מתניתין הערל וכל הטמאי' לא יאכלו בתרומה כו' ובגמ' איש איש לרבות את הערל כו' עד כדון כר' עקיבא (פי' דמרבה מלשונות כפולין כר' ישמעאל שסובר דדברה תורה לשון בני אדם ולא כפי' הפ"מ) תני ר' ישמעאל נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את הערל אף תושב ושכיר האמור בתרומה פסל בו את הערל כו' קדשים מהו שיהא אסורים בערל ללמד מן הפסח אין את יכול שאין בו שבירת העצם ולא מן התרומה שהוא למד מן הלמד כו' [הנה בספרי עמק יהושע (סי' ט"ו) השגתי על הפ"מ שפירש דבקדשים אין למידין למד מן הלמד ותרומה קודש איקרי והשגתי שם וכתבתי דהטעם משום דבתר מלמד הראשון אזלינן והמלמד הראשון הוא פסח והוי קדשים ואין למידין למד מן הלמד בקדשים אך באמת שיטת הירושלמי דר' ישמעאל סובר דאין למד מן הלמד אפי' בחולין וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דקידושין ה"ב) עבריה למידה מבת חורין ועברי למד מעבריה נמצאת למד מן הלמד עד כדון כר' עקיבא דאית לי' למד מן הלמד כר' ישמעאל דלית ליה למד מן הלמד וא"כ אפי' בחולין נמי ס"ל לר' ישמעאל לפי שיטת הירושלמי דאין למידין למד מן הלמד. וע"כ לר' ישמעאל קפריך דלר"ע ערל בתרומה ילפינן מדכתיב איש איש דהוי לשונות כפולין וא"כ יכול ללמוד מן התרומה דלא הוי למד מן הלמד ועוד דר"ע סובר דלמידין למד מן הלמד:

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ב דערלה) הערלה וכלאי הכרם עולין בא' ומאתים מניין שהם עולין כתיב מליאה מליאה מה מליאה שנאמר להלן עולה אף כאן עולה אי מה להלן מאה אף כאן מאה לפי שכפל הכתוב איסורו איסורו שוינהו חכמים חיובו עד כדון כלאי הכרם ערלה מניין מה זו איסורי הנאה אף זו איסורי הנאה מה זו עולה אף כאן עולה עד כדון כר"ע דר' ישמעאל מנלן ופי' המפרש מהרא"פ דהא ג"ש דמליאה איתא בספרי וסתם ספרי ר"ש ואליבא דר"ע והוא דוחק ולפי מה שביארתי ניחא שפיר דקאמר עד כדון כר"ע (פי' שסובר דילפינן למד מן הלמד אבל לר' ישמעאל שסובר דאין למידין למד מן הלמד א"כ איך ילפינן ערלה מכלאי הכרם שכלאי הכרם גופא למד מן התרומה):

וכן בירושלמי בסנהדרין (פ"ז ה"ה) נאמר כאן דודתו ונאמר להלן או דודו או בן דודו מה דודו שנאמר להלן באחי אביו מאביו הכתוב מדבר אף דודתו שנאמר כאן באשת אחי אביה הכתוב מדבר אף אשת אחיה למדה מדודתו מה דודתו שנאמר להלן באשת אחיה הכתוב מדבר אף אשת אחיה שנאמר כאן באשת אחיה מאביה הכתוב מדבר עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל תני ר' ישמעאל ופי' הפ"מ זו דברי ר"ע דלמידין דודתו מג"ש ואשת אחיה מדודתו כר' ישמעאל אבל לר' ישמעאל מצינו דדריש מקרא אחרינא וכן פירש בכל מקום דקאמר בירושלמי עד כדון והוא דוחק ועיין מה שביארתי בריש יבמות. אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דעד כדון כר' עקיבא דלמד למד מן הלמד. אבל לר' ישמעאל דלא למד למד מן הלמד א"כ איך יליף דודתו מג"ש ואשת אחיה מדודתו ודו"ק]:

עוד שם ומופנה הוא (פי' הג"ש דתושב ושכיר אינו מופנה) והלא דרושה הוא כהדא דתני תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שנים כו' ונראה לי דזה הקושי' הוא קאי ג"כ אליבא דר' ישמעאל דר' ישמעאל סובר דג"ש בעינן שלא תהא מופנה וכמו דאמרינן בירושלמי בסנהדרין (פ"ז ה"ו) לית דא פשיטא על ר"ע דר' עקיבא אמר ג"ש אעפ"י שאינה מופנה וע"כ פריך על הג"ש דתושב ושכיר הא אינו מופנה ובזה יתבאר הירושלמי ברכות (רפ"ז) כתיב בתורה ברכה לפני' ואין כתיב בתורה ברכה לאחרי' ואין כתיב בה ברכה לפני' כו' ר' שמואל בר נחמי' בשם ר' יונתן אתי שם שם לגז"ש מה שם שנאמר בתורה ברכה לפני' אף שם שנאמר במזון ברכה לפני' ומה שם שנאמר במזון ברכה לאחרי' אף שם שנאמר בתורה ברכה לאחרי' עד כדון כר"ע כר' ישמעאל ולא פי' המפרש מהו שאומר עד כדון כר"ע כר' ישמעאל אבל לפי מה שביארתי ניחא דר"ע דריש ג"ש אעפ"י שאינה מופנה כל עיקר אבל לר' ישמעאל בעינן שיהא מופנה כמו שביארתי ודו"ק:

שם (ה"א) אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו אמר ר"א דר"א ור"ש הוא אמר ר' יוחנן ד"ה היא שני' הכא שלא הוסיף בה קנין אחר לפסול (והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' ע"ה) מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה אמר ר' אלעזר במחלוקת שנוי' ור"א ור"ש היא ר' יוחנן אמר אפי' תימא ר' מאיר שאני הכא שכבר אכלה כו') וכן בירושלמי אלא שהש"ס דילן מתרץ לר' יוחנן שכבר אכלה ולשיטת הירושלמי מחמת שלא הוסיף ע"ז קנין אחר לפסול:

עוד שם אתי אילין פלוגתא דאתפלגון שומרת יבם כהנת שנפלה לשם יבמין כהנים עשה בה א' מאמר לא הספיק לכונסה עד שנעשה פצוע דכא כו' אמר רשב"ל מכיון שהיא זקוקה לביאה פסולה פוסלת ר' יוחנן אמר לכשיבעיל:

והנה הפ"מ פי' שומרת יבם כהנת היינו אשת כהן ושגה בזה דכהנת פי' שהיא בת כהן דאם היא בת ישראל הרי היבם פוסל ואינו מאכיל (והא שפי' רש"י ביבמות (ד' נ"ו) לשון אחר והוא עיקר אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה בין בבת כהן בין בבת ישראל מיירי היינו בבת ישראל אליבא דמשנה ראשונה דאמר בכתובות (ד' ז') הגיע זמן ולא נשאו אוכלת משלו ואוכלה בתרומה כו' ע"ש ודו"ק). וע"כ מיירי דווקא בשומרת יבם כהנת שנפלו לפני שני כהנים יבמין א"כ הי' אוכלת (ומה שכתב הק"ע דאפי' בכה"ג אינה אוכלת לפני יבם שגה בזה שהיבם פוסל היינו דוקא בבת כהן לישראל וכמו דאמרינן ביבמות (ד' ס"ז) אי בת כהן לישראל פסול לה ושבה אל בית אביה פרט לשומרת יבם) וע"כ פליגי אם עשה בה מאמר ואח"כ נעשה פ"ד דאמר רשב"ל מכיון שהיא זקוקה לביאה פסולה פוסלת ור' יוחנן אמר לכשיבעיל דהא לא הוסיף בה קנין אחר לפסול וזהו דווקא לת"ק דר"א ור"ש דאל לר' אלעזר ור' שמעון משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה ואע"ג דאיכא למימר דרק באלמנה לכ"ג משום דיש לו להאכיל במ"א וכמו דאמרינן ביבמות (ד' נ"ז) אמר ר' אלעזר אמר ר' הושעי' פצוע דכא כהן שקידש בת ישראל באנו למחלוקת ר"מ ור"א ור"ש כו' ממאי דילמא עד כאן לא קאמר ר"א ור"ש אלא דיש לו להאכיל במקום אחר אבל הכא דאין לו להאכיל במקום אחר לא איתמר אביי אמר הואיל ומאכילה בלא ידעה רבא אמר הואיל ומאכילה בעבדיו ושפחותיו הכנענים. אך לשיטת הירושלמי אמרינן (פ"ו ה"ג) מה עבד לה ר"א ור"ש משום שהוא ראוי לאכול או משום שהוא ראוי להאכיל נשמעינה מן הדא אם לא ידעה משנעשה פ"ד כו' הרי אלו יאכלו אמר ר"א דר"א ור"ש היא אית לך מימר הדא משום דראוי להאכיל והכא משום שראוי לאכול ולא סבר לה דזה הוא ראוי להאכיל בלא ידעה דלר"א דלא סבירא לי' הטעם משום שלא הוסיף בה קנין אחר רק דמוקי כר"א ור"ש צריך טעמא דמפני מה מאכילה בלא ידעה. והא שמאכיל בעבדיו ובשפחותיו הכנענים זה נמי ליתא לדר"א וכמו דאמרינן (בפ"ח דיבמות ה"א) ר' הילא בשם ר' אלעזר הם יאכלו והם יאכילו הראוי לאכול מאכיל ושאינו ראוי לאכול אינו מאכיל ר' יוחנן אמר משום קנס מה נפק מביניהן עבד ערל שקנה עבדים אין תימר קנס אין כאן קנס ואין תימר הראוי לאכול מאכיל זה הואיל ואינו ראוי לאכול אינו מאכיל וא"כ לר"א כל עיקר הטעם דמאכיל הוא משום שראוי לאכול א"כ עיקר הטעם דראוי לאכול ודו"ק:

שם (ה"י) א' כשר וא' פסול אף ר' יוחנן מודה ופי' הפ"מ דעשה בה הפסול מאמר וזה אינו דאם הפסול הוא חלל וא"כ הוי זר וא"כ הוי כמו יבם שפוסל ואינו מאכיל ואע"ג דלא עשה מאמר ואע"ג דיש א' כשר אעפ"כ הרי זקוקה לאחיו השני וא"כ פוסל' דהא אינו ראוי לאכול ג"כ וא"כ הוי כמו זר:

[ומה שהקשה הק"ע דאמאי קאמר ר"ל דהוא משתמרת לביאה פסולה הא פצוע דכא אסור בה דאתי איסור פצוע ודוחה איסור יבום וכןמשמע בבבלי בפרקין (ד' ע"ט) שגה בזה דהתם הוא דווקא לר"ע שסובר דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל לא לרבנן דלרבנן חייבי לאוין חולצין ולא מייבמין מדרבנן גזירה כו' וכבר ביארתי בריש יבמות דלשיטת הירושלמי אף ר"ע מודה דחייבי לאוין חולצין דאתי עשה ודחי ל"ת עיי"ש ומה שהקשה הק"ע דמאי מהני שני יבמים הא משעה שעשה בה הא' מאמר כבר נאסרה על אחיו ומאי מהני שגם אחיו כהן דהא ודאי אין זיקה זו מהני ושגה בזה דהא מאמר דרבנן ואמרינן ביבמות (ד' נ"ח) שלח ר"ח משמי' דר' יוחנן העושה מאמר ביבמתו ויש לו אח אפי' הוא כהן והיא כהנת פסלה מן התרומה למאן אלימא לר' מאיר אימר דאמר ר' מאיר משתמרת לביאה פסולה לא אכלה מדאורייתא דרבנן מי אמר כו' אלא כי אתי רבין אמר עשה בה מאמר ביבמתו ד"ה אכלה (אלא דלפי מה שביארתי שיטת הירושלמי דמאמר דאורי' לא אתי שפיר) אבל בהא דהי' א' מהן כשר וא' מהן פסול אף בלא עשה בה מאמר פוסל. אלא דאי אמרינן דהפסול הוא פ"ד א"כ הוא ראוי לאכול וא"כ אינו פוסל רק מצד מאמר אם עשה בה קנין אחר שנעשה פ"ד]:

שם (ה"ב) ר' חייא בר אבא בעי קומי ר' מנא עשה בה הכשר מאמר א"ל מחלוקת ר' יוחנן ורשב"ל וכתב הפ"מ דלרשב"ל פסול כיון דעדיין לא בא עלי' כזקוקה לפסול מקרי ולר' יוחנן כשר ולא ביאר דזהו הטעם דלר"ל פסול מפני שהיא משתמרת לביאה הפסול אבל לר' יוחנן כשר דהרי לא עשה בה הפסול קנין הפוסל וכל שהוא ממילא לא פסל וכמו דאמרינן לר' יוחנן דהטעם מפני שלא הוסיף בה קנין אחר וה"נ לגבי היבם השני הרי לא עשה בה קנין הפוסל ודו"ק:

שם ר' סימון בשם ריב"ל לא שנו אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן לא בדא (פי' דפצוע דכא ישראל מותר בגיורת בימים קדמונים אבל פצוע דכא כהן אינו מותר בגיורת) תמן תנינן כל האסורין לבוא בקהל מותרין לבוא זה בזה ר' יהודה אוסר ר' ירמי' אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת אמר ר' יוסי בלבד פסול משפחה הא פסול הגוף לא בדא חיילי' דר' יוסי מן הדא דאמר ר' חלקי' ר' סימון בשם ריב"ל לא שנו אלא פצוע דכא ישראל אבל פצוע דכא כהן לא כמה דאת אמר תמן אם כהן ברור הוא פסול לו לישא גיורת אף הכא ישראל ברור אסור לו לישא ממזרת:

ונראה לי דהא דקאמר ר' ירמי' אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת הוא לפרש המשנה דכל האסורין לבוא בקהל מותרין לבוא זה בזה (פי' אפי' פצוע דכא שאינו פסול משפחה נמי מותרין לבוא זה בזה) וע"ז אמר ר' ירמי' אמר כללא פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת (פי' דהאי כל מרבה אפי' שאינו פסול משפחה דהיינו פצוע דכא ור' יוסי אומר דווקא פסול המשפחה אבל לא פסול הגוף) וע"ז אמר ר' יוסי בלבד פסול משפחה הא פסול הגוף לא בדא חיילי' דר' יוסי מן הדא דאמר ר' חלקי' לא שנו אלא פצוע דכא ישראל מותרת בגיורת אבל פצוע דכא כהן לא (פי' דאסור לישא גיורת מחמת שהוא כהן אעפ"י שהוא פצוע דכא וא"כ פ"ד לא מגרע קדושתי' וה"נ פ"ד ישראל לא מיגרע קדושתי' ואסור לישא ממזרת):

וע"ז פריך על דעתי דר' יהודה ממזר לא ישא ממזרת פי' דלר' יוסי דאמר דהא דאמר ת"ק כל האסורים לבוא בקהל מותרי' לבוא זב"ז היינו דוקא בפסול משפחה אבל לא בפסול הגוף וע"ז חולק ר' יהודה וע"ז פריך על דעתי' דר' יודא ממזר לא ישא ממזרת נשמעינה מן הדא כו' דברי ר' יהודה ממזר לא ישא ממזרת כדי שיתכלו ממזרים מן העולם וע"ז אומר ודכותה עמוני לא ישא עמונית (פי' אי אמרינן דממזר לא ישא ממזרת א"כ עמוני לא ישא עמונית אע"ג דהנקיבות מותרות אעפ"כ לא ישא משום הזכרים שיהיו עמונים) וע"ז אמר ר"י בר בון על דרבנן נצרכה (פי' דזה הקושי' אינה דווקא אליבא דר' יוסי אלא אליבא דר' ירמי' נמי) דאין יסבור ר' יהודה גרין פסולין קהל ה' אינון לישא עמונית אינו יכול שהוא קהל ה' אצלה (והוא ט"ס וצ"ל) שהיא קהל ד' אצלו דהא היא גיורת וגיורת לר' יהודה קהל ה' איקרו לישא מצרית אינו יכול שהוא קהל ה' אצלה דהא הוא גר (בימים קדמונים) ע"ז אמר ר' מתני' משחררין לו שפחה (פי' דאיפשר שישא שפחה והוא דקאמר משחררין לו שפחה ולא שמשיאין לו שפחה היינו דקאי אהא שמקשה בתחילה עמוני לא ישא עמונית) וע"ז א"ר יוסי בר בון על דרבנן נצרכה פי' דזו הקו' הוא לכ"ע או שצ"ל על דר' ירמי' נצרכה (פי' אפי' לר' ירמי' שסובר דפליגי בפצוע דכא שאינה פסול משפחה אבל בשאר פסולין סובר ר' יהודה דמותרין כל הפסולין לבוא זה בזה מ"מ תקשה דאין יסבור ר' יהודה גרין פסולים קהל ה' אינון לישא עמונית כו' וכן לר' יוסי תקשה דעמוני לא ישא עמונית לר"י מה"ת אבל הא דממזר לא ישא ממזרת הוא רק מדרבנן:

וע"כ מתרץ תירוץ דקאי על ר' יוסי ג"כ שאומר דר' יהודה סובר דממזר לא ישא ממזרת א"כ איך ישיאו לו שפחה דא"כ מרבה פסולין ע"ז אומר דמשחררין לו שפחה (פי' דמשיאין לו שפחה ומשחררין את הולד א"כ אינו מרבה פסולין [והוא דלא כמו שמפרש הש"ס דילן בקידושין ד' ע"ז]:

וע"ז אומר ודכוותי' לא ישא מצרית (פי' אי אמרינן דר' יודא סובר דממזר לא ישא ממזרת) ע"ז אומר נשמעינה מן הדא דתני ר' אבהו קומי ר' יוחנן אמר ר' יודא בנימין גר מצרי נשוי לגיורת מצרי' כו' א"כ מוכח מזה דר' יודה סובר דמצרי יכול לישא מצרית א"כ אמאי תנינן ר' יהודה אוסר דממזר לא ישא ממזרת ולא תירץ ע"ז כלום והוא משום דאיפשר לתרץ דזהו דווקא בפסולין לעולם וע"כ ממזר לא ישא ממזרת משא"כ מצרי שהוא עד שלשה דורות מותר לישא מצרית דהא הפסול הוא רק עד ג' דורות [והא דקאמר תחילה ממזר לא ישא ממזרת הוא מדרבנן אבל לא מדאורייתא וכן הא דפריך ממצרי שלא ישא מצרית ודו"ק]:

שם דילמא ר' הושעי' רובא ור' יודן כו' הוו יתבין רהט ר' יוחנן ולחש לי' באודנא דר' הושעי' רובא פצוע דכא כהן מהו שישא בת גרים אמר לי' מה אמר לך א"ל מילא דנגר בר נגרין לא מפריק לי' לא אמר לי גיורת שהיא כזונה אצלו (פי' וע"כ אעפ"י שהכהן הוא פצוע דכא אסור לו לבוא על הזונה ולא בת ישראל שהיא כחללה. והמפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה ולי נראה שהוא (ט"ס וצ"ל) ולא בת ישראל שהוא קהל ה' וכה"ג אמר שם לישא עמונית אינו יכול שהוא קהל ה' אצלו והכא ישראלית הוא קהל ד' אצלו לא אמר לי אלא בה גרים ובת גרים לא כישראל היא פתר לה כר' יודה דר' יודה אומר בת גר זכר כבה חלל זכר:

[ואיפשר לומר דהא דאמר תחילה לא אמר אלא בת גרים ובת גרים לאו כישראלית וא"כ פצוע דכא אסור בה ואיפשר דאפי' לראב"י דאמר אשה בת גרים לא תנשא לכתחילה עד שתהא אמה מישראל אסורה בפצוע דכא וכמו דאמרינן ביבמות (ד' נ"ז) אלא אליבא דהאי תנא דתנן ראב"י אומר אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל והכי קא מיבעי' לי' כשרות מיתוספא בה ואכלה או דילמא קדושה מיתוספא בה ולא אכלה והירושלמי פשיטא לי' דקדושה אתוספא בה וע"ז אמר ובת גרים לא כישראל הוי וא"כ אסורה בפצוע דכא וע"ז אומר פתר לה כר' יודה דר' יודה אומר בת גר זכר כבת חלל זכר וע"כ מיבעי' לי' בבת גיורת דכיון דהוי פצוע דכא א"כ לא חמיר קדושתי' כל כך ומותר לישא בת גיורת אך א"כ קשה דהא ר' יהודה סובר דקהל גרים איקרי קהל ודוחק לומר דמיבעי' לי' לר' יהודה דבת גר זכר כבת חלל זכר וכר' יוסי שסובר דקהל גרים לא איקרי קהל והק"ע נדחק בזה]:

ולי נראה דהא דקאמר פתר לה כר' יודא דמיירי בבת גר זכר והיינו בגר עמוני דאף דר"י סובר דקהל גרים הוי קהל ה"מ גר דראוי לבוא בקהל אבל גר עמוני ומואבי דאינו ראוי לבוא לקהל ולשיטת הירושלמי אפי' עמונית אעפ"י שכשירה לבוא בקהל אעפ"כ לאו קהל ה' וכמו דאמרינן בירושלמי וביארתי תחילה דקאמר ר' יוסי בר בון על דרבנן נצרכה דאין יסבור ר' יהודה גרים פסולין קהל ה' אינון לישא עמונית אינו יכול שהיא קהל ה' אצלו לישא מצרית אינו יכול שהיא קהל ה' אצלו אבל אי אמרינן דגרים פסולים לאו קהל איקרי הוי ניחא דגר עמוני יכול לישא עמונית אע"ג דעמונית כשרה לבא בקהל וא"כ היא קהל אפ"ה כיון דבאה מעמוני והוא אין ראוי לבוא בקהל ע"כ לא הוי קהל וא"כ ניחא דמיבעי' ליה אם פצוע דכא מותר לישא בת גרים מחמת שהיא בת גרים והוא פצוע דכה וא"כ קליש' קדושתי' וע"כ מיבעי' לי' אם מותר לישא בת גרים אליבא דר' יהודה שסובר דבת גר זכר פסולה וכ"ת הא מ"מ הוא אסור לבוא עלי' משום שהוא פצוע דכא ור' יהודה סובר דקהל גרים הוי קהל אעפ"כ קהל גרים מפסולי קהל לאו קהל מיקרי וכמו שהוכחתי מהירושלמי שהבאתי תחילה ועיין ביבמות (ד' ע"ז) א"ר יוחנן אי לאו דאמר ר' יהודה הכתוב תלאן בלידה (והוא דמצרית נקיבה נמי אסורה) לא מצא ידיו ורגליו כו' כיון דאמר ר' יהודה קהל גרים בימים הקדמונים אקרי קהל מצרי שני במאי יטהר ופירש"י אי איתא דנקיבות שריין לאלתר הוי להו קהל ואסורות מצרית ראשונה ושני' למצרי ראשון וא"כ לשיטת הירושלמי לפי מה שביארתי דמצרית אעפ"י שהיא מותרת אפ"ה כיון דאתי מפסולי קהל לאו קהל מיקרי אלאודאי דהש"ס דילן לא ס"ל כשיטת הירושלמי ודו"ק (ויש לדחות):

שם (ה"י) סריס חמה כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה ר"י ור' שמעון אומרים אנדרוגינוס שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה תני מאכילה בחזה ושוק ר' יוחנן אמר אוכלת בתרומה ואינה אוכלת בחזה ושוק רשב"ל אמר כמה קולי חומרין בדבר משמעות הירושלמי דר' יוחנן קאמר דאפי' בתרומה דאורייתא נמי מאכיל משא"כ בחזה ושוק ורשב"ל אמר כמה קולי חומרין בדבר סובר דאפי' בחזה ושוק נמי מאכילה. ואפשר לומר לפי מה שיתבאר לקמן דשיטת הירושלמי אינו כשיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן הוי אנדרוגינוס ספק זכר ספק נקיבה אבל לפי שיטת הירושלמי אנדרוגינוס יש בו צד זכרות וצד נקבות וע"ז לשיטת הש"ס דילן שהוא מצד ספק ע"כ פליגי בזה שאם מאכיל רק בתרומה דרבנן וספיקא לקולא משא"כ בחזה ושוק דהוי מדאו' אבל לשיטת הירושלמי אינו רק משום דיש בו צד זכרות וצד נקבות וע"כ אינה מאכילה בחזה ושוק משום דהקידושין לא הוי קידושין גמורין דאינו תופס רק בצד זכרות וא"כ לא הוי מקודשת רק לחציו וע"כ אינה אוכלת בחזה ושוק וע"ז אמר ר"ל כמה קולי חומרין בדבר דמה תרומה שאינה ראוי' לישראל בכל מקום הרי היא אוכלת חזה ושוק שהן ראוין לישראל בכל מקום אינו דין שתאכל והנה הפ"מ פי' שראוין לישראל בכל מקום דשם חזה ושוק בחולין ראוים לכל ישראל ולי נראה דחזה ושוק בבמה קטנה אוכלי' ישראל נמי וכמו דאיתא בזבחים (ד' ק"ב) חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה וכן איתא בירושלמי (פ"ק דמגילה) ע"ש וע"ז אומר ראוי' היו לישראל (פי' בבמה) וכשנתחייבו (פי' שנתחייבו ליתן בבמה גדולה ניטלה מהם יכול כשם שנתחייבו וניטלו מהם כך אם יזכו יחזירן להם (פי' שאם יזכו יחזירן להם אף שיבנה בהמ"ק ע"ז אומר ואתן אותם לאהרן כו' וא"כ עכשיו שוים הן תרומה וחזה ושוק וכשם שמאכילה בתרומה כך מאכילה בחזה ושוק:

שם מתניתין ר' יהודה אומר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ כו' ואין חולקין על דברי ר' יודא. מן דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא מייבמין את אשתו הדא אמרה אין חלוקים על דברי ר' יהודה וכתב הפ"מ לשון בעי' הוא אם החכמים אינם חלוקים על דברי ר' יהודה במתניתין דאמר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ ופשיט לי' מן מה דאמר ר' יוסי דמייבמין את אשתו ש"מ דדיני' כסריס אדם הוא וכדר"ע עכ"ל [והוא תמוה דהא ליכא למ"ד דטומטום יהיה אם נקרע כמו סריס אדם דהא אמרי' בבכורות (ד' מ"ב) לימא אשתני ולא אישתני תנאי היא דתני' טומטום בקידש קידושיו קדושין נתקדש קידושיו קידושין וחולץ וחולצין לאשתו כו' במים לאשתו ופירש"י וחולצין לאשתו חומרא היא שמא זכר הוא ומייבמים את אשתו ממ"נ אם זכר הוא שפיר מייבם אחיו ואם נקיבה אשה בעלמא היא דנסיב האי אחיו של טומטום אבל טומטום לא מייבם דאינו בן לידה ולא קרינן ביה להקים לאחיו שם כו' עיי"ש דכל הספיקות הוא רק משום סריס חמה והא דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא מייבמין את אשתו הוא כמו הברייתא שהבאתי מהא דבכורות (ד' מ"ב) דתנא וחולץ וחולצין לאשתו ומייבמין את אשתו וע"כ מוכח על הא דמיבעי' ליה בירושלמי ואין חלוקים על דברי ר' יהודא פי' שאומר שהוא כסריס ודאי וע"כ אומר מן דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא מייבמין את אשתו הדא אמרה חלוקים על דברי ר' יהודה והוא משום דלא הוי רק ספיקא דילמא הוא זכר או נקיבה אבל אם הוא זכר לא אמרינן דילמא כיון דאישתני אישתני להיות סריס חמה וא"כ בועל אשת אחיו שלא במקום מצוה וע"כ אומר הירושלמי מן מה דאמר ר' יוסי בשם ר' הילא מייבמין את אשתו הדא אמרה אין חלוקי' על דברי ר' יהודה [ועיין ברש"י בכורות (ד' מ"ב) בד"ה וחולצין כו' אבל טומטום לא מייבם דאין בן לידה ולא קרינן להקים לאחיו שם ולכאורה אמאי מתייבמת אשתו הא הוי דומיא דסריס חמה אך עיקר כונת רש"י דלא הוי בר ביאה משא"כ אשתו מתייבמת דהא הוי אשתו ע"י קדושין]:

[והנה ראיתי להק"ע שכתב ואין חולקים על דברי ר' יודא דקאי על הא דאמר אנדרוגינוס נושא אבל לא נישא והשיג על התוס' ביבמות (ד' פ"ב) שכתבו דהאי אנדרוגינוס נושא הוא סיום מילתא דר' יוסי אע"פ שר' יהודה מפסיק בנתים וגם האריך שם דאיך אמרינן דמייבמין את אשתו הא אינה ראויה להוליד וה"ל כאשת סריס דלאו בת יבום היא עיי"ש שהאריך בזה אבל באמת שגה בזה דלא קאי אאנדרוגינוס רק אטומטום דהא דקאמר אנדרוגינוס נושא זה אינו מדברי ר' יהודה כמו שכתבו התוס' [ועיין בירושלמי (פ"ח דיבמות ה"א) ר' יהודה אומר אנדרוגינוס דוחין את השבת עליה כו' תמן תנינן הכל חייבים בראיה חוץ מחש"ו וטומטום ואנדרוגינוס מה אמר בה ר' יהודה נשמעינה מהדא ר"י בן דהבאי אמר משום ר' יהודה אף הסומא לית בר נש אמר אף אלא דמודו על קמייתא] וכיון דקאי אטומטום ניחא הא דמייבמין את אשתו דילמא יקרע ונמצא זכר וא"כ הוי בר הקמת שם ואם נקיבה היא אשה בעלמא הוא דנסיב וכמו שפירש"י בבכורות (דף מ"ב) עיין שם ודו"ק]:

שם קידש אין חוששין לקידושיו נתקדשה חוששין לקדושיו נבעל נפסל מן התרומה כנשים (וקשיא) רבי ניחא ברבי סבא ר' יונה בשם רב המנונא אפי' מין במינו כל שהוא וקשי' אם זכר הוא אין זכר פוסל זכר אם נקיבה היא אין נקיבה פוסלת נקיבה צד זכרותו של זה פוסל צד נקבותו של זה (פי' דקאי על אנדרוגינוס) וכתב הק"ע שצ"ל קידש חוששין לקידושיו נתקדש' אין חוששין לקידושיו וראיתי להרשב"א בחידושיו שהעתיק דברי הירושלמי כגירסא שלפנינו ולא ידעתי לפרשה והרמב"ם פסק (בפ"ד מה' אשות) בין שקידש בין שנתקדש צריכה גט מספק:

[ולי נראה דא"צ להגיה ויתבאר הירושלמי עפ"י מה שכתב הא"מ (סי' מ"ד) על מה שהקשה הר"ן מ"ש חצי עבד דהוי ספק קידושין ובשפחה חצי ב"ח הוי קידושין דאי משום דלא שייר בקנינו, א"כ בחצי עבד וחצי ב"ח נמי לא שייר וכתב דאיפשר לומר דבשפחה גלי לן קרא דכתיב והיא שפחה נחרפת לאיש דמיירי בחצי שפחה וחצי ב"ח אלמא בת אתרוסי היא וכתב הא"מ שהטעם הוא דעיקר הקידושין מצד הבעל דכתיב כי יקח איש אשה ומשום הכי בעינן נתן הוא ואמר הוא ולא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל אלא מכיון שמסכמת לקידושי האיש ההוא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו הילכך אין דנים בקידושי אשה אלא מצד הבעל וכתב הא"מ דע"כ חצי עבד' וחצי ב"ח אינו יכול לקדש כמו שחצי עבד וחצי ב"ח אינו מוציא עצמו בתקיעת שופר כמו דאמרינן בר"ה (ד' כ"ט) דלא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות כו' ה"נ לא אתי צד עבדות ומקדש לצד חירות כו' אבל לגבי האשה לא בעינן פעולתה אלא שמבטלת דעתה ורצונה וע"כ כיון שיש בה צד שהקידושין תופסין, ע"כ תופסין ממילא. עיין שם בארוכה וה"נ אנדרוגינוס שקידש יש בו צד זכרות שתופס הקידושין וצד נקבות שאינו תופס הקידושין וע"כ בקידש אין חוששין לקידושיו והטעם הוא כמו שכתב הא"מ בחצי עבד וחצי ב"ח שקידש דמעכב צד העבדות להביא הקידושין אפי' לצד חירות וע"כ אנדרוגינוס שקידש אין חוששין לקידושיו אבל אם נתקדש חוששין לקדושיו והוא כמו חצי שפחה וחצי ב"ח דאמרינן דתופסין הקידושין אפי' לצד חירות. וע"כ אנדרוגינוס שקידש אין חוששין לקדושיו אבל אם נתקדש חוששין לקידושיו והוי כמו חצי שפחה וחצי ב"ח דאמרינן דתופסין הקידושין כיון דהיא אינה עושה פעולת המעשה אלא דמשוי עצמה כדבר של הפקר וע"כ תופסין הקידושין ממילא וא"ש מה שתמה הק"ע על הרמב"ם שהרמב"ם פסק דבין שקידש ובין שנתקדש צריכה גט מספק דהטעם משום דחצי עבד וחצי בן חורין לא איפשטא הבעי' ובחצי עבד וחצי ב"ח נמי פסק הרמב"ם דס' מקודשת וע"כ פסק נמי באנדרוגינוס שקידש דאי אמרינן דחצי עבד וחצי ב"ח יכול לקדש ואין צד עבדות מעכב להביא קידושין לצד חירות ה"נ באנדרוגינוס אבל הירושלמי אזיל לטעמיה דאמרינן בירושלמי (פ"ד דגיטין ה"ו) לא כן אמר ר' חייא בשם ר' יוחנן מי שחצי עבד וחצי ב"ח שקידש אין חוששין לקידושיו ודכותיה גירש דאין חוששין לגירושיו וע"כ איתא בירושלמי גבי אנדרוגינוס שקידש דאין חוששין לקידושין אבל בנתקדש כיון דזה אינו ע"י פעולת המעשה אלא דמשוית עצמה כדבר של הפקר ע"כ חוששין לקידושיו]:

עוד נ"ל לבאר על הא דאמר קידש אין חוששין לקידושיו נתקדש חוששין לקידושיו נבעל תפסל מן התרומ' כנשים וקשי' וכתבו הק"ע והפ"מ דלא גרסינן לי' לתיבת וקשי' ושגו בזה והאי וקשי' צריך להיות והפי' הוא שמקשה זו הקושי' דאמאי קידש אין חוששין לקידושיו ובנתקדש חוששין לקידושיו וע"ז אומר וקשי' וע"ז אמר ר' ניחא בר סבא ר' יונה בשם רב המנונא אפי' מין במינו בכל שהוא והפי' הוא דמיירי במין במינו דהיינו שקידש לאנדרוגינוס או שנתקדש לאנדרוגינוס והשתא ניחא דאמר קידש אין חוששין לקידושיו (פי' אם הוא כהן וקידש אנדרוגינוס ישראל אין חוששין לקידושיו לפוסלו מחמת שקידש אנדרוגינוס וא"כ צד זכרות של השני פוסל לצד נקבות של זה דהא השני הוא ישראל אך כיון שקידש את השני ולא שנתקדש ע"כ אין חוששין לקדושיו) ואם הוא כהן אוכל בתרומה וקאי אמתניתין ר' יוסי ור' שמעון אומר אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה וע"ז אומר קידש אין חוששין לקידושיו דהא אירוסין פוסלין מן התרומה אעפ"כ כיון שהוא כהן וקידש לאנדרוגינוס השני אין חוששין לקידושיו וזה הכהן מותר לאכול בתרומה נתקדש חוששין לקידושיו (פי' אם הוא להיפוך שנתקדש האנדרוגינוס הכהן מישראל ע"כ חוששין לקידושיו שהאנדרוגינוס ישראל פוסל לצד נקבות שבו כמו הארוסות שפוסל ואינו מאכיל) וע"ז אומר אפי' מין במינו בכל שהוא (פי' דמיירי במין במינו וע"כ נתקדש חוששין לקידושיו מחמת צד הנקבות שנתקדש לישראל ואעפ"י שצד הזכרות הוא כהן אעפ"ככיון שמצד השני היינו צד נקבות נתקדש לישראל ע"כ פוסל) וע"ז אמר אפי' מין במינו בכל שהוא ועיין ברמב"ם פ"ז מה' תרומות שהפי' הוא מין במינו בכל שהוא פירוש דקאי אסיפא דאם נבעל נפסל מן התרומה כנשים ע"ז אומר אפי' מין במינו בכל שהוא (פי' בין מצד זכרות בין מצד נקבות) ולפי מה שביארתי דקאי לתרץ על הא דאמר נתקדש חוששין לקדושיו ע"ז אמר אפי' מין במינו בכל שהוא (פי' שהפסול אינו בכולו דזהו רק מצד זכרות שבאנדרוגינוס הישראל ופוסל צד נקבות שבו אעפ"כ פוסל מלאכול בתרומה) ויותר נראה לגרוס מין במינו אפי' בכל שהוא (פי' דמיירי במין במינו ששניהם אנדרוגינוס) ובכל שהוא (פי' אע"פ שאין זה זכר לגמרי והשני אינה נקבה לגמרי אעפ"כ פוסל ע"י קידושין):

וע"ז אומר וקשיא דמ"מ תקשה הסיפא דבשלמא ברישא איפשר לומר דנפסל צד נקיבה שבו מחמת שנתקדש ואנדרוגינוס השני לצד הזכרות ומין במינו פוסל ואפי' בכל שהוא אבל בסיפא דנבעל לאנדרוגינוס א"כ צד נקבות שבו אין בזה עבירה מה שנבעל וצד זכרות שבו שיש בו עבירה א"כ אמאי נפסל ע"ז אומר צד זכרות שבו פוסל צד נקבות שבו (פי' שצד נקבות נפסל מחמת צד זכרות):

וע"ז אומר מאכיל את נשיו ואינו מאכיל את עבדיו מאכיל את נשיו מכח זכרותו ופי' מכח זכרותו שזה אינו נפסל ע"כ יכול להאכיל את נשיו) והא שהקשו הק"ע והפ"מ דהא אמר תחילה קידש אין חוששין לקידושיו לא קשה מידי שכבר ביארתי שזהו אם אנדרוגינוס ישראל לא נפסל הכהן האנדרוגינוס מתרומה שהוא לא יאכל לפסול מחמת צד הזכרות השני שהוא ישראל לצד נקבות שלו כיון שהוא קידש את האחר ולא נתקדש וא"כ איך יוכל לפסול. אבל ודאי לענין קידושין הוי קדושין כמו דאמר ר' יוסי ור"ש אנדרוגינוס שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה:

וע"ז אומר ואינו מאכיל את עבדיו דכיון דהעבד נקנה מצד הנקבות שבו ג"כ וצד הנקבות שבו נתחלל ויש לו חלק בעבדים ע"כ פוסל את העבדים מלאכול בתרומה:

ולפי"ז מה שהביא ראיה הראב"ד ברמב"ם (פ"ז מה' תרומות) דאתי צד זכרות של זה ומשתמש בצד נקבות של זה אין מזה ראי' שזהו דווקא לשיטת הירושלמי דאנדרוגינוס יש בו צד זכרות וצד נקבות אבל לפי שיטת הש"ס דילן שאנדרוגינוס הוי ספק אם הוא זכר או נקיבה א"כ אין אנדרוגינוס פוסל אנדרוגינוס דאם הוא זכר אין זכר פוסל זכר ואם נקיבה הוא אין נקיבה פוסלת נקיבה וא"כ אין מהירושלמי הזה ראיה וע"כ פסק הרמב"ם בפ"ג מה' תרומות (ה' ט"ז) דאנדרוגינוס שנבעל לפסול מן התרומה בין דרך זכרותו ובין דרך נקבותו נפסל הוא משום דילמא הוא ספק נקיבה. וע"כ נפסל. רק מה שכתב וכן אם נבעל לאנדרוגינוס אחר משמע שחושש ג"כ לשיטת הירושלמי דיש בו צד זכרות וצד נקבות ובזה פסק כהירושלמי ופסק כשניהם לחומרא וע"כ פסק דאם נבעל לפסול מן התרומה פוסל אפי' דרך זכרות דילמא היא כולה נקיבה ונפסלת אפי בביאה שנא כדרכה אבל אם נבעל לאנדרוגינוס א"כ מצד הספק דילמא היא כולו נקיבה א"כ לא נפסל מן האנדרוגינוס כמותו דאין נקבה פוסלת וא"כ כל הפסול הוא מחמת שיטת הירושלמי דילמא יש בו ב' צדדים, וע"כ אינו פוסל רק ממקום נקבות שבו כמו דאמר בירושלמי ר' יעקב בר זבדא בשם ר' אבהו ר' יעקב בר זבדא בשם ר' יוחנן ובלבד, במקום נקבות ואף דאמר ר' סימון בשם ריב"ל אפי' ממקום זכרות ע"ז אמרינן דחזר בו ריב"ל וע"כ כיון שיש משכבות חלוקות ע"כ בעי דוקא שיהא מן הפוסלים בכהונה דאלו"ה לא נפסל משום שנבעל לזכר כיון דממקום נקבות שבו לא הוי כזכר ע"כ בעינן דוקא שיהא נבעל לפסול מן התרומה ודו"ק]:

והנה זה שביארתי דשיטת הש"ס דילן הוא שהספק אם הוא כולו זכר או כולו נקיבה אבל לא שיש בו צד זכרות וצד נקבות והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' פ"ג) אמר רב ליתא למתני' מקמי ברייתא דתני' ר' יוסי אומר אנדרוגינוס ברי' בפני עצמה היא ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקיבה ועוד דהא אמרינן בר"ה (ד' כ"ט) ת"ר הכל חייבים בתקיעת שופר כו' וטומטום ואנדרוגינוס מי שחציו עבד וחציו ב"ח טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא שאינו מינו אנדרוגינוס מוציא את מינו אבל לא שאינו מינו כו' אמר רב הונא ולעצמו מוציא אמר ליה רב נחמן לרב הונא מ"ש לאחרים דלא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות לעצמו נמי לא אתי צד עבדות ומפיק צד חירות דידי' אלא אמר ר"נ אף לעצמו אינו מוציא תני' נמי הכי מי שחציו עבד וחציו ב"ח אף לעצמו אינו מוציא וא"כ אי אמרינן דאנדרוגינוס יש בו צד זכרות וצד נקבות א"כ איך מוציא אחרים הא אף לעצמו אינו מוציא אלא ודאי דהוא ספק דאם הוא כולו זכר או כולו נקיבה ועיין ברמב"ם (פ"ב מה' שופר הלכה ג') אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו וכתב על זה הראב"ד זהו כו' מי שאומר אנדרוגינוס ברי' בפני עצמו אבל מי שאומר חציו זכר הוא אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו כענין מי שחצי עבד וחצי ב"ח ע"כ וכתב ע"ז הכ"מ והמחלוקת של אנדרוגינוס הוא מחלוקת התנאים ביבמות (ד' פ"ג) ורבינו פסק כדברי האומר ברי' בפני עצמו הוא כו' ואפשר שאפי' לדברי האומר חצי זכר חצי נקבה מוציא את מינו ואינו דומה למי שחצי עבד לפי שיש חילוק בין מה שהוא בידי אדם למה שהוא בידי שמים:

והנה מה שכתב הכ"מ שהרמב"ם פסק כדברי האומר ברי' בפני עצמה הוא כבר ביארתי מה שכתב הרמב"ם (פ"ז מהל' תרומות) שהרמב"ם חושש ג"כ לשיטת הירושלמי דלמא הוא חצי זכר וחצי נקיבה ומה שתירץ הכ"מ שאפי' לדברי האומר חצי זכר מוציא את מינו ואינו דומה לחצי עבד לפי שיש חילוק בין מה שהוא ביד"א למה שהוא ביד"ש. זה יתבאר לקמן דלא מחלקינן בזה.

[והנה אמרינן בירושלמי (פ"ק דביצה ה"ג) תני ר' יוסי אומר כוי אין מכסין את דמו מפני שהוא ספק מה אם חולה שודאה דוחה שבת אין ספיקו דוחה את יו"ט כסוי הדם שאין ודאו דוחה את השבת דין הוא שלא ידחה ספיקו את יו"ט כו' אמרו לו והרי שופר שבגבולים יוכיח שאין ודאה דוחה שבת והרי ספיקו דוחה יו"ט מה ספק יש שם אם חול הוא יתקע יו"ט הוא יתקע ר' חנינא בשם ר' אחא באנדרוגינוס שתקע ותני כן אנדרוגינוס מוציא את מינו ולא את שאינו מינו ר' יוסי בעי אם באנדרוגינוס בתקע בדא דתני אין לו תשובה והנה המפרשים הק"ע והפ"מ נדחקו בזה מאוד:

עוד שם בירושלמי וקמת כמה דצריכת לרבנן קדמאי וקשת בידיהון כן צריכת לרבנן אחראי וקשת בידיהון זהו הירושלמי הוא תמוה מאוד ונדחקו הק"ע והפ"מ לפרשו בדחוקים גדולים:

עוד שם בירושלמי על דעתי' דר' אבא אנדרוגינוס מוציא את מינו בתחלה על דעתי' דר' יוסי לשעבר גם זה הירושלמי הוא תמוה מאוד ונדחקו בו המפרשים:

ע"כ נ"ל לבאר דהא דאר"ח בשם ר' אחא באנדרוגינוס שתקע בדא דתני אין לו תשובה (פי' בהדא יאמר שאין לו תשוב' משום דיש לדחות הקו' שהקשו מתקיעת שופר דספיקו דוחה יו"ט למאי שתירץ ר' אחא דמיירי באנדרוגינוס) והוא משום דאין זה תשובה ולפי שיטת הירושלמי הוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בחולין (ד' פ"ה) ור' יוסי לטעמי' דאמר אשה ודאית נמי תקע (פי' וע"כ תני' דאנדרוגינוס מוציא את מינו) או כמו דאמרינן שם אמר רבינא ולמאי דקאמרי רבנן נמי אית לי' פירכא מה לתקיעת שופר שכן דוחה שבת במקדש כו' וע"ז איפשר לומר שאין לו תשובה לר' יוסי:

אבל לשיטת הירושלמי דאנדרוגינוס הוא חצי זכר וחצי נקיבה וא"כ איך הקשו דהא הוא מחויב בשופר מחמת צד זכרות שבו וגם הא דתני דמוציא את מינו ג"כ קשה דאיך מוציא את מינו הא אפי' לעצמו אינו מוצא דלא אתי צד נקבות ומפיק צד זכרות וא"כ צריך לומר דמיירי בדיעבד כמו שיתבאר לקמן על הא דאמר שם על דעתי' דר' אחא אנדרוגינוס מוציא את מינו בתחילה על דעתי' דר' יוסי לשעבר דהא לכתחילה אינו מוציא אחרים ואף לעצמו אינו מוציא דלא אתי צד נקבות ומוציא צד זכרות וע"ז אומר ר' יוסי בעי אם באנדרוגינוס בהדא דתני אין לו תשובה הא קשי' איך הקשו מזה לר' יוסי ובפרט אי אמרינן דהאי אמרו לו היינו ר' יהודא ור' יהודא סובר דא דאנדרוגינוס יש בו צד זכרות בודאי וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ח דיבמות ה"א) תמן תנינן הכל חייבין בראי' חוץ מחש"ו וטומטום ואנדרוגינוס מה אמר בה ר' יודא ר' יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודא אף הסומא לית בר נש אמר אף אלא דקא מודו בקדמייתא מחלפא שיטתי' דר' יהודא תמן אמר פרט והכא אמר לרבות כו' ומה ת"ל ערל אפי' מקצת ערל ברם הכא כל זכורך פרט לאנדרוגינוס וא"כ סובר דיש בו צד זכרות וע"כ דחי שבת וא"כ איך מקשה מזה לר' יוסי: ש וע"ז אומר וקמת כמה דצריכת לרבנן קדמאי וקשת בידיהון כן צריכא לרבנן אחראי וקשת בידיהון והנה בהירושלמי הזה יש בו (ט"ס וכצ"ל) כמה דצריכת לרבנן קדמאי וקמת בידיהון (והאי וקמת שבתחילה צ"ל כאן כן צריכא לרבנן אחראי וקשת בידיהון (פי שאומר דלדברי האי רבנן בתראי דהאי דאמרו לו דהרי שופר שבגבולין תוכיח דאין ודאו דוחה שבת וספיקו דוחה יו"ט הוא באנדרוגינוס וא"כ צ"ל שסוברים דאנדרוגינוס הוא ס' זכר או ספק נקבה) ע"ז אומר כמה דצריכת לרבנן קדמאי וקשת וקמא בידיהון והוא הברייתא דאיתא בירושלמי הכא ביבמות קידש אין חוששין לקידושיו נתקדש חוששין לקידושיו וע"ז אומר וקשי' פי' דמהו החילוק בין קידש לנתקדש וע"ז אומר ר' ניחא בר סבא כו' אפי' מין במינו בכל שהוא (פי' כמו דמסיק שצד זכרותו של זה פוסל צד נקבותו של זה וא"כ ניחא הברייתאוכמו שביארתי וזהו דווקא אי אמרינן דאנדרוגינוס הוא חצי זכר וחצי נקבה אבל לפי מאי דמקשו לר' יוסי מאנדרוגינוס א"כ צריך לומר דסברי דהוי ספק זכר ספק נקיבה וע"כ הקשו לו דתקיעת שופר שבגבולין תוכיח דספיקו דוחה יו"ט וא"כ לא יתיישב הברייתא דיבמות (ספ"ח) וע"ז אומר כמה דצריכת לרבנן קדמאי וקשת (וקמת כצ"ל) בידיהון (והוא כמו שתירצו הבריי' ביבמות) כן צריכת לרבנן אחראי וקשת בידיהון (פי' דלרבנן אחראי דהיינו ר' אחא שאמר דספיקו דוחה יו"ט היינו אנדרוגינוס וא"כ צריך לומר דסברי דאנדרוגינוס הוי ספק זכר ספק נקבה) (ולר' יוסי צ"ל דהא דאמרי' ביבמות ד' פ"א) אנדרוגינוס כהן שנשא בת ישראל מאכילה בתרומה הוא בתרומה דרבנן או דזהו כמו ר' יוסי דברייתא וכמו דאמר רב ביבמות (ד' פ"ו) ליתא למתניתין מקמי ברייתא דתני ר' יוסי אומר אנדרוגינוס ברי' בפני עצמה הוא) וא"כ אי אמרינן דהוי ספק זכר ספק נקיבה א"כ לא יתיישב הברייתא דיבמות הא דקאמר קידש אין חוששין לקידושיו נתקדש חוששין לקידושיו דלפי זה אין צריך לחוש בשניהם לקידושין אם קידש ג"כ דהיינו אולי הוא זכר וא"כ אינו פוסל מן התרומה) וע"ז אומר דכן צריכת לרבנן אחראי וקשת בידיהון שתקשה הברייתא דקידש אין חוששין לקידושיו נתקדש חוששין לקידושיו דזהו לא יתיישב רק אי אמרינן דאנדרוגינוס הוי חצי זכר וחצי נקיבה ומין במינו פוסל בכל שהוא וכמו שביארתי תחילה ודו"ק:

וע"ז אומר על דעתי' דר' אחא אנדרוגינוס מוציא את מינו בתחילה שהוא אומר דאנדרוגינוס הוי ספק זכר ספק נקבה ע"כ אומר דאנדרוגינוס מוציא בתחילה והוא משום דהוי ספק זכר ס' נקבה וע"כ קאמר דמוציא את מינו והיינו לכתחילה ומשום דספיקו דוחה יו"ט על דעתי' דר' יוסי (פי' שהקשה לו אם באנדרוגינוס שתקע בדא אין לו תשובה וכמו שביארתי דקשה לו מה הקשו מתקיעת שופר שספיקו דוחה והוא באנדרוגינוס דתני' דאנדרוגינוס מוציא את מינו כיון שהוא סובר דאנדרוגינוס הוי חצי זכר וחצי נקבה א"כ איך אתי צד נקבות שבו ומפיק צד זכרות וא"כ צ"ל הא דמוציא היינו בדיעבד ובדיעבד לא חששו במה דאתי צד פטור ומפיק צד חובה וא"כ איך הקשו מאנדרוגינוס שמוציא את מינו הא צריך לומר דמיירי בדיעבד וכ"ת אמאי לא מפרשי שהקשו מהא דטומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו אבל לעצמו יכול להוציא דממ"נ יצא אך כיון דאנדרוגינו' מוציא מיירי בדיעבד א"כ איפשר לומר דטומטום נמי מיירי בדיעבד א"כ איך הקשו מאנדרוגינוס וטומטום ודו"ק: