Noam Yerushalmi on Yevamot Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מה קנה שמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה לירש נכסי המת ולאוסרה לאחיו ולהתיר צרתה לשוק ר' יוחנן אמר קנה כל הדברים אמר ר' יצחק בן אלעזר מה פליגין כשהערה בה אבל אם גמר את הביאה כל עמא מודוי שקנה בכל הדברים אמר ר' מתניא מה פליגין בבא עלי' עודה בבית אבי' אבל אם בא עלי' עודה בבית בעלה כל עמא מודים שקנה בכל הדברים אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר והנה בש"ס דילן ביבמות (דף נ"ו) אמרינן א' המערה וא' הגומר קנה מאי קנה רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה וכתב הרא"ש ובביאת שוגג דווקא פליגי אבל בהעראה לא פליגי דביאה היא לכל דבריו וקנין נמי בעלמא אבל שוגג דרבי רחמנא דווקא הכא פליגי ואע"ג דקבע המחלוקת על א' המערה וא' הגומר לאו משום דקאי עלה אלא משום דמסיים בה קני וקאי נמי אשוגג ומזיד ובירושלמי משמע דפליגי בהעראה עכ"ל וע"כ צריך לבאר דאיך קאמר בירושלמי דפליגי בהעראה ועוד דזהו הטעם דאם בא עליה עודה בבית בעלה שקנה לכל הדברים ע"כ נראה לי לבאר שהירושל' אזיל לטעמי' דאמרינן בירושלמי (פ"ג דכתובות) בעולת בעל להביא את המקבלת בעלה בבית אבי' והיא ארוסה והבא אחריו בחנק ולא סוף דבר מכדרכה אלא אפי' שלא כדרכה ר' אבהו בשם ר' יוחנן לכן צריכא שלא כדרכה אפי' תימא מכדרכה למה לי בעלה אפי' כו' דתנינן תמן באו עלי' שנים הראשון בסקילה והשני בחנק נערה המאורסה באו עליה עשרה שלא כדרכה וא' כדרכה כולן בסקילה כולהון כדרכה הראשון בסקיל' והשאר בחנק הערו בה עשרה בני אדם כולן בסקילה כו' וא"כ הירושלמי מדמה העראה שלא כדרכה והעראה לא הוי ביאה אלא מבעל אבל לא מאחר:
וע"כ פליגי בירושלמי בהעראה דשמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה ור' יוחנן אמר קנה לכל הדברים והוא משום דהעראה לא הוי ביאה אלא מבעל ולא מאחר רק דיבמה ריבתה התורה דיכול לקנותה בהעראה וכמו דאמרינן בירושלמי (ה"א) ויבמה אפי' בהערי' ע"כ פליגי בזה אם קנה לכל או לדברים האמורים בפרשה כמו דפליגי בש"ס דילן בביאת שוגג משא"כ להש"ס דילן לא פליגי בקידושין (דף ט') בשלא כדרכה אם אחר עשאה בעולה אכל לא בהערי' וע"כ פליגי בש"ס דילן (ד' נ"ו) בביאת שוגג וע"ז אמר ר' מתניי' מה פליגי שבא עלי' עודה בבית אבי' אבל אם בא עליה עודה בבית בעלה ע"כ כיון שזקוקה לו הוי כבעל וע"כ קונה בהעראה כמו הבעל וע"כ ודאי שקונה לכל הדברים כיון דבעל הוי בעילה אפי' בהערי' ג"כ ולא פליגי אלא כשבא עליה עודה בבית אבי' וע"כ לא קנה לכל הדברים ולקמן ה"ה ובפ"ק דכתובות (ה"ג) יתבאר יותר בזה:
שם כה"ג שמת אחיו חולץ ולא מייבם הדא מסייע למ"ד חליצה פטור ברם כמ"ד חליצה קנין אומרים לו עבור על דברי תורה (עיין בספרי ע"י סי' כ"ג):
שם (ה"ד) תני ר"מ אומר אף הפנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות ה"ז בעילת זנות אמר ר' אבא בר ממל הדא אמרה כה"ג שקידש אשה בבעילה אינו כבעילה. והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד והנה בפשיטות נראה לבאר דכיון דאמר ר"א פנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות עשאה זונה א"כ הא דתנן האשה נקנית בשלש דרכים כו' בביאה א"כ מדאורייתא מותר לקדש אשה בביאה ועיין ביבמות (דף נ"ב) אלא למקדש בביאה בלא שידוכי כו' וא"כ איך מותר לקדש אשה בביאה אי אמרת דאינו קונה אלא בסוף ביאה א"ה ההעראה היא בזנות ואף דישראל לא נצטוה על הזונה אעפ"כ הא אמרינן ביבמות (דף ק"ז) אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובגיטין (דף פ"א) אמרינן על מה נחלקו שראוה שנבעלה שב"ש אומרים אפי' עושה בעילת זנות ובה"א אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות א"כ אף מותר לקדש בביאה אלא ודאי דתחילת ביאה קונה וא"כ לא הוי בעילת זנות. וע"ז אמר ר' אבא בר ממל הדא אמרה כה"ג שקידש את האשה בבעילה אינו כבא על הבעולה משום דתחילת ביאה קונה:
[ובזה יתיישב מה שכתב המ"ל ברמב"ם וז"ל וא"ת לסברת הרי"ף הלא תקשי מההיא דפ"ק דקידושין (ד' ט') דאמרינן דאי מבעלה הו"א עד דמקדש והדר בעיל והקשו א"כ נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה היכי משכחת לה ואמאי לא מקשה דא"כ קרא דאמר והוא אשה בבתוליה יקח כו' דאי לעולם בעינן ביאה וביאה אינו קונה אלא בגמר ביאה הרי היא בעולה אלא ודאי דכסף קונה ולפי מה שביארתי שיטת הירושלמי דאמר ר' אבא בר ממל הדא אמרה כה"ג שקידש אשה בבעילה אינו כבא על הבעולה והטעם משום דתחילת ביאה קונה ובקדושין (ד' ט') אמרינן מתקיף לה ר' ארא בר ממל א"כ נערה המאורסה דאמר רחמנא בסקילה כו' א"כ לא יכול להקשות מהא דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח דהא ר' אבא בר ממל סובר דתחילת ביאה קונה:
ועוד איפשר לומר דלשיטת הירושלמי שביארתי תחילה דהעראה ע"י אחר לא הוי בעילה אלא ע"י בעל וא"כ איפשר לומר דהטעם דאפי' אםסוף ביאה קונה א"כ בתחילה לא. נתקדשה עדיין והעראה שלא ע"י בעל לא הוי בעילה ועיין בכתובות (פ"א ה"ג) בתולה הנבעלת מן הקטן ממי שאינו איש כשירה לכהונה תני ר' חלפתא בן שאול כשירה אפי' לכה"ג ר' ור' אמי מקשו מה בינה לבין הנבעלת באצבע שמא אינה פסולה מן הכהונה כו' תיפתר שבא עלי' שלא כדרכה כו' מה עביד לה ר' חגי פתר לה בהערי' ולמה לית ר' יוסי (כצ"ל) פתר לה בהערי' אמר ר' מנא דהוא צריכא לי' (פי' משום דהיא גופה מיבעי' לי' אם נבעלה בהרעיי' אם דינה כבעולה ואם לא הוי כבעולה וא"כ מאי נקט דווקא מקטן וממי שאינו איש אפי' ע"י גדול נמי לא הוי בעולה בין בהערי'. ועיין במ"ל ברמב"ם (פי"ז מה' איסורי ביאה הי"ג) שכתב עוד אני מסתפק אם בהעראה לבד נעשית בעולה כו' ואע"ג דבפ' הבא על יבמתו (ד' נ"ח) אמרינן דחייבי עשה נמי בהעראה כו' מ"מ שהוא לאחר שנאסרו אבל הא קא מיבעי' לי' אי חשיבה בעולה בהעראה ומה שכתב וכן יש להוכיח מההיא דאמרינן בכתובות (ד' ל') איכא בינייהו בעולה לכה"ג שכתב בשם הרא"ש דמיירי שהערה בה אחר כו' וקנס נמי משלם דאמרינן בירושלמי הערו בה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה כולם משלמין קנס כו' לכאורה איפשר לומר כיון דכולהון משלמין קנס א"כ מוכח דבהעראה לא הוי בעולה דאלו"ה לא הי' משלם קנס דלא הוי בתולה) וע"ז אומר בירושלמי שם כד שמע ר' ירמיה הדא דר' חגי (פי' דהוי מתרץ לה בהעראה) אמר לא על הדא הוה ר' אמי מקשי ואיפשר לומר דבתמיה קאמר דלא על הדא הוי ר' אמי מקשה דממ"נ אם מיירי ע"י השחת בתולים אילו הנבעלת באצבע שמא אינה פסולה לכהונה ואם בלא השחת בתולים א"כ הנבעלת אפי' לגדול בהעראה נמי כשירה לכהונה]: