שהיה בדעתו לירד למצרים. גם ברש"י מובא כמו שהביא המחבר:

לפי שאתה. עיי' ב"ר פס"ד אות י"ג, וילקוט רמז קי"א, ולקח טוב, ורש"י עה"ת:

שעשה משמרת למשמרת. יבמו' כ"א ע"א, ולק"ט, ועיי' רש"י על התורה:

מלמד שעשה אברהם זכות שהסיר צלמי אביו. ובלק"ט עשה משמרת למשמרת שצויתי לאדם הראשון על ע"ז והוא ביטל את צלמי אביו:

תורה שבכתב ותורה שבעל פה. יומא כ"ח ע"ב:

ומי הוא המיוחד זה המלך. וכן בת"א דמיחד בעמא, וביב"ע מלכא דמיחד בעמא, ובת"י שם חד מליא, צ"ל חד מלכא: וכן רש"י ולק"ט הביאו אחד העם המיוחד בעם זה המלך, כלשון המחבר:

שעשה צדקה עם עניי אותו מקום שנאמר זרעו. בפדר"א ריש פל"ג לקח את כל מעשר ממונו וזרע צדקה לעניים, כמד"א זרעו לכם לצדקה:

מאה שערים ממה שהיו משערים אותה. וכן בת"א על חד מאה בדשערוהי. ונכון יותר שצ"ל כד שערוהו, ועיי' ב"ר פס"ד אות ו' מלמד שהאמידו אותה ועשתה מאה, ועיי' רש"י:

זבל פרדותיו. ב"ר פס"ד אות ז', ילקוט ולק"ט ורש"י. ודברי המדרש מב"ר מובא בתוס' ב"מ פ"ה ע"א ד"ה הוה:

ויחפור חמשה בארות כנגד חמשה חומשי תורה. ב"ר פס"ד אות ח' בשם רבנן, ובלקח טוב סיים שנקראו באר מים חיים:

מלמד ששם נשבעו. וז"ל הלק"ט ויקרא אותה שבעה על שם השבועה שנשבעו, וכן רש"י הביא שבעה על שם הברית. וזה שייך להלן בפסוק ל"ג, ואולי כתב כן על הכתוב ויעל משם באר שבע (פסוק כ"ג):

ראו מעשה אביך. ב"ר פס"ד אות י', וילקוט ורש"י עה"ת ולק"ט:

שלא עשו עמו טובה שלימה. ב"ר וילקוט ולק"ט ודרשו רק מיעוט:

היה רוכב יצחק על חמור. הוא מפדר"א פל"ו אמרו אנו יודעין שהקב"ה עתיד ליתן לזרעך את כל הארצות הללו כרות עמנו ברית שאין ישראל יורשים את ארץ פלשתים. מה עשה יצחק לקח אמה אחת ממתג חמור אשר היה רוכב עליו ונתן לו לאות שיהא ביניהם ברית שבועה, וכשמלך דוד רצה לבא בארץ פלשתים ולא היה יכול לכנוס מפני ברית יצחק עד שלקח מהם אות ברית שבועת יצחק, שנאמר ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים:

זש"ה אלהים מושיב יחידים ביתה שאלה מטרונא. ב"ר פס"ח אות ד', וי"ר ריש פ"ח, במ"ר פ"ג אות ו', פסיקת' דר"כ שקלים (י"ב ע"א), תנחומא סוף מטות, וע"ש בהערה מ"ו:

אמר הקב"ה ישא עשו ג"כ מן האומה שהיא חייבת כלייה כמוהו. עיי' ב"ר פס"ה אות ב', וילקוט רמז קי"ב ייתי הדין מחיק שמא ויסב להדא מחיקת שמא.

ר' חנניא אמר ומפני מה נשא עשו והוא בן ארבעים. לא מצאתי המאמר בשמו, רק בב"ר פס"ה אות א', ומובא בילקוט ובלקח טוב כיון שהגיע לארבעים שנה דימה עצמו לאביו אמר מה אביו נשא אשה בן ארבעים שנה אף אני נושא אשה בן ארבעים שנה, הה"ד ויהי עשו בן ארבעים שנה:

ופסע שלש פסיעות. עיי' סנהדר' צ"ו ע"א:

ומזה הצד יש אומרים שנעשה סומא יצחק. עיי' תנחומ' הנדפס מכבר תולדות אות ה', וגם רש"י הביא תולדות כ"ז א' ותכהין בעשנן של אלו: