Notes and Corrections on Midrash Lekach Tov, Genesis
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כלומר מה שלא ילדה לא היה כו׳. עי׳ יבמות ס״ד ע״א ומובא גם בב״ר פמ״ה. א. לפי ששפחת מלוג היתה. ב״ר פמ״ה. ילקוט שם.
מבית פרעה נתנוה לה. ב״ר פמ״ה. ילקוט רמז ע״ח. ורש״י עה״ת.
הגר הא אגרך. כלומר הנה שכרך על צניעותך. המלות כלומר וכו׳ הן דברי רבינו לפרש דברי הב״ר.
אמרה שרה. ב״ר פמ״ה. וילקוט רמז ע״ט.
מכתי. כ״ה בכ״י פלארענץ גם בילקוט בשם המדרש. ולפנינו בב״ר מהיכן היא סבתי. וצ״ל מכתי.
לא מפני כשפים. זה ליתא בב״ר שם. רק הילקוט הביא כן בשם המדרש. ולפנינו הגי׳ לא כשם שהיו אומרים לי קמיע היא צריכה. הימוס היא צריכה. ובישרון מחברת שניה צד כ״ח העירותי כי המ״כ דחק לפרש אבל האמת שצ״ל מיימוס. והמלות קמיע היא צריכה הן פירוש הערוך. ובלי ספק רשם אחד בצד המדרש שלו שלש המלות האלה לבאור ואח״כ הובאו פנימה. כמו שתראה בערוך ערך מיימוס כתב וז״ל ותאמר שרי מיימוס היא צריכה פי׳ קמיע היא צריכה כלומר מלשון רפואה מלשון מחי ומסי עכ״ל. אולם בהוראת המלה יפה כתב המוספי שהיא יונית μαιευμα ופי׳ אומנת המילדת.
כל מי שאין לו בן. ב״ר פמ״ה. ילקוט רמז ע״ט ורש״י עה״ת. ועי׳ ע״ז ה׳ ע״ב.
לקול רוח הקודש. ב״ר שם. וילקוט שם. ורש״י עה״ת.
שאמרנו למעלה. נח י״א כ״ט. וע״ש בהערה שלי.
לקחתה בדברים. ב״ר פמ״ה. יבמות ס״ד ע״א. ורש״י עה״ת.
ר׳ אמי. ב״ר פמ״ה. יבמות ס״ד ע״א. ורש״י עה״ת.
מיכן שישיבת. ב״ר וילקוט שם. יבמות שם. ורש״י עה״ת.
לו ולא לאתר. ב״ר. וילקוט שם.
כיון שבא אליה. ב״ר פמ״ה ופנ״א. וילקוט רמז ע״ט. ורש״י עה״ת. ועי׳ יבמות ל״ד ע״ב.
בוא וראה הפקועים כו׳. בכ״י פלארענץ ובב״ר הגי׳ הקוצין הללו. והנמשל בנות לוט שהן כקוצים נגד שרה נתעברו מיד. ושרה לא נתעברה אלא עד אחר כמה שנים.
ולמה נתעברו האמהות. ב״ר פמ״ה. ילקוט רמז ע״ט. ועי׳ מדרש תזית פ׳ יונתי בחגוי הסלע.
ר׳ חלבו בש״ר יוחנן. ב״ר שם. ועי׳ יבמות ס״ד ע״א. ושם הוא בשם ר׳ יצחק.
היו מטרוניות באות. ב״ר פמ״ה. ורש״י עה״ת.
עם דא אנא מיסב ומיתן. פי׳ וכי עם זאת אני נושא ונותן להתקוטט עמה.
הלואי ניסב וניתן עם מרה. ר״ל הלואי אחשוב דברים לישא וליתן בהן עם אברהם. והסיום כלומר אל תען. הם דברי רבינו ששרה אומרת שהיא לא תשוה להגר לענותה כאולתה.
ר׳ יודן. ב״ר פמ״ה. ילקוט רמז ע״ט. ובכ״י פלארענץ הגי׳ ר׳ יהודה בש״ר סימון.
ר׳ ברכיה. שם. ובכ״י פלארענץ ר׳ ברכיה משום ר׳ אסי בר כהנא.
תבע דיני דיני. בב״ר וילקוט שם תבע דקיון דידי. והמלה יונית διαχιου פי׳ עלבון ועונש לפי הצדק. והמלות ״פי׳ ראה הדין שלי למה אני בבית האסורים״ המה דברי רבינו.
תבע דיני דידן. גם פה הגי׳ תבע דקיון דידן.
ראויה היתה שרה. ב״ר פמ״ה.
נתמעטו מחייה ל״ת שנה. כ״ה גם בב״ר ולדעתי צ״ל מ״ח. כי שני חיי שרה קכ״ז והיתה ראויה לחיות עוד מ״ח שנה לתשלום קע״ה כמנין חיי אברהם.
בינך כתיב כלומר הבן שלך. בב״ר פמ״ה א״ר יותנן ביני ובינך ובנך כתיב וכן מובא בילקוט רמז ע״ט. וברור שצ״ל ביניך כתיב. והכוונה כי נקוד על יו״ד בתראה. עיין מס׳ סופרים פ״ו ה״ג. והוא חד מן עשר נקודות אשר אתו לדרשה. עיין ספרי בהעלותך ובמד״ר פ״ג. ובאדר״נ פל״ג. ועי׳ רש״י עה״ת שכתב כל ביניך שבמקרא חסר וזה מלא קרי ביה ובניך כו׳. ואולי היא הוספה ברש״י שהוסיף אחד המגיהים ״קרי ביה ביניך״ עי׳ מזרחי וחזקוני. ויפ״ת בב״ר שם.
מלמד. ב״ר פמ״ה. ילקוט רמז ע״ט.
לכדאמרן. ר״ל כמו שהביא שהכניסה בה עין הרע. ועי׳ בב״ר שם.
א״ר חנינא. ב״ר שם. וילקוט רמז ע״ט.
אמר אסור להשתעבד. עי׳ ב״ר פמ״ה ובילקוט רמז ע״ט.
ר׳ אבא בר ביזנא. וכ״ה בכ״י פלארענץ. ובב״ר וילקוט הגי׳ ר׳ אבא בר כהנא.
אורחא דחגרא. כן תרגם אונקלוס. ובמדרש ב״ר פמ״ה איתא באורחא דחלוצה. וכ״ה בתרגום ירושלמי. וכן מחוילה עד שור (שמות ט״ו כ״ב) ביב״ע מדברא דחלוצה. ורבינו הביא כמו שראה בת״א ולא כמו שהוא במדרש ות״י. וטעם שתרגם חגרא הביא בעל ארץ קדומים צד רכ״ח כי לדעתו שור כמו חומה. ולקראת על השם הזה על היותה עיר חומה גבוהה ובצורה מאד. ערי מבצר ת״י קרוין חקרין. ואונקלוס תרגם חגרא בחילוף הקו״ף בגימ״ל. והתרגום ירושלמי ויב״ע וכן דעת המדרש שור הוא חלוצה כי לפי דעתם אלוש ושור שניהם שם עיר אחת וכן מתרגמים הירונימוס ואיזיביוס את השם אלוש Chalusa (חלוצה) ע״ש. ולדעת יוסף בן גוריון בס׳ קדמוניות לעברים .Ioseph. Ant. Iud. 6. 7.3 יהיה שור העיר פילוזיום.
מתלא אמרין בי תרי קריין כו׳. המשל הזה מובא בב״ק צ״ב ע״ב וז״ל מנא הא מלתא דאמור רבנן חברך קרייך חמרא אוכפא לגביך מוש. א״ל דכתיב ויאמר הגר שפחת שרי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי בורחת. פירש״י אוכפא לגביך מוש כלומר טול אוכף של חמור והסירהו אליך ושים אותו על גביך כלומר הודה לדבריו ואל תענהו. מוש כמו כי לא ימוש. והנה רבינו הביא הגי׳ מתלא אמרין אולי היה לפניו הגי׳ בגמרא במקום מנא הא מלתא דאמרו רבנן. מנא הא מתלא דאמרי אינשי. וכן בגמרא שם נרשם בצדו במקום דאמרו רבנן צ״ל דאמרי אינשי. וכן בילקוט רמז ע״ט הביא דברי חז״ל אלו וגרס דאמרי אינשי. וכן במקום אוכפא לגביך מוש. הציג המחבר שקול אוכפא שדי אגביך. ואולי יש לתקן בדבריו במקום בתרי צ״ל חברי כמו שהוא לפנינו בגמרא חברך קרייך חמרא. או הגי׳ בתרי נכונה ופי׳ אם שנים קורין לך חמור. ועי׳ להלן מה שהבאתי ממדרש ב״ר. וראיתי בערוך ערך אוכף הביא וז״ל אכפא מושל גביך בב״ק בסוף גמרא דהחובל פי׳ אוכף של עצים נתון על המרדעת של חמור כדי למנוע חיכוך המשאוי על גבי החמור עכ״ל. יש לתקן בדבריו שצ״ל אוכפא מוש לגביך. וגם בילקוט שם גורס מוש לגביך במקום לפנינו בגמרא הגי׳ לגביך מוש. והמשל הזה מובא במדרש ב״ר בלשון אחר מתלא אמר אם אמר לך חד אוניך דחמר לא תיחוש. תרין עביד לך פרוכי. פי׳ אם אמר לך אדם אחד אזנך של חמור הם אל תחוש לדבריו. אבל אם שנים אומרים לך כן תכין לך רסן. וצ״ל במדרש פורבי כמו שהביא לנכון המוספי בערך פרב וכתב בל״י רסן ופרומביא. ובילקוט רמז ע״ט גורס עביד לך פרומי ונרשם בצדו פי׳ מסוה. והיא גירסא משובשת.
כמה מלאכים. ב״ר שם. ילקוט רמז ע״ט. ורש״י עה״ת.
ר׳ חמא ב״ר חנינא. כן הוא בכ״י פלארענץ וכ״ה בילקוט בשם ב״ר. אולם בב״ר פמ״ה הגי׳ ר׳ יוסי בר חנינא.
חמשה. שבכל אמירה היה מלאך אחד ויש פה ד׳ אמירות. ומקודם נאמר וימצאה מלאך ה׳. הרי חמשה.
בוא וראה. ב״ר שם וילקוט רמז ע״ט.
א״ר חייא. ב״ר שם וילקוט שם. יומא ט׳ ע״ב. ובכ״י פלארענץ א״ר אחא.
זה אחד מן אותם שנקראו שמותם כו׳. ב״ר פמ״ה בש״ר יצחק שלשה נקראו בשמם עד שלא נוצרו. ומובא בילקוט רמז ע״ט. ועי׳ מכילתא בא פט״ז ופדר״א פל״ב.
שהכל גדלין. ב״ר וילקוט שם.
שהכל בוזזין ממון. ב״ר וילקוט שם.
ולהלן כתיב נפל. ב״ר וילקוט שם.
מלאך ה׳. ב״ר שם. וילקוט רמז פ׳.
א״ר אייבו. ב״ר וילקוט שם. ובכ״י פלארענץ הגי׳ א״ר אבהו. מז. שאפי׳ המלאכים שנקראו חיים לא יראוני. עי׳ ספרא ויקרא פ״ב וספרי בהעלותך סי׳ כ״ג.
קודם ליצחק י״ד. כי אברהם בן מאת שנה בהולד לו יצחק בנו.