ולמה נקרא שמו בלק מלמד שבא ללוק דמן של ישראל. בפסיקתא דר"כ זכור (כ"ו ע"ב) עמלק עם לק אומה שבא ללוק דמן של ישראל כבלב, דרשו להוראת מציצה מן יליקו הכלבים (מ"א כ"ג י"ט):

שהיו בעיניהם כקוצים. תנחומ' בלק אות ג', ובמ"ר פ"כ אות ג':

וכל כחם היה בפיהם. עיין תנחומא בלק אות ד', ורש"י על התורה:

לומר לך מה שמלחך השור אין בו סימן ברכה, תנחומ' שם, ורש"י על התורה:

שלא היה ראוי למלכות. עיין תנחומ' שם ובהערה כ"ד, וברש"י על התורה:

ולמה נקרא שמו בלעם שביקש לבלוע את ישראל, ד"א שבולה עם דמו בלא עם. בגמר' סנהדרין ק"ה ע"א בלעם בלא עם. ד"א שבלה עם. והערוך ערך בלע גורס בלע עם, פי' שיעץ עצתו ובלע עם ישראל, ד"א בלעם בלא עם, פי' שאין לו חלק עם ישראל:

בן בעור שבא על בעירה. גמרא שם:

פותר חלומות היה ד"א שולחני היה. תנחומ' בלק אות ה', ובנדפס מכבר אות ד', ובמ"ר פ"כ אות ז', ועיין בתנחומא שם בהערות, ומובא בילקוט רמז תשס"ה בשם התנחומא:

שבלק היה משם. תנחומ' שם, ומובא ברש"י:

כלומר שהם ממולין. עיין תנחומ' ממלי כתיב כד"א כי אמילם:

באדם האורה את התאנים. תנחומא שם אות ו'. ופי' כאדם שהוא לוקט את פירות התאנה, מלשון אריתי מורי (שיר השירים ה׳:א׳), וכן במדרש במ"ר פ"כ אות ז' כאדם שהוא אורה את התאנים:

כאדם המנכה מן המדה מעט. בתנחומ' ובמ"ר שם כמו שמנכה אחד מן ב"ד בסאה, ועיין שם הערה ל"ג, וגם רש"י הביא נכה לשון משנה מנכה לו מן הדמים, לחסר מהם מעט:

לפי שהיה ברך לסיחון. תנחומא ובמ"ר אות ז':

והוא היה אחד משלשה ומצאם עביט של מימי רגלים. בב"ר פי"ט אות י"א מובא ד' הן שהקיש הקב"ה על קנקנן ומצאם קנקנין של מימי רגלים, ובמדרש במ"ר פ"כ אות ו' מובא זה אחד מן ג' בני אדם שבדקן הקב"ה ומצאם קרון של מימי רגלים, ולא חושב אדם הראשון:

תניא. סנהדרין ק"ה ע"א ותנחומ' בלק אות ד', וע"ש בהערות:

שנאה שהיה שונא בלעם. תנחומא בלק אות ח', ב"ר פ"כ אות ט', ומובא ברש"י עה"ת ע"ש:

אמר בלעם כו' אקללם במקומי. תנחומא ובמ"ר שם, ורש"י על התורה:

לא ביקש לומר להם דברי המקום כו'. תנחומ' ובמ"ר ורש"י על התורה:

מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה. סנהדרין ק"ה ע"ב, ב"ר פנ"ה אות ח', ובמ"ר פ"כ, ורש"י על התורה:

אמרו חז"ל אותה אתון. במשנה אבות פ"ה מ"ט, ופסחים נ"ד ע"א, ספרי ברכה פסקא שנ"ה מכילתא בשלח מס' ויסע פ"ה בפסוק זה הדבר, ופדר"א פי"ט, בין עשרה דברים שנבראו בע"ש בין השמשות נחשב גם פי האון. והמאמר שהביא המחבר לא מצאתי המקור.

כך הוא דרך ארץ. עיין ב"ר סוף פנ"ה, וי"ר פכ"ו אות ז', מדרש שמואל פכ"ד, תנחומ' אמור אות ד', ובנדפס מכבר אות בג', ותנחומ' בלק אות י"א, ובנדפס מכבר אות ח', במ"ר פ"כ את י"ג, ועיין לעיל וירא כ"ב ג':

ר' מאיר כך הוא עביד. המאמר משובש וכצ"ל קרי ליה רי מות, תרי מרי קטטה תלתא מרי שלמא, ומצאתי במדרש קהלת פ"ד בפסוק טובים השנים, וכך איתא שם ר' מאיר כד הוה חמי חד נפיק לאיסטראטא, הוה צווח ליה זיל שלם עלך מרי מיתה, תרין הוה צווח לון שלם לכון מרי קטטה, תלת צווח לון שלם לכון מרי שלמא, ופירש המ"כ כשהיה רואה אחד יוצא יחידי לדרך היה אומר לו שלום עליך בעל מות כלומר ההולך יחיד מתחייב בנפשו. מרי שלמא שאם יריבו השנים יבוא השלישי ויכריע ביניהם עכ"ל. ויש להוסיף ולפרש מרי קטטה כי שנים תפול קטטה ביניהם אבל כשיהיו שלשה יעמוד השלישי ויעשה שלום ביניהם:

וכי לא יכול להורגו אם לא היה חרבו שלופה בידו. תנחומא בלק אות י"א, ובנדפס מכבר אות ח', ושם היא בקצרה, וברש"י על התורה הוא כמעט כלשון המחבר אמר רשע זה הניח כלי אומנותו שכלי זיינן של אוה"ע בחרב והוא בא עליהם בפיו שהוא אומנות שלהם אף אני אתפוש את שלו ואבוא עליו באומנותו וכן סופו ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב עכ"ל:

בשלשה מקומות עמד המלאך תנחומ' בלק אות י"ב, ובנדפס מכבר אות ח', ובמ"ר פ"כ אות י"ד, ולזה המאמר כוון רש"י שכתב ומדרש אגדה בתנחומ' יש מה ראה לעמוד בשלשה מקומות סימני אבות הראהו:

והוא היה חיגר ברגלו אחת. סוטה י' ע"א:

אמרו לו השרים. סנהדרין ק"ה ע"ב, ע"ז ד' ע"ב:

אמר להו ברטיבא שריגא ליה. בגמרא שם ברטיבא שדאי ליה, ופירש"י ברטיבא באחו שדאי ליה השלחתיו לרעות. ולדעתי היה לפני המחבר בגמרא ברטיבא שגירא ליה פי' שילוח. או יותר יש לתקן שדירא ענין שילוח, וישלח תרגום ושדר:

מכאן שאין רשות לעיני אדם לראות כמו שניתן לבהמה לראות. זה מובא ברש"י (בלק כ"ב כ"ג) ותרא האתון, והוא לא ראה שנתן הקב"ה רשות לבהמה לראות יותר מן האדם שמתוך שיש בו דעת תטרף דעתו כשיראה מזיקין:

והיא עתידה לראות פני השכינה ג' פעמים בשנה. בתנחומ' בלק אות י"ג זה שלש רגלים רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה:

מכאן לנוטריקון. תנחו' בלק אות י"ד, וכן בגמרא שבת ק"ה, מנחות ס"ו, ספרא ס"פ י"ד, ועיין בתנחומא שם הערה פ', ורש"י על התורה:

ד"א לשון פחד כמו רטט. וכן רש"י הביא ולפי משמעו כי חרד הדרך לנגדי לשון רטט כו':

מכאן שהרגה המלאך. עיין תנחומא בלק בהערה ע"ז, וברש"י על התורה:

אמר בלעם כך הוא שהמקום אומר דבר והמלאך מחזירו. תנחומא בלק אות י"ד, ורש"י על התורה:

כלומר חלקך יהיה עמהם. תנחומא וסיים שם וסופך ליאבד עמהם מן העולם, וכן מובא ברש"י על התורה:

קראהו לשווקים מלאים ילדים. תנחומא ורש"י על התורה:

מלמד שלא זבח אלא בקר אחד. תנחומא אות ט"ו וע"ש הערה צ"ב:

בלק היה בעל קסמים. תנחומא שם: