לית דכוותיה. וכן נמסר במסורה.

לפי שהיו ישראל רועים. בתנחומא ושמ״ר פי״א ומובא בס, והזהיר ב׳ ע״ב למה הביא להם דבר, לפי ששמו ישראל רועי בקר ורועי צאן כו׳. וכ״ה בתד״א פ״ז ומובא בילקוט רמז קש״ב.

את הדבר הזה. וכ״ה גם בכ״י פלארענץ ופ״ב. ובקרא ליתא למלת ״את״ ובמסורה י״א חסר את בלישנא, וביב״ע תרגם ית פתגמא כאלו הי׳ כתוב לפניו את הדבר.

היא האפר הלבנה כו׳. וכן רש״י עה״ת כתב דבר הנפח מן הגחלים עמומים הנשרפים בכבשן.

שחין שהיה בימי פרעה לח מבפנים ויבש מבחוץ. בגמרא בכורות מ״א ע״א שחין דמצרים יבש מבפנים ולח מבחוץ, דמתניתן לח מבפנים ויבש מבחוץ וכן ב״ק פ׳ ע״ב דאמר ריב״ל שחין שהביא הקב״ה על המצריים לח מבחוץ ויבש מבפנים שנאמר ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה. ופירש״י אבעבועות פודרא, בפריחתו דהיינו מבחוץ הוא מבעבע דהיינו לח, מכלל דבפנים הוי יבש. לכן יש לתקן כן גם בדברי רבינו יבש מבפנים ולח מבחוץ.

מכת שחין באה על המצריים. תנחומא וארא שמ״ר פי״א ותד״א פ״ז ומובא בס׳ והזהיר ב׳ ע״ב.

שבעבורם נברא העולם בעשרה מאמרות. במשנה אבות פ״ה מ״א בעשרה מאמרות נברא העולם. ובאדר״נ פל״ג איתא עשר מכות הם כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ע״ה.

שהרי סגנון אחד. סנהדרין פ״ט ע״א.

זבדי בן לוי אמר. תנחומא וארא ושמ״ר פי״ב ורש״י עה״ת וס׳ והזהיר ג׳ ע״א. ט. הוא שאסור. עיין סנהדרין ל״ה ע״א ושם פ״ט ע״א.

קבץ ודומה לו כו׳. גם רש״י עה״ת הביא ראיה מן הכתובים האלה.

אלא זש״ה הן אל שגיא וגו׳. תנחומא וארא עה״כ השכם בבוקר.

הן אל שגיא בכחו. וכן מובא בכ״י פלארענץ, ובקרא הן אל ישגיב בכחו.

בוא וראה מה כתוב. מכילתא בשלח פ״א על הכתוב ויקח שש מאות רכב בחור.

הוא שאמרו חז״ל. מכילתא שם, וילקוט רמז קפ״ו וחסר הציון, ומובא בס׳ והזהיר ג׳ ע״א.

ר׳ שמעון בן יוחאי. במכילתא שם הגי׳ ר׳ שמעון לבד ובילקוט ובס׳ והזהיר הגי׳ כמו שהביא רבינו.

והכשר כו׳. וכן הובא בס׳ והזהיר ובמכילתא הגי׳ טוב.

על האויר. וכן כתב הראב״ע על השמים, הוא האויר וכמוהו על פני רקיע השמים.

כמו שכתבנו למעלה, שמות ח א.

א״ר יוסי בר חנינא צלוחית מלאה אש. בכ״י פלארענץ חסרהביאמר הזה בשם ר׳ יוסי ומתחיל ר׳ יוחנן אמר וזה משגגת המעתיק. והנה לפנינו בפסיקתא ויהי ביום כלות משה (דף ג׳ ע״ב) ומדרש חזית פ׳ צאינה וראינה ותנחומא וארא, ושמ״ר פי״ב וס׳ והזהיר ב׳ ע״ב מובא בשם ר׳ יהודה ור׳ נחמיה ר׳ יהודה אומר צלוחית של ברד מלאה אש, ר׳ נחמיה אמר אש וברד פתוכין זה בזה אולם מה שהביא רבינו בשם ר׳ יוסי בר חנינא ור׳ יוחנן לא מצאתי במדרשים רק בס׳ והזהיר דף ג׳ ע״א. ובודאי הוציאו הדרש ממדרש ילמדנו או ממדרש השכם אשר הביא רבינו למעלה וגם בעל ס׳ והזהיר לקח ממנו.

ג׳ טפחים. המלות שהוספתי חסרים גם בכ״י פלארענץ ובכ״י פ״ב, ונמצא לנכון בס׳ והזהיר והמעתיק השמיט מן טפחים עד טפחים.

לפי שהיו המצריים חושבים. בתנחומא וארא ושמ״ר פי״ב וס׳ והזהיר ב׳ ע״א ותד״א פ״ז ומובא בילקוט רמז קפ״ב. נמצא דרשה אחרת ברד מפני מה, מפני ששמו את ישראל נוטע גנות ופרדסים ואילנות וכרמים לפיכך הביא עליהן ברד ושבר אילנותיהן. וכאשר הביא רבינו מובא ג״כ בס׳ והזהיר דף ג׳ ע״א ולמה הכה הברד חשבו המצרים שיהיו ישראל בוצרין את כרמיהן לפיכך הרג בברד גפנם ושקמותם בחנמל (תהילים ע״ח:מ״ז) בא חן מל וקיצץ את האילנות. ובעל ס׳ והזהיר הביא בתחלה (דף ב׳ ע״א) כמו שמצא בתנחומא ושמ״ר ואח״כ (דף ג׳ ע״א) הביא דרשה אחרת, ואולי היה כן לפניו במדרש השכם. אשר גם דברי רבינו נובעים משם.

בא חן מל. בשמ״ר סוף וארא סיים במדרש תהלים יהרוג בברד גפנם ושקמותם בחנמל ר׳ יהודה בר שלום אומר בחנמל בא נח מל ור׳ פנחס אמר כו׳ הציון ״במדרש תהלים״ נוסף מאיזה מעתיק, ובאמת דברי המדרש נובעים מתנחומא וארא ושם שמות האומרים הם ר׳ יהודה בר שלום ור׳ פנחס. אולם במדרש תהלים מזמור ע״ח ומזמור ק״ה, שמות האומרים הם ר׳ הונא ור׳ יוחנן. וכוונת הדורש בא חן מל עיין דברי ידידי הרה״ג מהרא״ם פאדווא בביאורו למדרש שו״ט מזמור ע״ח.

שהיו מתערבין זה בזה. הוא כדברי ר׳ נחמיה בפסיקתא ויהי ביום כלות משה, שהיו פתוכין זה בזה. וע״ש בהערה נ״ו שהמלה סורית וענינה ערוב. וכן מובא בילקוט רמז קמ״ו וחסר הציון פסיקתא. ובצדו נרשם על מלת פתוכין פי׳ מעורבין. כג. הפה שאמר. עיין מכילתא בשלח פתיחתא.

מן העיר. וכן הביא רש״י עה״ת. ובכ״י פ״ב חסר מן העיר הראשון עד מן העיר השני ונמצא לנכון גם בכ״י פלארענץ.

מלמד שחוצה לעיר היה לו בית תפלה. במדרש שמ״ר סוף פ׳ וארא. כצאתי את העיר מכאן שלא היה משה חפץ להתפלל בתוך מצרים לפי שהיתה מטונפת בגלולים ובשקוצים. וכן הביא רש״י עה״ת ובודאי היה כן לפניהם באיזה מדרש כי גם רש״י לא ראה את מדרש שמ״ר, ועיין ברמב״ן, אך מקורם במכילתא בא בפתיחתא פסוק בארץ מצרים.

והכתיב והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כו׳. בגמרא ברכות ל״ה ע״א ר׳ לוי רמי כתיב לה׳ הארץ ומלואה (תהילים כ״ד:א׳) וכתיב השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה וע״ש בתוס׳ ד״ה כאן. אולם התשובה כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום הוא בגמרא שם על מאמר אחר אשר רבי חנינא בר פפא רמי כתיב ולקחתי דגני בעתו וגו׳ וכתיב ואספת דגנך וגו׳.

וכן במשנה. שבת כ׳ ע״ב.

לא בלכש. בכ״י פלארענץ הגי׳ לא בלגש. וכן גורס בעל הערוך בערך לגש. וע״ש במוספי שהמלה יונית. וזה כוונת הירושלמי לא בלכש רחב״א אמר לוגשא מפרש מלת לכש שהיא מלה יונית.

ולפי שהיתה כבר גדולה נשתברה. בכ״י פלארענץ נמצא אחר זה והפשתה גבעול פירושו גבעול בגבו על הזרע נכנס בו הזרע ונתגדל לכך נשברה.

מכוסות בתוך הקש. הוא כדעת ר׳ יהודה לקישות היו ופי׳ כמו שכתב גם רש״י בפי׳ התורה מאוחרות ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה.

ד״א כו׳ פלאות נעשו בהם. תנחומא ושמ״ר סוף פ וארא, ומובא בילקוט רמז קפ״ו בשם התנחומא וכן רש״י עה״ת הביא ובמדרש רבי תנחומא יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו.

אלא עומדים תלוין עד גוג ומגוג. עיין תנחומא ושמ״ר בפ׳ הנני ממטיר. ומובא בילקוט סוף וארא אשר לא היה כמוהו אבל עתיד להיות אימתי בימי גוג ומגוג שנאמר אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה (איוב ל״ח:כ״ג) וכה״א ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו׳ (יחזקאל ל״ח:כ״ב) וכן שם בסוף הפסקא והשאר שהיו בשמים ירדו על גוג ומגוג לימות המשיח. וכוונת הדורש שהביא לראיה מפסוק אשר חשכתי לעת צר. מחובר לפסוק לשלפניו הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה ר״ל אשר מנעתי אותם מלהורידם במצרים ושמרתים להורידם ביום קרב ומלחמה, הוא מלחמות גוג.

ראיתי שנים עשר ברד כתוב בפרשה. ואני ראיתי ארבע עשר ברד כתוב בפרשה ט׳, פסוק י״ח י״ט כ״ב כ״ג כ״ד כ״ה כ״ו כ״ח כ״ט ל״ג ל״ד: ובלי ספק היה רבינו מונה י״ב ברד שבפרשת נטה את ידך ששם נמצא רק י״ב ברד ובאמת לפי המסורה הוא תחלת הפרשה שע״י היא פתוחה ועיין בתנחומא שהחל דרשתו בפ׳ נטה את ידך בלשון זש״ה וזה מורה שהי׳ בפ׳ הזה תחלת הפרשה ובמ״א הארכתי בענין הפרשיות של התנחומא אשר עתיד אני להוציאו לאור עולם עפ״י הרבה כתבי יד אם יהי׳ אלהים עמדי.