Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Exodus
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הברזל צף לפני העץ. דכתיב ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל (מ״ב ו ו).
והמים המרים נמתקו בעץ דפנא. צ״ל הרדפני והוא ע״פ מאמרם מכילתא בשלח (מסכתא דויסע פ״א) ויורהו ה׳ עץ, זה עץ הרדופני. וכן בתנחומא בשלח ר׳ נתן אומר הרדופני מר היה. וכן הביא הערוך ערך הרדפני בשם הילמדנו. וגם ראיתי בת״י ויב״ע שמות ט״ו כ״ה שתרגמו על ויורהו ה׳ עץ אילן דארדפני. והמלה יונית (ροδοδάφυη) (לארבעערבוים) עיין במוספי.
וכן בימי אלישע במלח ריפא המים הרעים. דכתיב ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח ויאמר כה אמר ה׳ רפאתי למים האלה (מ״ב ב כא).
כמה זמן נטה הקב״ה כו׳ י״ב חודש. סדר עולם פ״ג וע״ש בהגהות הגר״א ז״ל.
וכל אותו הזמן איוב נידון ביסורים. גם זה הוא בסדר עולם שם מכת איוב י״ב חדשים שנאמר כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי מה לילות למינוי שלהן אף ירחים למינוי שלהן.
אמתת מופת כו׳. עיין מ״ש רבינו לעיל ג׳ י״ב. ו. מלמד שאפילו. מגילה ט״ז ע״א.
אלו מעשה שדים. סנהדרין ס״ז ע״ב, תנחומא ושמ״ר וילקוט רמז קפ״ב.
וכן הוא אומר את להט החרב המתהפכת. עיין רש״י עה״ת שכתב אין לו דמיון במקרא ויש לדמות לו להט החרב המתהפכת.
נס בתוך נס. תנחומא וארא ושמ״ר פ״ט וילקוט רמז קפ״ב ושבת צ״ז ע״א.
הוא שאמרו רבותינו. שבת ק״ד ע״א.
בא לטמא פותחין לו. כמו שהוא לפנינו כן הוא גם בכ״י פלארענץ אולם בכ״י פ״ב סיים אחר זה לפי שהיה אומר הואיל וזה משקה שדותנו וכרמנו ואנו נזונין ממנו ודאי הוא אלוה תביישהו בפני הכל ואמר לו הקב״ה הנה יוצא המימה כשהוא עומד על גבי אלוהו תביישהו בפני הכל. ד״א הנה יוצא המימה שיצא לראות מעלות המים אם עלו, כי כך היה דרכו היה יוצא המלך והשרים אם רואים מדרגות המים שעולים היו שמחין כי מי היאור שותה ארץ מצרים ואמר לו הקב״ה הנה יוצא המימה. ד״א ויחזק ה׳ את לב פרעה. שאלה הואיל מן הקב״ה חיזוק לב פרעה ההוא לא חטא. תשובה אמנם היה ראוי ללקות עשר מכות שהביא הקב״ה מכה אחת וממנה לא נכנע לשוב אל ה׳ לשלח את העם לפי שלא היתה מתאחרת המכה זמן הרבה, שאין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו אע״פ שהם חייבים כלייה לפי שהיה ריוח, ע״כ ואח״כ מתחיל כבד לב פרעה.
כלומר לבו של פרעה נהפך לכבד כשם שהכבד אין בו בינה כו׳. זה לא נמצא בתנחומא, רק במדרש שמ״ר פ״ט לבו של זה נעשה כבד ועיין במפרשים שנדחקו לפרש דברי המדרש שם, וכן נמצא עוד הפעם במדרש שמ״ר פי״ג פ׳ בא, כי אני הכבדתי את לבו, מהו הכבדתי שעשה הקב״ה את לבו ככבד הזו שהי׳ מתבשלת שניה וארטסיס נכנס בתוכה כך נעשה לבו של פרעה ככבד הזו ולא היה מקבל דבריו של הקב״ה. המלה ארטסיס הביא המוספי וכתב פי׳ בל״י דבר נפוח ובו נקבים מלאים רוח וזה כינוי לגאוה עכ״ל. וידידי הרב החכם הגדול הבלשן הנפלא מהר״י לעווי באוצר המלים שלו הביא שהיא המלה היונית άερωδες (לופטארטיגעס, לופט) ועיין מעריך בערך ארטסיס.
על כן נכבד לבו ונתחזק לו. בכ״י פלארענץ הגי׳, כך אין בינה בלבו להבין ולהשכיל על מה נכבד ונתחזק לבו.
לפי שהיה אומר. תנחומא וארא ושמ״ר פ״ט.
תפוס עד שהוא יוצא לנקביו. תנחומא שם ושמ״ר שם.
לפי שאלוהותו היה היאור. תנחומא וארא מפני שפרעה והמצרים היו עובדין ליאור.
כמה לקו. הגדה של פסח. מכילתא בשלח פ״ו ובמדרש תהלים ע״ח, ש״ר פ״ה פכ״ג.
אמור מעתה. הוא דברי רבי עקיבא.
היתה של חמש מכות. בכ״י פלארענץ בטעות של ארבע מכות והוא ממאמר רבי אליעזר.
עשר מכות היו חקוקות. תנחומא וארא עה״כ ראה נתתיך, ותנחומא תזריע, ושמ״ר סוף פ״ח א״ר יהודה המטה משקל ארבעים סאה היה ושל סמפרינון היה ועשר מכות חקוקות עליו נוטריקון דצך עדש באחב. והאבודרהם סדר הגדה הביא וז״ל ובירושלמי אומר שכך היו כתובים במטה, ואמרינן בתנחומא שהמטה של סנפרינון היה וכתוב בו דצך עדש באחב. עכ״ל ומה שהביא בשם הירושלמי שעשר מכות היו כתובים במטה. לא מצאתי בירושלמי. וכן הוא מפורש בתנחומא שהביא. ואולי צ״ל בתרגום ירושלמי וכוון לתרגום המכונה יב״ע עה״ת שמות י״ד כ״א וביה חקיק ומפרש עישרתי אתוותא די מחא ית מצראי.
אלו בתי ע״ז שלהם. כן הביא הילקוט רמז קפ״ב בשם תנא דבי אליהו, והוא בפ״ז אלא מלמד שאפילו ע״ז שלהן היו פולטין ומוציאים דם. ובשמ״ר סוף פ״ט הביא וז״ל: רז״ל אומרים אף ע״ז לרו-יי בדם.
בקנישקין. בכ״י פלארענץ הגי׳ בקנקן. והגי׳ שלפנינו נכונה והוראת מלת קנישקין עיין ערוך ערך קנישקין שכתב כוס של זכוכית או של כסף ויוצאין ממנו כשני קנים דקים משני צדי הכוס וחלולין הן ושואבים בו שנים כל היין שבכוס כו׳. וברור לדעתי שבתנתומא וארא ובשמ״ר פ״ט הנובע מהתנחומא א״ל נשתה בתוך הקערה אני ואתה ביחד, ישראל שותה מים והמצרי שותה דם. שהיה כתוב נשתה בתוך קנישקין והמעתיק שלא ידע הוראת המלה הציג ״בתוך הקערה״ ובשו״ט מזמור ע״ח איתא ושניהם היו נותנים פיהם בספל והיה ישראל שותה מים והמצרי דם גם פה היתה הגי׳ בקנישקין.
כי הא דההוא טייעא דטרקיה לגמליה והדר קם. כוונתו למאמרם סנהדרין ס״ז ע״ב א״ל רב לרבי חייא לדידי חזי לי ההוא טייע׳ דשקלי לספסירא וגיידיה לגמלא וטרף ליה בטבלא וקם. ופי׳ דטרקיה לשון דקירה ובכ״י פ״ב דשרקיה בטעות. כג. ומעשה באחד שנקרע כריסו. עיין חולין נ״ו ע״ב ובפירש״י שם.
אף מכת,ייצרים בדם שבעת ימים. הוא דעת ר׳ יהודה תנחומא וארא, ושמ״ר ספ״ט, ושרט מזמור ע״ח, וילקוט רמז קפ״ב בשם התנחומא.
על שהיו המצרים מעירים אותם משנתם. בתנחומא ושמ״ר פ״י ומובא בספר והזהיר דף א׳ ע״א שהוציא לאור ידידי הרב הגדול מוהר״ר ישראל מאיר פרייאמאן עם ביאורו ענפי יהודה. צפרדעים למה הביא עליהם מפני שהיו משתעבדין בישראל ואומרים להן הביאו לנו שקצים ורמשים לפיכך ותעל הצפרדע.
הביא עליהם קלנים. תנחומא בא הביא עליהם קלנים אלו צפרדעים. ומובא בערוך ערך קלן בשם הילמדנו סוף וארא. וכן נשנה בפסיקתא ויהי בחצי הלילה וע״ש בהערה פ״ז.
אימתי הפת נתון בתנור בשעה שהוא חם. פסחים נ״ג ע״ב ותנחומא וארא. ומובא בס׳ והזהיר דף א׳ ע״א.
בה׳ לפי שכל מכה. ר״ל ובכה כתיב מלא ה״א בסוף התיבה וכל שאר חסר. והרב בעל מנחת שי הביא בשם רבינו בחיי כי תוספת ה״א ללמדך שכל מכה ומכה שהביא הקב״ה על המצריים במצרים היתה של חמש מכות ע״כ. וזה נובע מדברי רבינו טוביה.
ד״א בכייה היתה לו ולעמו. דרש בכה לשון בכייה.
שקירקורם קשה היתה להם. תנחומא בא ושאלתות ופי׳ זעקתם, ועיין פסיקתא פסקא ויהי בחצי הלילה והערה פ״ז מה שכתבתי שם.
ציפור הי׳ בנילוס בעל דע ושרק להם. עיין בגמרא סנהדרין ס״ז ע״ב וכן בתנא דבי אליהו פ״ז ומובא בילקוט רמז קפ״ב ותעל הצפרדע [צפור] שיש בו דעה כו׳. ובתנחומא ושמ״ר צפרדע אתת היתה ושרקה להן ובאו: