אתה מוצא בתורה תחלתה חסד. תנחומא וירא אות א' וכן עוד שם אות ד'. התורה תחלתה חסד. רק שם באות ד' סיים באמצעיתא חסד באברהם, שנאמר ואתנה את בריתי ביני ובינך. אמנם באות א' איתא ובאמצעה ביקר את החולה שנאמר וירא אליו ה':

ובסופה חסד. הוספתי כמו שהוא שם:

ויום שלישי היה. ב"מ פ"ו ע"ב, ורש"י עה"ת:

לפי שממרא אמר לאברהם. ב"ר סוף פמ"ב ורש"י:

כשראה אברהם. עיי' ב"ר סוף פמ"ז, ורש"י הביא פתח האהל לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו, הוא כלשון המחבר:

מכאן שהחמימות יפה למילה. בב"ר פמ"ח אות ח' מלמד שהחימום יפה למכה:

חצי היום עיי' ב"ר שם:

ד"א הקדיח. תנחומא הנדפס מכבר וירא אות ג':

ד"א הלך אברהם אצל ענר. עיי' בסגנון אחר ב"ר סוף פמ"ב, ובתנחומא הנדפס מכבר וירא אות ג', והוא הוספת המדפיס ממנטובא ולקח מן אגדת בראשית פי"ט אות ג':

מיכאל באמצע. יומא ל"ז ע"א, מס' ד א פ"ג. ועיי' רש"י שבועות ל"ה ע"ב:

רפאל בא. ב"מ פ"ו ע"ב, ורש"י על התורה. ובב"ר פ"נ מיכאל לבשר את שרי, גבריאל להפוך את סדום, ורפאל להציל את לוט, וכן במס' ד"א איתא רפאל שבא לרפא את אברהם, ועיי' בתוס' שם ד"ה ההוא, ועיי' בתרגום ירושלמי, ובלקח טוב:

להקב"ה אמר. עיי' רש"י שהביא ד"א קודש היא והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכנס את האורחים, עיי' שבועות ל"ה ע"ב:

לגדול שבהם. ב"ר פמ"ח אות י', שבועות ל"ה ע"ב, ורש"י עה"ת:

ע"י שליח אף הקב"ה. כן תקנתי ונובע מגמרא ב"מ פ"ו ע"ב, ומובא ברש"י על התורה וז"ל יוקח נא ע"י שליח והקב"ה שלם לבניו ע"י שליח, שנאמר וירם משה את ידו ויך את הסלע. ובגמרא ב"מ שם מובא הראיה כמו שהביא המחבר מן והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם:

מכאן אתה למד שהלחם סועד. ב"ר פמ"ח אות י"א, ושו"ט מזמור ק"ד אות י"ב, ילקוט רמז פ"ב, ורש"י עה"ת, ולקח טוב, ושם מובא גם מן התורה ומן הנביאים ראיות:

זה אחד מן ההרעות שבתורה. עיי' ירושלמי ע"ז פ"ב דף מ"א ע"ג, מכילתא בשלח מס' דעמלק פ"א, ב"ר פ"ה אות ו', תנחומא בשלח אות כ"ו, חזית פ"א פ' כי טובים חמשה הרעות שבתורה, וזה לא חשיב שם:

מכאן שאין מסרבין לגדול. ב"מ פ"ז ע"א:

שלש סאים מקמח ושלש סאים מסולת. וכן הוא בתנחומא הנדפס מכבר וירא אות ד', וכן משמע בב"ר. ובלקח טוב הביא ג' סאין היה קמח והוציאה מהם סאה סולת, ועיי' רש"י עה"ת, ונובע מב"מ פ"ז ע"א, וב"ר פמ"ח:

שלא יהיה שם חמץ כדי שלא יהיה שם איסור. בב"ר פמ"ח אות י"ב, ומובא בילקוט רמז פ"ב הדא אמרת פרס הפסח היה, וכן בפסיקתא רבתי פ"ו אות ה' לושי ועשי עגות שהיה פסח, וסדר עולם פ"ה, ועיי' תוס' ר"ה י"א ע"א ד"ה אלא הביאו דברי המדרש ב"ר, והביאו ג"כ ור' מאיר שליח ציבור יסד במעריב של פסח ומצות אפה ויאכלו בלילי חג פסח:

ועוד הצדיקים אמורים מעט. ב"מ פ"ז ע"א ותנחומא הנדפס מכבר וירא סי' ד':

ויקח בן בקר הרי אחד רך שנים וטוב שלשה. ב"מ שם ע"ב, ובתנחומא שם מנין שהי' ג' שוורים, בן אחד, בקר שנים, רך ג':

ואותו בן בקר רץ מלפניו עד חברון כו'. גם בספר פענח רזא וירא הביא אמרו במדרש שהיה הבקר בורח מלפניו למערה אחת ורץ אחריו ובא במערה עד חברון וראה את אדם וחוה שוכבין בה ואז נתאווה למערה עכ"ל. והמאמר הוא בפדר"א פל"ו:

הביא חלב תחלה. בלקח טוב מיכן שבתחלה ראוי להביא מיני חלב ואח"כ תבשיל של בשר:

לפי שפירסה נדה. ב"מ פ"ז ע"א, ב"ר פמ"ח, ילקוט רמז פ"ב, פדר"א פל"ו, ולק"ט ורש"י עה"ת:

לפי שאברהם היה אוכל חולין בטהרה. ב"מ שם:

ויש אומרים שאף להם היה שם. ב"ר שם:

וכי המלאכים היו אוכלים. ב"מ פ"ו ע"ב, ורש"י עה"ת:

מכאן אנו למדים שהיתה שרה צנועה. ב"מ פ"ז ע"א:

זה מיכאל. ב"ר פ"נ אות ב', ב"מ פ"ו ע"ב:

לפי שאין הקב"ה שולח מלאך אחד. ב"ר שם:

יודע היה שלא ימות עיי' ברש"י עה"ת בהרחבת לשון, וכן בלקח טוב מכאן ידענו שמלאך היה שאדם אין יודע עת שיאמר שוב אשוב שהרי אלישע אמר לשונמית למועד הזה ולא אמר שוב אשוב:

פתח האהל כו'. וכן הביא רש"י הפתח היה אחר המלאך:

בקרביה. זה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך. ב"ר פמ"ח אות י"ז, מגילה ט' ע"א:

אחר שנתבשל הבשר כו'. בגמרא ב"מ פ"ז ע"א אמר רב חסדא אחר שנתבשלה הבשר ורבו הקמטין נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין:

ד"א עדנה עידון הבשר. עיי' רש"י עה"ת:

מכאן ששינה הקב"ה מפני השלום. ב"מ שם, ב"ר פמ"ח אות י"ב, וסוף מס' ד"א, ורש"י עה"ת, ולקח טוב:

מבטת היתה במעיה. וכן הביא רש"י מסתכלת במעיה ואמרה אפשר הקרבים הללו טעונין ולד, השדים הללו שצמקו מושכין חלב וסיים "תנחומא" ונמצא בתנחומא הנדפס מכבר שופטים אות י"ח בהוספות שהוסיף המדפיס סמנטובה ואולי הוא מילמדנו, ועיי' מבוא התנחומא צד פ"ט. והרב החכם הגדול הר"א ד"ר בערלינר העיר שבכ"י אחד ליתא מלת "תנחומא":

משל למי שהביא ספל שבור אצל הנפח. במדרש ב"ר פמ"ח אות י"ט איתא משל לאחד שהיה בידו ב' קפליות הוליכן אצל נפח פי' שלשלת, וראיתי בפי המיוחס לרש"י שם שהביא ויש ספר שכתב ספליות, והמחבר שהביא ספל שבור אין ספק שהיה לפניו הגירסא ספליות:

בפסח נולד יצחק ובראש השנה נפקדה שרה כו'. עיי' ר"ה י"א ע"א, ובתוס' שם ד"ה אלא, ועיי' רש"י וירא י"ח, תנחומ' הנדפס מכבר וירא אות י"ז בהוספת המדפיס ממנטובה, כי אות ט"ז י"ז י"ח נוסף מהמדפיס:

ולכך פסלן הקב"ה מלהעיד עדות. הילקוט וירא רמז פ"ב הביא בשם הילמדנו ותכחש שרה מכאן שהנשים פסולות לעדות. וכן בילקוט בקונטרס אחרון ממדרש ילמדנו ונדפס בבית המדרש ח"ו צד 80 הביא ג"כ זה מן הילמדנו. וכן הערוך ערך נשים הביא זה בשם הילמדנו. ומהילמדנו נובע מה שהביא המחבר, ובילקוט שם מן ויאמר לא כי צחקת מעולם לא נזקק, הוא מב"ר פמ"ח אות כ', וחסר הציון:

לפי שהיה אברהם צדיק. עיי' ב"ר פ"נ ר' לוי אמר אברהם היה כחו יפה נידמה לו כאנשים:

כל מקום שנאמר השקפה לרעה. וכן הביא רש"י עה"ת כל השקפה לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך שגדול כח מתנת עניים שהופך מדת הרוגז לרחמים. ועיי' תנחומא כי תשא אות י"ד השקיפה ממעון קדשך א"ר אלכסנדרי גדול כחן של בעלי מעשרות שהופכן את הקללה לברכה, שבכל מקום שנאמר בו השקפה לשון צער חוץ מזו, ולא עוד אלא שהופכין קללה לברכה:

וכן אמר הקב"ה כו'. ב"ר פמ"ט אות ב':

מלמד שאין העולם חסר משלשים צדיקים כמנין יׄהׄיׄהׄ. ב"ר פמ"ט את ג', ילקוט רמז פ"ב, ועיי' תנחומא הנדפס מכבר וירא אות י"ג:

ומהו מעשיהם של אנשי סדום כשהי' אורח עובר עליהם כו'. הסיפור תמצא באופים שונים, ב"ר פמ"ט אות ו', פדר"א פכ"ה, ומובא בילקוט רמז פ"ג בשם הב"ר ובשם הפדר"א, וכן בספר הישר, ובסנהדרין ק"ט ע"ב, ומה שהביא המחבר והיתה בת לוט ושמה כלה, ובספר הישר ובפדר"א ומובא גם בתרגום יב"ע ששמה פלטית:

ועוד כשהיה עני נכנס לשם כו'. הוא מספר הישר, ועיי' בגמרא סנהד' ק"ט ע"ב:

והי' שם הדיינים שקרור ושקרורי זיפי ומצלירין. בגמרא סנהד' שם ד' דייני הי' בסדום שקראי ושרוראי זייפי ומצלי. ובספר הישר איתא כך ויהי לערי סדום שופטים ארבעה לארבעת הערים, ואלה שמותם את שרק לעיר סדום. ואת שיקר לעמורה. זבנך לאדמה. מנון לצבויים, וישם להם אליעזר עבדד אברהם שמות וישם לשרק שקרא. ולשרקר שקרורא. ולזבנך כזבן. ולמנון מצלי דין, מזה נראה כי צ"ל מצלידין:

שקל קולפא. עיי' ערוך קפלא ב': ויותר נכון לגרום קופלא עיי' בערכו:

ולמה פתח בחמשים לפי שהי' חמשה עיירות. גם רש"י על התורה הביא דרש זה, וכן הביא הלקח טוב, וכ"ה בתרגום יב"ע שם, ואולי זה כוונת המדרש ב"ר פמ"ט אות י"ג. כדי כניסה לכולם ע"ש בפירש"י המיוחס לו:

ולפי שבדוק המבול היו שמונה נח ואשתו ושלשת בניו ושלשת נשותיהם הרי שמונה ולא יכלו להצילם בעבור זה אמר אם אמצא בסדום המשים צדיקים יש לתקן בעבור זה אמר אולי ימצא שם עשרה. עיי' ב"ר פמ"ט אות י"ג אולי ימצא שם עשרה ולמה עשרה כבר נשתייר בדור המבול שמונה ולא נתלה לעולם בזכותם. פירש"י שם בפי' המיוחס לו נח ושלשה בניו ונשותיהם:

אילו הרגוני המלכים. עיי' ב"ר פמ"ט אות י"א, ורש"י על התורה: