זש"ה מוסר ה' בני אל תמאס. לא מצאתי המקור, ומן והקב"ה אינו מתאווה מישראל הוא בספרא ריש בחוקותי, ומובא בלק"ט:

ד"א אני כך יעצתי אתכם. תנחומ', ותנחומ' הנדפס מכבר בחקותי אות ב'. ומובא בילקוט הושע רמז תקכ"ז בשם התנחומ':

ד"א זש"ה חכמות בחוץ תרונה. תנחומ' אות ד', ובנדפס מכבר אות ג', ומובא בילקוט משלי רמז תתק"ל בשם התנחו':

פעם אחת מצא ר' שמואל בר נחמן. בתנחומ' הגירס' שאל ר' שמואל בר נחמן:

את ר' נתן ברבי אליעזר. בתנחומ' את ר' יונתן בן אלעזר, אולם בתנחומ' כ"י רומי ובילקוט שם הגירס' את ר' יוחנן בן אלעזר, ובתנחומ' הערה ט' יש לתקן במקום אמר צ"ל את:

יודע את לקרות. בתנחומ' שלנו בטעות אין אתה יודע לקרות יש למחוק מלת "אין":

ד"א בראש הומיות בראש מות. תנחוח' שם ושם:

ד"א אם בחוקותי תלכו מה כתיב שם. תנחומ' אות ה', ותנחומ' הנדפס מכבר אות ג':

א"ר אמי. כ"ה בתנחומ' הנדפס מכבר, ובתנחומ' שלנו א"ר שמואל בר אבא, וע"ש בהערה ט"ז שהעירותי שיש לתקן א"ר שמואל בר אמי ונשמטו בנדפס מכבר המלות "שמואל" "בר":

ברביעיות. ספרא בחקותי פרק א', ובגמ' תענית כ"ג רע"א בעתם בלילי רביעית, וע"ש בפירש"י:

ד"א בעתם בלילות. בספרא הוא קצת בסגנון אחר, ובלק"ט מובא כמו שהוא לפנינו:

ד"א לא גשמי כל הארצות עיין בספרא הוא בסגנון אחר, ובלק"ט מובא כמו שהוא לפנינו:

ד"א ומעשה היה. ספרא שם, ותענית כ"ג ע"א, ולק"ט:

כמה גרמו מעשים טובים. בספרא ובגמ' להודיע כמה חטא גורם:

ונתנה הארץ יבולה, כסדר שניתנה בבריאת העולם כל המאמרים מכאן ואילך מובא בלק"ט ובספרא הלשון משונה ע"ש:

שהיה בכל חדש עושה פרי. בספרא בו ביום שהוא נטוע בו ביום עושה פירות:

שתהיו עוסקין בדיש. ספרא ולק"ט:

לא שיאכל אדם. ספרא ולק"ט:

שתהיו יושבין לבטח בארץ ובחו"ל. וכן מובא בלק"ט, אולם בספרא נאמר בארצכם אתם יושבים לבטח ואי אתם יושבים לבטח חוצה לה, לכן יש לתקן ולא בחוץ לארץ:

מלמד שהשלום שקול כנגד הכל. ספרא, ולק"ט, ורש"י, וילקוט:

שלא תראו לא מפני החיה. ספרא פרק ב':

לא שתהרגו. ספרא שם:

והחמשה יהיו חלשים. ספרא שם:

חשבון רב יש לי עמכם. עיין ספרא ושם הוא בסגנון אחר:

מלמד כו' שיהיו הגרנות כו'. ספרא פרק ג', ולק"ט:

זה בית המקדש כו' משאני גואל כו'. ספרא שם ולק"ט:

לעתיד לבא כו'. שיהיה מוראי עליכם. זה ליתא בספרא לפנינו, ומובא גם בלק"ט:

לא למדים ולא עושים. ספרא ולק"ט:

לא דייכם כו'. ספרא ולק"ט:

באף אני בא עליכם. ספרא פרק ד', ולקח טוב:

ואיזו זו הדבר. בספרא ובלק"ט ורש"י ואיזו זו מכת מותן, ובתוס' על התורה כתבו מותן לשון המתנה תוחלת ממושכה מצפה לרפואה ואינה באה:

כנגד הבנים והבנות כו'. ספרא ולק"ט:

משל למלך. ספרא ולק"ט:

אחר כל זה יהי' המות וכו'. ספרא ולק"ט:

רבי אליעזר אומר ספרא פרק ה' ולק"ט:

עד שהוא מעיד בהם. ר' אליעזר דורש עד כמו עד ור' יהושע דורש כמו עוד:

פירוש שבע עבירות כו'. כן מובא בלק"ט, ועיין בפי' הראב"ד לספרא שמפרש באופן אחר:

שהם כתובים בשבע אף. אבל לא כסדר הפסוקים ע"ש, ועיין בהראב"ד בספרא שם, ועיין רש"י בחקותי כ"ו ל"א:

זה בית המקדש. ספרא ולק"ט:

ר"ע אומר. שם ושם:

כלומר עשיתם דרכי בעולם עראי. בלקח טוב מובא כן אם תלכו עמי קרי לשון קשוי, ד"א לשון מקרה כלומר עשיתם דיני עראי באולם ולא עשיתם אותם קבע ע"כ, ובספרא פרק ה' אית אתם עשיתם את דיני עריי בעולם אף אני אעשה אתכם עריי בעולם:

שאפילו חיה שאין דרכה להזיק תהא מזקת. כן מובא גם בלק"ט, ובספרא הוא בסגנון אחר:

אלו הקטנים כו'. וכן המאמרים שלאחריהם הוא בספרא ספ"ה והתחלת פ"ו, ובלק"ט:

מפני המצור. וכן מובא בלק"ט: ובספרא איתי מפני המצודה:

וכמעשה בדואג בן יוסף בבית שני. מפורש בספרא פרק ו' אמרו עליו על דואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו כו', ועיין גם יומ' ל"ח ע"ב, ואיכה רבה פ"א ד"ה מעשה בדואג בן יוסף, ופ"ב פסוק ראה ה' והביטה את תאכלנה:

להביא בנים. ספרא פרק ו':

לרבות דרכים וכפר ים. בספרא לרבות הכרכין והמחוזות:

לרבות בתי כנסיות. ספרא שם:

שלא יהיו ישראל גולים ממנה. כן מובא גם בלק"ט, אבל בספרא מובא בסגנון אחר זו מדה טובה שלא יהו ישראל אומרי הואיל וגלינו מארצינו עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח כו', וכן מובא ברש"י על התורה:

שלא תהיו רואים זה את זה. ספרא שם ולק"ט, ועיין רש"י על התורה:

שכל אדם מכם לא יוכל לחזור לביתו. בלק"ט הביא וז"ל לפי שכל אדם שחוזר מהרה לביתו כאילו אין ביתו חרב, אלא מפני אורך הגלות נחשבו עריהם חרבה וארצם שממה, ועיין בספרא ריש פרק ז', ושם הלשון נשתנה, ועיין ברש"י על התורה:

זו אומה. ספרא פרק ז', ולק"ט:

כמעשה שהיה בימי ר' יהושע בן יהוצדק. בספרא הגירס' ר"י בן קרחה, ובילקוט רמז תרע"ה בשם ת"כ הביא הגירס' ר' יהושע בן יהודה, וכן הביא הלק"ט:

בעון אחיו. ספרא סנהדרין כ"ו ע"א, ולק"ט, ורש"י על התורה:

זו שער. ספרא ולק"ט:

אין אבידה אלא גלות. ספרא פרק ח', ולק"ט, והסיים שנאמר תעיתי מובא בלק"ט וליתא בספרא:

כענין שנאמר אכלני וגו'. בלק"ט סיים ואינה אכילה לגמרי אף כאן אינה אכילה לגמרי:

מלמד שבזמן כו'. ספרא, סנהדרין כ"ז ע"ב, ורש"י על התורה:

לצד התשובה כו'. ספרא לק"ט:

יעקוב מלא, עיין רש"י על התורה שהביא בחמשה מקומות נכתב מלא כו', ועיין מזרחי, ואולי היה כתוב פה כל הלשון שהביא רש"י:

כדאי הוא יעקב. עיין ספרא כדאי לכל אחד ואחד שיתלה לעולם בגינו, וכן מובא בוי"ר פל"ו אות ה', ובלק"ט מ ובא כמו שהוא לפנינו:

ביצחק לא נאמר זכירה. ספרא, וי"ר שם, ולק"ט:

וביעקב לא נאמר אף. ספרא וי"ר ולק"ט:

ולמה פתח ביעקב. עיין ספרא שם, וי"ר שם בסגנון אחר, ובלק"ט מובא כמו לפנינו:

ומנין לרבות את האמהות. ספרא וי"ר ולק"ט:

כמה קשה אבק של שביעית. כן מובא בלק"ט, ולית' בספרא:

זה עון המדבר אף לרבות עון בעל פעור. בספרא הגירס' זאת זו עונה של מדבר, גם זאת זו עונה של בעל פעור, ואף גם זאת זו עונה של מלכי האמורי, ובלק"ט הגירס' ואף גם זאת עון המדבר, אף לרבות עון בעל פעור, גם לרבות עון האמורי:

וכי מה נשתייר להם. ספרא שם פרק ח', וילקוט ולק"ט:

אלא לא מאסתים בימי כשדים. בספרא הגירס' בימי אספסיינוס, ועיין מגילה י"א ע"א, ובלק"ט מובא כמו לפנינו:

מלמד שהברית כרותה לשבטים. ספרא שם, והסיום ברית הוא לישראל לית' שם, ומובא בלק"ט:

חוקים אלו המדרשות ספרא ולק"ט:

והתורות אלו התורות הנאמרות בתורת כהנים. עיין בספרא, וכאשר לפנינו מובא גם בלק"ט:

מלמד שניתנה התורה כו'. ספרא ולקח טוב: