למה נקרא שמה קטורה שנעשית כריח הקטורת. בב"ר פס"א אות ד' שמקוטרת מצות ומעשים טובים, ובפדר"א פ"ל שהיתה מקוטרת מכל מיני בשמים. ד"א שהי' מעשיה נאים כקטורת, וכן רש"י הביא כן על שם שנאים מעשיה כקטורת, ובלקח טוב שיטרה עצמה במצות ומעשים טובים, וכן הוסיף המדפיס ממנטובה בתנחומא סוף ויחי, עיי' מבוא צד 166:

ד"א שנקטרה בטהרה. עיי' ב"ר ורש"י ולק"ט וע"ש הערה ח':

זו הברכה. ד"א בירכו. ב"ר שם אות ו', וילקוט רמז ק"י, ושו"ט מזמור א' אות ה' רי"א בכורה רנ"א ברכה. ועיי' לק"ט הערה י"ב:

לומר לך. ב"ר סוף פ"ס ותנחומא הנדפס מכבר חיי אות ח':

שמסר להם שם טומאה סנהדר' צ"א ע"א, ורש"י עה"ת:

והיה דומה לבן ע'. ז"ל רש"י בן ק' כבן ע' ובן ע' כבן ה' בלא חטא:

ולמה גרע לו ה' שנים, כי יצחק חי ק"פ ואברהם קע"ה:

כנגד חמשה עבירות ב"ר פס"ג אות י"ב, ופסיקתא דר"כ פ' זכור, וע"ש בהערות שלי, ותנחומא תצא אות ד' וע"ש בהערות שלי, ועיין ב"ב ט"ז ע"ב:

מלמד שעשה ישמעאל תשובה. ב"ב שם:

ובחייו לא רצה אברהם לברך את יצחק. עיי' רש"י ויחי כ"ה י"א:

ולמה נכתבו שני חייו. יבמות ס"ד ע"א, ועיין מגילה י"ז ע"א וברש"י שם, ורש"י עה"ת, ולק"ט, ועיי' ב"ר סוף חיי:

כל מקום שנאמר גויעה צדיק היה. ב"ב ט"ז ע"ב ורש"י עה"ת:

כתוב אחד. ב"ר סוף חיי:

נתייחס יצחק באברהם. ב"ר פס"ג אות ב', וילקוט רמז ק"י, ותנחומא הנדפס מכבר תולדות אות ד':

לפי שהיו אומרים. תנחומא הנדפס מכבר תולדות אות ג' בהוספת המדפיס ממנטובה כי אות ב' ואות ג' הוספת המדפיס. ועיי' ב"מ פ"ז ע"א, ורש"י עה"ת, ובתרגום יב"ע:

למה מפני שהיה בן ל"ז שנה. גם רש"י עה"ת הביא כל זה, ועיי' תוס' יבמות ס"א ע"ב ד"ה וכן:

וכי מאחר שאמר הכתוב. פ"ר פס"ד, יקלוט רמז ק"י, ויק"ר פכ"ג, חזית פ' כשושנה, ורש"י עה"ת ולק"ט:

ולמה נמשלה. יבמות ס"ד ע"א, סוכה י"ג ע"א, וע"ש בתוס':

שהיתה היא מתפללת בצד זה. עיי' ב"ר פס"ג אות ה' מלמד שהיה יצחק שטוח כאן, ורש"י עה"ת הביא זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת:

לפי שהוא צדיק בן צדיק. עיי' יבמות ס"ד ע"א אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע:

היתה עוברת על בית של ע"ז. ב"ר פס"ג אות ו', ורש"י עה"ת:

אמר עשו ליעקב בואו ונחלוק העולם. הילקוט רמז ק"י הביא בשם מדרש אבכיר היו חולקים בשביל העולם הזה והעולם הבא, וכן רש"י עה"ת הביא מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות:

אמרה רבקה. עיי' ב"ר פס"ג אות ו', ועיי' רש"י עה"ת, ולקח טוב:

ד"א לפי שהיו עתידין כו'. ב"ר שם ועיי' פסיקת' דר"כ פ' זכור דף כ"ג ע"א ובהערות שלי:

לבית מדרשו של שם. עיי' ב"ר שם, וכן הביא רש"י:

לשם בן נח אמר הקב"ה. ב"ר שם אות ז' הוא דברי ר' אלעזר:

זה רבי ואנטונינוס. ברכות נ"ז ע"ב, ורש"י עה"ת:

מן המעיים יהיו מפורדים. וכן הביא רש"י על התורה ולקח טוב:

עשו יעבוד ליעקב. עיי' לקח טוב תולדות כ"ה כ"ז ומ"ש שם בהערה נ"ב:

חסר אל"ף ובתמר כתיב תאומים מלא ב"ר פס"ג אות ח', ורש"י עה"ת, ולקח טוב וע"ש הערה נ"ד:

שופך דמים. ב"ר פס"ג אות ח', ולק"ט:

שבקש לקרוע רחם אמו כו'. עיי' פסיקת' דר"כ פ' זכור דף כ"ג ע"א ובהערות, ובתנחומא תצא אות ד':

הקב"ה קראו. וכן הביא רש"י ולק"ט:

המתין לרבקה עשר שנים. וכן הביא רש"י על התורה:

משל להדס. ב"ר פס"ג אות י', ולק"ט:

ועיצמוני. בב"ר שם ולקח טוב נאמר ועצבונית, ובתנחומא הנדפס תצא אות ד' הוסיף המדפיס ממנטובה מאמר אל התנחומא וכן המאמר הזה אשר לקח מב"ר שם עיי' תנחומא שלנו הערה ט"ו ובמבוא דף פ"ט והביא להדס ולעצמוני. והערוך הביא דברי הב"ר בערך עצבן ופירש מיני קוצים, ואולי צ"ל ועכבניות, עיי' ערוך עכביות:

היה שואל לאביו היאך מעשרין את המלח ואת התבן. בב"ר פס"ג אות ט' צד בבית היאך מתקנין מילחא, צד בשדה היאך מתקנין תבנא, ורש"י הביא יודע ציד לצוד ולרמאות את אביו בפיו ושואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן כסבור אביו שהוא מדקדק במצות:

שאותו יום שמת אברהם היה יעקב מבשל תבשיל של עדשים. ב"ר פס"ג אות י"ד, ב"ב ט"ז ע"ב, ולק"ט ורש"י עה"ת:

מכאן שאסור לאבל לדבר מה עדשים אין להם פה. ב"ר שם וב"ב שם ולק"ט, וע"ש בהערות:

ד"א מה עדשים מגולגלים. ב"ר וב"ב שם ורש"י עה"ת וברש"י הובא כלשון המחבא:

חמשה עבירות עבר. ב"ב ט"ז ע"ב, פסיקת' זכור כ"ד ע"ב, ועיי' ב"ר פס"ג אות י"ב, תנחומא תולדות אות ג', תנחומא תצא, ולקח טוב, ורש"י עה"ת, ונמצא נוסחאות שונות:

אמר ליעקב אני פותח את פי. ב"ר שם, ילקוט רמז ק"ט, פסיקת' פיסק' את קרבני (נ"ט ע"א):

כמו ששנינו. משנה שבת קנ"ה ע"ב, ומובא גם בב"ר ופסיקת' שם, ורש"י עה"ת ולק"ט:

ולפי שעבר באותו יום חמשה עבירות מת אברהם. עיי' במקומות שרשמתי ובפסיקתא דר"כ שם פסק' זכור ובהערות:

מה יום זה ברור. כן הביא גם רש"י:

לפי שבתחלה היה עבודה בבכורות. זבחים קי"ב ע"ב, ב"ר שם, במ"ר פ"ד, ורש"י עה"ת, ולק"ט:

שהיה לו מלחמה עם נמרוד. עיי' ב"ר פס"ג אות י"ג, וילקוט רמז קי"א, שהיה נמרוד מבקש להמית אותו בשביל אותו הבגד שהיה לאדם הראשון כו':

וכי בעד לחם ונזיד עדשים מכר את בכורתו. עיי' מה שהביא בעל לקח טוב, וע"ש הערה ק"א:

ומנין שהסכים הקב"ה. ב"ר פס"ג אות י"ד, וכגירסת המחבר כן הוא בלק"ט, וכן הגיה הרד"ל: