Notes and Corrections on Midrash Aggadah, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לעולם רגליו של אדם. תנחומא ויצא סוף אות ח' אמרו רבותינו כל בני אדם כו'.
אלא מלמד שנעשה קל מרוב השמחה. בלקח טוב ללמדך שבשורה טובה נותנת כח לאדם שכיון שנתבשר יעקב אבינו נשא רגליו, ועיי' ב"ר פ"ע אות ח', וילקוט רמז קכ"ג, ומובא ברש"י עה"ת בשם ב"ר:
מלמד שראה סיני כו'. ב"ר פ' אות ט', ומובא בלקח טוב ר' יוחנן פתר לה בסיני ויש שם שינויים מאשר הביא המחבר:
מן התורה ההיא ישתו ישראל. בב"ר שמשם שמעו עשרת הדברות:
זה שנאמר וישב משה. בב"ר ולק"ט מובא הכתוב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם (שמות כ' כ"ב):
אמר לה יעקב הנשאי לי אמרה לו הין. מגילה י"ג ע"ב, ושם היא קצת ברחבה, ועיי' גם בתרגום יב"ע:
אמר אליעזר עבד אברהם ב"ר פ"ע אות י"ג, ילקוט ולק"ט ורש"י:
ממשש היה לו בחיקו. ב"ר שם וילקוט ולק"ט ורש"י:
שם הגדולה שמתנותיה גדולות כהונה ומלכות. בב"ר פ"ע אות ט"ו גדולה במתנותיה כהונה לעולם ומלכות לעולם ושם הקטנה רחל קטנה במתנותיה יוסף לשעה שאול לשעה ושילה לשעה, וכן מובא בלק"ט והוסיף שם אהרן ובניו מלוי ומלכות דוד לעולם, והעירותי שם אהרן ובניו מלוי עיי' ב"ר פע"א פנחס עתיד לעמוד מלוי, יוסף לשעה ושאול לשעה, פירוש שלא נמשכו מלכותם לדורות ושאול יצא מרחל, עיי' ב"ר פע"א, וכן מגילה י"ג ע"ב רחל זכתה ויצא ממנה שאול, ומה שסיים ומרדכי שהיה יוצא מרחל, עיי' מגילה י"ב ע"ב אביו מבנימן ואמו מיהודה:
מתוך שהיו אומרים. ב"ב קכ"ג ע"א, ועיי' ב"ר פ"ע אות ט"ז ופע"א אות ב', תנחומא הנדפס מכבר ויצא אות ד', ותנחומ' שלנו אות י"ב, ת"י ויב"ע ורש"י ולק"ט:
ומי חצוף. ב"ר פ"ע אות י"ח:
וכבר עברו שמונים שנה. בב"ר שמונים וד' שנים, וכן מובא ברש"י ולק"ט כי בן ס"ג היה כשנתברך וישב עוד י"ד שנה בבית עבר וז' שעבר ברחל הרי פ"ד:
ממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודע שאחות נביות היא. מובא ברש"י עה"ת תולדות כ"ח ט' ע"ש, ועיי' סר"ע פ"ב, מגילה י"ז ע"א, ורש"י שם:
עשה כנופיא עם כל אנשי המקום. ב"ר פ"ע אות י"ט, ולק"ט:
והיתה קטנה והיתה ראויה לרחל. בב"ר פ' ע"א אות ט' איתא כך ותלד זלפה בכולם כתיב ותהר וכאן ותלד, אלא בחורה היתה ולא היתה ניכרת בעיבורה, ורש"י בראשית ל' י' הביא וז"ל ותלד זלפה בכולן נאמר הריון חוץ מזלפה לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים ואין הריון ניכר בה וכדי לרמות ליעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו את לאה שכך מנהג ליתן שפחה הגדולה לגדולה וקטנה לקטנה:
מכלל דעד השתא שמסרה לה רחל אותם הסימנים. עיי' מגילה י"ג ע"ב, ורש"י עה"ת:
שבעת ימי החופה. בפדר"א פט"ז ר' יוסי אומר מנין אנו למדון שבעת ימי המשתה, מיעקב אבינו, כשנשא את לאה עשה שבעת ימי המשתה, שנאמר מלא שבוע זאת, ומובא בילקוט שופטים רמז ע', וכן בלקח טוב מלא שבוע זאת אלו שבעת ימי המשתה, וע"ש מה שהעירותי בהערה נ"ט:
ולא ליעקב לשפחה. עיי' לק"ט ובהערה ס"א:
כי רחל היתה עיקר הבית. ב"ר פע"א אות ב':
האמהות הם הנבואות כו'. תנחומא הנדפס מכבר ויצא אות ט', ועיי' ברכות דף ס', ומובא ברש"י עה"ת:
גרסינן בברכות. דף ז' ע"ב:
משל למה הדבר דומה. ב"ר פע"א אות ד', תנחומ' שם ויצא אות ט' בקצת הרחבת דברים: