אל תקרי שבר אלא סבר. ר"ל מלשון תקוה, עיין ב"ר ריש פצ"א ובאות ו', אל תהי קורא יש שבר אלא סבר:

זה שנאמר. עיין ב"ר שם ולק"ט:

זה הרעב כו' זה השבע. עיין ב"ר שם כי יש שבר זה הרעב כי יש סבר זה השבע, וע"ש במ"כ:

אל תוציאו בידכם פרוטה אחת. בב"ר שם אות ב' נאמר אמר להם אל תוציאו בידכם פרוסה ונרשם שם "נ"א פרוטות" והפ"ת הביא פרוסה נ"א פרוטה ולנ"א מפרש למה תתראו עצמיכם לעשירים:

ואל תכניסו. ב"ר שם ותנחומא וע"ש בהערה נ"א:

ד"א אמר להם יעקב. תענית י' ע"ב, ומובא בילקוט, ורש"י עה"ת, ולק"ט:

בישרן. ב"ר שם וילקוט ולק"ט ורש"י ותנחומא מקץ אות י', וע"ש בהערה נ"ה:

ממשמע שנאמר. ב"ר שם ורש"י ע"ה ביתר ביאור, ועיין בחידושי הרד"ל:

ראוי לומר. תנחומא הנדפס מכבר מקץ אות ה', תנחומא שלנו אות י':

אף יוסף היה יודע. ב"ר פצ"א אות ו', וילקוט רמז קמ"ח, ותנחומא שם, ותנחומא שלנו אות י', וע"ש הערה נ"ב, והמאמר נוסף אל הב"ר מן התנחומא ע"ש ברד"ל:

שנעשה להם כקוסם. שם הגירסא כנכרי, וכן בלק"ט הגירסא כנכרי:

שלש גזירות גזר. ב"ר שם פ"ה ד', וילקוט רמז קמ"ח, ולקח טוב, וע"ש בהערה ט':

והיה מנשה עמד. תקנתי כמו שהוא בב"ר וילקוט ולק"ט:

כנכרי. תנחומא שם וב"ר שם אות ז':

בשעה שנפלו. ב"ר שם:

שהניחוהו. ב"ר שם, יבמות פ"ח ע"א:

שנצנצה. ב"ר שם:

אמר להם והלא מכרתם אותו בחמשה סלעים כו'. ב"ר פצ"א אות ז', ויקלוט רמז קמ"ח:

בשעה. ב"ר וילקוט ורש"י ולקח טוב:

לעולם אין הקב"ה ב"ר שם פצ"א אות ז' וילקוט אסתר רבה פ"ט אות ב' אות ה' ולק" ושו"ט מזמור כ"ב:

אמרו חז"ל. ב"ר פצ"א אות ח', וילקוט שם:

שהיה משתטח. שם הגירסא מתחבט:

דמו ודם הזקן. ב"ר וילקוט ולק"ט ורש"י, ודורש מלת וגם:

זה מנשה. ב"ר ילקוט רש"י ולקח טוב:

ולמה לקח לשמעון. עיין ב"ר פצ"א אות ו', לקח את שמעון מפני שהוא דחפו לבור, ופירש אותו מלוי שלא יטלו עליו עצה וכן רש"י הביא הוא השליכו לבור כו', ד"א נתכוין יוסף להפרידו מלוי שמא יתיעצו שניהם להרוג אותו:

לעיניהם. ב"ר שם וילקוט ורש"י ולקח טוב:

זה לוי שנשאר יחיד. עיין ילקוט רמז קנ"ב שהביא כיון שהפריש יוסף את שמעון מלוי נעשה לוי יחידי, שנמר ויפתח האחד את שקו, וכי אחד היה, אלא זה לוי הנשאר יחידי, ועיין ברש"י על התורה שכתב ג"כ הוא לוי שנשאר יחיד משמעון בן זוגו:

מלמד. ב"ר שם אות ט', וילקוט רמז קמ"ט, ולק"ט:

אמר לו ומה נשתנו בניך מבני. תנחומא הנדפס מכבר מקץ אות ח', ובלקח טוב הוא כלשון המחבר שלפנינו, ועיין רש"י על התורה:

ולמה שמח מפני שהיה דומה לאמו. תנחומא שלנו אות י"ג, ועיין שם הערה פ"ט: