Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Exodus
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אולי יחנן ה׳ צבאות. וכן מובא בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ במקרא כתוב אולי יחנן ה׳ אלוה צבאות.
כדתנן. אבות פ״ד מ״י.
אהבו את ה׳. וכן מובא בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ, במקרא כתוב בקשו את ה׳.
וכנגד עשרת הדברות הזהיר הקב״ה את ישראל על המשפטים עשרה לאוין. בהצופה להמגיד שנת חמש עשרה גליון 29 הביא ידידי הרב החכם הגדול מהר״א נייבויער. שבס׳ פענח רזא כתב יד הנמצא באקספארד מובא זה בשם לקח טוב. וכן ראיתי בס׳ והזהיר משפטים מ״ב ע״א הביא וז״ל בוא וראה כמה חביבין הן הדינין לפני המקום ששקולין כנגד עשרת הדברות כו׳ הדינין נאמר בהן עשרה לאוין כו׳ הא למדת שהדינין חביבין לפני הקב״ה כעשרת הדברות. ורבינו טובי׳ לקח דבריו ממדרש השכם והובא במנורת המאור נר ג׳ כלל ט׳ והובא בענפי יהודה שם אות א׳ וחושב שם בשם מדרש השכם וכ״ה בס׳ והזהיר לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה (ויקרא יט לה) ורבינו טוביה הביא במקומו ודל לא תהדר בריבו, ונכון הוא דקרא זה לא קאי על הטיית המשפט דכבר נאמר לעיל מיניה לא תעשו עול במשפט וע״ש בענפי יהודה. גם הביא בעל מנורת המאור בשם מדרש השכם לא תטה משפט גר יתום והוא קרא בדברים כ״ד י״ז יש למחוק מלת ״גר יתום״ והכוונה להכתוב לא תטה משפט דברים ט״ז י״ט והביא שם את שלשתן לא תטה משפט, לא תכיר פנים, לא תקח שוחד אשר נאמרו בכתוב אחד. ובכ״י פ״ב השמיט המעתיק מן לא תטה משפט עד לא תטה משפט אביונך. ובכ״י פלארענץ כתיב לא תכירו פנים לא תקח שוחד השמיט באמצע מן לא תכירו פנים עד לא תכירו פנים.
וכן ביהושפט אומר. עי׳ סנהדרין ו׳ סוף ע״ב.
ויאמר יהושפט לשופטים. וכן הוא בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ ובקרא ויאמר אל השופטים.
כי לאלהים ועמכם בדבר משפט. וכ״ה בכ״י פלארענץ ובקרא כי לה׳. ובכ״י פ״ב כי לה׳ עמכם בדבר המשפט.
ר׳ ישמעאל. מכילתא משפטים פ״א וילקוט רמז ש״ט ומובא בס׳ והזהיר נ״ז ע״א.
ר׳ יהודה אומר. שם, ולפנינו הגי׳ במרה נאמרה.
רשב״י. כ״ה הגי׳ בילקוט, ובמכילתא הגי׳ ר׳ שמעון אומר, וחסרים המלות ״בן יוחאי״.
ר׳ עקיבא. עי׳ מכילתא ובס׳ והזהיר שם.
א״ר אליעזר בן עזריה. מכילתא וילקוט והזהיר מ״ה ע״ב ע״ש.
מיכן אמרו. מכילתא שם וגיטין פ״ח ע״ב וב״ב מ״ח ע״א וע״ש בתוס׳ ונראה שלפני רבינו טובי׳ לא היה כתוב במשנה אומר לך כשר.
ד״א אשר תשים אשר תלמדם מיבעי ליה. סנהדרין ז׳ ע״ב.
א״ר חנן. בגמרא שם א״ר ירמי׳ ואיתימא ר׳ חייא בר אבא.
רצועה להלקות מלקות שמחויב כו׳. הוספת רבינו ועיין גם ברש״י שם שכתב רצועה למלקות, שופר לשמתא ונידוי, סנדל לחליצה.
שמכרוהו ב״ד בגנבתו. מכילתא וילקוט רמז ש״י והזהיר נ״ז ע״א.
זה ישראל. שם ורש״י עה״ת.
לרבות את הגר. מכילתא וילקוט וס׳ והזהיר וע״ש בענפי יהודה אות ג׳.
ד״א. עי׳ קידושין י״ז ע״ב.
שמענו. מכילתא וילקוט רמז שי״א והזהיר נ״ח ע״א.
יעבד חסר. הוספת רבינו.
שנא׳ ובאחיכם בני ישראל. הראיה הזאת הוא במכילתא על לא ירחוץ לו רגליו. ובכ״י פלארענץ חסר הראיה הזאת מהכתוב.
וכן אמרו רבותינו. כתובות צ״ו ע״א.
חוץ מהרחצת רגלו. זה ליתא בגמ׳ שם.
והנעלת מנעל. שם מהתרת לו מנעל.
כדי שלא יאמרו עבד עברי הוא. וכ״ה בכ״י פלארענץ. וצ״ל שלא יאמרו עבד כנעני הוא וכן רש״י שם כתב חוץ מהתרת מנעל שהרואה אומר עבד כנעני הוא וברש״י מחובר הדברים האלה למאמר שלפניו ויש להפרידם. וראיתי שבכ״י פ״ב הגי׳ שלא יאמר עבד נכרי הוא.
יכול אפילו עבודה. מכילתא וילקוט רמז שי״א וס׳ והזהיר, ובילקוט יש לתקן במקום עבודה שיש בה בזמן לבין עבודה שאין בה בזמן צ״ל עבודה שיש בה בזיון ובין עבודה שאין בה בזיון, ובכ״י פלארענץ במקום עבודה שהיא בזויה הגי׳ שם עבודה שיש בה בזיון.
שביעית למכירה. עד סוף הפסוק הוא במכילתא וילקוט והזהיר.
למדנו שאין חובה. עד סוף הפסוק במכילתא וילקוט שם.
ולא רצה הוספתי עפ״י כ״י פ״ב וכ״י פלארענץ.
רשות. עד סוף הפסוק מכילתא פ״ב וילקוט רמז שי״ב.
מגיד שאינו נרצע. עד סוף הפסוק מכילתא וילקוט רמז שט״ו וס׳ והזהיר.
ומנין עד שיהא לרבו אשה ובנים אינו נרצע. בכ״י פלארענץ חסר מן אינו נרצע עד אין נרצע שהשמיט המעתיק.
אצל הדיינין. מכילתא וס׳ והזהיר ס׳ ע״ב וילקוט רמז שי״ז ורש״י עה״ת.
הלכה קובעת המקרא. כ״ה בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ, ותקנתי עוקבת, עיין סוטה ט״ז ע״א, ופירש״י עוקבת מקפחת את עקבו מעמדו ועוקרת בג׳ מקומות הלכה למשה מסיני באה ועוקרת את הפסוק. ושם בסוטה לא נזכר שהמרצע הוא אחד מהכתובים ועיין רש״י שם שמביא בשם ירושלמי מרצע וכתב שהוא נכון יותר. וחשבו בין הג׳ כתובים.
ד״א אזנו מן המילת. מכילתא והזהיר ס״א ע״א, ועי׳ קידושין כ״א ע״ב, ועי׳ ערוך מילת שפי׳ הרך שבאוזן ורש״י שם כתב אליה של אוזן בבשר ולא בתנוך.
סחוס עיין ערוך סחוס, או בדל אוזן תר׳ או הסחוסים דאודן וע״ש במוספי.
ריב״ז. מכילתא והזהיר ורש״י עה״ת.
ד״א אזן ששמעה. קידושין כ״ב ע״ב ורש״י עה״ת.
במס׳ קידושין. דף כ״ב ע״ב.
ומרנא ורבנא טובי׳. בכ״י פלארענץ כתוב: טוביה ברבי אליעזר ז״ל אמר משום אביו ועיין מה שכתבתי במבוא.
לעולמו של יובל. מכילתא וילקוט רמז שי״ז והזהיר ס״א ע״ב וע״ש בענפי יהודה אות ג׳.
רבי אומר. עיין מכילתא ובמאיר עין שהביא שהגאון בעל איפת צדק מוחק כל המאמר במכילתא והגיה ר״א אומר בוא וראה שאין העולם אלא חמשים שנה שנאמר וישב שם עד עולם ועל זה כתב הרב בעל מאיר עין מאן כהל להחויה כדין בלא ראיה, ומדברי רבינו טוביה תראה שגם לפניו היתה כן הגי׳ במכילתא כמו שתיקן הגאון הרא״וו זצ״ל באיפת צדק.
אותו הוא עובד. מכילתא וס׳ והזהיר.
לא את הבן ולא את הבת. בכ״י פ״ב נמצא אחר זה מאמר שלם החסר לפנינו וגם בכ״י פלארענץ ליתא. ״ד״א והגישו אדוניו אל האלהים אלו הדיינים כדי שיקבל עדות בפניהם מפני העבד, והגישו אל הדלת מביאו לשני הדלת ואומר לו כשם שהדלת הזה סוגר ופותח ואין לו מנוחה כך אותו האיש לא יהי׳ לו מנוחה מרוב העבודות, וכשם שהדלת רומסים אותה בני אדם כך אותו האיש יהיה למרמס תחת רגלי האדם. ורצע אדוניו לא רצועה ממש כי אם היה מדבר לו דברים קשים הדומים למרצע״.
האיש מוכר את בתו. מכילתא פרשה ג׳ וילקוט רמז שי״ט וס׳ והזהיר ס״ב ע״א.
ולא האשה. הוספתי ונשמט מן בתו עד בתו ונאמר לנכון בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ.
בקטנה הכתוב מדבר. שם, ורש״י עה״ת, והזהיר.
היה ר׳ ישמעאל אומר. שם.
לאמה אחת. שם. נד. מיכן אמרו רז״ל. עיין כתובות מ״ג ע״ב וקידושין מ״ד ע״ב ורש״י ד״ה מעשה יתומה בחיי האב ועיין יבמות ק״ט ע״א.
האיש מקבל קידושי בתו. סוטה כ״ג ע״א וע״ש שינוי בגירסא. וענין מיאון שהביא במאמר שלאחריו עיין יבמות ק״ז ע״ב וק״ח ע״א ודף ק׳ ע״ב. נה. לא תצא בראשי אברים. מכילתא וילקוט, ורש״י עה״ת.
במס׳ קידושין. דף כ׳ ע״א.
שלא נשאה חן. מכילתא.
מיכן אמרו. מכילתא ועיין בכורות י״ז.
האדון. הוספתי וכ״ה בכ״י פ״ב ופלארענץ ובמכילתא ובילקוט,ועי׳ מאיר עיין אות י״ז.
הרי זו אזהרה. מכילתא.
אינו רשאי למוכרה. בכ״י פ״ב ופלארענץ הגי׳ אינו רשאי לקיימה. ועי׳ מאיר עין אות כ״ג ועיין בס׳ והזהיר ס״ג ע״ב ובענפי יהודה שם אות ה׳.
ר׳ יונתן בן אבטולמוס. וכ״ה בכ״י פלארענץ ובמכילתא וילקוט רמז ש״כ ובס׳ והזהיר אולם בכ״י פ״ב בטעות ר׳ נתן בן אבטולמוס.
הייעוד לבן ולא לאח. מכילתא וילקוט וס׳ והזהיר.
למדנו לבת ישראל. שם.
אלו מזונותיה. מכילתא וילקוט וס׳ והזהיר ס״ד ע״ב.
דברי ר׳ ירמי׳. בכ״י פלארענץ ובמכילתא ובס׳ והזהיר הגי׳ דברי ר׳ יאשיה.
חדשים בימות הגשמים. במכילתא וילקוט ובס׳ והזהיר הגי׳ ועונתה שלא יתן של ימות החמה בימות הגשמים ולא של ימות הגשמים בימות החמה אלא נותן כל אחד ואחד בעונתה, מזונה מנין אמרת ק״ו מה דברים שאינן קיום נפש אי אתה רשאי למנוע ממנה דברים שהם קיום נפש דין הוא שלא תהא רשאי למנוע הימנה. דרך ארץ מנין כו׳.
או לייעוד. עד סוף הפסוק הוא במכילתא וילקוט וס׳ והזהיר ס״ה ע״א.
בנעורים. הוספתי עפ״י כ״י פ״ב וכ״י פלארענץ.
דברי ר׳ נתן. בכ״י פ״ב דברי ר׳ יונתן.
שומע אני. עד סוף הפסוק הוא במכילתא פרשה ד׳, סנהדרין ע״ח ע״א ילקוט רמז שכ״ב, ס׳ והזהיר ס״ה ע״ב ורש״י עה״ת.
אלא לשני בני אדם. מכות י׳ ע״ב, ועיין מכילתא שם ומובא בס׳ והזהיר שם. וברש״י עה״ת.
למדנו מנוס. מכילתא, ועי׳ מכות י״ב ע״ב וברש״י עה״ת.
שהיו ישראל קולטין במדבר. בכ״י פלארענץ שהיו ישראל גולים במדבר.
להיכן גולין. מכות י״ב ע״ב.
לך ממקומך. בגמרא שם לך בחייך, מקום ממקומך, ע״ש בפירש״י.
יצא הרופא. עי׳ מכילתא וילקוט רמז שכ״ה וברש״י עה״ת.
להוציא את הקטן כו׳ להוציא חרש. שם.
מלמד שמבטלין. מכילתא וילקוט רמז שכ״ו.
לפי שנאמר עין תחת עין. מכילתא פרשה ה׳ וילקוט רמז שכ״ז. והזהיר ס״ו ע״ב.
עד שיפרוט לך הכתוב יחדו. כ״ה גם גי׳ הילקוט, ולפנינו במכילתא עד שיפרוט לך הכתוב אחד, וכן העתיק בעל ס׳ והזהיר כמו שהוא במכילתא, ובעל מאיר עין הגיה עד שיפרוט לך הכתוב כאחד.
דברי ר׳ יונתן. גם בכאן בכ״י פלארענץ הגי׳ דברי ר׳ נתן.
בחנק. מכילתא וילקוט שם והזהיר ס״ו ע״א ורש״י עה״ת.
רבי אומר נאמר מיתה. סנהדרין נ״ב ע״ב ועיין מכילתא שם.
מיכן אמרו. סנהדרין שם. מכילתא והזהיר.
אין לי אלא איש. עד סוף הפסוק מכילתא וילקוט רמז שכ״ט.
אין לי אלא אביו ואמו. עד סוף הפסוק מכילתא ׳ וילקוט רמז ש״ל, ורש״י עה״ת.
ר׳ יונתן. בכ״י פלארענץ ר׳ נתן.
א״ר חנניה. במכילתא הגי׳ א״ר חנינא.
למה נאמר. עד סוף הפסוק מכילתא פרשה ו׳ וילקוט רמז של״א.
יכול בבית. עד. סוף הפסוק מכילתא וילקוט שם.
יכול אף מתנונה. כ״ה גם גי׳ הילקוט, במכילתא הגי׳ שומע אני אף בשוקים. ופי׳ מתנונה שבריאתו מתמעט עי׳ ערוך בערכו.
מיכן שניתנה רשות. ב״ק פ״ה ע״א.
אין לי אלא איש. עד סוף הפסוק מכילתא פרשה ז׳, ילקוט רמז של״ד, ורש״י עה״ת, והזהיר ס״ז ע״ב וע״ש מה שהעיר בטוב טעם ודעת הרב בעל ענפי יהודה ופה קצר המצע מהשתרע. ונראה כי בס׳ והזהיר נשמט דף שלם מן סוף פסוק ט״ו ומכה אביו ואמו עד התחלת פסוק כ׳ וכי יכה איש.
אף פורט. הוספתי כמו שהוא לנכון בכ״י פ״ב וכ״ה במכילתא.
כיצד יתקיימו. מכילתא וילקוט רמז של״ה והזהיר ס״ט ע״א ורש״י עה״ת.
למה נאמר. עד סוף הפסוק מכילתא פ״ח וילקוט רמז של״ח.
והכהו. הוספתי כמו שהוא לנכון בכ״י פ״ב ומכילתא וילקוט וכן חסר בכ״י פלארענץ והשמיט המעתיק מן שונאו עד שונאו. ובס׳ והזהיר חסר מכאן עד וגר לא תונה (כב כ).
א״ר אלעזר. עיין סנהדרין ע״ט ע״א דאמר ר׳ אלעזר במצות שבמיתה הכתוב מדבר ונתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב ועע״ש ע״ד ע״א וכתובות ל״ג ע״א ופירש״י שם.
מנין ואפילו נשים. עד ואין פלילים אלא דיינים הוא במכילתא וילקוט שם.
שמין את הוולדות. ב״ק מ״ט ע״א ע״ש.
תנן התם. אבות פ״ב מי״ד.
ואמר ר׳ יוחנן. סנהדרין ל״ח ע״ב.
בב״ק פ׳ החובל. דף פ״ג ע״ב.
ואפילו בייש את הישן. ב״ק פ״ו ע״ב.
ואמרינן התם. ב״ק כ״ז ע״ב.
לבעיטה שלש לרכובה חמש. וכ״ה בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ. אולם בגמרא שם הגי׳ לרכובה שלש ולבעיטה חמש, וכן מובא בערוך ערך סנוקרת וע״ש שמפרש המאמר ונותן גם טעם למספרם.
ומעשה באחד. ב״ק צ׳ ע״ב במשנה.
ואמר לו ר׳ עקיבא. במשנה שם ובא לפני ר״ע א״ל לזו אני נותן.
אין אסון אלא מיתה. מכילתא פ״ח.
שהיה ר׳ ישמעאל אומר. במכילתא שהיה ר׳ אליעזר אומר ויש לתקן במכילתא כמו שהוא בדברי רבינו שהרי מובא בשם ר׳ אליעזר מאמר אחר. ובמכילתא שם במקום מה שהביא רבינו בשם ר׳ אליעזר מובא שם בשם ר׳ יצחק אולם גם בילקוט הגי׳ ר׳ אליעזר במקום ר׳ יצחק. וסוף המאמר שהביא רבינו מקורו ב״ק פ״ד ע״א.
חבורה כו׳. מכילתא וילקוט רמז של״ט, ועיין רש״י עה״ת.
השוה הכתוב. עד סוף הפסוק הוא במכילתא פרשה ט׳ וילקוט רמז של״ט.
יכול אפילו שן של חלב. שם, ועייו קידושין כ״א ע״א.
מיכן אמר ר׳ שמעון הרי דברים ק״ו. עיין מכילתא סוף פ״ט וילקוט רמז של״ט בפ׳ לחפשי ישלחנו מובא זה בשם ר׳ ישמעאל, אולם בילקוט תהלים רמז תתע״ה בפ׳ יסור יסרני הביא זה בשם המכילתא וגורס א״ר שמעון והלא דברים ק״ו כמו שהביא רבינו. ובכ״י פלארענץ מחק הסופר ואין להכיר אם הגי׳ היא ר׳ ישמעאל או ר׳ שמעון.
ד״א מתורתך תלמדנו. ברכות ה׳ ע״א.
הגדה מפני מה עבד כנעני יוצא בשן ועין. כוונתו למאמרם ב״ר פל״ו וירא חם אבי כנען ויגד א״ר יעקב בר זבדי מ״ט עבד יוצא בשן ועין מהכא ויגד.
אין לי אלא שור. מכילתא פ״י וילקוט רמז של״ט, ב״ק נ״ד ע״ב ורש״י עה״ת.
היינו דתנן. משנה ב״ק ל״ד ע״ב. קכ. הן העידו. עדיות פ״ו מ״א.
מנין לרבות כל המיתות כנגיחה. מכילתא וילקוט.
וכל המפקפק. עירובין כ״א ע״ב.
ממשמע שנאמר. ב״ק מ״א ע״א מכילתא ורש״י עה״ת.
את הטפל לבשרו. שם שם ע״ב.
כאדם כו׳. שם ע״א.
ר׳ יהודה בן בתירה אומר. כ״ה גם גי׳ הילקוט, אולם במכילתא לפנינו ר׳ יהודה אומר.
ד״א ובעל השור נקי. מכילתא וילקוט שם בשם שמעון בן עזאי ובגמרא ב״ק מ״א ע״ב הוא בשם ר׳ אליעזר.
רבן שמעון בן גמליאל. במכילתא וילקוט הגי׳ רבן גמליאל. ובב״ק מ״ב ע״א הגי׳ ר״ע.
בא הכתוב לחלק. מכילתא וילקוט סוף רמז של״ט.
מפורש בב״ק. דף ט״ו ע״א.
תמול חד. ב״ק כ״ג ע״ב.
איזהו תם. שם במשנה.
דברי ר׳ מאיר. במשנה דברי ר׳ יהודה מוקדם לדברי ר׳ מאיר.
מגיד שאינו חייב. מכילתא וילקוט.
קשרו במוסרה. מכילתא ומשנה ב״ק מ״ה ע״ב.
ומשנתינו דב״ק. הוספת רבינו.
אליבא דר״י קתני. עיין בגמרא שם. גם בדף נ״ה ע״ב. ועי׳ בהרא״ש ב״ק פ״ד סי׳ ו׳.
ר׳ אליעזר אומר. שם במשנה וע״ש בפירש״י.
להקיש ולדון ג״ש. מכילתא, ילקוט, ב״ק ט״ו ע״א.
ואע״פ דלא דיינינן דיני קנסות. עי׳ ב״ק ט״ו ע״ב.
האי מאן דבעי דמיקרי חסיד. ב״ק ל׳ ע״א ושם הגי׳ האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דניזקין.
וחסידים הראשונים. שם.
כדי שלא תוציאם המחרישה. בגמרא שם כדי שלא יעכב המחרישה, וכתבו שם חכמי התוס׳ בירושלמי מפרש כדי שלא תעלה המחרישה ע״כ. צ״ל תעלם, והוא בירושלמי ב״ק פ״ג ה״ג דף ג׳ ע״ג.
ומעשה באחד. ב״ק נ׳ ע״ב.
זקן אחד. בגמרא חסיד אחד.
וניתקל באותן האבנים. בגמרא והיה מהלך באותו רשות הרבים ונכשל באותן אבנים.
וזה שאמר הכתוב. הוספת רבינו.
ואומר אשרי איש. ע״ז י״ט ע״א.
למה נאמר שלא תאמר. מכילתא וילקוט רמז ש״מ.
ר״ע אומר. מכילתא וילקוט רמז שמ״א ובמשנה ריש סנהדרין.
יומת בידי שמים. מכילתא וילקוט.
היינו דתנן. סנהדרין ט״ו ע״א.
כדי לפוטרו. עד סוף הפסוק הוא במכילתא וילקוט.
למדנו אפילו הקטנים. מכילתא פי״א, ילקוט רמז שמ״א ורש״י עה״ת.
אפילו בנו של עצמו. המאמר משובש וכן היה כן במכילתא לפני בעל הילקוט וז״ל: אין לי אלא בנו ובתו של אחר, בנו ובתו של עצמו מנין ת״ל כמשפט הזה יעשה לו, ונרשם בצדו שצ״ל ת״ל או בן יגח או בת יגח, ואח״כ צ״ל כמשפט הזה יעשה לו, אין לי אלא ישראל גרים מנין ת״ל כמשפט הזה יעשה לו. ונמצא לנכון במכילתא לפנינו. ובמכילתא סיים ת״ל או בן יגח או בת יגח מכל מקום.
עבד ואמה כנעני. עד סוף הפסוק הוא במכילתא וילקוט ועי׳ רש״י עה״ת.
תנן התם. ריש ב״ק במשנה.
אין לי אלא פותח. עד סוף הכתוב מכילתא שם וילקוט שם. ועיין ב״ק ט׳ ע״ב, נ׳ ע״א, ל״א ע״א, נ״ב ע״א ונ״ד ע״א. וברש״י עה״ת.
מכל מקום. מכילתא. ועיין במאיר עין שכתב בעל ז״ר נדחק לפרש דאדלעיל קאי פירוש בין שנפל לפניו או לאחריו בין כרה ולא כסה ובין פתח ולא כסה, אבל האמת נראה לדעתי דהאי סתמא כר׳ יונתן דלעיל ריש פ״ו ופי׳ מכל מקום בין איש ובין אשה.
לרבות שוה כסף, ב״ק דף ז׳ ע״א.
לניזק מגיד הכתוב. מכילתא.
וכן מפורש בתלמוד. ב״ק דף י׳ ע״ב.
מטפלין בבהמה. בגמ׳ וכן בכ״י פלארענץ מטפלין בנבילה.
פתח הכתוב. ב״ק. ע״ב.
ואמרו רבותינו. ב״ק שם.
על כל חית השדה. וכן הוא בכ״י פ״ב ובכ״י פלארענץ. ובקרא כתיב חית הארץ.
ובכלל נגיפה. מכילתא פי״ב, ילקוט רמז שמ״א ועיין רש״י עה״ת.
להוציא של נכרי. מכילתא וע׳ ריש ב״ק.
אר״ע. כ״ה גם גי׳ הילקוט אבל במכילתא הגי׳ רבי אומר.
מיכן אמרו. מכילתא וילקוט שם. ולפנינו הגי׳ מכאן אמרו שור שוה מנה שנגח שור שוה מנה או שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים, נוטל חציו, שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים, נוטל כולו, שוה מאתים שנגח שור שוה מנה נוטל רבעו.
ר״ע אומר. עי׳ משנה ב״ק ל״ד ע״א, והגאון בעל איפת צדק הגיה במכילתא ר׳ יהודה עפ״י המשנה וגם בילקוט הגי׳ כמו שהביא רבינו.
ואעפ״כ. הוספת רבינו.
בא הכתוב לחלק. מכילתא ועי׳ לעיל פסוק ל״ד.
לפי שהיו הפרשיות שלמעלה נדרשות בסמוכין. כתיב בהן ווי״ן וכי ששה, וכן בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ. הגי׳ כתיב בהם וכי וכי ששה, וכאן ישאל השואל הלוא תשעה וכי הם. וכי ימכור (כא ז) וכי יזיד (יד) וכי יריבן (יח) וכי יכה (כ) וכי ינצו (כב) וכי יכה (כו) וכי יגח (כח) וכי יפתח (לג) וכי יגף (לה) ולדעתי יש לתקן כתיב בהן ווי״ן וכי ו׳ ר״ל וכי בוי״ו והמעתיק הציג במקום אות ו׳ מלת ששה כי חשב שכוונת רבינו על מספר ששה.
הוצרכה פרשה זו. עיין במכילתא שם וילקוט רמז שמ״ב.
אם הטובח חייב. מכילתא.
א״ר מאיר. מכילתא וילקוט וב״ק דף ע״ט ע״ב ורש״י עה״ת.
ר״ע אומר. מכילתא שם ועי׳ רש״י עה״ת, ועיין ב״ק ס״ז ע״ב: