כמבקשים עלילה כו'. ספרי פסקא פ"ה, ורש"י על התורה, וילקוט רמז תשל"ב בשם הספרי, ולקח טוב:

בקוצים שבמחנה וי"א בקצינים שבמחנה, בספרי פיסקא פ"ה ר' שמעון בן מנסיא אומר ותאכל בקצה המחנה במוקצים שבהם בגדולים שבהם, ורש"י הביא גירסא אחרת בקצה המחנה במוקצים שבהם, לשפלות אלו ערב רב. ר' שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם ובגדולים שבהם, ובלק"ט הגירסא במוקצים שבהם בקצינים, והילקוט רמז תשל"ב הביא בשם הספרי ר' שמעון בן מנסיא אומר ותאכל בקצה המחנה בקצינים שבהם בגדולים שבהם, ועיין תנחומא בהעלותך אות כ"ז ובהערה קמ"ז:

שקעה האש במקומה כו' ספרי פיסקא פ"ו, וילקוט רמז תשל"ב, ורש"י על התורה. ולקח טוב, ושם הוא קצת בלשון אחר:

ומה הוא תבערה כו'. ספרי פיסקא פ"ו קצת בסגנון אחר, ומובא בילקוט רמז תשל"ב ד"ה ויקרא שם המקום תבערה:

אלו ערב רב. ספרי פיסקא פ"ו והאספסוף אלו הגרים המאוספין ר' שמעון בן מנסיא אומר אלו הזקנים שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, ומובא בילקוט רמז תשל"ב, וכן נשנה במדרש במ"ר פט"ו אות ב"ד, ושם הגירסא אלו הגרים שעלו עמהם ממצרים ונאספין עמהם שנאמר וגם ערב רב עלה אתם, ואחד מהם אומר והאספסוף אלו סנהדרין שנאמר אספה לי שבעים איש, ורש"י על התורה הביא והאספסוף אלו ערב רב שנאספו עליהם בצאתם ממצרים, ועיין לק"ט:

וכי חנם היו אוכלים כו'. ספרי פיסקא פ"ז, ורש"י על התורה ולק"ט, וילקוט רמז תשל"ג בשם הספרי:

אלא מה הוא חנם חנם מן העריות. בספרי ומה אני אומר חנם מן המצות, וכן מובא ברש"י, וכן צ"ל לפנינו, והמחבר שהביא חנם מן העריות עיין יומא צ"ה ע"ה, ומובא בילקוט שם:

והלא היה מתהפך המן לכל המינים. ספרי פיסקא פ"ז, וילקוט רמז תשל"ג בשם הספרי, ושם הגירסא ר' שמעון אומר מפני מה המן משתנה להם לכל דבר שהיו רוצים חוץ מחמשה המינים הללו, וכן מובא ברש"י על התורה:

מפני שכל אלו המינים קשים הם לאשה מינקת כו'. זה נשמט בספרי לפנינו, וכן ליתא בילקוט, ונמצא ברש"י על התורה מפני שהם קשים למניקות אומרים לאשה אל תאכלי שום ובצל מפני התינוק משל למלך כו' כדאיתא בספרי. והמשל נמצא בספרי שם, וכן ברש"י יומא ע"ה ע"א ד"ה הללו לא טעמו כתב שהן קשין למעוברות ומניקות כדאמרינן בספרי משל אומר לאשה אל תאכלי בצל מפני התינוק, הסיום הזה משל אומר לאשה הוא בספרי פיסקא פ"ט בפסוק והיה טעמו כטעם לשד השמן:

ר' ישמעאל ור' עקיבא. בגמר' יומא ע"ה ע"א הגירס' רב ושמואל:

פירוש שאסרו להם עריות במדבר ודגה לשון תשמיש כמו וידגו לרוב. כן הביא גם רש"י בגמרא שם:

לישנא מעליא נקט. בגמרא שם:

את סבור אותם שהיו אומרים. ספרי פיסקא פ"ח, וילקוט רמז תשל"ד בשם הספרי, ורש"י על התורה:

מלמד שאבנים טובות ומרגליות. יומא צ"ה ע"א:

כזרע פשתן כו'. לפי שהיה המן מגיד לישראל כו'. יומא שם:

ואין ידוע אם היה בן שבעה לשני. בגמרא שם הוא בקיצור, וע"ש בפירש"י, ובהגהת הב"ח, ובמכילתא בשלח מסכתא ד' פ"ה המאמר מקוטע:

אם נמצא העומר שלה בבית אביה הוא סרח עליה. כן היא גירסת הגמרא שם, ועיין שם בהגהת הב"ח:

אלו המתרעמים הרשעים כו'. גמרא שם, ולק"ט:

כמו לייש. ספרי פיסקא פ"ט, וילקוט רמז תשל"ה בשם הספרי:

מה השד מתהפך. יומא ע"ה ע"א:

בתחלה יורד הטל על הארץ. עיין יומא ע"ה ע"ב וע"ש בפירש"י, ועיין מכילתא בשלח מסכתא ד' פרשה ג' בפסוק ובבוקר היתה שכבת הטל, ורש"י שמות ט"ז י"ג.

למה היו בוכים. עיין ספרי פיסקא צ', ומובא בילקוט רמז תשל"ה בשם הספרי, וכן מובא ברש"י על התורה, ולק"ט:

ברעתם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב. ספרי פיסקא פ"ד, ומובא בילקוט רמז תשל"ו. בשם הספרי, ורש"י על התורה, ומכילת' בשלח מס' דשירתא פ"ו, ותנחומ' הנדפס מכבר בשלח אות ט"ז בפסוק וברוב גאונך, ועיין במנחת שי בפרשה בהעלותך:

הזקנים הוא אחד מי"ג דברים שהם כתובים לשמו של הקב"ה. ספרי פיסקא צ"ב, וי"ר פ"ב אות ב', במ"ר פט"ו אות י"ז, מדרש שמואל פי"ט, ילקוט תרומה רמז שס"ד, ושם מובא כל זה שבכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא לעולם הבא וחושב שם כל הפסוקים, והמחבר הביא רק הראיה על מלכות בית דוד, וכן בלקח טוב בכל מקום שנאמר לי מקודש לשם וחושב שם ג"כ הפסוק י"ב, ובדרך אגב אעיר בתנחומא שם הערה ק"א יש לתקן ובצ"ל וי"ד פ"ב אות ב', במ"ר פט"ו אות י"ז:

אמר לו אותם שוטרים שלקו בעבור ישראל במצרים. תנחומ' בהעלותך אות כ"ג, וספרי פיסקא צ"ב, ועיין רש"י על התורה:

לא שמשה חסר. ספרי פיסקא צ"ג, ורש"י על התורה, ולקח טוב:

אין תקדשו אלא לשון פורעניות, ספרי פיסקא צ"ד, ורש"י על התורה, ולקח טוב:

שהיו מתכוונים כו'. עיין ספרי פיסקא פ"ה, ומובא בילקוט רמז תשל"ב:

והיה לכם לזרא, להריגה. אין ספק שנשמט פה ע"י שגגת המעתיק. וכצ"ל והיה לכם לזרא. להריגה שיש לשון שקורין לחרב זרא, כמו שהובא ברש"י בשם ר' משה הדרשן:

לפי שלא נגזרה גזירה אלא על אותם שיצאו ממצרים. וז"ל רש"י שש מאות אלף רגלי לא חש למנות את הפרט שלשת אלפים היתירים ורבי משה הדרשן פירש שלא בכו (נ"א שלא מנה) אלא אותם שיצאו ממצרים:

וכי אתה יודע שהם אינם מתרעמין כו'. עיין ספרי פיסקא צ"ה, ורש"י על התורה:

אמר משה כיצד אעשה כו'. ספרי פיסקא צ"ה, ותנחומ' בהעלותך אות כ"ב, במ"ר פט"ו אות י"ט, ורש"י על התורה, ועיין סנהדרין דף י"ז, וירושלמי סנהדרין פ"א ה"ד:

זו אחת מעשרה ירידות. ספרי פיסקא צ"ג על הכתוב וירדתי עמך (פסוק י"ז), ובאדר"נ פל"ד ועיין פדר"א פי"ד:

כמדליק נר. ספרי שם:

שלא הוסיפו להתנבאות. ספרי סוף פיסקא צ"ה, ורש"י על התורה:

ואמרו אין אנו ראויים. סנהדרין י"ז ע"א:

של זקן כתב רש"י במבוררים שבהם לסנהדרין כו':

עלה שלו עלה שלו. בגמרא סנהדרין י"ז ע"א אבא חנין אומר משום ר"א על עיסקי שליו הן מתנבאים עלי שליו עלי שליו:

וי"א על מלחמת גוג ומגוג. גמרא שם בשם ר"נ:

אל תקרי שנים. גמרא שם:

מי היו. גמרא שם:

ויש אומרים. גמרא שם:

זה היה גרשום בן משה. וכן רש"י הביא י"א גרשום בן משה היה. והילקוט ברמ"ז תשל"ז הביא בשם הספרי וירץ הנער י"א זה יהושע ואח"כ הביא וירץ הנער גרשום בן משה וזה ליתא בספרי:

מתנבאים והולכים שלא פסקו. סנהדרין שם, ולקח טוב:

הטל עליהם צרכי ציבור. גמרא שם, ורש"י על התורה, ולקח טוב:

ד"א כלאם שים אותם בבית הכלא. וכן הביא רש"י:

שלא היו פורחים. ספרי פיסקא צ"ז, וילקוט רמז תשל"ז בשם הספרי:

שהיו צריכים שחיטה אל תקרי וישטחו אלא וישחטו. ספרי פיסקא צ"ח, יומא ע"ה ע"ב:

שליו כתיב וקרינן סליו. יומא שם:

א"ר יוסי בר חנינא. בגמרא א"ר חנינא:

ודומה עליהם בסלוייה. בגמרא ודומה להן כסילוין. פירש"י קוצים בלשון ארמי עכ"ל, וגם בלשון מקרא הוראתה כן כמו סרבנים וסלונים (יחזקאל ב' ו'), וכן סלון ממאיר (שם כ"ח כ"ד):