Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Exodus
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מה שמועה שמע ובא. מכילתא ריש יתרו פ״א, ילקוט רמז רס״ח, ורש״י עה״ת, וס׳ והזהיר דף ל״ג ע״ב, ועי׳ זבחים קי״ו ע״א.
שבעה שמות. מכילתא ורש״י עה״ת, שמ״ר ותנחומא יתרו, ספרי במדבר סי׳ ע״ב, ילקוט שמות רמז קס״ט.
חבר שנעשה חבר למקום. כן הוספתי עפ״י המכילתא וחסר גם בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ.
שפלטו אל מע״ז. כן הוא בילקוט, ובמכילתא הגי׳ שנפטר מע״ז, ועי׳ ערוך ערך פט ב׳ שהביא וז״ל בילמדנו ויאמר משה לחובב פוטיאל שהאיר במעשים טובים שאת אומר ביונית פוטיא, פי׳ נר. וזה לא נמצא לפנינו בתנחומא הנדפס.
בתחלה. במכילתא הוא מאמר בפני עצמו, ד״א וישמע יתרו מתחלה לא היו קוראים אותו אלא יתר כו׳.
נקרא עפרן. עי׳ ברש״י עה״ת, ובמכילתא סיים עפרן כתיב, ר״ל חסר.
וכן ביהונדב נקרא יונדב. הכוונה יונדב בן שמעה (ש״ב יג ג) ומפורש במכילתא שמתחלה היו קוראין אותו יהונדב וכשבא לאותו מעשה פחתו לו אות אחת ונקרא יונדב כי בודאי יהונדב היה שמו כדכתיב ויאמר לו יהונדב (שם שם ה) רק הכתוב אומר ושמו יונדב שפחתו אות אחת משמו.
מיכן שלא יתחבר. מכילתא שם ואדר״נ פ״ט.
ר׳ יהושע. כן תקנתי וכ״ה לנכון במכילתא ובילקוט.
ר׳ אלעזר המודעי. שם.
בתחלה הי׳ משה. שם.
שקול משה. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.
ר׳ יהושע. מכילתא וילקוט.
ר׳ אלעזר המודעי. שם.
שכיון שאמר לו הקב״ה. שם ורש״י עה״ת.
ר׳ יהושע. מכילתא.
ר׳ אלעזר המודעי אומר נכריה בדת. עיין מכילתא.
ר׳ יהושע בן קרחה. שם.
לא אמר ושם השני. עיין פסיקתא פרה דף מ׳ ע״א ובהערה ק״פ.
נדמה לו המלאך. מכילתא שם.
בניו של משה. מכילתא וילקוט.
ואע״פ שהניח. עי׳ מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.
לא מקומו של אדם מכבדו. תענית כ״א מ״ב. ומכילתא דבחדש פ״ג ומובא בפירש״י ביצה ה׳ ע״ב ד״ה מכדי.
ר׳ יהושע כו׳ ר׳ אליעזר כו׳. מכילתא וילקוט. ובס׳ והזהיר דף ל״ה ע״א, הביא מי אמר לו למשה, כתב פיטקה וקשרה בחץ, וירה והלכה החץ לפני משה.
אם תעשה בגיני. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.
מיכן אמרו. מכילתא וילקוט, סנהדרין ק״ז ע״ב סוטה מ״ז ע״א. ועי׳ בהגהות הגר״א ז״ל מובא במדות סופרים במכילתא שם. וגי׳ רבינו היתה כהגהתו שם.
מיכן שחייב אדם להיות נוהג בחמיו כבוד. במכילתא הגי׳ מכאן אמרו שיהיה האדם מוכן לכבוד חמיו ובילקוט הגי׳ מכאן אמרו שיהא האדם נוהג בכבוד חמיו ועיין במאיר עין אות מ״ח והביא בשם ילקוט שמואל רמז קל״ג שמביא בשם שוחר טוב ואבי ראה גם ראה מכאן שחייב אדם בכבוד חמיו ככבוד אביו וע״ש.
מיכן אמרו לעולם יקדים אדם שלום. זה ליתא במכילתא שם, ועיין ברכות י״ז ע״א לעולם יהא אדם מרבה שלום עם אחיו כו׳ ואפילו עם נכרי בשוק אמרו עליו על ריב״ז שלא הקדימו אדם שלום מעולם אפילו נכרי בשוק. ובמשנה אבות פ״ד מט״ו הוי מקדים בשלום כל אדם.
זה בית המדרש. מכילתא ודרשו כן מדכתיב בה״א הידיעה וכן בתרגום יב״ע ואתו למשכן בית אולפנא.
כדי למשכו. מכילתא וילקוט ועי׳ רש״י עה״ת.
במצרים ועל הים. מכילתא וילקוט.
במס׳ יומא. דף ע״ה ע״א.
כמו שמפורט בהגדת איכה האשה שנתנה בנה ללמדו מיני תבשילין. כוונתו למאמרם באיכה רבתי פ״ג על הכתוב ותזנח משלום נפשי. וכן נשנה בקה״ר ט״א פ׳ כל הדברים יגעים. מעשה באשה אחת בקיסרין שהוליכה את בנה אצל נחתום אחד אמרה לו למד את בני אומנות, א״ל ימתין אצלי חמשה שנים ואני מלמדו ת״ק מינין בחטה ובקה״ר שם סיים ישב אצלו ה׳ שנים ולמדו ת״ק מיני בחטה ואמר לה ישב אצלי ה׳ שנים אחרים ואני מלמדו אלף מינין בחטה. ובאיכה רבתי נשמט זה משגגת המעתיק והיה ג״כ לפני רבינו במדרש איכה ממה שסיים ״ועוד ת״ק כו׳״.
ר׳ אלעזר המודעי. מכילתא וילקוט סוף רמז רס״ח.
זכה יתרו. מכילתא וילקוט שם ועיין סנהדרין צ״ד ע״א תני משוס ר׳ פפייס גנאי הוא למשה וששים רבוא כו׳.
לפיכך זכו בני בניו וישבו סנהדרין בלשכת הגזית. ובכ״י פלארענץ לפיכך זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית. והמלה ״סנהדרין״ ליתא שם. ואולי הוא הוספה מהמעתיק לציין שהוא בגמרא סנהדרין ואח״כ הובא פנימה. ועיין סנהדרין ק״ד ע״א ק״ו ע״א ובפסיקתא זכור דף כ״ב ע״א מה שכרו זכו בניו לישב בלשכת הגזית ולהמנות עם ישראל שנאמר יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים וגו׳ (דה״א ב נה) וע״ש בהערה כ׳ מה שהעירותי שם.
התנין הגדול. במכילתא מיד פרעה מיד התנין הגדול כענין שנאמר התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו וגו׳ (יחזקאל כט). ובילקוט סוף רמז רס״ח מיד פרעה, לא מיד פרעה אלא מיד התנין הגדול.
עד כאן לא הודה. מכילתא.
מגיד. מכילתא וילקוט רמז רס״ט ורש״י עה״ת. ועי׳ תנחומא למה אמר יתרו ברוך ה, אמר יתרו לא הנחתי אליל בעולם שלא עבדתיה ולא מצאתי אלוה כאלהי ישראל כו׳ ובכ״י פלארענץ הגי׳ כי גדול ה׳ מכל האלהים מתחלה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים ועכשיו הוציא ששים רבוא בני אדם לכך נאמר כי גדול ה׳ מכל האלהים מגיד וכו׳ וא״כ חסר לפנינו שהשמיט המעתיק מן מכל האלהים עד מכל האלהים.
בקדרה שבשלו. סוטה י״א ע״א ואמרו שם מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא דכתיב ויזד יעקב נזיד וכן הביא רש״י עה״ת.
עד עכשיו. מכילתא וילקוט רמז ר״ע.
ומשה עצמו היכן היה. מכילתא וילקוט שם ובס׳ והזהיר דף ל״ה ע״א וכן תרגם יב״ע ומשה הוה קאים ומשמש קדמיהון.
והדרש הזה דרש ר׳ יצחק. רבינו קצר בלשונו ומובא במכילתא שם ובס׳ והזהיר באריכות.
מלמד. מכילתא וילקוט שם ובס׳ והזהיר שם. ורש״י הביא מכאן שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובין בה כאילו נהנה מזיו השכינה. ועי׳ ברכות ס״ד ע״א.
ממחרת הסעודה. במכילתא ריש פ״ב איתא ממחרת יום הכפורים וכן מובא בילקוט רמז ר״ע וכן הוא הגי׳ בכ״י פ״ב ממחרת יו״כ וכן רש״י עה״ת כתב מוצאי יו״כ היה כך שנינו בספרי כו׳ ע״ש ועי׳ במזרחי וברמב״ן עה״ת וראיתי בפענח רזי בפ׳ יתרו הביא וז״ל בלקח טוב ממחרת הסעודה כלומר שלא רצו להורות ביום המשתה. מו. מיכן לשני בעלי דינין. שבועות ל׳ ע״א.
והלא אין דנין דינין. מכילתא וילקוט, שבת י׳ ע״א.
כדתנן במשנה אבות.
ד״א. שבת י׳ ע״א.
כמלך. מכילתא וילקוט שם, ורש״י עה״ת הביא וז״ל יושב כמלך וכולן עומדים והקשה הדבר ליתרו שהיה מזלזל בכבודו של ישראל והוכיחו על כך שנאמר מדוע אתה יושב לבדך וכלם נצבים עכ״ל.
בין טומאה לטהרה. כל המאמר עד סופו הוא ממכילתא שם וילקוט שם. נא. שעיקם. עי׳ פסחים ג׳ ע״א.
כתאנה זו. מכילתא וילקוט.
לרבות את אהרן. מכילתא וילקוט ועיין רש״י עה״ת.
אמר לו הסתכל. מכילתא וילקוט.
אם תשמיעני. עד סוף הפסוק הוא ממכילתא ומובא בילקוט רמז ר״ע.
אלו עשרת הדברות ה׳ דוהזהרתה וה׳ של אתהם הם עשרה. וז״ל בעל מנחת שי והזהרת מלא ה״א בסוף תיבותא ולית כוותיה בקרי׳ ובמדרש לקח טוב והזהרתה אתהם וגו׳ אלו עשרת הדברות ה׳ מן והזהרת וה׳ מן אתהם.
אלו עריות. מכילתא בשם רבי אלעזר המודעי.
דברי ר׳ יהושע ר׳ אלעזר המודעי. מכילתא וילקוט שם ועי׳ במאיר עין אות כ׳.
תחזה להם בנבואה. כל המאמר עד סוף הפסוק הוא ממכילתא ומובא בילקוט רמז ר״ע.
נמצאו דייני ישראל. מכילתא שם ועיין סנהדרין י״ח ע״א ובתוס׳ שם.
ר׳ יהושע. מכילתא וילקוט רמז רע״א.
בטלים. כ״ה הגי׳ גם בילקוט. ובמכילתא הגי׳ בדלים.
ד״א כל הדבר הגדול זה דבריו של גדול. בכ״י פלארענץ הגי׳ כל הדבור יבא אליך בבית דין הגדול היינו דתנן דיני נפשות בעשרים ושלשה ותנן נמי אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד וכו׳ מפורש במס׳ סנהדרין ע״ש.
במס׳ סנהדרין. דף ט״ז ע״א וי״ח ע״ב.
בדומין לך. קדושין ע״ו ע״ב ועיין ע״ז ו׳ ע״א ובתוס׳ ד״ה והשתא. סה. היינו דתנן. בכורות ל׳ ע״א.
צא והמלך בקונך. במכילתא וילקוט ורש״י עה״ת צא המלך בגבורה.
אהרן ושבעים זקנים. במכילתא וילקוט ורש״י עה״ת אהרן נדב ואביהוא ושבעים זקנים.
לו האלהים. ד״א אשר אמר חמיו. מכילתא, אשר אמר לו חותנו הוא דברי ר׳ יהושע, ואשר אמר לו אלהים הוא דברי ר׳ אלעזר המודעי.
יכול אפילו בלילה. עיין סנהדרין ל״ד ע״ב.
מיכן אמרו. סנהדרין ל״ב ע״א, ר״ה כ״ה ע״ב.
עשרה דברים. משנה סנהדרין שם.
ר׳ יהושע ר׳ אלעזר המודעי. מכילתא וילקוט רמז רע״ב.
אמר לו כלום הנר מהנה. מכילתא וילקוט.
יעבץ קרא לאלהי אבותיו כו׳. עי׳ מכילתא שם ותמורה ט״ז ע״א.
וכתיב עשיר ורש. הוספתי כמו שהוא לנכון בכ״י פלארענץ.
כיוצא בו. מכילתא ותמורה שם.
ר׳ חנניא בן גמליאל. מכילתא ושם הגי׳ לא נאמרו כל שיעורים הללו אלא בשנה שניה, והביא הרב בעל מאיר עין בשם האות אמת שפי׳ השיעורים שנאמרו לעיל בד״ה ושמת שרי אלפים שש מאות וכו׳.
להעמיד הדגלים. במכילתא הגי׳ בשעה שביקש משה להעמיד מכסיוטינוס על ישראל. עי׳ במפרשי המכילתא שפירשו המלה בדוחק והמשביר בח״ב הגיה שצ״ל טכססונס והוראתה ביוני סדרי הדגלים והמחבר השמיט המלה הזרה והציג במקומה ״הדגלים״: