ארבעים יום. תנחומא אות ח', ותנחומא שלנו אות י"ב:

ד"א אחר המדבר. זה ליתא בתנחומא, ונמצא בש"ר פ"א אות ד', ד"א למה היה רודף למדבר שצפה שהוא עתיד להחריב כרכי אומות העולם כמ"ד הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה, ואין ספק שכן הוא בילמדנו הנאבד ונשמט בתנחומא הנדפס:

בישרו שצאנו יכלה במדבר. תנחומא שם, ותנחומא שלנו שם, ושמ"ר שם, בישרו שישראל הקרויים צאן ימותו במדבר:

ולכך כו' כנגד ארבעים שנה. בתנחו' הנדפס מכבר שם וינהג את הצאן אחר המדבר רמז לו שמנהיג את ישראל ארבעים שנה:

כדי ללבבו כו'. תנחומא שם, ותנחומא שלנו אות ב', ושמ"ר פ"ב אות ה'. ילקוט רמז קס"ט בשם התנחומא, ולק"ט, וזה מובא בערוך ערך לב ב' בשם הילמדנו, והוא המאמר בנדפס מכבר, שהוא הילמדנו מס' שמות:

אל תקרי בלבת כו' ללמדך שנגלה כו'. בתנחומא הנדפס מכבר ובשמ"ר שם, ד"א בלבת אש משני חלקיו של סנה ולמעלה שהלב נתון משני חלקיו של אדם ולמעלה. ועיין בתנחומא שלנו ובהערה ע"ב:

למה מתוך הסנה. תנחומא סוף אות ח', ורש"י על התורה, ועיין תנחומא שלנו אות י"ב ובהערה ע"ג:

מכאן אמרו תנחומא אות ט"ו, ושמ"ד פ"א אות ה' בהרחבת דברים ולקח טוב וע"ש בהערות, ועיין בגמרא יומא כ"א ע"ב:

שלשה פסיעות. תנחומא שם, ותנחומא שלנו אות י"ג, וע"ש בהערה ע"ד, ועיין בבחיי:

ד"א לא פסע אלא לצערו. צ"ל אלא צוארו עקם, כמו שהוא בתנחומא שם ובתנחומא שלנו ועיין בהערה ע"ה:

אמר לו הקב"ה כו' ואומר לך. בתנחומא שם הגירסא ומיד אני עונה אותך בלשון הזה, אז תקרא וה' יענה וגו', ובתנחומא שלנו אות י"ג הגירסא אמר לו הקב"ה אתה אמרת הנני, חייך שתבא שעה ותאמר תפלה על ישראל ואנכי אענה אותך מיד, שנאמר אז תקרא וגו', וכן מובא בלק"ט בלשון אחר:

כל מי שנכפל שמו. תנחומ' סוף אות י"ח, ותנחומא שלנו אות ט"ו, ושמ"ר סוף פ"ב, ב"ר פ"ל אות ד', ול"ח אות י"ב, ילקוט ריש נח ושם איתא כל מי שנכפל שמו יש לו חלק בשני עולמות:

הנני לכהונה. תנחומ' ריש אות י"ט, ותנחומ' שלנו אות ט"ז, ושמ"ר סוף פ"ב זבחים ק"ב ע"א, ב"ר פנ"ה. דב"ר פ"ב, ילקוט וירא רמז צ"ו:

ואין הלום אלא מלכות. תנחומא שם אות י"ט:

מלמד שנגלה. תנחומא שם, ותנחומא שלנו אות ט"ז, ובעל שמ"ר ריש פ"ג הציג הדרשה בהרחבת דברים, עיין בתנחומא שם הערה פ"ה:

בפתאום איני בא עליך. יש לתקן וצ"ל בפתוי אני בא אליך, ובתנחומא שם אות י"ט בפתוי באתי אליך שלא תתיירא, וכן הוא בשמ"ר ריש פ"ג:

אמר לו הקב"ה חייך. תנחומ' שם, ותנחומ' שלנו שם, שמ"ר שם, ופסיקתא דר"כ פסקא אחרי (דף קע"ג ע"א), וע"ש בהערות שלי:

אחת שהיתה הורגת את ישראל. עיין לעיל ב' כ"ג:

שעתידין להכעיסני במעשה העגל. עיין בתנחומא אות ב' דרוש אחר על ראה ראיתי:

מלמד שהיה הקב"ה. תנחומ' שלנו אות י"ז, וע"ש בהערה פ"ז:

גדולה יש לי. תנחומא שלנו שם, ומובא בילקוט שמות רמז קע"א ד"א ועתה לך ואשלחך בשם התנחומא, וכיון את התנחומ' שלנו, כי הילקוט לא ראה את התנחומא הנדפס מכבר:

אמור לישראל אני אהיה עמכם בשיעבוד זה. ברכות ט' ע"ב, ורש"י עה"ת, ולק"ט:

לעלם כתיב. קידושין ע"א ע"א ופירש"י לעלם להעלים, שמ"ר פ"ג אות ז', ומובא גם בלק"ט, ורש"י על התורה:

אלא אמר הקב"ה. תנחומ' אות כ"ד, ושמ"ר פ"ג אות ח' ופ"ה, ופדר"א פמ"ח, וילקוט רמז קע"ד, ויב"ע, ולקח טוב ויחי נ' כ"ד, ושמות ד' ל"א, ועיין שם בפרשה ויחי הערה ל"ג, ורש"י על התורה: