אחרי מות שני בני אהרן. עיין לעיל בהערה סוף מצורע כי חסר ההתחלה לפרשת אחרי באשר נאבדו איזה עלים מהכתב יד ומתחיל בהתחלת הדף במלות היו עמי. והוא הסיום מהכתוב צאן אובדות היו עמו (ירמי' ג' ו') ומצאתי המאמר בתנחומ' אחרי אות י"ב, ותנחומ' הנדפס מכבר אחרי אות ח', אבל איזה מאמרים הי' עוד לפני זה בכתב יד, לא נודע:

אשר ירשיעון אלהים יש לתקן וכצ"ל אלו הדיינים שכרוב בהם אלהים לא תקלל (שמואל כ"ב כז): ישלם שנים לרעהו. אלו שני בני אהרן:

אלא בעון שלא נתעסקו בפריה ורביה. ובתנחומ' שם אות י"ג נמצא לפני זה עוד מאמר אחד ואח"כ מובא ר' אחא אמר מהיכן נטלו את שלהן אלא שלא נזקקו לפו"ר:

ומן דוד למדנו זה. עיין בתנחומא שם:

ורבותינו אומרים. תנחומ' שם:

שנאמר בהקריבם. תקנתי ויקריבו וגו', ובתנחומ' מובא הכתוב בקרבתם לפני ה' וימותו (ויקרא ט"ז א'):

ולמה כתיב בהם שני פעמים מיתה בתנחומ' ב' פעמים כתיב לפני ה', וע"ש בהערה קי"ז, ובפסיקת' דר"ב אחרי הערה קי"ח:

עד שתדע כי צדיקים, בכת"י קרועים איזה תיבות. ובתנחומ' איתא מלמד שקשה לפני הקב"ה כפלים כאביהם:

שאמרתי לך עליו. מובא בלקח טוב:

בבל יבוא ואין אתה בבל יבוא. ספרא ריש אחרי, ומובא בלק"ט:

זה יום הכפורים ספרא ומובא בלק"ט:

זה לפני ולפנים כו', הרי זה עונש. ספרא ומובא בלק"ט:

ומה נסמכה. וי"ר סוף פ"כ, ומובא בלק"ט, ועיין תנחומ' אות י' ובהערות שלי:

שיהיו משל ציבור כו' שיהיו שווים. ספרא אחרי ריש פרשה ב'.

שלא יקרב משל ציבור. ספרא ולק"ט:

זה וידוי דברים. ספרא ולקח טוב:

והיאך היה מתוודה. ספרא ולק"ט, ויומא ל"ה ע"ב:

אעפ"י שפסוק זה כתוב קודם מוסף עולתו. עיין יומא ל"ב ע"א, וכל המאמר כלשון המחבר מובא בלק"ט:

מלמד שטעונים גניזה. ספרא אחרי פרק ו', ולק"ט:

בלשכת בית הפרוה. ספרא שם, ולק"ט:

וחמש טבילות. ספרא שם, ולק"ט:

עולתו קודמת. ספרא שם, ולק"ט:

לבית עולמים, ספרא פרק ז', ולק"ט:

יכול בכל החדש. ספרא ולק"ט:

משום ר' ישמעאל אמרו. ספרא ולק"ט:

נאמר כאן מלאכה. ספרא ולק"ט.

בקרבנות. שם שם:

את זו דרש ר' אלעזר בן עזריה. במס' יומא. פה חסר הדרשה ונמצא ביומא במשנה פ"ה ע"ב, וכן בספרא פרק ז' עבירות שבין אדם למקם יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר:

תנן התם. יומא ע"ג ע"ב במשנה:

האוכל ביום הכפורים. משנה שם:

אכל ושתה בהעלם אחד. משנה יומא פ"א ע"א:

התינוקות. משנה יומ' פ"ב ע"א:

קודם לשנה וקודם לשתים. במשנה שם לפני שנה ולפני שנתים ע"ש בפירש"י:

עוברה שהריחה. משנה יומא פ"ב ע"א:

מי שאחזו בולמוס. משנה יומא פ"ג ע"א:

החושש בפיו. במשנה הגירס' החושש בגרונו:

מי שנפלה עליו מפולת. משנה שם:

חטאת ואשם. משנה יומא פ"ה ע"ב:

האומר אחטא. שם במשנה:

את זו דרש ר' אלעזר. שם במשנה:

אמר ר"ע שם במשנה:

ידענו. הוא דברי המחבר מדנפשיה:

ר' יצחק אמר. פסיקת' דר"ב פסקא שובה (קס"ה ע"א):

א"ר יהושע בן לוי. פסיקת' שם דף קס"א ע"ב, ומובא בירושלמי תענית פ"ב ה"א, ובילקוט יואל רמז תקל"ה בשם הפסיקת', ועיין פסיקת' הערה צ"א:

וא"ר יוחנן גדולה תשובה. יומ' פ"ו סע"א, ושם הגירסא א"ר לוי, וע"ש בהגהות הש"ס ובשם ר' יוחנן מובא מאמר אחר:

ר' אליעזר אומר בשקו ובתעניתו היה עסוק. פסיקת' שובה (קנ"ט ע"א), ומובא בב"ר ס"פ פ"ד, ועיין פסיקת' שם הערה נ"ב, ועיין פסיקת' רבתי שובה בהוספה אשר הוסיף הרב החכם מהר"ם איש שלום אל הרבתי אשר שלחתי אליו וכן מובא בילקו' הושע רמז תקט"ז בשם הפסיקת':

ותחלת נבואתו אמר קב"ה להושע עד אמר הושע לישראל. הם דברי המחבר מדנפשיה:

א"ל הקב"ה גרש האשה הזאת עם בניה. זה לא נמצא במקרא:

אמר הושע לישראל. פסיקת' שובה (ק"ס ע"א):

א"ר יצחק. יומא פ"ו ע"ב:

משמיה דרבא בר מאיר. בגמר' שם משמיה דרבה בר מארי:

ספק מתפייס ממנו בממון. ליתא בגמ' שם, ושם איתא ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס בדברים:

תניא היה ר' מאיר אומר. יומ' שם:

א"ר יהודה אמר רב. בגמ' ליתא המלות "אמר רב":

ועל כן קבעו לנו הקב"ה. הוספת המחבר.

תנו רבנן. פסחים נ"ג ע"ב, ושם איתא תנא

להדליק עד שלא יבוא לידי תשמיש כי דרך העולם כו'. הוספת המחבר וכן הביא רש"י שם

וצריך לאכול סעודתו מבעוד יום. יומא פ"א ע"ב: