Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א״ר יצחק. ב״ר ריש פל״ט. ילקוט לך רמז ס״ב.
עשרים דור מאדם הראשון. עי׳ אבות פ״ה מ״ב ומ״ג. ובדברי הרב המאירי בפירושו.
א״ר ברכיה. ב״ר פל״ט ילקוט שם. ובתנחומא לך הוא בש״ר אבין.
לצלוחית של פלייטון. כ״ה בתנחומא שם. ובב״ר שם הגי׳ לצלוחית של אפופילסימון. ובילקוט לך שם של אפרסמון. ועי׳ לעיל בהערה.
ד״א לך לך רמז לו כו׳. תנחומא לך וילקוט רמז ס״ג בשם התנחומא. ה. ד״א לך מה כתיב למעלה מן הענין. ב״ר פל״ט. ילקוט לך רמז ס״ב.
בוא וראה כשנולד אברהם כו׳. הם דברי המחבר שמפרש והולך כוונת המדרש. כי בב״ר שם נאמר רק אמר ר׳ יצחק אם לענין החשבון ועד עכשיו מתבקש לו עוד ששים וחמש שנים. ואח״כ סיים במדרש שם אלא בתחלה אתה דורש כו׳ כמו שהביא המחבר. וגם בפי׳ המיוחס לרש״י מפרש דברי המדרש ע״ש. אולם א׳ המגיהים הוסיף בתוך דברי רש״י ״ונראה בעיני לפרש דבר זה שנית לפי שמפורש בערבוביא״ ואח״כ כתב זה המוסיף וז״ל אם לענין החשבון צריך מתבקש לו לתרח ס״ה שנה שהרי כשנולד אברהם היה תרח בן שבעים שנה ותנינן בסד״ע אברהם בן ע׳ שנה היה כשנדבר עמו בין הבתרים וחזר לחרן ועשה שם עוד ה׳ שנים נמצא כשיצא מיציאה הראשונה לא היה תרח אלא ק״מ שנה ועד עכשיו מתבקש לו לתרח ס״ה שהרי חיה תרח ר״ה שנים. שמ״ש ואברהם בן ע״ה שנה בצאתו מחרן זה היה ביציאה שניה עכ״ל. ומובא כן ביפ״ת. ואולי המגיהים הוסיפו כן ברש״י כמו שמצאו ביפ״ת.
אלא בתחלה אתה דורש. ב״ר פל״ט ילקוט לך רמז ס״ב. ועי׳ ברכות י״ח ע״ב.
ר׳ יהודה אומר. ב״ר שם וילקוט שם.
תניא בסדר עולם. הוא בסדר עולם זוטא.
מן עצה ההיא נפיק אשוראה. לפנינו בת״א מן ארעא ההיא נפק אתוראה. עי׳ בהמבאר בפ׳ הוא היה גבור ציד.
א״ר יוחנן. ב״ר פל״ט. ילקוט רמז ס״ב.
איפרכייה. המלה יונית επαρχια פי׳ מחוז (פראווינץ).
זו שכונתך. ב״ר וילקוט שם.
לא גילה לו. שם ורש״י עה״ת.
על אחד ההרים. מובא בב״ר שס. ור״ל לא גלה לו כדי להרבות שכר על כל דבור ודבור.
אלו ישראל כו׳. ב״ר פל״ט. ילקוט רמז ס״ד.
ר׳ זכריה בריה דר׳ חייא בר אבא. בב״ר הגי׳ ר׳ לוי בר חייתא ור׳ אבא בריה דרבי חייא בר אבא. ובילקוט שם חסר שם האומר. ובכ״י פלארענץ ר׳ חייא בר אבא לבד.
שלש גדולות ואעשך כו׳. זה ליתא בב״ר. והמ״כ הביאו בשם מדרש במ״ר פי״א.
כנגד שלשה אבות כו׳. ב״ר וילקוט שם.
א״ר ברכיה. וכן בכ״י פלארענץ. ובב״ר פל״ט הוא בשם ר׳ חייא. ובילקוט רמז ס״ד בלי שם האומר. וכן מובא ברש״י עה״ת.
ד״א ואגדלה שמך. ב״ר וילקוט שם.
זו מוניטון שלו מטבע שלו. המלות ״מטבע שלו״ הן הוספת המחבר לפרש מוניטון. ובכ״י פלארענץ חסרים המלות ״זו מוניטון שלו״. ועי׳ לעיל קאפי׳ י׳ בהערה כ״ב וזו כוונת התנחומא מובא ברש״י עה״ת שאודיע טבעך בעולם. הכוונה מטבע שלך. ואין צורך לגרוס ברש״י טיבך.
זקן וזקנה מכאן. ב״ר פל״ט וילקוט רמז ס״ד. ועי׳ ב״ק צ״ז ע״ב איזה מטבע של אברהם אבינו. וע״ש בתוס׳ ד״ה מטבע והביאו שם דברי המדרש מב״ר. וע״ש ברש״י שכתב זקן וזקנה היינו אברהם ושרה. בתור ובתולה יצחק ורבקה.
שור מכאן וראם מכאן. כתב היפ״ת עפ״י מ״ש בספרי שור כחו קשה. אבל אין קרניו נאות. ראם קרניו נאות אבל אין כחו קשה. וניתן לו ליהושע כחו של שור וקרנים של ראם. ובמדרש ב״ר שם סיים. ע״ש בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו. ויהושע בא מאפרים.
שק ואפר מכאן. כ״ה בב״ר שם. ומובא בילקוט שם. אולם באסתר רבה הגי׳ מרדכי מכאן ואסתר מכאן.
זה מגן אברהם. עי׳ ב״ר פל״ט. וילקוט רמז ס״ד בשם ר׳ יודן ועי׳ פסחים קי״ז ע״ב.
הגשמים בזכותך. ב״ר פל״ט. וילקוט רמז ס״ה.
כל משפחות האדמה ובזרעך. וכ״ה בכ״י פלארענץ. הדרש מוסב על ובזרעך. וכמו שסיים הוי אומר ובזרעך. אולם בקרא לא כתיב כלל מלת ובזרעך. וראיתי שגם בב״ר פל״ט מובא כן אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. ובעל נזה״ק נדחק שצ״ל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. אולם על הפסוק שלפנינו כוון הדורש. וי״ל עוד כיון דמצינו ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך ביעקב (בראשית כ״ח י״ד) ובכח הדרש כל מה שנאמר לאברהם נאמר בישראל לקמן פסוק מ״ז והוא בב״ר פמ״ט לכן מביא את הכתוב הזה מיעקב על אברהם.
יעקב ברך את פרעה. ב״ר פל״ט.
דכתיב ותגד אסתר. בקרא כתיב ותאמר אסתר.
ועד היום הזה. הם דברי המחבר מדנפשיה. כי באמת פרצה האמונה זו לארך ימים גם בין העמים כמבואר בארוכה בספר צרור המור פ׳ בחוקותי על הפסוק ונתתי גשמיכם בעתם ומובא גם ביד אבי שלום פ׳ אמור כי בגלל תפלת ישראל על הגשמים קבלו אותם בארצם.
לוט טפל לו. ב״ר פל״ט. ילקוט רמז ס״ו.
זה היה בפעם שניה. עי׳ לעיל הערה ו׳ מה שהבאתי בשם רש״י ועי׳ בס״ע מובא בילקוט רמז ס״ו.
אלו הגרים. ב״ר פל״ט. ילקוט רמז ס״ו. ועי׳ ספרי ואתחנן סי׳ ל״ב ומדרש חזית פ׳ לריח שמניך.
א״ר חוניא. בב״ר שם וילקוט שם הגי׳ א״ר הונא.
כל מלה שצריכה למ״ד. יבמות י״ג ע״ב. ובהרבה מקומות בירושלמי ומדרשים.
נתבקש לו זכות בארץ. ב״ר פל״ט. וילקוט שם.
א״ר לוי. ב״ר פל״ט במאמר שלפניו בפסוק ויאמר ה׳ אל אברם לך לך.
לסולמה של צור. המ״כ הביא בשם רש״י צור היתה יושבת על הר גבוה והיו עולין לה במעלות לפיכך קורין אותה סולם. ועיין תבה״א צד ק״ד ע״ב שכתב וז״ל לדרום צור נמצאים סלעים גדולים נכנסים בים ונראים למרחקים ועליהם דרך מעבר מצער שבו עולים כמו בסולם. והוא סולמא דצור הנזכר (ערובין פ׳ ע״א ביצה כ״ה ע״ב) עכ״ל.
אהלה כתיב. ב״ר פל״ט. ילקוט רמז ס״ז. ומובא ברש״י עה״ת. ועיין ביפ״ת. וכפי מה שהובא במדרש ויט אהלו אהלה כתיב משמע שהקרי היא אהלו והכתיב אהלה.
א״ר אלעזר. סנהדרין מ״ד ע״ב.
דכתיב ויכו מהם אנשי עי. זה ליתא בגמרא שם. ובקרא כתוב אנשי העי בה״א.ובכ״י פלארענץ אנשים אנשי העי.
א״ר אלעזר ב״ר פל״ט ילקוט רמז ס״ז.עי׳ ירושלמי ע״ז פ״ג ה״ת מכילתא משפטים פ״כ וע״ש במדות סופרים אות ב׳ ואות ג׳ .
א״ר חנינא אהלה כתיב. כבר הביא למעלה בראש הכתוב. ובמדרש אינו מובא בשם ר׳ חנינא. ובכ״י פלארענץ ליתא.
א״ר אלעזר ג׳ מזבחות. ב״ר פל״ט וילקוט רמז ם״ז.
ואחד לקניינה. פי׳ לזכות שיהיה לו קנין בארץ והוא אותו שבנה באלוני ממרא שבחברון כשאמר לו קום התהלך בארץ. וכן פי׳ היפ״ת.
א״ר אלעזר בן שמוע. ב״ר פל״ט. וילקוט שם.
התחיל לגייר.ב״ר שם. ובכ״י פלארענץ הגי׳ ויקרא בשם ה׳ אין קריאה אלא תפלה וכה״א ויקראו אל האלהים בחזקה (יונה ג׳:ח׳ ח) ד״א התחיל לגייר גרים כו׳ .
כי היה מכוון.ב״ר סוף פל״ט. וילקוט סוף רמז ס״ז. ובכ״י. פלארענץ כי היה מטייל והולך.
ומנין שבית המקדש. היא הוספת המחבר׳ ועי׳ רש״י עה״ת שכתב כל מסעיו הנגבה ללכת לדרומה של א״י והיא לצד ירושלים שהיא בחלקו של יהודה שנטלו בדרומה של ארץ ישראל להר המוריה שהיא נחלתו עכ״ל.
שנאמר הטף אל דרום והנבא אל מקדשי.וכן בכ״י פלארענץ.בקרא והנבא אל יער השדה נגב. או צ״ל והטף אל מקדשים (יתזקאל שם ז׳) ור״ל כי והטף אל מקדשים הוא הנמשל של יער שדה נגב שאמר מקודם. ומזה ראיה שבית המקדש נקרא נגב.
זה שאמר דוד. ב״ר פ״מ. ילקוט רמז ס״ז. ודורש טרף לשון טירוף שפירוש נדנוד למחסור.
וזה אחד מעשרה מיני רעב. ב״ר פ״מ ופכ״ה עשרה רעבון באו לעולם. נג. מלמד שלא ירד להשתקע כו׳. עיין ספרי כי תבוא סי׳ ש״א.
כל תיבה. יבמות י״ג ע״ב.
וכי כל השנים. כן הוספתי עפ״י כ״י פלארענץ וכ״ה בב״ר פ״מ ילקוט רמז ס״ז. ועי׳ רש״י עה״ת.
שכל זמן כו׳. זה ליתא במדרש ב״ר ועי׳ ב״ב ט״ז ע״א אברהם אפי׳ בדידיה לא אסתכל כו׳.
ר׳ עזריה בשם ר׳ יהודה ב״ר סימון. וכ״ה בכ״י פלארענץ. ובב״ר פ״מ ר׳ זעירא בשם ר׳ סימון. ובילקוט שם בלי שם האומר.
לפי שהיו המצריים שטופי זמה. תנחומא לך.
ר׳ פנחס בש״ר אבהו. ב״ר פ״מ. ושם הגי׳ בש״ר אבין. ובכ״י פלארענץ בשם ר׳ ראובן. ובילקוט רמז ס״ז בלי שם האומר.
ושרה היכן היתה. ב״ר פ״מ. ועי׳ תנחומא לך. ורש״י עה״ת.
מלמד שהבריקה לפניהם כשמש. תנחומא לך. כיון שדחקו עליו פתח את התבה וראו אותה כחמה זורחת.
ר׳ עזריה. ב״ר פ״מ. ילקוט רמז ס״ז.
מתעלה היתה והולכת. בב״ר פ״מ וילקוט שם ר׳ יוחנן אמר מתעלה והולכת וכו׳ ועי׳ ביפ״ת.
אמרו אין זו ראויה אלא לפלטין. וכן הביא רש״י עה״ת הללוה ביניהם לומר הגונה זו למלך.
כדרך שנאמר באברהם. ב״ר פ״מ. ילקוט רמז ס״ט.
ובישראל כתיב כי כבד הרעב בארץ וירדו אבותינו מצרימה. וכ״ה בכ״י פלארענץ. הכתוב כי כבד הרעב בארץ כתיב ג״כ באברהם. והוא סוף הפסוק מן ויהי רעב בארץ. רק יש לתקן שצ״ל ובישראל כתיב כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ (בראשית מ״ה ו׳). ואח״כ הביא כתוב אחר וירדו אבותינו מצרימה (במדבר כ׳:ט״ו ט״ו). והוא נגד וירד אברם מצרימה. ונאמר לנכון בב״ר שם. או צ״ל ובישראל כתיב והרעב כבד בארץ (בראשית מ״ג א׳).
כל מי שהוא בא. ב״ר ריש פמ״א. ילקוט רמז ס״ט.
זו מכת ראתן. ב״ר פמ״א. ילקוט רמז ס״ט. ורש״י עה״ת בשם ב״ר. ובכ״י פלארענץ בטעות רותם.
מיני צרעת הוא. וכן בכ״י פלארענץ הוספת המחבר לבאר מלת ראתן. ועי׳ ערוך ערך ראתן.
א״ר אתא. ב״ר וילקוט שם. ורש״י עה״ת.
א״ר לוי.ב״ר וילקוט שם.ועי׳ בתנחומא לך באותה שעה ירד מלאך מן השמים ושרביט בידו כו׳ .
רמז רמז לו כו׳. בכ״י פלארענץ הגירסא רמז רמז לו שעתידין ישראל לצאת ממנו בזה הדבר קומו צאו מתוך עמי.