ממני לא מנע. ב"ר פע"א אות ז', וילקוט רמז קכ"ז, ורש"י ולק"ט:

כעין בהלה. דורש בלהה כמו בהלה:

ואמרו חז"ל כי ארבעתם היו אחיות בפדר"א פל"ו וכי שפחותיו היו והלא בנותיו היו, הבנות בנותי הרי שתים. ולבנותי מה אעשה הרי ארבע, ופירש"י ול"ט כולן בנותיו היו אף בלהה וזלפה. וכן רש"י ויצא ל"א נ' כתב אף בלהה וזלפה בנותיו היו מפלגש:

כעין נפתל ועקש. וגם רש"י פירש לשון עקש ופתלתול:

ויש אומרים כעין תפלה. כך תרגום אונקלוס, וכן הביא רש"י ואונקלוס תרגם [בעותי] לשון תפלה:

משבט גד עתיד לצאת אליהו הנביא. עיי' לקח טוב ויצא ל' ובהערה י"ה:

ויש אומרים בא מהול שנאמר גודו אילנא. ז"ל רש"י ומדרש אגדה שנולד מהול כמו גורו אילנא עכ"ל, ועיי' זכור לאברהם בלקוטים דף קפ"ה:

בכל השבטים לא נאמר בהם על כן קרא שמו חוץ מלוי. הלשון משובש וכן צ"ל על כן כל מי שנאמר בו על כן מרובה באוכלוסין חוץ מלוי לפי שאוכלוסין שלו מעט הי' לפי שהארון מכלה אותם. ושלשה פעמים כתוב על כן אצל לוי יהודה ודן ובכל השלשה מקומות דרשו בב"ר פע"א אות ד' אות ה' ואות ו' כל מקום שנאמר על כן מרובה באוכלוסין, ופירש המ"כ על כן משמע יותר על השיעור הנכון ובמקום אחר אמרינן חוץ משבט לוי שהארון מכלה בהם ע"כ. ולא גלה לנו באיזה מקום מצא כן רק הם דברי רש"י ויצא כ"ט ל"ד על כן כל מי שנאמר בו על כן מרובה באוכלוסין חוץ מלוי שהארון היה מכלה בהם:

ד"א בכל השבטים כתיב ותקרא. רש"י הביא דרשה אחרת בשם מדרש אלה הדברים רבה, ועיי' מה שהעירותי בזה בפתח דבר ליקוטים ממדרש אלה הדברים זוטא צד ה':

מכאן שאין הצדיקים פושטין את ידיהם בגזל. סנהדרין צ"ט ע"ב, ולק"ט, ועיי' ב"ר פע"ב אות ב', ורש"י עה"ת:

ראויה היתה לאה. ברכות ס' ע"א, ועיי' תנחומ' שלנו ויצא אות י"ט, ותנחומא הנדפס מכבר ויצא סוף אות ט' וכן בירושלמי ברכות פ"ט ה"א דף י"ד ע"א, וכן בתרגום יב"ע ושמיע קדם ה' צלותא דלאה ואתחלפי עוברייא במעיהון כו', ועפי"ז יסד הפייטן ביוצר ליום א' דר"ה עובר להמיר בבטן אחות כו', ועיי' בתנחומא שם בהערה קכ"א קכ"ב:

אליהו מעיד על תחיית המתים. במאמר נלקה בחסר. ונמצא בתנחומ' נשא אות ל' וכן בתנחומ' הנדפס מכבר אות כ"ה, ובקצת שינויים במדרש במ"ר פי"ד אות א', והדרש הוא על הכתוב לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי [תהלים ס' ט'] וע"ש ותבין כוונת המאמר:

בגמ' דורשי רשומות לי גלעד ולי מנשה. נראה כי היא הוספה חיצונית שאחד המעתיקים הוסיף: בגמרא, ר"ל בגמרא סנהדרין ק"ד סע"ב תמצא דורשי רשומות היו אומרים לי גלעד ולי מנשה, ר"ל שמה תמצא דרשה על הכתוב לי גלעד ולי מנשה בשם דורשי רשימות:

דרך הנשים. בב"ר פע"ג אות ה', וילקוט רמז ק"ל, ולק"ט עד שלא תלד האשה הסרחון נתלה בה לאחר שתלד תולה בבנה מאן אכל הדא מקמתא ברך, מאן תבר הדא מקמתא ברך, וברש"י עה"ת כל זמן שאין לאשה בן אין לה במי לתלות סרחונה משיש לה בן תולה בו מי שבר כלי זה? בנך, מי אכל תאנים אלו? בנך:

אבל להבה תלהט הרים. לשון הכתוב תהלים פ"ג ט"ו וכלהבה תלהט הרים:

כל צאן לבן לא היו אלא שבעים. ב"ר פע"ג אות ח', ילקוט רמז ק"ל, ולק"ט:

ויש אומרים יש רגל מברכת ויש רגל מייבשת. בפדר"א פל"ו ויברך ה' אותך לרגלי מכאן אמרו יש רגל אדם מברכת בית, ויש רגל אדם מחרבת בית, והיה רגל יעקב מברכת, שנאמר ויברך ה' אותך לרגלי, והנה המחבר הביא ויש רגל מיבשת כי יש ב' הוראות לשרש חרב הוראה א' ענינו יובש והוראה ב' ענינו שממה ושביתה והריסה, וכוונת הפדר"א רגל מחרבת מהוראה השניה:

צאן רבות. זה נשמט ממקומו ושייך להלן בסוף הפרשה:

הרבה לא נאמר. בתנחומ' ויצא אות כ"ד ויהי לו מקנה הרבה אין כתיב כא,ן אלא ויהי לו צאן רבות, שהיו פרות ורבות, והיו אוה"ע באין ונותנין ליעקב כסף וזהב בשביל ליקח ממנו צאנו, ועיי' בהערה ק"ע, ולזה המאמר מהתנחומ' כיון רש"י ויצא ל' מ"ג:

היו יולדים ב' פעמים כו'. עיי' לקח טוב: