Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Exodus
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בנוהג שבעולם. עי׳ תנחומא ריש תרומה ומובא גם בס׳ והזהיר תרומה דף ע״ו ע״ב.
שני תגרין מוכרין ב׳ מיני תגרות. בתנתומא שני פרגמטוטין עומדים זה עם זה אחד בידו מטכסא ואחד בידו פלפלין כו׳. ומלת פלפלין בתנחומא נראה כי בא פנימה מאיזה מעתיק. ונמצא לנכון בילקוט רמז שס״ג זה לוקח מטכסא וזה לוקת אולוסירק׳ [צ״ל אולוסריקון]. ופי׳ ביוני כלו משי מורכב מן אולו שפי׳ ביוני כולו ומן סריקון שפי׳ משי וגם מטכסא פי׳ ביוני משי שלא נעבד עדיין. ובס׳ והזהיר תרומה דף ע״ז ע״א מובא מאמר התנחומא וגורס זה בידו סידוקין. ויש לתקן שצ״ל סירוקין כמו שהעירותי במחברת כבוד הלבנון שנה עשירית מחברת ראשונה צד י״ג.
ד״א לקח טוב שהרי כל סחורה שבעולם. תנחומא וילקוט. ובס׳ והזהיר שם.
ד״א לקת טוב. שם.
אני נתתי לכם את תורתי וקחו גם אותי. בתנחומא וילקוט אמר להן הקב״ה לישראל התורה שלי ונטלתם אותה קחו אותי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה.
תנן התם. ריש תרומות מובא בתנתומא שם.
אמר רשב״ל. תנחומא וילקוט והמאמר נובע מירושלמי תרומה פ״א ה״א, ושם איתא ר׳ שמואל בר נחמן.
דבר אל בני ישראל פרט לחרש שאינו שומע ואינו מדבר. כ״ה בתנחומא, אולם בירושלמי הגי׳ אשר ידבנו לבו פרט לחרש ולשוטה.
משלהם. תנחומא וילקוט.
והנכרי מנין. בתנחומא הגי׳ ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשותו דכתיב דבר אל בני ישראל יצא נכרי שאינו ישראל.
על שם חיבה. דברי רבינו מדנפשי׳.
כל מקום שנאמר לי. תנחומא וילקוט וס׳ והזהיר.
כדרב טבאי אמר ר׳ יאשיה דאמר ג׳ תרומות כו׳. כ״ה בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב (ובכ״י פ״ב כדר׳ טבאי בר׳ יאשיה) וזה ליתא בתנחומא לפנינו ואין ספק שהיה כן בילמדנו. והמאמר הזה מקורו בירושלמי שקלים פ״א ה״א ושם הוא בשם ר׳ חגי בשם ר׳ שמואל בר נחמן שלש תרומות נאמרו בפרשה הזאת תרומת אדנים ותרומת שקלים ותרומת המשכן, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה זו תרומת אדנים, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי זו תרומת שקלים, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זו תרומת המשכן, ועי׳ ברש״י עה״ת.
אמר הקב״ה אני העמדתי לכם י״ג דברים. עי׳ תנחומא ובעץ יוסף שם. ובילקוט וס׳ והזהיר דף ע״ז ע״ב.
שהיא עתידה להשתמש. עי׳ בתנחומא ארז״ל המלכות הזו עתידה להשתמש במטבע של חרס.
שהדינרין שלהם נחשת. הוספת רבינו.
תכלת אלו ישראל. עד סוף הכתוב ליתא בתנחומא לפנינו.
דכתיב ביה פתיל תכלת. כ״ה בכ״י פלארענץ.
וכתיב ביה. כ״ה בכ״י פ״ב וחסר גם בכ״י פלארענץ.
אלו מלכי אדום שמשכה מלכותן על ישראל. כ״ה גם בכ״י פלארענץ. ובכ״י פ״ב הגי׳ אלו מלכי אדום שמנגיניהם מאודמים שנמשכה מלכותם על ישראל. ודרש מאדמים מלכי אדום.
ועורות תחשים שערערו. דרש עורות שעירערו. ודרש עצי מלשון עצה ושטים מן שטה.
כריח ניחוח. כ״ה גם בכ״י פ״ב ופלארענץ ובקרא כתיב בריח ניחוח.
זה אבני כדכוד. הוספתי כמו שהוא בכ״י פ״ב ׳ וחסר גם בכ״י פלארענץ.
ולעולם הבא. בכ״י פלארענץ הגי׳ ולעתיד לבוא.
באמה של ששה טפחים. ב״ב י״ד ע״א.
אוגרות בארון. בילקוט רמז שס״ז הגי׳ אוגדות ובגמרא ב״ב שם הגי׳ אוכלות. וע״ש בפירש״י שפי׳ אוכלות תופסות. ובגמרא שם במאמר ר׳ יהודה ג״כ הגי׳ כמה לוחות אוגדות בארון ונרשם בצדו נ״א אוכלות. ולהלן גורס רבינו ג״כ כמה לוחות אוכלות בארון.
בב״ב פ״ק. דף י״ד ע״א.
מיכן אמרו. ב״ב שם.
שאלו את רבי. שם.
מיכן אמרו. יומא ע״ב ע״ב.
עליון הוא כתר התורה. עי׳ רש״י עה״ת זר זהב כמין כתר מוקף לו סביב כו׳ והוא סימן לכתר תורה. ועי׳ יומא שם א״ר יוחנן שלשה זירים הן וע״ש בפירש״י שכתב שלשה זירים נעשה בכלי הקודש, של מזבח סימן לכתר כהונה, ושל ארון סימן לכתר תורה, ושל שלחן סימן לכתר מלכות, והשלחן הוא סימן לעושר מלכים. וכן במדרש שמ״ר פל״ד ארשב״י ג׳ כתרים הם כתר מלכות זה השלחן כתר כהונה זה המזבח וכתר תורה זה הארון.
שבכולם לא נאמר אלא ועשית לו. וכן הוא במדרש שמ״ר שם ומפני מה בכולן כתיב ועשית לו ובארון כתיב ועשית עליו ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכולן זכה אדם לתורה כאילו זכה לכולן ע״כ.
זכה שהוא לומד ומקיים כו׳. יומא ע״ב ע״ב ר״י רמי כתיב זר וקרינן זיר זכה (פירש״י ללמוד לשמה ולקיימה) נעשית לו זיר, לא זכה זרה הימנו (פירש״י משתכחת ממנו) וכן במדרש שמ״ר פל״ד למה נכתבים זר ונקראים זר. (דה״ל למיכתב זיר ביו״ד שהציר״ה מושך אחריו יו״ד).
אלו המסייעין את עוסקי התורה כו׳. המאמר הזה מובא ברבינו בחיי על התורה ושם הלשון יותר מתוקן וז״ל: ויש לפרש עוד ועשו ארון עצי שטים אלו המסייעין לעוסקי תורה. וצפית אותו זהב טהור על שם שהקב״ה עתיד לעשות צל לשניהם יחד לעוסקי התורה ולמסייע אותם, שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף, וכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה כו׳ והבאת את הבדים בטבעות אלו ההמון שחייבין להעמיד ולהחזיק לומדי תורה כו׳.
מיכן שתלמידי חכמים שבעיר. עי׳ יומא ע״ב ע״ב.
מכאן שהמסיר בדי הארון. עי׳ יומא ע״ב ע״א.
למדנו עוביה טפח. סוכה ה׳ ע״א.
כתיב הכא פני. סוכה שם. לח. וכן כיוצא בזה. מכילתא דבחדש פ״ז ספרי תצא פי׳ רל״ג ירוש׳ גדרים פ״ג ה״ב ושבועות פ״ג ה״י.
שנאמר כנף הכרוב האחד נוגע בקיר מזה. אין זה לשון הכתוב וצ״ל שנאמר ותגע כנף האחד בקיר וכנף הכרוב השני נוגעת בקיר השני (מ״א ו כז). וראיתי בכ״י פלארענץ מובא לנכון שנאמר כנף, [צ״ל והכנף] הכרוב שני [צ״ל השני] נוגעת בקיר [השני] וכנפיהם אל תוך הבית נוגעת כנף אל כנף. לט. להראות לישראל חיבה. יומא נ״ד ע״א ועי׳ ב״ב צ״ט ע״א ברשב״ם ד״ה כאן.
להביא שברי לוחות. ב״ב מ״ד ע״ב. מ. שנאמר זכרו. הוספתי כמו שהוא בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ. והשמיט המעתיק מן אחר עד אחר. וכל המאמר מן שמא תאמר מן ספרא ויקרא פ״ב.
במס׳ מנחות. דף צ״ו ע״א במשנה.
ובגמרא. במנחות שם.
זה כתר שני. היינו כתר מלכות, ועי׳ רש״י עה״ת שכתב סימן לכתר מלכות שהשלחן שם עושר וגדולה כמו שאומרים שלחן מלכים ועי׳ לעיל הערה ל״א שהבאתי דברי רש״י מיומא ע״ב ע״ב ע״ש.
זר הארון. היינו כתר התורה.
כדברי ר׳ יהודה. עיין מנחות צ״ו ע״ב. ובכ״י פ״ב הגי׳ כדברי ר׳ יוסי הגלילי ובכ״י פלארענץ כדברי ר׳ יוסי וכן עיקר. מה. שהיו מוציאין השלחן. מנחות כ״ט ע״א.
במס׳ מנחות. דף צ״ו ע״א במשנה.
ואמרינן בתלמוד. דף צ״ז ע״א.
קשותיו אלו הסניפין. עי׳ רש״י עה״ת ובתוס׳ מנחות צ״ו ע״ב ד״ה לא.
וכולא שמעתתא. הוספתי עפ״י כ״י פלארענץ והמעתיק השמיט מן את הלחם עד את הלחם.
נ) שהיה משים הקשות. עד והמבין יבין הוספת רבינו.
תנן התם. כלים פי״ו מ״י מנחות צ״ז ע״א.
ר׳ מאיר סבר. עי׳ ברש״י בגמרא מנחות שם.
זה באמה בת חמשה. בכ״י פלארענץ בטעות זה באמה בת ששה.
תנן התם סידר את הלחם. מנחות ק׳ ע״א במשנה.
והקטיר את הבזיכין בשבת כיצד יעשה. במשנה הגי׳ והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה, ורשם הגאון הרי״ב בצדו עיין רש״י ביומא כ״ט ע״ב דמוחק זה והעיד כך בשם הר״ח דלא גרסי פסולה עכ״ל ויש להביא ראיה כי גם רבינו טוביה לא גריס כן במשנה ושם במשנה הגי׳ ימים רבים.
ותנן נמי ארבעה כהנים. משנה מנחות צ״ט ע״ב.
הנכנסים והיוצאים. במשנה המכניסים והמוציאין.
בתוך טפחו של זה. במשנה כנגד טפחו של זה. ונרשם בצדו בשבת קל״ג ע״א ומנחות ז׳ ע״ב איתא בצד טפחו של זה.
ר׳ יוסי אומר. עד תניא ר׳ יוסי אומר נשמט בכ״י פלארענץ ע״י שגגת המעתיק.
תניא ר׳ יוסי אומר. מנחות שם.
אמר ר׳ אמי. שם.
שאל בן דמא. שם.
את רבי יהושע. כ״ה גם בכ״י פ״ב. ובגמרא ובכ״י פלארענץ הגי׳ את רבי ישמעאל.
תנן התם שבעה קני המנורה. מנחות כ״ח ע״א במשנה.
מ״ט הויה כתיב בהו. גמרא שם ופירש״י הויה כתיב בהו כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו (שמות כ״ה:ל״ו).
תנו רבנן. גמרא שם ותוספתא חולין פ״א.
הגרוטאות. רש״י כתב זהב שבור. ובאמת המלה יונית ********* ופי׳ שברי כלי מתכות עיין ערוך.
אמר שמואל משמיה דסבא. מנחות כ״ח ע״ב ושם גרסי׳ גבהה של מנורה וברייתא דמלאכת המשכן פ״י ורש״י עה״ת ובכ״י פלארענץ בטעות משמיה דרבא. ויש שינוי גדול בין גי׳ רבינו לגי׳ הגמ׳ שלגי׳ רבינו כל מקום חלק היה טפחיים וטפחיים חלק שבין ג׳ טפחים האחרונים ובין טפח כפתר ושני קנים האחרונים לא גרס ולגי׳ הגמ׳ אינו כן ע״ש.
כמין כוסות אלכסנדריים. פירש״י שנעשה באלכסנדריא של מצרים וארוכין וקצרים הן.
כמין תפוחי הברותין. בגמרא שם כמין תפוחי הברתיים רש״י גורס הכרתים וכתב שם מקום. וגם בילקוט רמז שס״ט הגי׳ הכרתים. ובמנחות ס״ג ע״א הגי׳ תפוחי הברתים. ובערוך ערך תפוח הביא המאמר הזה וגורס תפותי הברייתס, ופי׳ כמין תפוחי הברייתם שרחבן יתר על עביין.
במנחות. דף כ״ח ע״ב.
כדמתרץ בגמרא. שם.
כנגד ז׳ ימי בראשית. עיין רבינו בתיי.
כמו ותעל משאת העיר השמימה. וכן מובא בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ ואין זה לשון הכתוב. רק ותעל שועת העיר השמים (ש״א ה יב) ויש לתקן והנה עלה כליל העיר השמימה (שופטים כ מ).
מלמד שכולם. מגילה כ״א ע״ב ועיין מנחות צ״ח ע״ב: