Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Exodus
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בתחלה היו מונין. עיין מכילתא פ׳ בחדש השלישי פרשה א׳ ועי׳ ירושלמי ר״ה פ״א ה״א וילקוט רמז רע״ד.
וזה לנו עתה. הוספת רבינו. ובכ״י פלארענץ,וזה לנו עתה אכ״ט שהוא דתתנ״ז לעולם ולא עוד אלא שאנו מונין למלכות יונים את״ז, וראה מה שכתבתי במבוא בראש הספר.
ראש חדש היה. מכילתא וילקוט סוף רמז רע״ד ורש״י עה״ת, וע׳ שבת פ״ו ע״ב. וכן תרגם יב״ע ביומא הדין בחד לירחא.
והלא כבר נאמר. הגהתי עפ״י הילקוט רמז רע״ה, וע׳ מכילתא ובהגהת הרב בעל מאיר עין, וע׳ במדות סופרים ורש״י עה״ת.
נתנה תורה במדבר בפרהסיא מקום הפקר. במכילתא נתנה תורה דימוס פרהסיא במקום הפקר. ובילקוט רמז רע״ה ניתנה במדבר דימוס פרהסיא במקום הפקר. ולדעתי היתה הגי׳ הישנה נתנה תורה דימוס. והיא מלה יונית δημος פי׳ בפרהסיא (עפפענטליך) ואח״כ הוסיף אחד בצדו ״פרהסיא במקום הפקר״ לבאר המלה והובא אח״כ פנימה.
שוין כולם בלב אחד. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.
מלמד. מכילתא וילקוט, והסיום שנ׳ הוסיף המחבר. ובעל זה ינחמנו הביא בפי׳ למכילתא שהרי בר״ח סיון באו לסיני ובכ׳ לחדש השני בשנה השנית נעלה הענן.
למזרחו של הר. מכילתא וילקוט, וסיים שם כל מקום שאתה מוצא נגד פנים למזרח, וכן הביא רש״י בפי׳ עה״ת.
זה יום שני. מכילתא וס׳ והזהיר דף ל״ה ע״ב ורש״י עה״ת וכן תרגם יב״ע ומשה סליק ביומא תניינא, ובילקוט רמז רע״ו בטעות זה יום ראשון ושני.
קדמה קריאה לדבור. מכילתא וילקוט שם וס׳ והזהיר שם וע״ש בענפי יהודה אות ט׳.
בלשון הקודש. מכילתא וילקוט וס׳ והזהיר ועיין רש״י עה״ת שהביא כה תאמר בלשון הזה וכסדר הזה ולדעתי יש לתקן עפ״י המכילתא וכצ״ל כה תאמר בלשון [הקודש כענין] הזה וכסדר הזה.
אלו הנשים. מכילתא וילקוט וס׳ והזהיר.
שצוהו לאמר לנשים בנחת. ע׳ במכילתא ורש״י עה״ת, ובכ״י פלארענץ הגי׳ שצוהו לאמר לנשים בנחת ולהנעימן במצות שלא יוכבדו בעיניהן אבל אנשים יגיד חומרי המצות ודקדוקיהן.
דברים שהן קשין כגידים. ע׳ שבת פ״ז ע״א ויגד משה דברים שקשין לאדם כגידין וכן הביא רש״י בפי׳ עה״ת.
וראיה לדבר שלא תמצא בכל המקרא כמותו מלא יו״ד. וכן הביא הרב בעל מנחת שי וז״ל. ותגיד כל לישנא תגד באורייתא חסר יו״ד בר מן דין. ובמדרש לקח טוב כה תאמר לבית ישראל אלו הנשים ותגיד אלו האנשים שצוה לומר לנשים בנחת ולהנעים המצות ודקדוקיהם ולאנשים דברים קשים כגידים וראיה לדבר שלא תמצא בכל המקרא כמותו ותגיד ביו״ד לשון גידים ע״כ ובשבת פ׳ ר״ע [דף פ״ז ע״א] בתחלה פי׳ מתן שכרה וכו׳ ולבסוף פי׳ עונשה דכתיב ויגד משה דברים שקשין לאדם כגידין ע״כ. ומ״מ נראה דעקר דרשה ילפינן מקרא דותגיד מיתורא דיו״ד ופשיטא דמשה עבד מאי דפקיד עליה רחמנא וחזינא נמי לרש״י ז״ל דמייתי הך דרשה אקרא דותגיד כדמפרש בהדיא עכ״ל.
ועוד יש לומר. מכילתא ושמ״ר פכ״ח והראיות מהכתובים הוסיף המחבר.
כי יו״ד יתירה. עד לינתן להם, ליתא בכ״י פלארענץ.
לא כתבים. מכילתא וילקוט רמז רע״ו.
ר׳ אליעזר. מכילתא שם ובא פי״ד וילקוט שם ועיין רש״י עה״ת.
לפי שהוא חסר יו״ד. וכן הביא הרב בעל מנחת שי ב׳ ואבא חסר יו״ד, ועיין מה שהביא בירמיה ל״ה ד׳.
מה הנשר. עיין מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת ובס׳ והזהיר דף ל״ו ע״א.
אמר להם כל התחלות קשות. מכילתא ורש״י עה״ת.
מיכן אמרו. מכילתא וילקוט.
ר׳ אליעזר ור״ע. מכילתא וילקוט.
זה ברית מילה. במכילתא וילקוט הגי׳ זה ברית מילה וע״ז, והגאון בעל איפת צדק מוחק מלת ״וע״ז״ וגם רבינו השמיטו.
שתהיו פנויים. מכילתא וילקוט ובמכילתא הגי׳ קנוים.
כלומר אני אשליט ע׳ מכילתא וילקוט.
איני ממליך. מכילתא וילקוט וס׳ והזהיר דף ל״ו ע״א.
אלא מכם. בילקוט הגי׳ איני ממליך מאומות העולם עליכם. וכן הגיה הרב בעל מאיר עין במכילתא ע״ש.
יכול כהנים מבטלנים. עיין במאיר עין.
קראם גוי. מכילתא וילקוט.
שהם מוקדשים. שם.
שלא תפחות. שם וס׳ והזהיר דף ל״ו ע״ב.
מגיד. עד סוף הפסוק מכילתא וילקוט וס׳ והזהיר.
לא ענו בחניפה. עד סוף הפסוק הוא במכילתא וילקוט וס׳ והזהיר.
ואם תאמר כבר כתב. הוספת רבינו.
ובהשכמת יום ששי בנה מזבח. צ״ל ובהשכמת יום חמישי כמו שהוא במכילתא פ״ג וילקוט רמז רע״ט.
במס׳ שבת. דף פ״ו ע״ב.
ואמר יום אחד הוסיף משה מדעתו. עד וקרא לא דייק כוותיה ליתא בכ״י פלארענץ. והגי׳ שם ואע״פ שר׳ יוסי נימוקו עמו מ״מ נראין הדברים כרבנן.
כמו שכתבנו למעלה. פ׳ בשלח ט״ז א׳.
ור״ח אייר יום ז׳ ויום א׳, וכ״ה גם בכ״י פלארענץ וצ״ל ור״ח אייר יום א׳.
וביום ראשון. וכ״ה גם בכ״י פלארענץ וצ״ל וביום שני וכ״ה לנכון בכ״י פ״ב.
דרש ההוא גלילאה. שבת פ״ח ע״א.
אוריין תליתאי. תורה נביאים וכתובים. רש״י.
ביום תליתאי. לפרישה.
ע״י תליתאי. משה תליתאי לבטן מרים אהרן ומשה.
לעם תליתאי. כהנים לויים וישראלים.
שהפולטת שכבת זרע. שבת פ״ו ע״א. וע׳ במכילתא בפ׳ אל תגשו אל אשה ומובא בדברי רבינו להלן בפסוק ט״ו ע״ש.
ומנין לטבילה. עיין מכילתא ובמאיר עין אות י״א וילקוט רמז רע״ט.
זה יום ששי. מכילתא וילקוט רמז ר״פ.
זו אחת מעשר ירידות. מכילתא וילקוט. וע׳ פדר״א פי״ד אדר״נ פל״ד ספרי בהעלותך, וב״ר פל״ח.
מלמד מכילתא ורש״י עה״ת, ובילקוט חסר זה.
ד״א. מכילתא. וחסר בילקוט ויש לתקן עפ״י המכילתא.
שומעני למזרח. כל המאמר הוא במכילתא וילקוט רמז ר״פ. נו. כדר׳ אבין. מנחות ל״ו ע״ב, וש״נ.
שלא לעלות ושלא ליגע. הוספת רבינו.
כמו ותהלתי לפסילים. הוא כמו ולא תהלתי ולא שזכר עומד במקום שנים. וכן ובחמתך תיסרני, ואל שזכר אל בקצפך תוכיחני. עומד במקום שנים.
הרי זו עונש. מכילתא וילקוט.
וכי מאחר. ע׳ סנהדרין מ״ה ע״א וברש״י שם.
לרבות חיה. עד סוף הפסוק הוא במכילתא וילקוט רמז רפ״א.
מלמד שלא היה משה רבינו. מכילתא וילקוט ורש״י עה״ת.
זימן ליום שלישי. עיין שבת פ״ז ע״א ורש״י עה״ת.
ויקח מן הדם. במקרא כתוב ויקח משה את הדם. ובכ״י פלארענץ מובא לשון הכתוב ויקח משה חצי הדם ויזרוק על העם ואין זה לשון הכתוב רק ויקח משה חצי הדם הוא (שמות כד ו) ויזרוק על העם הוא שם פסוק ח׳.
ולא שמענו. מכילתא וילקוט רמז רפ״ב.
מיכן אמרו. מכילתא וילקוט שם ועיין שבת פ״ו ע״א ורש״י עה״ת.
מיכן למד משה. שבת פ״ז ע״א.
מלמד שהקדימה שכינה. ע׳ רש״י עה״ת מלמד שהקדים על ידם ובמכילתא הגי׳ מלמד שהסכים המקום על ידו. והגיה הגאון בעל איפת צדק שצ״ל שהשכים. וכאשר הביא רש״י ורבינו הוא ראיה להגהתו. וע׳ מדות סופרים ומאיר עין.
משונים זה מזה עד סוף הפסוק הוא במכילתא.
קולו עמה. כ״ה גם בכ״י פלארענץ. ובמכילתא הגי׳ קולו נמוך. ובכ״י מנוקד המלה עמה.
כדי לשבר את האוזן. במכילתא ותנחומא יתרו הגי׳ לשכך את האוזן, וכן רש״י הביא לשבר את האוזן. וע׳ זכור לאברהם לידידי הרב החכם מהר״א בערלינר שבלשון לשבר את האוזן השתמש בעל הילקוט פ׳ האזינו בשם ל״ב מדות ורש״י מכות י״ב ד״ה חמוץ וגם ר״י קרא בתוספותיו לרש״י שמות י״ג י״ח ופי׳ בשי״ן שמאלית כלשון ואהי שבר (נחמיה ב יג) להסביר ולפרש ולפתור עד שתוכל האזן לשמוע ולהבין, ובס׳ בית יהודה כתב ששרש התיבה הזאת היא לשון עברית ממש החלום ואת שברו (שופטים ז טו) וא״כ קריאת התיבה הזאת הוא ג״כ בשי״ן ימנית וכן בתנחומא פ׳ וירא סופו של פסוק שיבר את ראשו, ר״ל מפרש ופותר ע״כ.
כחתן זה. עד סוף הפסוק הוא במכילתא וילקוט רמז רפ״ג.
וכן אמר רמי בר חמא. שבת פ״ח ע״א, ושם הגי׳ אמר ר׳ אבדימי בר חמא בר חסא, ובעבודת כוכבים ב׳ ע״ב אמר רב דימי בר חמא ובכ״י פ״ב ר׳ אמי בר חמא. ובכ״י פלארענץ הוא כמו שלפנינו.
למה נקרא שמו סיני. שבת פ״ט ע״א.
יכול מקום הכבוד בלבד. מכילתא פרשה ד׳ וילקוט רמז רפ״ד.
במס׳ אבות. פ״ב מט״ו.
יכול ככבשן זה בלבד. מכילתא.
בקולו של משה. ברכות מ״ה ע״א, ועיין שם בתוס׳ ד״ה בקולו של משה מה שהביא בשם רב אלפס.
מיכן אמרו חכמים. ברכות שם.
יכול מההר סיני. מכילתא וילקוט רמז רפ״ד ורש״י עה״ת.
הזהירם. עד סוף הפסוק, הוא במכילתא וילקוט.
יכול הכהנים. שם.
ת״ל לך אל העם. ושם נאמר וקדשתם וגו׳ ומדכתיב הכא וגם הכהנים וגו׳ יתקדשו ש״מ שאינן בכלל העם, זית רענן, ומובא במאיר עין.
בעוזא. בקרא בעזה.
כבר העידותי. מכילתא.
מלמד. מכילתא וילקוט רמז רפ״ה.
שמא יתריעו. מכילתא וילקוט. והוא לשון פרצה.
מיד ולא עיכב. שם.
ד״א ויאמר אליהם אמר להם עד לקבל מלכות שמים בשמחה חסר במכילתא ומובא גם כן בילקוט רמז רפ״ה בשם המכילתא.
ד״א אמר להם. מכילתא וילקוט: