Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Exodus
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שומע אני. מכילתא ריש בא. ומכאן מתחיל המכילתא. ומובא בתנחומא בא ונרשם שם ״ממכילתית דר׳ ישמעאל״ והיא הוספה שהוסיף המעתיק אלו הדברים מהמכילתא. ומובא בילקוט רמז קע״ט וקפ״ז בשם המכילתא.
הדבור. כ״ה גם בילקוט. ובמכילתא לפנינו הגי׳ הדבר והוא מלשון מקרא והדבר אין בהם (ירמיה ה יג) וכ״ה במ״ס אות א׳ ועיין במאיר עין הערה א׳.
למשה ולאהרן. במכילתא לאהרן ולמשה.
ת״ל ויהי ביום דבר ה׳. כאשר היא במכילתא כן יש לתקן לפנינו כשהוא אומר ויהי ביום דבר ה׳ אל משה בארץ מצרים, למשה היה הדבור ולא לאהרן, א״כ מה ת״ל אל משה ואל אהרן אלא מלמד שהי׳ כו׳ ועיין ספרא ויקרא פ״ב ובמדות סופרים להרה״ג מהרא״ה ווייס אות ב׳. ד. כלל לדברות. בתנחומא וילקוט הגי׳ כלול לדברות ופי׳ ראוי וכן הגיה הרב החכם מהר״ם א״ש במכילתא, ע״ש במאיר עין אות ג׳.
ולמאמרות. ליתא במכילתא.
הקיש הכתוב. מכילתא שם.
חוץ לכרך. מכילתא, ורש״י עה״ת ועיין תנחומא ושמ״ר פי״ב בפ׳ כצאתי.
עד שלא נבחרה א״י. הוא מאמר בפני עצמו, ובמכילתא הגי׳ ועד והגיה הרב בעל מאיר עין שצ״ל עד.
לא הוכשרו לדבור. עיין מכילתא ושם נמצא אריכות דברים.
שכן מצינו ביונה. מכילתא. וע״ש.
והכתיב אנה אלך. במכילתא יש הוספת דברים.
משל לעבד של כהן. במכילתא לעבד כהן פי׳ עבד של כהן, ובילקוט יונה רמז תקמ״ט בשם המכילתא משל לעבד שברח מרבו כהן.
אשלח אחריך עבדים כיוצא בך. במכילתא גי׳ אחרת אמר לו רבו יש לי עבדים כיוצא בך.
כך ברח יונה וה׳ הטיל רוח וגו׳. במכילתא הגי׳ כך אמר יונה אלך לי בחו״ל מקום שאין השכינה נגלית וכו׳ אמר לו הקב״ה יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה׳ הטיל וגו׳.
רוח סערה. וכן מובא בכ״י פלארענץ, ובקרא כתיב רוח גדולה.
שנית נדבר. מכילתא שם ושם בטעות ודבר והגיהו לנכון הרב בעל מ״ס והרב בעל מ״ע שצ״ל נדבר, וכ״ה לנכון בילקוט ירמי׳ רמז שכ״ה ועיין יבמות צ״ח ע״א.
ר׳ נתן אומר. כ״ה גם בילקוט יונה רמז תק״ן, ובמכילתא הגי׳ רבי יונתן אומר, יש להגיה ר׳ נתן, ולמחוק אותיות ״יו״.
שכן הנביאים. במכילתא האבות והנביאים. ועיין בהערת בעל מ״ס, ובעל מ״ע.
צא אמור להם מיד. מכילתא שם.
ד״א לך אמור להם. הוא דברי ר״א במכילתא שם.
מיכן לאומר. יומא ד׳ ע״ב.
א״ר ישמעאל. מכילתא פרשה א׳, ומובא בילקוט רמז קפ״ח.
ר׳ אלעזר. מכילתא שם. ובמכילתא המאמר והלא כל הדברות מובא בשם רשב״י.
זה ניסן. מכילתא שם.
שיש בו חג ואסיף ותקופה ושנה. וכ״ה במכילתא ובילקוט הגי׳ שיש בו חג האסיף ותקופת השנה וכן תיקן הרב בעל מאיר עין במכילתא שם. ועיקר כגי׳ רבינו שלא יצדק לשון תקופת שנה יוצאת בו.
וכן כתבו אנשי כנסת הגדולה. הוא עפ״י מאמרם (ב״ב ה׳) אנשי כנסת הגדולה כתבו מגילת אסתר, ובמכילתא שם ליתא המלות וכן כתבו אנשי כנה״ג ושם הגי׳ אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר בחדש הראשון הוא חדש ניסן.
ניסן שבו נעשה נסים. הוספת רבינו.
תנן התם. ר״ה ב׳ ע״א במשנה.
דתנן בשלהי מס׳ שביעית. פ״י מ״ה.
מאי פרוזבול. גיטין ל״ו סע״ב.
פרוסבולי ובוטי. עיין במוספי שכתב בערך בט נראה שמלת פרוזבולי ובוטי מלה אחת היא פרוסבוליבטי פירושה בל״י לפני יועצים ובית דין והבאים אחר רב חסדא (כי רב חסדא אמר פרס בולי ובוטי) חשבו שהן שתי מלות כו׳. אולם מה יענה המוספי שרב חסדא בעצמו אמר (מגילה ט״ו סע״ב) זה בא בפרוזבולי וזה בא בפרוזבוטי. ועיין בדברי הרמ״ל בהערה שם.
בולי אלו עשירים בוטי אלו עניים. בגמרא גיטין סיים שם בולי אלו עשירים דכתיב ושברתי את גאון עוזכם ותני רב יוסף אלו בולאות שביהודה, בוטי אלו עניים דכתיב העבט תעביטנו.
וזה תקון של פרוזבול. שביעית פ״י מ״ד.
כדי שיהא האדם סומך על שטרו כו׳. עיין רש״י ר״ה ב׳ ע״א ותוס׳ שם ד״ה לשטרות, ובפי׳ הרמב״ם שביעית פ״י מ״ה ובהר״ש שם.
בידוע שהשטר מוקדם הוא ופסול. בכ״י פלארענץ בידוע שהשטר מאוחר הוא וכשר.
והשטר מאוחר וכשר. בכ״י פלארענץ והשטר מוקדם ופסול.
והמוקדם פסול. זה ליתא בכ״י פלארענץ רק הגי׳ שם והשטר מוקדם ופסול ואינו גובה אפילו בזמנו לפי ששטר שנפסל מקצתו נפסל כולו.
אבל מן המשוחררים גובה. ליתא בכ״י פלארענץ.
ומנלן דלמלכים מונין מניסן. מכילתא בא פ״א, ר״ה ב׳ ע״ב.
זיו זה אייר. עיין בתוס׳ שם ד״ה בחודש זיו.
ולרגלים. מכילתא שם, ור״ה ד׳ ע״א.
לכם ולא לגוים. מכילתא שם.
סימן הוא לכם. מכילתא שם עיין פסיקתא פרשת החודש דף נ״ג ע״א, ונ״ד ע״א.
הקטן מונה לקטן. פסיקתא פ׳ החודש נ״ד ע״א וב״ר פ״ו, דרך ארץ הוא הגדול מונה לגדול כו׳ ועיין בפסיקתא שם בהערות שלי.
וכשם שהחודש מתחדש. עיין בפסיקתא שם במאמר של ר׳ נחמן.
וכשם שהלבנה מושלת. ב״ר ופסיקתא שם וע״ש בהערה ר״ד.
חידוש הוא לכם. עיין פסיקתא שם דף נ״ב ע״א.
סבור אתה מיעוט חדשים שנים. מכילתא בא פ״ב. מח. זה ניסן. ברכות י׳ ע״ב וש״נ מכילתא פ״ב.
ומנין שמעברין. עיין מכילתא שם.
במס׳ סנהדרין פ״א. דף י״א ע״ב. ובכ״י פלארענץ חסר הציון הזה.
וכה״א במלכים. עיין סנהדרין י״ב ע״א.
נציבים. וכן מובא בגמרא שם ובקרא כתיב נצבים.
ונציב אחד בארץ. בקרא ונציב אחד אשר בארץ.
וכמה עבור. מכילתא בא פ״ב.
מה אתם ב״ד אף לדורות בב״ד. עיין פסיקתא החודש דף נ״ה ע״א. ובהערות שלי. ובמכילתא סוף פ״ב ר׳ יאשיה אומר מנין שאין מעברין את השנה אלא בב״ד הגדול שבירושלים ת״ל ראשון הוא לכם. ועי׳ ר״ה כ״ב ע״א ובפירש״י ותוס׳.
כך עושין בארץ ישראל לפני ראש הישיבה. זה ליתא בכ״י פלארענץ.
מדרש. היא בחזית על הכתוב הזה וכן נשנה בפסיקתא החודש דף נ׳ ע״א.
שריעה ואיחה אותו. מענין ריעות ואחוה עיין בפסיקתא שם בהערה פ״ה.
ד״א עת הזמיר. פסיקתא וחזית שם. נט. אלו בחורי ישראל. ברכות מ״ג ע״ב.
לכם הוא מסור. פסיקתא החודש נ״ג ע״א, ומובא בילקוט רמז קצ״א.
שמואל בר אבא אמר. בפסיקתא החודש נ״ד ע״ב הגי׳ ר׳ שמלאי תני בשם שמואל והבאתי שם בהערה ר״ז בילקוט בא רמז קצ״א הנוסחא ר׳ שמואל בר אבא.
כל חודש שהוא נולד. היא ג״כ כגירסת הילקוט עיין שם בהערה ר״ח.
קודם לשש שעות. ר״ל אם יהי׳ מולד הלבנה ביום כ״ט קודם שש שעות אז תגדל בלילה שאחריו עד שתראה לעין, אבל אם הוא לאחר ו׳ שעות ביום, היא קטנה מאד ואין כח בעין אנוש לראותה. עיין ר״ה כ׳ ע״ב וברש״י שם. ובפסיקתא שם בהערה ר״ט העירותי שעפ״י הפסיקתא יסד הקליר בפיוט אבי כל חוזה לפרשת החודש זהר לשעות שש, תארו להתאשש פחות משש כל עין יעשש.
תני דבי ר׳ ישמעאל. סנהדרין מ״ב ע״א.
מאי מברך. שם, וכן הוא הנוסח ברמב״ם הל׳ ברכות פ״י הט״ז.
ובזמן שהיו ישראל. כלהביאמר עד הכתוב דברו אל כל עדת ישראל, הם דברי רבינו מדנפשי׳. סו. הוא שאמרו רז״ל. ר״ה כ״ה ע״א.
ועליהם אמר ישעיה הנביא. וכ״ה בכ״י פלארענץ, ויש לתקן שצ״ל ירמיה הנביא.
דברו אל כל עדת בני ישראל. וכן מובא במכילתא בא פ״ג, אולם במקרא כתוב דברו אל כל עדת ישראל ומובא לנכון בכ״י פלארענץ.
ואתה תדבר אל בני ישראל. וכ״ה במכילתא פ״ג. מקרא זה לא מצינו בכל התורה, ועיין במפרשי המכילתא זה ינחמנו וברורי המדות, ומדות סופרים ומאיר עין, כלם האריכו בזה והנכון כגי׳ רש״י עה״ת והלא כבר נאמר אתה תדבר (שמות ז ב) או צ״ל ואתה דבר אל בני ישראל (שמות לא יג).
אלא כיון שהיה משה רבינו מדבר היה אהרן מימינו, עיין במכילתא ומובא בילקוט רמז קצ״א ותראה שחסר פה מאמר שלם מן וכי שניהם היו מדברים במאמר ר׳ ישמעאל עד וכי שניהם היו מדברים במאמר ר׳ אחי ב״ר יאשיה, וכן חסר בכ״י פלארענץ ובכ״י פ״ב.
והדבור יוצא מביניהן כאילו יוצא מבין שניהן. במכילתא הגי׳ כאלו השלשה מדברים. וגם רש״י עה״ת הביא כמו שהביא רבינו והדבור יוצא מבין שניהם כאלו שניהם מדברים, ועיין במפרשי המכילתא.
להוציא פסח דורות. מכילתא בא פ״ג, ורש״י עה״ת.
מיכן. מכילתא, וקידושין מ״א ע״ב.
בא הכתוב. מכילתא שם, ועיין רש״י עה״ת ועוד יש בו מדרש כו׳.
ובלבד שלא יהא שם אחד. גירסת הילקוט ברמז קצ״ב ובלבד שיהא, וכן הגיה הרב בעל מאיר עין במכילתא ע״ש באות י״ח.
לעשות טפילה עיקר. ועיקר טפילה. במכילתא שם הגי׳ שלא לעשות.
ר׳ ישמעאל. במכילתא מובא לפני זה דברי ר׳ עקיבא.
שכינו מכל מקום. שם.
ר׳ יאשיה. מכילתא שם ועיין פסחים ס״א ע״א.
לשון סורסי הוא. המלה סורית עיין מה שהעיר הרב החכם ר׳ אלחנן בריל בספרו פרעמדשפראכליכע רעדענסארטען צד 37.
כל זמן שהוא חי. מכילתא.
להוציא בעל מום. כלהביאמר הוא מהמכילתא.
פסח מצרים. מכילתא ע״ש.
וכי כל הקהל שוחטין. מכילתא. ועיין קידושין מ״ב. ומובא ברש״י עה״ת.
בעשור לחודש הזה. בקרא כתיב בעשור לחודש הראשון.
ד״א למה הקדים לקיחת הפסח מבעשור. במכילתא שם ומובא בילקוט רמז קצ״ה מפני מה הקדים לקיחתו של פסת לשחיטתו ד׳ ימים. וכן מובא ברש״י עה״ת לסיים מה שלא צוה כן בפסח דורות.
ר׳ מתיא בן חרש אומר. מכילתא וילקוט שם ורש״י עה״ת.
לפי שהגיע זמן השבועה. עיין במכילתא ושם הגי׳ נשתנית.
ארבע מצות היה להם לישראל כו׳. מכילתא שם. ועיין בפסיקתא ויהי בשלח דף פ״ג ע״ב בזכות ד׳ דברים נגאלו ישראל ממצרים. וע״ש בהערה ס״ו. ויש להוסיף על דברי שם שנשנה גם במדרש שו״ט מזמור קי״ד ופדר״א פמ״ח ותנחומא בלק.
לא גילו את סודם. בפסיקתא שם ושלא היה בהן לשון הרע דבר נא באזני העם וישאלו וגו׳ את מוצא זה הדבר היה מופקד אצלן כל שנים עשר חודש ולא נמצא אחד מהם שהלשין על חבירו. ובמדרש שו״ט כתוב ולא גילו מסתורין. והמלה יונית ורומית ופי׳ סוד ורבינו הציג תמורתו ״את סודם״.
אחת היתה ופירסמה הכתוב. ושם אי׳ שלומית בת דברי למטה דן (ויקרא כד יא).
דכתיב אלהי העבריים. עיין בפסיקתא שם הערה ס״ח.
אמרו לו למשה. עיין מכילתא שם.
נאמר שמירה בפסח. מכילתא ועיין פסחים צ״ו ע״א.
מכאן אמרו אין פוחתין. ערכין י״ג ע״א במשנה ומובא במכילתא שם.
הא ארבעה ימים. עד ד׳ ימים. הם דברי רבינו מדנפשי׳.
בין בחול בין בשבת. מכילתא.
מיכן אמרו. פסחים ס״ד ע״א במשנה, ומכילתא שם.
כתים. במשנה ובמכילתא כתות.
משש שעות. עיין במכילתא שם.
ר׳ נתן אומר. מכילתא שם והוא הביא רק זכר לדבר.
רשב״י אומר. מכילתא ועיין שם בפירוש הרב בעל מאיר עין אות ל׳. וע׳ בנוספות בסוף המכילתא דף ק״ו ע״ב שנראה שחזר מפירושו.
בן בתירא אומר. מכילתא שם ועיין בפי׳ מאיר עין אות ל״א.
לפי שהיו ישראל במצרים מניחין את המילה. עיין ספרי ח״א פסקא ס״ז וח״ב פסקא ש״נ. ועיין שמ״ר פי״ט ורבותינו אמרו לא בקשו ישראל למול במצרים אלא כלם בטלו המילה במצרים כו׳ היה אומר הקב״ה אם אין אתם נימולין אין אתם אוכלים הפסח מיד נתנו עצמן ומלו ונתערב דם הפסח בדם המילה שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו׳. חיי בדם הפסח חיי בדם המילה ע״כ ועיין ג״כ שמ״ר פ״א שישראל בעצמם הפרו ברית מילה וכ״ה בתנחומא בהעלותך ועיין פדר״א פכ״ט שפרעה מנע מהם ברית מילה וסיים שם ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי א״ר אליעזר מה ראה הכתוב לומר שתי פעמים בדמיך חיי אלא אמר הקב״ה בזכות דם ברית מילה ודם פסח גאלתי אתכם ממצרים. וע׳ מכילתא בא רפ״ה.
שומע אני בין ביד בין בכלי. מכילתא בא פ״ו ומובא בילקוט רמז קצ״ז בשם המכילתא.
שעוקף היה עושה בתוך האסקופה. בכ״י פ״ב ששקף הי׳ עושה. ובכ״י פלארענץ שעוקה הי׳ עושה, ובילקוט רמז קצ״ז בשם המכילתא שעיקה חוקק בצד האסקופה ונרשם בצדו פי׳ חפירה, ולפנינו במכילתא שעוקר וחוקק בצד האסקופה. יש לתקן שעוקה חוקק ופי׳ שחוקק גומא. ומובא בערוך ערך סף בשם המכילתא והביא הגי׳ הנכונה שעוקה חוקק. ולהלן פרשה י״א על הכתוב אשר בסף הגי׳ במכילתא שעוקה חוצץ בצד האסקופה והגיה בעל איפת צדק שצ״ל שחוקק עוקה בתוך האסקופה. ועיין להלן הערה רמ״ב.
דברי ר׳ שמעון, הוספתי כמו שהוא במכילתא, ובכ״י פלארענץ הגי׳ דברי ר׳ ישמעאל ר׳ יונתן אומר וכן הי׳ הגי׳ לפני בעל הילקוט במכילתא, וכן יש לתקן במכילתא וכן הוא הגי׳ במכילתא פ״ז בפ׳ וראיתי את הדם.
רואים דם השיים. כ״ה גם בכ״י פלארענץ ופי׳ דם השה. ובמכילתא וילקוט ליתא.
שומע אני. מכילתא.
הא אם הקדים. הוספתי כמו שהוא במכילתא.
כדברי ר׳ ישמעאל. כ״ה גם בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב. ולפנינו במכילתא הגי׳ נמצינו למדין שלש מזבחות הי׳ להם במצרים המשקוף ושתי המזוזות, ר׳ שמעון אומר ארבעה היו, הסף והמשקוף ושתי המזוזות. ולפני רבינו היתה הגי׳ ר׳ ישמעאל אומר ארבעה. ובאיפת צדק מחק במכילתא ר׳ שמעון אומר וגורס ר׳ ישמעאל אומר כי ר׳ ישמעאל הוא בעלהביאמר במכילתא שם אין סף אלא אסקופה.
יושבין בהם מנין. במכילתא ובילקוט הגי׳ ישנים בהם מנין. וכן בתיב״ע על בתיא דייכלון יתיה ודדמכין בהון. הי׳ גם לפניו הגי׳ ישנים בהם. אולם במכילתא פ״ז על הכתוב על הבתים. כתוב למה נאמר והלא כבר נאמר על הבתים אשר יאכלו אותו בהם, אין לי אלא בתים שיאכלו בהם, בתים שהיו יושבים בהם מנין ת״ל על הבתים אשר אתם שם מכל מקום. והילקוט הביא גם כאן בשם המכילתא שהיו ישנים בהם.
ת״ל על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. היא גי׳ ישרה ובמכילתא ובילקוט הגי׳ ת״ל על הבתים אשר אתם שם. והוא פסוק להלן י״ג. ועיין בהערה שלפניה.
לא טלפים. מכילתא ומובא ברש״י עה״ת.
שומע אני כל הלילה. מכילתא וע״ש.
מיכן אמרו. ברכות ב׳ ע״א במשנה. ומובא במכילתא.
אכילת פסחים ואכילת זבחים. כ״ה במכילתא ובמשנה לא תני בה אכילת פסחים ואכילת זבחים. ובמשנה שבירושלמי דפוס מגנצא עם פי׳ מרבינו שלמה סירליאו כתוב במשנה ואכילת פסחים לכן מזה תראה לאמרו בירושל׳ שם אנן תנינן אכילת פסחים אית דלא תני אכילת פסחים. ובמשנה שבבבלי לא תני בה אכילת פסחים ופריך עלה דמתניתין ואילו אכילת פסחים לא קתני ורבינו הביא כמו שהיו לפניו במכילתא.
ולא צלי שפוד. מכילתא שם.
אסכלה. כמו אסכרה והמלה יונית φυλαχή (בראטראסט).
ולא צלי חרס של תנור. וכ״ה בכ״י פלארענץ ופ״ב ובילקוט הגי׳ ולא צלי תנור של חרס ובמכילתא לפנינו ולא צלי התנור. ובילקוט שם חסר הציון מכילתא כי הציון זבחים נ״ז מוסב רק עלהביאמר א״כ מה ת״ל בלילה.
הוסיף לו. מכילתא.
אין נא. מכילתא שם. ועיין רש״י והראב״ע ועיין פסחים מ״א ע״א. קכח. לשון אנינה כו׳. הוא דברי רבינו.
ולא בשל ומבושל. עד לחייב על החי. הם דברי רבינו.
לחייב על החי. מכילתא.
אין לי אלא במים. מכילתא.
וק״ו. במכילתאהביאמר וק״ו הוא מובא ברישא בשם ר׳ ישמעאל ואח״כ מובא בשם ר״ע מה שהביא המחבר ברישא, ועיין פסחים י״א ע״א.
לפי שמצינו בישול בפסח. שענינו צלי עיין מכילתא שם אין בשל אלא צלי כו׳.
ויבשלו את הפסח. וכן מובא בכ״י פלארענץ וגם במכילתא מובא כן ובמקרא כתוב ויבשלו הפסח.
מה ת״ל. עיין מכילתא.
מקולס. מכילתא ועיין פסחים ע״ד ע״א וברש״י שם.
אלו הדקין. עיין פסחים שם וברש״י עה״ת.
לפי שאין לוקין. מכות ה׳ ע״ב וע״ש י״ג ע״ב.
ולא יוסיף. בקרא לא בלי וי״ו.
ליתן לו בקר שני לשריפתו. שבת כ״ד ע״ב.
מגיד שאינו נשרף עד אור י״ו. מכילתא שם סוף פ״ו ועיין במפרשי המכילתא.
במס׳ שבת. כ״ד ע״ב.
ואמרינן. שבת כ״ג ע״ב.
ואם חל י״ו להיות בשבת. מכילתא שם. קמד. ולא מפרישין חלת האור. פסחים מ״ו ע״א.
כיוצאי דרכים. מכילתא פ״ז וילקוט רמז קצ״ט בשם המכילתא וברש״י עה״ת מתניכם חגורים מזומנים לדרך.
ר׳ יוסי הגלילי. מכילתא שם.
במס׳ שבת. דף ט׳ ע״ב ע״ש.
שני חפזון. מכילתא שם, ועיין ברכות ט׳ ע״א. ודרש בחפזון ב׳ חפזון.
ב׳ עפרים. חולין פ״ג ע״ב.
שיהיו כל מעשיהם. מכילתא שם.
ר׳ יהודה. מכילתא וכןהביאמרים שלאחריו.
וכן בסדום. זה ליתא במכילתא. וע״ש ותמצא ראיות אחרות.
אלו הדמויות שהם אבני שיש. וכ״ה בכ״י פלארענץ. ונשמט לפנינו במכילתא וכן ליתא בילקוט רמז קצ״ט בשם המכילתא.
של אבן נמסת. בילקוט הגי׳ של אבן היתה נמסס, של עץ היתה מרקבת של מתכת נעשית חלודה. ובמכילתא לפנינו צלם של אבן הי׳ נימוח ושל עץ הי׳ נרקב, ושל מתכת היה נעשה חררה, ועיין רש״י עה״ת.
בשבועה אני נפרע מהם. כ״ה במכילתא וכן גורס הילקוט. ובאיפת צדק גורס בשמי אני נפרע מהם.
ולא לאחרים לאות. מכילתא שם, וכןהביאמרים שאחר זה מקורם במכילתא.
ר׳ יאשיה. מכילתא.
ר׳ יונתן. מכילתא.
אפילו ביתו של ישראל כו׳. עיין רש״י עה״ת.
זו תוכחה. עד הזהרו בעצמכם הם דברי רבינו.
יום שהוא לכם לזכרון. מכילתא שם.
לרבות ימות המשיח. במכילתא שינהוג הדבר לדורות.
ושומע אני כל מין מצה. מכילתא פ״ח וילקוט רמז ר״א בשם המכילתא.
יכול אף מעשה קדירה. מכילתא שם ומובא בילקוט.
מיכן תשובה. מנחות ם״ו ע״א ספרא אמור פי״ב ועיין רש״י והראב״ע והרמב״ן ויקרא כ״ג י״א.
מעי״ט. מכילתא. ועיין פסחים ה׳ ע״א.
ר״ע אומר. במכילתא לפגינו הוא בשם ר׳ יונתן וכן מובא בילקוט והאיפת צדק הגיה גם במכילתא שצ״ל ר׳ עקיבא עפ״י מאמרם בפסחים שם.
ר׳ יוסי הגלילי. מכילתא. קסח. דתנן אוכלין כו׳. פסחים י״א ע״ב:
מן אח״ס בט״ע גי״ף דכ״ץ. וכן מצאתי ברש״י פסחים דף ה׳ ע״א וז״ל. אך חלק אכין ורקין מיעוטין אלמא מקצת היום מותר ומקצתו אסור ומעתה יש לנו לחלק חציו לאיסור וחציו להיתר, ואיכא דאמר אך הוא ח״ץ בגימטריא דאח״ס בט״ע גי״ף דכ״ץ ותופס חי״ת תחת א׳ וצד״י במקום כ׳ עכ״ל ואולי כוון במה שכתב ״ואיכא דאמר״ לדברי בעל לקח טוב שחי בימיו.
קודם יום הראשון. והיינו עי״ט, פסחים ד׳ ע״ב ועיין ברש״י ובהראב״ע.
בכל דבר שהוא נשבת. פסחים כ״א ע״א ושם כ״ז ע״ב.
דתנן. ביצה ב׳ ע״א וכןהביאמרים שלאחריו נמצא פסחים מ׳ ע״ב ביצה ז׳ ע״ב פסחים מ״ב ע״א. שם מ״ח ע״א, מ״ב ע״א והמאמר ותחת הכוכבים ליתא בגמ׳ ונובע מבה״ג ה׳ פסחים ושם הגי׳ תחת הרקיע.
במס׳ פסחים. ל׳ ע״ב.
אין הכרתה אלא הפסקה. מכילתא שם.
יכול תלך אל עם אחר. מכילתא שם.
לימדך. הוספת רבינו והסיום רשותי בכל מקום הוא ממכילתא.
עונש שמענו. מכילתא שם סוף פ״ח. ועיין פסחים כ״ח ע״ב.
ארעם במאכל ובמשתה. במכילתא בא פ״ט הגי׳ כבדהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. ובספרי פנחס סי׳ קמ״ז איתא ביום הראשון מקרא קודש אירעו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. וכן ת״א על וביום הראשון מקרא קדש וביומא קדמאה מערע קדיש ובתיב״ע מארע קדיש וכן וקראת לשבת ענג (ישעיה נ״ח י״ג) ת״י ותערע לשבתא בתפנוקין וז״ל הרמב״ן (ויקרא כג ב) אשר תקראו אותם מקראי קודש. מקרא קדש מלשון קרואי העדה, ואחר כן יאכלו הקרואים, וכן על מכון הר ציון ועל מקראיה, המקומות שנקראים שם שיתקבצו בהם קרואי העדה ואונקלוס עשאו מלשון אשר יקרא אתכם באחרית הימים לשון מאורע, בכל יום שיארעו תעשו אותם קדש. ורז״ל אמרו ארעם במאכל ובמשתה ובכסות נקיה, כלומר שלא יהא חוקה אצלך כחק שאר הימים אבל תעשה להם מקרא של קדש לשנות במאכל ובמלבוש מחול לקודש וגם זה דעת אונקלוס עכ״ל, ומדברי רבינו טוביה ז״ל נראה כי הי׳ לפניו הגי׳ גם במכילתא ארעם במאכל ובמשתה.
מנין לרבות חולו של מועד. מכילתא שם, ועיין ברמב״ן ויקרא כ״ג ז׳ ובפי׳ התורה והמצוה להרב הגאון הגדול מהרמ״ל מלבים ז״ל ספרא אמור פרשה י״ב אות קפ״ז.
כי חדות וגו׳ עד ואני פורע. זה ליתא במכילתא. ונמצא בגמרא ביצה ט״ו ע״ב.
אפילו ע״י אינו יהודי. מכילתא שם. קפא. לרבות הדלקת הנר. עיין מכילתא סוף ויקהל, ובגמרא ביצה כ״ב ע״ב ושם כ״ג ע״א בתוס׳ ובירושלמי ביצה פ״ה ה״ב.
לפי שאין בין יו״ט. מגילה ז׳ ע״א, וביצה כ״ח ע״ב.
אפילו בהמה. מכילתא. ועיין ירושלמי ביצה פ״א הלי״א.
במס׳ יו״ט. ביצה כ״ח ע״א וע״ב.
הוא ולא מכשיריו. ביצה כ״ח ע״ב.
זה הכלל. ביצה שם.
ולא מילה. שבת כ״ד סע״ב.
מיכן אמרו. ביצה כ״א ע״ב.
ומה ראית להוציא את העובד כוכבים ולרבות את הבהמה כו׳ הבהמה מזונותיה עליך העובד כוכבים אין מזונותיו עליך. עיין מכילתא שם מה ראית לחלוק שאתה מוזהר על הבהמה ואין אתה מוזהר על א״י. ובילקוט רמז ר״א במאמר המתחיל אך אשר יאכל מה ראיתה לחלק שאתה מוזהר על הבהמה ואין אתה מוזהר על האחרים שהאחרים אין מזונותם עליך אבל הבהמה מזונותיה עליך. והוא כמו שהביא רבינו.
שמרהו שלא תביאהו לידי פסול. מכילתא, ומובא בילקוט שם, וברש״י עה״ת שלא יבואו לידי חמוץ.
שכן אמר. צ״ל מיכן אמרו. ובמכילתא שם מכאן אמרו. והוא במשנה פסחים מ״ח ע״ב.
אמרו חכמים, פסחים שם ומכילתא.
והאוכלו חייב מיתה. כ״ה הגי׳ במכילתא. אולם במשנה נאמר לנכון האוכלו חייב כרת. וכן הגיה בעל זה ינחמנו במכילתא שם וכן הביא הרב בעל מאיר עין, דחמץ בכרת ולא במיתה.
מיכן אמרו. במשנה פסחים שם.
ר׳ יאשי׳. מכילתא, וילקוט שם, ומובא גם ברש״י עה״ת.
היינו דתנן. אבות פ״ה מכ״ג.
בן תימא. במשנה אבות שם יהודה בן תימא ובכ״י פלארענץ בן זומא אמר.
מגיד שביום יצאו. מכילתא שם.
אלו צבאות ישראל. מכילתא.
הרי כבר נאמר. מכילתא.
לרבות דברים שהם משום שבות. עיין ברמב״ן עה״ת, ועיין במאיר עין אות כ״ב.
מקרא קודש אסור משום שבות, ז״ל המכילתא ואף חולו של מועד יהא משום שבות אסור והדין נותן הואיל ויום הראשון ויום האחרון קרוין מקרא קודש וחולו של מועד קרוי מקרא קודש ויו״ט הראשון והאחרון הרי הן אסורין משום שבות חולו של מועד שהוא קרוי מקרא קודש אינו דין שיהא אסור משום שבות, ת״ל ביום הראשון שבתון. ורבינו קצר בלשונו.
הכתוב קבעו חובה. מכילתא פ״י, והסיום ושאר כל הימים רשות הוא במכילתא פ״ח.
להביא לילות כימים. מכילתא ועיין במאיר עין, ומדות סופרים.
חסר וי״ו לרבות שאר כל דהו. הוא דברי רבינו מדנפשי׳ וכן הביא הרב בעל מנחת שי בשמו על הכתוב תשביתו שאר חסר וי״ו וכלהון דכוותיה ונדרש בלקח טוב להביא שאר כל שהוא.
אין לי אלא בבל ימצא. מכילתא שם. ומובא בילקוט רמז ר״ב.
אף זה בבל יראה ובבל ימצא. הוספתי כמו שהוא לנכון בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב, וכ״ה במכילתא.
מה ביתך ברשותך. מכילתא ומובא בילקוט שם. ופי׳ ברייתא זו עיין ברמב״ן, ובמפרשי המכילתא.
אבל אינו ברשותו. המלות שהוספתי הוא שהשמיט המעתיק מן אבל אינו הראשון עד אבל אינו השני ונמצא לנכון בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב וגם לפנינו במכילתא. ובילקוט בשם המכילתא.
אני אקרא. עיין מכילתא ורש״י עה״ת.
ת״ל כי כל אוכל מחמצת. הסגרתי מלת מחמצת והצגתי מלת חמץ וכן הוא בטעות בכ״י פלארענץ ונמצא לנכון בכ״י פ״ב וגם במכילתא לפנינו.
כל איסורין. הם דברי רבינו מדנפשי׳.
כתב בוי״ו ופי׳ ביו״ד וכן ניקודו. כוונתו כי כתוב בוי״ו והניקוד ההוא בחירק תחת הה״א, כמו שמות י״ב ט״ו וי״ט. ל״א י״ד. ויקרא ז׳ כ׳ וכ״א וכ״ז, וכן כ׳ ו׳, ובמדבר ט׳ י״ג, וט״ו ל׳, בכולם נקוד ההוא.
שמא תאמר. מכאן עד ת״ל ונכרתה מעדת ישראל ליתא במכילתא לפנינו.
ואם יאמר. מכילתא פ״ח ופ״י וילקוט שם.
לפי שהוא עושה מעשה ישראל. במכילתא וילקוט לפי שהוא עושה מעשה בישראל. וברש״י עה״ת לפי שהנס נעשה לישראל הוצרך לרבות את הגרים.
למה נאמר עוד פסוק זה. מכילתא סוף פ״י. וילקוט ועיין רש״י עה״ת שכתב מחמצת לא תאכלו אזהרה על אכילת שאור, כל מחמצת להביא את תערובתו. ודבריו נובעים ממכילתא סוף פ״ח ששם יליף מיניה לאזהרה, ומן מכילתא סוף פ״י יליף מיניה תערובתן.
במס׳ פסחים. מ״ב ע״א ולפנינו במכילתא הגי׳ תערובתן מנין ת״ל כל מחמצת לא תאכלו וראיתי במאיר עין אות י״א שהביא שבמגדל עוז פ״ד מה׳ חו״מ כתב וז״ל לשון מכילתא כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי יכול יהו חייבין עליהן כרת ת״ל חמץ מין אחד שהוא מין גמור יצאו אלו שאינן מין גמור כזו לעבור עליהן בלא תעשה ע״כ. ונראה כי כן היה לפני רבינו במכילתא.
אף טפולי נשים. במשנה נאמר תכשיטי נשים רק בגמרא שם מ״ב ע״ב אמרו תכשיטי נשים סלקא דעתך, אלא אימא טפולי נשים.
במס׳ פסחים. הוא שם מ״ב ע״ב.
למה נאמר. מכילתא סוף פ״י ע״ש. ומובא בילקוט רמז ר״ה ומובא בקצרה ברש״י עה״ת.
לאחר שנצטוו משה ואהרן. כ״ה גם בכ״י פלארענץ. והוא מאמר בפני עצמו. ובכ״י פעטערסבורג מתחיל פה ויקרא משה לכל זקני ישראל לאחר שנצטוו משה ואהרן דברו אל כל עדת ישראל בכל הלכות הפסח הכתובה בפרשה.
מגיד הכתוב שעשאן ב״ד. מכילתא פי״א וילקוט רמז ר״ו. ומובא ברמב״ן עה״ת.
הדבור מפי משה. בכ״י פ״ב השמיט המעתיק מן הדבור מפי משה עד הדבור מפי משה במאמר ר׳ יונתן.
ולמה חלק. מכילתא שם. ועיין שמ״ר פט״ז.
משכו ידיכם מן ע״ז. מכילתא וכן ת״י נגידו ידיכון מטעות מצראי ועיין שמ״ר פט״ז.
דברי ר׳ יוסי. במכילתא רבי יוסי הגלילי.
ד״א משכו מי שיש לו צאן בעדרו. זה דברי ת״ק במכילתא אולם בכ״י פלארענץ ובכ״י פ״ב הגי׳ יותר נכונה בתחלה מובא מאמר הזה מי שיש לו צאן בעדרו ואח״כ מובא מאמר מר׳ יוסי.
ר׳ יוסי. הסגרתי ותקנתי שצ״ל ר׳ יצחק כמו שהוא במכילתא וכ״ה לנכון בכ״י פלארענץ ופ״ב.
מצוה שישחטו לשמו. מכילתא.
במס׳ זבחים. דף ב׳ ע״א במשנה. וכן מובא במכילתא מכאן אמרו.
כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן. כ״ה הגי׳ במשנה שם ולפנינו במכילתא מכאן אמרו כל הזבחים שלא נזבחו לשמן כשרין ובילקוט רמז ר״ו הביא הגי׳ בשם המכילתא כמו שהוא במשנה.
מיכן אתה דן. מכילתא ומובא בילקוט שם.
ולא אזוב יון כו׳. מכילתא שם. משנה פרה שי״א מ״ז ספרא מצורע פ״א ספרי חקת סי׳ קכ״ד. וסי׳ קכ״ט.
שיהא בדם כו׳. מכילתא.
מלמד שתהיה חקוק בצד האסקופה. הכ״י פלארענץ מגיד היה חוקק בצד האיסקופה, ובכ״י פ״ב מגיד שעוקה היה חוקק וכ״ה גי׳ הילקוט בשם המכילתא. ולפנינו במכילתא שעוקה חוצץ יש לתקן שצ״ל שעוקה תוקק וכן יש לתקן לפנינו בדברי רבינו מלמד שהיה עוקה חוקק ועיין לעיל הערה ק״ט.
כמו שאמרנו למעלה. פסוק ז׳.
כמו שאמרנו למעלה. פסוק ז׳.
על כל הגעה. מכילתא ועיין רש״י עה״ת.
מלמד. מכילתא שם ורש״י עה״ת, וב״ק ס׳ ע״א.
למחבלים. במכילתא ובגמרא שם וברש״י עה״ת הגי׳ למשחית ובכ״י פלארענץ ופ״ב ובילקוט רמז ר״ו הגי׳ למלאך לחבל.
מיכן אמרו. פסחים ב׳ ע״א, תענית י׳ ע״ב.
ר׳ יהודה אומר. מכילתא שם.
ד״א ועבר. זה חסר במכילתא במקומו פי״א ומובא במכילתא פ״ז עה״כ ועברתי בארץ מצרים. ובילקוט מובא זה גם כאן, ויפה העיר הרב בעל מאיר עין שהיה כן במכילתא במקום הזה רק השמיטוהו הסופרים.
כדכתבינן לעיל. קצר המחבר והביא לעיל פסוק י״ב ובמכילתא מובא גם כאן אף שכתוב גם בפ״ז על הכתוב וראיתי את הדם.
ומה אם בשביל דם. מכילתא וילקוט שם.
שנאמר עונותיכם הטו אלה. במכילתא מובא הכתוב כי [אם] עונותיכם היו מבדילים ביניכם (ובין) [לבין] אלהיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע (ישעיה נט ב) ובילקוט סוף רמז ר״ו הביא שנאמר עונותיכם הטו אלה ואומר כי עונותיכם היו מבדילים. לכן מזה תראה כי יש להגיה כן במכילתא.
ואלו הן עשרה שמות המיוחדין. הוא הוספת רבינו, ועיין בהרמב״ם ה׳ תפילין פ״ה ה״ד, ובהגהות מיימוניות שם.
להביא פסח דורות. מכילתא שם.
מצוה זו. מכילתא ועיין מאיר עין.
תלה הכתוב. מכילתא ועיין רש״י עה״ת.
הוא אשר דבר ה׳ לאמר. בקרא ליתא למלת לאמר. ובכ״י פ״ב חסר מן הוא אשר דבר ה׳ לאמר בקרובי אקדש, שהשמיט המעתיק.
והיכן דבר את ה׳ האמרת היום. כ״ה במכילתא והגיהו המפרשים שצ״ל כיוצא בדבר אתה אומר את ה׳ האמרת היום וגו׳ וה׳ האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך (דברי׳ כו יז יח) והיכן דבר והייתם לי סגולה (שמות יט ה).
והיכן דבר ונתנך ה׳ לראש. המקרא הזה הוא מאוחר למקרא ולתתך עליון. ועיין במאיר עין מה שמגיה שם.
ורבים אחרים כיוצא בהם. הוא דברי המעתיק שרצה לקצר אולם בכ״י פלארענץ ופ״ב מונה עוד הרבה כתובים כמו שהוא במכילתא לפנינו מן כיוצא בו ונגלה כבוד ה׳ עד סופו.
יש כאן לומר בשורה טובה. עיין במכילתא ומובא בילקוט רמז ר״ח ושם הוא להיפך בתחלה הביא בשורה רעה נתבשרו ישראל ואח״כ ויש אומרים בשורה טובה ועי״ש.
למדנו כו׳. ממה שכתוב ויקוד העם וישתחוו.
זה לדורות. בכ״י פ״ב השמיט המעתיק מן מלת זה עד זה ששנינו. ובכ״י פלארענץ הגי׳ כמו שלפנינו.
זה ששנינו. פסחים קט״ז ע״ב.
מיכן שצריך האדם. עיין מכילתא ורש״י עה״ת.
ליתן שכר. מכילתא ורש״י עה״ת.
את משה ואת אהרן. כ״ה גם בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב. ובקרא כתיב את משה ואהרן.
וכה״א בדניאל. הוספת המחבר.
למן היום. וכן הוא בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב ובקרא כתיב כי מן היום הראשון. גם נאמר להבין ולהתענות לפני אלהיך.
מי החצהו. מכילתא פי״ג ושם הלשון משונה קצת ועיין פסיקתא פסקא ויהי בחצי הלילה (דף ס״ב ע״א. ס״ג ע״ב) ועי׳ בס׳ והזהיר דף ד׳ ע״א ובענפי יהודה שם.
אומרים. מכילתא שם, פסיקתא שם (דף ס״ה ע״א) וע״ש הערה נ״ה ורש״י עה״ת.
וכי השבויין. מכילתא שם ומובא בס׳ והזהיר דף ה׳ ע״א.
מה חטאת הבהמה. מכילתא ופסיקתא שם. וע״ש הערה ס״ט ומובא בס׳ והזהיר שם.
דרך בני מלכים. מכילתא שם ומובא בס׳ והזהיר וברש״י עה״ת.
מלמד. מכילתא ועיין רש״י עה״ת ובס׳ והזהיר דף ה׳ ע״א הגי׳ שהיה פרעה מתחזר על כל בתי עבדיו, והוא ועבדיו מתחזרין על כל בתי ישראל ומעמידין אחד אחד ממקומו.
ר׳ נתן אומר. מכילתא ופסיקתא שם (דף ס״ד ע״ב) וע״ש בהערה מ״ח ומובא בס׳ והזהיר שם.
נשחקת ונדקת. עפ״י המכילתא והפסיקתא יסד הפייטן במעריב ליל שני של פסח, ליל שמורים להדק נשחק איקונם ראשית לכל אונם.
ונזרת. פי׳ נרמסת כמו רגל תזורה (איוב לט טו).
וי״א גדול הבית נקרא בכור, עיין בפסיקתא שם א״ר אבא בר חמא אפטרופוס של בית הי׳ מת כו׳. ועיין רש״י עה״ת שכתב גדול שבבית קרוי בכור שנאמר גם אני בכור אתנהו.
היה פרעה מחזר. מכילתא, ורש״י עה״ת ובס׳ והזהיר שם.
וישכם שמואל. בכ״י פלארענץ ובכ״י פ״ב נוסף וכן וישכם יעקב בבקר (בראשית כח יח) וישכם משה בבקר (שמות לד ד) וישכם יהושע בבקר (יהושע ג א). והמעתיק השמיט מן וישכם עד וישכם וכן ראיתי שמובא ג״כ כן במכילתא פי״א.
ד״א ויקרא. מכילתא שם.
וכן אתה מוצא באליהו וחמו״ע. במכילתא שם מובא ראיות מן הכתובים וכן איתא שם שמצינו ביוסף ויעקב ודניאל שחלקו כבוד למלכות.
מגיד שהיו טורדין. מכילתא. ובס׳ והזהיר הביא שהיו מתתזקים בהם להוציאם בבהלה.
בכורות מאחרים. בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב בכורות מרווקין אחרים וכ״ה במכילתא ובס׳ והזהיר. רפב. הם עשו בסתר. סוטה ג׳ ע״א ט׳ ע״א.
מלמד שלשו. מכילתא שם.
אלו שיורי מצה ומרור. מכילתא ורש״י עה״ת. ודרש כאלו כתיב משאריתם וכך הוא בתרגומים.
אלו העריסות. וכן הביא מנחם והרשב״ם והראב״ע והמבאר.
שהיו עליהם חביבין הכסות. במכילתא שאין ת״ל ושמלות אלא הכסות היתה חביבה עליהם יותר מכסף וזהב, ובתנחומא למה [ושמלות] הכסות חביבה ורש״י עה״ת כתב ושמלות אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב והמאוחר בפסוק חשוב, וכן הביא הילקוט.
כמשמעו. מכילתא שם.
דברי ר״י. מכילתא.
האמינו בהם. עי׳ במכילתא וכלשון המחבר הביא גם הילקוט.
ר׳ אליעזר אומר. במכילתא ר׳ אליעזר בן יעקב והסיום ״בעל כרחו״ הוא מגמרא ברכות ט׳ ע״ב.
ר׳ נתן אומר. עי׳ במכילתא ורש״י עה״ת.
עשאוה כמצולה שאין בה דגים. הוא מאמר ריש לקיש ברכות ט׳ ע״ב, ופסחים קי״ט ע״א.
חכמים אמרו. מכילתא פי״ד.
אמרו מרעמסס לסוכות מהלך ק״ל פרסה. צ״ל מאה ועשרים מיל עיין במפרשי המכילתא ובמדות סופרים ומאיר עין.
דברי ר׳ ישמעאל. מכילתא שם.
זו דברי ר׳ יונתן. עי׳ במדות סופרים ובמאיר עין. וצ״ל ר׳ נתן כמו שהוא במכילתא ובכ״י פ״ב. אולם בכ״י פלארענץ כתוב ג״כ זו דברי ר׳ יונתן.
מלמד שלשו. מכילתא שם.
עוגות אלו חררה. מכילתא שם ועיין רש״י עה״ת.
נס גדול. מכילתא שם.
שאכלו ממנה שלשים יום. וכ״ה בילקוט רמז ר״ט בשם המכילתא וביב״ע, ולפנינו במכילתא הלשון משובש ובעל מדות סופרים ובעל מאיר עין תקנו במכילתא שצ״ל ל׳ יום.
מן חמשה עשר בניסן. זה ליתא במכילתא בא רק במכילתא בשלח פ״א על הכתוב בחמשה עשר יום לחודש.
והא כתוב. מכילתא שם.
שהרי יש לנו מאדם עד המבול אתרנ״ו. עיין במבוא אות ז׳ סימן ב׳ שם ביארתי הדברים באר היטב.
מגיד שכיון שהגיע הקץ. מכילתא ומובא בתנחומא בא ובילקוט ורש״י עה״ת.
בו נגאלו. מכילתא.
ליל המשומר. ר״ה י״א ע״ב.
ד״א. הוא במכילתא ובתנחומא בשם ר׳ אליעזר. ומובא גם ברש״י עה״ת.
שני פעמים שמורים. הוא דברי רבינו. בכ״י פ״בהביאמר משובש וקטוע ונאמר לנכון גם בכ״י פלארענץ כמו שהוא לפנינו.
משונה פסוק זה כו׳. הוא דברי המחבר מדנפשיה ולפלא כי במכילתא ובילקוט רמז רי״א מובא הכתוב אל משה ואל אהרן ובעל מאיר עין לא העיר על זה כלום.
כלל. מכילתא בא פט״ו׳ ומובא בס׳ והזהיר דף ה׳ ע״ב וע״ש בענפי יהודה.
יש לי לפרש. הוספת רבינו.
במס׳ נזיר. דף ל״ה ע״ב וכן עירובין כ״ז ע״ב.
למדנו מזה. מכילתא ורש״י עה״ת.
ישראל שמתו אחיו מחמת מילה. עי׳ תוס׳ זבחים כ״ב ע״ב ד״ה ערל.
מנין לרבות. מכילתא שם ועיין במאיר עין אות ו׳.
רבו מגיד. מכילתא.
אף אז האמור כאן מילת עבדיו מעכבתו. עיין במכילתא ותראה שחסר פה וכצ״ל אף אז האמור כאן מילת זכרים מעכבתו ומה להלן מילת עבדיו אף כאן מילת עבדיו ועי׳ במפרשי המכילתא גם במדות סופרים ובמאיר עין והילקוט רמז רי״א גרס ומה כאן מילת עבדיו אף להלן מילת עבדיו. ובכ״י פ״ב נשמט מן אז יקריב לעשותו א׳ עד לעשותו ב׳ ובכ״י פלארענץ כתוב כמו שלפנינו.
זו דברי ר׳ אליעזר. וכן גירסת הילקוט, ועי׳ תוס׳ יבמות ע׳ ע״ב ד״ה אי מה פסח ועי׳ במדות סופרים ומאיר עין.
ר׳ ישמעאל. כ״ה גם בילקוט בשם המכילתא ועיין במאיר עין שגורס ר׳ יהושע במקום ר׳ ישמעאל, וכן ברש״י עה״ת הגי׳ דברי ר׳ יהישע.
ר׳ אליעזר אומר. עי׳ במכילתא ושם הגי׳ תושב ושכיר לא יאכל בו. תושב זה גר תושב שכיר זה הגוי ואח״כ מובא שם רבי אליעזר אומר תושב ושכיר למה נאמר כו׳ וכן הביא הילקוט ברמז רי״א בשם המכילתא.
תושב ושכיר בתרומה. בפ׳ אמור כב י.
מה כאן פסל בו את הערל אף להלן. כ״ה גם גי׳ הילקוט וכ״ה ביבמות ע׳ ע״א מה תושב ושכיר בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר בתרומה ערל אסור בו. אולם במכילתא לפנינו הגי׳ נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה להלן פוסל את הערל אף כאן פוסל בו את הערל. יש לתקן שצ״ל מה מכאן פוסל את הערל אף להלן פוסל בו את הערל כגי׳ רבינו וכאשר הביא הילקוט ברמז רי״א בשם המכילתא. וכמו שהוא לנכון בגמרא שם ולפלא כי כל מפרשי המכילתא לא העירו על זה.
ר׳ יצחק אומר. מכילתא שם. ועי׳ יבמות ע״א ע״א אמר רב שמעיה לאתויי ערבי מהול וגבעוני מהול ופירש״י גבעוני שם אומה שמוהלין עצמן, ובגמרא שם נרשם בצדו ס״א גבנוני מהול. וכן היה גי׳ הילקוט במכילתא ונרשם שם בגליון פי׳ בני קטורה הדרים בהרים גבנונים. וזה לקוח מהערוך ערך גבן ע״ש.
במס׳ נדרים. דף ל״א ע״ב.
בחבורה אחת. מכילתא שם.
ומה אני מקיים בבית אחד בחבורה אחת. במכילתא הלשון משובש ויש לתקן שם עפ״י גי׳ המחבר וע״ש במאיר עין אות כ״ח.
יוצאין לחוץ. עיין במאיר עין שהגיה יוצאין לחצר.
ואם היו בחוץ. במכילתא הגי׳ היו בחצר.
אבל לא בשתי חבורות. עיין במאיר עין אות ל׳.
והלא כבר נאמר משכו. מכילתא עי״ש ועי׳ רש״י עה״ת ופסחים פ״ד ע״ב.
במס׳ יבמות. דף מ״ז ע״א.
סגופים ודחופים. בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב סחופים דחופים. וכן בגמרא שם דווים דחופים סחופים. ופירש״י שם סחופין שפלין וכפויין כמו סחופי כסא (שבת סו.) פי׳ כפיית הכסא ולדעתי יותר נכון שהוא מלשון נסחף אבירך (ירמיה מו טו) ענינו דחייה ודחיפה. ידחה רשע, תר׳ אסתחיף. וסגופים לשון ענוי. לענות נפש, תר׳ לסגפא נפשא.
כדרך שאמרה נעמה לרות. עי׳ יבמות שם מ״ז ע״ב.
מנין עמך כו׳. הוספת רבינו.
אז אז לגזירה שוה. לעיל (פסוק מד) כתיב אז יאכל בו ועי״ש בהערה שי״ז ולפנינו במכילתא הגי׳ המול לו כל זכר מגיד שמילת זכרים מעכבתו מלאכול בפסח, אין לי אלא מילת זכרים מילת עבדים מנין, הרי אתה דן נאמר כאן אז, ונאמר להלן אז, מה להלן מילת עבדים אף כאן מילת עבדים ומה להלן מילת זכרים אף כאן מילת זכרים דברי ר׳ ישמעאל. אולם בעל זה ינחמנו והגאון באיפת צדק והובא במאיר עין, הגיהו שצ״ל ומה כאן מילת זכרים אף להלן מילת זכרים ולכן יש להגיה בדברי המחבר מה להלן מילת עבדיו מעכבתו אף כאן מילת עבדיו מעכבתו. ועתה ראיתי בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב ששם הגי׳ נכונה כמו שתקנתי.
מה אזרח בי״ד. עי׳ במכילתא. ורש״י עה״ת הביא וז״ל ועשה פסח יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד ת״ל והיה כאזרח הארץ מה אזרח בארבעה עשר אף גר בארבעה עשר.
לימד ישראל שמתו אחיו מחמת מילה. עי׳ מכילתא ושם הלשון משובש וקטיעה ועי׳ במאיר עין וכאשר הביא המחבר כן הוא גם ברש״י עה״ת וכל ערל לא יאכל בו להביא את שמתו אחיו מחמת מילה שאינו מומר לערלות כו׳.
בא הכתוב. מכילתא, ורש״י עה״ת.