להוציא החרש כו' עד סוף הפסוק. תנחומ' תרומה אות ג', ותנחומ' שלנו אות ב', ילקו' רמז שס"ג, ולק"ט, ונובע מירושלמי תרומות פ"א ה"א, וכאשר הביא המחבר כ"ה בתנחו', אבל בירושלמי הגירס' אשר ידבנו לבו פרט לחרש ולשוטה:

אמר הקב"ה אני העמדתי לכם י"ג דברים. תנחומ' אות ה', ותנחומ' שלנו אות ד', ומובא בילקוט רמז שס"ג בשם התנחומ', ובילקו' יחזקאל רמז שנ"ה ג"כ בשם התנחומ', וכן מובא בש"י יחזקאל בשם מדרש אגדה, וכן מובא בלק"ט, וכן נשנה המאמר בחזית פ"ד אות ב' בפסוק שלחיך פרדס רמונים, רק בסגנון אחר:

ואתם ותכלת וארגמן. בלק"ט אף אתם התנדבו לי שלשה עשר דבר, בתנחומא שם לא הביא פרטם רק נמנה גם בלק"ט, וכתב המזרחי תכלת וארגמן ותולעת שני נחשב לאחד שהרי כולם מראות של צמר הם, והחזקוני כתב דקחשיב רק מי שהביאו כל אחד ואחד מישראל דוקא, לאפוקי אבני שוהם ואבני מילואים הביאו הנשיאים:

ומה נשתנו אלו אלא למדרש. זה מובא מלה במלה בלקח טוב:

שהיא עתידה להשתמש במטבע חשוב כחרס. כ"ה בלק"ט, ועיין בתנחומ' תרומה אות ז' שמוסב על מלכות רביעית הוא מלכות אדום: והביא שם ארז"ל המלכות הזו [ר"ל אדום] עתידה להשתמש במטבע של חרס, ומוסב על שראה דניאל דרגלוהי מהנון די פרזלא ומנהון די כסף (דניאל ב' ל"ג), ונראה כי חסר פה מאמר שלם, עיין בתנחומא הנדפס מכבר אות ז', ובס' והזהיר דף ע"ז ע"ב, שאחרי המלות ונחשת זו מלכות יון שהיא פחותה מכולם, סיים ועורות אלים מאדמים זו מלכות אדום, שנאמר ויצא הראשון אדמוני (בראשית כ״ה:כ״ה), ונמצא אחר זה עוד מאמר גדול, ואח"כ סיים שם שקוהי די ברזל זו מלכות אדום, דכתיב ומלכי רביעאה תהוי תקיפה כברזל הוא משול לברזל ולחרס שהיא עתידה להשתמש בברזל ובחרס, שכך אמרו חז"ל עתידה מלכות הרשעה הזאת להשתמש במטבע של חרס כו', לכן תראה שחסר לפנינו וגם בלקח טוב ועיין בתנחומ' שלנו תרומה אות ו':

ותכלת אלו ישראל. מכאן עד סוף הפסוק כן הביא גם הלק"ט, וזה ליתא בתנחומא. וכבר העירותי בלק"ט שם הערה י"ז כי מכאן עד סוף הכתוב ליתא בתנחומא:

וארגמן זה דניאל שראה ד' מלכיות. בלק"ט הערה י"ט הבאתי כי בכ"י פ"ב סיים וכתיב ביה ארגוונא ילבש (דניאל ה' ז'):

וחטאם דומה לשני נאמר אם יהיו חטאיכם כשנים. בלק"ט הגירס' שנאמר אל תיראי תולעת יעקב ואומר כחוט השני שפתותיך (ה"ש ד' ג'):

ושש זה המלאך לבוש הבדים. בלק"ט ושש זה הבד כנגד המלאך לבוש הבדים אשר נשבע בחיי העולמים, והכוונה להכתוב ואשמע את האיש לבוש הבדים וגו' וישבע בחיי העולם (דניאל י"ב י"ז):

ועזים כנגד יעקב, שנאמר ואת עורות גדיי העזיים. זה חסר בלק"ט ונשתבש שם הלשון. ושם נאמר ועזים זה כפרת עונות ישראל, שנאמר אם יאדימו כתולע כצמר יהיו, ואין ספק שחצ"ל שני זה כפרת עונות ישראל, שנאמר אם יהיו חטאיכם שנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו:

ועורות אלים כנגד יצחק. גם זה חסר בלק"ט:

ועורות תחשים שעירערו חומת ירושלים. מובא בלק"ט ודרש עורות שעירערו:

ועצי שטים שיועצים לשטות את ישראל. לק"ט שם, ודרש עצי מלשון עצה, ושטים מן שטה:

כנגד מלך המשיח. מובא בלק"ט שם, וכן המאמרים שלאחריהם היא שם בלק"ט:

בעולם הזה ושכנתי בתוכם לעולם הבא. בלק"ט נאמר ועשו לי מקדש בעולם הזה ולעולם הבא. ושכנתי בתוכם לעולמי עולמים:

אשרי העם שככה לו. בלק"ט חיבה יתירה חיבב הקב"ה לישראל לצמצם שכינתו בתוכם אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו, זה המדרש נלאי המקרא ומידי פשוטו אינו יוצא עכ"ל:

מלמד שהראה הקב"ה למשה כו'. מובא בלק"ט:

מפני שקדושתו יתירה. מובא בלק"ט:

ש' שלום. ט' טובה. תנחומא תרומה אות י':

עליון הוא כתר תורה בלק"ט עליון הוא כתר התורה על שלשה כתרים. שבכולם לא נאמר אלא ועשית לי וכאן ועשית עליו, והעירותי שם בהערה ל"א עיין רש"י על התורה זר זהב כמין כתר מוקף לול סביב כו' והוא סימן לכתר תורה, ועיין יומא ע"ב ע"ב א"ר יוחנן שלשה זירים הן וע"ש בפירש"י, וכן במדרש שמ"ר פל"ד אות ב' ארשב"י ג' כתרים הם כתר מלכות זה השלחן כתר כהונה זה המזבח וכתר תורה זה הארון:

מכאן שצריך תלמיד חכם להיות, יומא ע"ב ע"ב, ומובא בלק"ט:

מכאן שצריך תלמיד חכם להיות זריז. לק"ט ושם הגירסא זהיר במקום זריז:

אלו המסייעין. לק"ט, והמאמר הזה מובא ברבינו בחיי על התורה ושם הלשון יותר מתוקן וז"ל ויש לפרש עוד ועשו ארון עצי שטים אלו המסייעין לעוסקי תורה, וצפית אותם זהב טהור על שם שהקב"ה עתיד לעשות צל לשניהם יחד לעוסקי תורה ולמסייעים אותה, שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף, וכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה כו', והבאת את הבדים בטבעות אלו ההמון שחייבין לעמוד ולהחזיק לומדי תורה כו':

שעתיד הקב"ה להחזיק. בלק"ט איתא כך שבמקום שעתיד הקב"ה לעשות צל לעוסקי התורה עתיד לעשות למחזיקיה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז' י"ב) ואומר עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג' י"ח):

מכאן לתלמיד חכם שבעיר. מובא בלק"ט, ועיין יומא ע"ב ע"ב:

והלא אמר לך. מובא בלק"ט, ועיין מכילתא דבחודש פ"ז פ' זכור את יום השבת, ספרי תצא פיסקא רל"ג, ירושלמי נדרים פ"ב ה"ב, ושבועות פ"ג ה"י, ובלק"ט שם יש לתקן במקום וערות אביך צ"ל ערות אשת אחיך ואמר אחר מכאן יבמה יבא עליה:

לא שצריך אכילה עד סו הפסוק הוא מדברי המחבר:

כי כן אמרו רבותינו ז"ל אין רנה של תורה מתקיים אלא בלילה. בוי"ר פי"ט אות א' ר' יוחנן אמר אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה, וכ"ה בשמ"ר פמ"ז אות ה':