ור"י אמר אפי' אינה מופרשת וא"כ אם מת לאחר יום ראשון איך יוכלו היורשים להפריש עולת ראי' אפי' למ"ד שיעבודא דאורייתא דכיון שאינו בביאה אינו בהבאה ולא גרע מחיגר דכיון דבעינן שיהא בר חיובא בסוף ימי שבעה ג"כ ואפי' למ"ד כולן תשלומין דראשון וא"כ איך יתחייבו היורשים:

אלא ודאי דלשיטת הש"ס דילן אף דאמרינן כולן תשלומין דראשון אפ"ה בעינן שיהא באותו יום בר חיובא ולא דיהבינן לו כל החיוב של יום ראשון אלא דיהבינן לי' החיוב של אותו היום ג"כ. וא"כ כיון דבאותו יום שהוא לתשלומין נעשה חיגר נפטר משא"כ לשיטת הירושלמי אף שהוא פטור באותו יום של תשלומין אעפ"כ יהבינן לי' כל החיוב של יום הראשון אע"ג דמצד יום של תשלומין הוא פטור משא"כ לשיטת הש"ס דילן לא יהבינן ליה כל החיוב של יום ראשון אלא א"כ הוא בר חיובא באותו היום וע"כ פסק הרמב"ם דאינן מחויבים להביא רק במפורשת אע"ג שסובר דשיעבודא דדאורייתא. עיי"ש.

ובזה ניחא דע"כ אומר הירושלמי דר' יוחנן סובר דהשירה הי' על נסכים וכיון דהקרבן הי' של יום ד' ע"כ צריך לומר השירה של יום ד' אפי' במוצאי שבת ור"ל פליג על זה משא"כ להש"ס דילן אעפ"י שהוא תשלומין לקרבן של יום ד' אעפ"כ צריך לומר השירה של אותו היום וכמו דאמרינן בברכות (ד' כ"ו) טעה ולא התפלל מנחה בע"ש מתפלל בליל שבת שתים. טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול אלמא דאם לא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל שתים של שבת וכן אם לא התפלל בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול ועיין שם בתוספות ד"ה טעה כו':

[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ב דחגיגה) עורות של מי ר' טבי בשם ר' יאשי' אתפלגון ר"י ורשב"ל ר"י אומר של כל המשמרות רשב"ל אמר של אותו המשמר ופי' דפליגי ביו"ט של עצרת שחל להיות בשבת יום טבוח לאחר השבת וביו"ט שכל המשמרות שוות משא"כ בחול וע"כ מיבעי' ליה העורות של מי ופליגי בה ר"י ור"ל דלר' יוחנן העורות של כל המשמרות כמו שהי' ביו"ט ולר"ל העורות של משמר הקבוע כמו בחול) והמ"ל הקשה ברמב"ם (פ"ה מה' כלי המקדש ה"ה) דלמה לא הביא הא דר' יוחנן דהעורות של כל המשמרות:

אבל לפי מה שביארתי הירושלמי אזיל לשיטתיה וכן ר"י ור"ל אזלי לשיטתיי' והש"ס דילן אזיל לשיטתיה דהא דפליגי בירושלמי דר' יוחנן סובר דהעורות של כל משמרות הוא משום דשיטת הירושלמי דאפי' נעשה בר פטור נמי חייב וכן לענין שירה בנסכים דהנסכים הוא תשלומין לנסכים שצריך להביא עם הקרבן וע"כ צריך לומר השירה של יום ד' (וע"כ סובר ר' יוחנן ג"כ דהעורות הם של כל המשמרות דיהבינן להם זכות של הפצרת גופה והעורות הם של כל המשמרות) ור"ל אזיל לטעמיה שסובר דאמרו שירה בלא נסכים דאפי' היו מביאים נסכים והוא תשלומין של נסכים של יום ד' אעפ"כ צריך לומר השירה של מוצאי שבת וע"כ סובר דאמרו שירה של אתמול ואילי' בעלמא דנפל כו' משא"כ לר' יוחנן אמרו שירה של יום דהיינו תשלומין לנסכים הבאים עם הקרבן וע"כ אומר דשיר של יום היה וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן שהוא כשיטת ר"ל בירושלמי דאם הוא לתשלומין אעפ"כ צריך לומר השירה של מוצאי שבת (וכן לענין אם הי' פשוט בראשון ונעשה חיגר בשני אינו חייב בקרבן ראיה אלמא אעפ"י שהוא לתשלומין דראשון אעפ"כ כיון דלא הוי בר חיובא באותו יום אינו חייב אלמא דלא יהבינן ליה כולא חיובא דראשון) ה"נ לענין עורות אינו שייך לכל המשמרות כמו ברגל אלא למשמר הקבוע משל אותו היום וע"כ לא הביא הרמב"ם האי דינא דהעורות של כל המשמרות דהש"ס דילן חולק על זה וכמו שביארתי ודו"ק]: