Notes and Corrections on Midrash Aggadah, Exodus
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אזהרה למקבל לשון הרע, מכילתא, וילקו' רמז שנ"ב, ולק"ט:
אזהרה לדיין. שם שם, וסנהדרין ז' ע"ב:
ללמדך שאם אדם אחד. מכילתא, וילקו' שם, ולק"ט:
ר"ל בלקט שכחה ופאה. מכילתא, וילקו', ולק"ט:
זה מינות. עיין בילקו'
ולמה נקרא שמו שוחד. וכן הביא הלק"ט למה נקא שמו שוחד שהוא חד:
מכאן אמרו. מכילתא וילקו' ולק"ט:
וגר לא תונה. אפילו אונאת דברים אסור. זה שייך לעיל כ"ב כ' ושם נאמר וגר לא תונה ודרשו במכילת' אונאת דברים, אבל בכאן כתיב וגר לא תלחץ:
כי הגר שאורו רע ושמא יחזור לסורו. עיין סנהד' צ"ב ע"ב ושם פירש"י סורו גאותו, ועיין ערוך ערך סר:
ללמדך שלא תשכח את השבת. מכילת' וילקו' ולק"ט, ועיין רש"י עה"ת:
שמא תאמר. ילקוט ולק"ט ורש"י עה"ת:
מכאן אמרו רז"ל. פנה' ס"ג ע"ב:
בחג המצות מכילתא ילקוט ולק"ט:
ד"א להוציא. חגיגה ג' ע"ב:
ואת הקטן. צ"ל ואת הזקן, עיין משנה חגיגה ג' ע"א, וכן בלק"ט והקטן, וע"ש הערה ל"ו:
מה כתיב למעלה מן הענין. וכן מובא בלק"ט:
זה חג השבועות. וכן מובא בלק"ט:
אין פעמים אלא רגלים. חגיגה ג' ע"א ולק"ט:
להוציא את הנשים. מכילתא, ילקו' רמז שנ"ה, ולק"ט:
שאם לא תביא הביכורים כו'. עיין פסיקתא דר"כ פסקא עשר תעשר (צ"ט ע"ב) ותנחומא ראה אות ט"ז:
רבנן אמרי זה המלאך מיכאל כו'. כן דעת רבינו חננאל ז"ל מובא ברבינו בחיי ע"ש, וכן הוא בלק"ט, וכן מובא ברש"י יהושע ה' ט"ו, וכן הביא הראב"ע עה"ת שם, ועיין ברמב"ן:
ומה ראה ליתן מן השמאל אלף. תנחומ' הנדפס מכבר משפטים אות י"ט, וע"ש שמתיל שם זש"ה כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, וזה שייך על הכתוב הנה אנכי שדולח מלאך, ואח"כ נמצא שמה הדרשה על יפול מצדק אלף ורבבה מימינך:
אמר ר' יצחק. בתנחו' שם נשמט שם האומר ומובא סתמא:
ואם היה שלם בתורה. פה נשמט מאמר שלם, עיין בתנחומ' שם:
שנא' יברכך ה' וישמרך. זה חסר בתנחו':
א"ר ישעי'. בתנחו' א"ר הושעי' והלשון משונה קצת:
א"ר שמעון בן לקיש. זה ליתא בתנחומ':
שהיה ממיך. וכן מובא בלקח טוב:
לפי שנאמר מיכאל שם אל כלול בתוך שמו. בתנחומ' אות י"ח, ותנחומ' שלנו אות י"ב, שמו של הקב"ה משותף עם כל מלאך, שנא' כי שמי בקרבו, ועיין פסיקת' פיסקא בחדש השלישי דף ק"ח ע"ב, וע"ש בהערה קס"א:
אם תשמע מעט. כל זה מובא גם בלק"ט וז"ל אם תשמע דבר אחד סופך שאתה שומע דברים הרבה, כן כל המאמרים שלאחריהם הם כלשונם בלק"ט, ואולי היה לפניהם במכילת' ולפנינו ליתא הסיום ונשלם בפסוק לא תבשל:
אלו העשרת הדברות. מובא בלק"ט:
ואיבתי עבר ועתיד יה צריך לומר ואייב וז"ל בעל לקח טוב ואעפ"י שמשמעות הכתוב עבר היא עתיד ואיבתי ואצרר שכל הבטחות של הקב"ה כאילו נעשית בשעת הבטחה, שנאמר ההוא אמר ולא יעשה:
לעתיד לבוא כו' אלא ללמדך כו' חזר להזהירם. מובא בלק"ט:
ד"א ועבדתם זו תפלה. ב"ק צ"ב ע"ב, ומובא בלק"ט:
שלא יהא. מובא בלק"ט:
זה היין מכאן אמרו עירובין ס"ה ע"א, ומובא בלק"מ:
חליים יש בעולם. ב"ק צ"ב ע"ב, ושם איתא כי הם במרה.
זו ארץ ישראל. מובא בלק"ט:
זו מורך לב העמים. בלק"ט זו פחד הלב:
הקב"ה ממית שרפים ונחשים בתנחומ' משפטים אות י"ח, ותנחומ' שלנו אות י"ב, ומובא בלק"ט, ורש"י עה"ת, ושלחתי את הצרעה לפניך כיצד האמוריים מתים, א"ר לוי [שתי] צרעיות היה הקב"ה מזווג לכל אחד ואחד מהן, וכל אחת ואחת הולכת ושופכת ארסה לתוך עינו והעין מתבקע ונופל מלא קומתו ומת, וע"ש בהערה פ"ד, ועיין סוטה ל"ו ע"א:
לפי שבני אדם הם וישוב העולם. מובא בלק"ט:
זה הפסוק. מובא בלק"ט:
בוא וראה. מובא בלק"ט:
שנאמר זובח לאלהים יחרם. בלק"ט מובא הכתוב לא יהיה לך אלהים אחרים (שמות כ' ג'):