Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Exodus
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמרו רז״ל. אבות פ״ד מי״ג, ועי׳ חזית פ׳ טוב שם משמן טוב,
ונתתי להם. בכ״י כתוב ונתתי לכם, אולם בכ״י פלארענץ מובא כמו שלפנינו בקרא להם, ועי׳ סנהדרין צ״ג ע״ב. ב. שנויי שבחו. מדרש חזית שם.
לפי שהצדיקים. ברכות י״ח ע״א.
דאמר ר׳ אבהו בשם ריב״ז. ב״ר פי״ב ופ״ל, ותנחומא שמות וריש משפטים, ושמ״ר שמות ומשפטים, ובכל המקומות מובא דאמר ר׳ אבהו לבד. אולם בתנחומא משפטים כתוב כמו שהביא רבינו בשם ר׳ יוסי בן זמרא, ובכ״י פלארענץ חסרים המלות ״דאמר ר׳ אבהו בשם ריב״ז״.
כמו שנתפרש בפרשת בראשית. בראשית ב׳ ד׳ וע״ש בהערה שלי, וגם שם הביא רבינו בשם ר׳ אבהו לבד.
כשם שהקב״ה קרא שמות לכוכבים. עיין ילקוט ריש שמות, מונה מספר לכוכבים, ונרשם בצדו תנחומא, ולפנינו בתנחומא ליתא, ועיין שמ״ר פ״א שקולים הם ישראל כצבא השמים כו׳. ועיין רש״י עה״ת שמות א׳ א׳ ולקוחים דבריו ג״כ מהתנחומא.
והלא כבר היו להם הרבה ימים שם. תנחומא, וילקוט ריש שמות בשם התנחומא, ושמ״ר פ״א.
שנים עשר שבטים כנגד י״ב מזלות. עיין במ״ר פי״ד א״ר פנחס בן יאיר קערת כסף י״ב כו׳ כנגד י״ב מזלות כו׳. וכנגד י״ב שבטים כו׳, והוא ממדרש תדשא (ביה״מ ח״ג צד קע״ד).
דע כי כל השבטים. תנחומא שמות, וילקוט רמז קס״ב בשם התנחומא.
אר״י דסכנין, תנחומא, וילקוט שם, ושמ״ר פ״א.
ד״א. תנחומא, שמ״ר. וילקוט שם.
נפשות לא נאמר כו׳ אבל בעשו כתיב נפשות ביתו. כל המאמר הזה עד וימת יוסף נשמט בכ״י פלארענץ ע״י שגגת המעתיק. ובילקוט רמז קס״ב הביא ויהי כל נפש ובעשו כתיב כל נפשות ביתו ע״כ קצר בלשונו, והוא ג״כ מתנחומא כמו שרשם במאמר שלפניו ולפנינו ליתא בתנחומא. ועיין וי״ר פ״ד וילקוט בראשית רמז קל״ז.
למה מת כו׳ לפי שהתנהג ברבנות. ברכות נ״ה ע״א, סוטה י״ג ע״ב.
היינו דאמרי אינשי. סנהדרין י״ד ע״א ושם צ״ב ע״א.
ר׳ חייא אמר. וכ״ה גם בכ״י פלארענץ, ובתנחומא הגי׳ ר׳ ינאי, ובעל הילקוט הביא גירסת התנחומא ר׳ חייא, ובשמ״ר פ״א הוא בלי שם האומר. וכן נשנה במכילתא בא פי״ב. וברש״י עה״ת וישרצו שהיו יולדות ששה בכרס אחד.
כחושים של קנים. וכ״ה בשמ״ר, אולם בתנחומא לפנינו הגי׳ כחרשים של קנים, וכגי׳ רבינו הוא מלשון חז״ל ב״ב קמ״ג ע״ב ובני דן חושים שהיו מרובין כחושים של קנה, ע״ש ברשב״ם.
כיון שראו מצרים. בכ״י פלארענץ חסר מן ויקם מלך חדש הראשון עד ויקם מלך חדש השני.
לא אמר וימת כו׳ שנתחדשו גזירותיו. סוטה י״א ע״א, תנחומא, שמ״ר, ילקוט שמות, ורש״י עה״ת.
הוא התחיל בעצה תחלה. סוטה שם, ותוספתא סוטה פ״ד, ושמ״ר פ״א.
ממנו דגש. עיין סוטה ל״ה ע״א,מנחות נ״ג ע״ב,ערכין ט״ו ע״ב כי חזק הוא ממנו אל תקרי ממנו אלא ממנו, וכתבו התום׳ בערכין שם פי׳ אל תקרי ממנו רפי אלא ממנו דגש,ואינו כן שכל ממנו שבתורה דגושין ואינו מחליף כלל זה בזה עכ״ל. וגם רבינו כתב בח״ב (שלח דף מ״ח ע״א) וז״ל כי חזק הוא ממנו. אע״פ שלא מצאנו בכל המקרא ממנו רפי אלא הכל דגושין, בין שיאמר ממנו מפלוני,בין שיאמר ממנו מעצמו הכל נקראין בדגש,מ״מ בזה יש בו מדרש, שכן אמרו חז״ל דאמר ר׳ חנינא בר פפא דבר גדול אמרו המרגלים באותה שעה כי חזק הוא ממנו אפילו בעה״ב אינו יכול להוציא את כליו משם עכ״ל.אולם יפה הביא בעל מ״ש בשם הראב״ע שכתב בריש ס׳ שמות שיש חילוף קריאה בין אנשי מזרח לאנשי מערב במלת ממנו, לאנשי מזרח כל לשון רבים נו״ן רפי וכל לשון יחיד דגש, ולאנשי מערב אין חילוק כי כולם דגושים, וידוע כי אנשי מזרח הם בני בבל והכי קאמר אל תקרי ממנו לשון רבים בנו״ן רפה, אלא ממנו לשון יחיד בנו״ן דגש כביכול וכו׳.
וכאשר יענה אותו. בכ״י כתוב וכאשר יענה אותם, ובכ״י פלארענץ מובא לנכון כמו שהוא בקרא.
ועלינו היה צריך לומר. סוטה י״א ע״א ורש״י עה״ת.
ד״א. תנחומא שמות, ושמ״ר פ״א.
במס׳ סוטה. דף י״א ע״א.
שהיו ממסים את הלב. בגמרא סוטה שם שרי מסים דבר שמשים לבנים, ובשמ״ר ובילקוט סוף רמז קם״ב הגי׳ דברים שמשים עליו לבנים, ובגמרא שם מחקו מלת ״לבנים״ ורש״י פי׳ שם דבר שמשים, רידוי של שימה שמרגילין ומשימין לעבודה אותו מלבן שתלו לו היה לישראל רידוי של השימה.
רב ושמואל. סוטה י״א ע״א.
חד אמר שממסכנות. בגמרא שם זה נאמר באחרונה, וע״ש בפירש״י.
רב ושמואל. סוטה שם, ומובא בילקוט רמז קס״ב.
מתרוסס. כ״ה בגמרא שם, והערוך בערך פיתום ג׳ גורס מתמסמס.
כדי שלא יהנו המצרים במעשה ידיהם. בכ״י פלארענץ כדי שלא יהללו מצרים במעשה ידיהם.
כן רבו וכן פרצו מיבעי׳ ליה. סוטה שם, ושמ״ר וילקוט שם.
ודבר ולא יקימנו. במקרא כתוב ולא יקימנה, ובכ״י פלארענץ חסר הסיום מהכתוב הזה.
ושמתי את זרעך ככוכבי השמים. וכ״ה בכ״י פלארענץ, ובמקרא כתוב והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים (בראשית כב יז).
והיה זרעך כעפר הארץ. וכ״ה בכ״י פלארענץ אולם הכתוב הזה נאמר ביעקב לא באברהם. וצ״ל ושמתי את זרעך כעפר הארץ (בראשית יג טז).
מלמד שהיו בעיניהם. סוטה י״א ע״א, ושמ״ר וילקוט שם, ורש״י עה״ת.
ד״א ויקוצו שהיו פרים ורבים. כפירש״י ויקצו קצו בחייהם. ובגמרא סוטה שם כתב רש״י ויקוצו היה דומה להן כאלו עיניהם וגופם מלאים קוצים בראותם את ישראל פרים ורבים.
ר׳ אלעזר אומר. סוטה י״א ריש ע״ב, ושמ״ר פ״א. וילקוט רמז קס״ג.
מלמד שהיה פרעה מפייסם בדברים כו׳. ז״ל רש״י בגמרא שם בפרך בפה רך, משכום בדברים ובשכר עד שהרגילום לעבודה.
ולבסוף בפרך. בגמרא שם הגי׳ רשב״נ אמר בפריכה פירש״י בשברון גוף ומתנים וחזקה. וכן רש״י עה״ת כתב בפרך בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו.
אמר רבא. עיין סוטה י״א ע״ב אמר רבא בתחלה בחומר ובלבנים ולבסוף ובכל עבודה אשר בשדה, ומה שהביא רבינו שלש גזירות גזר הוא בסוטה י״ב ע״א ע״ש, ובשמ״ר חסר שם האומר, ומובא בילקוט רמז קס״ג.
ארשב״נ אמר ר׳ נתן. סוטה שם וצ״ל אמר ר׳ יונתן כמו שהוא בגמרא שם ובשמ״ר פ״א, וכן הוא לנכון בכ״י פלארענץ.
שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים לאנשים. בהכרמל שנה ראשונה משנת תר״כ גליון א׳ העיר חכם אחד שהסמך על מלת בפרך, שמפרשה מלשון חלוף והפוך. מאיש מדבר תהפוכות, תר׳ מגבר דממלל מְפַרְכְיָתָא וזהו את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך, ובהפך מהנהוג שבעולם וזה שהיו מחליפין כו׳. ועל זה העירותי בהכרמל שם בגליון מ״ו, צד שע״א. אם אמת הדבר כדעת החכם הזה שדרשו זאת ממלת בפרך יקשה מדוע סמכו חז״ל דרשתם על מלת בפרך אשר בפסוק הזה (שמות א׳ י״ד) ולא דרשו כן על בפרך בפסוק שלפניו (שם שם יג), גם ידוע במקרא שלפניו דרשו במובנים אחרים פה רך ובפריכה, גם נשנה המאמר במדרש שמ״ר פ״א בזה הלשון מהו את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך רשב״נ א״ר יונתן מלמד שהיו מחליפין וכו׳, ואם משענת דרשתו על מלת בפרך היה לו לאמר מהו ב פ ר ך,גם אין תרגוסתהפוכות מפרכיתא,כי בכל ספרי קדש תרגום שרש הפך דומה תמיד להעברי, וכן גם בס׳ משלי אשר לפנינו תראה בתרגום שתרגם לחשוב תהפוכות (ט״ז ל׳) וחשב הפכתא, וכן ולבך ימלל תהפוכתא, ואם באמת במקרא אשר הביא הכותב הגי׳ מפרכיתא עין כל נבון תחזה כי שגיאה היא אשר נהייתה בתרגום מידי המעתיקים, ובאמת צריך להיות גם פה במלל תהפוכתא, כאשר יגיד עליו רעו, לכן נראה לי כי דרשו דרשתם זאת על הכתוב האחרון שנאמר בו את כל עבודתם כנראה מלשון המדרש מהו את כל, כי באמת מלת כל יתירה היא לכן דרשו עליה שנתנו עול כל מיני עבודה על כל איש מזכרים לנקבות ומנקבות לזכרים.
דרש ר׳ עקיבא. סוטה שם, ומובא בילקוט רמז קס״ד, ובגמרא הגי׳ דרש רב עוירא, ונרשם שם בצדו ס״א ר׳ עקיבא ע״כ, וכן בשמ״ר ובילקוט הגי׳ ר׳ עקיבא.
ושופתות. ז״ל רש״י בגמ׳ שם כשמושיבין הסיר על גבי כירה קרי לה שפיתה.
אחת של מים. בכ״י נשמטה אות ח׳ וצ״ל של חמים ונאמר לנכון בכ״י פלארענץ,וכן בגמרא שם אחת של חמין, וכ״ה בשמ״ר ובילקוט, ופירש״י לרחוץ רגלי בעליהם בשדה.
בין שפתים. פרש״י בין מצרי השדות כו׳.
ושמה חבלה ילדתך. וכ״ה בכ״י פלארענץ,ובקרא שמה בלי וי״ו.
ומניק אותן. בגמרא הגי׳ מי שמנקר אותן פירש״י מנקר מנקה. ובשמ״ר ובילקוט הגי׳ ומנקה אותם.
שני עגולים. פירש״י כעין ככר עגול.
וכיון שמתגדלין. הוספתי ע״פ כ״י פלארענץ וכ״ה בגמרא שם. ומסיים אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדרי עדרים.
הם הכירוהו תחלה שנא׳ מפי עוללים וכיון שהכירו שכינה אומרים זה אלי. בגמרא שם הם הכירוהו תחלה שנא׳ זה אלי ואנוהו, וכן מובא בילקוט. ועיין סוטה ל׳ סע״ב.
רב ושמואל. סוטה י״א ע״ב, ושמ״ר פ״א, וילקוט רמז קס״ד.
בת עמינדב אשתו של אהרן. הוספת רבינו, וכן הביא רש״י בגמרא שם.
תניא. סוטה שם ומובא בילקוט שם.
פועה לשון שיחה וזעקת קול, וכן רש״י בגמרא שם ובפי׳ עה״ת כתב פועה צועקת כמו כיולדה אפעה. ועיין בערוך ערך פע א׳ ומה שפי׳ שם על שפועה לולד הביאו כן חכמי התוס׳ בסוטה שם בשם הר״ח.
מאי אבנים. סוטה שם. ומובא בילקוט שם וגירסתו כגי׳ הילקוט.
דכתיב בירמיה. הוא כאית דאמר שם.
וארד אל בית היוצר. וכ״ה בכ״י פלארענץ. וכן הביא הילקוט, ובקרא ליתא למלת ״אל״.
והנה הוא. כ״ה ע״פ הקרי.
לפיכך נקרא שמם אבנים. עיין גי׳ אחרת בגמרא שם, וע״ש ברש״י, ועיין בשמ״ר. ובילקוט רמז קס״ד.
שבזמן שכורעת. בכ״י פלארענץ חסר מן אבנים עד אבנים, וכך הגי׳ שם לפיכך נקרא שמם אבנים לפי שהאדם יצירותו נמשל ככלי יוצר, וזה משגגת המעתיק.
א״ר חנינא. סוטה שם, ושמ״ר פ״א.
זה כדרך תשמישו. נדה ל״א ע״א.
ענין אחר. הוספת רבינו. וכ״ה בשמ״ר.
לפי שהיו אצטגניני פרעה. עיין סוטה י״ב ע״ב, ובדברי הימים של משה רבינו. (בית המדרש ח״ב צד א׳) מובא בילקוט רמז קס״ד.
הוברי שמים. הוא פירוש על אצטגניני.
וכאלה רבות. בכ״י פלארענץ כתיב במקום וכאלה רבות, וכן דוד אמר אשרי איש ירא את ה׳ (תהלים קי״ב א׳) ואומר אשרי כל ירא ה׳ (שם קכ״ח א).
כאשר אמר להן מבעי׳ ליה. סוטה י״א ע״ב, ושמ״ר פ״א.
כתוב הכא כאשר דבר. הוספת רבינו.
לאימותן של ילדים. המלות האלה הם הוספת רבינו.
מאי חיות. סוטה שם.
כמו מילדת שמה חיה. הוספת רבינו, וכן רש״י שם פי׳ חיות ממש פי׳ מילדות, ובשמ״ר פ״א כי חיות הנה אם תאמר מילדות הנה. ותרגום מילדת חייתא.
אומה זו בחיות נמשלה. סוטה שם ומובא ברש״י עה״ת.
רבצה גוריה. בקרא רבתה גוריה. ובכ״י פלארענץ מובא מה אמך לבייא בין אריות רבתה בתוך כפירים ריבתה גוריה:
מיכן לנשים צדקניות. סוטה י״ב ע״א.
בפיתקה של חוה. פירש״י בגזר דין, והערוך ערך פתק כתב: פי׳ בגזירה של חוה שנכתבה בעצב תלדי בנים והמלה רומית pittacium עיין בייטראגע ח״א צד צ״ד.
רב ולוי. כ״ה בכ״י פלארענץ ופעטערסבורג, וצ״ל רב ושמואל, סוטה י״א ע״ב, ושמ״ר פ״א.
עזובה היא מרים. סוטה י״ב ע״א.
במדבר. הוספת רבינו. ועיין ברש״י בגמרא שם ד״ה שהכל עזבוה.
מלמד כל הנושא אשה. עיין סוטה שם והוא דברי ר׳ יוחנן.
כיון שראה פרעה כו׳. חזית פ״ב פ׳ אחזו לנו שועלים. ושמ״ר פכ״ב. ושמ״ר פ״א על ותצפנו ג׳ ירחים. ומדרש משלי פי״ט. וספר הישר שמות, ועיין סוטה י״ב ע״א כל היכא דהוו שמעי מצראי כו׳ ע״ש ברש״י שכתב דרך תינוק לצעוק כששומע קול תינוק חבירו.
שהיו המילדות חומלות. בכ״י פעטערסבורג כיון שראה פרעה שלא היו המילדות ממיתות את בני ישראל.
שעלים כתוב. וכ״ה בכ״י פלארענץ, וחסר בכ״י פ״ב, ובמדרש חזית שם ושמ״ר פכ״ב איתא א״ר ברכי׳ שועלים קדמאה מלא תניינא חסר שעלים כתיב אותם הם השועלים שירדו לשעלו של ים ע״כ. אולם במסורה אינו כן אלא תרוייהו חסר. ובקצת ספרים נמצא כן עיין במנחת שי, וראיתי במקצת ספרים כתיב שעלים תניינא חסר יו״ד.
א״ר יוסי בר חנינה. סוטה י״ב ע״א וע״ב, ושמ״ר פ״א.
ד״א למה גזר פרעה חזית פ״ב בפ׳ אחזו לנו שועלים, ושמ״ר פ״א, ופכ״ב, ובם׳ הישר.
בסאה שמדדו בה נמדדו. עיין פסיקתא פסקא ויהי בשלח, ובהערה ל״ט ומ״ס.