Noam Yerushalmi on Yevamot Chapter 13
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
איזו היא קטנה שהיא צריכה למאן כל שהשיאתה אמה או אחי' לדעתה כו' ר' חנני' בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושי' אינה צריכה למאן ובגמ' מה חלוקין על ר' חנני' בן אנטיגנוס מן מה דמר ר' יוחנן איזו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש כל שנותנים לה גיטה ודבר אחר עמו והיא מוציאה אותו לאחר זמן הדא אמרה חלוקין על רחב"א ופי' הפ"מ איזו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש ואינה יוצאה במיאון כל שנותנים לה גיטה ודבר אחר (פי' שמבחנת בין גיטה לדבר אחר כו' וקודם לזמן הזה אינה צריכה להתגרש אבל מיאון צריכה ואעפ"י שאינה יודעה לשמור) והנה הפ"מ שגה בזה במה שכתב איזו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש ואינה יוצאה במיאון. דהא במיאון יוצאה עד שתביא שתי שערות ולר' יהודה עד שירבה שחור על הלבן ובירושלמי (פ"ק דיבמות ה"ב) אמרי' תני עד אימתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות ד"ר מאיר ר' יהודה אומר עד שירבה השחור כו' עד שתתפשט הכף כו' אתא עובדא קומי ר' יוסי אמר עד שיבדקו דדיה. וכן נדחק בזה הק"ע דמה ראיה היא זו מדאמר ר' יוחנן איזו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש כל שנותנים לה גיטה ודבר אחר עמו והיא מוציאה אותו לאחר זמן לענין מיאון דבעינן שיכולה לשמור קידושיה:
וע"כ נראה לי שהוא (ט"ס) בירושלמי ולא קאי על הא דאמר ר' יוחנן איזה היא קטנה שהיא צריכה להתגרש רק (כצ"ל) מה חלוקים על רחב"א מן דמר ר' יוחנן מה טעם אמרו קטנה בת ישראל אוכלת בתרומה מפני חינה הדא אמרה חלוקין על רחב"א והוא כמו דאמרינן בירושלמי דגיטין (פ"ה ה"ו) א"ר יוחנן מה טעם אמרו קטנה בת ישראל אוכלת בתרומה מפני שיהיו הכל קופצין עלי' לישא אותה משום חינה אמר ר' שמי והוא שתהא יודעת לשמור קידושי' כו' אמר ר' חנני' מן מה דאמר ר' יוחנן מפני חינא הדא אמרה אפי' לא יודעת לשמור קידושי' איפשר לומר שמתרץ על הא דתנן העיד ר' יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה וא"כ משמע דחרשת לא אכלה ואמאי לא אכלה וכן אמרינן בגיטין (דף נ"ה) ועל קטנה בת ישראל ואילו חרשת לא אכלה מ"ט גזירה שמא יאכיל חרש בחרשת כו' וע"כ אמר ר' שמי דהא דקטנה אוכלת היינו דוקא אם יודעת לשמור קידושי' אבל בלאו"ה אינה אוכלת בתרומה וע"כ ניחא דחרשת אעפ"י דתקינו לה קידושין אעפ"כ אינה יודעת לשמור קידושי' וע"כ לא אכלה וע"ז אמר ר' חנני' מן מה דאמר ר' יוחנן מפני חינה הדא אמרה אפי' אינה יודעת לשמור קידושי' (פי' דמן מה דאמר ר' יוחנן מפני חינה והוא שבא ג"כ לתרץ דמ"ט לא אכלה חרשת בתרומה) וע"ז אמר דהטעם דקטנה אוכלת בתרומה הוא משום חינה וא"כ ניחא דחרשת לא אכלה וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' קי"ג) דבחרשת לא שייך טעמא דמשום חינה משום דחרשותה גרמה לה וא"כ למה צריך ר' יוחנן לתרץ דהטעם הוא משום חינה ולא כמו דאמר ר' שמי דהטעם הוא משום דבעינן שיודעת לשמור קידושי' ע"כ בחרשת כיון דאינה יכולה לשמור קידושי' ע"כ אינה אוכלת בתרומה וא"כ מוכח דאמר ר' יוחנן דקטנה אוכלת בתרומה אעפ"י שאינה יודעת לשמור קידושי' וא"כ מוכח מזה דחלוקין על רחב"א דכיון דר' יוחנן חמר דאוכלת בתרומה אעפ"י שאינה יכולה לשמור קידושי' וא"כ מוכח מזה שקידושי' קידושין מדרבנן וצריכה מיאון דהא אוכלת בתרומה נמי ובזה יתבאר הירושלמי ועיין בק"ע מה שנדחק בהירושלמי הזה וכן פי' הרשב"א נמי דחוק ולפי מה שביארתי ניחא שפיר ודו"ק):
ובזה יתבאר הא דאמרינן שם בירושלמי אמר ר' אימי מתניתא אמרה כן נישאת לכהן תאכל בתרומה ופי' הפ"מ בדוחק דקאי אמתניתין דפ' יוצא דופן בת ג' שנים ויום א' מתקדשת בביאה כו' ע"ש עוד כתב דלא גרסינן לזה כלל ע"ש ולי נראה דקאי אמתני' דגיטין דתנן על קטנה בת ישראל שנישאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה (וכן פי' הק"ע אלא שפי' דמתניתין אמרה כן דאם נישאת לכהן תאכל בתרומה וא"כ אמאי חרשת לא אכלה אלא ודאי דמיירי שיודעת לשמור את קידושי' אבל חרשת אינה יודעת לשמור את קידושי' אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר דמתמה אהא דקאמר ר' שמי והוא שתהא יודעת לשמור קידושי' וע"ז אמר ר' אימי מתניתין אמרה כן דהא תנן שנשאת לכהן כו' וא"כ כיון שנשאת עפ"י עצמה א"כ אם אינה יודעת לשמור קידושי' אינה מקודשת וכמו דתנן הכא רחב"א אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושי' אינה צריכה למאן וא"כ אם אינה יודעת לשמור קידושי' כיון שאינה צריכה למיאון א"כ לא מהני לה נשואין וא"כ בודאי דאינה אוכלה בתרומה אלא ודאי דמיירי דווקא חם יודעת לשמור קידושי'. וע"ז אומר אמר ר' חנני' מן מה דאמר ר' יוחנן מפני חינה הדא אמרה אפי' אינה יודעת לשמור קידושי' דאלו"ה לא הי' צריך לומר הטעם דמפני חינה דאפי' אינה יודעת לשמור קדושי' נמי מקודשת וע"כ ניחא הא דקאמר הכא מן מה דאמר ר' יוחנן משום חינה (ולפי הגהתי א"כ מוכח דר' יוחנן סובר דחלוקין עליו חביריו על רחב"א):
אך א"כ תקשה דכיון שביארתי דחרשת אינה יכולה לשמור קידושי' א"כ איך מתגרשת הא תנן בגיטין (דף ס"ד) דכל שאינה יכולה לשמור גיטה אינה יכולה להתגרש וא"כ איך תנן בגיטין (דף נ"ה) העיד ר' יוחנן בין גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט איך מתגרשת הא אינה יכולה לשמור גיטה על כן נראה לי דהא דקאמר ר' יוחנן איזהו קטנה שהיא צריכה להתגרש (פי' שהיא יכולה להתגרש א שנותנים לה גיטה ודבר אחר עמה היינו שהוא מפרש מתניתין דתנן כל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש היינו כמו דאמרינן בגיטין (ד' ס"ד) ת"ר קטנה היודעת לשמור את גיטה מתגרשת ושאינה יודעת לשמור את גיטה אינה מתגרשת ומפרש ר' יוחנן כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר והיינו כמו דאמר בירושלמי דאמר ר' יוחנן איזו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש כל שנותנים לה גיטה ודבר אחר עמה היינו שמבחנת בין גיטה לדבר אחר והוא דאין לומר דדוקא שיכולה לשמור גיטה א"כ איך חרשת מתגרשת הא אינה יכולה לשמור קידושי' דהא ר' יוחנן מחלק בין קטנה ובין חרשת דקטנה אוכלת בתרומה משום חינא וחרשת לא אכלה והיינו משום דר' יוחנן סובר דאפי' אינה יכולה לשמור קידושיה נמי מקודשת ובחרשת שאינה יכולה לשמור קידושיה והוא משום דהתם ליתא לטעמא דמשום חינא וע"כ מפרש להא דתנן דכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש דהיינו שמבחנת בין גיטה לדבר אחר ובזה איפשר שיהיה הגירסא כמו דאיתא בירושלמי מן מה דמר ר"י איזו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש כל שנותנים לה גיטה ודבר אחר עמה א"כ מוכח שסובר דחרשת אינה יכולה לשמור קידושיה וע"כ הוי קשה ליה דהא תנן דכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש ע"כ מפרש למתניתין דכל שאינה יכולה להתגרש היינו שאינה מבחנת בין גיטה לדבר אחר וזהו פחות מהא שיכולה לשמור וע"כ מפרש להחילוק שבין קטנה לחרשת משום חינה דבחרשת אעפ"י שאינה יכולה לשמור קידושיהמקודשת וכן בקטנה וא"כ החילוק הוא משום חינא א"כ מוכח מזה דחלוקים על ר' חנניה בן אנטיגנוס ועיין לקמן ר"פ חרש ושם יתבאר ודו"ק ועיין בגיטין (ד' ס"ה) בתוס' וברא"ש שם ודו"ק:
שם בירושלמי מהו שתמאן ותעקור גיטה חללה וממזרת. [והקשה הק"ע הא תנן לקמן בפרקין נתן לה גט והחזירה ומיאנה בו נישאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה מותרת לחזור שמע מינה אתי מיאון ומבטל גיטה ותירץ דהיינו לענין פסול כהונה כו' עיי"ש אך לקמן אמרי' בירושלמי ושלמי דאין ב"ד מזהמין אותה אך הפי' דהירושלמי מיבעי' ליה דהא דאמרינן דאתי מיאון ומבטל גיטה היינו בשלא נעשה העבירה בנתים אבל בשנעשית העבירה כגון שנבעלה לכהן אחר גירושין ונעשית חללה או שנבעלת קודם גירושין ואח"כ גירשה ואח"כ מיאנה אם בכה"ג כיון שנעשית מעשה העבירה חללה וממזרת בכה"ג לא אמרינן דאתי מיאון ומבטל גיטה]:
שם (ה"ד) הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה כו' אמר ר' יוסי בר' בון והוא שיהא הגט בסוף [והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה דלא מקשה הירושלמי כמו דמקשה בש"ס דילן ביבמות (דף ק"ח) אלמא אתי מיאון ומבטל גט ורמינהו הממאנת באיש ונישאת לאחר וגירשה לאחר ומיאנה בו לאחר וגירשה זה הכלל כל שיוצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו אלמא לא אתי מיאון דחברי' ומבטל גיטא דידיה והירושלמי מפרש זה הכלל כל שיוצאה ממנו בגט (פי' למי שנישאת באחרונה אם יוצאה בגט אסור' לחזור לו אבל יוצאה במיאון מותרת לחזור לו וא"כ לא קשיא רישא לסיפא). וע"ז אמר ר' יוסי בר' בון והוא שיהא הגט לבסוף אבל בש"ס דילן מפרש דקאי אראשון ע"כ פריך דא"כ מוכח דלא אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה
שם (ה"ו) המגרש את אשתו והחזירה מותרת ליבם ור"א אוסר וכן המגרש את היתומה והחזירה מותרת ליבם ור"א אוסר קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב החזירה אסורה ליבם ומודים חכמים לר"א בזמן שגירשה והחזירה כשהיא קטנה מפני שגירושיה גירושין גמורים ולא הית' חזרה חזרה גמורה אבל אם גירשה כשהיא קטנה והחזירה גדולה או שגידלה תחתי' מותרת ליבם ובגמ' מ"ט דר"א מפני שעמדה עליה באיסור שעה אחת מודים חכמים לר"א הקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה שהיא כיתומה בחיי אביה קידושי' וגירושיה תורה וחזרתה אינה תורה צרתה מהו רב אמר צרתה אסורה ר' יוחנן אמר צרתה אסורה רשב"ל אמר צרתה מותרת אמר ר' אלעזר חזרתי בין על רבנן דהכא בין על רבנן דהמן לא אשכחית בר נש דכוותי אלא רשב"ל דו אמר צרתה מותר רב המנונא הוי יתיב קומי רב אבא בר אחווה אמר צרתה מהו אמר גירושין אמר אסורה אמר חזריה כו':
והנה הירושלמי הזה הוא תמוה מה דאמר רב המנונא הוה יתיב כו' אמר צרתה מהו אמר גירושין אמר אסורה אמר חזריה והפ"מ פירש אמר גירושין כלומר היא עצמה שנתגרשה ואמר אסורה אמר כלומר שחזר ושאלה מה טעמא אם היא אסורה הוי צרתה צרת ערוה ובחידושי הרשב"א לא גריס להך דאמר גירושין כו' וכן ליתא להא בהרא"ש שהביאו שם ע"כ והק"ע גריס הכי א"ל רב ור"י אמרו צרת גרושה אסורה אמר חזרו והכי פי' והא רב ור"י אמרו צרתה אסורה אמר ראב"א חזרו בהם רב ור"י ואמרו שמותרת אי נמי ר"א אמר הדרי בי ואסורה והרמב"ן והרשב"א אמרו גירושין אמרו אסורה אמר חזרי' לא גרסינן ליה:
ולי נראה לבאר במה דאמרי' ביבמות (ד' י"ג) וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות ואמרינן שם ואפילו כנס ולבסוף גירש ורמינהו ג' אחים שנים מהם נשואות ב' אחיות וא' נשוי נכרית גירש א' מבעלי אחיות את אשתו ומת הנשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו שאם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות טעמא דגירש ואח"כ כנס אבל כנס ואח"כ גירש לא אמר ר' ירמי' תברא מי ששנה זו לא שנה זו האי תנא סבר מיתה מפלת והאי תנא סבר נשואין הראשונים מפילין רבא אמר חד תנא הוא וזו ואצ"ל זו קתני ובירושלמי (פ"ג דיבמות ה"ח) אמרי' גירש ר' חגי בשם ר' זעירא לא סוף דבר בשגירש ואח"כ כנס אלא אפי' כנס ואח"כ גירש הדא הוא דתנינן שאם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות ואמר ר' יודן אף ר"א מודה בה א"ר יוסי ויאות אילו מי שהי' לו בנים ומתו ואח"כ מת הוא שמא אין אשתו זקוקה ליבום תמן שהי' לו בנים בשעת מיתה והכא והוא שתהא צרה לאחר מיתה:
ובזה יתבאר הא דאמר גירושין אמר (צ"ל אמרה) אסורה (פי' ההיא משנה דגירושין דהיינו ממה דתנן גירש א' מבעלי אחיות את אשתו ומת נשוי נכרית וכנסה המגרש כו' זו היא וכולן שנתגרשו או שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות א"כ דווקא גירש ואח"כ כנס אבל כנס ואח"כ גירש לא והוא משום דנשואין הראשונים מפילין וא"כ אמרה אסורה דנשואין הראשונים מפילין ואסורה אפי' צרתה נמי. וע"ז אומר חזרו (כצ"ל) (פי' דהא מתניתין חזרה מזה) וכמו דאמרינן ביבמות (ד' י"ג) אמר ר' ירמי' תברא מי ששנה זו לא שנה זו והאי תנא סבר מיתה מפלת והאי תנא סבר נשואין הראשונים מפילין ובירושלמי ר' חגי בשם ר' זעירא לא סוף דבר בשגירש ואח"כ כנס אלא אפי' כנס ואחר כך גירש הדא הוא דתנינן שאם מתו או נתגרשו או שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות וביבמות (ד' ל') אלא זו היא למעוטי מאי למעוטי כנס ואח"כ גירש הניחא אי סבר לה כר' ירמי' דאמר תברא מי ששנה זו לא שנה זו והאי תנא סבר מיתה מפלת והאי תנא סבר נישואין הראשונים מפילין אלא אי סבר כרבא דאמר זו כו' זו היא למעוטי מאי כו': והירושלמי דע"ז אומר זו היא (פי' להורות דלא סוף דבר בשגירש ואח"כ כנס אלא אפי' כנס ואח"כ גירש נמי (דהירושלמי לא יוכל לתרץ כמו דאמרינן ביבמות ד' ל') הניחא אי סבר לה כרב אשי זו היא למעוטי מת בלא גירש דאפי' לא כנס הנשוי נכרית את אשתו נמי אסורה דהו"ל צרת אחות אשה בזיקה כמו שפירשו שם דהא כבר ביארתי דלשיטת הירושלמי לא שייך בזה זיקה דכיון דמת היבם ולא בא לבסוף לידי חליצה או יבום לא הוי זיקה כלל וע"כ מפרש דהא דאמר וזו היא שאמרו וכולן שמתו או שנתגרשו צרותיהן מותרות לפרושי קא אהי דאפי' כנס ואח"כ גירש נמי מותר' להתייבם דמיתה מפלת וע"ז אומר גירושין אמר' אסורה (פי' מתניתין דגירושין אמרה אסורה והוא משום דסוברת דנשואין הראשונים מפילין) ואע"ג דהבעי' של הירושלמי משמע דמיבעי' לי' אליבא דחכמים בזמן שגירשה קטנה והחזירה קטנה מפני שגירושי' גירושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה וע"ז קא מיבעי' לי' צרתה מהו אעפ"כ כיון דאי אמרינן דנשואין הראשונים מפילין א"כ אפי' נהגדלה נמי הוי ערוה א"כ וודאי דצרתה אסורה. ואע"ג דאמרינן ביבמות (ד' ק"ט) דלר"א צרתה מותרת היינו משום דהיא גופה גזירה ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה אבל אי אמרינן דהוי ערוה ממש משום דנשואין הראשונים מפילין א"כ בודאי דצרתה אסורה וכמו שכתב הרא"ש מה שכתב הראב"ד על הרי"ף שכתב דצרתה מותרת וכתב דלא מחוור משום דיתומה בחיי האב בין לר' אליעזר בין לרבנן הוי מה"ת הילכך צרתה נמי צרת ערוה הוא ושתיהן חולצות ולא מתייבמות וכתב הרא"ש דלכאורה הי' נראה כדבריו דהיינו דתנן בפ"ק כל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת וה"נ צרתה של ערוה קטנה היא ומיהו נוכל לקיים דברי רב אלפס דשאני ערוה זו שיש לה היתר אם גדלה וא"כ אם נאמר דנישואין הראשונים מפילין א"כ אין לה היתר א"כ אין נ"מ וצרתה אסורה כמו בצרת ערוה וע"ז אומר גירושין אמר אסורה וכמו שביארתי דממתניתין דגירושין מוכח דדווקא גירש ולבסוף כנס וא"כ נשואין הראשונים מפילין וע"ז אומר חזרו (פי' שהמשנה חזרה ואמרה זו היא שאמרו וכולן אם מתו או מיאנו או שנתגרשו צרותיהן מותרות גירש ר' חגי בשם ר' זעירא לא סוף דבר כשגירש ואח"כ כנס אלא אפי' כנס ואח"כ גירש) וא"כ כיון שהמשנה חזרה א"כ מיתה מפלת וא"כ צריך להיות צרתה מותרת:
ובזה איפשר לבאר הא שאומר אמר ר' אלעזר חזרתי בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן לא אשכחת בר נש דכותי אלא רשב"ל דו אמר צרתה מותרת (פי' דרבנן דתמן ודאי סברי דצרתה אסורה דילמא הלכה דנשואין הראשונים מפילין אלא אפי' רבנן דהכא נמי סברי דצרתה אסורה אע"ג דהם סברי דמיתה מפלת וכמו דאמרינן בירושלמי (שם) לא סוף דבר כשגירש ואח"כ כנס אלא אפי' כנס ואח"כ גירש הדא היא דתנינן שאם מתו או שנתגרשו צרותיהן מותרות אמר ר' יודן אף ר"א מודהאמר ר' יוסה ויאות אילו מי שהיה להם בנים ומתו כו' והוא שתהא צרה לאחר מיתה אעפ"כ צרתה אסורה גירשה כשהיא קטנה והחזיר' כשהיא קטנה מפני שגירושי' גירושין גמורין ואין חזרתה חזרה גמורה (וכמו שכתב הראב"ד דצרתה אסורה דכל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת) ולקמן יתבאר עוד בזה החילוק שבין רבנן דהכא לרבנן דהמן:
עוד שם אמר רבא בר ממל מסתברא כמ"ד צרתה מותרת ברם כמ"ד צרתה אסורה מה נפשך צד שקנה כנגד התיר בצרתה וצד שלא קנה כנגדו התיר בצרה א"ר שמי וכי יש מה נפשך בעריות מהו כדון כל יבמה שאין כולו לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה (פי' דאמר רבא בר ממל מסתברא כמ"ד צרתה מותרת ברם כמ"ד צרתה אסורה מה נפשך צד שקנה כנגדו התיר בצרתה דהא לצד שקנה א"כ הוי קנין וא"כ לא הוי ערוה א"כ בודאי צרתה מותר' והא דהוי ערוה הוא משום צד שלא קנה ואפשר דהירו' סובר דקטנה קנוי' ומשויירת ולא כמו דאמרי' ביבמו' (ד' ק"י) דקטנה קנוי' ואינה קנוי' וע' לקמן בירו' (ה"ז) עבר ובא על החרשת יוציא בגט והותר' כההיא דאמר ר' הילא מפני תקנתה) וא"כ כיון דהוי ערוה משום צד שלא קנה א"כ לגבי קטנה דהוי צד שלא קנה א"כ לא הוי צרתה צרת ערוה) וע"ז אמר ר' שמי וכי יש מ"נ בעריות מהו כדון כל יבמה שאין כולה לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה.
ובזה יתבאר הא דאמרינן אמר ר' אלעזר חזרתי בין על רבנן דהכ' בין על רבנן דתמן לא אשכח' בר נש דכוותי' אלא ר"ל דו אמר צרתה מותרת אע"ג דצריך להיות מותרת וכמו דאמרינן מ"נ צד שקנה כנגדו התיר בצרה. דהא לצד שקנה לא הוי הקטנה ערוה וצד שלא קנה לא הוי צרתה אך לרבנן דתמן ניח' וכמו דאמר ר' שמי וכי יש מה נפשך בעריות מהו כדון כל יבמה שאין כולה לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וכמו דאמרי' ביבמות (רפ"ב ה"א) ר' זעירא בשם רב ששת תני המן דברי ר"ש שתיהן אסורות (פי' שמא זיקת ר"ש כמאמר דרבנן) כמה דרבנן אמרי המאמר קונה ומשייר כן ר"ש אומר זיקה קונה ומשיירת וקשי' צד שקנה זיקה כנגדו התיר בצרה דכיון דזיקה ככנוסה א"כ נפלה לי' מאחיו שהי' בעולמו וא"כ מותר בצרה צד שלא קנה זיקה כנגדו התיר בצרה דצד שלא קנה זיקה וא"כ נפלה לי' מאחיו שלא הי' בעולמו וא"כ לא הוי צרת' כלל וע"ז אמר ר"ש וכי יש מה נפשך בעריות מאי כדון דאמר ר"א בשם ר' בון ב"ח כל ערוה שאין כול' לפני' צד הקנוי שבה נידון משו' ערו' כו' אבל לרבנן דהכא דלא סברי להא דדחי וכי יש מ"נ בעריות וא"כ רבנן דהכא יכולים לומר שצרתה מותרת וע"ז אמר ר' אלעזר חזרתי בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן כו' אלא ר"ל דאמר צרתה מותרת:
עוד שם ר' יודן בעי כמה דאת אמר תמן ויחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה אף הכא ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס צרתה והנה הפ"מ נדחק בזה וגם הק"ע נדחק בזה מאד והפ"מ פי' דר' יודן בעי אמאי דאמר דצרתה אסורה מפני צד קנינה של קטנה הא איפשר לה בתקנה דכמה דאת אמר תמן לקמן במתני' גבי מי שהי' נשוי ב' יתומות קטנות ומת דביאתה וחליצתה של אחת מהן פוטרה צרתה כדמפרש התם דכקנינה של זו כך קנינה של זו וכשחולץ צד הקנוי שבה פוטרת צד הקנוי שבצרתה וכן אם בא על א' מהם וטעמא דנקט הכא חולץ משום דכאן אי איפשר בביאה דהרי היא ערוה לו כו' והנה פירושו דחוק מאוד:
[ע"כ נ"ל לפרש הירושלמי והוא דקאי אהא דתנן ביבמות (דף צ"ו) בן ט שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל הראשונה חולצת ולא מתייבמת והשניה או חולצת או מתייבמת ופריך ויעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ותדחה מייבום כו' תנאי היא הך תנא דד' אחין גזר משום צרה ואשמועי' בגדול וה"ה בקטן כו' והאי תנא דהכא ס"ל עשו ולא גזר משום צרה ואשמועי' בקטן וה"ה בגדול כו' וכן אמרי' בירושלמי (ספ"ו דיבמות ה"ח) שני' למה אינה מתייבמת אמר ר"א דר' מאיר היא דאמר ר"מ כל שאינו מייבמיני אין מייבם צרתו אבל הך מתני' סברה דהראשונה חולצת ולא מתייבמת והשני' או חולצת או מתייבמת אלמא דאפשר לחלוץ להיבמה שהיא קנויה נשני מחמת המאמר ולייבם אידך ולא אמרינן שלא מצינו שתי יבמות א' חולצת ואחת מתייבמת וא"כ הטעם כיון דאינה קנוי' לגמרי ע"כ אמרי' שיחלוץ צד הקנוי שבה (דהא מאמר קונה ומשייר) ומכניס צרתה אף הכא ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס צרתה. והנה לקמן הקשה הך קושיא דאמרינן לקמן (ה"ח) על הא דקטנה וחרשת אין ביאת א' מהם פוטרת צרתה ר' בון בר חייא בעא קומי ר' הילא מהו מפני תקנתה כמה דתימר יחלוץ צד הקנוי שבה ויכנס צרתה אוף הכא יחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס את החרשת (וכמו שפירשתי דתמן קאי אהא דבן ט' שנים ויום אחד דתנן דהשניה חולצת ומתייבמת והראשונה חולצת ולא מתייבמת אלמא דאם אינו קנוי לגמרי אמרי' דחולץ לה ומייבם להשני' והכא נמי בקטנה דקנוי' ומשיירת (לפי שיטת הירו') א"כ ה"נ יחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס את החרשת. וע"ז אמר רשב"ל לא מצינו שתי יבמות א' חולצת ואח' מתייבמת והוא דהתם יאמרו דהא דחולץ לה הוא מפני זיקת המת והא דמייבם השני' הוא מחמת נשואי אחיו השני וע"כ הקילו בה דהראשונה חולצת והשני' מתייבמת דהא היא קנוי' ומשויירת ומצד שהיא קנויה א"כ מותרת והא דאסורה הוא מצד זיקת אחיו הראשון וע"כ אסורה דמי שעליה זיקת יבם א' ולא זיקת שני יבמין כמו שפי' רש"י שם דהא אינה קנויה לגמרי להשני ומצד שלא קנה לא הוי צרה ע"כ אמרי' דהצרה מתייבמת אבל לא חיישינן שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית אחד אח' חולצת ואחת מתייבמת דהא התם נופלת מזיקת אחיו הראשון אבל הכא לא מצינו ב' יבמות הבאות מבית א אחת חולצת ואחת מתייבמת וא"כ ה"נ מתורץ דע"כ אסורה הצרה להתייבם ולא קשי' הא דפריך כמה דאת אמר תמן ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס צרתה אוף הכא ויחליץ צד הקנוי שבקטנה ויכניס צרתה. שהוא משום דלא מצינו ב' יבמות אח' חולצת וא' מתייבמת והתם ליכא למיחש מחמת שיאמרו דזהו מזיקת אחיו הראשון כמו שביארתי:
ובזה יתבאר הא דאמרי' אח"כ עד דאת מקשי' ליה על דר' אלעזר קשייתי' על דר' אליעזר. והנה הפ"מ והק"ע כתבו דהגירסא דאת מקשי על דרבנן קשיית' על דר' אליעזר דאמאי לר"א אסורה הצרה ואמאי לא אמרי' דתמאן הקטנה וייבם צרתה וכמו דתנן ביבמות (דף ק"ט) ר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו אבל לפי מה שביארתי אפשר לומר דהגירסא היא כמו דאיתא בירו' עד דאת מקשי על דר' אלעזר והוא משום דר"א תירץ על הא דתנן ביבמות (דף צ"ז) דהראשונה חולצת ולא מתייבמת והשני' או חולצת או מתייבמת וכמו דאיתא שם. אזל ר' אלעזר אמר לשמעתי' ולא אמר משמיה דר' יוחנן וכן איתא בירו' (ספ"י ה"ח) א"ר אלעזר דר' מאיר היא כו' אמר ר' יוחנן מני שמעה ר' אלעזר ואמרה. וע"ז אמר עד דאת מקשי על דר' אלעזר (והוא ר"א בן פדת). ועוד אפשר דקאי על הא דר' אלעזר דאמר חזרתי בין על רבנן דהכא בין על רבנן דתמן כו' וע"כ אמר ר' אלעזר שכולם חולקין עליה דצרתה אסורה וע"ז אומר עד דאת מקשי' על דר' אלעזר (פי' דלר"א בודאי צרתה אסורה וכמו שביארתי כבר דאפי' תגדל נמי אסורה דהא לשיטת הירו' סובר ר"א דנשואין הראשונים מפילין וכמו דאיתא בירו' מ"ט דר"א משום שעמדה עליו שעה אחת באיסור וא"כ בקטנה ודאי דצרתה אסורה דלכי תגדל נמי הוי ערוה וא"כ קשיא על דר"א דאמאי לא אמר דמלמדין את הקטנה שתמאן בו וע"ז אומר ליתני יכול למקשי על דר"א שמותי ב"ש אומרי' אין ממאנים אלא ארוסות ועוד אפשר לומר דב"ש סברי בבעל ולא ביבם ודו"ק]:
(ה"ז) ולא כן תנינן קטנה וחרשת מת בעל הקטנה בעל החרשת מוציאה בגט והקטנה המתין עד שתגדיל ותחלוץ מיד לית יכיל בגין דר"מ דר"מ אמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית מה בעל החרשת בעל הקטנה מוציאה בגט והחרשת אסורה איסור עולם (דלכונסה אי אפשר מחמת הקטנה דשמא קנוי' היא עבר ובא על החרשת יוציא' בגט והותרה כההיא דאמר ר' הילא מפני הקנתה ופי' הפ"מ כעין דאמר ר' הילא לקמן דאין לה תקנה אחרת באם עבר ובא על החרשת אלא שמוציאה בגט והכא לא שייך למיפרך כדלקמן דהא חיות נינהו והוא דוחק דודאי אם עבר ובא על החרשת צריך להוציאה בגט מפני התקנה וכבר ביארתי (ספ"ה דיבמות) דהא דקאמר ר' הילא מפני תקנתה הוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' קי"א) מת בעלה של חרשת קטנה יוצאה בגט וחרשת אסורה לעולם ואם בא על החרשת נותן לה גט והותרה א"א בשלמא חרשת קנוי' ומשויירת וקטנה קנוי' ואינה קנוי' משום הכי דכי בא על החרש' נותן לה גט והותרה דאמרינן ממ"נ אי קטנה קנוי' היא נפקא משום אחות אשה אי לאו קנויה היא שפיר מייבם אלא אי אמרת חרשת קנוי' ואינה קנוי' היא קטנה קנוי' ומשיירת כי בא על החרשת אמאי נותן לה גט והותרה הו"ל ביאה פסולה וביאה פסולה לא פטרה ומשני הא מני ר' נחמי' היא דאמר ביאה פסולה פטרה מחליצה והנה כבר ביארתי שהירושלמי סובר דקטנה קנוי' ומשויירת וכמו דאמרינן כירושלמי (ה"ו) צד שקנה זיקה כנגדו התיר בצרתה וכמו שביארתי) וא"כ אמרינן דאם בא על החרשת נותן לה גט והותרה הא הו"ל ביאה פסולה וביאה פסולה לא פטרה ולא מצי לשנויי כר' נחמי' דהא אמרינן בירו' (ספ"ה דיבמות) תמן אמרין דברי ר' נחמי' ביאה פסולה פוטרתעל דעתין דרבנן דתמן ביאה בין שהיא לאחר המאמר בין שהיא לאחר הגט פוטרת ועל דעתין דרבנן דהכא ביאה שהיא לאחר המאמר פוטרת שהיא לאחר הגט אינה פוטרת וע"ז אמר ר' הילא על הא דאמר עבר ובא על החרשת יוציא בגט והותרה כההיא דאמר ר' הילא מפני תקנתה (פי' מחמת שאין לה תקנה אחרת ע"כ אם עבר ובא עלי' אף שהיא פסולה אעפ"כ פוטרת): וכן לקמן (ה"ח) כיצד הוא עושה כו' ואם בא על הקטנה מוציאה בגט והחרשת אסורה איסור עולם (פי' דלחלוץ לה אי אפשר לכונסה אסור מאחר דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה) עבר ובא על החרשת (פי' לאחר שהוציאה את הקטנה בגט מוציאה בגט והותרה) אמר ר' הילא מפני תקנתה (פי' דלא תקשה דהא ביאה פסולה היא ורבנן דהכא סברי דאפי' ר' נחמי' דאמר ביאה פסולה פוטרת היינו דווקא ביאה שלאחר המאמר אבל לא ביאה שאחר הגט) וע"ז אמר ר' הילא מפני תקנתה (פי' מפני שאין לה תקנה אחרת ע"כ אם עבר ובא עלי' אפי' ביאה פסולה נמי פוטר' וכה"ג כ' התו' ביבמו' (ד' קי"א) ד"ה תיתיב כו':
שם כיני מתניתא והקטנה תמתין עד שתגדיל ותגיע לפרק ותנשא ופי' הפ"מ כלומר דכן אנו מפרשין מתניתין הא דקתני והקטנה תמתין עד שתגדיל ותגיע לפרקה ותנשא היינו שתבעל לו דאז תצא הגדולה משום אחות אשה דקידושי קמאי לאו כלום הן ולפיכך צריכה שתבעל לאחר שגדלה וכן הק"ע נדחק בזה ושגה בזה דהפי' הוא כיני מתניתא והקטנה תמתין עד שתגדיל ותגיע לפרק הוא כמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' י"ח) בתוס' ד"ה מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ופי' בקונט' תמתין גדולה עד שתגדיל הקטנ' ואין הלשון משמע כן דלא הו"ל למימר הלזו אלא ותצא משום אחות אשה הואיל דתמתין אגדולה קאי אלא נראה דתמתין הקטנה מלבעול עד שתגדיל אבל בקטנות' אסור לבעול אע"ג דסובר אין זיקה דמכוער הדבר כיון דבהאי ביאה לא מיפטר הגדולה וע"ז אומר בירושל' כיני מתניתא והקטנה המתין עד שתגדיל והגיע לפרק (פי' שהמתין קאי אקטנה דאסור לבעול כמו שכתבו התוס') ותנשא אמר ר' אלעז' לית כאן תנשא אלא תתארס (פי' כיון דאמרי' כיני מתניתא והקטנה המתין שאסור לבעול א"כ איך יבעול אח"כ) ע"ז אומר אמר ר' אלעזר לית כאן תנשא אלא תתארס והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' ק"ט) בעא מיני' ר"א מרב מ"ט דר"ג משום דקא סבר המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה אי בעל אין אי לא בעל לא וע"ז אמר ר' אליעזר לית כאן הנשא אלא תתארס משום דקסבר קידושי קטנה גדלי בהדה אמר ר' יוחנן זו דברי ר"ג המקדש אחות יבמתו נפטרה יבמתו מן החליצה ומן היבום הוי ההיא דתנינן תמן שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה דלא כר"ג. דהא לר' יוחנן דאמר דדוקא תנשא ואם בעל אין אי לא לא אלמא אע"ג דזהו לאחר שהוזקקה ליבום אפ"ה מהני א"כ הא דתנינן ביבמות (ד' מ"א) שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה משום ר' יהודה בן בתירה אמרו אומרים לו המתין עד שיעשה אחיך מעשה אלמא דלא מהני מה שקידש אחותה אח"כ לדחות הזיקה הוא דלא כר"ג. וזה דלא כמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' כ"ט) בד"ה אי כר"ג דאמר תמתין עד שהגדיל ויבעיל ותצא הלזו משום אחות אשה אע"ג דקידושי קטנה דרבנן מ"מ הקילו בה מבעלת מאמר משום דכנוסה היא אצלו קודם זמן הגדולה א"כ איפשר דאף ריב"ב מודה בזה:
שם ר' יוסי בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג מודה ר' יהושע לר"ג אם מיאנה מיאנה ואם לאו המתין עד שתגדיל ואם לאו מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה וזהו דלא כשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' י"ח) דקאמר ואי אין זיקה תבטל דהא ר"ג אמר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין (פי' מדקאמר דתמתין עד שתגדיל ותנשא והיינו שתבעול וא"כ אם יש זיקה היכי שרינן שיבעול) ע"ז אומר דר"ג סובר דיש זיקה כמו דאמרינן ביבמות (ד' כ"ט) שומרת יבם בין יבם א' בין שני יבמין ר"א אומר יפר ר' יהושע אומר לא' ולא לשנים כו' והוינן בה בשלמא ר"ע סבר אין זיקה אפי' לחד לר' יהושע לחד יש זיקה לתרי אין זיקה כו' וא"כ קסבר ר' יהושע דלחד יש זיקה וא"כ איך אמרינן בירושלמי דר' יהושע מודה לר"ג. אך הירושלמי לשיטתי' שביארתי בפ"ק דיבמות (רפ"ב) דהירושלמי סובר מאימתי הוי זיקה היינו דוקא אם בא לבסוף לידי חליצה ויבום אבל אם לא בא בסוף לידי חליצה ויבום לא הוי זיקה כלל וכמו דאמרינן בירושלמי (ריש פ"ב דיבמות הלכה א') ואין לו זיקה בה אמר ר' חגי קיימתי' כההיא דמר ר' יעקב בר אחא בשם רבי אלעזר שומרת יבם שמתה מותר באמה זיקה היה לו בה כיון שמת בטלה זיקתה והכא כיון שמת בטלה זיקתו וא"כ ה"נ אם בועלה אח"כ כשתגדיל א"כ יוצאה השני' משום אחות אשה א"כ לא בא לידי חליצה ויבום וא"כ לא הוי זיקה (ועיין ברפ"ג דיבמות בירושלמי במה שביארתי ודו"ק]. וע"כ אומר דאף ר' יהושע ור"ג מודו בה דאם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל (פי' המתין הקטנה ואסור לבעול כיון דבבעילה זו לא נדחית הגדולה ממצות יבום ע"כ אסור לבעול) וכמו דאיתא בירושלמי כיני מתנית' והקטנה תמתין וכמו שביארתי שהפי' הוא שהקטנה תמתין. רק אם אינו רוצה למאן וגם שאינו רוצה להמתין ע"ז אמר ר' יהושע אוי לי על אשתו ואוי לי על אשת אחיו מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה אבל לשיטת הש"ס דילן ביבמות (ד' י"ח) דשומרת יבם שמתה אסור באמה כו' דזיקה בכדי לא פקע ע"כ סובר הש"ס דילן. דר"ג סובר דאין זיקה וא"כ ר' יהושע לא מצי סבר כר"ג. וכמו דאמרינן ביבמות (ד' כ"ט) זו היא למעוטי מאי למעוטי הך דר' יהושע דלא עבדינן כותי' אלא אי כר"ג אי כר"א ודו"ק:
(הי"ג) גדולה וקטנה בא יבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה כו' בא יבם על הקטנה וחזר ובא אחיו על הגדולה פסל את הקטנה ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו ובגמ' אפי' לא בא על גדולה פסל את הקטנה כו' ר"א אמר מלמדין את הקטנה שתמאן בו לשעבר הא בתחילה לא ר' מנא אמר לה סתם ר' יצחק דר' חייא כתוב' בשם דר' יוחנן דר' מאיר היא דר"מ אמר אין חולצין ולא מייבמין הקטנה שמא תמצא איילונית [והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד וכתב דקאי אמתניתין דדוקא אם בא על הקטנה בדיעבד אבל לכתחילה אין לייבם את הקטנה דר"מ היא והוא דוחק ושגה בזה דהא ר"מ מיירי בקטנה שנתקדשה ע"י אביה קדושין דאורייתא והכא מיירי בקידושי קטנה דהוא דרבנן שאסור ליבמה מחמת הגדולה שאינה נפטרת בזיקתה וע"כ ודאי הוא כמו שכתב הק"ע דהא דר' מנא אמר לה סתם (פי דר"מ היא) זה קאי אמשנה שאח"כ והכא קאמר על הא דתנן ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו לשעבר הא בתחילה לא ופירש הק"ע דדוקא בדיעבד שבאו על שניהם כדי שלא לדחות שניהם הוא דמלמדין את הקטנה שתמאן דיש להתרחק מן המיאונים ועיין בשירי קרבן מה שכתב על שכתב הרמב"ם היה אחת חרשת וא' קטנה אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה וכיצד תקנתן מלמדין את הקטנה שתמאן בו וכונס את החרשת כו' והקשה הק"ע דהא אף ר"א לא קאמר שתמאן אלא בדיעבד אבל לכתחילה לא ותירץ דזהו כדיעבד שלא לעגן את החרשת לעולם והרמב"ם מפרש הא דאמרינן הכא לשעבר הא בתחילה לא היינו טעמא דר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש ותנן בריש פירקין בש"א אין ממאנים אלא ארוסות חבל לא נשואות וקטנה זו נשואה היא דהא בבא עליה היבם איירי הילכך דווקא בדיעבד יכולה למאן אבל לא לכתחילה ומכאן קשה לי אמאן דאמר לעיל בריש פירקין הדא אמרה על דב"ש עברה ומיאנה מן הנשואין אין מיאוני' מיאון והכא מוכח דמיאוני' מיאונים:
והנה שגה בזה הרבה דהא שכתב דר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש ותנן בריש פירקין ב"ש אומרים אין ממאנים אלא ארוסות כו' והכא בבא עליה היבם איירי דוקא בדיעבד יכולה למאן אבל לא לכתחילה שגה בזה מאוד דהא הכא ר' אלעזר היא ולא ר' אליעזר וכמו שכתב רש"י ביבמות (ד' קי"א) וכן מוכח בפ"ק דנדה (ד' ח') אלא משום דקאי ר' אלעזר כותיה וכן הא דקאמר דהא בנשואה היא דהא בבא עליה היבם איירי ואמאי לא קאמר דב"ש סברי דאין ממאנים אלא בבעל ולא ביבם גם מה שכתב דב"ש אומרים דבדיעבד אין מיאוני' מיאון הא גרסינן לעיל בירושלמי הדא עברה ומיאנה מן הנשואין על דב"ש מיאוניה מיאונין והק"ע גריס אין מיאוני' מיאון ואפשר שהגירסא היא כמו שהיא מיאני' מיאון (פי' דתחילה היה סבור דעד שתגדיל ותמאן בו ותנשא וא"כ קשה דהא משתגדיל בלאו"ה אינה יכולה למאן) ע"ז אומר הדא אמרה עברה ומיאנה מן הנשואין על דב"ש מיאוני' מיאון והפי' הוא דאעפ"י שתנשא אפ"ה כיון שבדיעבד עבד מיאוני' מיאון ע"כ בעינן דוקא עד שתגדיל ור' אחא אמר קול יוצא לנשואה ואין קול יוצא לארוסה יכולה האשה להטמין עצמה ולומר לזו נתארסתי ואינה יכולה להטמין עצמה ולומר לא נשאתי וע"כ הפי' הוא של המשנה דעד שתגדיל אז יכולה ליארס דהא אינה יכולה עוד למאן משתגדיל ותנשא (פי' שאז תנשא דאז ג"כ אינה יכולה למאן ותחילה הי' סבור דחדא קתני והוא כמו דאמר שמואל ביבמות (ד' ק"ז) ורב אחא משני דתרתי קתני והוא כמו דעולא אמר תרתי קתני אך אעפ"כ הוא דוחק דמאי הוא הא דקאמר הא בתחילה לא דאם לא בא על הקטנה בודאי דהדין הוא שייבם את הגדולה והקטנה נפטרת]:
ע"כ נראה לי דצ"ל ר' אלעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו (פי' דהירושלמי אומר דר' אלעזר אומר דמלמדין את הקטנה כו' ולא ר"א דהא ר"א שמותי היא וב"ש סוברים בבעל ולא ביבם) וע"כ אומר ר' אלעזר אומר מלמדין את הקטנה ולא ר"א דהא ר"א שמותי היא ובבעל ולא ביבם ואע"ג דר"א סובר דמלמדין את הקטנה התם בבעל איירי ואיפשר דאפי' מן הנשואין משום דעברה ומיאנה מיאוני' מיאון אבל הכא גרסינן ר' אלעזר או שהפי' הוא דאמר שהגירסא ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן היינו שהגירסא הוא ר"א אומר מלמדין ולא בכולן מלמדים ולא קאי רק על בבא האחרונה משום דסובר דאין מלמדין למאן אלא היכי שנוכל לקיים מצות יבום של תורה והיינו בגדולה וקטנה והכי מוכח בירושלמי (ה"ז) בעל החרשת מוציאה בגט והקטנה תמתין עד שתחליץ ועיי"ש:
והא דקאמר לשעבר הא בתחילה לא קאי אמתניתין דאח"כ על הא דתנן יבם קטן שבא על יבמה קטנה ונפלו זה עם זה בא על יבמה גדולה תגדלנו ואמרינן ביבמות (ד' קי"א) לימא מתניתין דלא כר"מ דתני' קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין דברי ר' מאיר אפי' אימא ר' מאיר כי אמר ר' מאיר גדולה לקטן וקטנ' לגדול דחד מינייהו ביאה דאיסורא הוא אבל קטן הבא על הקטנה דתרווי' כי הדדי נינהו לא אמר והא קתני בא על יבמה גדולה תגדלנו ואמר ר' חנינא בא שאני כו' והירושלמי קאמר על הא דאמר יבם קטן שבא על יבמה גדולה שתגדלנו לשעבר הא בתחילה לא (פי' דלמה תנן יבם קטן שבא על יבמה גדולה תגדלנו דדוקא אם בא בדיעבד אבל בתחילה לא (וכן דייק בירושלמי (רפ"ח ה"א) החולץ ליבמתו בלשעבר הא בתחילה לא וכן בפי"א דיבמות ה"ו) לשעבר הא לכתחילה לא (פי' דקאי על הא דתנן הגדילו התערובות שיחררו זה את זה וע"ז מדייק דתנן שיחררו לשעבר אבל לכתחילה לא) והכא נמי מדייק על הא דתנן יבם קטן שבא על יבמה קטנה משמע דוקא בדיעבד אבל לכתחילה אסור יבם קטן לייבם את הקטנה ואמאי הא כתיב יבמה יבוא עליה כל דהו או כמו דאמר רבא ביבמות (ד' קי"א) רבא אמר בלאו"ה נמי לא מצית אמרת מי איכא מידי דהשתא אסורה ולבתר שעתא שריא והאמר רב יהודה אמר רב כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבוא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה וא"כ אמאי תנן יבם קטן שבא על יבמה קטנ' דדוק' בדיעבד וע"ז משני ר' מנא אמר לה סתם ר' יצחק ברי' דר' חייא כו' דר"מ היא דר"מ אמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית והא דתנן יגדלו זה עם זה איפשר לומר כיון דבא ע"כ בדיעבד לא מחמרינן וע"כ אמר יגדלו זה עם זה וכמו דאמרי' ביבמות (ד' קי"א) אמר ר' חנינא חוזאה בא שאני ובפ"ז דסוטה (ה"ד) יתבאר עוד בזה: ועוד איפשר לומר דלשיטת הירושלמי הא דקאמר יגדלו זה עם זה וכן הא דתנן בא על יבמה תגדלנו הוא לשיטת הירושלמי שיגדלו זה עם זה היינו אם יגדלו אז יהיו ניכרין אם הוא סריס או היא איילונית ועד שיגדלו אסור לבוא עלי':
שם (הי"ד) כהדא הוא אומר בעלתי כו' עיין בספרי נחלת יהושע (ס' כ"ב) עיי"ש מה שהשגתי על הק"ע ועיין מה שביארתי (פ"ג דקידושין ה' י"א)