את מוצא בפרשה זו שלשה טמאים. עיין רש"י על התורה וסיים וכל זה דרשו שרבותינו מן המקראות במס' פסחים [דף ס"ז ע"א], ועיין גם בספרי נשא פיסקא א' על הכתוב ולא יטמאו את מחניהם מכאן אמרו ג' מתנות הם כו', וכן במ"ר פ"ז אות ח', ועיין זבחים דף קט"ז:

ללמדך שענין טומאה שוין בו גדולים וקטנים. ספרי שם, ובמ"ר פ"ז אות ח':

מכאן אתה למד שהשוה הכתוב, ספרי פסקא ב', ופסחים מ"ג סע"א, ובמ"ר פ"ח אות ה':

וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואלים. עיין ספרי פיסקא ד' וב"ק ק"ט ע"ב, סנהדרין ס"ח ע"ב, ורש" עה"ת:

זו מעשר של בהמה. ספרי פיסקא ו':

ד"א מדבר בתרומה ובמעשר ראשון. עיין ספרי שם:

לכך נסמכה פרשת סוטה למתנות כהונה. עיין ברכות ס"ג ע"א אמר ר' יוחנן למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות לומר לך כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינן נותנן לכהן סוף נצרך לכהן ע"י אשתו שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו כו', וכן מובא ברש"י על התורה, וז"ל מה כתוב למעלה מן הענין ואיש את קדשיו לו יהיו אם אתה מעכב מתנות הכהן חייך שתצטרך לבא אצלו להביא לו את הסוטה:

מפני שאין אשה מזנה. בתנחומ' נשא אות ז' שנו רבותינו אין המנאפים מנאפין עד שתכנס בהם רוח של שטות שנאמר איש איש כי תשטה אשתו, ומובא ברש"י על התורה, ובילקוט נשא רמז תש"ה, וכן במדרש במ"ר פ"ט סוף אות ו' הביא השטה כתיב בשי"ן לומר שאינה מזנה עד שיכנס בה השטות:

צריכה שני עדם ספרי נשא פיסקא ז':

שלא נאנסה כמו ותפשה ושכב עמה. וכן הביא רש"י על התורה, ובספרא שם והיא לא נתפשה להוציא את האנוסה:

ולמה מביא עליה קמח שעורים. ספרי פיסקא ח', סוטה דף י"ד ע"א במשנה, ותנחומ' נשא אות ה', ובנדפס מכבר אות ג', ורש"י על התורה, וילקוט נשא רמז תש"ה, והציון תנחומ' ברמז שלפניו מוסב גם על זה, ועיין תנחומ' שם הערה מ"א:

ולמה היו משקה אותה מן הכיור. בספרי פיסקא י' אין מים קדושים אלא שקידש בכלי ואלו הם מי כיור, ועיין סוטה ט"ו ע"ב במשנה היה מביא פילי של חרס ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור, כתב רש"י מן הכיור, דכתיב מים קדושים (במדבר ה׳:י״ז), ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי, הכי תניא בספרי ע"ש: וכוון למאמר שבאתי וכן בפי' התורה כתב מים קדושים שקדשו בכיור:

לפי שהכיור לא נעשה אלא מן מראות הנחושת. גם רש"י הביא וז"ל לפי שנעשה מנחושת מראות הצובאות וזו פרשה מדרכיהם שהיו נבעלות לבעליהן במצרים תחת התפוח וזו קלקלה לאחר תבדק בו, ועיין רש"י ויקהל (ל"ח ח'), וסיים שם כך דרש רבי תנחומא, ובתנחומ' לפנינו לא נמצא ועיין בתנחומ' הנדפס מכבר פקודי אות ט' שהוסיף המדפיס ממנטובה:

ולמה בכלי חרס לפי שהיתה משקה לנואף. סוטה ט' ע"א, ובמ"ר פ"ט אות ט"ו, ורש"י על התורה:

ולמה הוא נותן עפר לתוך המים. עיין דרשא אחרת במדרש במ"ר שם, ובגמ' סוטה דף י"ז ע"א:

ד"א לפי שאדם נברא מעפר וממים לכך נידונה בעפר ובמים. יש לתקן לפי שהאדם נברא מעפר והיא ממים, כמו שהוא לנכון בתנחומ' נשא אות ה' הוא נברא מן העפר והיא נוצרה מן המים לפיכך היתה נבדקת במים ובעפר אם טהורה היא כברייתה או לאו, ועיין מה שהעירותי בהערה מ"ד, וכן במדרש רבמ"ר פ"ט אות ט"ו למה היו בודקין במים ובעפר לפי שהאדם נברא מן העפר והיא נוצרה במים, לכך היא נבדקת במים ובעפר אם טהורה כברייתה:

לכך היה הכהן מבזה אותה שהיה מגלה אשה. עיין ספרי פיסקא י"א, וכתובות ע"ב ע"א, ורש"י על התורה, ועיין ברש"י בגמ' כתובות שם:

מכאן שפותחין בדיני נפשות בזכות. סנהדרין ל"ג, ורש"י עה"ת:

ד"א מגיד שפותח לה בזכות אומרים לה כו'. ספרי פיסקא י"ב, משנה סוטה ז' ע"א:

ר' ישמעאל אומר. ספרי פיסקא י"ב, במ"ר פ"ט אות י"ז:

שיהיו כולן מקללין בה. ספרי פיסקא י"ח, וכן מובא ברש"י יתן ה' אותך לאלה שיהיו הכל מקללין ביך יבואך בדרך שבא לפלונית: ולשבועה שיהיו הכל נשבעין ביך לא יארע לי כדרך שאירע לפלונית, וכה"א והנחתם שמכם לשבועה לבחירי שהצדיקים נשבעין בפורענותן של רשעים:

ולמה הקדים ירך לבטן. מובא ברש"י על התורה, ועיין משנה סוטה ח' ע"ב, ושם ט' ע"ב:

שאם היתה עקרה. ספרי פסקא י"ט, וסוטה דף כ"ו ע"א, לדעת ר"ע ור' ישמעאל, וכן ירושלמי פ"ג ה"ג (דף י"ח ע"ד), במ"ר פ"ט אות כ"ה, ורש"י על התורה:

שלא יאמר הבעל. עיין במ"ר פ"ט אות מ"ג:

ד"א בזמן שהאיש. ספרי פיסקא כ"א: