במס' סנהדרין. דף ע"ב ע"א: וכן הביא הלק"ט:

אם ברור לך הדבר כשמש. מכילת' פי"ג, ולק"ט, וסנהדרין שם, וילקוט רמז שמ"ב:

ללמדך. מכילת', וילקוט, ולק"ט:

שנאמר ואם אין לו ונמכר בגניבתו. במכילת' שם הוא מאמר בפני עצמו ואינו מוסב למעלה ודרשו שומע אני לעולם ת"ל שש שנים יעבוד (שמות כ"א ב'), וכן הביא הלק"ט:

ר' ישמעאל אומר. מכילת' פט"ו, וילקוט רמז שמ"ו ולק"ט:

כלל כו'. מכילת' וילקוט ולק"ט, ותקנתי כמו שהוא לנכון שם:

להוציא את שנתאלמנה. מכילת' פרשה י"ז, ולק"ט:

והמפתה אם רוצה להוציא. תקנתי כמו שהוא לנכון בלק"ט, והוא במשנה כתובות ל"ט ע"א:

ואין מוהר אלא כתובה. מכילת' פרשה י"ז, ולק"ט:

ולא תאמר לבד זובח. עיין סנהדרין ס' ע"ב:

ומפני מה נסמך. וכן הביא הלק"ט:

ללמדך שכל המענה לגר. לק"ט שם, ועיין ב"מ נ"ט ע"ב:

והגר שסורו רע. וכן צ"ל. וכן הוא במכילת' פי"ח, וס' והזהיר, ובלק"ט הגירס' שם יאורו של גר רע, ועיין ב"ק שם ועיין ערוך ערך סר:

אמרו חז"ל תחת ארי. שבת י"א ע"א:

מפני שדעתם מצויה. צ"ל מפני שדמעתן מצויה:

אחד עינוי מרובה. מכילתא פי"ח, ילקו' רמז שמ"ט, ולקח טוב:

וכשהוציאו לרבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל להרג. מכילתא משפטים פרשה י"ח, וילקוט שם, ולקח טוב, ושם מובא ר' שמעון סתם, ועיין באדר"נ פל"ח, ובמס' שמחות פ"ח, ובתד"א פ"ל, וגם שם מסופר בסגנון אחר מרשב"ג ור' ישמעאל בן אלישע, ועיין מה שהעיר הרב החכם הגדול מר"ז שעכטער בהערות שלו לאדר"נ:

שנאמר הצדיק אבד. במכילת' וילקוט סיים עוד ואומר יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו (שם), ולבסוף ואתם קרבו הנה בני עוננה זרע מנאף ותזנה (שם), ובלקח טוב הביא רק הכתוב ואתם קרבו, ע"ש הערב קל"ח:

לא השלים הדיבור. זה ליתא שם, ועיין ברכות ס"א ע"ב:

זה גלות עשרת השבטים. מכילת' שם, וילקוט ולק"ט, והמלות "עשרת השבטים" ליתא שם:

כמו שנאמר. מכילת' וילקוט ולק"ט, ושם אית' כך ממשמע שנאמר והרגתי אתכם בחרב למדנו שנשיכם אלמנות ומה ת"ל נשיכם אלמנות, אלא כענין שנאמר ותהיין צרורות עד יום מותן אלמנות חיות וגם במכילת' ולק"ט מובא ותהיין ובע"א ותהיינה.

גדול מיתת כל זה הובא גם בלק"ט:

את מוצא דוד ששבח את הקב"ה בכל איבריו. מאמר הדומה קצת לזה רק בשינויים תמצא בפסיקתא רבתי פסקא ט' למנצח על הנגינות, וכן מאמר אחר ובאופן אחר נמצא במדרש תהלים מזמור ל"ה אות ב' אשר הוצאתי לאור כי בנדפס מכבר ליתא, אני אשבחך בכל אבריי, וע"ש בהערה שלי:

עני זה הנפש וגוזלו זה הגוף כו'. הוא דרשת המחבר מדנפשיה:

זש"ה כספו לא נתן בנשך ר' פנחס אמר. כל המאמר וגם המאמר מר' יהושע בן קרחה עד סוף הפסוק הוא מפדר"א פל"ג, ומובא בילקוט יחזקאל רמז שע"ז:

לאחר עשרים שנה. עיין בביאור הרד"ל בפדר"א שם:

אמר לו בן אדם מה אתה רואה. אין זה לשון הכתוב:

כי היו לו לומר. עד לפיכך לא נקבר הוספת המחבר:

לפיכך לא נקבר בארץ טהורה. כ"ה גם בילקו', וכן בפדר"א בדפוסים ראשונים, אבל בפדר"א דפוס ווארשוי הגירס' לפיכך לא נקברו עצמותיו בארץ ישראל, והסיום כמד"א ואתה על אדמה טמאה תמות השמיטו ג"כ ובילקו' בטעות ואתה על ארץ טמאה תמות, צ"ל על אדמה:

אמר לו התנבא ויהי וגו':

ר' יהושע בן קרחה אומר. פדר"א וילקו' שם:

ירד עליהם. בילקוט ירד עליהם טל תחיית המתים מן השמים, ובפדר"א ירד עליהם תחיית טל מן השמים:

חוץ מאחד. עיין תוס' ב"מ דף ע' ע"ב ד"ה תשיך:

ראה כמה עונש המלוה ברבית שבתחיית המתים לא יעמוד. עיין תוס' סוטה ה' ע"א ד"ה כל מלוה ברבית מצינו באגדת שאינם חיים לעולם הבא:

זה כסות יום. מכילת' משפטים פרשה י"ט, ולק"ט, וילקו' רמז שנ"א:

ד"א אזהרה למקלל את הדיין. מכילת' ורש"י ולק"ט וילקו':

מלאתך אלו הביכורים. מכילת' וילקוט ולקח טוב ורש"י על התורה:

הקיש בכור אדם, מכילתא ולק"ט:

אף אדם. הוספתי כמו שהוא לנכון שם והשמיט המעתיק מן הבכורה עד הבכורה:

אם תעשו מצותי אתם קדושים. במכילתא פ"כ רבי ישמעאל אומר כשאתם קדושים הרי אתם שלי, ועיין רש"י שכתב אם אתה קדושים ופרושים משקוצי נבלות וטריפות הרי אתם שלי ואם לאו אינכם שלי, ועיין ברמב"ן: