Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
חמשה ויהי בימי. בראשית רבה פמ״ב ויקרא רבה פי״א. פסיקתא רבתי פ״ה אות ח.
וכל אחד ואחד.והוא דברי המחבר שרצה לקצר וכתב כל אחד ואחד במקומו וע״ש בב״ר באריכות.
משל לאוהבו של מלך. עיין ב״ר שם.
למה נקרא אמרפל. ב״ר פמ״ב. וילקוט רמז ע״ב. אמרפל שהיתה אמרתו אפילה. ובג׳ עירובין נ״ג ע״א למה נקרא שמו אמרפל שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש. וע״ש במהרש״א בח״א. וראיתי בערוך ערך אספרון הביא המדרש ומפרש באופן אחר לא מלשון אמירה. כי ז״ל שם. מורן בל״י חושך. וכן בב״ר אמרפל לשון חושך אמר אפילה כמו חושך ואופל עכ״ל.
זו בבל. ב״ר פמ״ב. ילקוט רמז ע״ב.
זו יון. עילם זה מדי. עיין ברמב״ן ונראה מדבריו כי גרס אלסר זו מלכות מדי. עילם זו יון. וכן רבינו בחיי הביא כן. וכתב וז״ל ובמדרש ארבעה מלכים אלו כנגד ארבעה מלכיות שעתידין להשתעבד בישראל. שנער זה מלך בבל. שנא׳ אנת הוא רישא די דהבא. אלסר זו מלכות מדי. כי אלסר הוא עיר במדי או בפרס. ומלך עילם זה יון. שכן דרשו רז״ל במלכות יון שש שנים מלכו בעילם. ואח״כ נתפשטה מלכותם בכל העולם. מלך גוים זה מלכות אדום. שהומלך על עמים רבים שונים אשר מנוהו עליהם לראש ולקצין. והוא מלך רומי שהיא עיר מקובצת מעמים רבים עכ״ל ודבריו נובעים מהרמב״ן. אולם הגי׳ שלפנינו עילם זו מדי נכונה. עיין ארץ קדומים צד קכ״ו כי עילם היא הארץ הנקראת בספרי העמים עלימאיס Elymais ותכונתה היתה בין מדינת שושן אשר בממלכת פרס ובין ארץ מדי. ובעבור כי עילם ומדי היו שכנים זה לזה לכן יזכרו לפעמים יחד במליצות הנביאים (ישעיה כ״א ב׳ ירמיה כ״ה כ״ה) ולפעמים נחשבה אל מדינת עילם גם קצת המדינות הקרובות אליה כמו שאמר דניאל (ח׳ ב׳) ויהי בראותי ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה.
א״ר אלעזר. ב״ר שם. וילקוט רמז ע״ב בלי שם האומר. ובכ״י פלארענץ חסרים המלות ״בר אבינא״.
ר׳ מאיר היה דורש. ב״ר שם. ילקוט שם. ועיין תנחומא לך דורש בפנים אחרים. ועיין ברש״י עה״ת.
שנאב שהיה שואב ממון. והנו״ן נוספת.
שהיה פורח. דרש שמאבר שם אבר כנשרים לפרוח ולהביא ממון.
ג׳ שמות נקראו לו. ב״ר פמ״ב. ילקוט רמז ע״ב.
שהוא מניק כו׳. לשון המדרש שם. ובתנחומא לך איתא שהיתה מניקה אותו כשם ששדים מניקין את התינוק.
ד״א שדים ע״ש סדום. זה ליתא במדרש שם רק שהוא מגדל סדנים. ד״א שהוא עשוי שדים שדים תלמים.
ר׳ ברכי׳. ב״ר פמ״ב וילקוט שם.
שהיה מסוכך באילנות. ב״ר שם. ובכ״י פלארענץ שכן הוא אומר גפן ותאנה וכו׳ המלות ״שכן הוא אומר״ הוא טעות המעתיק.
אלא צורות היאור. וכן בכ״י פלארענץ. ובב״ר הגי׳ צנורות. ובילקוט רמז ע״ב הביא בשם ב״ר אלא צורות היאור נתבקעו. כמו שהביא המחבר. ורש״י עה״ת הביא וז״ל ומדרש אגדה אומה שנתבקעו הצורים סביבותיו ונמשכו יאורים לתוכו.
למדנו שישיבתה של סדום. עיין סד״ע פ״א. ובגמרא שבת י׳ ע״ב. וברש״י ותוס׳ שם.
הרים גבוהים מקום שאין החמה זורחת. עיין סוכה ב׳ ע״א העושה סוכתו בעשתרות קרנים פירש״י עשתרות קרנים שני הרים גדולים והשפלה ביניהם ומתוך גובה ההרים אין חמה זורחת שם בשפלה עכ״ל. וכן הערוך ערך עשתרת כתב פי׳ מקום שאין חמה זורחת שם עכ״ל. ונקרא קרנים יען שהוא בין שני הרים.
כלומר החומה שבהם. וכן בכ״י פלארענץ. לא ידעתי לכוון פירושו על הזוזים. ובב״ר פמ״ב ואת הזוזים בהם ית זיותנה דבהון. וכן בתרגום ירושלמי ית זיותנייא דבהון. וכתב המתורגמן וז״ל הזוזים בהם ת״י זיוותניא דבהון וכן בב״ר וכן העתיק ירונימו בלשון לאטין כמו בהם וזהו חידוש עכ״ל. וכן השבעים העתיקו כן. ועי׳ באוצר מלין מהרב דר׳ לעווי ערך זיוותן.
כלומר בהר שעיר. וכן ת״א בטוריא דשעיר. וכן פירש״י. ועי׳ במזרחי. ועי׳ בהמבאר מה שהביא בשם הרד״ק.
עד מישר פארן. ב״ר פמ״ב. ילקוט רמז ע״ב. וכן תרגום אונקלוס. ורש״י ז״ל פי׳ דבריו ועיין ברמב״ן עה״ת.
אבל ר׳ אחא דרש. ב״ר פמ״ב. ילקוט רמז ע״ב.
הוא כתיב. וכ״ה בב״ר היא קדש א״ר אחא הוא כתיב. אולם לפנינו בקרא אין קרי וכתיב. רק נאמר הוא קדש. וכן לא נמנה במסורה בין אותם שכתובים ביו״ד. עי׳ מנחת שי בפ׳ ומלך בלע היא צוער (בראשית י״ד ב). כג. והלא לא היה עדיין עמלק. ב״ר שם.
בעין גדי דתמריא. ב״ר שם. ור״ל הנקראת כעת עין גדי כמ״ש בדה״ב כ׳ ב׳ בחצצון תמר הוא עין גדי. וזה כוונת רש״י בחצצון תמר. הוא עין גדי מקרא מלא בדה״י ביהושפט עכ״ל. ועל שם התמרים הרבים והטובים אשר קצצו וכרתו שם נקרא חצצון תמר כמ״ש בעל מחקרי ארץ.
בירן בירן. ת״א וב״ר שם. כה. זה הממון. הוספתי כמו שהוא בכ״י פלארענץ. ובב״ר הגי׳ ר׳ יהודה אומר זו עבודה ר׳ נחמיה אמר אלו הכותבות. ופי׳ כותבות הוא תמרים שזה היה רוב מאכלם.
מה גרם. ב״ר פמ״ב. ילקוט רמז ע״ב. ורש״י עה״ת.
ר׳ יהודה כו׳ ור׳ נחמיה.ב״ר פמ״ב. ילקוט רמז ע״ג.
ד״א שהוא מעבר הנהר.הוא דעת רבנן שם. ומובא ברש״י עה״ת.
ר׳ יהודה אומר. ב״ר פמ״ב. וילקוט רמז ע״ג.
שהיה דומה לו.בילקוט רמז ע״ג מובא בשם ב״ר פמ״ב כי נשבה אחיו וכי אחיו היה אלא קלסתר פניו היה דומה לו ע״כ. וזה ליתא בב״ר לפנינו רק הוא בב״ר פמ״א על כי אנשים אחים אנחנו וכי אחים היו אלא שהיה קלסתר פניו דומה לו. וכן הביא המחבר בפסוק שם.
חניכו כתיב. ר״ל אף שבקרא כתיב חניכיו קרי ביה תניכו וזה אליעזר. וכן ברש״י עה״ת הביא כן חניכיו חניכו כתיב זה אליעזר שחנכו למצות והוא לשון התחלת כניסת האדם או כלי לאומנות שהוא עתיד לעמוד בה וכן חנוך לנער עכ״ל. ועי׳ במנחת שי שמתמה על רש״י ואמר כי לא ראה בשום מדרש חנכו רק חניכיו ע״ש. אולם לא ראינו אינה ראיה. ובודאי הוציא רש״י ז״ל וגם רבינו טוביה מאיזה מדרש אולי מהילמדנו הנאבד מאתנו. וכוונתם קרי ביה חניכו. ומצאנו הרבה דרשות כאלה.
ששמו עולה למנין שי״ח. נדרים ל״ב ע״א וע״ש ברש״י. תנחומא לך. ורש״י עה״ת. ב״ר פמ״ב ופמ״ד. ופדר״א פכ״ז. וילקוט רמז ע״ג. ובפסיקתא פסקא דהעומר ע׳ ע״ב ובהערה ל״ה.
כמו הרק חנית. ב״ר שם בכלי זיין הוריקן המד״א והרק חנית. וכן ת״א וזריז וכן מובא ברש״י עה״ת.
כיון שהגיע אותו צדיק. סנהדרין צ״ו ע״א. תנחומא לך אות י״ג. ורש״י עה״ת.
יש אם למקרא. ר״ל כי בתחלה הביא חניכו כתיב. כתב שיש גם אם למקרא חניכיו לשון רבים והם ענר אשכול וממרא.
הוא הלילה. ב״ר פמ״ג ושם הוא בש״ר תנחומא. וכן נשנה בפסיקתא פסקא ויהי בחצי הלילה דף ס״ג ע״ב. ובפדר״א פכ״ז. ומובא בילקוט רמז ע״ג בשם ב״ר.
היה ראוי לומר. ב״ר פמ״ג. וילקוט שם. וכי יש אדם רודף הרוגים.
א״ר פנחס. ב״ר שם. ובילקוט שם בלי שם האומר.
זה שם בן נח. עי׳ ב״ר פנ״ו. שם קרא אותו שלם. שנא׳ ומלכי צדק מלך שלם והיינו שם בן נח. ועי׳ נדרים ל״ב ע״ב וברש״י שם. וכן בפדר״א פכ״ז וכן רש״י עה״ת הביא כן בשם מדרש אגדה. וכן הרד״ק עה״ת הביא כן וכתב אמרו בדרש.
המקום הזה מצדיק את יושביה. ב״ר פמ״ג. ילקוט רמז ע״ד.
ד״א. ב״ר וילקוט שם.
ר׳ יצחק הבבלי. ב״ר פ׳ מ״ג. וילקוט שם. ובכ״י פלארענץ נשמט מלת ״הבבלי״.
גילה לו תורה. ב״ר וילקוט שם.
שנקראת לחם ויין. בב״ר שם סיים שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט׳:ה׳ ה׳).
לשון עושה. עי׳ רש״י עה״ת שכתב קונה כמו עושה שמים וארץ ע״י עשייתו קנאן להיות שלו. וכ״כ הרד״ק בפי׳ עה״ת. קונה אינו לשון קונה מאחר אלא הרי הוא כאלו אמר עושה.
ד״א כו׳ זה אברהם. עי׳ ב״ר פמ״ג. וילקוט רמז ע״ד.
אשר מיגר כו׳. שרש מגן הוראתו מסירה כמו אמגנך ישראל (הושע י״א ח׳). וכ״כ רש״י מגן הסגיר וכן אמגנך. וכן כתב הרד״ק בשרשים. מז. יאגר כל אינש. אין זה פסוק בשום מקום וצ״ל ימגר כל מלך ועם די ישלת ידה (עזרא ו׳:י״ב י״ב).
רב הונא. ב״ר פמ״ג.
שהיפך מגינן. ובכ״י פלארענץ מגיניון. ובב״ר שם הגי׳ מנגנון והמלה יונית μαγγαυου פי׳ מלאכת תחבולות וערמנות. ודרש מגן לשון ערמה. וגם לפני הרב בעל הערוך היתה הגי׳ מגנון והביא דברי המדרש בערך מגנון וכתב ס״א מנגנון. והמוספי כתב מגנון ומנגנון אחת היא.
ד״א סכסוך המלכים. עי׳ ב״ר שם ר׳ יודן אמר כמה מנגנאות עשיתי להביאן תחת ידיך כו׳ והמרדתו אותם אלו על אלו. ועי׳ בתנחומא פ׳ לך אשר מגן צריך מהו מגן מנגנא עשה הקדוש ברוך הוא ומסרן בידיך. והמתבר השמיט לשון זה והציג במקומה סכסוך המלכים. ובכ״י פלארענן ליתא למלות ״ד״א מגן צריך״ והוא מאמר אחד.
בזכות ויתן. ב״ר פמ״ג ילקוט רמז ע״ד.
אברהם התחיל במעשרות. עיין לעיל בדברי המחבר בראשית א׳ א׳ ובחר אברהם אבינו דור עשירי לנת אשר התחיל במעשרות וע״ש בהערה נ״ז. ומכאן יצא לו להראב״ד בהשגות רפ״ט מה׳ מלכים שאברהם הוסיף מעשר. וע״ש בכ״מ.
בקש ממנו העם. זה ליתא במדרש. ועי׳ ברש״י עה״ת תן לי הנפש מן השבי שלי שהצלת החזר לי הגופים לבדם עכ״ל. ועי׳ בתנחומא לך.
הרמה זו שבועה. ב״ר פמ״ג. ילקוט רמז ע״ה.
ד״א אברהם. ב״ר שם.
א״ר אבא בר אמי. בכ״י פלארענץ גם בב״ר שם הגי׳ בר ממל.
מצות ציצית. בב״ר שם וילקוט רמז ע״ו סיים המד״א ונתנו על ציצית הכנף (במדבר ט״ו) ומתרגמינן חוטא דתכלתא.
ומצות חליצה. בב״ר שם וילקוט שם סיים המד״א וחלצה נעלו מעל רגלו (דברים כ״ה). ועי׳ תנחומא לך בשכר שאמרת אם מחוט כו׳. ועי׳ סוטה י״ז ע״א.
ד״א תכלת. ב״ר וילקוט שם. ודורש אם מתוט זה חוטי תכלת. ועד שרוך נעל אלו עורות אילם ועורות תחשים שנקרא נעל כמ״ש (יחזקאל ט״ז י׳) ואנעלך תחש. ועי׳ פסיקתא רבתי פל״ג.
זה הוא שמצינו בדוד. ב״ר סוף פמ״ג. ילקוט לך רמז ע״ו. ורש״י עה״ת סוף פי״ד.
א״ר יהודה. בב״ר שם א״ר יודן.
כחלק היוצאים במלתמה וכחלק היושבים על הכלים. בקרא כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב. וכן בכ״י פלארענץ כחלק היוצאים למלחמה.
היוצאים בצבא. בקרא היוצאים לצבא.
וישימה דוד לחוק. וכן בכ״י פלארענץ. ובקרא ליתא למלת דוד.
כי נשתכחה מצוה זו. זה ליתא בב״ר.
כי ענר אשכול. עי׳ רש״י עה״ת שכתב וז״ל וחלק האנשים אשר הלכו. עבדי אשר הלכו אתי. ועוד ענר אשכול וממרא וגו׳ אע״פ שעבדי נכנסו למלחמה שנא׳ הוא ועבדיו ויכס וענר וחביריו ישבו על הכלים לשמור אפילו הכי הם יקחו חלקם.