שהרי הכרכב היה בחצי המזבח. עי׳ זבחים נ״ג ע״א.

עד חצי המזבח. זבחים ס״ב ע״א ועיין רש״י עה״ת תרומה כ״ז ה׳.

פי׳ כרכב הוא הסובב. גמרא שם. ומן פי׳ כרכב הוא הסובב עד ומעלן למערכה לא נמצא בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ. ובכ״י פ״ב נמצא הוספה אשר ליתא בכ״י שלפנינו וגם בכ״י פלארענץ ליתא וכך הוא: וחוט של סיקרא היה חוגרו באמצע והוא מקום מכבר במקומו והיה החוט חמש אמה ביסוד ושלש אמה בקיסר (צ״ל כרכב) ואמה סובב ושם היו נותנים דמים הנמצים לאמה [צ״ל למטה] ומחוט הסיקרא ולמעלה חמש אמות אמה קרנות ושלש אמות ברקים ואמה כולו עורב [צ״ל כליא עורב] כו׳ פירש צורת עוף מונעם ע״כ. והמאמר הזה הוא בברייתא דמלאכת המשכן פרק י״א ומובא בילקוט תצוה רמז שפ״ה בשם ברייתא דמ״ה וכן מובא בס׳ והזהיר צ״ז ע״א. ולפנינו בברייתא ובילקוט הגי׳ הניתנין למטה במקום לפנינו הנמצים, ובס׳ והזהיר נאמר הנמצאים. ובמקום שלפנינו ושלש אמות בקיסר ובילקוט ושלש אמות ברקים אולם בברייתא דמ״ה וכן בס׳ והזהיר נאמר וג׳ אמות כרכוב וכן ראיתי בילקוט דפוס ליווארנע ובילקוט נרשם בצדו ברקום פי׳ בנין והוא לקוח מהערוך ערך ברקא ג׳ אמנם יותר נכון הגי׳ וג׳ אמות כרכוב כי מלת ברקום אין לה שחר. ובמקום כולו עורב תקנתי שצ״ל כליא עורב והוא מלשון המשנה מדות פ״ד מ״ו. ואמה כלה עורב וע״ש בפי׳ הרמב״ם. והערוך כתב וז״ל: לפי שבמקדש ראשון שהיתה קדושתו בכל הקהל והיתה השכינה שרויה בו לא היו עופות פורחות עליו אבל במקדש שני פחדו שמא אין קדושתו כקדושת הראשון ושמא יפרחו העופות על המקדש וישליכו שם דבר טומאה ועשו צורה להפריח העופות מגג ההיכל וקראו אותה כלה עורב כלומר זו מונעת העורבים מלפרוח על גג ההיכל וזו צורה כדרך שעושין עכשיו שומרי הזרעים עכ״ל. ועיין תוס׳ שבת צ׳ ע״א ד״ה מכליא עורב. מנחות ק״ז ד״ה כליא, ערכין ו׳ ע״א. ובילקוט רמז שפ״ה יש לתקן במקום ואמה כליה מעורב צ״ל ואמה כלה עורב. ומה שהביא רבינו צורת עוף מונעם צ״ל מונעם מלפרוח.

כיצד היה מעמיד את החצר. ברייתא דמלאכת המשכן פרק ה׳, ילקוט תרומה רמז שע״ד וס׳ והזהיר פ״ח ע״א.

והיה נותן את הקלעים. בכ״י פלארענץ את הקנטרסים. וכ״ה בברייתא דמ״ה והיא מלה יונית χουτος שפי׳ עץ ארוך ועיין רש״י תרומה כ״ז י׳ ובענפי יהודה בס׳ והזהיר שם:

שהיה פתח זה שלא כנגד פתח אחר. בילקוט בלק רמז תשע״א הביא בשם ילמדנו ולא היה אחד מהם פותח פתחו כנגד פתחו של חבירו. ועיין ב״ב ס׳ ע״א. ו. שהרי אמרו. ב״ב ב׳ ע״ב.

וכן אמרו חכמים. ב״ב שם. ז. משכן המדבר ומשכן שילה, וכן רש״י בלק כ״ד ה׳ הביא ד״א מה טובו אהליך מה טובו אהל שילה ובית עולמים בישובן שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליכם ועיין תנחומא משפטים.

שהרי כנגד כל מעשה בראשית היתה מלאכת המשכן. עיין תנחומא ריש פקודי א״ר יעקב בר׳ אסי בשביל ששקול כנגד בריאת עולם כיצד כו׳.

ותכל כל עבודת המשכן אהל מועד. במקרא כתיב ותכל כל עבודת משכן אהל מועד.

אמר משה רבינו לפני הקב״ה. תנחומא פקודי אות ה׳, שמ״ר פל״א, ילקוט ריש פקודי בשם התנחומא.

אמר לו הקב״ה עשה משכן לדברות. בתנחומא פקודי ובשמ״ר שם אמר משה רבון העולם עשינו את מלאכת המשכן והותרנו מה נעשה בנותר, א״ל לך ועשה בהם משכן לעדות, הלך משה ועשה בהן. ובילקוט הביא כנוסחת רבינו עשה משכן לדברות. ועיין ביפ״ת שמפרש עפ״י מדרש אבכיר הובא בילקוט בהעלותך פסוק אספה לי שבעים איש שני אהלים עשו אהל לעבודה ואהל לדברות כמדת הפנימי כך היה החיצון כו׳.

שנתמשכן על ידיהם. תנחומא ושמ״ר שם בשם ר׳ שמואל בר מרתה.

הוא שאמרו אנשי כנה״ג חבול חבלנו לך. בשמ״ר נוסף ואין חבול אלא משכון שנאמר לא יחבול רחים ורכב (דברים כ״ד:ו׳).

עדות הוא לכל באי העולם. תנחומא ושמ״ר ובמדרש שמ״ר מובא זה בשם ר׳ שמעון בר׳ ישמעאל.

משל למטרונית. תנחומא ושמ״ר, ובשמ״ר מובא המשל בשם ר׳ יצחק.

כיון שנגמרת מלאכת המשכן. תנחומא פקודי אות ז׳ ושמ״ר שם.

מיכן שאין ממנין לעשות שררה על הציבור. שקלים פ״ה מ״ג.

וזו שאילה שאל. בכורות ה׳ ע״א וע״ש בפירש״י.

דכתיב בקע לגלגולת. הוספתי עפ״י כ״י פלארענץ.

ולמה נחלקו בפסוק לד׳ חלקים. ראיתי בכ״י פלארענץ שינויים וכך כתוב שם: ולמה נחלקו ללמוד סלעו של קודש קודם שהוסיפו עליו חמשה ועשרים הוא מנה של קודש לאחר שהוסיפו עליו שתות שהוא שתות מלבד חמשה ועשרים לכך נאמרו אלו השיעורים ללמדנו המנה של הדיוט והמנה של הקדש לאחר שניתוספו עליהם ולמדנו הככר שהוא ששים מנה לכך נאמר לכם הוא להקדש ולא להגרים הנה למדנו לשלשת אלפים איש שהם מביאים ככר לשלשת מאות אלף מאת ככר וכן לשלש מאות הרי לשלש מאות מאתים ככר לשלשת אלפים ככר לחמש מאות וחמשים כל מאה איש נותנים שני מנה הרי אחד עשר מנה. ואחר כך מתחיל כמו בכ״י שלפנינו לפיכך שאל אותו הגמון לר׳ יוחנן בן זכאי אתה מוצא כאן כו׳.

בבכורות בפ״ק, דף ה׳ ע״א: