Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Exodus
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נתייראו והיו נשמטים כו׳. תנחומא שמות ושמ״ר פ״ה וילקוט רמז קע״ד ורש״י עה״ת ובתנחומא שם יש למחוק המלות הלכו כלם, רק צ״ל כיון שהגיעו לפלטרין של פרעה לא נמצא מהם אחד.
דאמר ר׳ חייא בר אבא. תנחומא וארא עה״כ וידבר אלהים אל משה ושמ״ר פ״ה וילקוט רמז קע״ה.
יום פרוס של פרעה. צ״ל פרוסבוטי. ובכ״י פלארענץ פרוס ביטורה של פרעה צ״ל פרוסבוטי. ובתנחומא ושמ״ר פרוזבוטי. והערוך ערך פרזבט הביא המאמר הזה בשם הילמדנו וירא וכתב המוספי פי׳ ביוני πρεβὐτης שליחת כלומר שהיו המלכים שולחים לבקש בשלומו ובילקוט שם יום גינוסיא היה.
לפי שאמר פרעה מי לפיכך לקה חמשים מכות מנין מ״י. תנחומא שם ושמ״ר שם, וכך איתא שם הם חמשים מכות שהביא הקב״ה על המצרים בים שנא׳ ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים היא. ועל הים מהו אומר וירא ישראל את היד הגדולה כמה לקו באצבע עשר מכות. חשוב ה׳ אצבעות שביד הגדולה לכל אחד ואחד י׳ מכות הרי חמשים י
מי ים למפרע. תנחומא ושמ״ר.
וכן שמו של פרעה הפרע. כוונתו כי בירמי׳ מ״ד ל׳ כתוב הנני נותן את פרעה חפרע מלך מצרים ואולי הי׳ כתוב לפניו הפרע בה״א וכן הביא הרד״ק שם חפרע בחי״ת וכן הי׳ כנוי שם אותו פרעה שהי׳ בימים ההם. וי״א כי חי״ת מקום ה״א והוא פרעה בהפך האותיות. ר״ל כי יהיה פרוע מן כי פרעה אהרן (שמות לב כה). ות״י פרעה [צ״ל חפרע] תבירא עכ״ל ורש״י כתב חפרע [ת״י] תבירא חי״ת זו משמשת במקום ה״א.
ומאן הוא. בקרא ומן הוא. ובכ״י פלארענץ ומאן אלהא די שיזבנכון.
פשפשתי בכל שמות. עיין לעיל ד׳ כ״ב ובהערה ל״ה.
לפי שמעולם לא שיגר לי כתב שלום. תנחומא ושמ״ר שם. ט. אמר להם למה תבטלון ממלאכתם. בתנחומא וארא עה״כ ויאמרו אלהי העברים. ושמ״ר פ״ה. מהו למה אמר להם אתם למה ודבריכם למה. וילכו אחר ההבל ויהבלו (מ״ב יז טו. ירמיה ב ה) תרגומו והוו ללמה.
לפי ששבטו של לוי. תנחומא ושמ״ר שם. ועיין רש״י עה״ת לכו לסבלותיכם לכו למלאכתכם שיש לכם לעשות בבתיכם, אבל מלאכת שעבוד מצרים לא היתה על שבטו של לוי.
למה תשימו את דעתם להבטלה. עיין רש״י שם הן רבים עתה עם הארץ שהעבודה מוטלת עליהם ואתם משביתים אותם מסבלותם.
כל נוגש על עשרה שוטרים. עיין שמ״ר פ״ה הנוגשים אלו המצרים השוטרים אלו זקני ישראל, ועיין במ״ר פט״ו. ועיין רש״י עה״ת שכתב הנוגשים מצריים היו והשוטרים היו ישראלים, הנוגש ממונה על כמה שוטרים, והשוטר ממונה לרדות בעלי המלאכה. וכן כתב הראב״ע הנוגשים הם המצריים ושוטרי העם הם מישראל.
לפי שהבטלה. כתובות נ״ט ע״ב במשנה.
מלמד שקודם לכן. שמ״ר פ״ה, ועיין רש״י עה״ת.
ואל יביטו. עיין רש״י ובהראב״ע ובהמבאר.
לפי שהי׳ בידם מגילות. תנחומא וארא ושמ״ר פ״ה ושו״ט מזמור קי״ט וילקוט רמז קע״ו בשם התנחומא. ובתנחומא הגי׳ יותר נכונה מהו ואל ישעו שהיה בידם מגילות שהי׳ משתעשעין בהם משבת לשבת לומר שהקב״ה גואלן אמר להם פרעה אל ישעו בדברי שקר אל יהיו משתעשעין ע״כ דרש אל ישעו לשון שעשוע.
כדי לייגען. עיין בהראב״ע שכתב ויפץ העם פועל יוצא והפועל פרעה שהצריכם להפיץ ע״כ ועיין בהמבאר וכן כתב הרד״ק בשרשים שרש פוץ וכתב עוד ואפשר שהוא פועל עומד וכן ויפץ העם מעליו (ש״א יג ח) ע״כ. ובמדרש שמ״ר פ״ה ויפוץ העם מפני שהי׳ משה במדין, וכתב היפ״ת שהלכו לבקש את משה בכל ארץ מצרים. ומזה יש להעיר בתנחומא וארא איתא ויפץ העם מפני שהוא כתמרין, ופי׳ בעל עץ יוסף כתמרין קושיא הוא למה ויפץ העם בכל ארץ מצרים וכי מפני שהתבן היה ביוקר כתמרין בתמיה עכ״ל. ומה רב הדוחק הזה ולא ידע ונעלם ממנו כי צ״ל מפני שהיה במדין כמו שהוא בשמ״ר אשר נובע מהתנחומא. ובעל הילקוט רמז קע״ו הביא דברי התנחומא והשמיט המלות מפני שהוא כתמרין.
ד״א. תנחומא וארא ושמ״ר פ״ה.
המתרגם תרגם. כוונתו לתרגום אונקלוס. וע׳ ברש״י וברשב״ם וראב״ע, ובהמבאר.
כי כל לשון הנשנה בפסוק. ר״ל שבא כפול.
אותם את עצמם. וכן כתב הראב״ע ומלת אותם כמו נפשם ועצמם.
זה דתן ואבירם. נדרים ס״ד ע״ב תנחומא וארא, ושמ״ר פ״ה וילקוט רמז קע״ו ורש״י עה״ת.
מיכן שאין אדם נתפס בשעת כעסו. עיין ב״ב ט״ז ע״ב מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו.
מקום תפלה הי׳ לו למשה. עיין רש״י שמות ט׳ כ״ט וכ״ה בשמ״ר שם, ועיין מכילתא בא פ״א.
ואם תאמר מה איכפת. וכן הביא רש״י בפסוק כ״ב וכן הוא בשמ״ר סוף פ״ה ובוודאי הי׳ לפניהם כן במדרש תנחומא הנאבד: