יקרא קדש. הכוונה מן לא יהיה קדש מבני ישראל (דברים כ"ג י"ח):

ואמרו רבותינו כל המרצה ברכות ס"א ע"א, ומובא בלק"ט בהתחלת קדושים ודורש שם על הכתוב סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו:

ד"א קדשים הנמלט מן הזונה. מובא בלק"ט שם:

אמר ר' אלעזר, ע"ז י"ח ע"ב, ומובא בלק"ט שם:

אמר הקב"ה לישראל. תנחומא קדושים אות ב', וכן בתנחומ' הנדפס מכבר אות ב':

מה ראה לומר להם הפרשה הזו בכינוס. תנחומ' שם אות ג', ותנחומ' הנדפס מכבר אות ג':

דבר אל כל עדת בני ישראל. כי בשאר פרשיות נאמר דבר אל בני ישראל וכאן אמר אל כל עדת, ובוי"ר פכ"ד אות ה' תני ר' חייא פרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלויין בה, וכן מובא ברש"י על התורה, ומה שהביא תני ר' חייא הכוונה על הספרא, כי כן הוא בספרא ריש קדושים:

ד"א אמר להם הקב"ה. תנחומ' אות ה', ובנדפס מכבר אות ה':

נקראתי חי עד נקרא קדוש. ליתא בתנחומ':

שנאמר כי קדוש אני ה'. בתנחומא מובא הכתוב קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (ישעי' ו' ג'):

אין לי אלא איש. ספרא ריש קדושים, קידושין ל' ע"ב, ולקח טוב, ורש"י על התורה:

מלמד שהאיש יש בידו יכולת. ספרא ולק"ט, ובספרא נאמר שהאיש ספוקו בידו, ובגמ' סיפק בידו, ובלק"ט מובא כמו שהביא המחבר:

גלוי וידוע לפני הקב"ה. כן מובא גם בלק"ט, והוא נובע ממכילת' פרשת יתרו, וקידושין ל"א סוף ע"ב:

איזה הוא מורא. ספרא וקידושין ולק"ט ורש"י על התורה, ובגמ' נאמר ג"כ לא עומד במקומו, ומה שהביא המחבר ולא מכריעו כ"ה בגמ' שם, וכתב רש"י אם היה אביו וחכם אחר חלוקין בדבר הלכה לא יאמר נראין דברי פלוני:

כולכם חייבים בכבודי. ספרא, יבמות ו' ע"ב, ולק"ט, והמלה ובמוראי לית' בספרא, והובא ג"כ בלק"ט, ועיין בתוס' שם ד"ה כלכם:

מוראי קודם לאב ואם. גם זה לית' בספרא, ועיין בתוס' שם, והובא גם בלק"ט:

ומפני מה נסמכה פרשת שבת למורא אב ואם ללמדך. וכן הביא רש"י על התורה, ובספרא מובא יכול אם אמרו לו אביו ואמו לעבוד על אחת מכל מצות האמורות בתורה ישמע להם, ת"ל ואת שבתותי תשמורו, כלכם חייבים בכבודי, ועיין ב"מ ל"ב ע"א, ויבמות ו' ע"א:

ואפילו על מנת לצער. ספרא פרשה ב' לא תגנובו על מנת למיקט, וכן ב"מ ס"א ע"ב, ופירש"י למיקט לצער, וגם בלק"ט מפורש על מנת למיקט פירוש לצערו:

אפילו כל שהוא. זה לית' בספרא לפנינו, ומובא גם בלק"ט:

לרבות אפילו איש באשה ספרא, ולק"ט:

זה הכובש שכר השכיר. ספרא וקל"ט, ועיין ב"מ ס"א ע"א:

מי שהוא עור בסחורה. עיין בספרא ולק"ט:

מלמד שהדין. ספרא פרק ד', ולק"ט:

רך לזה. ספרא שם, כתובו' מ"ו ע"א ולק"ט:

ד"א לא תהא כרוכל הזה שמביא דברים כו'. בספרא ד"א שלא תהיה כרוכל שהוא מטעין דברים והולך, וכן מובא בלק"ט:

שלא תראה חבירך. ספרא שם, ולק"ט, ובלק"ט הובא כלשון המחבר:

אמרו לו השאילני קרדומך. ספרא, יומא כ"ג ע"א, ולק"ט, ורש"י על התורה:

להעמיד מין לפני מי שאינו מינו אסור, מין במינו, מותר. עיין ספרא שם, ועיין ב"מ צ"א ע"א, ומובא בלק"ט:

כי קין הקריב זרע פשתן. תנחומ' הנדפס מכבר בראשית אות ט':

זש"ה ועתה לא כימים הראשונים. תנחומ', ותנחומ' הנדפס מכפר קדושים אות ז', ומובא בילקוט חגי רמז תקס"ז, ונרשם בצדו מדרש בטעות, וצ"ל תנחומ':

שנאמר הנני ממטיר. עיין תנחומ' הערב כ"ט:

זש"ה עשיתי לי גנות. תנחומ' ובנדפס מכבר אות י', והמחבר הביא התחלת המאמר בלשון אחר, ועיין שם בהערות:

והיה רואה גיד של הודו. בתנחומ' והיה שלמה יודע איזה גיד הולך לכוש ונטע עלי: פלפלין:

למה מציון מכלל יופי כי היתה שם אבן השתייה. בתנחומ' הגירס' מנין מציון מגלל יופי, מציון נשתכלל כל העלם כולו, ואח"כ הביא למה נקראת אבן שתיה:

וכשם שהטבור הזה. בתנחומ' מתחיל ד"א נתתי בהם וגו' כשם שהטבור הזה.

ד"א זש"ה ויתן להם ארצות. תנחומ' אות י"א, ותנחומ' הנדפס מכבר אות י"א:

שנאמר והיה אם זרע ישראל וגו'. בתנחומ' שם סיים עוד וכתיב ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ (שם שם ד'), וכשעושים תשובה לא יבנו ואחר ישב, לא יטעו ואחר יאכל, למה שהן נוטעין ואינן נותשין, שנאמר ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' אלהיך (עמוס ט' ט"ו):

ד"א זש"ה ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים. תנחומ' ובנדפס מכבר אות י"ב, ומובא בילקוט קדושים רמז תרט"ו, וילקוט ירמי' רמז ר"ע, ועיין בתנחומ' הערה נ"ט:

שממנו היתה כל הוצאתו. בתנחומ' שממנו היתה כל קלארין שלו' וע"ש בהערה ס', שפי' בל"י ורומי אוצר, והמחבר השמיט המלה הזרה והציג לפי הענין כל הוצאתו:

לחם הפנים הימנה. בתנחומ' הביא עוד הביכורים ממנה עומד ממנה כל הטובות שבעולם ממנה, והראיה מן הכתוב את הכבש אחד תעשה בבקר ליתא שם:

ד"א זש"ה זממה שדה תנחומא, ובנדפס מכרבר אות י"ג:

מי שמדבר לפני בני אדם. כן הוא הנוסחא בתנחומ' הנדפס שם, ובתנחומא שלנו הוא בשינוי.

ונטעתם כל עץ מאכל מדבר בתינוק. תנחומ', ובנדפס מכבר אות י"ד, ומובא בילקוט קדושים רמז תרט"ו בשם התנחומא:

מכאן אמרו רבותינו. בתנחומ' מכאן שנו רבותינו, והוא באבות פ"ה: