Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ארז״ל כל מקום שנאמר אחר הדברים. נראה שצ״ל כל מקום שנא׳ אחרי סמוך. אחר מופלג. ואח״כ מתחיל אחר הדברים האלה אחר הרהורי דברים. כמו שהוא לנכון בב״ר פמ״ד וילקוט רמז ע״ו.
ר׳ לוי. ב״ר שם. ילקוט רמז ע״ו.
ד״א. ב״ר שם. וילקוט שם.
רבנן אמרו. ב״ר וילקוט שם.
מגן לך חנם עשיתי עמך. בלשון חז״ל מגן פי׳ חנם. וכן תר׳ חנם מגן. וכ״ה בלשון ערבי.
ד״א אמר אברהם. ב״ר וילקוט שם.
עשרה שמות. ב״ר פמ״ד ילקוט רמז ע״ו. ונשנה גם באדר״נ פל״ד. פדר״א פכ״ז. ויק״ר פ״א.
אברהם ודוד אמרו דבר אחד. ב״ר פמ״ד. ילקוט רמז ע״ו.
רשב״ל בשם בר קפרא. ב״ר פמ״ד וילקוט רמז ע״ו. וכן מובא ברש״י עה״ת בשם מדרש אגדה.
והוא שמו אליעזר. בב״ר שם וילקוט שם סיים שנא׳ וירק את חניכיו ילידי ביתו שי״ח מנין אליעזר. וכ״ה בפדר״א פכ״ז. ועיין לעיל פי״ד הערה ל״ב.
ורבינו ר׳ אליעזר הקדוש ז״ל אביו של רבינו טוביה. לדעתי הביא המחבר זה בשם ר׳ אלעזר. והמעתיקים חשבו שכוון אל אביו והוסיפו רבינו ר׳ אליעזר הקדוש. וגם המלות אביו של רבינו טוביה היא הוספת המעתיקים. ובאמת כוון המתבר למאמרם יומא כ״ח ע״ב א״ר אלעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים. אולם עתה נגלה לפני הכ״י מפלארענץ וכתוב שם בזה הלשון ואבא מרי פירוש מתוך התלמוד לכן הוסיפו המעתיקים את התוארים כאשר העירותי במבוא.
ד״א שהיה מדמשק. וכן ת״א דמשקאה. והרד״ק כתב אפשר כי חסר יו״ד היחס ר״ל דמשקי כמו שבט הימיני. ועי׳ במהרש״א בת״א יומא שם.
מלמד שהיה בקי. עי׳ שבת קנ״ו ע״א.
מלאך אחר מלאך. ב״ר פמ״ד וילקוט רמז ע״ו.
אמר לו צא חוצה מאצטגנינות שלך. הוא מגמרא נדרים ל״ב ע״א שבת קנ״ו ע״א. ומן המאמר אברם אינו מוליד הוא מב״ר פמ״ד בשם ר׳ שמואל בר יצחק. ומובא בילקוט רמז ע״ו. וברש״י עה״ת.
הוא שצוה הקדוש ברוך הוא לישראל בימי ירמיה. ב״ר שם וילקוט שם בימי ירמיה בקשו ישראל לבא לידי מדה זו כו׳.
התפלה והתשובה. ב״ר פמ״ד. וקה״ר פ׳ ביום טובה. ירושלמי תענית פ״ב ה״א (דף ס״ה ע״ב) ועיין בבלי ר״ה ט״ז ע״ב. ועי׳ פסיקתא שובה דף קס״ג ע״א.
מדרכם הרעים. וכן בכ״י פלארענץ. ובקרא מדרכיהם הרעים.
ואסלח לעונם. וכן בכ״י פלארענץ. ובקרא ואסלח לחטאתם.
ר׳ חננא בשם ר׳ יוסף. בב״ר פמ״ד הגי׳ ר׳ הונא בר ר׳ יוסף אמר. ובכ״י פלארענץ ר׳ חונא בש״ר יוסי.
ד״א הכוכבים כדכתיב. לדעתי הכוונה כמו שכתב הרד״ק בפי׳ על התורה וז״ל ויש לומר עוד שרמז לו כי בסוף ימי המשיח יהיו ככוכבי השמים שלא תשלוט בהם יד אדם עוד ויהיו באורם לעולם עכ״ל.
הבטיחו שלא יחסר העולם משלשים צדיקים כו׳. כ״ה בב״ר פי״ט על הכתוב ואברהם היה יהיה בשרו שאין העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם כו׳ יהיה בגי׳ שלשים. וכ״ה בתנחומא פ׳ וירא. ובפסיקתא פסקא ויהי בשלח דף פ״ח ע״א נשבע הקדוש ברוך הוא לאבינו אברהם שאין העולם פתות משלשים צדיקים כמוהו. ומ״ט ואברהם היה יהיה הא תלתין. וע״ש בהערה קמ״ת העירותי כי לשיטת הבבלי נמצאים ל״ו צדיקים כמאמרם (סוכה מ״ה ע״ב. סנהדרין צ״ז ע״ב) לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמתקבלי אפי שכינתא בכל יום. שנאמר אשרי כל חוכי לו בגי׳ תלתין ושיתא ע״כ. ועיין חולין צ״ב ע״א ובחדושי אגדות למהרש״א שם. כב. גדולה האמנה. עיין מכילתא בשלח פ״ו.
רבנן אמרי. ב״ר פמ״ד.
ר׳ חמא בר חנינא. וכ״ה בכ״י פלארענץ. ובב״ר פמ״ד ר׳ חייא בר חנינא. ובילקוט רמז ע״ז מובא בשם ב״ר גם כן כמו שהביא המחבר ר׳ חמא בר חנינא לכן יש לתקן כן במדרש.
בכפרות שאני נותן לבניך. ב״ר שם. ועיין מגילה ל״א ע״ב.
הראה לו שלשה מיני פרים. ב״ר פמ״ד. ילקוט רמז ע״ז. ופי׳ עגלה משולשת שלשה עגלים. ועז משולשת שלשה שעירים. וכן איל משולש.
ופר הבא על כל המצות. כ״ה בב״ר שם. והוא פר העלם דבר. ורש״י עה״ת הביא זה הדרש.
שעירי רגלים כו׳. כן הוא בב״ר שם. ורש״י עה״ת הביא וז״ל רמז לשעיר הנעשה בפנים ושעירי מוספין של מועד ושעיר חטאת יחיד.
תורים ובני יונה. בב״ר שם. וילקוט שם. תור ובר יונה.
להביא עשירית האיפה. ב״ר שם וילקוט שם.
הראה לו. ב״ר שם. וילקוט שם. זבחים כ״ד ע״ב.
מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא. פה חסר וכצ״ל ד״א קחה לי עגלה משולשת מלמד כו׳. ובכ״י פלארענץ המאמר הזה מקומו להלן אחר המאמר ותור זו מלכות ישראל. והמאמר הזה נשנה בב״ר פמ״ד על הכתוב ויהי השמש באה ועלטה היה ונשנה בפסיקתא החדש דף מ״ג ע״ב. וע״ש בהערה י״ח שהעירותי שהמאמר נשנה בב״ר פמ״ד. ובמדרש שו״ט סוף מזמור נ״ב. ובילקוט לך רמז ע״ז. ובמנורת המאור סי׳ צ״ב בשם הפסיקתא. ובסי׳ קל״ח בשם ב״ר. ובילקוט תהלים רמז תשל״ז בשם ב״ר. ובפסיקתא רבתי פט״ו. ובמדרש שמ״ר פנ״א בלי שם אומרו.
הקרבנות. בב״ר פמ״ד נאמר במקומו ״ובית המקדש״. ופי׳ המ״כ זכות הקרבנות. ובב״ר שם חסרים הראיות מן הפסוקים. ועיין בפסיקתא שם. ועל קרבנות הביא שנא׳ קחה לי עגלה משולשת. ובעבור זה הביא המחבר המאמר הזה כאן.
דכתיב הביטו אל צור חוצבתם. וסיפא דקרא הביטו אל אברהם אביכם.
ד״א זו בבל. ב״ר פמ״ד במאמר שלפניו. וילקוט רמז ע״ז.
א״ר אלעזר זה יון. צ״ל ואיל משולש זה יון א״ר אלעזר שכבשה שלשה רוחות. ועי׳ בעץ יוסף שהביא בשם נזה״ק נוסחא אחרת ועז משולשת זו יון שהעמידה שלשה מלכים. ואיל משולש זו מדי דא״ר אלעזר כל הרוחות כבשו מדי ורוח מזרחית לא כבשו ע״ש.
אלו ג׳ מלכיות. זה ליתא בב״ר לפנינו. ועי׳ פדר״א פכ״ח נמצא המאמר הזה בשינויים. ושם הגי׳ ותור אלו בני ישראל כו׳. וגוזל אלו ישראל. ועי׳ רש״י עה״ת.
ויבתר אותם בתוך כדי להתישם. פדר״א פכ״ח.
ואת הצפור אלו ישראל.עי׳ רש״י עה״ת רמז שיהא ישראל קיימין לעולם.
זה מלך המשיח. פדר״א פכ״ח. אין העיט אלא בן דוד שנמשל לעיט שנאמר העיט צבוע נחלתי לי.
ולעבדו. כ״ה גם בכ״י פלארענץ. ובקרא לעבדו.
ומתרגם ותריך יתהון. לפנינו ברוב ספרים ואפרח. ויש נוסחאות ואתיב וגם הנוסחא ותריך הביא בעל אוהב גר צד ל״ה ע״ש שמכריע בין הנוסחאות.
ולזה דומה ישב רוחו. וכן הביא רש״י עה״ת. ולדעת ד״א הוא משרש נשב. ופי׳ הראשון פותר משורש שוב. מג. כל זמן שישראל עוסקין בקרבנות. עי׳ סוטה מ״ט ע״ב.
זו בבל. ב״ר פמ״ד. ילקוט רמז ע״ז. ויק״ר פי״ג. שו״ט מזמור נ״ב. ותרגום יב״ע וירושלמי. ועי׳ פסיקתא פסקא החודש הערה נ״ב.
התמלי חמה. כ״ה גם בכ״י פלארענץ. וכן מובא גם בב״ר וילקוט. ובקרא כתוב חמא באל״ף.
וק״כ דוכסין. דוכס Dux פי׳ בל״ר שר צבא.
ק״כ איפרכין. ובב״ר בטעות אפרכמון. ופי׳ אפרכוס ביוני επαρχος שר העיר. ובמדרש שם סיים וק״כ אסטרטליטין. ובילקוט בטעות אסטרטיוטין.
ויש שמחליפין. ב״ר שם. ועי׳ פדר״א סוף פכ״ח.
שתי ידיעות. ב״ר פמ״ד.
משתראה לך זרע. ב״ר שם. ועי׳ רש״י עה״ת משנולד יצחק עד שיצאו ממצרים ארבע מאות שנה כיצד וכו׳.
א״ר יודן. ב״ר שם. וילקוט רמז ע״ז. ועי׳ מ״כ שהביא גי׳ הילקוט כמו שהביא רבינו.
לרבות ארבע מלכיות. ב״ר שם. ילקוט רמז ע״ז. רש״י עה״ת.
הבטיחן הקדוש ברוך הוא בשתי אותיות. ב״ר שם. ושם הוא שם האומר ר״א בש״ר יוסי בר זמרא. וכ״ה במדרש דברים רבה פ״א. ואדר״נ פי״ג. ומובא בילקוט רמז ע״ז בשם ב״ר. והמלות ״בתחלה דם ולבסוף נגע״ (דרש נוטריקון ממלת דן) ליתא בכל המקומות. ולדעת קצת הוא שם בן נ״ד. ושבעים ושתים אותיות הוא שם ע״ב. ועי׳ בב״ר שם ופסיקתא החודש דף נ״ב ע״ב שמו של הקדוש ברוך הוא הוא ע״ב אותיות. ועי׳ רש״י סוכה מ״ה ע״א ד״ה אני והו. ואין לי עסק בנסתרות.
א״ר יודן. ב״ר שם. ופסיקתא שם. מדרש חזית פ׳ כשושנה בין החוחים. ויק״ר ריש פכ״ג. דברים רבה פ״א.
ואם יאמר לך אדם ע״ה הם. בפסיקתא הערה קע״ה העירותי שבעל ידי משה במדרש חזית הקשה ולא ע״ו הם. אולם במח״כ טעה בחשבון כי באמת רק ע״ה הם. ואולי חשב גם את המ״ם מן מלבוא מדברי ר״י ולא שם עין במקרא במקומו שכתוב ״לבוא״.
אחר כן לא נאמר. ב״ר פמ״ד. ילקוט רמז ע״ז. ולזה כוון רש״י דן אנכי בעשר מכות. אולם בדברי רש״י יש לרשום על ואחרי כן וכוון לדברי המדרש.
בשרו שתרח אביו בג״ע. עי׳ ב״ר פל״ח בשרו שיש לאביו חלק בעוה״ב.
כתוב בס״ע. הוא בפ״א.
בן ע׳ שנה שנא׳ ויהי מקץ כו׳. כתב הגאון מהרא״ו ז״ל בבאורו לס״ע וז״ל פי׳ ת׳ שנה משנולד יצחק ושלשים שנה קודם שנולד יצחק וע״כ הוא מונה משעה שנגזרה גזירה. ודוחק גדול הוא. כי לפי זה צריך לומר שהיה ב׳ פעמים בא״י וגם צריך לומר שהפסוקים נאמרו שלא כסדרן. ע״כ נראה כמה שאמר במדרש שהשלשים שנה משעה שהציל אותו מאור כשדים ומשם התחיל הגרות והלך לחרן ושהה שם ה׳ שנים והלך לא״י ואחר שהכה את המלכים היה בין הבתרים. נט. בשרו. ב״ר פל״ח. ורש״י עה״ת ועי׳ ב״ב ט״ז ע״ב.
אמר לו משירדו כו׳. עי׳ רש״י עה״ת על הכתוב הזה. ועי׳ בראב״ע והובא בבאור שם.
מדרש פסוק זה שמע אדונינו ורבינו ר׳ טוביה מפי אביו. הוא לשון המעתיק. ואין ספק בהעתקה ראשונה היה כתוב ואני טוביה שמעתי מדרש פסוק זה מפי אבי ר׳ אליעזר ז״ל. והמעתיקים שינו והוסיפו כרצונם. ועתה ראיתי בכ״י פלארענץ כתוב כמו ששיערתי. וז״ל זה שמעתי אני טוביהו ברבי אליעזר ז״ל מאבא מרי רבנא אליעזר זצ״ל.
ב״ש מ״י ה״ץ. ר״ל בחילוף א״ת ב״ש אותיות במ״ה בא״ת ב״ש היא שי״ץ. והוא בגימטריא ד׳ מאות.
כי למעלה אמר לבוא. עי׳ רש״י עה״ת שכתבו וז״ל באה טעמו למעלה לכך הוא מבואר שבא כבר ואם היה טעמו למטה באל״ף היה מבואר כשהיא שוקעת. ואי אפשר לומר כן שהרי כבר כתיב ויהי השמש לבוא והעברת תנור עשן לאחר מכאן היתה נמצא שכבר שקעה וזה חילוק בכל תבה לשון נקבה שיסודה שתי אותיות כמו בא קם שב כשהטעם למעלה לשון עבר הוא כגון זה כו׳. וכשהטעם למטה הוא לשון הוה דבר שנעשה עכשיו והולך כו׳.
תנור עשן זו גיהנם. עיין שו״ט מזמור נ״ב. ומובא בהערה כ״א לפסקא החודש. וכן דרשו חז״ל עירובין י״ט ע״א תנא דבי ר״י אשר אור לו בציון זו גיהנם.
ולפיד אש זו תורה. במדרש שו״ט שם מובא ואין לפיד אלא תורה שנא׳ וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים.
כמו שפירשתי למעלה. בפ׳ לך ט״ו י׳.
וכן אמר ר׳ שמעון בן אבא בשם ר׳ יוחנן במדרש ב״ר. הוא בב״ר פמ״ד.
ריב״ל אמר. ב״ר פמ״ד.
וכתיב התם לגוזר ים סוף לגזרים. ר״ל אשר עבר בין הגזרים רמז על קריעת ים סוף שנאמר בו לגוזר ים סוף לגזרים.
מה ת״ל ההוא. עי׳ ב״ר פמ״ד שפליגי ריב״ז ור״ע.
אתן לא נאמר כו׳. ר׳ דוסתאי. ב״ר פמ״ד. ילקוט רמז ע״ח. ובכ״י פלארענץ חסרים המלות ״ר׳ דוסתאי בש״ר שמואל בר נחמני אמר״.
כיוצא בו. ב״ר שם בש״ר יודן בשם ראב״כ.
וכתיב ודבר ה׳ היא תקום. וכ״ה בכ״י פלארענץ. במקרא כתוב ועצת ה׳ היא תקום. ואולי צ״ל ודבר אלהינו יקום לעולם (ישעיהו מ׳:ח׳ ח׳).
וכן כי פדה. ב״ר שם.
רביעי שבנהרות הוא כו׳. וכן הביא רש״י עה״ת לפי שהוא דבק לא״י קוראהו גדול אע״פ שהוא מאוחר בארבעה נהרות היוצאים מעדן שנא׳ והנהר הרביעי הוא פרת. משל הדיוט עבד מלך מלך הדבק לשחוור וישתחוו לך עכ״ל. ועי׳ שבועות מ״ז ע״ב עד הנהר הגדול נהר פרת שמעון בן טרפון אמר קרב לגבי דהינא ואידהן. דבי ר״י תנא עבד מלך כמלך וע״ש בפירש״י. כלומר פרת הוא קטן משלש נהרות שהוא מנוי אצלם לבסוף. והנהר הרביעי הוא פרת. וכאן הוא קורא אותו נהר גדול. בשביל שהוא נזכר כאן על שם א״י שהיא חשובה נזכר גם הוא בחשיבות עכ״ל. ועי׳ בח״א למהרש״א ז״ל.
ר׳ דוסתאי בשם רשב״נ. ב״ר פמ״ד. ילקוט רמז ע״ח.
אלא ז׳ עממים כנעני כו׳. בב״ר וילקוט שם הגי׳ אלא ז׳ החתי הפרזי הרפאים האמורי הכנעני הגרגשי היבוסי הרי שבעה.
רבנן אמרי. ב״ר פמ״ד. ילקוט רמז ע״ח.