כל מקום. ב״ר פ״ל, תנחומא שמות בשם ר׳ לוי. ועיין שמ״ר כל מי שכתוב בו היה מתוקן לכך ובתנחומא הלשון משובש ר״י אומר כל מי שנאמר בו היה זן ופרנס. גם פה היה כתוב כמו במדרש כל שכתוב בו היה מתוקן לכך כמו שתראה ממה שמסיים בתנחומא שם. רק מגיה אחד ראה בב״ר פ״ל שסיים שם רבנן אמרין כל מי שנאמר בו היה זן ופרנס והשמיט המלות ״מתוקן לכך״ והציג תחתיהן ״זן ופרנס״ ולא ראה סיום המאמר.

יעקב אבינו נתגדל מן הצאן כו׳. עיין ילקוט רמז קס״ט בשם תנחומא. וחסר לפנינו. כתיב ה׳ צדיק יבחן אר״י במה בוחן את הצדיקים במרעה, דוד נבחן במרעה כו׳, עמוס נבחן כו׳, אף משה נבחן כו׳.

ויאמר ה׳ אלי. וכן מובא בכ״י פלארענץ ובקרא כתיב ויאמר אלי ה׳.

על עמי ישראל. וכ״ה בכ״י פלארענץ ובקרא כתיב אל עמי ישראל.

א״ר יוחנן. כ״ה בתנחומא, אבל בשמ״ר פ״ב א״ר יהושע למה היה רודף למדבר יש לתקן שצ״ל א״ר יוחנן והי׳ כתוב בר״ת אר״י והמדפיס הציג א״ר יהושע במקום א״ר יוחנן, והילקוט רמז קס״ט השמיט שם האומר.

שנאמר מי זאת עולה מן המדבר.בתנחומא סיים מי זאת עולה עלייה מן המדבר, וכן הוא בחזית על הכתוב הזה, ומפרשו עולה לשון מעלה.

ד״א כו׳ הרחיק את הצאן. בילקוט רמז קס״ט הביא בשם התנחומא ולפנינו חסר בתנחומא, וינהג הצאן אחר המדבר להרחיק מן הגזל, וגם רש״י בפי׳ עה״ת הביא אחר המדבר להתרחק מן הגזל שלא ירעו בשדות אחרים ע״כ. והיו גם לפני רש״י בתנחומא הנקרא ילמדנו.

על שם שהי׳ עתיד ההר הזה להגלות. עי׳ ספרי דברים סי׳ כ״ב בפ׳ ויבואו עד נחל אשכול ויבוא הר האלהים חורבה מגיד שנקרא ע״ש סופו.

שיצאת ממנו חרבה לאו״ה. שבת פ״ט ע״ב, וילקוט רמז קס״ט בשם מדרש אבכיר, ובמדרש שמ״ר איתא ורשב״נ אמר שמשם נטלו או״ה איפופסין שלהם שנאמר והגוים חרוב יחרבו, מחורב יחרבו. והמאמר הזה נובע ממדרש ילמדנו כמו שתראה בערוך ערך אפופסים הביא וז״ל: בילמדנו בפסקא ומשה היה רועה ולא עוד אלא שנטלו אפופסין. (זה נמצא גם לפנינו בתנחומא). ועוד שם וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני הר סיני שבו נשתנאו או״ה להקב״ה ונתן להם אפופסין והגוים חרוב יחרבו אראב״כ בשם ר״י והגוים מחורב יחרבו שנטלו אפופסין משם. ופי׳ אפופסין ביווני גזר דין.

ד״א שמהר חורב יצאו ארבע מיתות ב״ד. בילקוט רמז קס״ט הביא בשם מדרש אבכיר חורב שמשם נתחייבו בעל חרבות כגון רוצח ונואף ונואפת. ובשמ״ר איתא הר חורב שממנו נטלו סנהדרין רשות להרוג בחרב.

ד״א חרבה. עד כיון שהגיע חסר בכ״י פלארענץ.

כדי ללבבו. תנחומא שמות ושמ״ר פ״ב, ילקוט רמז קס״ט בשם התנחומא.

לפי שהיו ישראל בשעבוד בתוך קוצים. עיין תנחומא שם, וילקוט שם, ושמ״ר פ״ב, וכן רש״י עה״ת הביא וז״ל מתוך הסנה ולא אילן אחר משום עמו אנכי בצרה.

לשון שנאה. שבת פ״ט ע״ב.

ד״א הסנה מנינו ק״כ. וכן הוא בשמ״ר פ״ב ד״א מתוך הסנה רמז לו שיחי׳ ק״כ שנה כמנין הסנה. והמסדר משמ״ר לקח זה מדברי רבינו טובי׳, או מקור אחד הי׳ לשניהם ונמצא לפניהם באיזה מדרש הנאבד.

ד״א הסנה הזה קוציו כפופים. בילקוט רמז קס״ט מובא זה בשם מדרש אבכיר, וכן בשמ״ר פ״ב מובא זה בשם ר׳ פנחס הכהן בר חמא, ובעל הילקוט השמיט שם האומר כדרכו.

מיכן אמרו האש כו׳. תנחומא שמות ושמ״ר פ״ב.

מעלה להבים. בתנחומא ושמ״ר הגי׳ מעלה לולבין ועיין ביפ״ת, ובכ״י פלארענץ מעלה לחלבים.

צורפת. וכ״ה בכ״י פלארענץ, ובתנחומא ושמ״ר הגי׳ שורפת עיין ביפ״ת.

אמר ר״ל צוארו עיקם לראות. תנחומא שמות, שמ״ר פ״ב רשב״ל אמר הפך פניו והביט.

לשון חבה, ספרא ויקרא פ״א תוספתא ברכות פ״א ב״ר פנ״ו, שמ״ר פ״ב, במ״ר פי״ד, וילקוט רמז ק״ע.

אמר לו הקב״ה. תנחומא שמות וילקוט רמז קס״ט.

עדיין לא קרב הזמן כו׳. כי אין הלום אלא מלכות.

ארשב״נ א״ר יונתן. ברכות ז׳ ע״א, ועיין פסיקתא פסקא אחרי מות ובהערה קי״ד.

לפי שאין בשר המת מרגיש באיזמל. שבת י״ג ע״ב.

עשר ירידות. עיין אדר״נ פל״ד פדר״א פי״ד. וכן תמצא בב״ר פל״ח על וירד ה׳ לראות, ופמ״ח על ארדה נא, אחת מעשר ירידות האמורות בתורה, ובספרי בהעלותך סי׳ צ״ג וירדתי זו אחת מעשר ירידות שכתובות בתורה. וכן מובא בילקוט בראשית רמז כ״ז. ותמצא שינוים וחלופי גירסאות.

ו׳ וירד ה׳ בענן. עד ט׳ וירד ה׳ בעמוד ענן חסר בכ״י פלארענץ

טובה לחיים טובה למתים וכפר אדמתו עמו. בכ״י פלארענץ הגי׳ טובה לחיים שנאמר ובל יאמר שכן חליתי (ישעיה לג כד) ואומר וכפר אדמתו עמו (דברים לב מג). עיין כתובות קי״א ע״א.

שנקראת ארץ צבי. עיין כתובות קי״ב ע״א ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי למה א״י נמשלה לצבי, וספרי ריש עקב סי׳ ל״ז.

כשם שהצבי אין עורו מחזיק. כתובות שם.

ד״א כשם שהצבי הזה. שם, ובכ״י פלארענץ חסר מן ד״א עד אל ארץ זבת חלב.

אמר לפניו רבש״ע כמה קטנים יש בהם. בתנחומא שמות עה״כ וינהג את הצאן א״ל משה הגידה לי שאהבה נפשי, כמה חיות יש בהן כמה מעוברות בהן כמה אגודות התקנת להן כמה רקוחים התקנת למעוברות שבהם. ובשמ״ר פ״ג עה״כ ויאמר משה אל האלהים מי אנכי נמצא המאמר הזה קצת באריכות יותר. כמה חיות יש בהן, כמה מעוברות יש בהן, כמה תינוקות יש בהן, כמה מיני מזונות התקנת להם לחיות שבהן, כמה מיני רכוכין התקנת למעוברות, כמה קליות ואגוזין התקנת לתינוקות. ועיין בחזית פ״א בפ׳ הגידה לי שאהבה נפשי. ובמקום כמה מיני אנונס התקנת להם. השמיט בעל המסדר משמ״ר והציג כמה מיני מזונות.

כמה זקנים יש בהם. בכ״י פלארענץ כמה זקנים וזקינות יש בהם כמה עוברות יש בהם.

כמה תפנוקין התקנת. מעדני מלך תרגום תפנוקי מלכא, והוא מלשון מפנק מנער עבדו (משלי כט כא) ענינו עדון ותענוג.

מיני תרגימא. המלה יונית (τραγημα) מגדים ומיני פירות מובאים בקנוח סעודה וכ״כ המוספי:

מי שברא. מכילתא בשלח דויסעו פ״ב.

וכבר היה בישראל מסורת. עיין בראשית נ׳ כ״ד בדברי רבינו שם.

אמור להם אני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות זה. ברכות ט׳ ע״ב ורש״י עה״ת.

בשעבוד ד׳ מלכיות. בכ״י פלארענץ בשעבוד ד׳ גליות.

כדגרסי׳ במס׳ שבועות דף ל״ה ע״א. ומס׳ סופרים פ״ד ה״א.

לעלם כתיב. קידושין ע״א ע״א, ופירש״י לעלם להעלים.

לא כשהוא נכתב. קידושין שם.

דגרסי׳ במס׳ קדושין. שם.

לבניהם. המלה הזאת ליתא בגמרא.

והוא השם אב״ג ית״ץ קר״ע שטץ וכוליה קדוש ומקודש. הוא הוספת רבינו, ורש״י בגמרא שם הודה וכתב שם י״ב ומ״ב לא פרשו לנו. ורבינו הציג רק ההתחלה ובעלי הקבלה הביאו שהוא אבג יתץ קרע שטן נגד יכש בטר צתג חקב טנע יגל פזק שקו צית אשר בכללם הם מ״ב. ועיין במורה פרק ס״ב וע״ש בנרבוני. וברש״י ע״ז י״ז ע״ב הוגה את השם באותיותיו פי׳ דורשו במ״ב ועושה מה שלבו חפץ. וכן תמצא ששמו של הקב״ה הוא ע״ב אותיות עיין בדברי רבינו להלן בשלח י״ד כ״א וברש״י סוכה מ״ה ע״א ד״ה אני והו. ובזוהר בשלח. ובפסיקתא פסקא החודש ובהערה קע״ו.

ודבורו בנחת עם הבריות. חסר בגמרא שם ומובא בהרמב״ם במו״נ שם.

ותלמודו מתקיים בידו. חסר בגמרא ומובא מהרמב״ם שם.

ולמה אנו כותבין השם בג׳ יודי״ן. מובא במנחת יהודה מרבינו יהודה ב״ר אליעזר נדפס בדעת זקנים על התורה על הכתוב זה שמי לעולם. וז״ל כתוב בלקח טוב וז״ל למה אנו כותבין השם הגדול בג׳ יודין יו״ד של שדי, ויו״ד של אהיה ויו״ד של אלהים ע״ש. ובפרשת נשא דף מ״א ע״ד כתב רבינו וז״ל וכנגד שלש יודי״ן יברכך יאר ישא כותבין את השם בשלש יודי״ן עכ״ל.

מעולם לא פסקה. המאמר שהסגרתי הוספתי עפ״י כ״י פלארענץ ופ״ב, ומלקוט רמז קע״ב הובא בשם הספרי לך ואספת את זקני ישראל, לא במקום אחד ולא בשני מקומות המקום חולק כבוד לזקנים בכל מקום אתה מוצא שהקב״ה חולק כבוד לזקנים דכתיב אספה לי שבעים איש מזקני ישראל כו׳ והוא לפנינו בספרי בהעלותך סי׳ צ״ב. וגם בתנחומא שמות תני רשב״י בכמה מקומות שנינו שחלק הקב״ה כבוד לזקנים כו׳ כוונת התנחומא אל המאמר מספרי.

זה המטבע שטבע להם יוסף הצדיק. תנחומא שמות עה״כ וילך משה ואהרן ויאספו. שמ״ר פ״ג ופדר״א פמ״ח ורש״י עה״ת שמות ג׳ י״ח ויש לתקן ברש״י שם במקום מיעקב ומיוסף צ״ל מיעקב ליוסף כמו שהוא לנכון בתנחומא.

בחרתיך. בכ״י לפנינו כתוב בחנתיך ובכ״י פלארענץ מובא לנכון בחרתיך, ובכ״י פ״ב חסר כל הדרוש על הכתוב הזה.

אל מקום הכנעני. וכן מובא בכ״י פלארענץ, ובקרא כתיב אל ארץ הכנעני.

י׳ עשר מכות.וכן הביא הבחיי אלהי העבריים ע״ד הפשט תוספת היו״ד רמז לעשרה מכות שעתיד ליהביא על מצרים. עכ״ל. והוא מדברי רבינו טובי׳ וכן במדרש שמ״ר פ״ג אלהי העבריים, למה קורא אותם עבריים על שם שעברו ים. לקוח ג״כ מדברי רבינו טובי׳.

ובשנת ארבעת אלפים כו׳. כ״ה גם בכ״י פלארענץ ובכ״י פ״ב ובכ״י שני הנמצא בפ״ב קובץ 245. אולם בשם הגדולים ח״א מערכת ט׳ אות ד׳ מובא זה בטעות, וז״ל שם אחר זמן רב בא לידי פסיקתא זוטרתא כ״י מבראשית ושמות וכתב שם פ׳ שמות וז״ל: בשנת ד׳ אלפים תת״ן שהיא אלף ופ״ח לחרבן כו׳ יש לתקן בדבריו שצ״ל שהיא אלף וכ״ב לתרבן או צ״ל ד״א תתנ״ו שהיא אלף וכ״ח לחרבן וא״כ ראה כ״י אחד מוקדמת בשנה אחת. ומה שהגהתי שצ״ל וכ״ח לחרבן כי ידוע שחרבן בית שני היתה בשנת ג״א תתכ״ח ואם תחשוב לזה אלף וכ״ח יעלה החשבון ד״א תתנ״ו. עיין במבוא.

מרנא ורבנא טוביהו בנו של רבינו הגדול אליעזר זצ״ל, הבין בספרי אלקינו ונתן את לבו. בכ״י פ״ב לא נמצאים המלות מרנא ורבנא, ובכ״י פלארענץ כתוב אני טוביהו בנו של רבינו אליעזר בינותי בספרי אלהינו ואתנה את לבי ובכ״י שני הנמצא בפ״ב קובץ כתוב אני טוביהו בנו של הרב הגדול ר׳ אליעזר ז״ל בינותי כו׳. וכן הרב בעל שם הגדולים אות ט׳ סי׳ ד׳ הביא ג״כ בשם פסיקתא זוטרתא כ״י אני טוביה בנו של רבינו אליעזר הגדול ז״ל בינותי בספר אלהינו ואתנה לבי על אורך גלותנו כו׳.

ואנו מביטים לצור ישענו. בכ״י פלארענץ ואנו מובטחים.

כמצולה זו שאין בה דגים. ברכות ט׳ ע״ב והוא דברי ר״ל שם, ופירש״י כמו מצולות ים, כלומר בתוך התהום אין מצוין דגים אלא על שפת הים היכא דאיכא מזון.