ירושלמי (מתניתין) המפריש מקצת תרומות ומעשרות מוציא ממנו תרומה עלי' אבל לא למקום אחר ר"מ אומר אף מוציא הוא למקום אחר תרומות ומעשרות ואמרינן בגמרא המפריש מקצת תרומות ומעשרות מתניתין כשהפריש ובדעתו להפריש ר' שמואל בשם ר' זעירא מתניתין בסתם אמר ר' מנא קומי ר' יודן מה ופליג א"ל סתמא כשהפריש ובדעתו להפריש. וכתב המפרש מהרא"פ מתניתין כשהפריש וגם בדעתו להפריש עוד המותר וכמ"ש במתניתין דאל"כ אף מיניה ובי' נמי אינו יכול להפריש דדילמא מה שכבר נתקן עולה בידו משום דחשבינן לי' כשתי הפרשות. אבל הואיל ובדעתו להפריש עוד המותר ממנו חשבינן ליה כהפרשה אחת כאלו נטל ב' סאין כאחת כו':

ולי נראה שמה שאומר מתניתין כשהפריש ובדעתו להפריש הוא כמו שכתב המ"ל ברמב"ם ה' מ"ע (פ"א ה' ט"ו) וז"ל שוב ראיתי להר"ש (בפ"ד דתרומות) עלה דמתניתין דמוקי לה שדעתו עדיין להפריש השאר ע"כ. וכתב המ"ל ונראה שכיון הרב למה שכתבנו משום דמפשטא דמתניתין מוכח דמה שחוזר ומוציא ממנו תרומה עד שישלים השיעור הוי תרומה ופטור מן המעשר ואם לא היה בדעתו להפריש יותר פשיטא שכבר נפטר הכרי ומה שהיה מפריש יותר היה חייב במעשר ור' מאיר לא היה אומר בזה אף מוציא הוא למקום אחר תרומות ומעשרות. דא"כ היה תורם מן הפטור על החיוב אלא ודאי דמתניתין איירי כשהיה בדעתו להפריש יותר ומשום הכי מוציא ממנו תרומה וזה התוספת פטור מן המעשר ור"מ ס"ל דאף מוציא ממנו למקום אחר עכ"ל ודברי הר"ש הם דברי הירו' וכמו שהביא הר"ש הירו' מתניתין כשהפריש ובדעתו להפריש: ועוד איפשר לומר דע"כ אמר מתניתין כשהפריש ובדעתו להפריש עפ"י מה שכתב המ"ל שם והביא דברי הרמב"ם והראב"ד (פ"א מה' מעשר ה' ט"ו) המפריש מקצת מעשר אינו מעשר וכן כתב (פ"ג מה' תרומה) המפריש מקצת תרומה אינו תרומה והראב"ד בשני מקומות השיגו עלי' בדין זה וכתב דמה שתרם ועשה קדושים הם ופירשה למתניתין בדרך אחר ולפי מה שאני סבור רבינו פסק כמ"ד בירושלמי (פ"ק דפיאה) הפיאה יש לה שיעור מלמטן ואין לה שיעור מלמעלן הביכורים והראיון אין להם שיעור לא למעלן ולא למטן מה נפיק מביניהון והן חד מן ששים מאן דמר הפיאה יש לה שיעור מלמטן ואין לה שיעור מלמעלן מה שנתן נתן חזר והוסיף חייב במעשר עד שעה שישלים (פי' כל זמן שלא השלים חייב במעשר] מאן דמר הפיאה אין לה שיעור לא למעלן ולא למטן מה שנתן כבר נפטר חזר והוסיף חייב במעשרות. וע"כ כתב המ"ל דהרמב"ם פסק כמ"ד מה שנתן כו' חזר והוסיף חייב במעשרות דכל דבר שיש לו שיעור אף מדרבנן אם עשה פחות מכשיעור לא עשה ולא כלום. [ועיין לעיל מה שהגהתי חזר והוסיף פטור מן המעשר וכן הגיה הגר"א] וכתב ועל הראב"ד יש לתמוה דבשלמא גבי תרומה איפשר לומר דאם הפריש מקצת תרומה שאותו המקצת יש לו דין תרומה כיון דמן התורה אין שיעור לתרומה אך גבי מעשר ששיעורו קצוב מן התורה איך כתב דמה שתרם ועשה דקדוש הוא והא דמדברי הירושלמי נר דאליבא דכ"ע כל דבר שיש לו שיעור למטה אם נתן פחות מכשיעור אין במעשי' כלום. ואיפשר לומר דמה שכתב הראב"ד דאותו המקצת יהיה לו דין תרומה כיון דמן התורה אין שיעור לתרומה אך גבי מעשר ששיעורו קצוב מן התורה איך כתב דמה שתרם ועשה דקדוש הוא כו'. והנראה אצלי דס"ל להראב"ד דמתניתין דתרומות איירי במפריש מקצת מעשר או תרומה ודעתו עדיין להפריש השאר ומשום הכי כתב דמה שהפריש יש בו קדושת תרומה או מעשר ולא הוי טבל וההיא דירושלמי דפיאה דמשמע דכל דבר שיש שיעור למטה אם הפריש פחות מכשיעור דלא עשה ולא כלום מיירי כשדעתו שלא להפריש יותר ומשום הכי כיון שיש בו שיעור וזה רוצה להפריש פחות מכשיעור אין במעשי' כלום. ולפי זה איפשר לפרש הא שאומר הירושלמי מתניתין כשהפריש ובדעתו להפריש דאל"ה לא הוי תרומה כלל ובפרט במעשר ששיעורו קצוב מן התורה בודאי אם פיחת מכשיעור לא הוי מעשר כלל וא"כ בודאי היה מותר להפריש על מקום אחר אפי' לת"ק ג"כ:

והנה המ"ל האריך שם וכתב ועדיין אני מסתפק במפריש כשיעור ודעתו להפריש יותר אם מה שחזר והפריש יש לו דין פיאה להפטר מן המעשר דאיפשר דדווקא כשהפריש פחות מכשיעור אז הוא דאמרינן דאם דעתו להוסיף עוד אף ההוספה פטור מן המעשר אבל כשהפריש כשיעור אף שדעתו להוסיף ההוספה חייבת במעשר ומ"מ פשיטא במפריש פחות פחות מכשיעור שאם דעתו להוסיף עוד כו' אך כשכבר הפריש כשיעור ודעתו להוסיף בזה הוא דמספקא לי והא דתנן (פ"ד דתרומות) תרם ועלה בידו א' מס' תרומה וא"צ לתרום חזר והוסיף חייב במעשר אף דנימא דהתם מיירי שהיה דעתו להפריש כו' ואפ"ה אמרינן דאם עלה בידו א' מס' בזה הוא דאמרינן דאם הוסיף ההוספה חייבת במעשר אבל כשלא טעה אלא באומד אלא שדעתו הוא לתרום ולחזור ולתרום בזה איפשר דכי היכי דאם תרם הכל בב"א הכל דין תרומה יש לו הכא נמי במי שדעתו לתרום ולחזור ולתרום הכל דין תרומה יש לו:

ועיין בירושלמי (פ"ג דתרומות) ר' אימי בשם ר' יוחנן במתכוין לפטור את כרי' אבל אם אינו מתכוין לפטור את כרי' אפילו אחת על אחת כהנא אמר כמו שהוא למוד רי"א אפי' אחת על אחת. ומשמע מזה דאם נתכוין להוסיף אפי' תרם כשיעור תרומתו תרומה והא דאמרינן אח"כ בירושלמי שם רשב"ל בפי קומי ר' יוחנן תוספת תרומה מה הוא א"ל משום יחיד אני שונה אותה מה לחיוב או לפטור כו' הדא דתנן תרם ועלה בידו א' מששים (כצ"ל) תרומה וא"צ לתרום ולא תני עלה חזר והוסיף חייב במעשרות. אך איפשר לומר דהתם מיירי אם טעה באומד אבל במתכוין להוסיף לכתחילה כמה שהוסיף פטור מן המעשר).

שם בירושלמי מה בין מוציא ממנו עליו למוציא ממנו למקום אחר בשעה שהוא מוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו ובשעה שהוא מוציא ממנו למקום אחר מזה ומזה עלה בידו וקשי' נטל להוציא ממנו עלי' כל הטבל עלה בידו ונמלך להוציא ממנו על מקום אחר מזה ומזה עלה בידו. נטל להוציא ממנו על מקום אחר מזה ומזה עלה בידו ונמלך להוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו ופי' דאיך תלוי זה בהפרשתו דאם מוציא ממנו עליו אמרינן דכל הטבל עלה בידו. ואם מוציא ממנו למקום אחר אמרינן דזה וזה עלה בידו]:

עוד אמרינן שם אף בטועה כן. היה סבור שהוא חייב שתי סאין ואינו חייב אלא אחת ר' אימי בשם ר"ל אותה סאה שהוא מוסיף עושה אותה תרומה על מקום אחר (וכמו שאבאר לקמן בהירושלמי טעמי' דר"ל שסובר דהחילוק הוא בין מוציא ממנו עליו למוציא ממקום אחר הוא מצד שנתבטל ברוב. דר"ל סובר דהטבל בטל ברוב מדאורייתא וע"כ מוציא ממנו עליו אבל לא למקום אחר. וזה שייך דווקא אם פיחת. א"כ לא נעשה כל הכרי חולין. והטבל בטל ברוב. אבל אם הותיר דהיינו בטועה שהי' סבור שחייב שתי סאין ואינו חייב אלא סאה אחת. א"כ לא שייך ביטול וע"כ סובר ר"ל שיכול להוציא ממנו למקום אחר ג"כ) ופר והתנינן אבל לא על מקום אחר ומשני תיפתר במרבה בתרומה (פי' שע"כ תני בברייתא שאותה סאה שהוא מוסיף לא יעשה אותה תרומה על מקום אחר רק שיפריש מיניה ובי' אבל לא למקום אחר דמן הסאה גופא יכול להפריש עליו דממ"נ אם היה כונתו להרבות בתרומה הרי כולה תרומה וצריך ליתנה לכהן. ואם הוא טועה וסאה השני' הוא טבל ע"כ יתרום ע"ז מן הסאה גופא. אבל אעפ"כ מספק היא כולה תרומה אך שצריך להפריש ע"ז מספק) וע"ז מקשה בירושלמי ניחא בתרומה ובמעשרות. (פי' במעשרות אינו שייך לומר שמא כונתו להרבות במעשרות דהא הוא קצוב. וא"כ אמאי אינו מוציא ממנו למקום אחר). וע"ז משני לא תני רשב"ל מעשרות [ועיין בהמפרש מהרא"פ שפירש באופן אחר בדחוקי' גדולים וכמו שכתבתי כן נראה לי]:

וע"כ אומר אלא טעמא דרשב"ל מכיון דאמר כל הטבל עלה בידו מה בין מוציא ממנו עלי' מה בין מוציא ממנו למקום אחר. (פי' דע"כ סובר ר"ל דמפריש על מקום אחר דכיון דתני במתניתין דמוציא ממנו עליו. ואמרינן דכל הטבל עלה בידו). ע"כ קאמר ר"ל דבטועה במעשרות יכול להפריש על מקום אחר. ואמרינן דכל הטבל עלה בידו וע"כ יכול להפריש על מקום אחר. וע"כ לא תני מעשרות בברייתא דטועה שהפריש יותר ואינו חייב אלא פחות [והא דתנן במתניתין אבל לא למקום אחר יפרש בירושלמי אח"כ] מיי כדון (פי' שאומר מיי כדון דאיך יפרש ר"ל את המשנה דהמפריש מקצת תרומות ומעשרות מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר) וע"ז אומר כשנתקן רובה של כרי (ועדיין לא פירש הטעם) וע"ז אומר לא נתקן רובה של כרי פלוגתא דחזקיה ור' יוחנן. דאמר ר"ל בשם חזקיה טבל בטל ברוב ור' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב. מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה (פי' שאומר דר"ל מפרש לטעמיה דמתניתין דמהו החילוק בין אם מפריש ממנו עליו לאם מפריש על מקום אחר וכמו שמקשה הירושלמי תחילה וקשי' נטל להוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו נמלך להוציא ממנו על מקום אחר זה וזה עלה בידו ע"כ מפרש ר"ל דהטעם משום דהטבל בטל ברוב מדאורייתא אבל מדרבנן אין הטבל בטל ברוב (והכי מוכח בירושלמי (ספ"ג דחלה) ע"ש ושם ביארתי. וע"כ יכול להפריש ממנו עלי' אבל לא למקום אחר דהוי כמפריש מן הפטור על החיוב וזהו דווקא אם ההפרשה שהפריש מקצת מספיק על רובה של כרי אבל אם לא נתקן רובה של כרי א"כ אין נ"מ בין מפריש ממנו עליו בין אם מפריש על מקום אחר: אבל ר' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב דהיינו דלא בטל מדאורייתא כמו שמוכח (ספ"ג דחלה) ע"ש] וכמו שהארכתי בזה במ"א והבאתי ראיה מהירושלמי (ספ"ה דדמאי) מהא דר"ש שזורי עיי"ש] וא"כ מהו החילוק בין אם מפריש ממנו עליו למפריש על מקום אחר וע"כ צריך לומר לר' יוחנן דהטעם דמפריש ממנו עליו דהוי כחדא הפרשה ולא נסתיימה ההפרשה עד לבסוף. וע"כ אומר ר' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימ' כל חיטה וחיטה במקומה. (פי' שכל זמן שלא הפריש כשיעור לא נשלמה עדיין ההפרשה אך כיון שהפריש אח"כ נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה וזהו דווקא אם מוציא ממנו עליו אבל לא אם מוציא למקום אחר). וע"כ אמרינן דאם מפריש ממנו עליו כל הטבל עלה בידו. אבל אם מפריש למ"א מזה ומזה עלה בידו (ולקמן יתבאר יותר בזה]:

עוד בירושלמי שם ואית דבעי מימר כהדא דראב"י דתני ראב"י אינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר עד כדון לא נתקן רובה של כרי נתקן רובה של כרי (כמו דאיתא בירושלמי דלא כהמפרש שהגיה בירושלמי בהיפוך עד כדון נתקן רובה של כרי וכו') (פי' דילמא אם נתקן רובה של כרי מחמת דהטבל בטל ברוב. ע"כ מקלינן בזה דיכול להפריש עליו. וא"כ לא יחלוק אמתניתין):

וע"ז אומר וייבא כהדא היו לפניו ב' כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות וא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות מהו שיתרום מזה על זה (פי' דכיון ששניהם בשוה ובשניהם נתבטל על ידי תערובות. אם מפרישין מזה על זה דהא לר"ל הטעם שלא יוציא ממנו למקום אחר הוא מחמת דהטבל נתבטל ברוב. וע"כ אינו יכול להוציא ממנו על מקום אחר. וא"כ כיון שבשניהם הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. ע"כ יכול להפריש מזה על זה. או שהטעם דאם מוציא ממנו עליו הוי כחדא הפרשה. וכשמפריש אח"כ נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה. וע"כ אינו יכול להוציא ממנו על מקום אחר דהוי כב' הפרשות) וע"ז אומר תלמידוי דר' חייא רובא שאלון לר' חייא רובא. אמר לון הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו. ר' לעזר בשם ר' חייא רבה אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה (פי' שהשיב לו שהכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו). פי' דאין זה שאלה דעיקר הטעם דאין מוציא ממנו למקום אחר הוא משום דה"ל ב' הפרשות. אבל לא משום דנתבטל ברוב וא"כ אפי' בב' כריים שא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. וא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות אפ"ה אין מפרישין מזה על זה משום דה"ל כב' הפרשות. אבל לא משום שטבל נתבטל ברוב (ואיפשר דס"ל כר"י דאין הטבל בטל ברוב) וע"כ בהא דראב"י דס"ל דממנו עליו הוי נמי כב' הפרשות. וע"כ אינו מוציא עליו ולא על מקום אחר. ע"כ אין נ"מ בין אם נתקן רובה של כרי בין אם לא נתקן רובה של כרי ודוק):

אך שעדיין אינו מדוקדק מה שאמר ר' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה:

ע"כ נראה לי לבאר באופן אחר קצת והוא עפ"י מה שביארתי לקמן (ספ"ג דחלה) על הא דר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא מנחה שנתערבה בחולין. קומץ ומתיר את השירים לאכילה. ועיין שם במה שהארכתי בזה על הא דאמרינן התם אמרין לית הדא דר"ז תתובה על דר' בון בר חייא מה בין מוציא ממנו עליו ומה בין מוציא ממנו למקום אחר. ואמר בשעה שהוא מוציא ממנו עליו (כצ"ל) לפי מה שהגהתי שם הואיל ואותו הטבל יכול להעשות חולין כיוצא בו אינו בטל (פי' שהטבל יכול להעשות חולין כיוצא בו דהיינו אם יתרום עליו יהי' כמו החולין שנפל בו ע"כ יכול להפריש) בשעה שהוא מפריש ממנו על מקום אחר הואיל ואותו הטבל כו' והוא ט"ס וצ"ל בשעה שהוא מפריש ממנו על מקום אחר (כצ"ל לפי הגהתי שם). הואיל ואין אותו הטבל ראוי לעשות כיוצא בו (פי' דכיון שנעשית תרומה א"כ אינו דומה לחולין שנפל בו) חולין שבו מבטלין אותו (פי' שע"כ חולין שבו מבטלין אותו. דלא הוי כדבר שיש לו מתירין וכמין במינו שאפי' חכמים יודו בזה דאינו בטל כיון שמפריש תרומה על מקום אחר. א"כ אינו דומה לחולין שנתערבו כיון דהוי תרומה. וא"כ אם יפריש תרומה א"כ יהי' בטל. דאינו דומה לחולין שנתערבו בו. וע"כ אינו יכול להפריש ממנו על מקום אחר:

ועיין שם עוד במה שביארתי (ספ"ג דחלה) א"ר יוסי כל עמא מודו שהוא מפריש מה פליגין לחוש להפרשה שני' עיין שם במה שביארתי שם (לפי הגהתי) דלא קאמר הנ"מ בין ר"ל דאמר דהטבל בטל ברוב. לר"י דאמר אין הטבל בטל ברוב. לענין להפריש מזה על מקום אחר. וביארתי שם דאין יכול לומר הנ"מ בזה. דאפי' לר' יוחנן דאמר אין הטבל בטל ברוב מדאורייתא. היינו דווקא אם מפריש ממקום אחר ע"ז. דא"כ הוי חולין ודומה הבטל להמבטל. וע"כ בכה"ג אפי' חכמים דר"י מודו בזה (וכמו שהאריך בזה הר"ן בנדרים (ד' נ"ב)]. אבל אם מפריש ממנו על מקום אחר. וא"כ מכיון שרוצה להפריש שיהי' תרומה על מקום אחר א"כ ממילא בטל. וע"כ אינו יכול להפריש. משא"כ אם מפריש ממנו עליו א"כ נמצא דהוי הנשאר חולין. וא"כ דומה הבטל להמבטל ששניהם חולין וע"כ אינו בטל ברוב מדאורייתא [כמו שיתבאר לקמן דהוה דשיל"מ ולא בטל מדאורייתא]. אך לכאורה יש להקשות לפי זה. דא"כ איך יפריש מיני' ובי'. דא"כ דמפריש תרומה א"כ התרומה אינו דומה להמבטל וא"כ התרומה בטלה. ואיך הוי תרומה דהא התרומה בטלה במיעוטה. וכ"ת דהתרומה הובררה רק לאח"כ בשעה שהוא נוטל התרומה ואז אינה בטילה וא"כ אם מפריש על מקום אחר לא הובררה אלא בשעה שהוא נוטל וא"כ איך בטל. אך זה אינו דתלוי בזה אם רצונו להפריש מיני' ובי'. א"כ לא נתבררה התרומה שתעלה בידו וא"כ על כל חיטה וחיטה איפשר לומר שהיא תשאר חולין והשאר יהי' תרומה וע"כ אינה בטילה. אעפ"י שלאח"כ איפשר שתעלה תרומה ועכ"ז אינה תרומה למפרע רק מכאן ולהבא אבל תחילה לא בטלה אבל אם דעתו להפריש על מקום אחר ושתהי' כולה תרומה א"כ אינו דומה הבטל להמבטל. וא"כ ממילא בטל וע"כ אינו יכול להפריש על מקום אחר

וא"כ לפי זה בין לר"ל בין לר' יוחנן אם נתערב טבל ברוב אינו יכול להפריש על מקום אחר ולר"ל הטעם משום דטבל בטל ברוב מדאורייתא וע"כ אינו יכול להפריש על טבל גמור ולר' יוחנן הטעם משום דס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא. אך זהו דווקא אם מפריש מיני' ובי' אבל לא אם מפריש מזה על מקום אחר:

ולפי"ז יתבאר הירושלמי דאמרינן התם מאי כדון כשנתקן רובה של כרי לא נתקן רובה של כרי פלוגתא דחזקי' ור' יוחנן דאמר ר"ל בשם חזקי' טבל בטל ברוב. ור' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה (פי' שאומר מאי כדון מהו הנ"מ בין מוציא ממנו עליו למוציא על מקום אחר וכמו שאמר תחילה וקשי' נטל להוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו. ובשעה שהוא מוציא ממנו למקום אחר מזה ומזה עלה בידו וא"כ לר' יוחנן מסתמא הטעם כמו שביארתי דממנו עליו הוי כחדא הפרשה. וע"כ יכול לתרום ממנו עליו. אבל ממנו על מקום אחר הוי כב' הפרשות וא"כ לפי"ז אין נ"מ בין אם נתקן רובה של כרי ללא נתקן רובה של כרי. משא"כ לר"ל שהטעם הוא משום דטבל בטל ברוב. וע"כ ניחא מתניתין שפיר דמוציא ממנו עליו אבל אינו מוציא ממנו על מקום אחר הוא משום דטבל שנתבטל ברוב הוא מדרבנן. וע"כ מוציא ממנו עליו אבל לא למקום אחר. משום דכיון דאינו חייב בתרומה רק דרבנן. ע"כ אינו יכול לתרום על מה שחייב מדאורייתא וזהו דווקא אם נטל תרומה כל כך עד שנתקן רובה של כריוע"כ הטבל בטל ברוב משא"כ אם לא נתקן רובה של כרי. משא"כ לר' יוחנן דס"ל דאין הטבל בטל ברוב. וא"כ צריך לומר הטעם דממנו עליו הוי כמו חדא הפרשה משא"כ ממנו על מקום אחר הוי כב' הפרשות:

וע"ז אומר מאי כדון כשנתקן רובה של כרי לא נתקן רובה של כרי פלוגתא דחזקי' ור' יוחנן דאמר ר"ל בשם חזקי' טבל בטל ברוב ור' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב וא"כ לר' יוחנן דאמר דאין הטבל בטל ברוב. אין נ"מ בין נתקן רובה של כרי או לא נתקן רובה של כרי. כיון דאפי' בנתקן רובה של כרי נמי אין הטבל בטל ברוב. וא"כ צריך לומר דהטעם משום דממנו עליו הוי כחדא הפרשה משא"כ ממנו על מקום אחר הוי כב' הפרשות וכמו שפירשו המפרשים המשנה וא"כ אין נ"מ בין נתקן רובה של כרי בהפרשה ראשונה. או שלא נתקן רובה של כרי בהפרשה ראשונה:

וע"ז אומר מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה ופי' שאומר דאפי' לר' יוחנן מיירי דווקא כשנתקן רובה של כרי אע"ג דלר' יוחנן אין חילוק בין נתקן רובה של כרי ולא נתקן רובה של כרי כיון דהטעם דמשום ממנו עליו הוי כחדא הפרשה משא"כ ממנו על מקום אחר וע"ז אומר שאין הטעם כן אלא דמיירי דווקא כשנתקן רובה של כרי אפי' לר' יוחנן. והטעם דמפריש ממנו עליו אבל לא למקום אחר. הוא דמשום דממנו עליו א"כ הוי חולין והבטל דומה להמבטל. וע"כ אינו בטל. וע"כ יכול להפריש. אע"ג שאם מפריש מיני' ובי' תרומה וא"כ אעפ"י שהחולין אינו בטל אבל מ"מ התרומה בטילה אך כיון שדעתו להפריש מיני' ובי' א"כ אינו ידוע מהו חולין ומהו התרומה וע"כ דומה להמבטל וע"כ אינו בטל ויכול להפריש משא"כ אם מפריש ממנו על מקום אחר דכיון שמפריש הוי תרומה והשאר חולין. א"כ הוי כמו שנסתיימה כל חיטה וחיטה וע"ז אומר מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה. (פי' שהשאר חולין וזה תרומה. וא"כ נתבטל ברוב וע"כ לא יוכל להפריש תרומה על מקום אחר וא"כ איפשר לומר דאפי' לר' יוחנן מיירי דווקא אם נתקן רובה של כרי בהפרשה ראשונה ואז יש חילוק בין ממנו עליו לממנו על מקום אחר אבל בשלא נתקן רובה של כרי אין נ"מ בין ממנו עליו לממנו על מקום אחר. דאפי' על מקום אחר יכול להפריש כיון שלא נתקן רובה של כרי. וא"כ אפי' דעתו להפריש על מקום אחר דהוה כמין באינו מינו שזה תרומה וזה חולין אעפ"כ כיון דלא נתקן רובה של כרי א"כ ליכא רוב חולין לבטל המיעוט ולא בטל ברוב. וע"כ מותר להפריש אפי' ממנו על מקום אחר ג"כ):

וע"כ אומר ואית דבעי מימר כהדא דראב"י דתני ראב"י אינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר. עד כדון לא נתקן רובה של כרי נתקן רובה של כרי ולפי מה שביארתי כעת צ"ל (כמו שהגיה המפרש) עד כדון כשנתקן רובה של כרי לא נתקן רובה של כרי (פי' דקא מיבעי לי' אם זהו דווקא כשנתקן רובה של כרי והטעם דאינו יכול להפריש אפי' ממנו עליו משום דהתרומה שמפריש על הטבל הנשאר א"כ הטבל אינו בטל. משום דהוי דשיל"מ ע"י מה שיפריש עליו אבל הטבל בטל וע"כ אינו יכול להפריש תרומה עליו אפי' ממנו עלי' וע"כ זהו דווקא אם נתקן רובה של כרי אבל אם לא נתקן רובה של כרי איפשר דיכול להפריש אפי' ממנו על מקום אחר או דהטעם משום דס"ל דכל החולין עלו בידו ודווקא ממנו עלי' נמי אמרינן דכל החולין עלו בידו אבל לא למקום אחר ומשום דהוי כב' הפרשות וע"כ אפי' לא נתקן רובה של כרי נמי):

וע"ז אומר וייבא כהדא היו לפניו ב' כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומו' ומעשרות וא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות מהו שיוציא מזה על זה ואיפשר לומר דהמשמעות הפריש ממנו מקצת תרומות היינו שלא נתקן רובה של כרי בשניהם ובעי אם יכול להפריש ממנו תרומות ומעשרות מזה על זה דילמא הטעם של משנתנו הוא שאינו יכול להפריש תרומות ומעשרות על מקום אחר הוא דכיון שנתבטל ברוב ע"כ לא יכול להפריש על טבל גמור כמו דאמרינן לר"ל ולר' יוחנן הטעם משום דכיון שנתבטל ברוב אע"ג דס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא אך היינו דווקא אם מפריש ממנו עליו אבל אם מפריש ממנו למקום אחר א"כ הוי תרומה. וע"כ לא הוה כמו דשיל"מ והוי כמין במינו כיון דמ"מ כשמפריש תרומה א"כ אינו דומה הבטל להמבטל וע"כ אינו יכול להפריש על מקום אחר וזהו דווקא כשנתקן רובה של כרי אבל לא נתקן רובה של כרי ע"כ יכול להפריש על מקום אחר ג"כ כיון דלא בטל ברוב מדאורייתא או שהטעם משום דאם מפריש על מקום אחר אמרינן דכל החולין עלו בידו וע"כ אף אם לא נתקן רובה של כרי אינו יכול להפריש על מקום אחר ג"כ וע"כ בעי היו לפניו ב' כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות וא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות מהו שיתרו' מזה על זה וע"ז אמר תלמידוי דר' חייא רובא שאלון לר' חייא רובא אמר לון הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו כו':

והוא משום דכיון דעיקר הספק הוא אם הטעם הוא משום דאם מפריש ממנו למקום אחר אמרינן דכל החולין עלו בידו דלא הוה כחדא הפרשה או שהטעם משום דנתבטל ברוב ע"כ אינו יכול להפריש כמו לר"ל או לר' יוחנן דאמר דאין הטבל בטל ברוב אעפ"כ היינו דווקא אם מפריש ממנו עליו אבל לא למקום אחר וא"כ לפי"ז היה יכול לשאול מר' חייא אם זהו דווקא כשנתקן רובה של כרי אבל לא נתקן רובה של כרי יכול להפריש על טבל גמור ג"כ דכיון דלא נתקן רובה של כרי א"כ אינו בטל הרוב במיעוט ע"כ יכול להפריש על מקום אחר או לא כיון דהטעם הוא משום דטבל בטל ברוב. וא"כ יכול להפריש אפי' על טבל גמור וא"כ מאי מיבעי לי' אם שניהם הפריש מהם מקצת תרומות ומעשרות דהיינו ששניהם בדומים זה לזה ואם הפי' של האיבעי' הוא אם כר' יוחנן או כר"ל דלר' יוחנן אינו יכול להפריש מזה הכרי על הכרי השני משום דהתרומה שיפריש הוי כמין באינו מינו ונתבטל ועל הכרי השני שהפריש ממנה מקצת תרומות ומעשרות יהיה חולין והוא כדשיל"מ וע"כ אינו בטל וע"כ אינו יכול להפריש מזה על זה משום דהתרומה שמפריש ממנו בטל דהוה כמין באינו מינו ועל הכרי השני שמפריש נעשה חולין וא"כ הוי כמין במינו ולא בטל וע"כ אינו יכול להפריש משא"כ לר"ל יכול להפריש מזה על זה דלר"ל הטעם הוא משום דטבל בטל ברוב והוי דרבנן וא"כ יכול להפריש על השני' דכרי השני נמי הוי דרבנן ואם כן אם הספק הוא אם כרבי יוחנן או כר"ל צריך למיבעי אם בשניהם נתקן רובה של כרי אם כרבי יוחנן או כר"ל דלשניהם הטעם משום דאם יפריש על מקום אחר יהיה הטבל בטל ברוב וכמו שביארתי דאפילו לרבי יוחנן אם מפריש למקום אחר הטבל בטל ברוב ואם כן זהו דווקא אם נתקן רובה של כרי אבל לא נתקן רובה של כרי יכול להפריש אפילו על טבל גמור או דהטעם משום שאם מפריש למקום אחר אמרינן דכל החולין עלו בידו. וא"כ אם זהו הספק יכול למיבעי אם הפריש מקצת תרומות ומעשרות דהיינו שלא נתקן רובה של כרי אם יכול להפריש על טבל גמור וע"כ בעי ר' חייא על תלמידיו ששאלו ממנו השאלה שני כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות וא' הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות מהו שיתרום מזה על זה דאם השאלה הוא מפני שהפריש מקצת תרומות ומעשרות דהיינו נתקן רובה של כרי א"כ יכולים לשאול אפי' על טבל גמור ולמה להו למיבעי אם הכרי השני נמי הפריש ממנו מקצת תרומות ומעשרות. וע"ז בעי ר' חייא ואמר הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו (פי' כאלו עירבו ב' השאלות ביחד דלא היה להם למיבעי כן) וע"ז אמר ר' לעזר בשם ר' חייא רבה אין תורמין ומעשרין מזה על זה ואיפשר לומר שסובר כר' יוחנן. וע"כ אפילו נתקן רובה של כרי בשניהם נמי אין מעשרין מזה על זה דאע"ג דלר"ל יכול לעשר דהוי מן חיוב דרבנן על חיוב דרבנן אבל לר' יוחנןאינו יכול לתרום מזה דאם מפריש תרומה א"כ הוא בטל והוי כמו חיוב דרבנן ועל מה שיפריש כיון דהוי חולין א"כ אינו בטל מדאורייתא דדומה הבטל להמבטל וע"כ אינו יכול לתרום אפילו אם שניהם נתקן רובה של כרי כמו לר"י ודוק:

אך מה שדקדקתי מהא דקאמר היו לפניו ב' כריים א' הפריש ממנו מקצת תרומות כו' דמיירי כשלא נתקן רובה של כרי איפשר לומר דאינו דקדוק דהא במתניתין נמי תנן המפריש מקצת תרומות ומעשרות אעפ"כ אמרינן דדווקא כשנתקן רובה של כרי אך איפשר לומר מדקאמר היו לפניו ב' כריים א' הפריש ממנו מקצת כו' משמע דלא נתקן רובה כו'.

ועוד איפשר לומר דמיבעי לי' בפשיטות דהיו לפניו ב' כריים א' הפריש מקצת תרומות ומעשרות דמיירי כשנתקן רובה של כרי וקא מיבעי לי' אם כר"ל או כר' יוחנן דלר"ל דאמר דהטעם משום שטבל בטל ברוב א"כ יכול להפריש מזה על זה כיון דבשניהם נתקן רובה של כרי א"כ הוי שניהם חיוב דרבנן אבל לר' יוחנן דאמר דהטעם משום דהוי דאורייתא א"כ אם יפריש מכרי הזה על כרי השני שמפריש ממנה תרומה על הכרי השני א"כ הוי כמו מין באינו מינו וא"כ נתבטל וכמו דאמרינן בירושלמי מכיון שנתן דעתו להפריש נסתיימה כל חיטה וחיטה במקומה אבל על הכרי האחר שמפריש כיון שנעשה הכל חולין והוי כמין במינו וא"כ לא בטל והוי דאורייתא וע"כ אמר דאין תורמין ומעשרין מזה על זה כר' יוחנן [ומה דפירש הרע"ב במשניות החילוק דלגבי דידי' ה"ל כחדא הפרשה משא"כ לגבי אחר היינו כשיטת הש"ס דילן דלא אמרינן דהטבל אינו בטל מדאורייתא מחמת דהוה דשיל"מ ע"כ פירש באופן אחר דלגבי דידי' לא אמרינן דמן החולין עלה בידו משא"כ אם מפריש למקום אחר וכמו דאמרינן תחילה בירושלמי בשעה שהוא מוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו ובשעה שמוציא ממנו למקום אחר אמרינן מזה וזה עלה בידו (וכמו שפי' המפרש מהרא"פ דלגבי דידי' ה"ל כחדא הפרשה):

אך שצריך לבאר דלפי מה שביארתי דמיירי (לפי שיטת הירושלמי) כשנתקן רובה של כרי א"כ צריך להבין דמ"ט דר"מ דאמר אף מפריש ממנו למקום אחר אך לקמן (ספ"ג דחלה) ביארתי דלמאן דס"ל יש ברירה לא שייך ביטול כיון שיכול להכיר ולברר האיסור ע"י ברירה וע"כ ביארתי לקמן בפלוגתא דרבי ורשב"ג (שם) דלרשב"ג שסובר דיש ברירה לא שייך לומר הטבל בטל ברוב דכיון דהאיסור לא היה מבורר מעולם דיש לומר ברירה כמו שכתבו התוספות בתמורה (ד' ל') עיין שם שהארכתי בזה וא"כ לר"מ ניחא דס"ל יש ברירה בגיטין (ד' כ"ה) בהא דשני לוגין שאני עתיד להפריש וע"כ כיון דס"ל יש ברירה לא שייך ביטול וע"כ ס"ל דמפריש ממנו על מקום אחר ועיין בהראב"ד ברמב"ם (פ"א מה' מעשר שפי' ג"כ מטעמא דר"מ ס"ל דיש ברירה עיין שם ודוק:

[והנה לכאורה קשי' דלפי מה שביארתי דהא דאמרי דר"מ סובר דטבל אינו בטל ברוב היינו דווקא אם מפריש לבסוף ממקום אחר וע"כ הוי כמין במינו ולא בטל משא"כ אם מפריש מזה על מקום אחר כיון דנעשה תרומה ע"כ אמרינן דבטל דהא לא דמי הבטל להמבטל. ולפי"ז תקשה מהירושלמי לקמן (פ"ד דתרומות) כמו שהגהתי לקמן על דעתי' דחזקי' ניחא א' מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר מא' מעשרה טבול לכל (כצ"ל לפי הגהתי שם) והשאר טבל טבול למעשרות לפום כן צריך מימר יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר אבל לא תרומה על מקום אחר אעפ"י שהיותר מעשרה הוא טבל טבול לכל (פי' אפי' לת"ג אעפ"כ אינו יכול לעשותה תרומה על מקום אחר דהא נתבטלה בהשאר שהיא טבולה למעשרות על דעתי' דר' יוחנן קשי' (כצ"ל לפי הגהתי שם) פי' לר' יוחנן שאומר דאין הטבל בטל ברוב קשי' א' מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר מא' מעשרה שבו (כצ"ל) לפי הגהתי שם) טבול לכל והשאר טבל טבול למעשרות) ותנינן יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר ויעשנה תרומה על מקום אחר (כצ"ל לפי הגהתי שם) (פי' לר' יוחנן שסובר דאין הטבל בטל ברוב) א"כ כיון שהשאר מא' מעשרה שבו הוא טבל הטבול לכל א"כ יכול לעשותה תרומה על מקום אחר (פי' לר"י שסובר דאין הטבל בטל ברוב א"כ כיון שנשאר א' מעשרה שבו הוא טבל הטבול לכל א"כ יכול לעשותה ת"ג על מקום אחר כיון שאינו בטל ברוב כו' עיין שם וא"כ קשה התם יעשה תרומה על מקום אחר. ואף על פי כן אין הטבל בטל ברוב:

אך זה אינו דהחילוק הוא דאם הטבל אינו בטל ברוב חולין א"כ צ"ל הטעם דהוה דשיל"מ מחמת שאם יפריש יהיה חולין כמו המבטל ע"כ בעינן שתהיה אח"כ בפועל שיפריש ממ"א ויהיה חולין כמו המבטל משא"כ הכא שהיא כולה טבל או שטבול לפ"מ או שטבול לת"ג וא"כ כיון שכולה שם טבל א"כ הבטל דומה להמבטל עכשיו ג"כ וע"כ אינו בטל אעפ"י שיפריש תרומה מזה אח"כ. וכמו שכתב הר"ן בנדרים (ד' נ"ב) דדבר הדומה עכשיו כמו מים ומלח שהם ניתרים עכשיו אינם בטילים לגבי עיסה אעפ"י שהוא מין באינו מינו ועיין לקמן (ריש חלה) שביארתי עפ"י זה הפלוגתא דר"י ור"ל אם איסורים מבטלים זא"ז אפילו במין באינו מינו כיון שהם שוים באיסור והכא נמי בטבל שאינו בטל לר"י מחמת שכולה טבל והוי כמין במינו ודוק]:

מתניתין ר"א אומר א' מעשרה כתרומת מעשר יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר כו' ר' ירמיה בשם ר' יעקב בר אחא בשם ר"ל אתי' דר"א כב"ש כמה דב"ש אומרים קדשו מדומעין כן ר"א אומר קדשו מדומעין. על דעתי' דר' יוחנן ניחא א' מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר א' מעשרה תרומה. והשאר טבל טבול למעשרות לפום כן צריך מימר יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. על דעתי' דחזקיה קשי' א' מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר א' מעשרה שבו תרומה והשאר טבל טבול לכל ותנינן יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר ויעשנה תרומת מעשר על מקום אחר סבר חזקי' כהדא דתני ר' חייא דתני ר"ח יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מ"א:

והנה הירושלמי הזה צריך ביאור. והמפרש מהרא"פ פי' בו בדחוקים גדולים וע"כ נראה לי להגיה לו ולפרשו והוא דאמרינן (בפ"ג דתרומות) פלוגתא דחזקי' ור' יוחנן דאמר ר"ל בשם חזקיה טבל בטל ברוב ור' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב [וכן אמרינן (ספ"ג דחלה) רשב"ל כדעתי' דאמר טבל בטל ברוב וכן ר' יוסי בר נהוראי אמר טבל בטל ברוב א"ר יוחנן אין הטבל בטל ברוב] וכן אמרינן פ"ה דמעשרו' על דעתי' דרשב"ל דו אמר טבל בטל ברוב ניחא על דעתי' דר' יוחנן דו אמר חין הטבל בטל ברוב כו' וע"כ אומר מל דעתי' דר' יוחנן ניחא (ונ"ל שהוא ט"ס וצ"ל על דעתיה דחזקיה ניחא א' מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר א' מעשרה תרומה (וט"ס וצ"ל והשאר מא' מעשרה טבל טבול לכל) והשאר טבל טבול למעשרות. לפום כן צריך מימר יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר (פי' על דעתי' דחזקי' דאמר הטבל בטל ברוב ניחא הא דתנן במתניתין יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר עיקר הנוסחא במתניתין לפי שיטת הירושלמי) אבל לא תרומ' על מקום אחר אעפ"י שהיותר מעשרה הוא טבל טבול לכל (פי' אפי' לת"ג דכיון שהמותר לא הוי תרומה אם כן ל הופרש עלי' כלל. והוי טבל טבול לת"ג. אעפ"כ לא יוכל לעשותה תרומה גדולה על מקום אחר. דהא נתבטלה בהשאר שהופרש עליו ת"ג והוא טבול למעשרות. וא"כ אונו טבול רק לת"מ. ע"כ אינו יכול להפריש מזה ת"ג כיון שהוא רק טבל הטבול למעשרות ולת"מ. ע"כ אינו יכול להפריש מזה ת"ג. דהוי כמו מן הפטור על החיוב ועיין במ"ל (פ"ה מה' תרומות ה' י"ג) שכתב וסיים שם ודין זה כמו וזר נחשב בעיני דמאחר שמעשר זה אינו טבול לת"ג איך מפריש ממנו ת"ג על טבל הטבול לת"ג. ומפשטא דסוגי' דפ' כל הגט (דף ל') דאמרינן כור מעשר יש לך בידי חיישינן שמא עשאו תרומת מעשר. ולא אמרינן שמא עשאו ת"ג משמע שאינו יכול לעשותו ת"ג כיון שאינו טבול לת"ג ומיהו איפשר לדחוק ולומר דאורחא דמילתא נקט דסתם בן לוי יש לו מעשרות ואין לו נחלת שדה וכרם. וכמו שכתב התוי"ט בפ"ב דתרומות ומש"ה חששו שמא עשאו ת"מ. אך לפי מה שביארתי בספרי ע"י (ס' כ"א) מוכח ג"כ דאינו יכול להפריש מטבל הטבול לת"מ ת"ג וכן מוכח מהירושלמי דהכא לפי ביאורי ודוק: על דעתיה דחזקיה קשי' (והוא ט"ס וצ"ל על דעתי' דר' יוחנן קשי') פי' לר' יוחנן שאומר דאין הטבל בטל ברוב קשי' א' מעשרה שבו קדש לשם תרומה והשאר א' מעשרה שבו תרומה (ט"ס וצ"ל והשאר טבל טבול למעשרו') ותנינן יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר ויעשנה תרומת מעשר על מקום אחר (ט"ס וצ"ל) ויעשנה תרומ' על מקום אחר (פי' לר' יוחנן שסובר דאין הטבל בטל ברוב) א"כ כיון שהשאר מא' מעשרה שבו הוא טבל הטבול לכל א"כ יכול לעשותה ת"ג על מקום אחר כיון שאינו בטל ברוב וא"כ המותר של א' מעשרה הוא טבול לת"ג. וא"כ יכול לעשותה ת"ג על מ"א ולמה תנינן יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר וע"ז משני סבר חזקיה כהדא דתני ר' חייא יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר (ט"ס וצ"ל) יתר מכאן יעשנה תרומה על מקום אחר (פי' דר' יוחנן סבר כהדא דתני ר' חייא שיתר מכאן יעשנה תרומה על מקום אחר דכיון שאינה בטילה ברוב א"כ היותר מא' מעשרה הוא טבול לת"ג ע"כ יכול לעשותה אף תרומה על מקום אחר) ודוק:

[ולפי"ז צריך לומר דהא דקאמר ר' אליעזר א' מעשרה כתרומת מעשר יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר מיירי של נטל התרומה אלא שאמר על יותר מעשרה שיהיה תרומה. ולא נטל תרומה ואעפ"כ הוי תרומה וכמו דאמר ר' ירמיה ר' יעקב בר אחא בשה רשב"ל אתי' דר"א כב"ש כמה דב"ש אומרים קדשו מדומעין כן ר"א אומר קדשו מדומעין. והענין הוא דלחזקיה צריך לומר דהא דאמר ר"א יתר מכאן יעשנה ס"מ על מקום אחר צריך לומר דמיירי שלא נטל התרומה אלא שהתרומה מעורבת בתוכו דאל"ה אלא שנטל התרומה א"כ תקשה דאיך קאמר יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר כיון דהיותר מכאן הוא טבל. וכמו דאיתא בירושלמי יתר מכאן טבל טבול לכל. א"כ איך קאמר דיעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. אמאי לא אמרין דהטבל בטל בהתרומה מן התורה וא"כ איך יעשנה מכאן תרומה על מקום אחר:

ואף דאמרינן בירושלמי (פ"ג דחלה) אמר ר' יוסי הדא אמרה טבל שנתערב בתרומה הואיל ואותו הטבל יכול להעשות כתרומה כיוצא בו אינו בטל וא"כ מוכח דטבל שנתערב בתרומה אינו בטל אך זהו דווקא לר' יוחנן דס"ל דאין הטבל בטל ברוב. והוא מחמת דהוי מין במינו ולא בטל מדאורייתא מחמת שיכול לתרום על הטבל ויהיה חולין כמו החולין שנתערבו בהם (וכמו שאבאר לקמן דלשיטת הירושלמי אינו בטל הטבל בחולין והוא משום שהטבל יכול להעשות כיוצא בחולין ע"כ אינו בטל מדאורייתא (לשיטת הירושלמי שאבאר לקמן) אבל לחזקי' דס"ל דטבל בטל ברוב דאע"ג דיכול להעשות כיוצא בו אעפ"כ הוא בטל מדאורייתא וא"כ אמאי לא יתבטל מה שהוא יותר מעשרה שהוא טבל טבול לכל דהא ע"ז הטבל לא הופרש שהוא עשאו ג"כ תרומה. ובאמת אינו תרומה כיון שהוא יותר מעשרה (לדברי ר"א):

וע"כ לדברי חזקיה צריך לומר דמתניתין מיירי שאמר על יותר מעשרה שהוא תרומה ולא נטל מתוכה התרומה רק שהיא מעורבת בהטבל הטבול למעשרות וע"כ הא דהוי יתר על התרומה בטילה בהטבל הטבול למעשרות ואינה בטילה בהתרומה. דהא התרומה ג"כ נתבטלה בהחולין מן התורה וא"כ המותר של התרומה כיון שנתבטלה בהטבל הטבול לת"מ ע"כ יכול להפריש מזה תרומת מעשר ולא תרומה מחמת שנתבטלה בהטבל הטבול לתרומת מעשר אבל לר' יוחנן דס"ל דאין הטבל בטל ברוב א"כ אמאי לא יעשנה תרומה על מקום אחר. דהא לא נתבטלה בהטבל הטבול לת"מ דהא שניהם הוי טבל אלא שזהו טבל מבול לכל וזהו טבל טבול לת"מ וא"כ הוי מין במינו לגמרי. וא"כ לשיטת ר' יוחנן בודאי אינו בטל. א"כ אמאי אינו יכול להפריש תרומה גדולה. ואמאי קאמר ר"א דיעשה אותה תרומת מעשר על מקום אחר ואמאי לא יעשנה ת"ג:

והנה מהירושלמי הזה מוכח דהא דס"ל לר' יוחנן דאין הטבל בטל ברוב. הוא דאורייתא. דאל"ה לא היה יכול להפריש מזה ת"ג על מקום אחר. וכן מוכח בירושלמי (פ"ג דחלה) תני ואם לאו מביא ד' רבעים ממקום אחר ומשך כו' הדא אמרה שהנשוך תורה. ופי' וע"כ יכול להפריש מד' רבעים על הטבל. דאל"ה לא הי' יכול להפריש כיון שהנשוך אינו חיבור מן התורה). אמר ר' אימי אתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר הנשוך תורה. רשב"ל אמר אין הנשוך תורה כו' נאמר רשב"ל כדעתי' דאמר ר"ש בן לקיש בשם חזקי' טבל בטל ברוב כו' אמר ר' יוחנן אין הטבל בטל ברוב (פי' וא"כ לטעמיי' אזלי. דלר' יוחנן שסובר דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא ע"כ סובר דהא דיכול להפריש ע"י שישיך ד' רבעים. היינו משום שסובר שהנשוך תורה. אבל ר"ל שסובר דאין הנשוך תורה הא שיכול להפריש היינו משום שסובר הטבל בטל ברוב. וע"כ אינו אסור אלא מדרבנן. וע"כ יכול להפריש ולתקן הטבל ע"י ד' רבעים שמשך אע"ג דהנשוך לא הוי אלא מדרבנן. וא"כ מוכח דר' יוחנן סובר דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא:

ואיפשר לומר דהטעם הוא דר' יוחנן סובר כמו שביארתי שם הירושלמי שהירושלמי סובר כשיטת הר"ן על הרי"ף בנדרים (ד' מ"ב) דכל שהאיסור יכול להיות כהיתר. הוי מין במינו. ולא בטל. משא"כ כשחלוקים באיסור והיתר הוי כמין באינו מינו. אבל כל ששוים באיסור והיתר הוי כמין במינו. ועיי"ש מה שביארתי על הא דאמר ר' יוסי הדא אמרה טבל שנתערב בתרומה. הואיל ואותו הטבל יכול להעשות בתרומה כיוצא בו אינו בטל. וע"כ ס"ל לר"י דטבל לא בטל ברוב מדאורייתא. והוא משום שהטבל יכול להעשות כיוצא בחולין לאחר הפרשה וכן הא דאמרינן שם מתיב ר' יוחנן לרשב"ל והא תנינן נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשות להיות מפריש עליו והולך מכיון שקדש רובה לשם חלה תבטל ברוב. היינו נמי מפני שהטבל יכול להיות חלה אם יפרישנה על מקום אחר. וע"כ אינה בטילה וס"ל להירושלמי דכיון שהוא מין במינו. והבטל יכול להיות כמבטל ע"כ מדאורייתא לא בטל ודוק:

ובזה ביארתי לעיל הירושלמי (ספ"ה דדמאי) ר"י בן פזי בשם ר' הושעי' הלכה כר"ש דלא כן מה אנן אומרין ר"מ ור"ש אין הלכה כר"ש. (ועיין ברפ"ג דתרומות ר"מ ור"ש הלכה כר"ש (ובעירובין (ד' מ"ו) איבעי' להו ר"מ ור"ש מאי תיקו). ואיפשר שצריך לגרוס דלא כן מה אנן אומרין ר"מ ור"י ור"ש. אין הלכה כר"י ור"ש. דהא ר"י ור"ש ס"ל דיש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות. א"כ למה צריך לומר הלכה כר"ש. וע"ז אומר אלא בגין דתני אר"ש שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולים בפירותי ושאלתי את ר' טרפון. ואמר לי צא ולוקחם מן העו"ג ועשר עליו. ותני עלה ר' יהודא ור"ש אומרים יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות. דלא תסבור מימר תרי כל קביל תרי אינון לפום כן צריך לומר הלכה כר"ש. והנה הירושלמי הזה הוא תמוה מאוד. דהא אדרבה כיון שאמר לו צא וקח לך מן העו"ג. א"כ מוכח דס"ל דיש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות. וכמו דאמרינן במנחות (ד' ל"א) תני אמר ר"ש שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין ובאתי ושאלתי את ר' טרפון. ואמר לי לך וקח לך מן השוק ועשר עלי' קסבר דאורייתא ברובה בטל ורוב ע"ה מעשרים הן. וה"ל כתורם מן הפטור על הפטור. ולימא לי' קח לך מן העו"ג קסבר אין קנין בא"י להפקיע מיד מעשר. וה"ל מן החיוב על הפטור. איכא דאמרי א"ל לך קח מן העו"ג קסבר יש קנין בא"י להפקיע מיד מעשר. וה"ל מן הפטור על הפטור ולימא לי' קח מהשוק קסבר אין רוב ע"ה מעשרים הם. אלמא דאם א"ל לך וקח מן העו"ג קסבר שיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר. וא"כ איך אמר בירושלמי דמעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי ושאלתי את ר' טרפון וא"ל צא ולוקחם מן העו"ג ועשר עליו ותני עלה ר"י ור"ש אומרים יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות. דלא תסבור מימר תרי כל קביל תרי אינון. אלמא דמוכיח מזה שסובר כר"מ דאין קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשרות:

ולכאורה הי' איפשר לומר כמו שכתב הר"ש (פ"ה דדמאי ה' ח') הלוקח טבל מב' מקומות מעשר מזה על זה. אעפ"י שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך. ופי' הרא"ש אלא לצורך כגון שנתערב לחבירו חולין מועטין בטבל מרובה. שאין תקנה לטבל אא"כ מעשר עליו ממקום אחר ובירושלמי אמר רבי ינאי אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך ובלבד לחבר. מעתה ע"ה שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו ומעשרו לו (פי' טבל בחולין ואיפכא ה"ל למימר חולין בטבלו דאי כשחולין מתוקנים מרובים מן הטבל לא מחויב במעשר אלא דרבנן. כדמוכח במנחות (ד' ל"א). דא"ל לך קח לך מן השוק או מן העו"ג.וע"כ הי' איפשר לפרש נמי הכא דהמעשה הי' שנתערב טבל מרובה בחולין מועטין. וע"כ הוי דאורייתא וע"כ מוכיח מזה שסובר ר"ש שזורי דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר. (דלא כשיטת הש"ס דילן במנחות (ד' ל"א) שהמעשה הי' שנתערב טבל מועט בחולין מרובה וע"כ לפי שיטת הש"ס דילן רצה דווקא לעשר עליו מהא דהוי דרבנן וע"כ א"ל לך וקח לך מן העו"ג. ולשיטת הירושלמי מיירי שנתערב טבל מרובה במיעוט חונין. ואע"ג דקאמר מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי. ואפ"ה הפירוש דהטבל הי' מרובה מן החולין. (וכמו שכתב הר"ש על הא דקאמר מעתה ע"ה שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה שהפי' הוא טבל מרובה על החולין:

אך אעפ"כ לא יתיישב דא"כ איך מדייק הירושלמי דר"ש שזורי קסבר דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר. מדאמר צא ולוקחם מן העו"ג. דילמא מיירי שנתערב טבל מועט ברוב חולין ובטל ברוב. וע"כ א"ל צא ולוקחם מן העו"ג. משום דס"ל דיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר כר"י וכר' שמעון]:

ע"כ נראה לי כמו שביארתי דהירושלמי סובר לשיטת ר' יוחנן דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא. וע"כ כיון דאינו בטל מדאורייתא. ע"כ אפי' מיירי בטבל מועט לתוך רוב חולין אפ"ה מוכח דס"ל דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר. דאל"ה איך מעשר על מה שנתערב טבל בחולין. כיון דלא בטל מדאורייתא. [ולפי"ז א"צ לדוחק הר"ש שפי' על מעתה ע"ה שנתערב טבלו בחולין אין לו תקנה כיצד הוא עושה הולך אצל חבר והוא לוקח לו ומעשרו. דמיירי ברוב טבל דאל"ה צריך ליקח מן השוק אלא דמיירי במיעוט טבל. ואפ"ה לא בטל ברוב מדאורייתא. וע"כ א"ל לך וקח לך מן העו"ג דישראל אינו מוכר טבל אלא לצורך ובלבד לחבר. וע"כ א"ל לך וקח לך מן העו"ג ודוק]:

דף כ"ח מילתהון דרבנן פליגא כהנא שאל לשמואל לא מסתברא בהדין מדומע דתנינן הכא שרובה תרומה א"ל ואנא סבר כן אלא תסלק לארע דישראל את שאיל לה כד סלק שמע הדא דמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן ואפילו סאה שנפלה לתוך תשעים ותשע חולין אמר ר' אבהו כך משיב רשב"ל את ר"י ואותה סאה היא פוטרת את הכל וכי עיגול כו' וצ"ל א"ל וכי עיגול בעיגולין דבר ברי הוא שתרומה עלת' בידו ואת אמר קל הוא ואוף הכא קל הוא ואיפשר לומר דשמואל שאמר ואנא סבר כן דהדין מדומע דתנן הכא הוא שרובה תרומה והוא משום דס"ל דקדושה שני' קידש' לעתיד לבא וכמו שכתבו התוס' בב"ב (דף נ"ו) על הא דאר"י א"ש כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר וכתבו התוס' דקא סבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל וע"כ סובר דאין המדומע פטור מן החלה רק אם רובה תרומה. ור' יוחנן ס"ל דקדושה ראשונה קידשה לשעת' ולא קידשה לעתיד לבוא וע"כ א"ל וכי עיגול בעיגולין כו' ואת אמר קל הוא ואוף הכא קל הוא (וא"כ סובר רבי יוחנן דתרומה בזה"ז דרבנן. והוא דלא כשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' פ"א) אמר ר"ל מאכילה בתרומה ואין מאכילה בחזה ושוק ר' יוחנן אמר אף מאכילה בחזה ושוק כו' א"ל ר"י לר"ל מי סברת תרומה בזה"ז דרבנן א"ל אין שאני שונה עיגול בעיגולין עולה א"ל והלא אני שונה חתיכה בחתיכות עולה מי סברת כל שדרכו לימנות שנינו את שדרכו לימנות שנינו. והירושלמי סובר דאדרבא ר"י ס"ל דכל שדרכו לימנות שנינו:

וכן אמרינן לקמן בירושלמי הדא מסייע' לר' יוחנן דו אמר תניין אינון (פי' דתנאים פליגי אליבא דר"מ דאיכא תנא דסובר דר"מ אומר כל שדרכו לימנות וכמו שאומר הדא אמרה פומין עשו אותן כדבר שדרכו להמנות ואמרינן בריש ביצה (ד' ד') אמר ר"פ האי תנא תנא דליטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן לא בטיל וא"כ הפומין הוי כל שדרכו להמנות (ולפי גירסת הירושלמי הוא בהיפוך משיטת הש"ס דילן (ועיין לקמן מה שביארתי בירושלמי (רפ"ב דערלה) דלשיטת הירושלמי הוא בהיפוך דר' מאיר מחמיר יותר מדר' יהודא עיין שם מה שביארתי על הא דתני פרוסה של לה"פ כו' לא יעלו ר' יהודא אומר יעלו כו' וא"כ כיון דר' יהודה מיקל יותר מדר"מ דלא כשיטת הש"ס דילן ביצה (שם) דר"מ מיקל ור"י מחמיר וא"כ ס"ל לר"מ אליבא דר' יהושע דכל שדרכו למנות אפילו בדרבנן לא בטיל וא"כ תקשה מתניתין (פי"ז דכלים ה' ה') הרימון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני ולמה הוזכרו רימוני באדן שיהיו מקדשין כל שהן דברי ר' מאיר וא"כ סובר ר"מ דלאו כל שדרכו למנות אלא את שדרכו למנות והתוס' כתבו בזבחים (ד' ע"ב) בד"ה נתערבו דמאותה משנה יש לדקדק דסתם רימונים אפי' כל שדרכו למנות לא חשיבי דלא תיקשי דר' מאיר אדר' מאיר דאמר כל שדרכו למנות כו' אבל הירוש' סובר דאי כל שדרכו למנות א"כ אפי' רימונים סתם הוי כל שדרכו לימנות וכמו שאומר בירושלמי הדא מסייעא למ"ד תניין אינון והדא אמרה דלעת אפי' א' ממאה אוסר בה וא"כ כיון דס"ל להירושלמי דאפילו אחד ממאה אוסר בה א"כ ס"ל דרימונים סתם הוי ג"כ כל שדרכו למנות וא"כ אמאי אמר ר"מ דרימוני באדן מקדשין כ"ש אלא ודאי דתניין אינון וכן אמרינן בירושלמי (פ"ג דערלה) מי שהי' לו חבילי תלתן כו' ר' יוחנן ורשב"ל חד אמר דברי ר' מאיר עשרה דברים מקדשים וחרנא אמר דברי ר' מאיר כל הדברים מקדשים ר' יעקב בר אחא אמר שמועתא מתניתין פליגא על מ"ד דברי ר' מאיר עשרה דברים מקדשים דתנינן תמן א"ר יודה לא הוזכרו רימוני באדן וחצירי גבע אלא שיהו מתעשרים ודאי בכל מקום (והוא ט"ס וצ"ל מתניתין פליגא על הא דאמר ר' מאיר כל הדברים מקדשים דתנן תמן אמר ר"מ הרמון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני ולמה הוזכרו רימוני באדן שיהיו מקדשין כל שהן וקאמר ושאר כל הרימונים אין דרכו להמנות אלא רימוני באדן ע"י שהן חביבין דרכן להמנות שאר כל הרימונים ע"י שאין חביבין אין דרכן להמנות) וא"כ מי שאומר דר"מ ס"ל כל הדברים מקדשים א"כ צריך לומר דתניין אינון דלמ"ד כל שדרכו למנות א"כ אפי' דלעת א' ממאה אוסר בה:

וא"כ סובר ר' יוחנן דכל שדרכו לימנות שנינו והא דהקילו בה שעיגול בעיגולין עולה הוא משום דס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן וכן אמרינן בירושלמי (פ"ח דיבמות) תני מאכילה בחזה ושוק ר' יוחנן אמר אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחזה ושוק רשב"ל אמר כמה קולי חומרין בדבר [והוא בהיפוך משיטת הש"ס דילן דאמרינן שם ביבמות (דף פ"א) אמר ר"ל מאכילה בתרומה ואין מאכילה בחזה ושוק והוא משום דס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן ור' יוחנן ס"ל דאף מאכילה בחזה ושוק והוא משום דס"ל דתרומה בזה"ז דאורייתא] והירושלמי ס"ל בהיפוך דר"י סובר דתרומה בזה"ז דרבנן וע"כ א"ל ר"י לר"ל וכי עיגול בעיגולין דבר ברי הוא שתרומה עלתה בידו ואת אמר קל הוא ואוף הכא קל הוא (פי' דתרומה בזה"ז דרבנן והקילו בה דקדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל וע"כ חלה בזה"ז נמי דרבנן):

והא דקאמר וכי עיגול בעיגולין דבר ברי שתרומה עלתה בידו ואת אמר קל הוא ואוף הכא קל הוא. ולכאורה הא דנוטל א' ממאה הוא רק משום גזל השבט וא"כ מאי קאמר וכי עיגול בעיגולין דבר ברי הוא שתרומה עלתה בידו אך הענין הוא דלכאורה איפשר לומר דע"כ בתרומה עיגול בעיגולין עולה דכיון דצריך להרים א' ממאה משום גזל השבט א"כ איפשר לומר דתלינן שהיא אותה סאה כמו דקיי"ל בכל הדברים החשובים שאם נאבדה א' מהם שמותר כמו דאיתא ביו"ד (סי' ק"י סעי' ז') וא"כ הכא נמי כיון שסוף כל סוף צריך לתרום א' מהם לכהן א"כ נוכל לתלות שהיא הי שעלתה ועיין לקמן במה שביארתי בהירושלמי אש דביכורים) מה בין מעשר מה בין ביכורים מעשר אין לו עלי' ביכורים יש לו עלי' וביארתי שם שהטעם דמעשר הוה דשיל"מ משום דאין לו עלי' ואין במה לתלות וע"כ לא בטיל מחמת דהוה דשיל"מ משא"כ בביכורים דעולה בא' ומאה וא"כ נוכל לתלות על אותה סאה שעלתה שהיא היא הסאה שנפלה] וא"כ כיון דאפי' בדשיל"מ איפשר לומר כן א"כ מכש"כ בדבר חשוב:

ולפי"ז הי' איפשר לומר דהא דאמר ר"מ דפליגי ר"א ור' יהושע דר"א אומר אם יש שם מאה פומין תעלהואם לאו כו' ור' יהושע ס"ל דאפי' יש שם שלש מאות פומין לא יעלו הוא משום דכל מה דאמרינן דאם נתערב דבר חשוב ואבדה א' מהם תולים הוא כמו דאמרינן בזבחים (דף ע"ד) אמר ר"מ אמר רבה בר אבהו אמר רב טבעת של עו"ג שנתערבה במאה טבעות ונפל א' מהם לים הגדול הותרו כולן דאמרינן הך דנפל היינו דאיסורא איתיבי' רבא לר"נ אפי' א' ברבוא ימותו כולן אמאי נימא דמית איסורא מית א"ל רב דאמר כר' אליעזר דתנן ר' אליעזר אומר אם קרב הראש א' יקרבו כל הראשין וא"כ נוכל לומר דע"כ ס"ל לר"א דתעלה ותלינן דאותה סאה שעלתה היא הסאה שנפלה ע"כ תלינן אפילו בעיגול בעיגולין דכיון שצריך להעלות א' ממאה הוי כמו שנפלה וע"כ תעלה בא' ומאה ור' יהושע ס"ל כחכמים דחכמים דר"א היינו ר' יהושע] דאמרינן וחכ"א אפי' קרבו כולם חוץ מא' מהם יצא לבית השריפה אלמא דס"ל דלא תלינן בהך דנפל וה"נ לא תלינן וע"כ ס"ל דלא תעלה אך באמת אין הטעם רק משום דתרומה בזה"ז דרבנן:

וע"ז אמר רבי יוחנן וכי עיגול בעיגולין דבר ברי הוא שתרומה עלתה בידו ואת אמר עולה א אי לאו שתרומה דרבנן לא היינו מקילין בה לומר שתלינן באותה שעלתה וה"נ לענין דימוע כיון דחלה בזה"ז דרבנן ע"כ מקלינן שאפי' בדימוע שנדמעה ונפלה לתוך תשעים ותשעה סאה נמי אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה שהיא ג"כ דרבנן:

שם ליטרא קציעות כו' דברי ר' יהודא ר' מאיר אומר כו' אם יש שם מאה פומין תעלה ואם לאו כו' ר' יהושע אומר אפי' יש שם מאה פומין לא תעלה. וכבר ביארתי ששיטת הירושלמי הוא בהיפוך משיטת הש"ס דילן וסובר דר' יהודא מיקל ורבי מאיר מחמיר אליבא דרבי יהושע דאפילו יש שם שלש מאות פומין לא יעלו. ולכאורה הי' אפשר לומר דע"כ ס"ל לר' יהודא דאפי' ר' יהושע נמי ס"ל דתעלה ואע"ג דהוי כל שדרכו למנות. הוא משום דס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן. וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ז דתרומות) מהו שיהי' חייבין על קדשיו מבחוץ (פי' במופלא הסמוך לאיש) כהנא אמר אין חייבין על קדשיו מבחוץ. ר"י ור"ל אמרי חייבין על קדשיו מבחוץ והדא דכהנא פליגא על ר' יודה דר"י פוטר טבלו ד"ת ותימר אכן (פי' לכהנא דס"ל דמופלא הסמוך לאיש דרבנן א"כ איך פוטר טבלו ד"ת כמ"ד מאליהם קבלו המעשרות וא"כ ס"ל לר' יהודא דתרומה בזה"ז דרבנן וע"כ סובר דבדרבנן לא אמרינן דכל שדרכו למנות לא בטיל וכמו דאמרינן בביצה (דף ג') אמר ר"פ האי תנא תנא דליטר' קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפי' בדרבנן לא בטיל ור"מ ס"ל דהוי דאורייתא וכמו דאמרינן בנדה (ד' מ"ו) עיסה שנדמעה כו' חייבת בחלה כו' דברי ר"מ ור' יהודא (וא"כ איפשר דס"ל להירושלמי דלא גרסינן רק ר"מ דר"י ס"ל דתרומה דרבנן וא"כ אי אמרינן דחלה ותרומה שוים א"כ חלה ג"כ דרבנן ועי"ש) וע"כ כיון דר"מ סובר דהוי דאורייתא ע"כ מחמיר בדבר שדרכו למנות אך באמת אפי' בדאורייתא נמי סובר ר' יהוד' דכל שדרכו למנות בטל וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דערלה) תני פרוסה של לה"פ שנתערבה במאה פרוסות של חולין וכן חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולין לא יעלו ר' יהודא אומר יעלו אלמא דאפי' בחתיכה דהוי ראוי' להתכבד ס"ל נמי דיעלו והתוס' כתבו בזבחים (דף ע"ב) דחתיכה הראוי' להתכבד עדיף מאת שדרכו למנות וחשוב כאגוזי פרך אעפ"כ סובר ר' יהודא דתעלה ואעפ"י דהוי דאורייתא וע"כ סובר הכי נמי דתעלה ולא משום דהוו דרבנן ודוק:

שם הדא אמרה פומין עשו אותן כדבר שדרכו למנות הדא מסייעא לר' יוחנן דאמר תניין אינון (פי' תנאים פליגי בזה אליבא דר"מ (והמפרש שגה בזה ולא ידע מאי הוא דאמר תניין אינון) אבל כבר ביארתי תחילה דתנאים פליגי אליבא דר"מ דמ"ד כל שדרכו למנות שנינו א"כ חולק על המשנה (פי"ז דכלים) דאמרינן שם ולמה הוזכרו רימוני באדן שיהי מקדשים כל שהן דברי ר' מאיר וא"כ כיון דסובר ר"מ כל שדרכו למנות שנינו א"כ אפי' סתם רימונים. וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דערלה) מתניתין פליגא על הא דאמר ר"מ כל הדברים מקדשים דתנינן לא הוזכרו רימוני באדן שיהי' מקדשין כל שהן (וכצ"ל) ושאר כל רימונים אין דרכן להמנות אלא רימוני באדן ע"י שהן חביבין דרכן להמנות שאר כל הרימונים ע"י שאין חביבין אין דרכן להמנות אלמא דתנאים פליגי בזה אי סבר ר"מ כל שדרכו להמנות והירושלמי ס"ל דשאר רימונים נמי הוי בכלל כל שדרכו להמנות וכמו שאומר הכא הדא אמרה אפי' דלעת א' ממאה אוסר בה (ודלא כשיטת הש"ס דילן שכתבו התוס' בזבחים (דף ע"ב) דשאר רימונים אין חשובין אפי' כל שדרכו למנות וכן כתב הר"ש) והירושלמי לא ס"ל הכי כמו שביארתי: