כיון ששמעו הכנענים שמת אהרן. ר"ה ג' רע"א, ירושלמי יומא פ"א ה"א (דף ל"ח ע"ב), במ"ר פי"ט אות כ', ותנחומ' חוקת אות מ"ב, ומובא בילקוט בשם התנחומ':

ר' שמעון בן יוחאי אומר. הוא מספרי בהעלותך פיסקא פ"ב מובא שם בשמו:

וכי כנעני יושב בנגב והלא יושב היה בהר. שנאמר והכנעני יושב בהר. בקרא כתיב והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר והכנעני יושב על הים:

מה עשו הלכו לארץ כנען ולמדו לשון כנען. עיין ילקוט חוקת רמז תשס"ד ד"ה וישמע הכנעני מה שהביא בשם הילמדנו, וגם רש"י הביא זה, ושינה את לשונו לדבר בלשון כנעני כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנעניים בידם והם אינם כנענים ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען אמרו נתפלל סתם שנאמר אם נתן תתן את העם הזה בידי:

לא לקחו מהם אלא שפחה אחת. בילקוט חוקת רמז תשס"ד ד"ה וישמע הכנעני הביא בשם מדרש ולא נודע לי לאיזה מדרש כוון וז"ל וישב מנו שביה אין כתיב כאן אלא שבי, שפחה אחת שבו מהם כו' וכן הביא וישב ממנו שבי אינה אלא שפחה אחת:

שלא היו צריכין לצאת לחוץ. עיין יומא ע"ה ע"ב, ומדרש שו"ט מזמור ע"ח אות ד', ומובא בילקוט רמז תשס"ד בשם המדרש שוח"ט:

הם תפשו דברים של נחש הקדמוני. תנחומ' חוקת אות מ"ה, ומובא בילקוט שם ד"ה וישלח בשם התנחומ':

ד"א אמר הקב"ה. תנחומ' שם, ועיין יומ' שם:

שכל מי שאינו מתפלל על חבירו. ברכות י"ב ע"ב, ועיין תנחומ' חוקת אות מ"ו:

אלא אמר משה אעשה של נחושת. לשון נופל על לשון. עיין ב"ר פל"א אות ח':

וכי נחשת ממית. ר"ה כ"ט ע"א במשנה:

כלומר לא היה רחבו אלא זרת ולא עברו אותו אלא ועד סוף ארבעים שנה, בתנחומ' חקת אות מ"ו, ובנדפס מכבר אות י"ט ויחנו בנחל זרד שלא הי' הנחל אלא כמלא זרת ולא יכלו לעבור שלשים ושמנה שנה, שנאמר והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמונה שנה (דברים ב' י"ד), ודורש זרד כמו זרת:

ומה נסים נעשה להם בנחלי ארנון. עיין תנחומ' חוקת אות מ"ז, ובנדפס מכבר אות כ', ובמדרש במ"ר פי"ט אות כ"ה, ומובא בילקוט חוקת רמז תשס"ד ד"ה על כן, ועיין ברכות נ"ד רע"ב, ורש"י עה"ת:

משל למה הדבר דומה לשפחה שראתה בן גבירתה בסכנה. עיין בתנחומ' שם, ובמ"ר:

רבנן מפרשים שני מצורעים היו שם. ברכות נ"ד ע"ב

ורבנן של ארץ ישראל מפרשים. לא מצאתי המקור ולא נמצא בירושלמי, ואולי כוון לתנחומא חוקת סוף אות מ"ז, ובנדפס מכבר אות כ' ירדה הבאר לתוך המערה והוציאה גולגליות וזרועות ורגלים שאין להם חקר, וישאל חזרו לבקש את הבא וראוה מאירה כלבנה בתוך הנחל שהיא מוציאה את איברי האוכלוסין, ומנין שהבאר הודיעה בהם שנאמר ואשד הנחלים ומשם בארה, וכי משם היתה והלא מתחלת שנת הארבעים היתה עמהם, אלא שירדה לפרסם את הנסים והיו ישראל עומדים על הנחלים ואומרים לה עלי באר עני לה ואמרו שירה עליה ע"כ, וגם רש"י הביא הבאר ירדה לתוך הנחל והעלתה משם דם ההרוגים וזרועות ואיברים ומוליכתן סביב המחנה וישראל ראו ואמרו שירה:

זה משה ואהרן. וכן מובא ברש"י על חפרוה שרים:

במחוקק זה משה. וכן מובא ברש"י:

ולמה לא נזכר שמו של משה רבינו על הבאר. תנחומא חוקת אות מ"ח, ובנדפס מכבר אות כ"א, ובמ"ר פי"ט אות כ"ו, ומובא בילקוט רמז תשס"ד בשם התנחומ', וברש"י עה"ת:

ד"א זו תורה. לא מצאתי המקור:

כל מי שמשים עצמו כמדבר. עירובין נ"ד ע"א:

זה שאמרו חז"ל עמון ומואב טיהרו בסיחון. גיטין ל"ח ע"א, וע"ש בפירש"י:

על כן אמרו חז"ל. עיין חולין ס' ע"ב, ובפירש"י שם:

ומי הם מושלים זה בלעם וגם אביו. עיין תנחומ' חוקת אות נ"ד, ומובא ברש"י על התורה:

ולמה נקרא שמו עוג על שם עוגות מצות. בב"ר פמ"ב אות ח' ויבא הפליט הוא עוג הוא פליט ולמה נקרא שמו עוג שבא ומצא את אברם יושב ועוסק במצות עוגות. ודברי המדרש מובא בתוס' נדה ס"א ע"א ד"ה זה עוג, וכנראה הי' המאמר בפדר"א. ויפה העיר שם הרי"ב שלא נמצא בפדר"א רק בב"ר, וכן נמצא המאמר במדרש דברים רבה פ"א אות כ"ח:

ואני אקח את שרה אשתו. ב"ר שם:

בני חבייא והוייא הוו ובני שמוי ועוזא. במדרש אבכיר מובא בילקו' בראשית רמז מ"ד ובלקוטים ממדרש אבכיר סי' ז' ונדפס בבית המדרש ח"ד כמו שהובא בילקוט עמדו שמחזאי ועזאל ונשאו נשים והולידו בנים היווא והייא כמו בלילה ראו היוא והייא, לכן אין ספק שצ"ל גם בכאן היווא והוייא, וגם צ"ל שמחזי ועוזאל. וכן תראה בגמ' נדה ס"א ע"א סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי הוו, פירש"י בני אחיה, שבא משמחזאי ועזאל שני מלאכים שירדו בדור אנוש, ועיין במהרש"א בח"א שהביא וז"ל ושמעתי דאיתא במדרש שזה אחיה בר שמחזאי אביו של עוג כו', ולא נודע לי אנה נמצא זה במדרש:

שהרביתי ימיו ושנותיו עד היום. עיין ב"ר פמ"ב אות ח':

אמרו עליו על עוג כו'. ברכות נ"ד "ב וע"ש בפירש"י:

שלח הקב"ה עורבא ואיכא דאמרי קומצא. בגמ' נאמר קמצי, ופירש"י נחלים, והערוך פירש חגבים, ותרגום כחגבים כקמצין:

מכאן אמרין אותו הר שהיה מביא עוג. לא מצאתי המקור: