מכאן שמסרבין לקטן. ב"מ פ"ז רע"א, ורש"י עה"ת, ובב"ר פ"נ אות ד' ממאנים בקטן:

כשאמר להם דבר שהיה ערב בעיניהם. ב"ר פ"נ אות ג' ולקח טוב, ועיי' רש"י על שאמר להם על הבנות אמרו לו גש הלאה לשון נחת:

ובשעה שהיה אומר. עפ"י המדרש תקנתי בפנים:

ולפי שגילו מסתירון של הקב"ה. ב"ר פ"נ אות ט', וילקוט רמז פ"ד, ולקח טוב:

עד שבא יעקב. בב"ר נאמר נדחו ממחיצתן מאה ושלשה ושמונה שנים. עיי' תנחומא וירא אות כ"א ומה שהעירותי שם בהערה קל"ב. ובלקח טוב מביא ג"כ החשבון כתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם ובן שבעים ושבעה נתברך יעקב כשיצא מבית אביו ללכת לפדן ארם וטול שנה אחת טרם לידת יצחק נהפכה סדום הרי קל"ח:

ויהי כמצחק בעיני חתניו. חסר הדרשה ועיי' ברש"י:

בזכות דוד. בב"ר פ"נ אות י', ומובא בלקח טוב הנמצאות א"ר טוביה בר ר' יצחק שתי מציאות רות המואביה ונעמה העמונית, אמר ר' יצחק מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתי אותו בסדום, ועיי' יבמות ע"ז ע"א:

שהיה רוצה להוציא ממונו משם. וכן רש"י הביא כן ויתמהמה כדי להציל את ממונו:

לכך אמרו. סנהדר' קי"א ע"ב:

נאמר באברהם רחיצה קודם ללינה. ב"ר פ"נ אות ד', וילקוט, ולקח טוב וירא י"ט ב':

שאין מלאך אחד. תנחומא וירא אות כ'. ב"ר פ,נ אות ב' ואות י"א, וילקוט רמז פ"ד, ורש"י עה"ת:

לך אצל אברהם. בב"ר פ"נ אות י"א ההרה המלט בזכות אברהם שנק' הר:

שלא היתה ישיבתה שוה לסדום שישיבתה של סדום נ"ב שנה. שבת י' ע"ב וע"ש ברש"י ותוס' ד"ה ושל סדום, ועיי' רש"י עה"ת:

לפי שאומרים עובדי החמה. ב"ר סוף פ"נ, ולקח טוב, ורש"י עה"ת:

בששה עשר בניסן. ב"ר שם ולק"ט שאצל אברהם היו בט"ו בניסן ובאו ללוט בערב ליל ט"ז בניסן:

אלא רוצה לומר מבית דינו. בב"ר פנ"א אות ב' מאת ה' מן השמים אר"א כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו. ומה שהביא מאת הי' צריך לומר עיי' סנהדר' ל"ח ע"ב:

על צור אחד. עיי' ב"ר פנ"א אות ד' חמשה הכרכים הללו היו יושבות על צור אחד שלח מלאך את ידו והפכן הה"ד בחלמיש שלח ידו, חד אמר בחלמיש של יד וחד אמר בחלמיש של אצבע קטנה, וע"ש במ"כ, ורש"י על התורה הביא גירסא אחרת ארבעתן יושבות בסלע אחד והפכן מלמעלה למטה, שנאמר בחלמיש שלח ידו וגו', אל תקרי בחלמיש אלא בחמש יד. זה ליתא במדרש בראשית רבה רק מצאתי בילקוט רמז פ"ה בחלמיש, חד אמר כל היד, וחד אמר בחלמיש אצבע שהוא מחמש אפיק למ"ד מחלמיש. ומובא במ"כ וסיים והוא מחומש, כלומר אחת מחמש אצבעות, וזה כוונת המחבר אל תקרי מחלמיש אלא מחמש, ר"ל אפיק למ"ד מן חלמיש, ובתנחומא שלנו וירא אות ט"ו ושמא תאמר באחד מידיו הפכה, אלא באצבע אחד שהוא אחד מחמשה ביד, שנאמר בחלמיש שלח ידו, וע"ש בהערה צ"ז ועיי' גם בתנחומא שם אות כ"ב שמא תאמר בה' אצבעותיו הפכה אמר ר' אייבו באחד מאצבעותיו הפכה לכרכי סדום, שנאמר בחלמיש שלח ידו:

לפי שחטאה במלח כו'. ב"ר פנ"א אות ה', וילקוט רמז פ"ה:

ומה זכירה היתה שם כו'. ב"ר פנ"א אות ו', ורש"י על התורה ולקח טוב, וילקוט רמז פ"ה:

ויש אומרים במערה מצאוהו ומעשה נסים. בב"ר פנ"א אות ח', וילקוט רמז פ"ה, מנין הי' להם יין במערה, אלא ממה שהיין מרובה להן היו מחביאין אותו במערות, אר יהודה בר סימון נעשה להם מעין דוגמא של עולם הבא, המד"א והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, ועיי' מכילתא בשלח מסכתא דשירתא פ"ב, וכי מאין היה להם יין במערה אלא שזימן להם הקב"ה, כענין שנאמר והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס. ובספרי עקב פיסקא מ"ג שנזדמן להם יין לשעה, וכן רש"י הביא יין נזדמן להן במערה להוציא מהן שני אומות:

ולכך כתיב בקומה נקוד. ב"ר שם פנ"א אות ח', אדר"נ פל"ד, ספרי בהעלותך, נזיר כ"ג ע"א, וילקוט רמז פ"ה, לקח טוב, ורש"י על התורה:

ולפי שהבכירה. ב"ק ל"ח ע"ב, ועיי' ב"ר שם פנ"א אות י"א, וילקוט רמז פ"ז, ורש"י עה"ת, ולקח טוב:

אנגריא. כ"ה בגמרא שם, ועיי' בב"ר שם:

וישראל הולכים אצל עיירות של מואב מזויינים. עיי' רש"י דברים ב', ט':