Notes and Corrections on Midrash Aggadah, Genesis

Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.

אמרה לשעבר הייתי אני ובעלי כו'. עיי' רש"י עה"ת שהביא וז"ל את ה', עם ה' כשברא אותי ואת אישי הוא לבדו בראנו אבל בזה שותפים אנו עמו:

שעם קין לא נולדה אלא תאומה אחת ועם הבל נולדו שתי תאומות עיי' ב"ר פכ"ב אות ב' קין ותאומתו והבל ושתי תאומותיו ופירש"י שם בפי' המיוחס לו בקין כתיב ריבוי אחד, דכתיב ותהר ותלד את קין, לרבות תאומתו אחת, אבל בהבל כתיב שני ריבויין, דכתיב ותוסף ללדת את אחיו את הבל, לרבות שתי תאומתיו שנולדו עמו, ועיי' ברש"י עה"ת, ובתוס' סנהדר' ל"ח ע"ב ד"ה וירדו:

זמן פסח היה כו'. נובע מן פדר"א פכ"א הגיע ליל יו"ט של פסח אמר להם אדם לבניו בליל זה עתידין ישראל להקריב קרבנות פסחים, הקריבו גם אתם לפני בוראכם:

משיורי מאכלו הביא מזרע פשתן נובע מן תנחומא הנדפס מכבר בראשי' אות ט' ויבא קין מפרי האדמה מהו מן מותר מאכלו, ורבנן אמרי זרע פשתן היה, ובפדר"א פכ"א איתא הביא קין מותר מאכלו קליות זרע פשתן, והערוך בערך כליות הביא את הפדר"א וגורס קליות וזרע פשתן. ורש"י עה"ת הביא וז"ל: ויש אגדה שאומרת זרע פשתן היה:

וירדה אש מן השמים וליחכה את קרבן הבל. וכן מובא בלקח טוב, וכן רש"י הביא כן בפי' עה"ת. וכתב הרב החוקר מהר"א ד"ר בערלינער בזכור לאברהם בלקוטים כ"ה בספר הישר, וגם בתרגום היונים של השבעים ע"כ:

ולכך אמרו החכמים. תנחומא הנדפס מכבר בראשי' אות ט' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן. לפיכך נאסר צמר ופשתים. שנאמר לא תלבש שעטנז וגו'. ואמר הקב"ה אינו דין שיתערב החוטא עם מנחת הזכאי, לפיכך נאסר [צמר ופשתן], ובפדר"א שם ר' יהושע בן קרחה אומר אמר הקב"ה אל יתערבו מנחת קין והבל לעולם, שמא ח"ו יתערבו בארג בגד, שנאמר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך:

אמר קין לאחיו לית דין. וכן בלקח טוב מה אמר לו אין דין ואין דיין ואין עולם אחר, וכן תרגום ירושלמי ויב"ע:

בוא ונחלוק אני אטול העולם הזה בחלקי. עיי' ב"ר פכ"ב אות ז', ותנחומא הנדפס מכבר בראשי' אות ט', ותנחומא משפטים אות י"ג, ושמ"ר פל"א אות י"ז, על מה היו מדיינים אמרו בואו ונחלוק את העולם, אחד נטל הקרקעות, ואחד נטל את המטלטלין, והמסדר הביא שחלקו בעולם הזה ובעולם הבא:

ועלה הבל לקין והפילו. עיי' ב"ר פכ"ב אות ח':

אינו אומר דם אחיך כו'. ב"ר פכ"ב אות ט', סנהד' ל"ז ע"א, ילקוט רמז ל"ח, לקח טוב, ורש"י:

ד"א מלמד כו'. בש"ס סנהדר' שם, וב"ר פכ"ב אות ט', ד"א דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים, והמאמר שהביא המחבר מובא גם ברש"י ד"א שעשה בו פצעים הרבה שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה, וכן הביא הלקח טוב, ובתנחומ' הנדפס מכבר אות ט' והיאך הרגו עשה לו פציעות פציעות חבורות חבורות באבן בידיו וברגליו שלא היה יודע מהיכן נשמתו יוצאת, עד שהגיע לצוארו, וכן ביב"ע וטבע אבנא במצחיה וקטליה:

אלא אמתין לך עד שבעה דורות, עיי' רש"י עה"ת:

יש אומרים קרן עלה במצחו. ב"ר פכ"ב אות י"ב קרן הצמיח לו, וכן בתנחומא הנדפס מכבר אות י' י"א קרן קבעו במצחו:

וי"א זכות שבת תנחומא שם י"א שכח נעל בפניו, כמ"ש ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, כשם שלמד שבת זכות על אדם הראשון כך למד על קין:

וי"א אות אחת משמו של הקב"ה חקק לו במצחו. בפדר"א פכ"א מה עשה הקב"ה נטל אות אחת מכ"ב אותיו' שבתורה, וכתב על זרועו של קין שלא יהרג, שנאמר וישם ה' לקין אות. ובתיב"ע ורשם ה' על אפי דקין אתא מן שמא רבא ויקירא, ורש"י כתב ג"כ חקק לו אות משמו במצחו:

כגונב דעת העליונה. ב"ר סוף פכ"ב, וכן הביא רש"י:

לכך לא מחל לו אלא חצי עון. עיי' פסיק' דר"כ פסקא שובה ובהערה ס"ב, ושם הבאתי המאמר מן וי"ר פ' צו פ"י:

למזרח עדן. עיי' ב"ר פכ"א אות ט', ועיי' רש"י בראשי' ד' ט"ז ומצינו רוח מזרחית קולטת בכל מקום את הרוחצים, שנאמר אז יבדיל משה וגו' מזרחה שמש:

כדי שיהיה שמו נזכר בעולם. ולזה כוון רש"י ויקרא שם העיר לזכר בנו חנוך, וכן בעל לקח טוב כתב ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך, זש"ה קראו בשמותם עלי אדמות:

עורדו כו'. ב"ר פכ"ג אות ב':

למה לי ולדורותיו. בב"ר שם מה לי ללמך ולתולדותיו. וע"ש ברש"י ובמ"כ ובהרז"וו:

שלקחה לפריה ורביה כו'. ב"ר פכ"ג אות ב', ומובא בלקח טוב וברש"י:

במד"א רני עקרה לא ילדה. יש לתקן כמד"א רֹעֶה עקרה לא תלד (איוב כ"ד) כמו שהוא בב"ר שם:

למה נקרא שמו תובל קין שכל מעשה קין יובלו למיתה. בב"ר פכ"ג אות ג' תובל קין ר' יהושע דסכנין בש"ר לוי זה תבל עבירתו של קין, ובפירש"י עה"ת תובל קין תובל אמונתו של קין, תובל לשון תבלין תיבל והתקין אומנתו של קין לעשות כלי זיין לרוצחים:

חכמינו ז"ל אמרו נעמה שהנעימה בסוף מעשיה כו'. בב"ר שם נמצא רק א"ר אבא בר כהנא נעמה אשתו לש נח היתה, למה היו קורין אותה נעמה שהיו מעשיה נעימים:

שראו הנשים כי קיימו פו"ר כו'. אמרה למה נלד לבהלה כו'. עיי' ב"ר פכ"ג אות ד' קצת בסגנון אחר, ועיי' רש"י בראשי' ד' כ"ד ד"ה ומדרש בראשית רבה לא הרג למך כלום ונשיו פורשות ממנו:

כי למך סומא היה והיה תובל קין משכו כו'. עיי' תנחומא הנדפס מכבר בראשי' אות י"א ומובא בילקוט רמז ל"ח ד"ה שמען קולי לפי שהיו פורשות ממנו ומצוין שם תנחומא, וליתא בתנחומא שלנו, והילקוט לא הביא את דברי התנחומא הנדפס, ואין ספק שהוא בילמדנו האנבד והילקוט כוון להילמדנו ויכנהו תנחומא, או צ"ל ילמדנו, ורש"י ב"ר פכ"ג בפי' המיוחס לו, הביא ג"כ בשם מדרש רבי תנחומא:

אסייא חגור חגורותיך. בב"ר ותנחומא שם אסיא אסי חיגרתך, והוא משל רופא רפא את חיגרתך:

שממנו הושתת העולם. וכן הביא הלקח טוב, ובמדרש במדבר רבה פי"ד אות י"ב ויקרא את שמו שת שממנו הושתת העולם, לפי שהבל וקין נטרדו מן העולם: