היינו דכתיב וסביביו נשערה מאד. פה חסר איזה מאמר, ואולי צ"ל מלמד שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה, היינו דכתיב וסביביו נשערה מד. יבמות קכ"א ע"ב:

ומפני מה נתעכב. עיין ב"ר פפ"ט אות ב' ואות ג', ותנחומא מקץ אות ב', ותנחומא הנדפס מכבר סוף וישב, ושו"ט מזמור ק"ה, ורש"י סוף וישב, ולק"ט ריש מקץ:

אוי להם לרשעים שמתקיימין ידם. פה צ"ל כמו שהוא ב"ר פפ"ט אות ד', וילקוט מקץ רמז קמ"ד, ולק"ט, אמר ר' יוחנן הרשעים מתקיימין על אלהיהם ופרעה חולם והנה עומד על היאור, אבל הצדיקים אלהיהם מתקיימים עליהם והנה ה' נצב עליו, ועיין תנחומא שלנו מקץ אות ג' ובהערה י"ז, ואולי צ"ל לפנינו על ידם.

בשעה שהשנים יפות. ב"ר וילקוט שם:

הבריות נעשות יפות. שם הגירסא נעשו אחין אלו לאלו, ועיין בלק"ט, וכן בתנחומא שם נעשים אחים זה לזה:

האח מתרחק מן האח. ר"ל אין אהבה ואחוה ביניהם:

בשעה. ב"ר וילקוט:

חטטין. פי' בלשון ערבי אבעבועות והערוך בערך הט ד' הביא דברי הב"ר שלפנינו, וע"ש בדברי הרב החוקר מהר"א ד"ר קאהוט בערוך השלם:

ולהלן אומר ותתפעם, ב"ר שם אות ה', וילקוט ורש"י ולק"ט, ועיין תנחומ' מקץ ובהערה כ':

ד"א הכא, ב"ר שם וילקוט שם ולק"ט בשם רבנן, ושם סיים להלן ליתן גדולה לארבעה, ר"ל דניאל וחנניה מישאל ועזריה, וע"ש ביפה תואר:

ד"א החלום, ב"ר שם וילקוט שם ולק"ט:

פותרים היו. ב"ר וילקוט ולק"ט ורש"י:

שבע אפרכיות. עיין לק"ט הערה י"ט:

נער שוטה, ב"ר וילקוט ולק"ט ורש"י:

מכאן. שם נאמר ארורים הם הרשעים שאין עושין טובה שלימה:

לחלוק כבוד למלכות. ב"ר שם אות ט', וילקוט ורש"י ולק"ט, ברכות נ"ו ע"ב, ועיין מכילתא בא פי"ג:

תלה הגדולה. ב"ר שם, ותנחומא מקץ אות י"ג בהוספות המדפיס ממאנטובה, ולק"ט, וע"ש בהערה ל"ג:

אם אנו נשוט. ב"ר פ"צ אות א' אם מהלכים אנו מסוף העולם ועד סופו אין אנו מוצאים כזה, וע"ש במ"כ:

יוסף משלו נתן לו. ב"ר שם אות ג', ילקוט רמז קמ"ח, ולק"ט, וע"ש בהערה נ', ויק"ר פכ"ז, ותנחומא הנדפס מכבר סוף בראשית אות י"ב ובתנחו' מקץ סוף אות ג' קצר המעתיק וכתב וכו' כדאיתא לעיל:

צואר שלא נדבק. כן הוא גם בלקח טוב, וע"ש הערה נ"א:

מיששו. כן הוא גם בלק"ט, ובב"ר שלא משמשו:

וילבש אותו בגדי שש רגל שלא עלה עליה. הוספתי וכן הוא בתנחומ' בראשית, ועיין בב"ר שם:

הלב שלא הרהר בעבירה. כן הוא הגירסא בתנחומא שם ונוסף שם המחשבה שלא חשב נקרא נבון וחכם ובב"ר הגירסא מחשבה שלא חשבה בעבירה תבא ותקרא חכמה, והמלות ויקראו לפניו אברך מוסב למטה, ועיין ביפה תואר:

אב בחכמה. ב"ר שם ותיב"ע ורש"י ולק"ט:

צפנת נוטריקון. ב"ר שם אות ד', וילקוט, ולק"ט:

פקח ערום נבון חכם. בב"ר וילקוט פותר ערום נבון חוזה, ובלקט טוב נביא חוזה:

אסנת בת פוטיפרע. דורש נוטריקון על אסנת ולא מצאתי במקום אחר.

א' אן כשם הגדול שגדל בו. אולי צ"ל א' און שם המקום שנתגדלה בו, כי און הוא שם המקום של פוטיפר כי היה כהן שם:

ושמענו כשבא יעקב אבינו משכם כתב על טס של זהב. לא אדע המקור רק איתא בפדר"א פל"ח כשילדה דינה את אסנת מה עשה יעקב הביא ציץ וכתב עליו שם הקדש ותלה על צוארה ושלחה והלכה לה וירד מיכאל המלאך והורידה למצרים לבתו של פוטיפרע שהיתה אסנת ראוי ליוסף לאשה והיתה אשתו של פוטיפרע עקרה וגדלה עמה כבת ע"כ, וזה הובא גם בספר רזיאל (דף ז' ע"א):

כי כן כתיב בד"ה ואלה בני מיכל. אין מקרא זה בד"ה. ועיין סנהדרין כ"א ע"א עגלה זו מיכל, וירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ד דף כ' ע"ב, וב"ר פפ"ב אות ז':

מפני שכל ארץ. ב"ר פ"צ אות ה', וילקוט רמז קמ"ח, ולקח טוב ורש"י:

מכאן אמרו. תענית י"א ע"א, ומובא בלק"ט וברש"י:

יצאו מכוללת. ב"ר שם אות ו', וילקוט ולק"ט:

נכנסו חלאים. שם שם:

העשירים. בתנחומא הנדפס מכבר מקץ סוף אות ז' והרעב היה על פני כל הארץ ראוי היה למקרא לומר על הארץ מה ת"ל על פני כל הארץ. ארשב"נ בא ללמדך שלא התחיל הרעב אלא בעשירים שאין פני הארץ אלא עשירים:

אלו השרים שבהם. צריך לו' המאושרין שבהם, כמו שהוא בב"ר סוף פ"צ, ובילקוט ובלקח טוב: