Noam Yerushalmi on Terumot Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שוגג בתרומה ומזיד בחמץ שוגג בתרומה ומזיד בנזיר שוגג בתרומה ומזיד ביוה"כ אין תפתירנה לשני דברים ניחא ואין תפתירנה לדבר א' מחלוקת רבי יוחנן ורשב"ל והנה הק"ע פירש אם תפרש שהם כשני לאוין ושני דברים ניחא ולכ"ע לוקה משום חמץ ומשלם לתרומה ואין תפתירנה לדבר א' מחלוקת ר"י ורשב"ל דפליגי בפ"ז דתרומות דר' יוחנן סובר כל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקא לקי וממונא לא משלם ורשב"ל סובר דלוקה ומשלם א"כ פליגי בכל הני דאמרן עכ"ל:
והנה הק"ע שגה בזה דודאי ס"ל להירושלמי דאפילו אם המלקות מחמת דבר א' אעפ"כ פטור כמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דמגילה ה"ו) דאתפלגון השוחט אותו ואת בנו לשם כו' אפילו התרו בו לשם אותו ואת בנו אינו לוקהכו' וגם הפלוגתא של ר"י ור"ל הוא בירושלמי (רפ"ז דתרומות) לענין חייבי מיתות שוגגין דלר' יוחנן אינו פטור רק במזיד ולר"ל פטור אפי' בשוגג ומקשה בירושלמי לר"ל מהא דכתיב ואיש כי יאכל קודש בשגגה כו' דצריך לשלם ומתרץ שם כמה דרשב"ל אמר תמן הכל הי' בכלל לא תענה ברעך עד שקר ויצא כאשר זמם לעשות לאחי' לחייבו ממון ע"כ נראה לי שזהו הפירוש של הירושלמי שוגג בתרומה ומזיד בחמץ שוגג בתרומה ומזיד בנזיר שוגג בתרומה ומזיד ביוה"כ אין תפתירנה לשני דברים ניחא (פי' משום דיש לספק אי אמרינן כיון דגלי קרא בתרומה) דאעפ"י שחייב מיתה אעפ"כ צריך לשלם ע"כ אפי' נצטרף לזה איסור אחר ג"כ חייב או דדוקא לענין מיתה דתרומה לחוד ועיין בתוס' כתובות (דף ל') שהאריכו בזה אי אמרינן כיון דגלי גלי וע"ז אומר בירושלמי אין תפתירנה לשני דברים ניחא (פי' אי אמרינן דשני דברים הם ולא אמרינן כיון דגלי גלי א"כ אין חילוק בין ר' יוחנן לר"ל דודאי פטור אפי' לר"ל ג"כ ואין תפתירנה לדבר א' מחלוקת ר' יוחנן ורשב"ל דלר"י פטור כיון דלוקה אבל לר"ל חייב דהא לר"ל כל חייבי מיתות שוגגין פטורים וא"כ צ"ל דגלי קרא וע"כ אי אמרינן כיון דגלי גלי ע"כ חייב לר"ל ודוק):
שם בירושלמי והא תנינן ר' אליעזר מחייב קרן וחומש ור' יהושע פוטר הוין בעי מימר מה פליגין בחומש אבל בקרן אף ר' יהושע מודה ומה פליגי לשעבר אבל לבא ר"י מודה. ופי' המפרש מהרא"פ ומה התם שהיה פסול מעיקרא פוטר ר"י כש"כ הכא שהיתה כשירה:
ולכאורה צריך להבין דמהו הדמיון מהתם דפליגי ר"א ור"י דהא התם הוא משום דטועה בדבר מצוה ובע"פ דזמנו בהול או משום דתרומה אקרי עבודה ועבודה רחמנא אכשר כמו דאמרינן בפסחים (דף ע"ב) ולהירושלמי נמי משום דהוי כעושה בהוריות ב"ד וכמו שאומר לקמן (רפ"ח דתרומות) ר' חגי שאל לחברי' מה בין סבור שהוא חולין ונמצא תרומה שהוא חייב ומה בין סבור שהוא כהן ונמצא ישראל שהוא פטור א"ל מהוריות ב"ד (וכמו שאבאר לקמן] שהוא כמו דאמר רבי ופועל ידיו תרצה כל שהוא מזרעו של לוי עבודתו כשירה ואמרינן ע"ד דרב ובלבד כהן המקריב ולדעת ר' יוחנן דאמר מדכתיב ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם הוא אפי' בקדשי הגבול וע"ד דר"י אפי' בזמן הזה (ודלא כשיטת הש"ס דילן בפסחים (דף ע"ב) דקאמר שאני תרומה דאקרי עבודה כו' דכתיב ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה וא"כ מייתי האי קרא לענין תרומה אבל בקדושין (דף ס"ו) לא מחלק בין אי ילפינן מהא דכתיב ופעל ידיו תרצה. או מדכתיב ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם על כל פנים מאי דומי' להך דמתניתין דנשאת לא' מכל הפסולין:
ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שביארתי בספרי א"ה (דרוש ז') על הרמב"ם שכתב (פ"י מה' ביאת מקדש ה' י') כהן שעבד ונמצא חלל כו' ונבדק ונמצא חלל דעבודתו כשירה לשעבר ואינו עובד להבא ואם עבד לא חילל שנאמר ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה אף חולין שבו תרצה וכתב הכ"מ לכאורה משמע דלא מכשירין אלא מה שעבד קודם שנודע כו' ורבינו משמע לי' דכיון דלא אשכחינן בקרא דמחלל עבודה כו' מהי תיתי לומר שאם עבד לאחר שנודע חילל ותנא אורחא דמילתא נקט דאין דרך לעבוד אחר שנודע עכ"ל וכתב השעה"מ וזהו לשונו וקשיא לי טובא לדעת רבינו דבפ' האומר (דף ס"ו) אמרינן מעשה במגורה ביבנה כו' ונמצא חסירה כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע הי' ר"ש מטהר כו' אר"ע משל לעומד ומקריב ונודע שהוא ב"ג שעבודתו כשירה והקשו התוס' דמאי משל הוא זה הא בב"ג אפי' נודע שפסול היה בשעת עבודה אפ"ה עבודתו כשירה. ובמקוה כה"ג טמא למפרע אפי' לר"ש כו' והשתא לדעת רבינו אכתי קשה דמאי משל הוא זה דב"ג שאני דאפי' עבד אחר שנודע עבודתו כשירה משא"כ במקוה דאם עבד אחר שבאו עדים והעידו שהיה המקוה חסר דעבודתו פסולה. כדקיי"ל בעלמא דטמא מחלל עבודה כו' והמעיין ראה שלדעת רבינו לא יתכן שום א' מהתירוצי' והדבר צ"ע עכ"ל:
ע"כ נראה לי דהטעם שחלל פוסל עבודה. הוא כיון דה"ל חלל ה"ל זר וא"כ הוי כמו דאמרינן בסנהדרין (דף נ"א) נשאת לא' מן הפסולין משלמת קרן וחומש ומיתת' בחנק דברי ר' מאיר וחכ"א זו וזו משלמת קרן ולא חומש ומיתתן בשריפה והטעם דבעינן זר מעיקרא וכמו דאמרינן פ"ק דכריתות (דף י') וע"כ כתב הרמב"ם (פ"י מה' תרומות ה' י"ב) בת כהן שהיתה נשואה לישראל או שנפסלה ואח"כ אכלה תרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת החומש כו' וכן כהן שהיה אוכל בתרומה ונודע לו שהוא ב"ג או ב"ח הרי אלו משלמין הקרן בלבד אפי' אחר דנודע לדעת הרמב"ם (וע"ש בשעה"מ מה שכתב על הכ"מ) והוא מטעם דבעינן זר מעיקרא. וע"כ כיון שמכשירין למפרע א"כ לא הוי זר מעיקרא. ע"כ אינו משלם קרן וחומש אפי' על להבא וכ"ז דווקא אם מכשירין למפרע אבל אם לא מכשירין למפרע א"כ הוי זר מעיקרא. ע"כ בודאי פסול על להבא וכן לענין חילול קדשים סובר הרמב"ם דע"כ לא מחלל על להבא משום דלא הוי זר. וע"כ לא הוי זר גמור ואינו מחלל עבודה אפי' על להבא וכל זה דווקא אם מכשירין למפרע. אבל אי לא מכשירין למפרע ממילא הוא פסול על להבא ומחלל עבודה דהוי זר מעיקרא וע"כ אמר ר"ש משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח ויודע שהוא ב"ג שעבודתו כשירה וא"כ במקוה שנמצאת חסירה נמי. ואע"ג דהתם לא מחלל על להבא ג"כ היינו מטעם דבעינן זר מעיקרא. וע"כ ממילא כיון דלא הוי זר מעיקרא אינו מחלל עבודה על להבא ג"כ. וא"כ הכל תלוי בלמפרע. ועל זה השיב ר"ע שנדמהו לבעל מום והטעם דבעל מום פסולו בגופו וביחיד. לאפוקי ב"ג וב"ח שפסולו בשנים:
ובזה יתבאר הירושלמי והא תנינן ר"א מחייב קרן וחומש ור' יהושע פוטר הוין בעי מימר מה פליגין כו' (פי' דהמקשה היה סבור דר"י אומר על להבא ג"כ דאינו משלם חומש ואינו מחלל עבוד' (וכמו דפסק הרמב"ם) והטעם דבעינן זר מעיקרא וע"כ כיון שמכשירין למפרע א"כ ממילא כשר על להבא ומשום דלא הוי זר מעיקרא וע"כ איך קאמר ר"מ דנשאת לא' מן הפסולין משלמת קרן וחומש. והטעם דאע"ג דלא הוי זר מעיקרא אפ"ה כיון שנפסלה אח"כ משלמת קר וחומש. וא"כ קשה מר' יהושע דפוטר בקרן וחומש אפילו על להבא. והטעם משום דלא הוי זר מעיקרא ואפי' ר"א לא פליג אלא דפוסל מעיקרא ג"כ ולית לי' הא דפעל ידיו תרצה. אבל אם היה מכשיר למפרע היה מכשיר על להבא ג"כ. וע"ז משני הוין בעי מימר מה פליגין בחומש אבל בקרן אף ר"י מודה ומה פליגי לשעבר אבל לבא אף ר"י מודה. וא"כ אין זה שייך לפלוגתא דזר מעיקרא. כיון דעל להבא אף ר"י מודה אך כל זה לדברי ר' מאיר. אבל לרבנן דאמרי דבעינן זר מעיקרא וע"כ אפי' להבא נמי לא משלם חומש ואינו מחלל עבודה וכמו שפסק הרמב"ם ודוק:
עוד בירושלמי שם לא הספיק לשלם עד שנשתחרר נותן היו נכסים שאין לרבו רשות בהן נותן האיך עבידא ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילה תפלוגתא דר' חייא רבה ור' ינאי דאתפלגון גזל מעורתו של זה ונתן לזה. ר"א בשם ר' חייא רבה מוציאין מן הראשון ואין מוציאין מן השני ר"י בשם ר' ינאי אף מוציאין מן השני. ואף ר"ח רב' מודה מכיון שנתנה ללוי יצא ידי גזילה:
והנה המפרש מהרא"פ פירש גזל מעורתו של זה כהן שנפלו לו עורות במשמרתו כו' ולי נראה שהוא ט"ס וצ"ל גזל טליתו של זה. וכן איתא בירושלמי (פ"י דב"ק ה' א') גזל טלית ונתנה לאחר ר"א בשם ר' חייא אמר מוציאין מראשון ולא משני רבי יוחנן בשם רבי ינאי אמר אף מוציאין מן השני כו':
והנה המפרש מהרא"פ פירש דהטעם דסובר ר"ח דמוציאין מראשון ולא משני הוא מטעם דקנאן בשינוי רשותוהוא כמו דאמרינן בב"ק (דף קמ"ו) א"ר יוסף לא פליגי כאן לפני יאוש כאן לאחר יאוש כו' ובהא פליגי מר סבר שינוי רשות ואח"כ יאוש קני כו':
ולא נראה לי דהא אמרינן בירושלמי (פ"ז דב"ק ה' א') גנב ונגנבה ממנו ותפשו בעלים את השני ונשבע להן אין תימר מוציאין מן השני מביא קרבן על השבועה ואין תימר אין מוציאין מן השני אינו מביא קרבן על השבועה וכתב הפ"מ דוגמא לזה מצינו בבבלי הגוזל (דף ק"ח) בענין נגנב מבית השומר והוכר הגנב דפליגי אמוראי בענין זה אבל התם טעמא אחרינא כמבואר התם ובדין דהכא בגנב מן הגנב נראה דפשיטא לי' לתלמודא דילן דהבעלים עושין דין עם הגנב הראשון. והוא גובה מן השני שהרי הגנב הראשון משלם כפל. והשני אינו משלם אלא הקרן וכדקאמר בב"ק (דף ס"ח) מדנחת לדינא הבעלים עם הראשון בכפלא נחתי' נמי לקרני' וכעין דאמר אביי בסוף השולח (דף מ"ח) בעל בנכסי אשתו אין צריך הרשאה מגו דנחית לפירי נחית נמי לגופא עכ"ל:
והנה הפ"מ טעה בזה הרבה. שהוא סבור דאמר אין תימר מוציאין מן השני היינו אם על הבעלים ליקח הגניבה מן השני. או שהגנב צריך לטרוח אחר זה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ח) בענין נגנבה באונס והוכר הגנב כו' והוא טעות. דכונת הירושלמי היינו אם יכולים הבעלים להוציא מן השני. והיינו פלוגתא דפליגי בה הכא בירושלמי (בפ"י דב"ק ה' א') גזל טלית ונתנה לאחר ר"א בשם ר"ח אמר מוציאין מראשון ולא משני ר"י בשם ר"י מוציאין אף מן השני וע"ז אומר בירושלמי אין תימר מוציאין מן השני מביא קרבן על השבועה ואין תימר אין מוציאין מן השני אינו מביא קרבן על השבועה. (פי' דאם הבעלים יכולים לתבוע מן השני א"כ הוי כפירת ממון וע"כ מביא קרבן שבועה. אבל אם הבעלים אינם יכולים לתבוע מן השני ע"כ אין השני מביא קרבן שבועה. וא"כ לפי מה שביארתי דזה הוא פלוגתא דר"א בשם ר' חייא ור' יוחנן בשם ר' ינאי אם מוציאין מן השני וא"כ מוכח דלא פליגי ביאוש ושינוי רשות דהא כתב הנ"י (רפ"י דב"ק) דכל שגזלו מן הגזלן לא חשוב שינוי רשות אלא דווקא כשמכרו או נתנו. וא"כ כיון דאמרינן בירושלמי גנב ונגנבה ממנו ותפשו הבעלים את השני ונשבע להן אין תימר מוציאין כו' ואין תימר אין מוציאין כו' א"כ לא הוי הטעם משום שינוי רשות. אלא דקא מפלגי בהא דאמרינן בב"ק (ד' קי"א) אמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה:
[ולפי"ז יתיישב קושי' התוס' בחולין (ד' קל"ד) אמר רב לא שנו אלא ששקל לעצמו אבל שקל לו טבח הדין עם הטבח ורב אסי אמר אפי' שקל לו טבח הדין עמו. לימא בדרב חסדא קא מפלגי דאמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה. וכתבו התוס' תימא דבמאי קא מיירי אי בשאינה מתנות בעין הא אמרינן בריש פרקין דמזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור. ואם הם בעין היכי קאמר דברב חסדא קא מפלגי. דהא משמע בריש הגוזל בתרא דהיכא דהם בעין ליכא מאן דפליג אדרב חסדא אלא דווקא כשאכלן. דתני ר' אושעי' הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם. הניח לפניהם גזילה קיימת חייבים לשלם אין גזילה קיימת פטורין. ופריך לימא תהוי תיובתי' דרב חסדא משמע דלמאן דפליג עליו א"ש דדווקא אין גזילה קיימת פטורין אבל בגזילה קיימת חייבין לשלם וצ"ע. ולפי מה שביארתי בירושלמי דגזל טליתו של זה ונתן לזה דפליגי בהא ר' חייא ור' ינאי הוא דפליגי בהא דרב חסדא דגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה א"כ פליגי אפי' הגזילה בעין אם יכול להוציא ממנו]:
והכי פירושו האיך עבידא ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילה [פי' יצא ידי גזילה היינו אם יצא החפץ מתורת גזל. דכיון שהאכילה ללוי ע"כ יצא ידי גזילה. ואינו יכול לתבוע רק הראשון. אבל לא השני שכיון שהאכילה ללוי יצא ידי גזילה] וע"ז אומר תפלוגתא דר' חייא רובה ור' ינאי דאתפלגון גזל מעורתו (צ"ל טליתו) של זה ונתן לזה ר' לעזר בשם ר' חייא רבה מוציאין מן הראשון ואין מוציאין מן השני ור"י בשם ר' ינאי אף מוציאין מן השני. ואף ר' חייא רובה מודה מכיון שנתנה ללוי יצא ידי גזילה:
ומעתה צריך לבאר הירושלמי האיך עבידא ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילה. תפלוגתא דר' חייא רובה ור' ינאי דאתפלגון גזל טליתו של זה (כצ"ל) ונתן לזה ר' אלעזר בשם ר' חייא רבה מוציאין מן הראשון ואין מוציאין מן השני ר' יוחנן בשם ר' ינאי אף מוציאין השני ואף ר"ח רובה מודה מכיון שנתנה ללוי יצא ידי גזילה וצריך לבאר מהו הפי' של הירושלמי דקאמר יצא ידי גזילה אם הפי' שהראשון יצא ידי גזילה וא"צ לשלם. לכאורה קשה דהא ר' חייא ור' ינאי לא פליגי אלא אם מוציאין השני אבל מן הראשון ודאי מוציאין דהא ר' ינאי לא קאמר אלא אף מוציאין מן הראשון. וכן כתבו התוס' בחולין (ד' קל"ד) בד"ה דמר אית לי' דרב חסדא כו' דהא ליכא מאן דפליג שלא יוכל לגבות מן הראשון הגוזל ובאחר שאכלו הוא דאיכא דלית לי' דרב חסדא. וע"כ הי' איפשר לפרש לכאורה דיצא ידי גזילה היינו אם החפץ יצא ידי גזילה. והיינו אם יוכל לגבות מן השני. וע"ז אומר תפלוגתא דר"ח ור"י דאתפלגון גזל טליתו של זה כו'. אך איפשר לפרש הא דאמרינן ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילה היינו מן הראשון. וע"ז אומר תפלוגתא דר"ח ור"י כו' והיינו אם מוציאין מן השני. אבל מן הראשון ודאי מוציאין וע"ז מסיים הירושלמי ואף ר' חייא רובה מודה בה. והוא עפ"י מאי דאמרינן בחולין (ד' קל"ד) אמר רב לא שנו אלא ששקל לעצמו. אבל שקל לו טבח הדין עם הטבח. ורב אסי אמר אפי' שקל לו טבח הדין עמו. לימא בדרב חסדא קא מפלגי דאמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה. דמר אית לי' דרב חסדא ומר לית לי' דרב חסדא לא דכ"ע אית להו דרב חסדא והכא במתנות כהונה נגזלות קא מפלגי דמר סבר נגזלות ומר סבר אין נגזלות. וע"כ רב דסובר דמתנות כהונה נגזלות סובר דהדין עם הטבח חייב אף עם הטבח ורב אסי סובר דאין מתנות כהונה נגזלות והדין עמו היינו דווקא עם השני וע"ז קאמר הירושלמי ראובן שגזל משמעון והאכילה ללוי יצא ידי גזילה אם הראשון יצא ידי גזילה. ע"ז אומר תפלוגתא דר"ח ור' ינאי אם מוציאין מן השני אבל מן הראשון ודאי מוציאין ולא יצא ידי גזילה ע"ז אומר ואף ר"ח רובא מודה בה מכיון שנתנה ללוי יצא ידי גזילה (פי' על דינא דמתניתין דהיינו בתרומה אם גזל תרומה ונתנה ללוי יצא ידי גזילה דמתנות כהונה אין נגזלות וגובה דווקא מן השני. והא דקתני במתני' דהבעה"ב חייב לשלם היינו משום דהבעה"ב חייב לתת הסעודה לפועלין ועיין בבעל המאור (ר"פ הגוזל ומאכיל) דאם צריך להאכיל לבני ביתו דהחיוב הוא על הראשון. וע"ז אומר אף ר"ח רובה מודה בה. פי' דלר' ינאי דאמר אף מוציאין מן השני. א"כ יש על השני חיוב בכל מקום א"כ אין חידוש כל כך דאין לו על הראשון במתנות כהונה. אלא אף ר"ח רובה מודה בה דאף דר' חייא רובה סובר דמוציאין מן הראשון ולא מן השני. אבל בתרומה דאין מתנות כהונה נגזלות ע"כ החיוב הוא רק על השני ולא על הראשון. ע"ז אומר ואף ר' חייא רובה מודה בה מכיון שנתנה ללוי יצא ידי גזילה ואינו יכול לגבות מן הראשון ודוק:
אך לכאורה יש להקשות לפי מה שביארתי דפלוגתא דר"ח רובה ור' ינאי הוא אפי' אם הוא בעין ולא אכלו סובר ר' חייא דמוציאין מן הראשון ולא מן השני. א"כ איך יתיישב הא דתנן בב"ק (ר"פ ה ד' קי"ב) א"כ אמאי תנן (שם) הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם הניח לפניהם גזילה קיימת חייבין כו' וכן איתא בירושלמי (ר"פ הגוזל בתרא) תני הגוזל ומאכיל בניו בין גדולים בין קטנים פטורין מלשלם הניח לפניהם בין גדולים בין קטנים חייבין. ואיפשר לומר דהטעם משום כבוד אביהם. וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' קי"א) בד"ה רב חסדא כו' דלרב דאמר יאוש קונה מיירי בדבר המסויים ומשום כבוד אביהם ובמ"א יתבאר: