כל הבורח מן השררה. וכן הביא בח״ב דף ב׳ ע״ג וכן מובא בילקוט ריש ויקרא והוא מתנחומא וכן בילקוט שמואל רמז קי״א מובא כן בשם התנחומא. ובגמרא עירובין י״ג ע״ב הגי׳ כל הבורח מן הגדולה גדולה מחזרת אחריו.

כתיב מזה. כי הקרי מה זה.

כלומר מזה אתה ראוי ללקות. תנחומא שמות ושמ״ר פ״ג ורש״י עה״ת.

אמר לו הקב״ה. תנחומא שמות ושמ״ר פ״ג ועיין שבת צ״ז ע״א.

שכל המוציא שם רע על חבירו לוקה בה. עיין שבת שם.

המוציא רע. דרש המצורע נוטריקון. ועיין ספרא מצורע פ״ה ויק״ר פי״ד.

ד״א לפי שהיו ישראל. תנחומא שמות ושמ״ר פ״ג.

לפי שאין טומאה לנגע אלא ע״פ כהן. ספרא תזריע פ׳ נגעים פ״א. ח. וכן אמר ר׳ יוחנן. נעלם ממני מקומו. אבל משנה שלימה היא בתוספתא נגעים פ״ח ובספרא מצורע סוף פ״א שמטהרין בפני הבית ושלא בפני הבית ומטהרין בגבולין.

ללמדנו שמדה טובה. שבת צ״ז ע״א, ושמ״ר פ״ג, ורש״י עה״ת. ט. ד״א. מובא בילקוט רמז קע״א בשם מדרש אבכיר.

תמול חד כו׳ הא ארבעה. מיכן שארבעה ימים היה מדבר עמו לשלחו. בוי״ר פי״א, חזית פ״א, שמ״ר פ״ג, שו״ט מזמור י״ח, איתא ז׳ ימים הי׳ מדבר עמו לשלחו. וכן רש״י עה״ת הביא ז׳ ימים הי׳ הקב״ה מפתה את משה בסנה לילך בשליחותו מתמול שלשום מאז דברך הרי ג׳ ושלשה גמין רבוין הם הרי ששה והוא הי׳ עומד ביום השביעי כו׳, וכן רבינו בחיי הביא וז״ל דרשו רז״ל שבעת ימים היה הקב״ה מפתה למשה שילך למצרים כו׳.

דברי הגדה. הוא בדברי הימים של משה רבינו מובא בילקוט רמז קס״ו, ונדפס בבית המדרש ח״ב צד ג׳, וכן מובא בשמ״ר פ״א על הכתוב ויגדל הילד, ומובא גם בספר הישר, ורבינו בחיי שמות שם על הכתוב הזה הביא זה בשם מדרש. וז״ל אמרו במדרש משה נתגדל בפלטרין של פרעה כו׳.

וכל טענותיך ראיתים. בכ״י פלארענץ הגי׳ דחיתים.

ביאה אתה עושה עמי. עיין ערוך ערך ביאה שהביא מילמדנו ויגש בי אדוני ביאה אתה מעביר עלינו, וכן הוא בב״ר פצ״ג וכתב פי׳ ענין זעקה של עוות הדין, והמוספי שם כתב שהיא מלה יונית ע״ש. ולדעתי בשמ״ר פ״ג בי אדוני אמר משה להקב״ה אתה אדון העולם בי אתה רוצה שאהי׳ שליח הרי לא איש דברים אנכי. המ״כ כתב וכי אתה רוצה גרסינן, ואין ספק אצלי שהיה הנוסחא אמר משה להקב״ה אדון העולם בייה אתה מעביר עלינו אתה רוצה שאהיה שליח כו׳ כמו שהוא בב״ר על בי אדוני, ודרש בי לשון בייה שהוא ענין זעקה ותרעומות על דבר עוות הדין. וכן עוד שם א״ר חייא הגדול אמר לפניו רבש״ע בי אתה רוציה לגאול בניו של אברהם. צ״ל אמר לפניו בייה אתה מעביר עלינו אתה רוצה לגאול בניו של אברהם. ועיין בתנחומא פ׳ דברים.

והוא מתנבא להם זה פ׳ שנים. תנחומא שמות ושמ״ר פ״ג ע״ש. וילקוט רמז קע״ב בשם התנחומא, ובילקוט שם תדע לך שהוא יוצא לאנפתי שלך זה נשמט בתנחומא לפנינו ויש לתקן שצ״ל לאפנתי שלך, והיא מלה יונית ופי׳ לקראת, עיין ערוך ערך אפנתי לכן יפה נרשם בצד הילקוט פי׳ לקראת.

ביד משיח שהוא עתיד לגלות. פדר״א פ״מ ביד אותו האיש שאתה עתיד לשלוח והיינו אליהו. ובתיב״ע ביד פנחס דחמי למשתלחא בסוף יומיא. וס״ל פנחס זה אליהו.

שעדיין לא נבדל אהרן לכהונה. עיין זבחים ק״ח ע״א, וילקוט רמז קע״ג ורש״י עה״ת.

אם היה יודע אהרן. רות רבה פ״ה עה״כ ויצבט לה קלי, ובילקוט סוף רמז קע״ב סיים ״אילו היה אהרן יודע״ וחסר השלמת המאמר וכוון למאמר הזה ואולי הי׳ לפניו בתנחומא וחסר לפנינו.

מעתה לא אעשה אותך בריה חדשה. עיין שמ״ר פ״ג עה״כ ויאמר משה אל ה׳ בי אדוני ר׳ סימון אומר בורא אני אותך בריה חדשה.

כדרשן הזה. בכ״י פלארענץ כדרשן היה ועי׳ חזית פ׳ נאוו לחייך. יט. אפילו המקל הזה. מובא בילקוט רמז קע״א בשם מדרש אבכיר.

ליקח את אשתו ואת בניו. שמ״ר פ״ד בשם בנו של ר׳ חייא הגדול, ובתנחומא לא נמצא. ובכ״י פלארענץ הגי׳ וילך משה וישב אל יתר חתנו. כיון שראה משה רבינו הקב״ה מפציר עליו מיד נתרצה לילך כדרך שעשה יונה בן אמתי וירמי׳ בן חלקיהו, והיה לו לילך מצרימה אלא שב אל יתר חתנו, ולמה ליקח את אשתו. לכן חסר לפנינו מן יתר תתנו עד יתר חתנו.

ד״א שב אל יתר חותנו להתיר לו השבועה שעשה. בתנחומא שמות וילך משה וישב אל יתר חותנו להתיר את נדרו וליטול ממנו רשות. ובילקוט רמז קע״ג הביא בשם התנחומא להתיר נדרו, מה עשה הקב״ה קשר ענן שם כביכול התר נדרו של משה, ד״א שהלך ליטול רשות ממנו. ועיין נדרים ס״ה ע״א, וברש״י עה״ת איתא ליטול רשות שהרי נשבע לו, ועיין שמ״ר סוף פ״ד.

שנאמר ויואל משה. בכ״י פלארענץ הגי׳ שנאמר ויואל משה אין ויואל אלא שבועה כענין ויואל שאול את העם לאמר. ועיין נדרים שם אין אלה אלא שבועה. ועיין שמ״ר פ״א עה״כ ויואל משה ר״י אומר שנשבע לו ואין ויואל אלא לשון שבועה כו׳.

בתחלה שמו יתרו. עיין מכילתא יתרו ורש״י עה״ת פ׳ יתרו שבע שמות נקרא לו, יתרו לכשנתגייר וקיים המצות הוסיפו לו אות אחד על שמו.

לפי שמסורת הוא ביד החכמים שבן כ׳ שנה כו׳. נובע ממדרש אבכיר מובא בילקוט שמות רמז קס״ז וז״ל מי שמך לאיש שר ושופט שבאותה שעה לא היה כי אם בן עשרים שמסורת בידינו כשנגלה עליו הקב״ה בן שמונים שנה היה ואמרו מי שמך לאיש שאין אדם נקרא איש עד כ״ה שנים, כלומר עדיין לא הגעת לאיש, ואחר כך אמרו לו לא בנה של יוכבד אתה דייך שקורין לך בן בתיה. ועיין בשמ״ר פ״א.

אל אחי בכ״י גם בכ״י פלארענץ כתוב את אחי בטעות.

הנפרש מן החי. ברכות ס״ד ע״א, שמ״ר פ״ה וילקוט סוף רמז קע״ג בשם התנחומא. ובתנחומא וילקוט הגי׳ באבנר כתיב וישלח דוד את אבנר וילך בשלום. הלך ולא חזר. ובגמרא שם איתא אבל אבשלום אמר לו דוד לך בשלום הלך ונתלה. ובספר נתיבות עולם כתב הטעם בזה כי לך בשלום משמע שילך בהשלמה שכבר קנה לכן זה ראוי לומר למת שכבר קנה והגיע אל שלימותו האחרון ולא יוסיף עוד שלימות יותר אבל החי שאפשר לו תמיד לקנות שלימות יותר צריכין לומר לו לך לשלום שפירושו שיהיה מתחבר אל השלום ותמיד יוסיף השלום, לכן אם אומרים לחי לך בשלום היא קללה שמשמע שאמר לו שכבר הגיע אל שלימותו האחרון וימות ולא יוסיף עוד שלימות.

מאן נינהו דתן ואבירם. ע״ז ה׳ ע״א נדרים ס״ד ע״ב וע״ש בפי׳ הרא״ש.

לפי שארבעה נחשבו כמתים. נדרים שם. ועיין ברש״י שם ד״ה כי מתו כל האנשים. וכן נשנה בתנחומא שמות ושמ״ר פ״ה. וב״ר פע״א. ובשמ״ר שם סיים ״וכולן קרא במס׳ ע״ז״ והוא הוספת המעתיק וכוונתו למאמרם ע״ז דף ה׳ ע״א, וכן הביא רש״י בפי׳ עה״ת. וכן הוא בפדר״א פ״מ. וגם ביב״ע עה״ת ברום איתרוקנו ונחתו מנכסיהון והא אינון חשיבין כמתיא.

זה אחד מן הדברים ששינו רבותינו לתלמי המלך. עיין מגילה ט׳ ע״א. ותנחומא שמות. ויש לתקן שם במקום עשרה דברים. צ״ל משמונה עשרה דברים, ועיין מכילתא פי״ד ובהערות הרב בעל מדות סופרים שם.

אמרו בגנו של יתרו נמצא מטה זה. פדר״א פ״מ, דברי הימים של משה רבינו (נדפס בבית המדרש ח״ב צד ז׳). ומובא בילקוט רמז קס״ח. וכן מובא בס׳ הישר, ובתרגום יב״ע עה״ת (שמות ג כא), ובכ״י פ״ב הגי׳ בגן זו של יתרו.

שאין מזרזין אלא למזורזין. מכות כ״ג ע״א.

לפי שהיו בפלטין של פרעה אריות. דברי הימים של משה רבינו (בית המדרש ח״ב צד ח׳), מובא בילקוט רמז קע״ו.

בפלטין. כ״ה גם בכ״י פלארענץ, ובכ״י פ״ב בפילון של פרעה.

פותחין פיהם ומנהמין ושואגין. בכ״י פלארענץ ופ״ב פותחין פיהם ומגהין.

פשפשתי בכל שמות האלהים כו׳ אמר לו משה רבינו כלום יש כהן בבית הקברות. נמצא בארוכה בתנחומא וארא. א״ר לוי באותה שעה הוציא דפתרא של אלוהות התחיל קורא אלוה אדום כו׳ הרי קראתי כל כתבי ואין שם שמו של אלהיכם, א״ר לוי משל למה הדבר דומה לכהן שהי׳ לו עבד שוטה יצא הכהן חוץ למדינה, הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות, התחיל צווח לבני אדם שעומדים שם לא ראיתם בכאן רבי א״ל רבך לא כהן הוא, אמר להם הן, א״ל שוטה ומי ראה כהן בבית הקברות, כך א״ל משה לפרעה שוטה אלוהות אלו שאתה אומר מתים הן, אבל ה׳ אלהים אמת, הוא אלהים חיים ומלך עולם. ונשנה גם בקצת שינוים בשמ״ר פ״ה עה״כ ויאמרו אל פרעה כה אמר ה׳.

במס׳ נדרים. דף ל״א ע״ב, וכן בירושלמי נדרים סוף פ״ג.

א״ר יוסי. בגמרא שם אמר ר׳. וגירסת הב״ח אמר ר׳ יוסי. וגם רש״י עה״ת הביא לנכון א״ר יוסי, וכן הוא לנכון בירושלמי שם ומכילתא יתרו פ״א.

והוא אליעזר. הוא סיום רבינו. וכן הביא הראב״ע בשם רב שמואל בן חפני. וכן רש״י עה״ת כתב ויבקש המיתו שלא מל את אליעזר בנו. וכן בשמ״ר פ״ה ונתעצל למול אליעזר בנו, אמנם בספר הישר איתא שהמעשה הי׳ בגרשום, וגם בילקוט סוף רמז קס״ח הביא בשם דברי הימים של משה רבינו וז״ל ויקרא משה שמו גרשום רק לא מל בשר ערלתו בגזרת רעואל חותנו ויהי בעת ההיא מקץ שלש שנים ותהר עוד ותלד בן וימל בשר ערלתו ויקרא שמו אליעזר ע״ש ובד״ה של משה רבינו הנדפס בבית המדרש ח״ב חסר זה. וכן ביב״ע עה״ת תרגם ובעא למקטליה מן בגלל גרשום בריה דלא הוה גזיר על עיסק חמוי דלא שבקיה למגזריה ברם אליעזר הוה גזר בתנאה דאתניו תרויהון ע״כ. וכוון למאמר המכילתא יתרו פ״א שיתרו התנה עמו בן שיהיה תחלה יהי׳ לעבודת כוכבים מכאן ואילך לשם שמים וקבל עליו, לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה, מיד ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה ע״כ, וגם הראב״ן יסד ביוצר לברית מילה לבני אשכנז לא מל בכורו ונתבקש במעונה ועיין ברמב״ן על הכתוב ויקת משה את אשתו ואת בניו וסיים וכן הזכירו רבותינו כי הנמול הזה הוא אליעזר.

שהיתה זריזה כצפור. עיין לעיל ב׳ כ״א. ובהערה ק״א.

מיכן שהמילה כשרה בנשים. עיין ע״ז כ״ז ע״א ובתוס׳ שם ד״ה אשה שהביא בשם בה״ג דאשה כשרה למול. ועיין ביו״ד סי׳ רס״ד ס״א והרמ״א מביאו שם בשם סמ״ק לפסול אשה כרב בע״ז שם. והראב״ן ביוצר לברית מילה ורבינו אברהם הכהן בזולת לבני פולין יסד אם אין איש וזמן עובר, בנשים משובחת תהי תחת גבר, תבורך מנשים אשת חבר, ועיין בספר האשכול הל׳ מילה צד קכ״ט שהביא הלכך היכא דליכא גברא יהודאה דידע למימהל, ואיכא אתתא יהודאתא דידעה ומהלה שפיר דמי עכ״ל.

טנרא. כן תרגם אונקלוס.

פרזלא הינדונא. בע״ז ט״ז ע״א אמר רב זביד בפרזלא הינדואה. פירש״י של ארץ הודו שאין עושין אותה אלא לכלי זיין.

על רגליו של משה. עיין בירושלמי נדרים סוף פ״ג ותגע לרגליו ר׳ יודה ור׳ נחמי׳ ורבנן חד אמר לרגליו של משה. וחרנא אמר לרגליו של מלאך. וחרנא אמר לרגליו של תינוק כו׳. ועיין בראב״ע שכתב לפי דעתי לרגלי משה ורב שמואל בן חפני כתב לרגליו לרגלי אליעזר ע״ש. והרשב״ם כתב ג״כ לרגליו של משה ולא רצה לפרש לרגליו של מלאך ע״ש. ומאשר הבאתי בשם הירושלמי תראה כי דעות שונות בזה לחז״ל.

זה שארז״ל, תענית ח׳ ע״א.

כל המצדיק אותו מלמטה. בכ״י פ״ב המצדיק עצמו מלמטה, וכ״ה בגמרא שם. מה. שהקב״ה מדקדק. יבמות קכ״א ע״ב.

אמר לו הקב״ה. תנחומא שמות.

וכי תעלה על דעתך. תנחומא שם.

לבית אביך. וכ״ה גם בכ״י פלארענץ. ובקרא כתוב אל בית אביך.

בית פרעה. בקרא כתוב לבית פרעה. ובכ״י פלארענץ בהיותם במצרים לפרעה.

ר׳ תנחומא דרש בספרו. הוא בתנחומא שמות עה״פ לך לקראת משה, ומן התנחומא נובע זה למדרש שמ״ר פ״ה וילך ויפגשהו הה״ד חסד ואמת נפגשו.

ג׳ נשיקות עיקר. תנחומא ושמ״ר שם, ובשמ״ר כתב המעתיק ״כדכתיב לעיל״ קצר בלשונו כי מובא בהתחלת פ״ה, וכן נשנה בב״ר פ״ע, ורות רבה פ״ב.

נשיקות של פרישה. פי׳ כשפורש מחברו, נשיקות גדולה, פי׳ ביום שהגיע לגדולה. נשיקות פרקים. פי׳ בזמן שפוגע בו לפרקים.

בעצה אחת. בכ״י פ״ב חסר מכאן דף שלם.

הוא שאמרו רז״ל. מגילה ל״א ע״ב.

וראי׳ לדבר מרחבעם בן שלמה דכתיב וינח את עצת הזקנים. וכן מובא בכ״י פלארענץ ובקרא כתיב ויעזוב את עצת הזקנים. ובגמרא שם סיים רק וסימן לדבר רחבעם בן שלמה.

הדברים האלה. וכן מובא גם בכ״י פלארענץ ובמקרא ליתא למלת ״האלה״.

לפי שמסורת היה ביד אבותיהם. תנחומא שמות ושמ״ר פ״ה וילקוט רמז קע״ד ועיין לעיל בדברי רבינו ויחי נ׳ כ״ד: