Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Exodus
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
רש״י. מכילתא בשלח ריש פ״א וילקוט רמז ר״ל.
כל מקום שנאמר לאמר כו׳. כ״ה הגי׳ גם בכ״י פלארענץ, אולם בכ״י פ״ב ובמכילתא ובילקוט רמז ר״ל בשם המכילתא הגי׳ כל מקום שהוא אומר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לדורות, וכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לשעה, רבי אומר אפילו בכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לדורות חוץ משלשה מקומות ע״כ, ועיין מה שהעירו בזה הרב בעל מדות סופרים, והרב בעל מאיר עין.
לא משופעות אלא גדודית. בכ״י פ״ב בטעות גדורות, וצ״ל גדודית והיא תרגום של רכסים, ועיין ערוך ערך גד ה׳ ובמשנה היה שם גדודית גבוהות י׳ טפחים.
לא היו תרוטות. בכ״י פלארענץ ופ״ב בטעות חרוטות. ובילקוט הגי׳ טרוטות וגם הערוך ערך טרטת הביא בשם המכילתא לא היו טרוטות אלא מוקפות כחצי גורן עגולה וסיים ס״א תרוטות. והמלה רומית ופי׳ עגולים ופרט אם נוטים קצת לאורך וכ״כ המוספי, והמלות כחצי גורן עגולה הוא דברי הערוך ור״ל לא היו באורך אלא עומדין בהקף כחצי גורן עגולה.
לא היו עגולות אלא מרובעות. כ״ה גם במכילתא והרב בעל מאיר עין הביא בשם ז״ר בית מושב של אילו החירות הי׳ מרובע ולא עגול.
אלא מעשה שמים. כ״ה במכילתא ובילקוט ובכ״י פלארענץ. אולם בכ״י פ״ב הגי׳ אלא מעשה שדים.
שכן היה מנהג כו׳. עי׳ מכילתא ד״א פי החירות אין חירות אלא מקום חירותן ועיין ילקוט רמז ר״ל.
שבו כינס. מכילתא. ועי׳ ילקוט שם בשם מדרש אבכיר.
בעל צפון נשתייר. מכילתא וילקוט שם, ומובא ברש״י עה״ת ועי׳ רש״י בפירושו לאיוב שם.
בעד בני ישראל. עי׳ רש״י עה״ת שכתב לבני ישראל על בני ישראל. וכן תרגם אונקלוס.
מעורבבים. מכילתא.
אמר ולא ידע. מכילתא.
תניא בס״ע. פרק ה׳.
ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים בי״ד שחטו בט״ו יצאו. לפנינו בס״ע איתא בט״ו בניסן יצאו, בי״ד שחטו את פסחיהן במצרים ויום חמישי היה ובו בלילה לקו הבכורות ממחרת הפסח ערב שבת היה כו׳ אור לשביעי ירדו לים כו׳ ויום חמישי היה. מדברי הס״ע תראה כי יום י״ד היה ביום חמישי ובט״ו שהוא יום הששי יצאו ויום שביעי של פסח היה ביום חמישי, והעיר הגר״א ז״ל שסובר שר״ח אייר בא׳ בשבת היה כדקתני לקמן וא״כ היה ר״ח ניסן בששי בשבת וי״ד בו היה ביום החמישי ע״כ. ומה שסיים רבינו טוביה נסעו בערב שבת ובשבת ובאחד בשבת. ובשני בשבת שהוא יום ד׳ לנסיעתן התחילו כו׳ הוא מהמכילתא וכן הביא הילקוט רמז ר״ל ומתאמת עם דברי הס״ע שיום י״ד היה ביום ה׳ ויום ראשון של פסח היה ביום ו׳ ונסעו ביום הששי ובשבת וביום א׳, וביום ב׳ התחילו מתקנין כליהם. אולם לפנינו במכילתא הלשון משובש וכך איתא שם יום חמישי נסעו ממצרים וביום ששי ובשבת שבתו שם ובאחד בשבת שהוא רביעי לנסיעתן התחילו ישראל כו׳. ויש לתקן כמו שהביא רבינו וכמו שהוא לנכון בילקוט בשם התנחומא. וראיתי בכ״י פ״ב הלשון משובש ואותו היום ד׳ בשבת היה [צ״ל ו׳ בשבת] עתה הכן [צ״ל הבן] נסעו ד׳ וחמישי בשבת ובע״ש בשבת שהוא יום רביעי לנסיעתן [צ״ל נסעו בע״ש ובשבת ובאחד בשבת, ובשני בשבת שהוא יום רביעי לנסיעתן] אולם בכ״י פלארענץ הגי׳ נכונה כמו שלפנינו.
האקטורין. מלה רומית octuriones פי׳ שרי מלחמה (פעלדהעררען)
הגיע חקכם לחזור. במכילתא הגיע פרתיזמיאה. ורבינו הציג במקום המלה הזרה מלת ״חקכם״. והמלה הזאת יונית προδεσμτα ופי׳ מועד וזמן קבוע, וכן הבאתי בהערה ע״ב לפסקא בחדש השלישי והעירותי שהמלה הזאת מצאתי גם במכילתא בשלח ריש פ״א אמרו להם האקטורין כו׳ והמפרש דפוס ווילנא כתב גי׳ הילקוט פרטגמא ויותר נכון להגיה פרסתגמא שפי׳ דת וגזירה עכ״ל שבש את הגי׳ בחנם על אשר לא ידע פתרון המלה והפי׳ הנכון הוא: אמרו להם האקטורין (שרי הצבא) הגיע פרותיזמיא (המועד הקבוע שנתן לכם המלך) לחזור למצרים שנאמר דרך שלשת ימים כו׳. ויש להעיר עוד במדרש שו״ט פי״ד לבן מלך שארס בת מלך וקבעו פרוסטוגמיא, ביום פלוני בנו של מלך מצפה לשמחתו, ובתו של מלך מצפה לשמחתה, המפרש מפרש שם ״פי׳ כתב״ ואין ספק בידי שצ״ל פרותיזמיא, וענינו עולה יפה שקבעו זמן קבוע ליום חתונתו לכן מחוברת עם מלת קבע, כי פרוסטוגמיא שענינה דת וגזירה בכל מקום שאתה מוצא המלה הזאת מחוברת עם מלת שלח.
כיון שראה ישראל. מכילתא וילקוט שם.
כתיב בנח. זה ליתא במכילתא רק הסיום מדניאל.
אלו חיות רעות. ב״ר פל״ב ותנחומא נח.
שהיה לבו חלוק. מכילתא ומובא בילקוט.
פרעה התחיל. הוספתי כמו שהוא בכ״י פלארענץ ופ״ב וכן הוא במכילתא באריכות קצת.
מגיד הכתוב. מכילתא ומובא בילקוט וברש״י עה״ת.
ושלחתי מהם פלטים אל הגוים. וסיים והגידו את כבודי בגוים והביאו מנחה לה׳.
ונשפטתי אותו. בקרא אתו.
וכן דוד הוא אומר כו׳. במכילתא וילקוט הגי׳ וכתיב ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון וגו׳ (תהילים ע״ו:ג׳-ד׳) ואומר שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה וגו׳ ואחריו הוא אומר נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו, וכן מובא ברש״י עה״ת.
לשעבר. מכילתא ומובא בילקוט.
אמרו רוצים. מכילתא ומובא בילקוט ורש״י עה״ת.
מי הגיד. מכילתא ומובא בילקוט.
וכי בורחים. שם.
אמרו אלו לקינו כו׳. במכילתא הגי׳ אמרו לו אלו לקינו ולא שלחנו כדי הוא ׳ או לקינו ושלחנו ולא היו נוטלין ממונינו כדי הוא, אלא לקינו ושלחנו ונטלו ממונינו. ובילקונו הג׳ אמרו אלו לא לקינו ושלחנו די הוא אלא לקינו ושלחנו או אלו לקינו ושלחנו ולא נטלו וכו׳ ובכ״י פלארענץ הגי׳ אמרו אלולי לקינו. כגי׳ הילקוט.
משל לעבד. עי׳ במכילתא שם וכן נשנה בפסיקתא ויהי בשלח (דף פ״א ע״ב) ושם מתחיל תני ר׳ ישמעאל והעירותי בהערה ל״ב שהכוונה להמכילתא שהיא ברייתא דר׳ ישמעאל. ומובא גם בילקוט רמז רכ״ה בשם הפסיקתא. ועי׳ בפסיקתא שם בהערות שלי. וכן מובא בס׳ והזהיר דף י״ט ע״א ורבינו טוביה קצר בלשונו ויצא במלת וכו׳ ידי חובתו. או המעתיק השמיט כל זה והציג וכו׳.
ונתן הדמים. במכילתא סיים נמצא אוכל את הדג ולוקה ונותן מאה מנה, כך נעשה למצרים לקו ושילחו וניטל ממונם.
אמרו. מכילתא וילקוט.
מקישות עלינו. במכילתא וילקוט מקישות עלינו כזוג.
להעלות לנו. כן הוא גם בילקוט. ובמכילתא הגי׳ להעלות להם. וכן ולהביא מהם.
וכן מצינו שכל אומה כו׳. עי׳ במכילתא שהובא ראיות מהרבה מלכיות, ועי׳ גיטין נ״ו ע״ב.
שלא היו יודעין כו׳ התחילו מחנקן עצמן. עי׳ מכילתא במאמר של ר׳ יוסי הגלילי משל למה הדבר דומה. ובכ״י כתוב מחלקין בטעות ותקנתי מחנקין וכן הוא לנכון בכ״י פלארענץ ובכ״י פעטערסבורג הגי׳ מחזקין צ״ל מחנקין.
הוא בידו אסרו. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.
ארבעה אסרו בשמחה. מכילתא שם. ומובא בס׳ והזהיר דף י״ט ע״א ועי׳ ב״ר פנ״ה.
מיכן אמרו. סנהדרין ק״ה ע״ב ושם הגי׳ מבטלת שורה ובב״ר פנ״ה הגי׳ כמו שהביא המחבר.
לקחם בדברים. מכילתא וילקוט שם.
ונותנין לפניו. במכילתא ובילקוט והוא נוטל חלק בראש.
משל מי. מכילתא ותנחומא ורש״י עה״ת ומובא בס׳ והזהיר דף י״ט ע״א.
מיכן ארשב״י. מכילתא שם. ושם הגי׳ מכאן הי׳ ר׳ שמעון אומר וכן ברש״י עה״ת הגי׳ ר׳ שמעון.
גבורים. מכילתא וילקוט רמז ר״ל. וכן בת״א וגברין.
משולשים בכלי זיין. מכילתא וילקוט.
שלש מאות. במכילתא ובילקוט כתוב שלשה על כל אחד ואחד. וי״א שלשים על כל אחד ואחד, וי״א שלש מאות על כל אחד ואחד.
כלומר מחשבתו של פרעה היה על כלותם. עי׳ מכילתא וילקוט ודרש על כלו מלשון כלייה כאילו כתיב כלה ועי׳ מנחת שי שהביא בזוהר שיר השירים נראה שהוא בה״א בסוף.
שהיה לבו חלק. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.
מגיד הכתוב. מכילתא וילקוט ועי׳ רש״י עה״ת.
בריש גלי, כן ת״א וכן מובא במכילתא.
ד״א. מכילתא וכן בתרגום יב״ע המיוחס לו.
מגיד הכתוב. מכילתא בשלח ריש פ״ב וילקוט שם.
שמא ינחשו. במכילתא סיים וכן מצינו שהגוים מנחשין כו׳ ע״ש.
אותם מלא. מכאן עד כל חושך טמון לצפוניו ליתא במכילתא. ובכ״י פלארענץ וישיגו אותם ל״ט מלאים וכולם לדרשה אותם מלא, מלאים כרמון כו׳.
ביום הששי השיגום וביום השביעי כו׳ ננערו. ע׳ בסדר עולם פ״ה אור לשביעי ירדו לים. לשחרית עלו ישראל מן הים ונשקעו מצרים, ויום חמישי בשבת היה והוא היה יום טוב אחרון של פסח. ע״כ. כי יום ראשון של פסח היה ביום ו׳ ושביעי של פסח היה ביום ה׳. ועיין רש״י בשלח י״ד ה׳ וסיים לכך אנו קוראים השירה ביום השביעי, וע׳ סוטה י״ב ע״ב ורש״י הביא שם את דברי הסדר עולם.
הוא הקריב הפורענות. מכילתא ותנחומא בשלח וילקוט סוף רמז ר״ל.
כיון שראה פרעה את ישראל חונים לפני בעל צפון. עיין מאיר עין אות ז׳ שהביא גי׳ הילקוט וכן הי׳ הגי׳ לפני המחבר רבינו טובי׳.
ד״א ופרעה הקריב. בכ״י חסר מן ד״א עד ד״א ונמצא לנכון בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב, וכן הוא לנכון במכילתא.
ד״א ופרעה הקריב הקריב את ישראל. זה חסר במכילתא לפנינו ואולי היה כן במכילתא שלפניו וכן בתנחומא ופרעה הקריב הקריב את הפורענות לבא עליו והקריב את ישראל לתשובה וכן בשמ״ר פכ״א ומהו ופרעה הקריב אלא שהקריב את ישראל לתשובה שעשו.
תלו עיניהם. כן הוספתי כמו שהוא לנכון בכ״י פ״ב ובכ״י פלארענץ וכ״ה בשמ״ר פכ״א.
כולן כאיש אחד. במכילתא ומובא בילקוט שם הגי׳ מגיד שנעשה כולן תורמיות תורמיות כאיש אחד והמחבר השמיט המלות האלו והוראת המלה turma ברומי מחנה ועיין ערוך ערך טרמיות וגם בילקוט הביא טרמיות בטי״ת ונרשם בצדו פי׳ חבורות ורש״י עה״ת הביא בלב אחד כאיש אחד.
תפשו אומנות. מכילתא ותנחומא וילקוט רמז רל״א ורש״י עה״ת וס׳ והזהיר כ׳ ע״א.
באברהם כתיב אל המקום כו׳ ברכות כ״ו ע״ב, וע׳ מכילתא ותנחומא שמובא שם ראיות אחרות מהכתובים וכן הוא באריכות ורבינו הביא בקצרה.
פגיעה זו תפלה. ע׳ במכילתא שמובא ראיות לזה. סח. לאחר שצעקו. עיין מכילתא וגי׳ מאחר שנתנו שאור בעיסה ופי׳ בז״ר אחרי שתקנו הדבר בתפלה כפירושו של רבינו וע׳ במדות סופרים להרה״ג מהרא״ה ווייס.
ומה אמרו לו. מכילתא וילקוט סוף רמז רל״א ורש״י עה״ת.
בוא וראה. מכילתא וילקוט רמז רל״ב.
האוכלוסין. בכ״י פלארענץ ובמכילתא וילקוט הגי׳ הי׳ עומד ומפייס לכל אותן האלפים והרבבות.
מלמד ששרת. מכילתא. וכן יש לתקן שם כמו שכתב הרב בעל מאיר עין באות כ״ה.
וכתיב התם כו׳. ע׳ במכילתא שמובא ראיות מהכתובים שאין יציבה בכל מקום אלא רוה״ק.
מלמד שפתח הקב״ה את עיניהם וראו כיתות כיתות כו׳. במכילתא ומובא בילקוט רמז רל״ב. איתא ד״א התיצבו וראו את ישועת ה׳ באותה שעה הראה להם הקב״ה תורמיות תורמיות של מלאכי השרת עומדים עליהם כו׳. ורבינו השמיט המלות תורמיות תורמיות והציג במקומם כיתות כיתות. ובילקוט נרשם בצדו ״פי׳ כיתות והוא לשון לעז״ וע׳ לעיל הערה ס״ה.
בשלשה מקומות. מכילתא ומובא בילקוט רמז רל״ג ונשנה בירושלמי סוכה פ״ה ה״א ואסתר רבה בפתיחתא.
שנאמר הוי היורדים מצרים לעזרה. בירושלמי ואסתר רבה סיים, מה כתיב בתריה ומצרים אדם ולא אל.
והיה החרב אשר אתם יראים ממנו. בקרא כתיב ״והיתה״,ממנה״ ויש להביא פסוק שלפניו אם אתם שום תשימון פניכם לבוא מצרים ובאתם לגור שם ואח״כ כתיב והיתה החרב וגו׳.
והשלישית בימי טרגינוס בבית שני. במכילתא וילקוט רמז רל״ג ליתא המלות ״בבית שני״ ובכ״י פעטערסבורג הגי׳ בימי טורינוס בבית שני. ובכ״י פלארענץ הגי׳ כמו שהוא לפנינו. והמאמר הזה נמצא גם בירושלמי סוכה שם וגם שם הגי׳ טרגינוס. ובאסתר רבה בפתיחתא הגי׳ טרכינוס והספור מהירושלמי ומדרש אסתר בימי טרכינוס ילדה אשתו כו׳ מובא ג״כ באיכה רבתי פ״א על הפסוק על אלה אני בוכיה. ופ״ד בפ׳ קלים היו רודפינו וגם שם הגי׳ טרכינוס ומאשר מובא במכילתא ובירושלמי ואסתר רבה וכן בדברי רבינו שבשלשה מקומות חזרו ישראל למצרים ונפלו והשלישית היה בימי טרגינוס, רצונם להגיד לנו כי היהודים נהרגו בימי הקיסר הזה ונכרתו מאלכסנדריא של מצרים וזה היה טרגינוס כפי מה שמייחסים אליו הירושלמי והמכילתא הפלת היהודים. ובבבלי סוכה נ״א ע״ב שהרשע המנצח היה הקיסר אלכסנדר מוקדן. אולם בעל מאור עינים פי״ב העיר בצדק ובטוב טעם ודעת ובראיות ברורות כי זה אי אפשר שהמרצח הי׳ אלכסנדר מוקדן והריגת היהודים שוכני אלכסנדריאה היתה ע״י טראינו (שהיה קיסר י״ד לרומי דודו של הקיסר ט״ו אדריאנו) והוא הרג בכל היהודים מכת חרב והרג ולא נשמע מעולם הריגה מרובה כמוה. ועל זה כוון המכילתא והירושלמי להקיסר הנקרא טראינו. וא״כ גירסת הכ״י מפעטערסבורג נכונה כי שם הגי׳ טורינוס. ומה שהובא בגמרא בבלי אלכסנדר מקדון ויפה העיר הרב האברבנאל בהקדמתו לספר מלכים שמלת מקדון הוספה בטעות וא״כ הכוונה לאלכסנדר טיבריוס שר צבא של הרומיים לא לאלכסנדר מוקדון וע׳ ערך מלין צד 97.
ארבע כתים. מכילתא וירושלמי תענית פ״ב ה״ה (דף ס״ה ע״ד) וילקוט רמז רל״ג ותרגום ירושלמי ויב״ע.
ואחת אומרת נערבב אותם. במכילתא וירושלמי הגי׳ ואחת אומרת נצווח כנגדן. וגם המחבר סיים כן. זו שאומרת נצווח כנגדן. ואולי הביא נערבב אותם לפרש נצווח כנגדן וכן תראה ביב״ע וחדא אמרה נלבלבא לקובליהון ונערבבה יתהון, ובתרגום ירושלמי נלוולוי ומובא בערוך ערך לוול. הערוך לא מבארה והוסיף שם הרמ״ל וביונתן כתוב נלבלבא. והוא לשון בלבול בהפוך האותיות. וע׳ מה שמבאר ידידי הרב החוקר הגדול מהר״י פראפעססאר לעווי בספרו אוצר לשון ארמי ערך לבלב.
ד״א. עיין מכילתא שם סוף פ״ב וילקוט רמז רל״ג ושם הלשון משונה קצת.
אמר לו הקב״ה. מכילתא ריש פ״ג בשם ר׳ אליעזר ומובא בילקוט רמז רל״ג ובמכילתאהביאמר שהביא המחבר בסוף בשם ר׳ יהושע אמר הקב״ה למשה אין להם לישראל אלא ליסע, הוא בהתחלתהביאמר אולם המחבר הביאו בסוף על דבר אל בני ישראל ויסעו. והילקוט הביא דברי המכילתא והמעתיק או המדפיס השמיט מן אמר הקב״ה במאמר ר׳ יהושע עד אמר הקב״ה במאמר ר׳ אליעזר ע״ש ויש לתקן שם כמו שהוא במכילתא. וכן במדרש שמ״ר פכ״א מובא לנכון בתחלה דברי ר׳ אליעזר ואח״כ דברי ר׳ יהושע.
והים סוער. במכילתא ושמ״ר וילקוט הגי׳ והים סוגר.
כי עת לקצר. שם. וספרי בהעלותך פי׳ ק״ה וברכות ל״ד ע״א.
א״ר יהושע. עיין הערה פ״ב.
כנגד י״ב שבטים נבקע הים. במכילתא ריש פ״ד הים נחלק לשנים עשר גזרים. ובילקוט הגי׳ נחלק לשנים.
בוא וראה. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.
באו לסטים מאחריו. במכילתא ורש״י עה״ת הגי׳ בא הזאב מאחריו ובילקוט חסר שורה וכצ״ל באו לסטים לתפסו נטלו מלפניו ונתנו לאחריו בא זאב ליטלו מאחריו נטלו [מאחריו ונתנו מלפניו באו לסטים מלפניו וזאבים מאחריו נטלו] ונתנו על זרועותיו.
שנא׳ ואנכי תרגלתי. כ״ה הגי׳ גם בילקוט בשם המכילתא. אולם לפנינו במכילתא מובא הכתובים בנמשל כו׳ ע״ש וכאשר הוא לפנינו היא גירס׳ ישרה.
הענן לישראל. מכילתא וילקוט.
מקבלין אותה. כ״ה הגי׳ בילקוט אולם במכילתא הגי׳ מגין עליהם.
ולא מחנה ישראל. הגהתי כמו שהוא במכילתא ובילקוט. וחסר גם בכ״י פלארענץ.
התחיל הים. מכילתא וילקוט ריש רמז רל״ד.
הראהו המטה ולא קיבל עליו. עיין במכילתא וילקוט שמשלו משל.
קדים עזה שברוחות. מכילתא. גיטין ל״א ע״ב, ב״ב כ״ה ע״א וילקוט שם, ורש״י עה״ת.
ברוח קדים. וכן הוא בכ״י פלארענץ ופ״ב ובמקרא כתוב כרוח קדים.
עשאו כמין חרבה. מכילתא וילקוט.
כל המימות שבעולם נבקעו. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.
דע כי אלו שלשה פסוקים. וכן מובא ברש״י סוכה מ״ה ע״א ד״ה אני והו.
ומהם אתה מוצא שם המפורש. כ״ה גם בכ״י פלארענץ. ובכ״י פ״ב הגי׳ ומהם אתה למד שם המפורש.
ותמצא זה השם בספר הישר. עיין במבוא אות ט׳ סי׳ כ״א.
אמר ר׳ מאיר. מכילתא בשלח פ״ה וסוטה ל״ו ע״ב ומובא בילקוט רמז רל״ד.
וצווחין. כ״ה במכילתא ובגמרא שם הנוסחא מנצחים זה עם זה, ובילקוט וצוהבין וכן בתוס׳ סוטה ל״ז ע״א בשם המכילתא הגי׳ צוהבין.
בזכות מזוזה, במכילתא וילקוט שם מימינם זו מזוזה ומשמאלם זו תפילין וכן במכילתא פ״ו ד״א מימינם ומשמאלם, מימינם זו מזוזה שעתידין ישראל לעשות ומשמאלם זו תפילין ועיין מדרש חזית בפ׳ לסוסתי.
הראה להם הקב״ה. עיין מכילתא שם פ״ו דרש ר׳ פפוס לססתי ברכבי פרעה.
לעולם תפלתן של צדיקים. מכילתא פ״ה בפ׳ ויהי באשמורת הבקר. וילקוט רמז רל״ה בשם המכילתא ושם הוא בהוספת דברים.
כדכתיב לעיל. בכ״י פלארענץ כתוב אחר וישכם אברהם בבקר ״וישכם יעקב בבקר [בראשית כ״ח יח] וישכם משה בבקר [שמות ל״ד ד] וישכם יהושע בבקר [יהושע ג א] וישכם שמואל לקראת שאול בבקר [ש״א ט״ו יב]״ ובכ״י שלפנינו קצר המעתיק וכתב כדכתיב לעיל.
בוא וראה. מכילתא באריכות קצת. וכן מובא בילקוט שם.
הענן היה יורד. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.
הממם וערבבם. מכילתא, ורש״י עה״ת.
סוגניות signum פי׳ נס ודגל.
ר׳ יהודה. מכילתא וילקוט רמז רל״ה ורש״י עה״ת.
ר׳ יהודה אומר הם אמרו. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת וע״ש והנוסחא נשתנית.
אין הים. מכילתא פ״ו וילקוט רמז רל״ו.
לתקפו. מכילתא וילקוט רמז רל״ז ונרשם בצדו תנחומא יש לתקן שצ״ל מכילתא. וע׳ בח״ב סוף פרשה שופטים שם פי׳ רבינו איתנו כמשמעו קשה וכה״א איתן מושבך.
ירד האחרון שבמצרים. כ״ה גי׳ גם הילקוט ובמכילתא לפנינו הגי׳ ירד ראשון שבמצרים.
כאדם שהוא מנער את הקדרה. מכילתא וילקוט וע׳ רש״י עה״ת כאדם שמנער את הקדרה והופך העליון למטה ותחתון למעלה כו׳.
וי״א פרעה נשאר. הוא דעת ר׳ נחמיה במכילתא שם ומובא בילקוט רמז רל״ח ויש לתקן שם ר׳ נחמי׳ במקום ר׳ נחמן.
חמה כתיב חסר וי״ו כלומר חמה נתמלאו מלאכי השרת עליהם. במכילתא הגי׳ והיו מלאכי השרת תמהים לומר בני אדם עובדים עבודת כוכבים מהלכים ביבשה בתוך הים ומנין שאף הים נתמלא עליהם חמה שנאמר והמים להם חמה אל תקרא חומה אלא חמה, וכאשר הביא המחבר היא גי׳ ישרה. ולדעתי יש לתקן במכילתא. ומנין שאף הים נתמלא עליהם חמה שצ״ל ומנין שאף מ״ה והוא ר״ת מלאכי השרת. או צ״ל שאף הם נתמלאו עליהם חמה. ובילקוט הגי׳ כמו שהוא לפנינו במכילתא ומנין שאף הים וכו׳. רק גורס שלמעלה הוא אומר והמים להם חומה חמה כתיב כוונתו לפסוק כ״ב, בשם נאמר חומה מלא ובעל מנחת שי כתוב על פסוק זה נאמר ולא על שלמעלה וכן צריך להגיה בילקוט והביא ג״כ דברי בעל הטורים חמה כתיב חסר שהקב״ה נתמלא עליהם חימה על פסל מיכה כו׳. ורבינו בחיי כתב שדרשו רבותינו והמים להם חומה חמה כתיב חומה לישראל חמה למצרים. וכן דרשו בחילו של סנחריב והיה אור לישראל לאש. אור לישראל אש לסנחריב.
שנאמר והיה לאות על ידכה. הסיום הזה ראיה מהכתוב ליתא במכילתא והוא עפ״י דרשתם מובא לעיל י״ד ט״ז ידכה יד כהה ואיזה זו שמאל.
כצפור. מכילתא וילקוט רמז רל״ט.
מפני ד׳ דברים. מכילתא וילקוט שם.
כסף וזהב. במכילתא וילקוט כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות.
ד״א. גם בילקוט הוא מאמר בפני עצמו ועיין מאיר עין הערה כ״ג.
מיתות חמורות. גם בילקוט מובא זה על הכתוב וירא ישראל את היד הגדולה אולם במכילתא הלשון משובש והגי׳ ד״א וירא ישראל את מצריים מת מיתות משונות מיתות חמורות. וכבר תקן במדת סופרים כמו שהוא לפנינו.
גדולה האמנה. מכילתא וע״ש ותמצא אריכות דברים: