והם מאמינים בני מאמינים. תנחומא אות כ"ג, ותנחומ' שלנו אות כ', וע"ש בהערה ק"ה:

שלא מהרה המכה לבוא מהרכה כל כך. בשמ"ר פ"ג אות י"ג איתא אמרו רבותינו שלא להוציא לעז על בשרו של משה לכך לא נצטרע היד עד שיצא מחיקו אבל לענין הרפואה מתוך חיקו נתרפאת:

מכאן שמדה טובה. שבת צ"ז ע"א, ושמ"ר פ"ג אות י"ג, ורש"י, ולקח טוב:

רמז לו. תנחומא סוף אות כ"ג, ותנחומ' שלנו אות כ', ועיין בהערה ק"ו:

ד"א ויהי לנחש. זה שייך למעלה:

כשם שהנחש נושך וממית עד הסיום כך אני מכה את מצרים מכת דם. והוא מתנחומ' אות כ"ג, ופדר"א פ"מ:

אין זה לשון הכתוב:

בי אדני בייה אתה מעביר עלינו. כן תקנתי, והוא נובע מתנחומ' שלנו שמות אות י"ח, ועיין שם בהערה פ"ט, ובלק"ט הגירסא ביאה אתה עושה עמי שהרי אהרן גדול ממני והוא מתנבא להם זה שמונים שנה, הביא כמו שהוא לפנינו וע"ש בהערה י"ג:

אהרן נתנבא עליהם שמונים שנה. תנחומא אות כ"ז, ושמ"ר פ"ג, וילקוט רמז קע"ב בשם התנחומא:

בפיו אין אומר אלא בלבו. תנחומא שלנו סוף אות כ"ד ע"ש הערה קל"א:

לא היה צריך לומר. תנחומא סוף אות כ' ותנחומא שלנו אות י"ח ועיין שם הערה צ"ב.

כל מקום שנאמר. תנחומא אות כ', ותנחומא שלנו אות י"ח, ושמ"ר פ"ה אות ג', והביא שם ראיות מהכתובים, ועיין בתנחומ' שם הערב צ"ג, ובלק"ט שמות ד' הערב כ"ו מה שהבאתי שם בשם ס' נתיבות עולם:

ואלו הם. ע"ז ה' ע"א, נדרים ס"ד ע"ב, ועיין שם בפירש"י ובפירוש הרא"ש ומובא ברש"י על התורה ובלקח טוב וע"ש הערב כ"ח:

חמור של אברהם. פדר"א פל"א, ורש"י על התורה:

שלח הקב"ה את אוריאל ונדמה לו לנחש כו'. וגם רש"י הביא והיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד יריכיו וחוזר ובולעו מרגליו ועד אותו מקום, הבינה צפורה שבשביל המילה הוא. ובגמרא נדרים ל"ב ע"א איתא רק בשעה שנתרשל מן המילה באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו, וכן בשמ"ר פ"ה אות ח' בא המלאך ובלע למשה מראשו ועד המילה:

הה"ד ירעם אימתי. תנחומא אות כ"ו, ותנחומא שלנו אות כ"ג, שמ"ר פ"ה סוף אות ט', ומובא בילקוט שמות רמז קע"ד בשם התנחומא:

היאך ילך. תנחומא אות כ"ט, ותנחומא שלנו אות כ"ו:

הה"ד זקיניך ויאמר לך. בתנחומא שם מובא הכתוב וכל ישראל וזקניו וגו' (הושע ח' ל"ג):