כיון שראו אש חדשה. התחלת המאמר הוא בספרא ריש שמיני וכלשון המחבר מובא גם בלק"ט:

שניהם בעצה אחת כל המאמר מובא בלק"ט:

שלא הי' להם ליטול רשות, בלק"ט אלא שהי' להם ליטול רשות:

ד"א ממשמע שנא' כו'. מובא בלק"ט:

אלא מלמד שלא חלקו כבוד למשה ולאהרן. בספרא ובלק"ט הנוסחא מלמד שלא חלקו כבוד לאהרן, נדב ואביהו שלא נטלו עצה ממשה:

הכניסוה בלא עתה. ספרא ולק"ט:

ר' אליעזר אומר. ספרא, ומובא בלק"ט, ופסיקתא דר"ב אחרי (קע"ב ע"א), ומובא בירושלמי שביעית פ"ו ה"א (דף ל"ו ע"ג), וגיטין פ"א ה"ב (דף ל"ט ע"ג), ובבלי עירובין ס"ג ע"א, ויומא נ"ח ע"א, וי"ר אחרי פ"כ אות ו', תנחומא אחרי אות ו', וע"ש בהערות:

מלמד. ספרא, ולק"ט, וסנהדרין נ"ב ע"ב, ושם הגירסא אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטין של אש יצאו מבית קדש הקדשים ושרף נשמתם:

אותם שרפה. ספרא ולק"ט:

כעין מיתה. סנהדרין שם, ולק"ט:

ר' אליעזר אומר לא מתו מבפנים אלא מבחוץ, ספרא ולק"ט, ובלק,ט בטעות ולא מבחוץ, וצ"ל אלא מבחוץ:

רבי אסי בר עקיבא אומר. מובא בלק"ט ושם הגירס' איסי בן עקיבא, ובספרא ליתא:

וכבר היו משה ואהרן מהלכים בדרך. סנהדרין נ"ב ע"א, וכן מובא בלק"ט:

ר' ירמיה אמר בארבעה מקומות. פסיקת' שם (קע"ב ע"ב), וי"ר פ"כ אות ח', ושם הגירס' בר קפרא בשם ר' ירמי' בר אלעזר אמר, ומובא בלק"ט שמיני כמו שהביא המחבר ר' ירמי' אמר:

ללמדך שלא מתו אלא על ההקרבה כו', בפסיקת' ובוי"ר ותנחומא בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרן, על הקריבה ועל הקרבה ועל אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה, על הקריבה שנכנסו לפני ולפנים, ועל הקרבה שהקריבו קרבן מה שלא נצטוו, ועל אש זרה אש מבית כרים הכניסו, ועל שלא נטלו עצה זה מזה. תני ר' חייא איש מחתתו (ויקר' י"א) איש מעצמו עשה ולא נטלו עצה זה מזה ע"כ. ומה שהובא תני ר' חייא הוא בספרא ריש שמיני וכוונת הפסיקת' שהביא בשם ר' חייא על הספרא, עיין תנחומ' הערה צו:

ר' אליעזר המודעי אומר. בפסיקת' וי"ר ותנחומ' גירס' אחרת בארבע מקומות מזכיר מיתתן של בני אהרן ומזכיר סרחונן, וכל כך למה להודיעך שלא היה בידם אלא אותו עון בלבד, אמר ר' אלעזר המודעי צא וראה כמה קשה מיתתן של בני אהרן לפני הקב"ה שבכל מקום שהוא מזכיר מיתתן מזכיר סרחונן, וכל כך למה שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר מעשים מקולקלים היה להם בסתר שעל ידי כך מתו, עיין בפסיקת' ותנחומ' בהערות שלי, ובלק"ט שמיני מובא כמו שהביא המחבר כלשונו ממש:

כיון שראה משה את אהרן. ספרא שמיני, וי"ר פי"ב אות ב'. שבחים קט"ו ע"ב, ובעל לקח טוב שמיני הביא כלשון המחבר, ומובא גם ברש"י על התורה:

להקיש מעשה עוזיאל. ספרא שמיני, ומובא בלק"ט כלשון המחבר:

בגדולה מתחיל מן הגדול. ספרא שמיני, ברכו' ס"א ע"ב, ותענית ט"ו ע"ב:

ובקללה כ"ה הגירס' בגמ'. ובספרא הגירס' בקללה:

והנחש יוכיח כי נאמר ויאמר ה' אל הנחש כי עשית זאת וגו' ואיבה אשית ואל האשה אמר וגו' בתחלה נתקלל הנחש ואח"כ נתקללה חוה ואח"כ נתקלל אדם. כ"ה מפורש בספרא שם:

נאמר כאן פרוע. ספרא ולק"ט:

אל תקרעו בגדיכם כו'. ספרא ולק,ט:

יכול אפילו. ספרא ולק"ט:

למה הוא מצוה על היין לפי שכל השותה יין כו'. תנחומ' שמיני אות ז', ותנחומ' הנדפס מכבר בהוספה מהמדפיס ממנטובה אות ה', ומובא בילקו' משלי רמז תתק"ס בשם התנחומ', ועיין בתנחומ' ובערות שלי:

ד"א זש"ה אל תהי בסובאי יין. תנחומ' שם, ומובא בילקוט משלי רמז תתק,ס ד"ה ד"א אל תהי בסובאי יין:

אל תשתו שבעים תראה פני שבעים ותבוא לידי מיתה. בתנחומ' שם י' י' עשרים ן' חמשים הרי שבעים ותראה פני שבעים סנהדרין ותגרום מיתה לעצמך ראה מה כתיב כו':

אמר ר' יהודה הלוי ברבי שלום. תנחומ' שם, ומובא בילקוט שמיני רמז תקכ"ח בשם התנחומ', ועיין בתנחומ' שם בהערה מ"ה:

אשרי אדם עד סוף הפרשה. תנחומ' שמיני אות ט', ותנחומ' הנדפס מכבר בהוספה אות ה':