Noam Yerushalmi on Yevamot Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עד כדון ביודעה שהיא אשת איש לא היתה יודעת שהיא א"א נשמעינה מן הדא קטנה שהשיאה אביה נתגרשה והלכה והשיאה את עצמה (כצ"ל) ואמר ר' אילא תני תמן כל העריו' אינן צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש בלבד ר"ע אמר אף אחות אשתו ואשת אחיו שני' היא תמן בין שיודעת בין שאינה יודעת והכא לא שני' בין שהיא יודעת בן שאינה יודעת ופי' הפ"מ כלומר וכי יש חילוק התם בין יודעת כו' דודאי אין חילוק דסתמא קאמר דא"א שנשאת בטעות דצריכה הימנו גט והכא נמי במתני' אינו חולק דשמא יאמרו כו' דצריכה גט משניהם והק"ע כתב שני' היא תמן כלומר וכי יש באחות אשתו ואשת אחיו בין שיודעת בין שאינה יודעת הא מסתמא יודעת בנישואי אחותה וגם הבעל יודע מזה והוא הדין לת"ק באשת איש לעולם צריכה גט אפי' באינה יודעת והקשה שם בשירי קרבן וקשה הא אין הנידון דומה לראי' די"ל דר"ע מיירי בנתקדשה לחוד וכדמסיק בבבלי (ד' צ"ד) דר"ע בשקידשה איירי ולא בנשואין ולא דמי רישא לסיפא דאשת איש אף בנשואין איירי וכל דבריהם דחוקים:
ע"כ נראה לי שהירושלמי לא נקט רק תחילת המאמר ולא סיים כל המאמר (וכמו דאיתא בירושלמי בהרבה מקומות) והסיום הוא כמו דאמרינן אח"כ דאמר ר' הילא תני תמן כל העריות אינן צריכות הימנו גט חוץ מאשת איש בלבד ר' עקיבא אומר אף אחות אשתו ואשת אחיו ברם כרבנן דהכא ר' אחיי' בשם ר' יוחנן הכל מודים באשת אחיו שהיא צריכה הימנו גט משום הלכה אשת איש (פי' אע"ג דבאשת אחיו לא שייך למיחש שמא גירשה אחיו דהא אם גירשה אסורה לו אעפ"כ אסורה לכ"ע משום הלכות אשת איש) וא"כ ה"נ בקטנה או שאינה יודעת שהיא אשת איש אעפ"כ לרבנן דהכא דלא פליגי באשה אחיו רק באחות אשתו דבזה פליגי ת"ק ור"ע דלת"ק אחות אשתו מותרת דבאחות אשתו לא גזרו וכמו דאמרינן לקמן (ה"ו) כתיב ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה וקאמר שם א"ר מתני' גזרו על דבר המצוי ולא על דבר שאינו מצוי כו' אין דרכה של אשה לצאת למדינת הים. ור"ע סובר דכיון דאחותה צריכה גט משום אשת איש ע"כ אסורה אחותה משום שהיא אחות מגורשת אבל באשת אחיו אע"ג דלא שייך לשמא יאמרו גירש כו' אעפ"כ רבנן נמי מודו וה"נ בשאינה יודעת שהיא א"א נמי אסור משום דלא פלוג לרבנן דתמן ודו"ק:
שם והולד ממזר מזה ומזה ניחא דולד ממזר מן השני הולד ממזר מן הראשון ר' בא בשם ר' זעירא אמר דר"ע היא דר' עקיבא אמר הבא על סוטתו הולד ממזר המחזיר גרושתו משנישאת הולד ממזר (ופי' הפ"מ וה"נ המחזיר גרושתו משנשאת היא). ר' יוסי בשם ר' הילא דברי הכל היא הולד כשר כגיטה כן ממזרה (ופי' הפ"מ כלומר מדאורייתא הוי הולד כשר אלא דמדבריהם הוי הולד ממזר) מה נפיק מביניהן נתן לה השני גט ואח"כ בא עלי' הראשון על דעתי' דר' בא בשם ר' זעירא הולד ממזר כר"ע. על דעתי' דר"י בשם ר' הילא דברי הכל הולד כשר והקשה הפ"מ דקשה דטובא איכא בינייהו דלמאן דמוקי כד"ה מדבריהם הוא ואסור בממזרת לכך נראה דלא גרסינן הכא הולד כשר כו':
והנה מה שהקשה דלר"ע הוי הולד ממזר מה"ת ליתא דאפי' לר"ע לפי פירושו דר"ע סובר הולד ממזר במחזיר גרושתו הא הכא לא הוי אשתו של שני שיהא הולד ממזר מחמת מחזיר גרושתו אלא דעשו רבנן הולד ממזר כמו במחזיר גרושתו שלא יאמרו גירש זה ונשא זה:.
אך מה שכתב על הא דאמר ר' עקיבא היא דר"ע אמר הבא על סוטתו הולד ממזר המחזיר גרושתו משנישאת הולד ממזר נראה לי דהטעם דדמי להבא על סוטתו הולד ממזר ואע"ג דנישאת עפ"י מה שהורו לה אעפ"כ מפני קנסא עשאוהו כסוטה.
ומה דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא ד"ה הולד כשר לא כמו שפירשו הק"ע והפ"מ דקאמר דברי הכל הולד כשר היינו מדאורייתא דאפי' לר' יוסי בשם ר' הילא נמי הולד כשר מה"ה דבאמת לא הוי סוטה כיון שעשתה עפ"י הוראת ב"ד רק דאי לאו משום ר"ע דבא על סוטתו הולד ממזר לא הי' להם לקנוס שיהא הולד ממזר כיון דאפי' בסוטה גמורה נמי לא הוי הולד ממזר ע"כ כיון דר"ע אמר בסוטה גמורה דהוי הולד ממזר ה"נ עשאוה כסוטה והא דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא ד"ה הולד כשר קאי אסוטה דלא הוי ממזר וכמו דאמרינן ביבמות (ד' מ"ט) אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר כו' סוטה נמי דהא תפסי קידושין וכמו שפירש"י דאף לאחר שזינתה נמי לא פקעה מינה קידושי הראשונים וע"ז אמר ר' יוסי בשם ר' הילא ד"ה הולד כשר (פי' אפי' בסוטה גמורה) כגיטה כן ממזירה (פי' שהוא רק מטעם קנס שלא יחזירוה). וע"ז אומר מה נפיק מביניהן נתן לה השני גט ואח"כ בא עלי' הראשון על דעתי' דר' בא בשם ר' זעירא הולד ממזר כר' עקיבא דכיון שעשאוהו כסוטה מדרבנן ע"כ הוי הולד ממזר אח"כ נמי על דעתי' דר' יוסי בשם ר' הילא דברי הכל הולד כשר כיון שאפי' סוטה ממש לא הוי הולד ממזר אפי' לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין ורק דהוי ממזר משום דכגיטה כן קנסה וע"כ כיון שנתן לה השני גט והוא כדי לברר איסורו של ראשון וא"כ ממילא יוציאה שלא יהי' כמחזיר גרושתו. וא"כ אין צריך לקנוס יותר שיהא הולד ממזר אפי' לאחר הגט:
שם אמר ר' ירמי' לוי' שזינתה אוכלת במעשר ותני כן לוי' שנישבית או שבא עליה א' מן הפסולין לה לא כל הימנה ומלוי מאי איריא לוי' אפי' ישראלית נמי כו' אמר ר"פ דאיעבר מעובד כוכבים ולא תימא אליבא דמ"ד אין מזהמין את הולד אלא אפי' למ"ד מזהמין את הולד לוי פסול מקרי). וע"ז אומר לוים המזוהמין מאימן לא חשו להם משום ריח פסול (פי' ופטור מחמש סלעים) והתנינן בת לוי מן המעשר א"ר יוסי תיפתר שבא עליה ישראל וילדה ממנו בן והקשה הק"ע דא"כ פשיטא הוא כיון שיש לה בן מישראל אינה אוכלת במעשר ולי נראה דהנהבש"ס דילן ביבמות (ד' צ"א אמרינן בת ישראל נפסלת מן הכהונה פשיט' בת לוי מן המעשר נפסלה בזנות והתני לויה שנישבית או שנבעלה בעילת זנות נותנין לה מעשר ואוכלת אמר רב ששת קנסא וא"כ אמאי לא משני הירושלמי נמי דהוי קנסא אך שהירושלמי סובר דכיון דאפי' זינתה במזיד נמי אינה נפסלת ע"כ אין שייך לקונסה כיון דלויה אינה נפסלה בבעילת זנות וע"כ משני כגון דילדה בן מהישראל ואע"ג דזה ודאי דנפסלת מן המעשר אך דהכא מיירי שהיה בעלה ג"כ לוי ואח"כ בא עליה וילדה הימנו בן וכבר ביארתי (ספ"ט דיבמות) דאם בעלה אחרון כהן וילדה ממנו בן אוכלת בתרומה וכן אם בעלה האחרון הוא לוי וילדה הימנו בן אוכלת במעשר אעפ"י שיש לה בן מהישראל. וא"כ הו"א דכיון דילדה הימנו בן (אע"ג דהוי ממזר מדרבנן) אעפ"כ הממזר פוסל ומאכיל וע"כ תני במתניתין דנפסלת מן המעשר דבזה קנסוה דלא תאכל משום הבן שילדה אח"כ מהלוי דכיון דצריך להוציאה ע"כ נפסלת מן המעשר ודו"ק]
שם ר' ביסנא בשם ריב"ל כהנת שזינתה אוכלת במעשר (פי' אע"ג דהוי חללה אינה חללה רק לענין כהונה אבל לא גרע מלוי' ואוכלת במעשר אי אמרינן דנותנים במעשר לכהונה כמו דאמרינן ביבמות (דף פ"ו) ואידך כדריב"ל דאמר בעשרים וארבע מקומות נקראו הכהנים לוים כו' וביארתי (ספ"ט דיבמות בירושלמי) וע"ז פריך ולאו מתניתא היא בת כהן מן התרומה הא במעשר אוכלת כמאן דאמר אין נותנים מעשר לכהונה (פי' וא"כ לא שייך למידק הא במעשר אוכלת כיון דכהנים לא איקרי לוים) וע"כ קמל"ן דאינה נפסלת מן המעשר וא"כ אוכלת במעשר [ובזה יתיישב הא דמקשה הש"ס ביבמות (ד צ"א) פשיטא דקמ"ל דאוכלת במעשר) א"ר נסא מיליהון דרבנן פליגין דאמר ר' הונא כו' כהן שבא על גרושה והוליד בן ועת האב בתוך שלושים חייב הבן לפדות את עצמו לאחר שלושים חזקה שפדאו אביו כו' וא"כ אי אמרינן דכהנת שזינת לא נחללה רק מכהונה אבל לא מלויה. א"כ הוי הבן לוי וא"כ פטור מפדיון הבן אפי' בתוך שלושים אלא ודאי דחלל לא הוי רק זר וע"כ חייב בתוך שלשים יום ועיין בספרי נחלת יהושע (ס"ז) דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן בבכורות (ד' מ"ז) דיכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה הוא משום דזהו דווקא בטבלים שמסויים המעשר והתרומה שיש בתוכו וע"כ יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' אבל בפדיון הבן כיון שעדיין לא הופרש לא שייך לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה ועיי"ש במה שביארתי על הירושלמי (פ"ו דתרומות) תמן מעשרות מסויימין תרומה אינה מסויימת מה דמי לה פטרי חמורות ועיין בפ"ק דבכורות (ד' י"א) אי אשמועינן הכא דאפשר לעשריה מיניה וביה דהא מנח אבל הכא דשה מעלמא בעי אתויה ומפריש אימא לא כו' וע"כ סובר הירושלמי דדוקא לאחר שלושים יום משום שחזקה שפדאו אביו וע"כ יורש אותם המעות אבל בתוך שלושים דליכא חזקה דפדאו אביו ע"כ חייב ליתן ולפי"ז אין הטעם משום דבתוך שלושים יום דלא מטי עדיין זמן חיובא אינו יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה אלא אפי' בתוך שלושים יום נמי איפשר דיורש אותו הזכות אלא משום דבהא לא שייך אתינא מכח גברא וזה יתבאר בארוכה בירושלמי (רפ"ז דקידושין לא דמי עולה לאשה עיי"ש ועיין בספרי נחלת יהושע (סי' י"ז) ודו"ק]:
שם סוטה כשם שהיא אסורה לבעל כך אסורה לבועל כשם שהיא אסורה לאחיו של בעל כו' יכול כשם שצרת סוט' אסורה לאחיו של בעל כך תהא אסורה לאחיו של בועל נשמעינה מן הדא האשה שהלך בעלה למדינת הים באו ואמרו לה מת בעליך והי' לה יבם כאן ויבמה ומת ואח"כ בא בעלה אסור בה ומותר בצרתה אסור בה ומותר באשת אחיו ואשת אחיו לא כצרת סוטה היא הדא אמרה שצרת סוטה מותרת לאחיו של בועל אמר ר' יודא אתי כרבנן דתמן דבאמת צרת סוטה אסורה לאחיו של בועל אך דאתי כרבנן דתמן דאמר ר' הילא ותני תמן כל העריות אינה צריכה הימנו גט חוץ מאשת איש בלבד ר' עקיבא אומר אף אחות אשתו ואשת אחיו (פי' אבל לת"ק אשת אחיו מותרת מחמת שאי אפשר לומר גירש זה ונשא זה דהא ה"ל גרושת אחיו ואסורה עליו וע"כ לא בעי גט) וא"כ אין ראי' מזה ברם כרבנן דהכא ר' אחיי' אמר בשם ר' יוחנן הכל מודים באשת אחיו שהיא צריכה הימנו גט משום הלכה אשת איש ע"כ איפשר דהיא אסורה משום דצרת סוטה אסורה לאחיו של בועל:
[והנה כבר ביארתי הפלוגתא דבין רבנן דהכא ובין רבנן דתמן דלרבנן דתמן אינה אסורה אלא דווקא במקום דאיכא למימר גירש זה ונשא זה. אבל לרבנן דהכא לא פלוג ואפי' במקום דליכא למימר גירש זה ונשא זה והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ה) איתמר יבמה רב אמר הרי היא כאשת איש ושמואל אמר אינה כאשת איש ושריא ליה והיינו משום דרב סובר דכיון דקידש ע"כ אפי' ביבמה דליכא למימר גירש זה ונשא זה אפ"ה אסורה משום דאיפשר לומר תנאה הוי ליה בקידושין ושמואל סובר דמותרת משום דלא אמרינן דתנאה הוי ליה בקידושין וזהו לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי אמר ר' אחיא בשם ר' יוחנן הכל מודים באשת אחיו שהיא צריכה הימנו גט דהחמירו באשת איש אע"ג דליכא למיחש שמא גירש זה ונשא זה רק לשיטת הש"ס דילן מחלקינן בין ארוסה לנשואה. וכמו דאמרינן (שם ביבמות ד' צ"ד) תא דאזלי אשתו וגיסו הא דאזלה ארוסתו וגיסתו. ובירושלמי לא מחלק בזה וסובר דר"ע לא פליג אלא באחות אשתו אבל באשת אחיו צריכה הימנו גט משום הלכות אשת איש:
וע"ז אמר ר' חנניה אפי' כרבנן דהכא אתיא בה קנסו ולא קנסו ביורשיה (פי' דאפי' לרבנן דהכא אין ראיה שצרת סוטה מותרת לאחיו של בועל דהא הכא לא הוי צרת סוטה גמורה דהא נישאת עפ"י ב"ד אלא דקנסוה וע"כ לא קנסו בצרה) אמר ר' חנניה בריה דר הילל אם כרבנן דתמן יהא מותר בה (פי' יהא מותר אפי' בה דלרבנן דתמן כיון דליכא למגזר משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ע"כ מותר אפי' בה). והיינו כשמואל ביבמות (ד' צ"ה) (ושם) דיבמה אינה כאשת איש ושריא ליה וכמו שכתבו התוס' שם בד"ה וקאמר כו' וסבר לה כר' יוסי בחדא דהיכא דלא בעי גט לא דמי למחזיר גרושתו ולא מיתסרא משום קנס ודו"ק].
שם (ה"ב) ר' בא רב המנונא ור' זעירא כו' זהו ראשו של פרק (פי' שהוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ה) א"ר אמי ארישא ניסת עפ"י ב"ד תצא ופטורה מן הקרבן עפ"י עדים תצא וחייבת בקרבן וע"ז קאמר ר' יוסי כל שפוסל ע"י אחרים דהיינו עפ"י ב"ד וא"כ צריכה הימנו גט וא"כ ה"ל אחות גרושתו ע"כ פוסל ע"י עצמו וכל שאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו דהיינו שניסת עפ"י עדים) (וכן פי' הק"ע ולא כמו שפי' הפ"מ) וע"ז אומר הדא אמרה לא חלוק ר' יוסי בשאר כל הדברים כו' וא"כ מוכח דר' יוסי אינו חולק בכל הדברים דעפ"י ב"ד קניס רק בכתובה משום דנפלה לה בדרך היתר ודו"ק:
שם מתניתין ניסת כו' ופטורה מן הקרבן ושלא כו' תצא וחייבת בקרבן יפה כח ב"ד שפטורה מן הקרבן כו' ואמר ר' יוחנן לית כאן פטורה אלא חייבת התיב ר' חגי קומי ר' יוסי ויהא כן בהורי' בשהורו ב"ד מותר לבוא על אשת איש: ולא עקירת הגוף הוא בשהורו עד חמש שנים אסור' מכאן ואילך מותרת ויהא כן בקילקול הקילקול דומה לאכילת חלב ודם בשהורו מותר לאכול חלב ודם:
[והנה הפ"מ פירש דר' יוחנן פליג דאין הלכה כר"ש ולית כאן פטורה אלא חייבת והנה כל דבריו דחוקים וכבר הבאתי בספרי נועם ירושלמי על זרעים (פ"ח דתרומות) הירושלמי (פ"ק ה"א) חברי' בשם שמואל יחיד משלם לרוב ציבור הוא מתניתא אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו מביא כשבה או שעירה ועיי"ש שהגהתי אמר ר' יוחנן אפי' כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו פטור עיי"ש אלמא דר' יוחנן סובר דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור עיי"ש]:
ע"כ נראה לי שהוא כמו דאמרינן ביבמות ו(ד' צ"ג) אמר זעירא ליתא למתניתין מדתני בי מדרשא דתני בי מדרשא הורו ב"ד ששקעה חמה ולבסוף זרחה אין זו הוראה אלא טעות וע"ז אמר ר' יוחנן לית כאן פטורה אלא חייבת (פי' משום דאין זה הוראה אלא טעות):
וע"ז אומר ויהא כן בהוריי' בשהורו מותר לבוא על אשת איש ולא עקירת הגוף היא בשהורו עד חמש שנים אסורה מכאן ואילך חייבת. והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה דפריך ויהא כן בהוריי' (כצ"ל) (פי' אמאי קאמר ר' יוחנן דליה כאן פטורה אלא חייבת ואמאי לא תהא כהוריי' ובהוראת ב"ד סובר ר' יוחנן דפטור (בהוריות שם) וע"ז משני בשהורו מותר לבוא על אשת איש (פי' איך איפשר שזהו הוראה דהא ב"ד לא הורו לבוא על אשת איש אלא רק מטעם דהאמינו לדברי העד אבל אם היו יודעים שהעד הוא משקר היו מורים לו לבוא על אשת איש א"כ אין זו הוראה אלא טעות) וכמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ב) אמר רבא תדע דטעות הוא דאלו הורו ב"ד בחלב ודם להתירא והדר חזו טעמא לאיסורא כו' לא משגיחין להו ואלו הכא דאתי עד א' שרינא אתי' תרי כו' וא"כ ה"נ אם היו באים ב"ד ומכחישים את העד לא היו מורין כן וא"כ הוא טעות וע"ז פריך ולא עקירת הגוף (פי' דלמה לתרץ דברי ר' יוחנן דע"כ אמר לית כאן פטורה אלא חייבת תיפוק לי' דהוי עקירת הגוף אם הורו מותר לבוא על אשת איש ובעקירת הגוף לא הוי הוראה ולא הוי תולה בהוראת ב"ד) וע"ז משני בשהורו עד חמש שנים אסורה מכאן ואילך חייבת (פי' דהא לא הורו אלא כל זמן שלא הוכחש העד אבל אם יוכחש העד או שיבוא הבעל בזה לא הורו א"כ הוי כמו שעד חמש שניםמותרת מכאן ואילך אסורה וע"כ לא הוי עקירת הגוף וע"כ צריך לומר דהטעם הוא משום שאין זה הוראה אלא טעות (ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ד) מה שהשגתי שם על הק"ע שכתב מי איכא למ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב שהוא טעות דהא איתא ביבמות (ד' צ"ב) ודילמא קא סבר יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב וכן אמרינן בהוריות (ד' ג') אמר ר"י זו דברי ר"י אבל חכמים אומרים יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב עליו ע"ש שהארכתי בזה):
וע"ז אומר ויהא כן בקלקול הקלקול דומה לאכילת דם וחלב והנה בזה נדחקו המפרשים הק"ע והפ"מ. ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ד) דהא דפטור יחיד שעשה בהוראת בית דין אין הטעם משום דהוי אנוס אלא משום דהתורה פטרה יחיד שעשה בהוראת ב"ד עיי"ש שהארכתי בזה:
[וע"ז אומר ויהא כן בקלקול (פי' דאם היינו אומרים דהא דפטורה הוא מטעם דאנוסה היא ע"כ הוי ניחא שפיר הא דתנן הורו ב"ד להנשא הלכה וקלקלה חייבת בקרבן והוא כמו דאיתא בשבועות (ד' י"ז) אלימא בת"ח בשלמא אכניסה ליחייב קסבר יכולני לבעול (פי' דהוי שוגג ולא אנוס דכיון דסמוך לוסתה אסור לבעול אע"ג דהוי מדרבנן אעפ"כ לא הוי אנוס אלא שוגג שהיה לו לפרוש) אמר רבא לעולם בסמוך לווסתה בת"ח לזו כו' אלמא אע"ג דהוי מדרבנן אעפ"כ לא הוי אנוס. וע"כ חייב קרבן וה"נ כיון שקלקלה ע"כ אינה פטורה מטעם אנוס וחייבת בקרבן כמו שמחוייבת קרבן על השוגג כיון דעשתה בעבירה ע"כ אינה פטורה מטעם אנוסה אבל כיון שאמר ר' יוחנן לית כאן פטורה אלא חייבת והטעם דלא הוי הוראת ב"ד אלא טעות וא"כ אם היה הפטור מטעם אנוס ע"כ אפי' לא הוי הוראה אלא טעות אעפ"כ כיון שהורו ב"ד א"כ הוי אנוסה וע"כ צריך להיות פטורה מקרבן אלא ודאי דאין הפטור מטעם שהיא אנוסה אלא דבעינן דווקא הוראת ב"ד ויחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור דילפינן מקרא וכמו דאמרינן בשבת (ד' צ"ג) וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת ב"ד וע"כ אינו פטור אלא דוקא בהוראה אבל כיון שאין זה הוראה אלא טעות ע"כ אמר ר' יוחנן לית כאן פטורה אלא חייבת וע"ז פריך ויהא כן בקלקול דא"כ אפי' קלקלה היינו אלמנה לכה"ג נמי תהא פטורה כיון דעל אלמנה לכה"ג ליכא חטאת רק על מה שהיא אשת איש א"כ לתנא דמתניתין שסובר דהוי הוראה א"כ יהא כן בקלקול נמי ואמאי חייבת וע"ז משני הקלקול דומה לאכילת חלב ודם כשהורו מותר לאכול חלב ואכל דם (כצ"ל) (פי' כיון שלא עשתה כמו שהורו לה ב"ד. ע"כ הוי כמו שלא עשתה בהוראת ב"ד וכמו שהורו לה ב"ד לאכול חלב ואכלה דם) ע"כ אף עפ"י דהטעם הוא לתנא דמתניתין משום הוראת ב"ד הוה גזה"כ ולא מטעם אונס אפ"ה אם קלקלה חייבת ודו"ק]:
(ה"ג) מתניתין האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים ובאו ואמרו לה מה בעליך ואח"כ מת בנך ונישאת ואח"כ אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והולד הראשון והאחרון ממזר ובגמ' מה את עבד לה עידי מיתה או כעידי גירושין אין תעבדינה כעידי מיתה פליגא על רבנן דתמן והוא ט"ס וכן הגיה הפ"מ (וצ"ל) אין עבדינה כעדי מיתה פליגא בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן ואין תעבדינה כעדי גירושין פליגא על רבנן דתמן (פי' דרבנן דהכא סברי דבעדי מיתה אם נישאת אעפ"י שאמרו עדים אחרים שלא מת אעפ"כ לא תצא ורבנן דהתם סברי דאפי' בעידי גירושין נמי לא תצא). ע"ז אומר דאם דמי הא דמתניתין דאמרו לה מת בעליך ואח"כ מת בנך ונישאת לעידי מיתה ואעפ"כ תנן תצא והולד הראשון והאחרון ממזר א"כ פליגא בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן ואם דמי לעידי גירושין פליגא על רבנן דהמן:
עוד שם א"ר יוחנן ותני כן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תנשא ואם נישאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נישאת תצא (פי' וא"כ מוכח כרבנן דהכא שיש חילוק בין עידי מיתה לעידי גירושין) תמן אמרין לא שני' היא מיתה היא גירושין לא תנשא ואם נישאת לא תצא על דעתין דרבנן דהמן ניחא היא מיתה היא גירושין על דעתין דרבנן דהכא מה בין מיתה מה בין גירושין ר' זעירא אמר לה סתם ר' חייא בשם ר' יוחנן אמר הדעת מכרעת מאחר שאילו יבוא הוא מכחיש:
ונראה לי דרבנן דמחלקין בין עידי מיתה לעידי גירושין הוא כמו שאמר הטעם משום דמיתה אינה יכולה מכחישתו וגירושין יכולה מכחישתו וכן אמרינן בכתובות (ד' כ"ב) אמר ר' יוחנן שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ה"ז לא תנשא ואם נישאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה ה"ז לא תנשא ואם נישאת תצא כו' רבא אמר לעולם תרי ותרי נינהו וראה ר' יוחנן דבריו של ר' מנחם בר' יוסי בגירושין ולא ראה במיתה מ"ט מיתה אינה יכולה מכחישתו (ופירש"י אם יבוא בעלה אינה יכולה לומר מת אתה הילכך אי לאו דברי לה שמת מירתתה ולא מינסבה) גירושין יכולה מכחישתו ופירש"י אם יבוא ויאמר לא גרשתיך היא תאמר גירשתני הילכך אי שרית לה סמכא אהכחשה ומינסבה לפי עדים הללו מספק ולא מירתתה למידק שפיר):
[והנה נראה לי לבאר דרבנן דהכא ורבנן דהתם אזלי לטעמייהו דע"ד דרבנן דתמן לא מחלקי בין מיתה ובין גירושין כמו רבנן דהכא וכמו דאמר ר' יוחנן הדעת מכרעת בעידי מיתה מאחר שאילו יבוא הוא מכחיש הוא כמו דאמרינן לקמן (ה"ה) מה את מקיים לה בעד א' או בשני יבמים אין תקיימנה בעד א' נמצאת אומר עד א' מתירה ליבם (פי' אם תיקום מתניתין דמיירי בעד א' א"כ מוכח ממתניתין דעד א' מתירה ליבם דהא תנן אמרו לו מת בעליך ואח"כ מת בנך ונתייבמה א"כ מוכח דעד א' מתירה ליבם אין תקיימוה בשני עדים פליגא על הא דאמר רב נחמן בשם ר' יעקב בשם רב נישאת עפ"י שנים אפי' דהוא אתי אמר לית תני (פי' ואין תקיימנה עפ"י שנים עדים א"כ מוכח ממתניתין דאם אמרו אח"כ שני עדים תצא. וא"כ פליגא על הא דאמר ר"נ בשם רב דאם שנים אומרים מת אפי' באו עדים אח"כ והוא בעצמו ג"כ בא אעפ"כ אין יכולים להכחיש השנים הראשונים וכן אמרינן בירושלמי (פט"ו ה"ד) רב נחמן בר יעקב בשם רב נישאת עפ"י עדים שנים אפי' אתון אמרין לה לית אתנו (פי' שאין מכירין אותו שאינם יכולים להכחיש עדים הראשונים) ר' שמואל בר רב יצחק בעי הגע עצמך שהוא אדם מסויים כגון אימי (פי' אפי' אדם מסויים כגון רב אימי) אמר ר' יוסי בר' בון ולית כמן בר נש דמי לר' אמי אתא עובדא קומי דרבנן דתמן אמרין ליה לית אתנו כו' וא"כ כיון דרבנן דתמן סברי דאם באו שנים ואמרו מת ע"כ אפי' באו שנים עדים אחרים וגם בא הבעל אעפ"כ אינם יכולים להכחיש העדים הראשונים וע"כ אמרינן בירושלמי תמן אמרין לא שני' היא מיחה היא גירושין שבגירושין נמי אם נשאת לא תצא כמו במיתה דאינהו לא מחלקי בין מיתה בין גירושין כמו דאמר ר' יוחנן הדעת מכרעת בעידי מיתה מאחר שאילו יבוא הוא מכחיש וע"כ מירתתה וע"כ מהימנא וע"כ אם נישאת לא תצא דהא לרבנן דתמן בעידי מיתה אפי' אם בא הבעל נמי אינו יכול להכחישה לפי שיטת רבנן דתמן וע"כ לא מחלקי בין עידי גירושין ובין עדי מיתה אבל לרבנן דהכא שאומרים דבעדי מיתה אם בא הבעל תצא וכמו דאמרינן ביבמות (ד' פ"ח) אמר רב לא שנו אלא שניסת בעד א' אבל ניסת עפ"י שני עדים לא תצא מחכו עלה במערבא אתא גברא וקאי ואת אמרת לא תצא. ע"כ מחלקי בין עדי מיתה ובין עידי גירושין וכמו שאמר דבעידי מיתה מאחר שאלו יבוא הוא מכחיש ע"כ הימנוה ולא תצא]:
עוד שם אמר ר' חזקי' רבנן דתמן כדעתין כמו דרבנן דתמן אומרים בשעה שיצתה בעדות ברורה יצאת כן רבנן דהכא אומרין בשעה שניסת בעדות ברורה ניסת אמר ר' יוסי מסתברא דלא מיחלפא שיטתין דרבנן דהמן לא מודו רבנן דתמן שאילו משעה ראשונה ב' אומרים מת אבי' מתוכה ושנים אומרים לא מת אביה מתוכה שהשדה בחזקת של ראובן אילו אמרו שנים נתגרשה ונישאת ושנים אומרים לא נתגרשה לא תצא יאות (פי' אבל עכשיו דתני שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת לא תנשא ואם נישאת לא תצא משמע דנישאת מקודם ובהא לא אמרו רבנן דלא תצא דכל הטעם הוא משום שניסת בעדות ברורה ניסת וה"מ שלא באו עדים אחרים מתחילה אבל בתחילה באו עדים והכחישום בזה לא אמרי שלא תצא):
והנה לא תירץ ע"ז כלום על הא דאמר מה את עביד עידי מיתה כו' אין תעבדינה כעידי מיתה פליגא בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן אין תעבדינה כעידי גירושין פליגא על רבנן דתמן אך זה יתורץ במה דאמר לקמן (ה"ה) ואיפשר שצריך לגרוס הכא ההיא דלקמן דקאמר שם מה את מקיים לה בעד א' או בשני עדים אין תקיימנה בעד א' נמצאת אומר עד א' מתירה ליבם אין תקיימנה בשני עדים הוה פליגא על רב דאמר ר"נ בשם רב נישאת עפ"י שנים עדים אפי' דהוא אתי אמר לית תני (פי' שאינה מכירו). א"כ לרבנן דתמן דסברי דאם באו שני עדים והעידו שמת בעלה אפי' בא בעלה נמי לא הוי מוכחשים לגמרי וא"כ אמאי אמרינן תצא והולד ראשון ואחרון ממזר וכן פריך ביבמות (ד' צ"ד) אמר להו רב ששת תניתוה אמרו לה מת בעליך ואח"כ נישאת ואח"כ אמרו לה חילוף הי' הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר ה"ד אלימא תרי ותרי מאי חזית דסמכא אהני סמוך אהני ועודממזר ספק ממזר הוא כו' אלא לאו חד וטעמא דאתי' בי תרי אכחשוה הא לאו הכי מהימן:
וע"כ אומר בירושלמי מה את מקיים לה בעד א' או בשני עדים אין תקיימנה בעד א' כו' מתירה ליבם אין תקיימנה בשני עדים הוה פליגא על רב דאמר בשם ר"י בשם רב נישאת עפ"י שנים עדים אפי' דהוא אתי אפ"ה אינם יכולים להכחיש:. וא"כ ע"כ מיירי בעד א' (ולא ניחא להירושלמי לתרץ דמיירי בעדי הזמה) וא"כ ניחא מתניתין דע"כ הולד ממזר משום דהשנים האחרונים מכחישין את הראשון דלרבנן דהמן צריך לאוקמי בעד א' (דאלו"ה אינם יכולים להכחיש משום דניסת בעדות ברורה ואפי' בא הבעל) משא"כ לשיטת הש"ס דילן אמרינן ביבמות (דף פ"ח) מחכו עלה במערבא אתי גברא וקאי ואת אמרת לא תצא. וכן אמרינן בב"ק (דף ע"ד) עדים שהוכחשו בנפש לוקין עליו כו' תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אמר אביי בבא הרוג ברגליו אלמא דאם בא ברגליו לוקין העדים הראשונים ואינם יכולים לומר לא זה הוא:
שם (ה"ג) מתניתא פליגא על ר' יוחנן שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה לא תנשא ואם נישאת לא תצא. פתר לה ר' יוחנן שנים אומרים נתקדש שה ונתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נישאת לא תצא מה בינה לקדמייתא המן הוחזקה אשת איש בפני הכל ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש כו שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ר' יונה מדמה לה לחלבין אלו שנים אומרים פלוני אכל חלב ושנים אומרים לא אכל שמא אינו מביא אשם תלוי מספק והכא יתן גט מספק והקשה הק"ע דהא לא דמי לחלבי' דהעמד אשה על חזקתה שהיא בחזקת פנויה וחזקה דאורייתא בין להקל בין להחמיר וחק לומר דאיירי בשנים אומרים נתקדשה קודם שנוצרה כגון שאמר לכשתתעבר אשתך נקבה תהא מקודשת לי ור"מ היא דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם עכ"ל ותמיהני עליו על שנדחק בזה כל כך דהא איפשר דבזה פליגי ר' יונה ור' יוסי דר' יונה סובר דמדמי לחלבין דמביא אשם תלוי מספק. וה"נ אסורה מספק מטעם דסובר כמו דאמרינן ביבמות (דף ל"א) דתרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא ולא מוקמינן אחזקה וע"כ אמר דדומה לחלבין דאלו שנים אומרים אכל ושנים אומרים לא אכל דאמאי לא מוקמינן אחזקה דא"צ אשם תלוי אלא ודאי דבתרי ותרי לא מוקמינן אחזקה והיא באשם תלוי קיימא:
ודע דהא דאמרינן בירושלמי שם (פ"י ה"ב) מתניתא פליגא על ר' יוחנן כו' שני' אומרי' נתקדשה ונתגרש' ושנים אומרי' לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא מה בינה לקדמייתא המן הוחזקה א"א בפני הכל. ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש (פי' שלא הוחזקה א"א רק עפ"י שנים האומרים נתקדשה ונתגרשה אם תאמר שהם שקרנים א"כ לא תאמין להם שנתקדשה ג"כ דהכת השני' שאומרים לא נתגרשה אינם מעידין שנתקדשה אלא שהם מכחישים את הכת שאומרים נתגרשה במקום פלוני וע"ז הם מכחישים שלא נתגרשה אשה במקום פלוני אבל אינם אומרים שנתקדשה וע"כ אם נישאת לא תצא משא"כ בקדמייתא שאלו אומרים נתגרשה ואלו אומרים לא נתגרשה ושניהם מודים שהי' אשת איש ע"כ אם נישאת תצא והא דאמר ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שני' לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש [ואשגרת דלישנ' הוא מפ"ב דיבמות (ה"א) תמן הוחזקה א"א בפני הכל ברם הכא לא הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש]:
והנה לכאורה נראה דהירושלמי לטעמי' שסובר הכי דשנים אומרים נתקדשה ונתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה במקום פלוני לא הוי כתרי ותרי משום דממ"נ אלו השנים האומרים נתקדשה הרי הם אומרי' נתגרש וא"כ אין עלי' חזק' א"א דאם תאמין להם במה שאומרים נתקדשה הרי הם אומרים נתגרשה ואם אין אתה מאמין להם שנתגרש' מפני כת המכחישות אותם א"כ לא תאמין להם שנתקדשה: ולכאורה אפשר לומר לפן מה דאמרינן בב"ב (ד' ל"א) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתא דאכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה: אר"נ אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא א"ל רבא הא עדות מוכחשת היא א"ל נהי דאתכחש באכילתה באבהתא מי אתכחש א"כ ה"נ אעפ"י דמכחשי אהדדי בגירושין אעפ"כ במה שהם אומרים נתקדשה לא אתכחש א"כ הוי בחזקת א"א:
וע"כ נראה לי דאפשר לומר כמו שביארתי בספרי א"ה דרוש כ"ו) דלהירושלמי אפי' נתבטל העדות מחמת דבר אחר לח מחמת קרוב או פסול הוה נמי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמו שהבאתי מהירושלמי בכתובו' (פי"א ה"ה) הי' כתובתה ד' מאות זוז ומכרה לזה במנה וזה במנה ולהאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון מכרה בטל ושל כולן מכרן קים וקאמר שם עד כדון כשמכרה להם בארבע שטרות מכרה להם בשטר אחד. תפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון כתב לשני ב"א כאחת והי' העדות כשירים לזה כו' עיי"ש וא"כ מוכח מהירושלמי דאפי' נתבטל מכח גוף הענין ולא מכח פסול העדים כגון יפה מנה ודינר במנה דמי לעדות שבטלה מחמת קרוב או פסול דכיון שנתבטל במקצת נתבטל כולה. וע"כ בב' כתי עדים דכיון שהוכחשו א"כ נתבטל העדות של הקידושין ג"כ דאפי' אם נאמר דהם כשירים כמו דס"ל לרב הונא בשבועות (דף מ"ח) דאלו באים בפני עצמה ומעידים ואלו באים בפני עצמם ומעידים וא"כ הוו כשירים אלא כיון דנתבטל אותה העדות מחמת הכחש' אע"פ שלא הוכחשו אלא בגירושין (וכמו דאמרינן בב"ב (דף ל"א) נהי דאתכחש באכילתה באבהתא מי אתכחש) וע"כ לא קיימא בחזקת א"א ואם נישאת לא תצא
שם מתניתא פליגא על ר' ר' יוחנן שנים אומרים נשבית והיא טהורה ושנים אומרים נשבית והיא טמאה לא תנשא ואם נישאת לא תצא אמר ר' יוסי מאחר שאלו אומרים טהורה ואלו אומרים טמאה כמו שאלו אומרים נשבית ואלו אומרים לא נשבית ואנו כחיין מפיה. עיין בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ד) שביארתי דהטעם משום דבשבויה הקילו ועיי"ש מה שהבאתי המהרי"ט בקידושין (דף י"ב) ודו"ק:
שם שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ר' יונה מדמי לחלבין אילו שנים אומרים פלוני אכל חלב ושנים אומרים לא אכל חלב שמא אינו מביא אשם תלוי מספק והכא יתן גט מספק. א"ל ר' יוסי לא תדמינה לחלבים שכן אפי' אמר לבי נוקדיני מביא אשם תלוי:
הנה בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ד) הארכתי שם במה שכתב הק"ע דהרשב"א כתב בתה"א דספיקא דאורייתא לחומרא הוא דאלו"ה אשם תלוי למ"ד דלא בעינן חתיכה אחת מב' חתיכות היכי כו' וקשה הא לר' יוסי ליכא לדמויי שאר ספיקא דאורייתא לאשם תלוי וא"כ מאי מייתי הרשב"א ראי' מאשם תלוי דאשם תלוי אינו רק מחמת שאמ' לבי נוקדיני ועיי"ש במה שהארכתי בזה דהא דאמר בירושלמי דאשם תלוי מתוך שלבו נוקפו הוא רק בספק דלשעבר דהיינו אם אכל או לא אכל דא"כ לבו נוקפו דלמא האמת עם העדים שאמרו שאכל ואעפ"כ דיש להעמידו על החזקה שלא נתחייב באשם תלוי אעפ"כ צריך להביא אשם תלוי משום דלבו נוקפו משא"כ בחתיכה א' אי אמרינן דספיקא דאורייתא לקולא מן התורה א"כ איך מתחייב אשם תלוי כיון דמדאורייתא מותר לכתחילה לאכול א"כ אין בו עון אשר חטא וא"כ איך יתחייב אשם תלוי עיי"ש שהארכתי בזה ודו"ק:
ובזה יתבאר דא"כ איך אמרינן בירושלמי (רפ"ד דיבמות ה"ב) רב אמר כל שאיפשר לעמוד על ודאו חייבין על ספיקו אשם תלוי היך עבידא לא כן אמר רב והוא שיוכיח לפניו חלב ברור אע"ג דרב אמר והוא שיוכיח לפניו חלב ברור מודה הוא הכא שיכול לעמוד על ודאו ומתניתא פליגא על רב כו' ר' אלעזר אומר חייבין על חלבו אשם תלוי מה עבד רב פתר לה חלוקין על דברי ר' אלעזר. וא"כ איך אמר הכא דלא תדמינה לחלבין שכן אפי' אמר לבי נוקדיני מביא א שם תלו וא"כ אמאי אמר רב דבעינן שיוכל לעמוד על ודאו ושיוכיח לפניו חלב ברור:
ע"כ נראה לי דהא דבעי רב שיוכל לעמוד על ודאו ושיוכיח לפניו חלב ברור היינו רק אם הספק הוא בחתיכות אם הוא חלב או שומן או באשה אם הולד הוא מן הראשון או מן השני בזה בעינן שיהא חייב מן הדין להביא אשם תלוי (ורק ר"א דמחייב על הכוי אשם תלוי) אבל אם הספק הוא בגברא אם אכל חלב או לא אכל ואין הספק בהחתיכה ע"כ כיון שלבו נוקפו אולי אכל או לא אכל ע"כ מתחייב אשם תלוי משום דלבו נוקפוואף דבשנים אומרים אכל ושנים אומרים לא אכל, א"כ צריך למיקם גברא אחזקתי' (ואיפשר שסובר דשנים כנגד שנים הוי ספיקא דרבנן ואוקמי אחזקתי') וכמו דאמרינן ביבמות א ל"א) ותו בשתי כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן הוא דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואשה אוקמי אחזקה אעפ"כ בשנים אומרים אכל חלב ושנים אומרים לא אכל צריך להביא אשם תלוי משום דהספק הוא בהמעשה ולא בחתיכות אבל באמת תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא וע"ז אמר ר' יוסי לא תדמינה לחלבים שכן אפי' אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי (ואיפשר דמחמת זה אפי' בס"ס כגון ספק אכל חלב וספק לא אכל ס' יש בו כשיעור וכמו שכתבו התוס' בכריתות (ד' י"ז) דמביא אשם תלוי היינו נמי מחמת דאם אמר לבי נוקפי כו' והוא דהוי ספק בהמעשה שלו אם עבר עבירה וע"כ לא מוקמינן אחזקתי' כמו בתרי ותרי) וע"ז אומר לא תדמינה לחלבין שכן אפי' אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי אבל בשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה אוקמינן אחזקת פנוי' וכדמסיק דאם ניסת לא תצא]:
שם (ה"ד) אמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעלך ונתייבמה ואח"כ אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והולד הראשון והאחרון ממזר ובגמ' לא הי' צריכה להנשא אלא להתייבם וזו היא יבמה שנישאת בלא. חליצה ר' ירמי' אמר זה חולץ וזה מקיים ר' יהודה בן פזי בשם ר' יוחנן תצא ר' יוסי בשם ר' הילא תצא ר' יוסי שאיל לר' פינחס האיך סבר רבי אמר לי' כר' ירמי' אמר לי' חזור בך דלא כן אני כותב עליך כו':
והנה צריך לבאר דמ"ט קאמר ר' ירמי' זה חולץ וזה מקיים ואמאי לא אמר דנותן לה השני גט והותרה לו וכמו דאמרי' ביבמות (דף צ"ב) אמר רב אשי השתא דאמר אמימר הילכת' כותי' דשמואל אם הי' יבמה כהן חולץ לה ושרי' לי' איתגורי איתגר א"כ מצינו חוטא נשכר אלא אם הי' יבמה ישראל נותן לה השני גט והותרה לו וא"כ אמאי קאמר ר' ירמי' שזה חולץ וזה מקיים ואיפשר לומר דהא דקאמר זה חולץ וזה מקיים היינו לרבותא דזה נמי שרי וסובר ר' ירמי' בירושלמי דאע"ג דקשה הא איתגורי איתגר היינו דאין לכופו ע"ז שיחלוץ לה אבל אם רצה יבמה לחלוץ זה חולץ וזה מקיים ואיפשר לומר דדווקא קאמר דחולץ לה ושרי לשני. אבל אם השני נותן לה גט אם כן גזרינן שלא יאמרו שחלץ לה ונישאת לזה דאלו"ה לא הי' מצריכין לה גט וא"כ יאמרו שנושא חלוצתו והא דבש"ס דילן אמרינן מיירי בנתקדשה ובנתקדשה כיון דלא עבדה איסורא לא גזרינן אפילו באשה שהלך בעלה למדינת הים אבל הירושלמי דמיירי בנשאת ע"כ יחלוץ לה ותהיה מותרת לשני. אבל אם יתן לה השני גט א"כ יסברו שחלץ לה וא"כ יאמרו שנושא חלוצתו דהא השני נותן לה גט:
ועוד איפשר לומר לפי מה שביארתי בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ד) דקידושין מפקע הזיקה ועיי"ש שהארכתי בזה והבאתי מה שכתב הא"מ (ס' מ') שנסתפק בא' שקידש אשה לאחר שלשים יום ובא השני וקדשה בתוך שלושים יום ומת השני בתוך שלושים יום וכתב הרמ"א דחזרו קידושי ראשון והוא מהירושלמי דאיתא בירושלמי שאם מת השני והניח אח לאחר שנזקקה ליבם לא חלו עלי' קידושי ראשון וכתב הרמב"ן דהירושלמי לטעמי' דס"ל דאין קדושין תופסין ביבמה אבל לדידן דקייל"ן דיבמה שנתקדשה צריכה גט כמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ב) אף כאן אין הזיקה מועלת לחול קידושי ראשון והובא בר"ן פ' האומר וכתב הא"מ שנסתפק אם היא זקוקה ליבום וחליצה כיון דקידושי הראשון תופסין בה והרי היא איסור ערוה ליבם באיסור אשת איש ונפקה בלא חליצה. מיהו הא דיבמה שנתקדשה צריכה גט אינו אלא מחמת ספק אם קידושין תופסין ביבמה או לא וא"כ ודאי לא נפקא בלא חליצה דספק אין קדושין תופסין ביבמה או לא וא"כ עדיין זקוקה ליבם כו' אמנם נראה דלמ"ד אין קדושין תופסין ביבמה בודאי דאינה זקוקה ליבום וחליצה מהא דאמרינן ביבמות (ד' ק"ט) בהא דאמר ר"נ כו' או דילמא משום דקא סבר המקדש אחותו במה נפטרה יבמה והלכה לה וכתבו התוס' ואפי' אי המקדש אחות יבמה נא נפטרה יבמה מ"מ היכא שהקידושין היו באין ממילא נפטרה יבמה מעצמה וה"נ היכא שהקידושין היו באין ממילא נפטרה יבמה מעצמה וה"נ כיון דלאחר הקידושין באים ממילא ונעשית א"א א"כ נפטרה מחליצה ויבום כיון דנעשית אחות אשה ממילא אך קשה דלפי"ז הא דתנן ט"ו נשים פוטרות והא הוי ט"ז היינו אשת איש שנעשית אחר מכאן עכ"ל ועיין שם שתמהתי אמאי לא הביא התוס' בגיטין (ד' פ"ב) שהביאו הירושלמי דאמאי לא תני ט"ז נשים לר"א ומשני מה"ת אסרתה עלי' ברם הכא הוא אסרה עלי' עיי"ש שהארכתי בזה גם הבאתי שם מה שכתבו התוס' ביבמות (ד' ט"ו] בד"ה צרות כו' שכתבו התוס' דיבמה שנתקדשה לשוק איפשר לתקן ע"י גירושין שתתייבם הילכך לא פקע זיקה ועוד אמר ר"י דלא תהי' אשת המת לאיש זר משמע דאפי' הוי' דהיינו קידושין לא תהי' לאיש זר דלהכי אפקי בלשון לא תהי' ועיי"ש שהארכתי בזה:
וא"כ אם נאמר דהקדושין מפקע הזיקה כמו שכתב הא"מ ואף שהא"מ לא כתב באם קידש אח"כ רק שהקידושין באים ממילא אבל לא בנתקדשה אח"כ אעפ"כ לשיטת הירושלמי אי אמרינן דקידושין תופסין ביבמה א"כ אפי' קידש לאח"כ נמי וכמו דאיתא בירושלמי (פי"ג דיבמות ה"ז) אמר ר' יוחנן זו דברי ר"ג המקדש אחות יבמה והלכה לה (והוא משום שסובר כמו דאמרינן ביבמות (ד' נ"ט) דהטעם משום דהמקדש אחות יבמה נפטרה יבמתו והלכה לה) הוי כההיא דתנינן שומרת יבם שקידש אחותה דלא כר"ב ואמרינן התם ר' הילא ר' יוסי בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג מודה ר' יהושע לר"ג אם מיאנה מיאנה וא"כ לשיטת הירושלמי שפוסק דהלכה כר"ג א"כ אפי' אם קידש אח"כ נמי מפקע הזיקה וא"כ אי אמרינן דהוי ספק אם קידושין תופסין ביבמה וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דקידושין ה"ה) א"ר ינאי נמנו כו' שאין קידושין תופסין ביבמה כו' שמואל אמר בעניותי' צריכה גט וא"כ אם קידושין תופסין ביבמה וא"כ מפקע הזיקה וא"כ לפי"ז אם יתן גט איפשר שלא תחזיר להתירה הראשון וכמו דאמרינן ביבמות (ד' כ"ז) ועוד דכיון דקידושין תופסין ביבמה א"כ נאסרה מחמת אשת איש והוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה ע"כ אינה יכולה להתייב' (וע"כ חולץ לה מספק דילמא לא תפסי קידושין ביבמה דהא שמואל אמר בעניותי' צריכה הימנו גט) וא"כ איך יגרש השני ותהא מותרת לראשון לייבמה והא דבש"ס דילן (ד' צ"ב) אמרינן דאם הי' יבמה ישראל נותן לה השני גט והותרה לו היינו משום דבש"ס דילן (ד' מ"א) אמרינן אמר שמואל הלכה כריב"ב וא"כ אם קידש אח"כ לא מפקע הזיקה ומחמת איסורא דאשת איש אמרינן ביבמות (ד' כ"ז) דמתה שני' מותר בראשונה משום דהוי יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להתירה הראשון משא"כ לשיטת הירושלמי וע"כ אמר ר' ירמי' זה חולץ וזה מקיים וכמו שביארתי ודו"ק]:
שם (ה"ו) תני' אמר ר' יהודה מודין ב"ש וב"ה בבא על חמותו שפסל את אשתו ועל מה נחלקו בבא על אחות אשתו שב"ש אומרים פסל וב"ה אומרים לא פסל חברי' בשם ר' יוחנן טעמא דר' יודה באש ישרפו אותו ואתהן מה אנן קיימין אם לענין שריפה אינה נשרפת אלא אחת אלא אם אינו ענין לשריפה תנהו ענין לאיסו' עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת שני' ופי' הפ"מ עד כדון כר' עקיבא זהו אליבא דר"ע כו' כר' ישמעאל אבל לר' ישמעאל מפיק ליה כו' אותו ואת שני' השנית כלומר אפי' אין כאן אלא השנית דאשתו מתה חייב בשריפה על חמותו וכן דריש בבבלי ואת אחת מהן אפי' אחת מהן קיימה וחמותו לאחר מיתה איכא בינייהו והוא כמו דאמרינן בסנהדרין (דף ע"ו) רבא אמר חמותו לאחר מיתה איכא בינייהו ר' ישמעאל סבר חמותו לאחר מיתה בשריפה ור"ע סבר איסורא בעלמא]:
[ולי נראה דאפשר לומר דקאמר הכא עד כדון כר' עקיבא דריש מאתהן והא אינה נשרפת אלא אחד מהן ואם כן אמאי קאמר אתהן אלא אם אינו ענין לשריפה תנהו לענין איסורא אבל ר' ישמעאל דמיבעי' לי' לג"ש דאתהן לשון הנה (ולר' ישמעאל בעינן שיהא מופנה וכמו שביארתי רפ"ח דיבמות) ע"ז אומר תני ר' ישמעאל באש ישרפו אותו ואתהן דהיינו אותו ואת השני' דהיינו חמותו והא דכתיב אתהן לג"ש דהנה הנה וכמו דאיתא בירושלמי (ריש פרק י"א דיבמות ע"ש והוא דלא כשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' צ"ד) ובסנהדרין (ד' ע"ו) ודו"ק]:
שם והיו ב"ש דנין מה במקום שבא איסור הקל על איסור הקל אסר את אוסריו כיון שבא איסור החמור על איסור החמור' אינו דין שנאסר את אוסריו והיידין איסור קל כו' ר' הושעי' רבה אמר במחזיר גרושתו משנישאת היא מתניתא למה לי משנשאת אפי' משנתארסה בגין דר' יוסי בן כיפר דר"י בן כיפר אמר מן הארוסין מותרת עיין בפ"מ ובק"ע שפירשו דבשביל דר' יוסי בן כיפר פליג ומתיר להחזיר גרושתו משנתארסה לכך מוקי לה משניסת ואליבא דכ"ע עכ"ל ולי נראה שרוצה להוכיח ממה שנאסר ע"י ביאה וא"כ לרבנן כיון שקידש זה ממילא אסורה על השני שאסרה עליו וע"כ מקשה למה לי משנישאת אפילו משנתאר' דאין האיסור מחמת ביאה דהא מחזיר גרושתו אסור אפי' משנתארסה ע"כ קאמר בגין דר' יוסי בן כיפר דקאמר מן הארוסין מותרת וע"כ דוקא אם נשאה דהיינו שבא עלי' וכמו שפירש"י ביבמות (ד' י"א) המחזיר גרושתו מן הנשואין אסורה מן הארוסין מותרת משום שנאמר אחרי אשר הוטמאה ופירש"י הוטמאה נבעלה וע"כ היו ב"ש דנים קו"ח שאם בא על אחות אשתו אסורה וכן יתבאר לקמן כמו שביארתי בספרי נחלת יהושע על הא דקאמר ר' אלעזר שם בירושלמי ר' אלעזר אומר ביבמה שנפלה לשני יבמין היא מתניתא עשה בה א' מאמר ואח"כ בא עליה השני למה לי עשה בה מאמר למה לי בא אפי' לא בא עלי' בגין ב"ש בגין ר"ש עכ"ל והנה הק"ע והפ"מ שגו שניהם בכוונתהירושלמי והפ"מ הקשה למה לי לומר בגין ב"ש ובגין ר"ש הו"ל לומר דסבר כר"ג דאמר אין גט כו':
[ולי נראה שכך פי' הירושלמי ר' אלעזר אומר ביבמה שנפלה לשני יבמין היא מתניתא עשה בה א' מאמר ואח"כ בא עלי' השני ופריך למה לי עשה בה מאמר אפי' לא עשה בה מאמר ל"ל בא עלי' אפי' לא בא עלי' (פי' דהא עיקר הק"ו הוא מענין ביאת איסור שאוסרה על הראשון והכא לא מטעם ביאת איסור הוא אלא מטעם דיש מאמר אחר מאמר וכמו דמקשה בש"ס דילן (ד' צ"ה) מאי אירי' שבא עלי' השני אפי' עבד בה מאמר נמי ופי' התוס' דלא דמי לאחות אשה דאתינא לאוסרה ע"י ביאת איסור אבל כאן הדבר תלוי בזיקה. וע"ז משני בגין ב"ש בגין ר"ש (פי' דמשני דב"ש לטעמייהו כמו דמשני ביבמות (פ"ג ה"ד) דע"כ סברי ב"ש דאשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה דסברי דמאמר קונה ומשייר וזיקה קונה ומשייר ומאחר ששניהם שוים א"כ מדחה מאמר שעשה ביבמתו דהוי קנין שע"י שיור דסובר ג"כ כר"ש כמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דיבמות) דאין זיקה נופלת למקום זיקה דהירושלמי מפרש הא דאמרינן ביבמות (ד' כ"ח) ג' אחין שנים מהם נשואים שתי אחיות כו' הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ור"ש פוטר ומפרש הירושלמי שם עולא בר שמואל כך פירשה ר' אושעי' אבי המשנה ר"ש פוטר את השני' מן החליצה ויבום והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' י"ט) ואי ס"ד קסבר ר"ש זיקה ככנוסה דמי לייבם לקמייתא ותפטור אידך אמר רב עמרם מאי פוטר נמי בשני' (והירושלמי ל"ל הא דר"ש פוטר בשניהם מגזירת הכתוב דואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהי' לקוחין אפי' באחת מהם כמו שמפרש הש"ס דילן ביבמות (ד' כ"ח):
וא"כ קסבר ר"ש דאין זיקה נופלת למקום זיקה וע"כ כיון דנפלה הראשונה לפני יבום שוב אין השני אוסרתה ומשום דאין הזיקה נופלת למקום זיקה אע"ג דאליבא דרבנן דתמן קא סבר ר"ש דזיקה קונה ומשיירת וכמו דאמרי' בירושלמי (פ"ב דיבמות ה"ב) ר' זעירא בשם רב ששת תני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות (פי' בשני אחים) ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ואח"כ נולד להם אח ומת. והוא מתני' דיבמות (ד' י"ח) ע"ש וקשיא קנה מאמר שתיהן מותרות (פי' דר"ש ס"ל ביבמות דף ל"א) דג' אחין נשואין ג' נכריות ומת אחד ועשה בה השני מאמר ומת דהרי אלו חולצות ולא מתייבמות שנאמר ומת אחד מהן יבמה יבוא עליה שעליה זיקת יבם א' ולא זיקת שני יבמין ר' שמעון חומר מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשני'. וכמו דאמרי' ביבמות (דף י"ט) אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל ואם מאמרו של שני אינו מחמר אשת ראשון הוא בועל אבל חכמים סברי דמאמר קונה ומשייר וע"כ הוי עלי' זיקת שני יבמין. וע"כ פריך אהא דתני דדברי ר"ש שתיהן אסורות בשני אחין ומת א' מהם ועשה בה השני מאמר כו' דשתי הנשים אסורות וקשי' ממ"נ דאם קנה מאמר ע"כ הם צרות א"כ שתיהן מותרות כיון דבא ומצאה בהיתר כמו דאיתא לי' לר"ש ביבמות (ד' י"ח) ר"ש אומר מייבם לאיזה שירצה) לא קנה מאמר אלא זיקה (פי' שלא הי' ע"ז מאמר אלא זיקה) וקשי' קנה זיקה שתיהן מותרות (פי' משום שנפלו לו בהיתר) לא קנה זיקה הראשונה אסורה והשני' מותרת (פי' דראשונה אסורה משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו אבל השני אינה צרתה כלל כיון דלא קנה זיקה) ומשני שמא זיקת ר"ש כמאמר דרבנן כמו דרבנן אמרי המאמר קינה ומשייר (פי' ביבמות ד' ל"א כן אמר ר"ש זיקה קונה ומשיירת (פי' וע"כ הראשונה אסורה משום אשת אחיו שלא הי' בעולמו דלא מצא בהיתר דזיקה אינו קונה לגמרי ומ"מ צרתה אסורה משום דזיקה קונה קצת וא"כ היא צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו) אלמא דר"ש אליבא דרבנן דתמן ס"ל זיקה קונה ומשייר כמו אליבא דרבנן דס"ל דהמאמר קונה ומשייר ואפ"ה תנן במתניתין דיבמות (ד' כ"ח) דג' אחין שנים מהם נשואים בתי אחיות כו' דר"ש פוטר ומפרש בירושלמי דר"ש פוטר בשני' דהטעם שנפלה הראשונה תחילה לזיקה שוב אין זיקה נופלת למקום זיקה אע"ג דר"ש אליבא דרבנן דתמן ס"ל דזיקה קונה ומשיירת אפ"ה אין זיקה נופלת למקום זיקה משום דנפילת הראשונה שהיא זקוקה שהיא קונה ומשיירת מדחה לזיקת השני' שאח"כ שקונה ומשיירת וה"נ סברי ב"ש דמאמר שהיא קונה ומשיירת אליבא דר"ש דרבנן דתמן וע"ז אומר בירושלמי בגין ב"ש בגין ר"ש דשניהם בחדא שיטתא קיימא דבמקום ששניהם הם בתורת שיור אפ"ה יכול לדחות הקנין הראשון שהוא בתורת שיור וע"ז אומר דב"ש אזלי לטעמייהו
וע"כ אם בא עלי' דהוי ביאה פסולה והוי כמאמר לא הי' אוסרה על הראשון אלא הטעם משום ביאת איסור דכיון שסובר דמאמר קונה במקצת הוי במקצת כא"ח וע"כ אסרה על הראשון מצד איסור אשת איש וע"ז אומר ומה במקום שבא על איסור הקל כו אסרה דהא. לא הוי רק איסור קל והאיסור הוא משום אשת איש ולא משום מאמר דאי משים מאמר לא הי' חל אח"כ כיון ששניהם שוין אליבא דב"ש אלא משום אשת איש ואפ"ה אסורה מכש"כ באחות אשה שהוא איסור חמור שאם בא על אחותה אסרה:
וע"כ קאמר בגין ר"ש הוא משום דאיפשר לומר כר' אלעזר בן ערך וכמו דאמרינן שם בירושלמי (פ"ג דיבמות ה"ד) ב"ש אומרים כר"א בן ערך דר' אלעזר בן ערך אמר המאמר קונה קנין גמור אין כר"ח ב"ע גירש נבעלת מאמר לא תהא צריכה חליצה ואמר ר' הילא בשם ר' אלעזר מודים ב"ש שאם גירש לבעלת מאמר שהיא צריכה חליצה אנא כר"ש דר"ש אומר כו' וא"כ אי הוי אמרינן דב"ש סוברים דמאמר קונה קנין גמור א"כ לא הוי איסור קל ע"כ אומר בנין ב"ש בנין ר"ש (פי' כמו דמוקמינן ב"ש אליבא דר"ש פי' כמו דר"ש סובר בזיקה דזיקה קונה ומשיירת) כן ב"ש סוברים דהמאמר קונה ומשייר וע"כ הוי איסור קל:
ובזה יתיישב קושית התו' ביבמות (דף כ"ט) בד"ה לא תימ' כו'. תימא מאי קאמר ר"ש לעיל בפ"ב (ד' י"ט) אם מאמרו של שני מאמר אשת שני הוא בועל כי הוי נמי מאמר אשת שניהם הוא בועל אפי' לב"ש דמאמר קונה או אינו קונה לגמרי אלא קונה ומשייר וכ"ת דלר"ש אי קני קני לגמרי טפי מלב"ש. וא"כ מנא לי' לר' אלעזר דלא קני לגמרי לב"ש כמו לר"ש עכ"ל אך לפי הירושלמי ניחא דלר"א לטעמי' דמפרש הכא הא דאמרי ב"ש דביבמה שנפלה לשני יבמין היא מתניתא וקרי לי' איסור קל מפני שמאמר אינו קונה קנין גמור וא"כ לר"ש מספקא ליה אי מאמר קונה קנין גמור עושה וא"כ אי אפשר ללמוד מזה הק"ו דאם מאמר קונה קנין גמור א"כ הוי א"א ולא הוי איסור קל ואם מאמר אינו קונ' א"כ לא קני כלל וא"כ צ"ל לב"ש דס"ל במאמר דקונ' ומשייר כמו בזיקה דר"ש וכמו שביארתי בספרי נ"י באריכות [והא דלא מתרצו התוס' הוא משום דבש"ס דילן ביבמות (ד' צ"ה) משני ר"ל הכי ולא ר' אלעזר אבל לשיטת הירושלמי ניחא דר"א אזיל לטעמיה:
ובזה יתיישב מה דאמר דתני ר"ש. וכתב הפ"מ שהוא ענין בפני עצמו אף דקאמר דתני והק"ע גריס תני ר"ש ולפי מה שביארתי היה איפשר ליישב שמביא ראיה דר"ש הוא אומר דלא נחלקו ב"ש וב"ה בבא על אחות אשתו שלא פסל את אשתו ועל מה נחלקו בבא על חמותו והוא משום דזו הברייתא סוברת דלר"ש ס"ל דמאמר או דקונה לגמרי או דלא קני כלל אבל אינו קונה ומשייר ואיפשר דס"ל דב"ש סברי דמאמר קונה קנין גמור כמו דמספקא לר"ש וא"כ ליכא לב"ש קו"ח דוהלא דין הוא ומה שבמקום שבא על איסור הקל נאסר האיסור דלא הוי איסור קל ע"כ אומר דבבא על אחותו לא נחלקו ב"ש וב"ה שלא אסר את אשתו וב"ה דנים ק"ו מה הוא שאיסורו איסור מרובה כו' וכמו דאיתא בש"ס דילן ביבמות (ד' צ"ה) אליבא דר' יוסי לפי שבתחילה הוא מותר בכל הנשים כו' מרובה איסור שאסרה מאיסור שאסרה כו' על מה נחלקו בבא על חמותו וטעמא דב"ש הוא מדכתיב באש ישרפו אותו ואתהן וכמו דאמר התם בירושלמי מה אינון קיימין אם לשריפה אין נשרפת אלא אחת אלא אם אינו ענין לשריפה תנהו ענין לאיסור וע"כ אומר דתני ר"ש דלדברי ר"א יתיישב מה שר"ש חולק ואומר דב"ש אינם דנים הק"ו ומה במקום שבא על איסור קל נאסר האוסר כו' משום דלא הוי איסור קל דהא מאמר קונה קנין גמור אלא דב"ה דנים ק"ו וכמו שאומר והיו ב"ה דנים ובזה מתורץ הא דקאמר והיו ב"ה דנים. דהא באמת באחותו סברי ב"ש נמי הכי דהא קאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה בבא על אחות אשתו שלא פסל את אשתו. וכבר הרגיש בזה הפ"מ וכתב ואע"ג דב"ש מודים בהא נקט ב"ה לפי שמקובל היה בידם דהק"ו היו ב"ה דנים ובבבלי קאמר ר' יוסי הק"ו בפשיטות לכ"ע אך לפי מה שביארתי ניחא דקאמר והיו ב"ה דנים היינו משום דחולק על הא דאמר מתחילה שהיו ב"ש דנים ק"ו ואף על גב דק"ו הוא ב"ה דנים אבל ב"ש לא דנים ק"ו:
והטעם הוא כמו שביארתי דס"ל דאם מאמר קונה קנין גמור א"כ לא הוי איסור קל ולא כמו דאמר מתחילה בגין ב"ש בנין ר"ש וכמו שביארתי לעיל (פ"ג דיבמות ה"ד) על הא דקאמר שמא מאמר דב"ש כזיקת רש על דעתין דרבנן דתמן כו' והוא משום דרבנן דתמן סוברים אליבא דר"ש דזיקה קונה ומשייר (והיינו רבנן דבבבלי) אבל רבנן דהכא דהיינו רבנן דא"י סברי אליבא דר"ש דהספק הוא אי מאמר קונה קנין גמור או לא אבל לא דהזיקה קונה ומשייר וכמו שביארתי לעיל ודו"ק:
אך כבר ביארתי (פ"ג דיבמות ה"ד) דצריך לגרוס בגין ב"ש בגין ר"ש דתמן והא דאיתא ותני הוא ט"ס וצ"ל) דתמן או דצריך לגרוס דתני תמן (פי' רבנן דתמן דאמרינן בירושלמי (פ"ב ה"ב) ר' זעירא בשם רב ששת תני תמן דברי ר"ש שתיהן אסורות ומסקינן שם שמא זיקת ר"ש כמאמר דרבנן כמה דרבנן אמרי המאמר קינה ומשייר כן ר"ש אומר הזיקה קונה ומשיירת. וע"ז אומר בגין ב"ש בגין ר"ש דתמן (פי' דמאמר דב"ש כזיקה דר"ש אליבא דרבנן דתמן) וע"כ מצד מאמר לא פסול רק מצד ביאה כמו שביארתי ודו"ק):
שם ר' בא ור' זעירא תרויהון אמרין זהו ראשו של פרק (כבר ביארתי שזהו ראשו של פרק פי' והא דאמר ר' יוסי כל הפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו קאי ארישא של פרק (פי' אם נשאת בעד ע"י ב"ד וכמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ה) א"ר אמי ארישא קאי עפ"י ב"ד תצא ופטורה מן הקרבן עפ"י עדים כו' וקאמר ת"ק לא שנא עפ"י עדים דאשת גיסו אסורא וקאמר לי' ר' יוסי עפ"י ב"ד דפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו ועפ"י עדים דאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו ודלא כפי' הפ"מ) ר' הילא בשם ריב"ל אחות אשתו נשואה הואיל והוא פוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו ואחות אשתו פנוי' הואיל ואינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו דמר ר' הילא בשם רשב"ל צריכה הימנו גט (פי' דהירושלמי לטעמי' וכמו שביארתי לעיל (ר"פ ה"א) ברם כרבנן דהכא ר' אחי' אמר בשם ר' יוחנןהכל מודים באשת אחיו שצריכה הימנו גט (פי' אע"ג דליכא למימר גירש זה ונשא זה אפ"ה אסורה משום ריח ערוה דלא פלוג באשה שהלך בעלה למדינת הים ולא מחלק בין דאזלי ארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוי לי' בקידושין ובין דאזלי אשתו וגיסו אלא דאפי' אזלי אשתו וגיסו אפ"ה בעי גט דלא פלוג באשה שהלך בעלה למדינת הים וע"כ כיון דבעי גט ממילא אסור באשתו משום דהו"ל אחות גרושתו וע"ז אומר ר' יוסי כל שפוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו והא דאחות אשה שרי' באחותו פנוי' הואיל ואינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו (ועיין בתוס' יבמות (ד' צ"ה) בד"ה כל דאינו פוסל מאי עבידתיה ולא מסתבר למימר כל שאינו פוסל ע"י אחרי' כמו באחות אשתו דלישנא דכל שאינו פוסל ע"י אחרים משמע דאיכא אחרים שאינו פוסל על ידו) והירושלמי אינו מדקדק בזה וע"ז אומר דמר ר' הילא בשם רשב"ל צריכה הימנו גט (פי' אפי' באשתו וגיסו אפ"ה צריכה הימנו גט אע"ג דליכא למימר גירש זה ונשא זה דהא הו"ל גרושת אחיו אפ"ה צריכה ממנו גט וכמו שביארתי שיטת הירושלמי לרבנן דהכ' ודו"ק):
(ה"ז) ר' יוחנן אמר מייעדה בין לבנו גדול בין לבנו הקטן בין לדעת בין שלא לדעת רשב"ל אמר אינו מייעדה אלא לבנו הגדול בלבד לדעת בן תשע שנים ויום א' עושה אלמנה לכה"ג גרוש' וחלוצה לכהן הדיוט על דעתי' דר"י דהוא פתר לה ביעודין ניחא יעודין שיש לו בה קנין עושה אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט על דעתי' דרשב"ל דהוא פתר לה בנישואין תהא פטורה מן החליצה ומן היבום והתנינן נשא אשה ומתה ה"ז פטורה אמר ר' אבין אתי' דרשב"ל כריב"י ותני כן בן תשע שנים ויום א' שהביא שתי שערות ה"ז שומא ריב"י אומר הרי אילו סימנים ר' יעקב בר בון בשם ריב"ח והן שעמדו בו בשעת סימני' (וכן אמרינן בש"ס דילן בנדה (ד' מ"ו) אמר ר' כרוספדאי ברי' דר' שבתאי והוא שעודן בו תני' נמי הכי בן ט' שנים ויום א' שהביא שתי שערות שומא מבן ט' ועד י"ב שנה ועודן בו שומא ריב"י אומר סימן) ר' יוסי בעי עמדו בו בשעת סימנים למפרע הוא נעשה איש או מכאן ולהבא ר' אבין פשיטא לי' למפרע הוא נעשה איש כש"כ להבא די פתר הדא דרשב"ל כריב"י (פי' וא"כ מוכח מדמפרש הך ברייתא בן ט' שנים ויום א' דעושה אלמנה לכה"ג וכו' כריב"י א"כ מוכח דלמפרע נעשה איש דאי מכאן ולהבא מאי קאמר דבן ט' שנים ויום א' עושה אלמנה לכה"ג ופריך ולמה לית ר' יוסי פתר הדא דרשב"ל כריב"י א"ר מנא דהיא צריכה לי' ר' יוסי בעי עמדו בו בשעת סימנים למפרע נעשה איש או מכאן ולהבא (ופירשו המפרשים משום דקא מיבעי' לי' אם למפרע נעשה איש או מכאן ולהבא וא"כ לא יכול לאוקמי האי ברייתא כריב"י. אך דא"כ אכתי קשה דלפשוט מזה דלריב"י למפרע נעשה איש. ואתי שפיר אליבא דרשב"ל. וליכא למימר דמוקי האי ברייתא כמו דאמרינן בקידושין (ד' י"ט) בעי ר"ל מהו שמייעד לבנו קטן בנו אמר רחמנא בנו כל דהו או דילמא בנו דומי' דידי' מה הוא גדול אף בנו גדול אמר ר' זירא ת"ש איש פרט לקטן אשר כו' פרט לאשת קטן ואי אמרת מייעד מצינו אישות לקטן כו' אמר רב אשי הכא ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן דמדאוריי' חזי ליה דזה אינו דא"כ דמיירי ביבמה הא בלאו"ה הוי אלמנה לכה"ג (ובספרי נ"י ביארתי על מה שהקשה הק"ע דמאי דוחקי' דהש"ס לאוקמי ביעוד או בנשואין כריב"י הא איכא לאוקמי ביבמה וא"ת מדתני עושה אלמנה לכה"ג ש"מ דאיירי שהיא עדיין בתולה דא"כ בלא"ה אסור לכה"ג וש"מ דאיירי שלא בא עלי' ובקידושין לחוד קנאה וי"ל דקמ"ל דחייב עליו מלקות משום אלמנה ואיסור בעולה אינו אלא בעשה ונראה כמו שכתבו התוס' בקידושין שם דאין ביאת בן תשע ביבמה מדאורייתא כלום אלא מדרבנן הוא כמאמר וברייתא מיירי באיסורא דאורייתא והנה שגה בזה מאוד דהא יבמה בלאו"ה אסורה משום אלמנה לכה"ג ועוד שגה בזה עיי"ש:
[וע"כ נראה לי דהא דקאמר דהיא צריכה ליה היינו דמספקא ליה לתנא דברייתא דר' יוסי בעי עמדו בו בשעת סימנים למפרע הוא נעשה איש והוא דבלאו"ה קשיא דכיון דלר' יוסי אם עמדו בשעת סימנים למפרע הוא נעשה איש ע"כ הוי אשת איש למפרע ומתחייב הבא עליה מיתת ב"ד וא"כ איך חני' דעושה אלמנה לכה"ג תיפוק ליה שהיא אשת איש ואפי' למפרע ואפי' לר"ש שסובר דהתראת ס' לא שמה התראה כמו דאמרינן לקמן בירושלמי (פי"א ה"ז) דאתפלגין בשני יו"ט של גליות ר"י אומר מקבלין התרי' על הספק רשב"ל אומר אין מקבלין התרי' על הספק אך לפי מה שכתבו התוספו' ביבמות (ד' פ') בד"ה נעשה סריס למפרע ולקי על חלב שאכל דלא חשיב התראת ספק אע"ג דבשעת התראה היה ספק שמא יביא שערות קודם י"ח דהשתא מיהת איגלאי מילתא למפרע שהיה גדול בשעת התראה ואם כן לפי זה הוי אשת איש והבא עליה חייב וליכא למימר כמו דאמרינן בקידושין (ד' י"ט) א"ר זירא ת"ש איש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן היינו אי בקדושי יעוד לקטן או ביבם פחות מבן ט' דהני אכתי קטנים נינהו אבל לר"ל דמוקי לה כריב"י דאם עודן בו נעשה גדול למפרע א"כ הוי אשת איש וחייבין עלי' מיתה וא"כ אמאי קאמר בברייתא דעושה אלמנה לכה"ג וע"כ בעי ר' יוסי דאיפשר דלתנא דברייתא מספקא ליה אם למפרע נעשה איש או מכאן ולהבא ע"כ תני בברייתא דעושה אלמנה לכה"ג דילמא למפרע הוא נעשה איש אע"ג דלקחה בביאה קודם אעפ"כ דלמא למפרע נעשה איש וכן גרושה שנשאה וגירשה הוי גרושה דילמא למפרע הוא נעשה איש וכן אם חלצה ומה שכתב הפ"מ דאין חוששין שמא יביא ב' שערות כו' שגה בזה ודו"ק וע"כ אמר דהיינו צריכא ליה]:
אך אעפ"כ איפשר לפרש כפשוטו דהיא צריכה לי' וע"כ לא מוקי כריב"י והא דמשמע אי אמרינן דלמפרע נעשה איש ניחא וא"כ הקשה דמ"ט לא קתני דהוי אשת איש למפרע לפי מה שכתבו התוספות דלא הוי התראת ספק דאיגלאי מילתא למפרע ואע"ג דהתוס' כתבו בנדה (ד' מ"ו) במופלא הסמוך לאיש דלכך לוקין דסמכינן שיביא שתי שערות בזמנן דאזלינן בתר רובא ואמאי לא אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע כבר חילקתי בזה בספרי עמק יהושע (ס' כ"ב) דזהו דוקא בהתחדשות המעשה דהיינו שיביא שתי שערות ע"כ לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע אבל גבי סריס שלא הביא שתי שערות בזה אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע דזהו בלא התחדשות דהבאת ב' שערות א"כ צריך לומר איגלאי מילתא למפרע אך איפשר לומר דלפי מה שביארתי דהטעם אם הביא שתי שערות דאיגלאי מילתא למפרע הוא כמו דאמרינן בב"ב (ד' קנ"ה) וכי לא נולדו בו סימני סריס כו' כי אתא לקמיה דר' חייא איכחיש אמר להו ליקרי ואי אברי לכחוש דהיינו סימנים זימנין דאתי מחמת כחישותא וזמנין דאתי מחמת בריאותא וא"כ לפי הגירסא דאיתא ביבמות (דצ"ג) דהני סימנים זימנין דנתרי מחמת כחישותא וזימנין מחמת בריאות' ועיין תוס' יבמות (דקנ"ה) ד"ה הכי כו' וא"כ לפי"ז היה איפשר מתחילה שלא יעמדו בו השערות בשעת הבאת סימנים ואח"כ גרם לו מחמת כחישותא או מחמת בריותא שעמדו בו הסימנים א"כ איפשר דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע והתראת ס' לא שמיה התראה לר"ל:
[ועוד איפשר לומר, לפי מה שהבאתי בספרי עמק יהושע (ס' י"ט) מה שתירצו האחרונים שהקשו על התוס' דיבמות (ד' פ') שכתבו דאם אכל חלב מבן י"ג שנה ויום א' עד בן י"ח ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא ב' שערות דנעשה סריס למפרע דכתבו התוספות דלא הוי התראת ספק שמא יביא ב' שערות קודם י"ח דהשתא מיהת איגלאי מילתא למפרע שהיה גדול בשעת התראה והקשו מתוס' דנדה (ד' מ"ו) שכתבו דמופלא הסמוך לאיש לכך ליקנוס דסמכינן ארובא שיביא ב' שערות ולא מטעם דאיגלאי מילתא למפרע ותירצו דהתם ביבמות (ד' פ') הספק הוא בהחוטא אם הוא בר עונשין ע"כ אמרינן איגלאי מילתא למפרע אבל במופלא הסמוך לאיש הספק בחטא דאם לא הביא ב' שערות בזמנו לא הוי הקדישו הקדש וכל שהספק בחטא לא אמרינן דאיגלאי מילתא למפרע ע"ש שהארכתי בזה וא"כ ה"נ הוי הספק בחטא דאם הוא קטן א"כ לא הוי אשת איש וכל שהספק הוא בחטא לא אמרי' איגלאי מילתא למפרע ועוד דלקמן יתבאר דהירו' סובר דלא אמרי' איגלאי מילתא למפרע כלל וא"כ לא קשה דיהא חייב עליו משום אשת איש כיון דהתראת ספק לא שמי' התראה ע"כ תני' העושה אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דהיינו אלמנה אם מת קודם גדלות אעפ"כ הוי אלמנה דילמא הוי ב' שערות סימן ואם מת לא היו נושרים בגדלות (ודלא כמו שכתב הפ"מ דמיירי כשהגדיל והיה חי ועודן בו הב' שערות א"כ הוי אשת איש ממש ואם היה חי היו מתקיימין בו הב' שערות א"כ הוי אשת איש ממש וחייבין עליו משום א"א
ע"כ נראה ני דאפי' מת אך דאיפשר דלא הוי שומא רק סימנים ממש ואם הי' חי היו מתקיימין בו הב' שערות ועיין בב"ב (ד' קנ"ד) אמר להם אי אתם רשאי שנוולו ועוד סימנים עשויות להשתנות לאחר מיתה כו' ופי' ר"ת שבחיי' היו השערות לבינות ועכשיו הושחרו לאחר מיתה כו' דשמא בחייו לא הי' בו גומות ומחמת מיחה יש שם גומות ועוד דאיפשר דמיירי דמת ולא בדקו אם היו הב' שערות ולאחר מיתה א"א לבודקו וגרושה נמי איפשר שגירש מקודם ולאח"כ נעשה גדול ועמדו בו בשעתסימנים ועיין בפ"מ במראה הפנים ושגה בזה וגם בחליצה איפשר שחלץ מקודם ואח"כ עמדו בו בשעת הסימנים וע"כ לא פריך אח"כ רק לר' יוחנן דקאמר ניחא אלמנה וגרושה תיפתר שבא עליה ומשהגדיל נותן לה גיטה וחלוצה תיפתר שבא עלי' ומת וחלצו לה אחין ועל ידו היא נעשית חלוצה ומשמע דלא קשי' רק לר' יוחנן אבל לא לר"ל:
אך שצריך לבאר דא"כ איך יתיישב חלוצה לר"ל לפי מה שביארתי שחלץ לה ואח"כ איגלאי מילתא למפרע שהיו סימנים שעמדו בו בשעת סימנים והא ר"ל סובר דחליצה מעוברת לא שמי' חליצה ביבמות (ד' ל"ה) ולפי מה שכתבו התוספות דספק זה אין ראוי להתברר עכשיו כו' וא"כ ה"נ איך הוי חליצה הא בעינן שיעמדו בו בשעת סימנים אך אפשר דלפי מה שביארתי שיטת הירושלמי דהטעם הוא כמו דאמרינן (רפ"ז ה"א) דבעינן שתדע במה היא ניתרת אם בעובר אם בביאה אף הכא צרתה לא תנשא עד שתדע במה היא ניתרת אם בביאה אם בחליצה אבל הכא אין הספק אלא אם הוא חליצה מעולה אבל חליצה ודאי בעי ע"כ אמרינן איגלאי מילתא למפרע לפי שיטת הירושלמי
ועוד איפשר לומר דהא דלא אמרינן בחליצה אגלאי מילתא למפרע לא אמרי' היינו שתהא נפטרת בהחליצה אבל לפוסלה מן הכהונה אמרינן וכמו דאמרינן ביבמות (ד' ל"ו) איתבי' ר"ל לר' יוחנן אין הולד של קיימא הוא אסור בקרובותי' ופסלה מן הכהונה בשלמא לדידי דאמינא חליצת מעוברת לא שמי' חליצה היינו דקתני פסולה מן הכהונה לחומרא ולא קתני אינה צריכה חליצה מן האחין אלמא דלחומרא אמרינן איגלאי מילתא למפרע וה"נ לחומרא אמרינן איגלאי מילתא למפרע והוי חלוצה:
ובזה יתיישב נמי מה שהבאתי בס' עמק יהושע (ס' י"ד) מה שנסתפק המ"ל ברמב"ם (פ"ו מה' גירושין) אם קידש על תנאי אם יכול לגרש קודם חלות התנאי ועיי"ש (ס' י"ד) ועיין בספרי נחלת יהושע (ס' ט"ז) וא"כ לפי מה שביארתי דלר"ש דמוקי להברייתא כריב"י והא דעושה גרושה היינו אם גירש קודם שנתגדל ולאחר שנתגדל עמדו בו הסימנים וע"כ הוי קידושין למפרע קידושין וכן הגט ואע"ג דלשיטת הרבה פוסקים אינו יכול לגרש קודם חלות התנאי אך לחומרא אמרינן איגלאי מילתא למפרע ועיין בספרי נ"י (ס' כ"ב) מה שהבאתי הירושלמי (פ"ג דקידושין ה"ג) קידש בתוך סימפון הרי אלו קדושין גמורין (פי' אם קידש על תנאי ואח"כ קידש קדושין גמורים חלים הקידושין השניים דכיון שנתבטל הקידושין הראשונים מחמת התנאי ע"כ חלו הקידושין השנים כו' גירש תלמידי דר' יונה אמרי נגעו בה גירושין ר' יונה אמר לא נגעו בה גירושין כד דמיך ר' יונה עבדין תלמידי' כותי' ואמרין לאחר שלשים יוצאה בלא גט ואת אמרת נגעו בה גירושין ומפרשי הירושלמי פירשו לענין ריח הגט ואפי' אם לא בא עלי' וביטל הקידושין ע"י התנאי אעפ"כ הוי ריח הגט שפוסל בכהונה וכתבתי שם דודאי אם לא בא עלי' לא הוי גט אפי' לכהונה ומ"ש מהמגרש על תנאי דאמרינן בגיטין (ד' פ"א) דהמקדש על תנאי ולא נעשה התנאי דלא פסלה מן הכהונה וא"כ ה"נ כיון דלבסוף איגלאי מילתא למפרע דלא הוי קידושין א"כ לא הוי ריח גט וכתבתי שם דפליגי אם נתקיים התנאי אם הוי גט עיי"ש אך משמעות הירושלמי שאמר נגעו בה גירושין משמע לשון ריח הגט וע"כ נראה לי דלענין ריח הגט לפסול לכהונה אמרינן איגלאי מילתא למפרע לחומרא וכמו דבחליצה אמרינן לחומרא דחליצת מעוברת שמה חליצה לפוסלה לכהונה ה"נ לענין גט ובזה פליגי בירושלמי אם נתקיים התנאי וה"נ קאמר דבן ט' עושה גרושה וחלוצה אם יעמדו בו הסימנים בשער סימנים ע"כ עושה גרושה וחלוצה למפרע לפוסלה מן הכהונה ולא קאמר דגיטו הוי גט משום דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע גבי גט כמו בחליצה וכמו שנסתפק המ"ל ברמב"ם ודו"ק:
וע"ז אומר ניחא אלמנה (פי' לר' יוחנן שמפרש ביעוד ניחא אלמנה דכיון דיכול ליעדה לבנו קטן ע"כ הוי אלמנה) וגרושה (פי' דאיך הוי גרושה הא הוא קטן) וע"ז אומר תיפתר שבא עלי' משהגדיל נתן לה גיטו (ומה שפי' הפ"מ שבא עלי' משהגדיל ונתן לה וכתב ולקמן התיב עלה אי הכי אפי' פחות מבן ט' נמי שגה בזה דהא א"צ לתרץ דבא עלי' משהגדיל דהא ביעוד אפי' בן ט' נמי אלא דבגירושין בעינן שנתן נה גיטה משהגדיל ע"כ הפי' הוא תיפתר שבא עלי' ומשהגדיל נתן לה גיטה ע"כ הוי גט לאוסרה לכהן וחלוצה (פי' דפריך איך היא חלוצה) ומשני תיפתר שבא עליו ומת וחלצו לה אחין ועל ידיו היא נעשית חלוצה (וכל זה הוא לר' יוחנן שמפרש דמיירי ע"י יעוד אבל לר"ל דמוקי כריב"י כבר ביארתי דגרושה וחלוצה היינו מה שהוא גירש ומה שהוא חלץ ולמפרע הוי גיטו גט וחליצתו חליצה לחומרא כמו שביארתי) רק לר' יוחנן צריך לומר דמשהגדיל נתן לה גיטה וחליצה היינו שמת וחלצו לה אחין ועל ידו נעשית חליצה (וכבר ביארתי דלר' יוחנן דמיירי ע"י קידושי יעוד אמאי לא קאמר דחייבין עליו מיתה משום אשת איש אך כבר ביארתי והבאתי הא דאמרינן בקידושין (ד' י"ט) ת"ש איש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן וא"כ אינם חייבין עליו מיתה משום אשת איש וע"כ אומר דעושה אלמנה וגרושה וחלוצה וע"ז פריך מעתה אפי' פחות מבן תשע נמי (פי' אם מייעד ע"י הכסף ולא ע"י ביאה אפי' פחות מבן ט' נמי עושה אלמנה וגרושה וחלוצה) אלא בגין דתני כולהון תשע תנא אף הוא עמהון דבכל הפסולים פוסלין ע"י ביאה ואינהו לא פסלי בפחות מבן ט' אבל הכי נמי אם מייעדה ע"י הכסף שנתן לה הוי ייעוד אפי' פחות מבן תשע נמי ודו"ק]:
(ה"ח) פשיטא הדא מילתא פחות מבן עשרים שהביא שתי שערות למפרע הוא נעשה איש ויותר מבן ך' שהביא שתי שערות מכאן ואילך הוא איש מה פליגי בבן עשרים שמואל אמר למפרע הוא נעשה איש רב אמר מכאן ואילך הוא איש מתני' פליגא בין על דין בין על דין הסריס אינו נעשה בן סורר ומורה שאין בו הקפת זקן ויתרו בו שמא יביא שערות בתוך שלשה חדשים מתנית' פליגא על שמואל אחד בן תשע שנים ויום א' ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות כמה דתימר בן ט' שנים ויום א' ועד בן שתים עשרה שנה ויום א' שהביא שתי שערות למפרע הוא נעש' איש ודכוותה בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות מכאן ואילך הוא נעשה איש ומה עבד לה שמואל פתר לה סמוך לכ' שנה:
והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ב דשבת) הבאתי הירושלמי הזה כמו שפירשו המפרשים הק"ע והפ"מ שהירושלמי מחולק עם הש"ס דילן דלהש"ס דילן אינו נעש' גדול רק מהבא' שתי שערו' ואילך ולהירושלמי נעשה גדול למפרע והק"ע כ' ולא ראיתי להפוסקים שביארו דין זה ובאמת מוכח מכמה מקומות בש"ס דאינו נעשה גדול אלא מכאן ולהבא ובנדה (ד' מ") לא חיישי' אלא שמא נשרו וע"כ הוי גדולה אבל לא חיישינן דילמא תביא אח"כ ב' שערות ותהי' גדולה למפרע והירושל' הזה מתפרש בדוחק גם אינו נ"ל שיהא הש"ס הזה מחולק עם הש"ס שלנו בענין דאם הביא ב' שערות אח"כ שיהי' גדול למפרע ע"כ נראה לי שיש ט"ס בירושלמי (וכצ"ל) פשיטא הד מילתא פחות מבן עשרים שנה שהביא שתי שערות למפר' הוא נעשה איש (והוא ט"ס וצ"ל) מכאן ואילך הוא איש ויותר מבן עשרי' שהביא שתי שערות מכאן ואילך הוא איש והוא ט"ס וצ"ל למפרע הוא נעש' איש) פי' שנעשה גדול למפרע והוא סריס וע"כ הוי גדול למפרע והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' פ') איתמר אכל חלב מבן שתים עשרה שנה ויום א' עד בן שמונה עשרה ונולדו בו סימנים סריס ולאחר מכאן הביא ב' שערות רב אמר נעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן הי' באותה שעה ועל זה אמר ויותר מבן עשרים שהביא שתי שערות למפרע הוא נעשה איש דבזה אפילו שמואל נמי מודה לשיטת הירושלמי דנעשה גדול למפרע. מה פליגין בבן עשרים שמואל אמר למפרע הוא נעשה איש רב אמר מכאן ולהבא הוא נעשה איש (פי' דפליגי בבן עשרים דשמואל אמר למפרע הוא נעשה איש שהוא ודאי סריס וע"כ הוי גדול למפרע ורב סוב' דמכאן ואילך הוא נעשה איש והוא משום שסובר דאינו נעשה סריס אלא לאחר עשרים אבל לא בעשרים גופא):
ונ"ל שטעם מחלוקתם בשנת העשרים אם הוא נעשה סריס או שנעשה סריס לאחר עשרים הוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' צ"ז) אחד בן ט' שנים כו' ורמינהו בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות יביאו ראי' שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם כו' הא איתמר עשה אמר ר' שמואל בר יצחק אמר רב והוא שנולדו בו סימני סריס אמר רבא דיקא נמי דקתני והוא הסריס ש"מ וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה תני ר' חייא עד רוב שנותיו כו' ולשיטת הירושלמי הוא מאי דאמרינן א' בן ט' שנים ויום אחד וא' בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות הוא לדברי רב דאמר מכאן ואילך הוא איש וא"כ הא דאמר בן עשרים שנה היינו כל שנת העשרים הוא עדיין קטן כמו בן ט' ואם הביא ב' שערות נעשה גדול על להבא כמו בבן ט' שאם בא לכלל גדלות אינו נעשה גדול אלא מכאן ולהבא וא"כ ניחא דהא דתנן בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראי' שהוא בן עשרים שנה והוא הסריס מיירי בשנת העשרים גופא דנעשה סריס למפרע והא דתנן א' בן י"ט שנים ויום אחד וא' בן יום עשרים שלא הביא ב' שערות היינו בהשנה הסמוכה לעשרים דאז הוי קטן עדיין אבל לא בשנת עשרים גופא:
ובזה יתבא' במה דאיתא בנדה (ד' מ"ז) אמר רב הלכתא בכולה פרקין מעל"ע ועולא אמר דתנן תנן ודלא תנן לא תנן בשלמא לעולא היינו דקתני יום א' והכא לא קתני אלא לרב ליתני ועוד תני ר' יוסי בן כיפר אומר משום ר' אליעזר שנת עשרים שיצאו מהן שלשים יום הרי הוא כשנת עשרים לכל דבר וע"כ סובר רב דהא דתנן בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות יביאו ראי' שהוא בן עשרים שנה דבעינן מעל"ע וכמו דאמר רב בנדה (ד' מ"ו) הלכתא בכולי פירקין מעל"ע והא דתנן ביבמות (ד' צ"ו) א' שהוא בן ט' שנים ויום אחד וא' שהוא בן עשרים שלא הביא ב' שערות היינו בבן עשרים גופא וע"כ אינו גדול אלא מכאן ולהבא ולא הוי סריס ושמואל סובר דהא דתנן בנדה (ד' מ"ז) בן עשרים שנה שלא הביאב' שערות מביא ראי' שהוא בן עשרים שנה והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם היינו בבן עשרים גופא דכיון שלא הביא ב' שערות הוא הסריס ונעשה גדול למפרע והראי' מדכולהו פירקין תני מעל"ע והכא לא תני אלמא דבן עשרים גופא הוי סריס ונעשה גדול למפרע והוא כמו עולא דאמר דתנן תנן ודלא תנן לא תנן):
וע"ז אמר מתניתא פליגא בין על דין בין על דין (פי' בין לרב ש בין לשמואל) הסריס אינו נעשה בן סורר ומורה שאין בו הקפת זקן ויתרו בו שמא יביא ב' שערות בתוך שלשה חדשים ונראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) ויתרו בו בתוך ג' חדשים שמא לא יביא ב' שערות והוא דמקשה על רב ושמואל דסברי דאם נעשה סריס לרב למעלה מעשרים דהיינו שהוא בן עשרים שנה ויום א' ולשמואל בבן עשרים אם לא הביא ב' שערות נעשה גדול למפרע א"כ אמאי לא יתרו בו שמא לא יביא ב' שערות וא"כ הוי גדול למפרע וא"כ בתוך ג' חדשים הוי בן סורר ומורה דבשלמא אי אמרינן דאפי' יותר מבן עשרים דהוי סריס אעפ"כ לא נעשה גדול למפרע ניחא דאין הזמן אלא שלשה חדשים אחר הגדלות די"ב שנה ויום א' וכיון שהוא קטן עד בן עשרים א"כ לא הוי הזמן של בן סורר ומורה וכמו דאמרינן ביבמות (דף פ') שם מתקיף לה רב יוסף לרב איילונית לר"מ יהא לה קנס א"ל אביי מקטנותה יצתה לבגר כו' דתני' אין הסריס נידון כבן סורר ומורה לפי שאין בן סורר ומורה נידון אלא בחתימת כו' ואין איילונית נידונית כנערה המאורסה לפי שמקטנותה יצא לבגר וכתבו התוס' איילונית לר"מ יהא לה קנס לשמואל ניחא כיון שימי קטנות נמשכים עד י"ח א"כ אין כאן נערות דימי נערות הם בששה חדשים הסמוכים לשתים עשרה כשפוסקין אז ימי קטנות אבל לרב יהא לה קנס שפוסקין בזאת ימי קטנות כמו בשאר נשים. וה"נ בבן סורר ומורה דאי אמרינן דלא נעשה גדול למפרע א"כ ניחא דע"כ אין נידון כבן סורר ומורה דזמן בן סורר ומורה בתוך ג' חדשים היינו סמוך לשלש עשרה שנה ויום א' אבל לבתר הכי לא הוי זמן של בן סורר ומורה אבל כיון שרב ושמואל סוברים דנעשה גדול למפרע א"כ יתרו בו שמא לא יביא ב' שערות וא"כ יהי' גדול למפרע וא"כ יוכל להתרות בו תוך שלשה חדשים מיד שנפסקים ימי קטנות שאז הוי ג' חדשים הסמוכים לקטנות (ואיפשר דלשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' ה') דמשני באיילונית דמקטנותה יצתה לבגר איפשר דבבן סורר ומורה נמי הכי הוי דאין לו הזמן ג' חדשים וע"כ תניא אין הסריס נידון כבן סורר ומורה כו' ואין איילונית נדונית כנערה המאורסה שמקטנותה יצתה לבגר. אבל הירושלמי לא סבר הכי וע"כ מקשה מבן סורר ומורה]:
וע"ז משני כמן דמר אין מקבלין התרי' על הספק אבל אם היו מקבלין התרי' על הספק יכול להתרות בו אלא דאתי כמ"ד אין מקבלין התרי' על הספק אך אעפ"כ יש להקשות דאפי' למ"ד דמקבלין התריי' על הספק אעפ"כ הא ספק זה לא יתברר אלא שאם לא יביא ב' שערות עד עשרים או לאחר עשרים שאז נעשה גדול למפרע וא"כ פטור וכמו דתנן בסנהדרין (דף ע"א) ברח עד שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף זקן התחתון פטור ופירש"י דתו לא דיינינן לי' כיון דאילו עבד השתא לאו בר קטלא הוא. וע"כ צריך לומר דהקושי' הוא ויתרו בו תוך שלשה חדשים שמא לא יביא ב' שערות היינו שיגמרו את דינו באם שלא יביא ב' שערות עד עשרים יהי' חייב (אך זהו קצת דוחק לגמור דינו באם שלא יביא ב' שערות) ועיין בירושלמי (פ"ז דסנהדרין ה"ח) ר' ירמי' בשם רב שמואל בר רב יצחק זאת אומרת שדנין מספק ופי' הפ"מ ממתניתין דקתני בכל יום היו דנין כו' ואעפ"י שלא שמעו מהעדים שהעידו כו' היו דנים אם כך הוא ואם יאמרו העדים אח"כ כזה חייב הוא כו' עיין שם ודו"ק]. וע"ז משני כמ"ד אין מקבלין התרי' על הספק ואתי שפיר דהא לכאורה בבן סורר ומורה מתרין בו על הספק דהא אם רצה אביו ואמו למחול מוחלין לו וא"כ בלאו"ה הוי התראת ספק אלא דהכא צריך להיות הגמר דין נמי על הספק ובסתם בן סורר ומורה לא הוי הגמ"ד על הספק דהא אם נגמר דינו אינו יכול אביו ואמו למחול לו כמו דאיתא בירושלמי (ועיין בס' עמק יהושע ח"ב מה שביארתי שם דבבן סורר ומורה לא הוי התראת ספק) [ועיין בק"ע שהקשה דאיך יתרו אותו על גניבה שני' הא בעינן שילקה תחילה קודם עדות השני' ותירץ דקאי על התראה הראשונה אך לפי"ז משמע דלא מפרש כפירוש רש"י בסנהדרין (שם) דלא הוי התראה ממש דא"כ הוי התראת ספק עיי"ש אלא דהוי התראה ממש וא"כ לפי מה שביארתי יהא מוכח שהירושלמי סובר דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע אפי' הוא מחמת שלא הביא ב' שערות
[ומה שהוכיח הק"ע ג"כ דאינו סובר כמו שכתבו התוס' זה אינו לפי גירסתו דמקשה שמא יביא שתי שערות וא"כ אפשר לומר דזהו מחמת התחדשות שיביא אח"כ שתי שערות בזה לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע לכ"ע כמו שביארתי בספרי עמק יהושע (ס' כ"ב) אך לפי מה שהגהתי שמא לא יביא ב' שערות בזה יהי' מוכח דהירושלמי אינו סובר כפי' התוס'. והא דקאמר דפליגי אם למפרע נעשה איש אפשר דפליגי אליבא דמ"ד התראת ס' שמה התראה ועוד לענין אם יביא חטאת על חלב שאכל ועוד כיון שבירושלמי אמר סתם למפרע נעשה איש א"כ יש נ"מ לענין אם קידש שחלין הקידושין ועיין במה שביארתי (בה' ז') ודו"ק]:
עוד (שם) מתניתא פליגא על שמואל א' בן תשע שנים ויום א' וא' בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות כמה דתימר השע שנים ויום אח' עד י"ב שנים למפרע הוא נעשה איש (הוא ט"ס וצ"ל) מכאן ואילך נעשה איש ודכוותה בן עשרים שנה מכאן ולהבא נעשה איש (פי' וא"כ קשה לשמואל שסובר דבן עשרים שלא הביא ב' שערות נעשה גדול למפרע) וע"ז אומר מה עבד לה שמואל פתר לה סמוך לעשרים שנה (פי' השנה הסמוכה לעשרים מלפני' אז הוא עדיין קטן אם לא הביא ב' שערות ואם הביא ב' שערות נעשה גדול מכאן ולהבא אבל בשנת עשרים גופא נעשה גדול למפרע) ודלא כמו שפירשו הק"ע והפ"מ דהיינו בשנה שאח"כ והק"ע פי' בשלשים שבסוף עשרים וזהו לפי גירסתם בירושלמי אבל לפי מה שהגהתי אפשר לומר דשנה הסמוכה לעשרים היינו שעדיין לא נכנס שלשי' יום בתוך עשרים והוא כמו דאיתא בנדה (ד' מ"ז) ועוד תני ר' יוסי בן כיפר משום ר"א שנת עשרים שיצאו ממנה שלשים יום הרי היא כשנת עשרים לכל דבריו (פי' שנעשה גדול למפרע והוי סריס אבל פחות משלשים יום אינו נעשה גדול אלא מכאן ולהבא) והשת' ניחא לשמואל דאמר בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות יביאו ראי' שהוא בן עשרים והוא הסריס ובכולהו פירקין תני ויום א' והכא לא אלא ודאי דבבן עשרים נעשה ג"כ גדול למפרע וכן הכא ביבמות נמי תנן אחד בן תשע שנים ויום א' וא' בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות היינו אם לא נכנס עדיין שלשים יום בתוך עשרים וע"ז אומר פתר לה סמוך לעשרים שנה או אפשר דדווקא השנה הסמוכה לעשרים וכל החילוקים שבין הבבלי והירושלמי הוא מחמת הקושי' דמתניתין אהדדי דלשיטת הש"ס דילן היינו דווקא אם הביא סימני סריס אז הזמן הוא עשרים כמו דתנן בנדה (ד' מ"ו) דבן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות יביאו ראי' שהוא בן עשרים והוא הסריס אבל אם לא הביא סימני סריס ע"ז תנן ביבמות דא' בן תשע שנים ויום א' וא' בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות והירושלמי אינו מחלק בהכי אלא דלרב מיירי ההיא דנדה למעלה מעשרים וההיא דיבמות בעשרים גופא ולשמואל מיירי ההיא דנדה בעשרים גופא וההיא דיבמות בשנה הסמוכה לעשרי' ותרוייהו סברי דנעשה גדול למפרע ולשיטת הש"ס דילן מחולקים בזה רב ושמואל דלרב נעשה סריס למפרע ושמואל סובר דקטן הי' באותה שעה ודו"ק
[ובזה יתבאר הירו' סנהדרין (פ"ט ה"ו ההורג את הנפשות שלא בעדי' כונסין אותו לכיפה כו' ריב"ח אמר בשאינו יכול לקבל התרי' ופי' הפ"מ בשאינו יכול לקבל התרי' מהן כגון שלא הי' להם פנאי להתרות בו ולא הי' יכול לקבל התרי' מהן או שהמעשה נעשה מרחוק הרבה וכיוצא בו ואין דנין בלא התרי' והנה בש"ס דילן בסנהדרין (ד' פ"א) ושמואל אמר שלא בהתרי' ולא אמר כמו דאיתא בירושלמי בשאינו יכול לקבל התרי'. ע"כ נ"ל לפרש דלא כהפ"מ דהא דאמר בשאינו יכול לקבל התרי' הוא דהיינו אם הי' פחות מבן עשרים ולא הביא ב' שערות כמו דאמרינן הכא וא"כ אינם יכולים להתרות בו דלמא לא יביא ב' שערות עד בן עשרים וא"כ הוא קטן ואינו בר עונשין והירושלמי אינו סובר כמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' פ') דלקי על חלב שאכל דלא חשיב התראת ספק אע"ג דבשעת התראה הי' ספק אך דאמרינן אגלאי מילתא למפרע והירושלמי סובר דהוי תחילה התראת ספק וא"כ אינו יכול לקבל התרי' וכמו שאמר בירושלמי כמ"ד אין מקבלין התרי' על הספק וע"כ אף שאח"כ לא הביא ב' שערות רק עד אחר עשרים וא"כ נעשה סריס למפרע אך אעפ"כ לא הי' יכול תחילה לקבל התראה וע"כ אומר שאינו יכול לקבל התראה ובש"ס דילן אומר אמר שמואל שלא בהתראה ולא אמר בשאינו יכול לקבל התראה וכמו שביארתי דלשמואל ליכא למימר הכי אפי' אי לא אמרינן דכה"ג איגלאי מילתא למפרע והא דקאמר אכל חלב כו' היינו לענין לחייבו בקרבן) אעפ"כ הא שמואל אמר ביבמות (ד' פ') דקטן הי' באותה שעה וא"כ כיון שהי' קטן א"כ אינו חייב להכניסו בכיפה כיון שהי' קטן באותה שעה ע"כ אומר סתם בלא התראה ולא שאינו יכול לקבל התראה כמו שביארתי ודו"ק]: