מכאן לאדם כו' שאזנים לכותל. בגמרא ברכות ח' ע"ב וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה מאי קראה וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה, פירש"י דאמרי אינשי אזנים לכותל, וכן במדרש וי"ר פל"ב אות ב' ר' לוי אמר אזנים לדרך ואזנים לכותל. וכן בשו"ט מזמור ז' אות א' וכן בקה"ר פ"י פ' גם במדעך משום אזנים לכותל, ועיין תנחומא ויצא אות כ"ד בהערה קס"ז:

כמה הם. עיין תנחומא הנדפס מכבר ויצא אות י"א, וכן רש"י עה"ת הביא עשרת מונים אין מונים פחות מעשרה, מונים לשון סכום כלל החשבון והם עשריות, למדנו שהחליף תנאו ק' פעמים ועיין ב"ר פע"ד אות ג':

אפילו אם ימות אין לנו חלק ונחלה לפי שאין הבנות יורשים כו'. וכן הביא רש"י כלום אנו מייחלות לירש מנכסי אבינו כלום בין הזכרים:

הכסף שהי' צריך בנישואין. ר"ל לתת נדוניא לבנותיו בשעת נישואין, ועיין ברש"י:

נתכוונה כדי להסיר ע"ז מבית אביה. וכן ב"ר פע"ד אות ה' וילקוט רמז ק"ל. ותנחומא, ופדר"א פל"ו, ורש"י ולק"ט:

מאנשי המקום ומקרוביו. וכן ביב"ע ורש"י:

ולמה הזכירו הכתוב שידבר בטובה. עיין יבמות ק"ג ע"ב כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים:

ומפני החרם הזה מתה רחל. וכן הביא רש"י ועיין לקח טוב הערה ל"א, והבאתי שם דברי הב"ר והפדר"א:

אהל יעקב זה אהל רחל. ב"ר פע"ט אות ט', ורש"י עה"ת, ועיין בלק"ט ודעת אחרת לו בזה:

ונעשו התרפים כר מלא נוצה. פי' כר לשון כרים וכסתות עיין רש"י, אבל בב"ר שם איתא תרפים לא מצא קיתונית מצא נעשו תרפים קיתוניות שלא לבייש את רחל. המוספי פי' בערך קתון בל"י מין צלוחית וכוס. והיפ"ת פירש בגדים:

כמו תפלט פרתו. וגם רש"י הביא לא שכלו לא הופלו עבורם כמו רחם משכיל, תפלט פרתו ולא תשכל:

אותה שהיתה גנובה. וכן הביא רש"י גנובת יום או גנובת לילה. הכל שלמתי:

לי היתה גנובה ואני חייב באחריותה. עיין ב"מ צ"ג ע"א במשנה ובגמרא שם עד מתי שומר שכר חייב לשמור עד כדי הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ע"ש:

כמו שאמרו במס' יומא. דף כ"ח ע"ב יום המעונן היה:

שקורין שקוטי"נש. צ"ל שקורין שקיטינוש והיא מלה יונית [….] הוראתה טמון בחשך ואפילה:

שהיה לו בשעה שנעקד וז"ל הראב"ע בפסוק נ"ג וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, ויש אומרים זה הפחד רמז ליום העקידה ואיננה רחוק:

מתשמיש. יומא ע"ז ע"א: